דפים

יום רביעי, 9 בספטמבר 2026

בישלתי עוף לראש השנה עם AI וגם אתם יכולים!

 

כיצד יש לי התעוזה, אולי אפילו החוצפה, לייצר עוד תוכן בזמן שהעולם מתמלא בחרטטת בינה מלאכותית, והמילה הכתובה בעיצומה של אינפלציה דוהרת?

גם אתם מרגישים את זה בשנתיים האחרונות? שהטקסט האינסופי מקיף אתכם מכל עבר ומאיים להטביע אתכם?

בעבודה זה הרבה רובוטים מדברים עם רובוטים. שרשורי מיילים שבבירור שני הצדדים משתמשים ב-AI כדי לקרוא ולהגיב. צוות התמיכה בהודו פתאום למד לכתוב באנגלית רהוטה, בוטחת וחופרת, ואנחנו מצידנו מכניסים את השטויות היפות לצ'אט שיגיד לנו מה לענות, וחוזר חלילה. 

המורות של הילדים שולחות פליירים מאירי עיניים לכבוד השנה החדשה, וכשקוראים מגלים כפילויות מילים עם אותיות אמורפיות, כמו ניסויים בקוגניציה: כמה אפשר לעוות מילים ואותיות ושהן עדיין יישארו קריאות?

בפייסבוק אין כבר סטטוסים של פסקה או שתיים, כולם מעלים דוקטורטים מייגעים של 5000 מילה. אגב, כשאני אומרת "כולם" אני מתכוונת לכל הזרים הרנדומלים שהפיד מראה לי במקום החברים האמיתיים שלי, שאת רובם לא ראיתי בפייסבוק שנים. האמת שרק בשביל זה היה שווה להתניע מחדש את הבלוג - לראות כל כך הרבה תגובות של בני אנוש אמיתיים שאני מכירה בפייסבוק! 

מדי פעם אני תוהה - מי שמג'נרט סטטוס ארוך באופן מופרך גם קרא אותו? אנשים באמת מצפים שאני אבלה יותר זמן בלקרוא את היצירה שלהם מאשר שהם בילו בלכתוב אותה? 

או שזה הכל פשוט פרופילים מזויפים ובוטים ממילא?

הפרסומות כולן AI ברמות משתנות של קריפיות: התמונות מושלמות ומטרידות בו זמנית (מי היה מאמין שבדיסטופיה תהיה תאורה כל כך טובה?). הטכנולוגיה השתפרה מספיק כך שהמלל נראה ברובו כמו שפה אנושית תקינה, אפילו בעברית. אם מתעקשים לקרוא לעומק ולהבין מה בעצם כתוב, המוח מדי פעם קורס בקטנה וצריך לעשות ריסטארט. אבל אף אחד לא מחפש עומק או היגיון בפרסומות.

זכורה ואהובה עליי במיוחד חוברת פרסום של הסופר לפסח, שהכילה "מתכון 3 רכיבים בלבד!" עם שמונה רכיבים. 

אל תבינו אותי לא נכון. אני לא נגד בינה מלאכותית בכלל. אנחנו פשוט בנקודה מאוד מעייפת מנטלית במטוטלת ההיסטורית. כל רגעי הבלבול האלה של "הא…? מה קראתי/ראיתי הרגע?" ממש מתישים. 

אני לא משתמשת ב-AI ביצירת הבלוג כרגע, לפחות לא מעבר למה שמוטמע בעיבוד התמונה הדיפולטי בטלפון. בטוחתני ש-AI יכול לשחזר את הסגנון החינני ורק קצת עילג שלי, ואולי אפילו את המאסטרפיסים שלי בפיינט. 

העניין הוא שאני *אוהבת* ליצור. אין לי עניין לעשות לזה אאוטסורסינג, ואין לי רצון לג'נרט עוד תוכן אינסופי ולהיות זו שגורמת למוח שלכם לעוד קריסה וריסטארט.

