רצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה

מתי בפעם האחרונה שיניתם את הטמפרטורה בתנור? 

אצלנו, עד לפני כמה שנים, התנור כוון כמעט תמיד ל-180 מעלות. לפעמים הורדתי קצת את החום לבישול איטי יותר, לפעמים העליתי ל-200 מעלות אם חששתי שהעוף לא יהיה מוכן בזמן לשבת, אבל זהו בגדול. אם לא היה לתנור מדחום אלא סתם כפתור "הפעל", כנראה שזה לא היה ממש משנה לי.

 

אבל אז, בעקבות הספר הנהדר Salt Fat Acid Heat, גיליתי את האור! כלומר, גיליתי את החום. 

ידעתם שאוכל יכול לצאת ממש טעים אם נותנים לו מכת חום גבוהה וקצרה במקום אפייה איטית בחום נמוך יותר? ירקות יוצאים רכים-אך-לא-מסמורטטים עם מעטפת זהובה וצלויה. עוף יוצא עסיסי עם עור פריך. פיצות יוצאות לוהטות ומבעבעות עם תחתית קריספית תוך 4-5 דקות. החום הגבוה מוציא מהאוכל טעמים מעושנים, מקורמלים ומורכבים שלא ידעתי שאפשר למצוא בבישול ביתי. 

למדתי בשנים האחרונות שיש הבדל עצום בין אפייה וצלייה. חלות, עוגות ומאפים אתם רוצים להמשיך לאפות בחום של סביב 180 מעלות. אבל ירקות, בשר ועוף אפשר לצלות, וזה הרבה יותר טעים! שימו חום על מקסימום. תפעילו מצב גריל. נצלו את הפונקציות שיש לתנור שלכם להציע.  

שימו לב שכדי לקבל צלייה טובה, אוכל צריך חשיפה לאוויר החם בתנור. רק החלקים שנחשפים לאוויר החם נעשים קריספיים. אז אם אתם רוצים לצלות, אל תערמו מלא אוכל בתבנית אחת קטנה. רווחו את מה שאתם צולים על כמה תבניות, או השתמשו בתבניות התנור הגדולות, ותעשו כמה נאגלות אם צריך. נסו ותראו ישועות.

מילת זהירות אם מעולם לא כיוונתם תנור מעל 180 מעלות: ובכן… חום מקסימלי זה חם. ממש. ודאו שאתם שומרים על הידיים מפני כוויות עם כפפות מטבח טובות. לא להוציא מגש לוהט בעזרת מגבת מטבח דקיקה ומתפרקת, טוב? מה שעובד ב-180 מעלות, לא עובד ב-240 מעלות. ודאו גם שיש לכם משטח פנוי וחסין חום להנחת התבנית, שלא תסתובבו במטבח כמו טמבלים עם תבנית לוהטת ביד.

עכשיו כשסיימנו תדריך בטיחות, יאללה, בואו נצלה תפוחי אדמה! נכון לוקח נצח לאפות תפו"א בתנור? כל השנים האלה שאפיתי אותם שעה וחצי והם יצאו שמנוניים מחד ויבשים מאידך, שרופים בקצוות ועדיין קשים מדי באמצע... זה בגלל שלא הבנתי לנפשו של תפוח האדמה. הוא לא רוצה שיאפו אותו על חום בינוני בתבנית מכוסה וצפופה. הוא רוצה שיעטפו אותו בשמן ויצלו אותו, חם מהיר, ועם מקום להתרווח. ככה יתקרב יותר להגשמת ייעודו בעולם - להידמות בטעמו כמה שיותר לצ'יפס. 

ואם כבר ברצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה עסקינן, תפוח האדמה לא רוצה שתבזבזו אפילו שנייה מהחיים שלכם בשטיפת תבניות! בשביל זה יש נייר אלומיניום רחב - יריעה אחת מכסה את כל המשטח של תבנית תנור סטנדרטית. מעל זה מוסיפים שכבה של נייר אפייה כדי למנוע הידבקות, צולים להנאתנו, ובתום הבישול זורקים את כל הניירת לפח, ואין כלים. תפוחי האדמה ישמחו בשמחתכם.

כיום אני מכינה תפו"א צלויים לארוחת ערב בערך פעם בשבוע. זה לא צ'יפס, אבל זה קרוב בטעם בעשירית מהמאמץ, וזה תמיד מתחסל. כמו צ'יפס, תפו"א צלויים הם הכי טעימים כשמגישים מיד. 

תפו"א צלויים בתנור

מאת: בישול בזול

עלות: 6 ש"ח

כמות: 4 מנות

מרכיבים

7-8 תפוחי אדמה בינוניים-גדולים

1/3 כוס שמן (אם זה מלחיץ אתכם שימו פחות, אבל עדיף יותר, שהכל יתעטף בשמן כמו שצריך. בתום הצלייה חלק מהשמן נשאר על הנייר, לא הכל נספג)

2 כפיות מלח

הוראות הכנה

מדליקים את התנור, מכוונים לחום מקסימלי, ונותנים לו להתחמם בזמן שמכינים את תפוחי האדמה.

קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות גסות, בגודל פרק אגודל בערך.

מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום רחב, ומניחים מעל נייר אפייה.

שמים את תפוחי האדמה בתבנים המרופדת, שופכים מעל שמן ומלח, מערבבים עם הידיים, ומרווחים את תפוחי האדמה בתבנית לשכבה אחידה. זכרו שאנחנו רוצים שכל חתיכת תפוח אדמה תיחשף לאוויר כמה שיותר, ולא תיחנק עם עוד מיליון חתיכות מסביבה. ספייס = קריספיות.

צולים את תפוחי האדמה כ-20 דקות, עד שהם מזהיבים.

קראתם לי?

אז מה, אפוקליפסה אה?

היי כולם, נעים מאוד, בישול בזול. זוכרים? 

