חלות לעצלנים ו/או שמרימופובים

אני רוצה כבר הרבה זמן להעלות את מתכון החלות האהוב עלינו, אבל החלטתי לחכות למועד המתאים ביותר - אין כמו חלות ביתיות לשבת אחרי פסח.
אצלנו בבית, אישי הוא זה שמכין את החלות (נו ברור, אני קוראת לו "אישי" ולא "בעלי". אנחנו זוג שמועד לפורענות שוויונית). אנחנו אוהבים את היפוך התפקידים הזה. הפרצוף שעושים אנשים שהחמיאו לי באופן אוטומטי ושהובהר להם שאין לי שום קשר לעניין, משעשע למדי.
יש בהיפוך הזה כבר מן ההרגל. אישי לא עושה את זה כג'סטה בומבסטית וחד פעמית, עליה הוא מצפה לקבל תשואות הערכה. הוא לא עושה את זה כדי לכפר על חטא זוגי או לרצות אישה כועסת. הוא פשוט עושה את זה כי זה תפקיד שהוא לקח על עצמו, והוא הופך את התפקיד לשלו. הוא פיתח כבר מיומנות בהכנה כך שלרוב הבצק מוכן תוך כמה דקות, וכל שנשאר הוא לעצב את החלות ולאפות אותן. כל פעם הוא מכין את החלות בצורות אחרות - לכבוד האורחים שמגיעים, נקודות ציון שצריך לחגוג, פרשת השבוע, מה שמתחשק לו. מדהים מה שהבחור יכול לעשות עם בצק (ועם כמה רמזים לקהל שלא ניחן בכמות הדמיון שיש לו).

חלת חופה לכבוד נישואי M&M

יש בהיפוך הזה גם מן ההתרסה. קיבלנו במתנה ספר נפלא בשם "לקראת חלה" עם כל מיני מתכונים לחלות, כולל הוראות מפורטות לקליעה, תיאור של מסורות שונות וכו'. אבל מה, הספר כתוב בלשון נקבה. הבחור אוהב להקריא לעצמו את ההוראות תוך כדי ההכנה "הוסיפי את השמרים... לושי את הבצק..." כשעל פניו נסוך חיוך אירוני.
יש בהיפוך הזה גם מן ההכרח. ימי שישי בהם אני נאלצת להגיע למשרד והוא בבית מטפל בכל הבישולים והסידורים, קורים אצלנו מדי פעם. אמנם זה רק צעד קטן וסימבולי למדי שהגבר מכין את החלה כשהאישה יוצאת לשעות נוספות במשרד, אבל טוב לדעת שצעדינו הראשונים כזוג נעשים מתוך מחשבה ושיתוף ולא רק מתוך ברירת מחדל חברתית. כשבתרשים ההיררכיה של החברה בה אני עובדת מעט הנשים שם הן כולן בלמטה, גם דבר קטן כמו להיות נשואה לגבר תומך שמכין לחם, נותן לי תקווה.


אם מעולם לא עבדתם עם שמרים, המתכון הזה הוא מקום טוב להתחיל בו. אין פה כל מיני תתי תערובות ושלבי ביניים מפחידים ומשונים של התפחה. רק מערבבים ולשים מעט את כל המרכיבים, נותנים לתפוח, וזהו, יש בצק לחלות.
אפשר למצוא שמרים בשני אזורים בסופר:
1. שמרים טריים גרים במקרר, בדרך כלל קרוב למוצרי החלב, בדמות קובייה או שקיקים, עם או בלי תוספת של שקיק משפר אפייה.
2. שמרים יבשים גרים במדפים של מוצרי האפייה. לרוב הם נחבאים במדפים תחתונים, לא בגובה העיניים.

שמרים טריים בקוביה

אני לא מבינה גדולה בהבדלים בין סוגים שונים של שמרים. לכל אופה וספר בישול יש העדפות משלו, ואני מעולם לא חשתי בהבדל ביניהם בטעם המאפים. לכן, בהיותי בישול בזול, ההעדפה שלי נובעת מטעמי נוחות ומחיר.
שמרים יבשים קונים פעם אחת והם מחזיקים במקרר כמה חודשים (אצלנו הם מחזיקים כבר קרוב לשנה). לא צריך לקנות שמרים במיוחד ותמיד יש בבית, כך שהם הרבה יותר נוחים לשימוש למי שאופה דרך קבע.