ברם, אני מתלבטת לגבי תמונות האוכל. עשיתי כמה ניסיונות, ואפשר לשפר את הנראות כדי שייראה קצת יותר מלוטש, בלי לאבד כל קשר למקור. 

סיבות בעד ללטש תמונות אוכל ב-AI: 
אני רוצה שהבלוג יהיה מזמין לקהלים חדשים. אתם, מילניאלז יקרים שלי, קוראים אותי כי כבר קניתי מקום בלב שלכם, והוכחתי שיש לי מה לתת. אם אתם פה, כנראה שאתם סולחים לי על הנראות ה…וינטג'. 
אבל אני רוצה גם לפנות לצעירים יותר שבתחילת דרכם. אני רוצה שהם יגיעו לפה וימצאו מלא רעיונות ועצות שיעזרו להם לחסוך כסף בתקופה שהיא מאתגרת באותה מידה, אם לא משמעותית יותר, מהתקופה שבה אנחנו למדנו את העצמאות שלנו. אני לא רוצה שהם יראו את התמונות של העוף ויברחו בצרחות. 
סיבות נגד ללטש תמונות אוכל ב-AI: 
דייי דייי דייייייי כבר AI בכל מקום דיייי. מעדיפה כנות מכוערת על פני יופי מעייף ומזויף. 
מה אתם חושבים? 
זאת לא טקטיקה כדי להעלות אנגייג'מנט. אני בכנות רוצה לדעת מה אתם חושבים. 
כנראה השיחה תהיה זורמת יותר בפייסבוק, אבל אשמח לשמוע גם פה ממי שרוצה לכתוב.
יאללה, רוצים מתכון לראש השנה? 
אנחנו באותו עיקרון כמו בפוסט הקודם, של העוף שנצלה על תבנית תנור בחום גבוה מעל הירקות. 
מה התווסף במתכון הנוכחי?
משתמשים בירקות סימנים של ראש השנה - גזר, כרישה, דלעת, סלק, כרוב… מה שאוהבים. אני אוהבת במיוחד דלעת ערמונים. זהירות בחיתוך, זה ממש קשיח, אבל הפרוסות יוצאות בצורת פרח ומוסיפות לחגיגיות.
מזלפים מעל משהו מתוק - דבש, סילאן, תרכיז רימונים… אבל אחרי הבישול. סוכר נשרף מהר בטמפרטורות גבוהות (יצא לכם כבר עוף בסויה וסילאן שנשרף מלמעלה לפני שהעוף היה עשוי מבפנים?). בגלל שהמתוק מגיע במרקם סירופ מרוכז, הוא בכלל לא צריך בישול. 
אתם יכולים לעשות וורסיות על המתכון הזה כשכל פעם מגוונים בירקות ובמה מזלפים בסוף, ולסגור ככה עיקרית לכל החגים: עוף עם דלעת, כרישה ודבש לראש השנה, עוף עם בטטה, סלק ורכז רימונים לסוכות, ועוף עם גזר, כרוב וסילאן לשמחת תורה. 
לכל אחד יש אופי קצת שונה, אבל זה בעצם אותו מתכון. כמו הילדים שלי!
כמובן שאפשר להוסיף כל ירק קשיח שבא לכם: תפו"א, בטטה, קולרבי, כרובית, בצל לבן או סגול… ככל שהירק יותר קשיח, כך צריך לחתוך אותו יותר קטן. דלעת, כרוב, כרובית ובצל יכולים להיות בפרוסות גדולות כי הם מתרככים מהר יחסית. גזר יהיה מטבעו בעיגולים קטנים יותר, וסלק צריך לחתוך לקוביות קצת יותר קטנות מהגזר, אחרת הוא לא יתבשל.
כרעי עוף צלויות לראש השנה עם ירקות סימנים ודבש
עיבוד למתכון של The Lazy Genius
עלות: כ-70-90 ש"ח, תלוי במחיר ובגודל הכרעיים
כמות: מספיק לכ-8 סועדים
מרכיבים:
5 כרעי עוף שלמים
כמה ירקות שאוהבים שמתאימים לראש השנה: כרישה, 2-4 גזרים, דלעת ערמונים, דלורית, סלק...
3 כפות שמן זית
1 כפית מלח
פלפל שחור
כמה כפות דבש, סילאן או רכז רימונים לזילוף
הוראות הכנה:
מחממים תנור לחום מקסימלי 450 מעלות, עליון ותחתון, לא טורבו.
מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום עבה ורחב (קניתם כבר?) שעולה גם על צידי התבנית. מניחים מעל נייר אפייה כך שכל משטח התבנית מכוסה ב-2 השכבות.
פורסים את הירקות לפרוסות עבות של כמה ס"מ. אם אתם משתמשים בסלק, חתכו לקוביות מעט יותר קטנות, כי אחרת הוא לא מתרכך. מפזרים מעל מלח ושמן זית ומערבבים בידיים עד שכל הירקות מכוסים בשמן ומלח.
מניחים את הכרעיים בתבנית, רחוקות כמה שאפשר אחת מהשנייה. מסדרים מתחת לכל כרע שכבה של ירקות שמרימים אותה מעל פני התבנית. אם לא כל הירקות נכנסים מתחת לעוף, זה סבבה. כל עוד הם קרובים אחד לשני, ואין איזה חתיכת ירק שעומדת בדד, הם ישמרו אחד על השני ולא יישרפו.
 