אנחנו עדיין בניכר, באחד ממוקדי ההתפרצות של קורונה בארה"ב, שוב מגלים עד כמה מערכת הבריאות פה כושלת. כבר שלוש שבועות בלי מסגרות סדירות לילדים, עובדים מהבית ומשעשעים 3 קטנים תוך כדי. כיף כיף! 

מצד אחד, אנחנו מותשים ואין לנו שניה לעצמנו. זה כמו אוגוסט ויום כיפור ומילואים ביחד. תמיד אחד מאיתנו עובד והשני משעשע, מנענע, מנקה, מרגיע, מפריד בין הניצים, מתפעל, מדבג את הזום, מנקה, מבשל, מאכיל, משכיב ומנקה. וכשהחגיגה נגמרת והילדים ישנים, משלימים שעות עבודה באטרף ומתארגנים לעשות הכל שוב מחר, עד אינסוף.

מצד שני, על מה לעזאזל אני מתלוננת?? כולנו בריאים, לא פיטרו אותנו, אנחנו לא רופאים שנלחמים בחזית, אנחנו לא מבוגרים או עם מחלות רקע וחוששים לחיינו. כולה תקועים בבית, ביחד, עם הילדים שבחרנו להביא לעולם.

אז אני נעה בין עייפות, לסטרס, לרגשות אשמה, לפחד של מתי זה יכה בנו באמת ולא רק בכותרות המפחידות בחדשות.

עשיתי את הטעות של לקרוא עכשיו עם הגדולה את סדרת ספרי בית קטן בערבה. בעקרון, אחלה סדרה, מעניינת ומלמדת. אבל כשקוראים את החורף הארוך תוך כדי שמשתוללת בחוץ מגפה כלל עולמית וכולם מרוקנים את מדפי הסופרים, המחשבות מתרוצצות בראש על משפחה שגוועת לאיטה ברעב, חסרת אונים אל מול איתני הטבע… ובכן, יש לי מספיק סרטים לאכול בימים אלה, תודה.

מה שכן, זה נתן לי ראייה קצת יותר אופטימית לגבי מה צריך כדי לשרוד בעת צרה. משפחת אינגלס, בת שש נפשות, שרדה חורף שלם על כמה שקים של חיטה וקמח, וקצת תפוחי אדמה ושעועית. לקראת הסוף נשאר להם רק חיטה, אותה הם טחנו ידנית מדי יום כדי להכין לחם מעאפן. גם הפחם נגמר והם חיממו בקושי את הבית עם חציר, ורק בשעות היום, כשבחוץ מינוס ארבעים מעלות. וכשאני חושבת על זה, לא נראה לי שהיה להם שירותים בתוך הבית. בררררר!! ובטח שלא היה להם נייר טואלט. אם כי כל עניין השירותים לא הוזכר כלל, לפחות לא בשמונת הספרים שכבר קראתי. האמת שאני קצת מוטרדת מההתעלמות המופגנת מנושא חשוב זה, בהינתן שקראתי לפרטי פרטים איך הם עשו בערך כל דבר אחר עלי אדמות - חליבה, חביצה, בישול, תפירה, ניקיון, חקלאות, בניין, עיבוד פרוות, עישון בשר דוב…

 בכל מקרה, בהחלט יכול להיות גרוע יותר, ובהינתן התפוררות החברה המודרנית, נוכל כנראה לשרוד עם מלאי של קמח, שמן וקטניות, ואין צורך לרוקן את הסופר.

הקורונה הזאת העירה את שד הבישול בזול מרבצו. יש לנו מקרר ומזווה ומלאים, אבל מה יהיה עם שרשרת האספקה בחודשים הקרובים? הסופר הכשר שאני בדרך כלל מזמינה ממנו ביטל את המשלוחים, צריך לקנות במקומות יקרים יותר. ומה אם המחירים יעלו עוד? מה אם לא יהיה בכלל בשר ועוף לפסח? אני לא יודעת מה לחשוב. 

בינתיים אני נוטה לצמצם, את זה אני יודעת לעשות. אנחנו דווקא לא אוכלים יותר מדי אוכל מזווה כרגע - כל עוד יש פירות וירקות ומוצרי חלב בסופר, אני מעדיפה לאכול טרי, ולא לגעת באספקת האפוקליפסה. למעט החמץ. פתאום זה בכלל לא אתגר לסיים את כל החמץ כשכולנו בבית לכל הארוחות. היי ילדים! רוצים עוד פסטה? בטח שכן! זה הדבר היחיד שאתם אוכלים!

מתאים לכם מתכון? בעיקרון נראה לי שמי שנשאר פה מקוראיי הקבועים ככה"נ מעוניין יותר בדאחקות מאשר במתכונים, אבל יאללה, בכל זאת בלוג אוכל פה. כשאני תקועה בבית עם ילדים בררנים, אני משתדלת להכין לעצמי אוכל קצת יותר בריא, כדי שלא אחיה רק על פסטה. אני נוטה כרגע לכיוון תבשילי דגנים וירקות שאפשר להכין מהר, ולאכול עם כל מיני תוספת. במסגרת חיסול החמץ מצאתי גריסי פנינה, והכנתי מהם תבשיל פשוט, חביב וממלא שהיווה תוספת לארוחת שבת, ואז מנה עיקרית עבורי במשך כמה מימות השבוע. הוא השתלב יפה במיוחד עם אבוקדו ולימון כבוש. אם כי, מה לא משתלב יפה עם אבוקדו ולימון כבוש?

תבשיל גריסי פנינה ועגבניה

מאת: בישול בזול

עלות: די נו, 2$ אולי? עזבו אותי באמא'שכם

כמות: 4-6 מנות

מרכיבים

2 כפות שמן זית

1 בצל, קצוץ גס

2 עגבניות חתוכות לקוביות

1 שן שום

1 כפית מלח

1 כוס גריסי פנינה, שטופים

2.5 כוסות מים

הוראות הכנה

מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב. 

מוסיפים את העגבנייה והשום ומטגנים עוד דקה. 