שמרים טריים בשקיק

בנוסף, שימו לב להפרש המחירים הקולוסאלי - שקיק או קוביית שמרים טריים מהמקרר עולים בסביבות 4 ש"ח (יותר אם מצורף משפר אפייה). 500 גרם שמרים יבשים עולים כ-16 ש"ח, ואפשר גם למצוא בפחות. כשמשתמשים בשמרים יבשים צריך להשתמש בכמות פחותה מאשר כשמשתמשים בשמרים טריים. לדוגמא, במתכון שעושה שימוש בשקיק של 50 גר' שמרים טריים, יש להשתמש ב- 17-25 גרם שמרים יבשים. כלומר, שקית של 500 גרם שמרים יבשים בעלות של כ-16 ש"ח שוות ערך ל-20 שקיקי שמרים בעלות של כ-80 ש"ח(!). אפילו אם אתם לא כאלה משתמשי שמרים (שמרנים?) נלהבים, אם אתם הולכים לקנות יותר מ-4 קוביות או שקיקי שמרים טריים בשנה הקרובה, עדיף להשקיע כבר בשמרים יבשים. גם אם תזרקו את כל היתר לזבל עדיין חסכתם כמה שקלים.

שמרים יבשים

עם זאת, אם אתם לא מאמינים לי לגבי נוחות ומוצלחות השמרים היבשים או סתם לא חושבים שתתעסקו עם בצק שמרים יותר מפעם פעמיים, אל תקנו שקית 500 גרם שמרים יבשים. זה רק חסכוני אם אתם מתכוונים להשתמש בזה, ובכלל, לא צריך להקשיב לכל הגחמות של עדת כותבי האוכל באינטרנט.


לסיכום, טיפ מס' 14: אם אתם אופים עם שמרים, אפילו רק פעם בחודש-חודשיים, זול ונוח יותר לקנות חבילה גדולה של שמרים יבשים, מאשר לקנות קוביות או שקיקים של שמרים טריים.
וואו. מלא זמן כבר לא היה פה טיפ (לרשומות קודמות עם טיפים ראו כאן).

עוד שמרים יבשים

יאללה, דיברתי מספיק. עכשיו למתכון, שמגיע בצירוף הערותיו של אישי היקר. במתכון המקורי יש זיגוג של סירופ סוכר, אנחנו מוותרים עליו כי אין לנו כוח. באופן כללי מוטיב ה"אין לנו כוח" חוזר כמה פעמים במתכון הזה. לכן אנחנו כל כך אוהבים אותו.


חלת שבת מתוקה
מבוסס על: מתכון מתוך הספר "לקראת חלה" עם שינויים קלים של אישי
כמות: 3 חלות גדולות
עלות: כ-7 ש"ח


מרכיבים:
1 ק"ג קמח לבן
1 כף מלח
2 כפות שמרים יבשים
בין 3/4 ל-1 כוס סוכר, לפי טעמכם (אישי משתמש בכמעט כוס)
2 כוסות מים חמימים (אישי משתמש במעט פחות)
1 ביצה
1/3 כוס שמן


אופציונלי:
ביצה טרופה למריחה 
שומשום לפיזור 


הוראות הכנה:
מערבבים את הקמח והמלח בקערה גדולה.
מוסיפים את יתר המרכיבים, ולשים (אפשר ללוש על משטח נקי ומקומח, או בתוך הקערה אם היא גדולה מספיק) כחמש דקות. אם התערובת דביקה מדי ולא נוחה ללישה אפשר להוסיף עוד קצת קמח. הבצק המתקבל אמור להיות רך וחלק, אבל נוח לעבודה.
מחזירים את הבצק לקערה, מכסים בניילון נצמד או במגבת ומניחים במקום חמים להתפחה עד שהבצק מכפיל את נפחו. זה לוקח כשעה (לא נורא אם עובר קצת יותר זמן. רק אל תשאירו אותו בחוץ כל היום). לחלופין, אפשר להעביר את הקערה למקרר להתפחה במשך הלילה/יום עבודה.
כשאתם מוכנים לעבוד עם הבצק, לשים אותו מספר דקות (אנחנו לרוב מתעלמים באלגנטיות מהשלב הזה), וקולעים או יוצרים את צורות החלות שלכם. מומלץ ליצור את הצורות כבר בתוך התבנית, במיוחד אם מדובר בצורות מורכבות - די קשה להעביר שחזור מדויק של מגדל אייפל בבצק חלה לתבנית בלי להרוס אותה.
אם אתם מפרישים חלה, עשו זאת לפני יצירת הצורות.
מורחים בביצה טרופה ומפזרים שומשום אם רוצים, ומניחים את התבניות במקום חמים לתפיחה נוספת במשך כשעה, עד שהבצק מכפיל את נפחו (גם מהשלב הזה אנחנו מתעלמים לפעמים. ההתפחה השנייה הופכת אותם ליותר אווריריים, אבל מכיוון שאנחנו לא לשים אותם לפני הקליעה ומוציאים מהם את כל האוויר של ההתפחה הראשונה, ההתפחה השנייה היא לא ממש הכרחית. הם יתפחו גם בתנור).
אופים את החלות בתנור שחומם מראש לחום בינוני - 180 מעלות עד שהחלות משחימות מעט. קשה לתת זמנים מדויקים כי זה תלוי בגודל החלות ובתנור. לנו לוקח בין 10 דקות לחלות קטנות לחצי שעה לחלות גדולות יותר.