טוחנים מעט פלפל מעל הכל ומעבירים את התבנית לתנור. 
צולים במרכז התנור במשך כ-60 דקות, עד שהעוף צלוי והנוזלים והירקות בתבנית מתחילים להשחים.
כמה ירקות? כמה שנכנסים בסבבה לתבנית בלי לערום.
כן, אני יודעת שבטטה ובצל סגול זה לא של ראש השנה,
אבל זה טעים, וביזול לא קונה כרישה ב-17 שקל ליחידה, גם לא בשביל פוטו שוט.
פה זילפתי סילאן, האורחים היו עם פעוט בן פחות משנה שעוד לא אוכל דבש.
אבל תאמינו שזה יפה וטעים גם עם דבש

יום ראשון, 6 בספטמבר 2026

בישול בזול שולפת אקסלים

אם יוצרים AI slop ידנית ב-paint
היקום קורס לתוך עצמו?

טענתי בפניכם בפוסט הקודם שאני חוסכת מאות עד אלפי שקלים בחודש על אוכל. אם מצאתם את עצמכם מרימים גבה, סחטיין! אנחנו בעידן הבינה המלאכותית ועדיין נותרה בכם יכולת קריאה ביקורתית. טפחו לעצמכם על השכם! (עם יד בעלת 7 אצבעות)

גם בי נותר שביב של ביקורת עצמית, וקלטתי שכבר המון זמן לא הסתכלתי על הצריכה שלנו ברמה החודשית. לכן, בזמן נסיעת רכבת משעממת במיוחד, הורדתי פירוט כרטיסי אשראי מהשנה האחרונה, וגם משנת 2022–2023 כדי להשוות, והתחלתי לשחק עם הדאטה.

השתדלתי להיות כמה שיותר יסודית. סכמתי את כל ההוצאות בקטגוריות "מזון וצריכה" ו-"מסעדות, קפה וברים" על פני השנה האחרונה וחילקתי ל-12, כך שלקחתי בחשבון עליות וירידות תקופתיות. וידאתי שהרשימה כוללת את כל הוצאות האוכל - קניות והזמנות סופר גדולות (כלומר גם מוצרי ניקיון וטואלטיקה), השלמות בסופר השכונתי, ירקן, מאפייה, הזמנת שוקולד במשקל באינטרנט, תותים מהמשאית שמגיעה לחניה של בית הספר אחת לשבוע, וכמובן בתי קפה, מסעדות והזמנות.