מוסיפים את יתר המרכיבים, מביאים לרתיחה ומבשלים 30-40 דקות, עד שהגריסים רכים.

חלאס אין יותר סטיילינג. תתמודדו

סקירת ספר "בישול טבעוני ישראלי"

טבעונים, הורי וילדי טבעונים, אחי, דודי, שכני, חברי טבעונים וחובבי ומאכילי טבעונים באשר הם:

ברצוני לספר לכם על ספר חדש שיצא לאחרונה: "בישול טבעוני ישראלי" של גלי לופו אלטרץ.

את הספר קיבלתי מההוצאה לאור, שחציה הוא חבר קרוב ופסיקופת לעת מצוא של הבלוג (הוא הסיבה שאתם רואים פה הרבה פחות "מגוכך" ו"עשבי טיבול" בזמן האחרון).

הספר מאורגן בצורה נוחה ושימושית. לא עוד חלוקה נדושה לראשונות, עיקריות, תוספות וכו' (מי בימינו מכין מנות ראשונות?), אלא חלוקה לקטגוריות שרלוונטיות דווקא לבישול טבעוני. יש פרק של קציצות ופשטידות, פרק "על האש", פרק חלבונים, פרק מאפים... חביב ויעיל.

המתכונים עצמם מעניינים ומגוונים, עם טווח רחב של סגנונות וטכניקות. זכור לי לשמצה ספר מרקים שלא אזכיר את שמו, שחצי מהמתכונים בו הם פשוט אותו מרק ירקות מוקרם, כל פעם עם ירק שונה ופרופורציות טיפה שונות של המרכיבים. פה זה לא ככה. כל המתכונים ממש שונים אחד מהשני, והרבה מהם מכילים רעיונות לווריאציות שונות. בשלנים מנוסים יותר שרואים מתכונים כהשראה ונקודת קפיצה לגיוונים אישיים, יעריכו זאת במיוחד.

לדתיים וחובביהם, הספר מהווה מקור טוב למתכוני פרווה. אצלנו רוב ארוחות השבת בשריות, אבל יש לנו גם הרבה צמחונים שבאים להתארח, כך שאני תמיד בחיפוש אחר מתכוני פרווה מוצלחים שגם הקרניבורים ישמחו לאכול. הכי באסה להגיש (ולהכין!) לצמחוני/טבעוני איזו מנה קטנה ומוזרה רק בשבילו.

רוצים עוד סיבות לרכוש את הספר? הוא נכתב על ידי בשלנית ומתכונאית מנוסה, שמתעסקת כל החיים שלה באוכל. לא סלב שגילה את הטרנד הקולינרי דה ז'ור והוציא בוק שלו במטבח מרופד בתמונות פורנוגרפיות של חצילים עם כמה מתכונים בין לבין, שאף אחד לא בדק את אמינותם. הספר יצא לאור בהוצאה קטנה ועצמאית והפרוייקט מומן בהדסטארט על ידי אנשים שאכפת להם.
תומכי ההד סטארט לא רק תמכו כלכלית, אלא גם ניסו את המתכונים בעצמם בטרם יציאת הספר. מעל 100 איש התנדבו כנסיינים, כל מתכון בספר נשלח ל- 1-2 מתנדבים לפחות, ונערך מחדש לאחר הפידבקים. כך אתם יודעים שהמתכונים האלה עובדים גם לאנשים רגילים מהרחוב ולא רק לשפים מדופלמים.

כיף לתמוך ביצירה קולינרית מקורית ומושקעת, חפה מקיטש פופוליסטי ותוכן שיווקי.

דבר אחד שכדאי לשים לב אליו - הרבה מהגבינות הטבעוניות, החלב הצמחי וההקרמות הם על בסיס שקדים, קשיו ואגוזים אחרים. אם אתם אלרגיים לאגוזים, תצטרכו לאלתר ולעשות החלפות בחלק מהמתכונים.

בעמוד הספר באתר ההוצאה תוכלו למצוא כמה טעימות מהספר וגם לקנות אותו. הספר נמכר גם בחנויות הספרים.

אז יאללה, מתכון לדוגמה?

שפני הנסיון (בכפייה, אבל הם לא התלוננו) אהבו במיוחד את הסלט התאילנדי. הוא מרענן ומלא טעמים, מרקמים וצבעים מעניינים. מאז הוא כבר זכה לשידור חוזר, ואני מתכננת להכין אותו שוב לראש השנה, כי יש בו המון מסימני החג: גזר ("קרע רוע גזר דיננו"), כרוב ("קרב משיח צדקנו"), סלק ("שיסתלקו אויבנו") וסילאן ("שיתמו אויבנו"). אפשר בקלות להפוך את יתר המרכיבים לסימנים גם כן: חסה ("חוס ורחם עלינו"), בוטנים ("שיבעטו לאויבינו בבטן"), נענע ("שאויבנו יחפשו מי ינענע אותם").

אל תיבהלו מרשימת המרכיבים הארוכה. זה מה שיוצר את הטעם המורכב. בסה"כ צריך רק לחתוך ולערבב.

סלט בהשראה תאילנדית

מתוך: "בישול טבעוני ישראלי" של גלי לופו אלטרץ

עלות: כ-7 ש"ח

כמות: 2 מנות כארוחה שלמה, 4-6 מנות כתוספת

מרכיבים

לרוטב:

פרוסת זנגביל טרי בעובי 1/2 ס"מ

2 כפות שמן חסר טעם (קנולה, סויה, תירס וכד')

2 כפות רוטב סויה

1 כפית חומץ בן יין / תפוחים

1 כף מיץ לימון

1 כפית סילאן

1 שן שום

1/2 כפית שמן שומשום

לסלט:

6-7 עלי חסה פריכים (רצוי אייסברג)

1/6 כרוב

1 גזר

1 סלק חי

2 כפות עלי כוסברה

5 עלי נענע טרייה

1/2 כוס פולי סויה קלופים (אדממה), מופשרים

1/4 כוס קשיו / בוטנים קלויים

הוראות הכנה

טוחנים בבלנדר את מצרכי הרוטב. טועמים ומתקנים תיבול: עוד לימון לחמיצות, סילאן למתיקות, סויה למליחות.