ווהו חמץ!!!

כמה נאכל - המחשה גרפית

"ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל", כך מתאר הפתגם את הוויית החגים היהודית. אבל, נשאלת השאלה, כמה נאכל? הפרחת סיסמאות ללא כימות או כיסוי איננה לרוחה של בישול בזול.

לכן ייצרתי דיאגרמה מאירת עיניים שתמחיש לקוראי את צריכת הקלוריות הממוצעת כפונקציה של חודשי השנה העבריים (מי שצריך תזכורת בנוגע לחודשים, או מי שסתם במצב רוח נוסטלגי, מוזמן לעיין קודם לכן בסרטון הזה). 

לחצו על התמונה להגדלה

בשורה התחתונה, גם אם תאכלו קצת יותר מדי הערב בסדר, אתם יכולים להתנחם בעובדה שאתם רק חלק קטן ממגמה קלורית כללית.


מכיוון שבכל זאת בלוג אוכל כאן, אי אפשר בלי מתכון. אמנם קצת מאוחר, אבל אני מצרפת את הגרסא שלי לחרוסת עיראקית. מקסימום תכינו בשנה הבאה.
אצלנו בבית אני האחראית על החרוסת מימים ימימה - גוזרת מתכונים מעדות שונות ומתנסה כל שנה במשהו חדש. כשטעמתי את החרוסת העיראקית התאהבתי. היא כל כך פשוטה (בהנחה שמשתמשים בסילאן קנוי, מה שאני, בעוונותי הרבים, עושה), והאלכימיה בין טעמי האגוז והסילאן מכשפת אותי. אני משנה קצת את היחסים בין המרכיבים לטובת האגוזים כדי שהחרוסת לא תהיה מתוקה עד כדי כאב, ואני גם קולה את האגוזים. כל דבר טעים עם אגוזי מלך יהיה טעים פי שתיים עם אגוזי מלך קלויים, כך נדמה לי.
חג שמח!


חרוסת עיראקית
מבוסס על: מתכון רווח עם עדכונים שלי
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: קערת חרוסת קטנה עד בינונית. אם יש לכם סדר רב משתתפים כדאי להכפיל או אפילו לשלש את המתכון


מרכיבים
1 כוס אגוזי מלך (בערך 100 גרם)
1/4-1/3 כוס סילאן


הוראות הכנה
קולים את האגוזים על מחבת יבשה או בתנור (להוראות מעט יותר מפורטות לקלייה בתנור ראו במתכון בסוף הפוסט הזה).
כשהאגוזים מתקררים טוחנים אותם במעבד מזון עד לקבלת משחה גרגרית, לא חלקה. מוסיפים את הסילאן וטוחנים עוד כמה שניות.
אם אין לכם מעבד מזון פשוט קוצצים את האגוזים עד לטקסטורה הרצוייה , מעבירים לקערה ומערבבים פנימה את הסילאן.
אפשר להוסיף עוד סילאן לפי הטעם.

בן דודו הסטלן של המקרון הצרפתי

קוראי היקרים, יש משהו שכדאי שתדעו.
קצת קשה לי להגיד את זה, אבל האמת תתן לי את הכוח.
הנה זה בא: מעולם לא הכנתי מקרונים צרפתיים.
כן, קראתם נכון. הדיסקוסים המתוקים בצבעי פסטל בשלל טעמים ומליות מהווים נייר לקמוס לבחינתו של בלוגר ראוי לשמו. 
ואני, עצלנית שכמותי, פשוט אין לי כוח.



הרשו לי לרגע להגן על עצמי. אמנם אי אפשר להתכחש לחמידותם של המקרונים, אבל לי אישית, הטעם לא שווה השקעה מאומצת של שעתיים, לא כולל זמן הליכה לחנות מתמחה לרכישת אבקת שקדים. יש כל כך הרבה דברים יותר טעימים ו/או יפים שאפשר להכין בשעתיים, כמו זה או אלה או זה. לכן כנראה שלא תראו אותי מעלה מתכון למקרונים בזמן הקרוב, עמכם הסליחה.