כדי לתת קונטקסט, כמה פרטים עלינו: אנחנו משפחה עם שלושה ילדים בגילאי יסודי+, אוהבים לאכול ומארחים המון, כמעט כל שבת. אני מקבלת ארוחת צהריים בחינם בעבודה שלוש פעמים בשבוע, והקטן עדיין אוכל צהריים בצהרון (כלומר העלות מגולמת בקטגוריית חינוך). חוץ מזה כל השאר עלינו. אנחנו ממעטים לאכול בחוץ, אבל כן מזמינים פיצה או יוצאים לבית קפה פעם בחודש-חודשיים.

ובכן, בשנה האחרונה הוצאנו בממוצע 4255 ש"ח לחודש על אוכל.

בכנות, הופתעתי ממש. הייתי בטוחה שאנחנו מוציאים יותר בכיוון 2500–3000 לחודש. אז עברתי על הדוחות מלפני שלוש שנים והבנתי למה: בשנת 2022–2023 באמת הוצאנו רק 2968 ש"ח לחודש על אוכל, רק שלא התעדכנתי מאז.

אתם מבינים כמה זה מטורף? ההוצאות שלנו על אוכל עלו ב-43%, מעל 15 אלף שקל לשנה, תוך שלוש שנים!

עליית מחירי המזון של השנים האחרונות היא עיקר העניין, אני מניחה. ברמה היומיומית אני כל הזמן במודעות למחירים. רק בקנייה האחרונה ברמי לוי התבאסתי לגלות שעכשיו הקמח במבצע 3 ב-10 שקלים במקום 4 ב-10. בדיוק באותה הצורה עלה גם מחיר הירק אצל הירקן לפני שבועיים. ועדיין, לא באמת הפנמתי כמה עליות המחירים הצטברו עד שראיתי את ההבדל בהוצאות החודשיות.

כנראה שהילדים שגדלו הם גם פקטור: ילדים גדולים יותר אוכלים יותר, ויש להם פחות הזנה במסגרות. בשנת 2023 היו לנו שני ילדים שאכלו צהריים בצהרון, ואחד מהם אכל גם ארוחת עשר בגן. ובקטנה, אנחנו גם מוציאים מעט יותר על אוכל בחוץ - 1920 ש"ח בשנה החולפת לעומת 710 ש"ח לפני 3 שנים. אני לא מתחרטת על זה, אבל כן צריכה לוודא שהאוכל בחוץ נשאר פינוק (איכס מילה מגעילה) ולא נהיה הרגל.

יאללה, מה אני אגיד לכם. תרגיל מדכא אך חשוב. חוויה ממש, ממליצה לכם.

אגב, עוד כמה תובנות מעניינות שעלו מהמחקר שלי:


  • אנחנו מוציאים הכי הרבה כסף על אוכל באוגוסט-ספטמבר (חופש ללא קייטנות+חגי תשרי) ובמרץ-אפריל (פורים-פסח). יוני ודצמבר הם החודשים הזולים ביותר.
  • השונות בין החודשים גבוהה מאוד - יש הפרשים של אלפי שקלים בין חודשים שונים.
  • מאפיות נהיה דבר יקר, וואו! איכשהו נתקע לנו בראש שלקנות כמה רוגלך ובורקסים זה כיף בר השגה של כמה שקלים, אבל זה כבר ממש לא נכון.

רוצים מתכון? יאללה.

בשיטוטיי האינטרנטיים גיליתי פודקאסט, וקהילה שלמה סביבו, בשם The Lazy Genius. מי שעומדת מאחורי הפודקאסט היא אישה אמריקאית נוצרייה, עם מבטא דרומי קליל ומתוק וחוכמת חיים של אחות גדולה שכבר הבינה איך צריך לעשות את הדברים נכון בחיים האלה. בפודקאסט היא מסבירה את הדרך האופטימלית לעשות בערך כל דבר בעולם - איך לנקות שירותים, איך לארגן פעילות בכיתה של הילד, איך לארח מסיבה, איך לתכנן ארוחות ולצייד את המטבח, איך לארוז לחופשה… והכל בסבלנות, טונות אמפתיה, וטיפה אנאליות אמריקאית מקסימה.