קוצצים את החסה והכרוב בסכין. קולפים את הגזר והסלק וחותכים לג'וליינים (רצועות דקות וארוכות) או מגררים בפומפייה. קוצצים גס את הכוסברה והנענע. מערבבים עם שאר מרכיבי הסלט ועם הרוטב.

טיפים:

ניתן למצוא ברשתות השיווק אדממה קפואה קלופה מתרמיליה.

אפשר להשתמש בקשיו קלוי קנוי, אבל הכי טעים להשתמש בקשיו קלוי בפפריקה מעושנת: מערבבים את הקשיו עם 2 כפות מים, 1/3 כפית מלח, 1/2 כפית פפריקה מעושנת וקורט שבבי צ'ילי, וקולים בתנור בתבנית מרופדת בנייר אפייה ב־190 מעלות כ־10 דקות, עד להשחמה קלה.

וְגַם מַיִם תִּכְרוּ מֵאִתָּם בַּכֶּסֶף וּשְׁתִיתֶם

מאזיני רדיו סדרתיים, גם אתם שמתם לב לכמות יוצאת הדופן של פרסומות למסנני, מטהרי, וברי מים וסודה? כל פרסומת שניה כמעט. זה הזוי. אנתרופולוג עשוי היה להסיק שפקד אותנו אסון טבע שגרם להרס תשתיות ושאין יותר מים בברזים. הפרסומות האלה מתארות מחיר אטרקטיבי, פריסה ל-24 תשלומים, מבצע לזמן מוגבל וכולי. ולאחר הפרסומות למים, מגיעות הפרסומות להלוואות. נמאס לך לשלם עמלות על המינוס לבנק? קח הלוואה! כמדומני שהאנתרופולוג שלנו היה חושב שהאסון שפגע במקורות המים היה חמור ומתמשך כל כך, שהרבה מהאזרחים מתרוששים בנסיון לקנות מי שתייה.

העניין הזה חדש יחסית לא? כילדה כמעט ולא הכרתי אנשים שהשתמשו במסננים או קנו מים בבקבוקים. כולם פשוט שתו מי ברז. כך אפשר תמיד לשתות מים בשפע, ולא צריך להתייבש כל פעם שאין משקאות קלים או מים מינרלים בסביבה. נראה שכיום היכולת לשתות מי ברז איננה נחלת הכלל. הרבה אנשים לא רגילים ולא מחבבים את טעמם. אם חושבים על זה, אולי שתייה מהברז זה סוג חדש של כוח על. היי תראו אותי! אני מים וומן!

עוד מישהי עם כוח על בתחום המים

קיומה של תעשיית המים המינרלים והמסוננים מפליאה את מים וומן. אפילו מרתיחה אותה! (חח) שום אסון טבע לא פקד את מקורות המים שלנו ככל שידוע לי. ישנם גופים ממשלתיים שמוודאים שהמים שאנחנו מקבלים לברז נקיים וראויים לשתיה. הם מבצעים מעקב רציף אחר איכותו בכל רחבי הארץ, ומודיעים לנו כשיש תקלות. אני יודעת שיש מי שלא סומך לגמרי על גופים כאלה. לגיטימי. אבל למה אתם חושבים שיצרני הבקבוקים והברים למיניהם אמינים יותר?
למקרה שלא שמתם לב, הם חולבים ללקוחות שלהם את האמ-אמא. הם גובים יותר משעולה חשבון המים לכל הבית, ונותנים בתמורה חלק קטנטן מצריכת המים שלכם. האם להם יש גופי בקרה שמתריעים לציבור כשיש כשלים? האם ישנם מחקרים רחבי היקף שמוכיחים שהמים שלהם באמת בריאים יותר ממי ברז רגילים? אין שום המלצה על צריכת מים מסוננים מטעם משרד הבריאות. ישנה המלצה להרתיח מים לתינוקות, אבל בשביל ליטר ליום של מים מורתחים במשך כמה חודשים לא מוציאים אלפי שקלים על בר מים. בשביל זה יש קומקום.

שלא לדבר על זה שכל עניין הבריאות הולך פייפן ברגע שלא מחליפים מסננים בקביעות. אני לא יודעת איך זה עובד בבתים פרטיים של אנשים, אבל אצלנו במשרד היה בר מים, ולא נראה לי שהחליפו לו מסנן בכמעט 5 שנים שעבדתי שם. מי ברז בטוח היו בריאים יותר מהמים האלה.


אז מה אני מנסה להגיד לכם פה?

כוח העל שלכם שיחסוך לכם אלפי שקלים

תחשבו טוב טוב לפני שאתם משלמים אלפי שקלים על משהו שאתם מקבלים כמעט בחינם. חשבון מים תשלמו ממילא על האסלה והמקלחות.

אל תקבלו את טענות הבריאות של היצרנים והמשווקים בלי לבדוק אותם.

אל תעשו את זה כי כולם עושים את זה.

אל תעשו את זה כי החברים בפייסבוק אמרו שזה בריא.

ובבקשה. אל תעשו את זה כי זה נורא נוח שיש מים חמים וקרים בלחיצה. בשביל זה יש קומקום ומקרר. אם ברשותכם אלפי שקלים כדי לשלם על הזכות להימנע מהרתחת מים, אתם מוזמנים לעשות בו שימוש יעיל יותר ולהעבירו כתשורה לכותבת הבלוג, כהוקרה על פועלה היצירתי. אה וגם כל מי שקונה בר מים כי אין לו כוח לחכות שהמים ירתחו מאבד את הזכות להתלונן על יוקר המחיה בשנתיים הקרובות.

(מלכת חוקים שורפת חוקים סטופ שחור)

מים וומן אומרת - סננו את תשלומי המים המיותרים מהתקציב!