זהו אמרתי את זה. הוקל לי.

מדוע אם כן שיתפתי אתכם בכל זה (מלבד הרגשת הזיכוך שבווידוי הפומבי)?
מכיוון שיש מקרונים שאני דווקא כן מכינה.

הגרסא האמריקאית למקרונים עושה שימוש בקוקוס במקום באבקת שקדים והיא קלה פי אלף מהגרסא הצרפתית. אפשר להגיד שמקרון קוקוס הוא הבן דוד הסטלן של המקרון הצרפתי - פחות מהוקצע, אבל עדיין טעים ועם הרבה פחות השקעה. מקרון קוקוס הוא הבן דוד שהעדיף לראות טלויזיה במקום לעשות שיעורי בית. הוא הבן דוד שהבריז מכל השיעורים, אבל איכשהו עבר את הבגרויות. הוא הבן דוד שבמקום ללכת לאוניברסיטה פתח בלוג תמונות של חתולים ודווקא הרוויח מזה לא רע בכלל.
טוב נראה לי שהנמשל ברור, ואם לא, המשך בקו הכתיבה לעיל ככל הנראה לא יעשה דבר כדי להבהיר אותו. בקיצור, כל מה שצריך לעשות כדי להכין מקרון קוקס הוא להקציף ביצים (לא צריך להפריד אותם!) לערבב עם הקוקוס והסוכר ויאללה לתנור. פשוט, מהיר וקל. את הנאגלה האחרונה הכנתי תוך כדי התארגנות הבוקר ולקח לי פחות מ-30 דקות כולל אפייה ושטיפת כלים. מכיוון שאני ממש לא מהמתקתקים אני מניחה שחלק מקוראיי יצליחו להכין אותם גם בפחות זמן. 
העוגיות פרווה, ללא חמאה או מרגרינה (למעשה השמן היחיד במתכון משמש לשימון התבנית), וכיאה לעונה גם כשרות לפסח ללא קטניות. האמת היא שזוהי הסיבה שנזכרתי בעוגיות האלה. עוגיות קוקוס הן חברות של כבוד בנבחרת המתוקים לפסח. במקום לקנות עוגיות כשל"פ שספק אם האל הטוב יודע מה שמו בתוכן, נסו להכין בעצמכם.


מקרון קוקוס
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: כ-30 עוגיות 


מרכיבים:
3 ביצים (עדיף XL)
1 כפית תמצית וניל
3 כוסות קוקוס
1/2 כוס סוכר
1/4 כפית מלח
4-5 קוביות שוקולד (אופציונאלי)


הוראות הכנה:
מקציפים במיקסר את הביצים ואת תמצית הוניל עד שהתערובת נהיית תפוחה ובהירה, כ-3 דקות.
מערבבים בקערה נפרדת את הקוקוס, הסוכר והמלח ומקפלים לתוך הביצים.
מניחים כפות מהתערובת על תבנית אפייה משומנת. התערובת עשויה להיות קצת פירורית ומתפרקת יותר מבצק עוגיות רגיל, זה בסדר. אפשר להדק קצת את התערובת כשהיא על הכף ולהחליק אותה לנייר האפייה אם אתם מרגישים שהעוגיות שלכם מתפרקות. בכל מקרה העוגיות יתייצבו יותר בתנור.
אופים בחום בינוני (180 מעלות) במשך כ-10 דקות, עד שהעוגיות מתחילות להזהיב בקצוות.


לאחר שהעוגיות התקררו מעט אפשר לעטר בשוקולד מומס: מניחים את קוביות השוקולד בכלי קטן וממיסים במיקרוגל בפולסים של 30 שניות. מערבבים בין פולס לפולס, עד שהשוקולד מומס וחלק. מעבירים את השוקולד המומס לשקית סנדוויץ (רכזו אותו בקצה אחד של השקית). חותכים את קצה קצהו של השקית (עדיף להתחיל עם חור קטן מדי ולהגדיל מאשר לעשות חור גדול מדי ולהצטרך להעביר את השוקולד לשקית חדשה) ומזליפים את השוקולד על המקרונים.
(אישי טוען שההסבר הזה לא ברור במיוחד למי שאף פעם לא התנסה בכך. אשתדל באחד מהפוסטים הבאים לצרף תמונות להמחשה)

נראים לא רע בשביל חבורת סטלנים