גיליתי אותה בקורונה, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע אז. מישהי נעימה שמחבקת אותי במילים שלה ויוצרת איתן אי קטן של סדר בתוך עולם פסיכי.

אחד הקטעים המוכרים אצלה זה המתכון שלה לעוף בשם Change Your Life Chicken, יעני עוף משנה חיים, או CYLC בקיצור. אמל"ק: צולים עוף מעל ירקות בחום גבוה בתבנית תנור מרופדת היטב עם רווח בין חתיכות העוף. המתכון קיבל פרק שלם בפודקאסט (אולי יותר מאחד?). חשבתי לעצמי כשהקשבתי לפרק שרק גויים, שלא מכינים שבת כל שבוע במשך כל חייהם, יכולים לסבך עד כדי כך מתכון לעוף, ולהיות עד כדי כך מרוצים מעצמם כשזה יוצא טעים. כאילו, זה עוף, די קשה להרוס.

אבל ואללה, המתכון באמת ממש טוב. החום הגבוה יוצר עוף עסיסי מבפנים וקריספי מבחוץ, והירקות מרימים את העוף מעל פני התבנית, כדי שלא יתבשל במיצים של עצמו ויצא קצת מכובס. במקום, נוזלי הצלייה של העוף מטפטפים מטה, מצטמצמים, משקים את הירקות וממלאים אותם בטעם.

אחרי כמה עשורים של עוף לשבת כל שבוע, הגיוון בטכניקה בהחלט במקום.

אז זה העיבוד שלי לעוף שאמנם לא משנה חיים אבל ממש אחלה, עם טעמים פשוטים וביצוע שמוציא את המקסימום מהמרכיבים. המתכון הזה מעולה למי שמחפש צלייה טובה וטעמים מרוכזים, ולא עוף ששוחה ברוטב. הכמות הזו מספיקה לנו - משפחה של שני מבוגרים ושלושה ילדים - לארוחת שבת בסבבה. אם אתם יותר אנשים, תוסיפו עוד כרעיים ותפו"א בהתאמה.

שימו לב, מומלץ לא לצלות יותר מחמש כרעיים בתבנית אחת. הכרעיים צריכות קצת מרווח ביניהן, אחרת אין אפקט צלייה.


כרעי עוף צלויים על תפוחי אדמה

עיבוד למתכון של The Lazy Genius

עלות: כ-35-40 ש"ח, תלוי במחיר וגודל הכרעיים

כמות: מספיק ל-3-5 סועדים


מרכיבים:

3 כרעי עוף שלמים

6 תפוחי אדמה קטנים-בינוניים, קלופים

כפית מלח

2 כפות שמן זית

פלפל שחור

הוראות הכנה:

מחממים תנור לחום מקסימלי, 250 מעלות (או לאן שהתנור מגיע במקסימום), עליון ותחתון, לא טורבו. מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום עבה ורחב (קנו גליל גדול ותודו לי אחר כך, זה משנה חיים) שעולה גם על צידי התבנית. מניחים מעל נייר אפייה כך שכל משטח התבנית מכוסה בשתי השכבות.

פורסים כל תפוח אדמה לכ-4 פרוסות עגולות ועבות. מפזרים מעל מלח ושמן זית ומערבבים בידיים עד שכל תפוחי האדמה מכוסים בשמן ומלח.

מניחים את הכרעיים בתבנית, רחוקים אחד מהשני. מסדרים מתחת לכל כרע ריפוד של פרוסות תפוחי אדמה שמרימים אותו מעל פני התבנית. זכרו - המרווח בין הכרעיים וההרמה שלהם מעל התפו"א היא שגורמת לקריספיות, אז לא לדחוס הכל ביחד.

טוחנים מעט פלפל מעל הכרעיים ומעבירים את התבנית לתנור.

צולים במרכז התנור במשך 50–60 דקות, עד שהעוף צלוי והנוזלים בתבנית מתחילים להשחים.