עם ראנט ארוך בא מתכון קצר. ממרח טעים שמכינים בצ'יק ואוכלים בצ'יק. קבלו רענון לחומוס/טחינה/חצילים הרגילים.

ממרח מהיר של עגבניות ושום

מבוסס על: מתכון שמסתובב ברשת בכל מיני גרסאות. זאת שלי.
עלות: כ-2 ש"ח
כמות: קערית של ממרח שתתאים לכמה מנגבים בארוחת שבת

מרכיבים
2 עגבניות קטנות-בינוניות, בשלות
2 שיני שום
1 כף שמן זית
1/4 כפית מלח, או לפי הטעם

הוראות הכנה
מוציאים את העוקץ מהעגבניות, מניחים במעבד מזון עם יתר המרכיבים וטוחנים לקבלת ממרח מימי מעט. זהו. אפשר לגוון עם עלי בזיליקום טריים,טיפה פלפל חריף, קצת בלסמי, או פשוט ליהנות מהפשטות.

סלט לוביה קל וטעים וראנט על מוספי צרכנות

מסתבר שראש השנה מתקרב. עליתי על זה הודות למוסף הצרכנות שצורף לעיתון, זה שלצד דיווח על הסופר הזול ביותר, סקר את מחירי מכוניות הפאר שפרצו לאחרונה לשוק. כי מי שאכפת לו אם העוף עולה 25 לקילו או 29 לקילו לגמרי מסוגל גם להוריד משכורת שנתית על רכב בעצת מוסף בעיתון. קחו את כתבת ההשוואה של מחירי הדבש, הוסיפו 3-4 אפסים, וקבלו את תעריף החופשות המומלצות לחגים. האיים המלדביים במחיר שווה לכל כיס! אני שנייה מסיימת פה את הקנייה ברשת הדיסקאונט ורצה לארוז. 

אח... מוספי צרכנות. הם מערבבים תוכן שבאמת רלוונטי להרבה מהאוכלוסיה, עם כתבות יומרניות על מוצרי צריכה שלחלוטין לא בהישג ידם של רוב הקוראים, בלי שום אינדיקציה שיש אולי הבדל. כמו שכולנו נהנים מארוחה חגיגית בראש השנה, כולנו גם מתפנקים עם מכונית חדשה מהניילונים בכל תשרי. מה לא?

ואל תתחילו איתי בכלל עם השוואות סלי קנייה לחג. אתם יודעים מה יש בסל הקניות הזול ביותר? מוצרים של מותגים לא מוכרים ומותגי הבית של הרשתות. שקדי מרק של מנה, שמן של טעמן, חמוצים של המותג וופלים של כוכב הבית. את המותגים הקטנים קשה להכניס לסל השוואתי, כי בכל סופר יש מותגים אחרים, לפעמים בגדלים שונים, ובאיכות שונה. מסובך וזה. לכן עושים כל שנה את אותו השטאנץ. משווים אוסם, עלית ושטראוס. הכי קל. ככה אפשר להתפנות מהר יותר לכתיבה על מכוניות שוות לכל כיס. מי שיוצא מהסופר עם סל קניות כמו שכתוב בעיתון לעולם לא יצא עם הסל הזול ביותר.

אוקי תנו לי שניה להתנער מהציניות והעצבים...

סבבה. אז בנימה אופטימית זו, הרשו לי לאחל לכם ולמשפחותיכם חג שמח ושנה טובה. שנה של שפע, של שמחה אמיתית בחלקנו, של בריאות, רוגע ושלווה.

ועכשיו לאוכל.

מי שמכין את הסימנים המסורתיים לארוחת החג מכיר את הלוביה, קטנייה חמודה בצבע בז' עם נקודה שחורה באמצע, הנקראת גם בשם הפואטי - שעועית שחורת עין. הרבה מתכונים מסורתיים הופכים אותה לתבשיל, אבל בשנה שעברה הכנתי ממנה דווקא סלט פשוט, שהתקבל באהדה. מבשלים את הלוביה, ומגישים אותה קרה עם לימון ועשבי תיבול. את הלוביה מוצאים במדף הקטניות בסופר, ליד החומוס, העדשים וכו', או קונים בתפזורת בשוק. אני חושבת שהשמיר מתאים מאוד לטעם הלוביה, אבל אתם מוזמנים כמובן להחליף בעשבי התיבול האהובים עליכם.

סלט לוביה ועשבי תיבול

מאת: בישול בזול

עלות: כ-6 ש"ח

כמות: קערה קטנה-בינונית של סלט (אם אתם מגישים המון סימנים לא צריך יותר מזה, גם בארוחה גדולה יחסית, כי הרוב יקחו רק 1-2 כפות סלט)

מרכיבים

1 כוס לוביה יבשה

3 כוסות מים

חופן עשבי תיבול קצוצים, אני השתמשתי בבצל ירוק אחד וחופן גבעולי שמיר

מיץ מחצי לימון

כפית שמן זית

מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה

מניחים את הלוביה והמים בסיר, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-45 דקות עד שהלוביה רכה. אם אתם רואים שגובה המים יורד מתחת לגובה הלוביה, הוסיפו עוד מים לסיר. מסננים עודפי מים, מעבירים את הלוביה לקערה ומקררים. כשהלוביה קרה מערבבים פנימה את יתר המרכיבים. מגישים קר או בטמפ' החדר.

6 סיבות לאהוב כרוב + 2 סלטיo מעולים

למה לאהוב כרוב?

1. הוא זול, תמיד. גם בשיאו הוא עולה 5-6 ש"ח לקילו. בדרך כלל אפשר לרכוש ראש גדול בפחות ממחיר של נסיעת אוטובוס.

2. הוא בריא. גם בסגול וגם בירוק יש המון ויטמינים, נוגדי חימצון, סיבים תזונתיים וכל הדברים האלה שתמיד אומרים לנו לאכול.

3. הוא זמין. הברוקולי לא תמיד בעונה, התרד ועלי הבייבי לפעמים נגמרים, ולפעמים הם סתם נראים עייפים, אבל הכרוב תמיד שם ממתין בסבלנות שנקנה אותו.

4. הוא ורסטילי ומתאים לכל מיני מטבחים. אפשר לשלב אותו במוקפצים אסיתיים, בתבשילים מזרח אירופאים, ממולאים מזרחיים... לאן שתקחו אותו בעולם הוא ילך בכיף.

5. הוא מוסיף נפח  - כשאני רוצה למתוח איזה תבשיל ("לא אמרתי לך שאני מביאה איתי עוד 2 חברים?") אני מוסיפה חופן כרוב פרוס או קצוץ. הוא משתלב יפה ועוזר שיהיה מספיק לכולם.

6. הוא מקל על גודש בהנקה. מי שלא חווה לא יכול לתאר את תחושת ה"אני לא יכולה לזוז בלי שיכאב לי משהו". על אף שמרגיש מגוכח להסתובב עם סלט בחולצה, הכרוב באמת עוזר. רק על זה שווה להוקיר לו תודה.

הנה שני סלטי כרוב קלים ומעניינים שאפשר להוסיף לרוטציית הסלטים לשבת, או סתם להגיש במקום המלפפונים-ועגבניות-חתוך-דק הסטנדרטי במהלך השבוע. עלות כל סלט כמה שקלים בודדים וזמן ההכנה מינימלי. 

הפוסט הזה התפרסם כטור לפני אי אלו חודשים בעיתון הלל (ז"ל :( )

סלט כרוב סגול ותפוחים

זאת הגרסא שלי לסלט הכרוב הסיני המוכר והאהוב. ההחלפה של הכרוב הירוק בסגול ותוספת התפוח מוסיפים עניין וצבע.

מאת: בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: ממלא קערה קצת יותר גדולה מקערת מרק (נו, איך עוד אני אמורה להגיד לכם כמויות על סלט?)


מרכיבים
4-5 עלי כרוב סגול
1 תפוח ירוק חמוץ
1 כף סויה
1 כף סילאן
1 כפית שמן
1 כפית חומץ
מעט שומשום לקישוט

הוראות הכנה
פורסים את עלי הכרוב, חותכים את התפוח לקוביות (לא צריך לקלף), מערבבים עם הסויה, הסילאן השמן והחומץ, מפזרים מעל שומשום ומגישים.

סלט כרוב וקולרבי

הסלט הזה נשמע קצת מוזר, אבל הוא קראנצ'י, מרענן ומיוחד. אני ממליצה לכם בחום לנסות, אצלנו הוא אחד מהסלטים הפופולריים.

מאת: בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: ממלא קערה קצת יותר גדולה מקערת מרק (כנ"ל)


מרכיבים
4-5 עלי כרוב ירוק
1 קולרבי
2 כפות לימון כבוש (שיכלול גם קצת מיץ וקצת שמן)

הוראות הכנה
פורסים את עלי הכרוב, חותכים את הקולרבי לחתיכות בערך בגודל של פרוסות הכרוב, קוצצים גס את הלימון הכבוש ומערבבים הכל בקערה. נותנים לטעמים להתמזג כמה דקות ומגישים.

אז איך אני אתכם? מפצה על היעדרותי ב-2 מתכונים. בקרוב יעלו יותר, ואני מתרגשת במיוחד לקראת פרוייקט בלוגרים של אש וקרח שבקרוב אקח בו חלק.

חטיף תמרים קקאו וקוואקר

על פי קביעת הרוב בפייסבוק, הא לכם מתכון לחטיפי תמרים קקאו וקוואקר, מתוך הטור שלי שפורסם בהלל של חודש טבת.

בימים ארוכים בעבודה או בלימודים, לעיתים סנדוויץ' (או שלוש) פשוט לא מספיקים, ואחר הצהרים הבטן מתחילה לקרקר. בדיוק למקרים כאלה נועדו חטיפי האנרגיה, או חטיפי הבריאות ("יש על זה תמונה של בחורה שעושה ג'וגינג! זה בטח בריא!"). מדפי הסופר מלאים במגוון של חטיפים שקל לזרוק לתיק ולנשנש ברגעי רעב.
לצערנו, על נוחות משלמים. אריזה של 6, אולי 8 חטיפים תעלה לכם לפחות 13-14 ש"ח, בדרך כלל יותר. אם יש לכם שלושה ילדים שמקבלים חטיף לבית ספר כל יום, אתם תמצאו את עצמכם מוציאים בסביבות 150 שקל לחודש רק על חטיפי אנרגיה (!). ואם החישוב הזה לא מספיק מעצבן, שימו לב שהחטיפים האלה ממש קטנים, רובם נעים סביב ה-20 גרם לחטיף. אם חבילה של חטיפי אנרגיה במשקל 200 גרם עולה 15 ש"ח, אז מחירם של החטיפים הללו הוא 75 ש"ח לקילו. במחיר כזה אפשר כבר לקנות סטייקים.

אז מה עושים? מכינים לבד כמובן. יש אלפי מתכונים ברחבי הרשת לחטיפי אנרגיה מסוגים שונים ומשונים. בחודש האחרון החלטתי להתלבש על הנושא הזה ובפוסט הזה ובבא, אציג לכם שני מתכונים בסיסיים, תוצרי התנסויותי, שאיתם אפשר ליצור עוד המון גיוונים. שימו לב, המתכונים קלים ומהירים, ללא אפייה, וגם ללא קמח.
מומלץ להעביר את החטיפים המוכנים לשקיות אישיות או לעטוף בניילון נצמד, כדי שהם יהוו תחליף לחטיפי אנרגיה קנויים גם מבחינת נוחות. אפשר לשמור כמה ימים מחוץ למקרר, אם רוצים לשמור ליותר משבוע, עדיף לשמור במקרר או במקפיא.