כרעי עוף על כתפי ענקים תפוחי אדמה

קריספי! יהיו קצת איזורים שחומים בתבנית. זה בסדר

מעבירים לתבנית הגשה וזורקים את הנייר השרוף/שמנוני


יום שלישי, 1 בספטמבר 2026

בישול בזול פרספקטיבה של עשור וחצי

 הרבה השתנה מאז הפוסט הראשון בבלוג ב-2010(!!) 

הייתי אז מהנדסת טרייה בשוק שעוד לא התאושש לגמרי ממשבר הסאב פריים, ובמזל מצאתי עבודה בסטארט אפ על סף קריסה תמידית. בן זוגי היה סטודנט וכל החברים שלנו היו סטודנטים או חיילים, אז היה קל לחיות ברמת חיים שנחשבת היום להתכלבות. ככה כולם סביבנו חיו. לא יצאנו לבילויים בתשלום, לא יצאנו למסעדות או הזמנו אוכל. להזכירכם, אגב, בשנת 2010 לרוב המסעדות בכלל לא היתה מערכת הזמנות אונליין. כדי לקבל אוכל הביתה היה צריך אשכרה להתקשר ולדבר עם אדם זר בטלפון (איכסוש). לא היה לנו אוטו ולא יצאנו לחופשות. הנופש האקזוטי ביותר שלנו היתה נסיעה בקו 940 לעשות שבת אצל ההורים. מעולם לא התיימרתי להיות הסולידית - לא התקלחתי במי קרח ולא חייתי על עדשים. חיינו ברווחה - היה לנו מספיק לכל מה שהיה צריך, כולל לארח המון. אני ברת מזל שבשנים הראשונות שלי כאדם בוגר היה לי הזמן ומרחב התמרון לפתח כישורים שאפשרו לי לחיות עם פחות. לפני הילדים היה לי זמן לשוטט ברמי לוי במשך שעתיים בכל קנייה ולעשות דוקטורט השוואות מחירים. חפרתי בבלוגים של אוכל ובישול, התנסיתי במתכונים וביצעתי ניסויים בבני אדם על כל מי שהסכים לבוא לאכול אצלנו (ראו לעיל - חיילים וסטודנטים. עם רעב וסלחני). השנים האלה משלמות לי כיום דיבידנדים משמעותיים. אני מעדיפה לבשל בבית על פני לקנות בחוץ, כי אחרי עשור וחצי של תרגול, לבשל זאת האופציה הקלה יותר. אני קונה בחסכנות על אוטומט - מעדיפה את המותגים הזולים יותר, והמתכונים הקבועים אצלנו פותחו על בסיס רכיבים זולים יותר. ההתנהגות הזאת מיתרגמת לחיסכון של מאות עד אלפי שקלים בחודש. אני רואה את זה אצלי שנים. גם אתם יכולים. אז אני רוצה לחזור לכתוב פה. נראה לי שיש לי מה לתרום. פריחת התוכן בשנים האחרונות על השקעות והתנהלות כלכלית מטורפת ומבורכת. אבל איכשהו עניין החיסכון באוכל עוד לא זכה לגל פופולריות. זה בגלל שזה טכני מדי? זה יושב על איזו טראומה בין דורית של רעב? זה בגלל שאוכל חום לא מצטלם טוב? בכנות מעניין אותי לשמוע אם יש לכם דעה בעניין. בכל מקרה, אנסה לחזור להביא פה תוכן רלוונטי. אני רוצה שעוד אנשים יפתחו את הכישורים האלה ויחסכו כסף על אוכל. אחרת איך יממנו את ההשקעות בקריפטו, נדל"ן מסחרי במיסיסיפי ושאר ההאקים שהמשפיענים המדליקים ומלאי הריז מוכרים בטיקטוק? אגב, משהו שלא השתנה בשנים האלה: אני עדיין שונאת לצלם ולא טובה בזה במיוחד. ראו הוזהרתם!