החטיף הראשון דומה ל"לארה בר" למי שמכיר. הוא יותר דחוס וקצת יותר בקטע טבעי/בריאותני/רו פוד - אין בו בכלל סוכר מעובד, רק תמרים. שמה בניכר הם צריכים להשרות את התמרים במים ולטחון בבלנדר, אבל לנו בארץ הקודש יש תמרים מעוכים בוואקום שנמכרים בכל סופר. צריך רק ללוש יחד את כל המרכיבים. אין קל מזה.

חטיף תמרים, קקאו וקוואקר

מאת: גרסא שלי למתכון מוכר עם המון ורסיות ברחבי הרשת

עלות: כ-15 ש"ח

כמות: כ-12 חטיפים

מרכיבים

1 חבילה תמרים בוואקום (500 גרם)
1/4 כוס קקאו
1 כוס קוואקר דק (מהיר הכנה)
קורט מלח

הוראות הכנה

מניחים בקערה בינונית את כל הרכיבים ולשים עד שמתקבלת תערובת אחידה.  משטחים את התערובת בין 2 חתיכות של נילון נצמד, לצורה פחות או יותר מלבנית.  חותכים ל-12 חטיפים אישיים.

גיוונים: אפשר להוסיף במקום כל או חלק מהקוואקר אגוזים טחונים כמו שקדים או אגוזי מלך, או קוקוס טחון. אפשר לתבל עם קימון, ג'ינג'ר, גרידת לימון או אפילו קצת פלפל צ'ילי חריף.

טבולה

לא סיפרתי לכם על זה בצורה מסודרת, אבל בשנה האחרונה התחלתי לכתוב במגזין הלל המיועד לנשים דתיות. זה קצת מוזר לי. אני דתיה. ואני אישה. אבל לכתוב ב"ירחון נשים לראשי חודשים" שם עלי תווית מסויימת.
כאילו אני בטח מהאלה שעוטות על ראשן 2 צעיפים, 3 פשמינות, 29 סיכות ראש נוצצות ואיכשהו מייצרות מזה קונסטרוקציה מלכותית ומרשימה. ואני לא.
כאילו אני מסתובבת עם הרגשה תמידית של אושר וסיפוק על מילוי תפקידי בעולם. ובכן, כפי שאולי שמתם לב, האושר והסיפוק שאני חשה בחיי הם בהחלט לא תמידיים, יעידו על כך הראנטים ושלל התלונות שאני מעלה פה לבלוג.
כשמישהו דוחף אותי באוטובוס אני לא מחייכת במתיקות ומלמדת עליו זכות, אני מסננת לעברו כמה קללות עסיסיות (אבל בלחש. כי אני לא מטומטמת).
בגדול אני מרגישה שככותבת במגזין לנשים דתיות, אני אמורה להיות אישה דתייה למופת, סוג של מורה באולפנה משודרגת שמפיצה אור נגוהות לכל עבר. כך גם התחלתי לכתוב לשם. בטון קורקטי וללא שמץ של ציניות. כי המורות בתיכון תמיד אמרו לי שאני צינית מדי. לאחר כמה טורים, בעצת העורכת אני מנסה קצת יותר להשתחרר, וממילא כשיש לי רק 400 מילים, ורובם הם המתכון, אני לא צריכה לעטות על עצמי דימויים שהם לא אני.

מוזר לכתוב לעיתון. זה לא כמו הבלוג שאני יכולה לקשקש בשכל כמה שבא לי, ומתוך מאות המילים שאני שופכת אפשר (אם לא מדלגים ישר למתכון, ומי שכן, אני לא שופטת אותו...) לזקק איזה תמונה יותר מהימנה של מי שאני. יש לי כמה מילים ומתכון וזהו. מה שאני משדרת זה בעיקר מה שהעיתון עצמו משדר.

בחודשיים האחרונים, חלק מהמתכונים מהבלוג שמתפרסמים ב-xnet, מתפרסמים גם בעיתון לאישה. וזה כבר ממש מצחיק. קודם כל כי זה עושה לחמים נחת. מי שמע על הירחון הזה שאת מפרסמת בו? נו איך קוראים לו? הילה? הללויה? אבל לאישה! זה כבר סטטוס! כתב עת מהוגן שמוצאים בחדר ההמתנה לרופא השיניים! (בישול בזול! בחדר ההמתנה של רופא השיניים הקרוב אליכם!)
זה מצחיק גם בגלל הניגוד בין שני כתבי העת שפרי עטי מתפרסם בהם. במחזיק העיתונים שלנו חיים גליונות של הלל, עם כריכות של נוף וילדים וחגים, לצד גליונות לאישה שעל כריכותיהן מתנוסס בדרך כלל חזה (וגם פנים, אבל זה כנראה משני) של ידוענית כלשהי.
ועל אף שזה מגוחך, עם זה אני כבר יותר מרוצה. אני בנאדם מורכב, עם סתירות. קצת הלל וקצת לאישה. מה שחסר שם זה רק איזה גליון של נייצ'ר או משהו כדי להשלים את הצד האינטלקטואלי יותר שלי. אבל ככל שידוע אין להם טור בישול.

המתכון הזה פורסם לפני אי אלו חודשים בהלל, ועכשיו הגיע הזמן להעלות אותו לבלוג. את הטור כתבתי בחופשת הלידה, וסיפרתי שאת הטבולה אפשר להכין בהפסקות: לעבור במטבח ולהשרות את הבורגול, עוד 20 דקות לעבור שם שוב ולחתוך עגבנייה... עכשיו הימים שלי שונים לגמרי, אבל טבולה אני עדיין אוהבת. במיוחד בגלל שמחירי העוף אסטרונומיים, אז אני מנסה לדחוף יותר מתמיד ארוחות בלי בשר או עוף. 
אם אתם רוצים מנה שלמה יותר, עם חלבונים, אפשר להוסיף גרגרי חומוס מבושלים ו/או גבינה מלוחה מפוררת. הסלט הזה הולך טוב בכל כך הרבה סיטואציות - ארוחה אישית בריאה וטעימה, תוספת שמתאימה לצמחונים או טבעונים בארוחה בשרית, וכמובן מדובר במנת פיקניקים מנצחת.

סלט טבולה

מאת: בישול בזול (הגרסא שלי למתכון מוכר...)

כמות: ארוחה אחת גדולה או 3-4 מנות כתוספת לארוחה

עלות: כ-5 ש"ח

מרכיבים

1/4 כוס בורגול דק (ג'ריש)

1/3 כוס מים רותחים

1 מלפפון

1 עגבניה

חופן עלי נענע

חופן גבעולי פטרוזיליה

מיץ מחצי לימון

1 כף שמן זית

מעט מלח ופלפל שחור גרוס

אופציונאלי: חופן גרגרי חומוס ו/או מעט פטה או בולגרית מפוררת

הוראות הכנה

מניחים את הבורגול בקערה, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים ומשהים כ-10 דקות עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים. חותכים את הירקות לקוביות, קוצצים את העשבים ומוסיפים לבורגול. מערבבים פנימה מיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל, ומפזרים מעל פטה ו/או גרגרי חומוס אם משתמשים. 

מגישים קר או בטמפ' החדר.

עוגת פודינג שוקולד וחמאת בוטנים, מוות לנימוסי השולחן

אתגר חודשי של מנטקה בנושא בוטנים... אל תגידו שאתם מופתעים. כשמור מארגנת שם את העניינים, ובכן, זה היה רק עניין של זמן. גם אני כמו מור מנהלת רומן רב שנים עם הבוטנים, ספציפית עם חמאת הבוטנים, בעיקר כשהיא משולבת עם שוקולד. משחר ילדותי כרסמתי כריכי חמאת בוטנים וריבה בארוחת העשר וטרפתי כל ריסז שנקלע לסביבה. בשלב כלשהו אחותי ואני גילינו שאפשר לפלח כמה שורות של שוקולד מריר ממגירת האפייה, להמיס במיקרו עם כף חמאת בוטנים, ולהכין מעין ריסז ביתי. לא טוב כמו המקור אבל קרוב. כשממש אין כוח אפשר פשוט להוריד שורה של שוקולד, למרוח בחמאת בוטנים ולבלוס בהיחבא. 
וזה היה המתכון להיום. 
היו שלום.

טוב נו, יאללה מתכון אמיתי.
אפילו מתכון ממש טוב. במקור הוא נקרא בראוני קובלר, לא ממש ברור לי למה. מצד שני, אני מתקשה לחשוב איזה שם הייתי נותנת לו. מדובר במעין שילוב בין עוגה לפודינג. מכינים בצק, מעליו מפזרים סוכר, קקאו, וגושים של חמאת בוטנים, ומעל הכל שופכים מים חמים ואופים. לא מסובך במיוחד, רק קצת מוזר. באורח פלא, כשאופים את התפלץ הזה הוא יוצר שכבת עוגה מלמעלה, ושכבת פודינג/רוטב סמיכה מלמטה.
כשמגישים אותו לאורחים בארוחת שבת זה הולך ככה: בהתחלה מנסים לחתוך חתיכות יפות ונכשלים, אז כל אחד מקבל גוש אמורפי של עוגה ששוחה ברוטב. המשתתפים מרימים גבה על העוגה הקצת פחות מהוקצעת מבדרך כלל, אבל ברגע שהם טועמים הם מבינים שהלוק הוא לא מה שקובע פה. המנות מתחסלות והאורחים מתחילים לחוג סביב התבנית וליישר את העוגה, שלא באמת ניתנת ליישור כי הרוטב כל הזמן נוזל החוצה. לבסוף חבריכם מתדרדרים לכדי חבורה ברברית שיושבת סביב התבנית ואוכלת ממנה ישירות עם כף ההגשה. נימוסי שולחן מעולם לא היו מיותרים יותר.
ואתם יודעים מה עוד? העוגה הזאת פרווה, וטבעונית. כן כן, אתם יכולים להגיש לחבריכם קינוח טבעוני ואף אחד לא יניד עפעף. היא כמובן גם ללא מרגרינה למקרה שתהיתם.

אני רוצה רק לחדד - קראו את ההוראות היטב לפני הכנת המתכון. אני הכנתי בפעם הראשונה על אוטומט, לא שמתי לב כל כך מתי מוסיפים מה ומי מתערבב עם מי, ודי הרסתי את המתכון. אין פה שום דבר מסובך, פשוט סדר הפעולות חשוב, והוא שונה מהכנת עוגה בחושה רגילה.

עוגת פודינג שוקולד וחמאת בוטנים

מבוסס על: מתכון של Sugar Plum עם קצת שינויים שלי

עלות: כ-8 ש"ח

כמות: 6-8 מנות

מרכיבים

1/4 כוס שמן

1/4 כוס חמאת בוטנים

1/2 כוס סוכר

1 כפית תמצית וניל

1/2 כוס מים חמים

1 כוס קמח

3 כפות קקאו

1 כפית אבקת אפייה

1/4 כפית מלח

10 כפיות חמאת בוטנים

1/4 כוס סוכר

1/4 כוס סוכר חום

2 כפות קקאו

1 ו-1/4 כוסות מים

הוראות הכנה

מערבבים בקערה את השמן, חמאת הבוטנים והסוכר. מוסיפים את המים החמים ואת תמצית הוניל ומערבבים. מוסיפים את הקמח, הקקאו, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
משטחים את הבצק בתבנית קטנה, אני השתמשתי בתבנית 20 עגולה.
מפזרים מעל הבצק בתבנית כפיות קטנות של חמאת בוטנים, בעיקרון כתבתי 10 כפיות, אבל אפשר יותר או פחות, כראות עיניכם.
מערבבים בקערה את הסוכר, הסוכר החום והקקאו ומפזרים את התערובת מעל הבצק בתבנית.
שופכים מעל כל היצירה את הכוס ורבע של המים.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-40 דקות עד שהחלק העליון של העוגה תפוח ויציב. 
מגישים חם עם כף גדולה ומוודאים שכולם מקבלים גם מהעוגה וגם מהרוטב/פודינג.