מהר!

מכירים את המתכונים המעצבנים האלה של "ארוחת ערב שלמה ברבע שעה", "לחמניות צ'יק צ'ק" ודומיהם? האלה שמבטיחים זמן הכנה קצרצר, שתוך 300 שניות מרגע כניסתכם הביתה המנה כבר תהיה בתנור?
הרשו לי להרים גבה*.
אולי למיומני מטבח זה לוקח 5 דקות להכניס עוגה לתנור.
הנה מה שקורה כשאני מנסה להכין עוגה ב-5 דקות.


00:00 אוקי אז אמרנו עוגת שוקולד ב-5 דקות... אממ... איפה המתכון? אה נכון במייל. רגע, לא במייל הזה, במייל השני. אוף למה לא זכרתי להדפיס את זה בעבודה - ארררג! הדפדפן תקוע! למה אתה מתקין לי עכשיו תוספים למה??? לא משנה אני אפתח באקספלורר...


02:16 אוקי הנה זה. יאללה נניח את הלפטופ במקום שאני אוכל לראות אותו... אוי השולחן מבולגן לחלוטין. טוב נזיז קצת דברים שיהיה לי גם איפה לעבוד...


05:09 טוב, לפחות גם סידרתי קצת. אז לעבודה. נוציא את המרכיבים...


05:38 איפה הסודה לשתייה לעזאזל?? לא יכול להיות שנגמר, לפני שניה - אה אוקי הנה זה.


06:22 איפה הקערה והמרית? אויש הם בכיור. טוב אני אשטוף מהר...


08:06 טוב. הכל מוכן. נתחיל. חצי כוס שמן - אוי נו איפה הכוס מדידה עכשיו? 


08:34 שוב, חצי כוס שמן, כוס סוכר... אוי הסוכר נדבק לכוס עם השמן. טוב נוציא קצת עם האצבעות... איכס האצבעות שלי שמנוניות לגמרי, צריך לשטוף.


09:13 טוב איפה היינו - אוי נו! למה שומר מסך עכשיו? והידיים שלי רטובות... טוב לא נורא, ניבש קצת על החולצה. אז... וניל...


09:52 אויש נשפך קצת על השוליים. צריך להביא מגבת נייר.


10:31 טוב. ביצים...


11:27 עכשיו מה הצעד הבא- די! שוב שומר מסך! והידים שלי מלאות חלבון. טוב שוב נשטוף ידים...


11:59 עכשיו נשאר רק קמח, קקאו ואבקת אפייה. סבבה. 


12:22 נו קמח... למה אתה תקוע בשקית... תשתחרר כבר...


12:42 קמח משתחרר ועף לכל עבר. 


12:45 יופי באמת. למה ככה? עכשיו יש לי 2 כוסות קמח במקום 1 וחצי. שאני אחזיר את היתרה לשקית? עדיין יש קצת שמן על הכוס מדידה... טוב יאללה לא משנה נחזיר.


13:27 כמה קקאו צריך? חצי כוס? אוח. הכוס מדידה לא נכנסת לפתח של השקית. טוב נרחיב אותו קצת... אוף למה הפלסטיק העבה הזה לא נקרע? ננסה קצת עם השיניים...


13:51 ענן קקאו מתפזר ברחבי המטבח


13:53 אוף אני לא רואה כלום, יש לי קקאו על המשקפיים... טוב יאללה. כמעט סיימנו. 


14:17 נשאר רק כפית אבקת אפייה. רגע... זה לא...? אוי זה הסודה לשתייה. מזל ששמתי לב... 


15:01 איפה שמתי את המרית...?


16:52 אוקי, הבלילה מוכנה. עכשיו רק צריך להכניס לתבנית משומנת... אופס. טוב אני אשמן. רגע איפה התבנית...?


17:44 סבבה, נעביר לתבנית...


17:57 רגע, נשאר קצת על הצדדים של הקערה... מאמי! אתה רוצה לטעום קצת מהבלילה? טוב לא צריך. אני אטעם לבד. הממ... שוקולד על כל הפנים...איפה המגבת? 


18:46 מעולה. סיימנו. עכשיו מכניסים לתנור שחומם מראש... אה. אופס. טוב אני אדליק עכשיו ואתן לו 5 דקות. זה יספיק נכון? 


וזה עוד לא כולל שטיפת כלים וניקוי כל המשטחים שטינפתי בדרך.
אולי הם מתכוונים לחמש דקות בזמן של תוכניות בישול, שם יש מישהו שמוציא מראש את כל הכלים שצריכים, מודד את כל המצרכים ושם אותם בקעריות קטנות, וכמובן מנקה הכל כשמסיימים. חרף נסיונותי, תרם הצלחתי לשכנע את אישי שעליו לעשות זאת עבורי בכל פעם שאני מבקשת. מכיוון שהוא עשוי לדרוש הדדיות בעניין אני בוחרת שלא להתעקש.


בכל מקרה, זאת הסיבה שהמתכון שמצאתי לפסטה עם חומוס, בצל ואורגנו כל כך מרגש אותי. כי הוא אשכרה לוקח רבע שעה. אתם מסוגלים לבשל פסטה תוך רבע שעה? אתם מסוגלים לקלף לפרוס ולטגן בצל אחד + לפתוח פחית שימורים תוך רבע שעה? הידד! אתם יכולים להכין פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו ברבע שעה. באמת.
לא מדובר במנה הכי גורמה שיש, זו מנה פשוטה עם טעמים פשוטים. אבל המתכון בריא, במיוחד אם משתמשים בפסטה מחיטה מלאה, הוא ממלא, והוא בעצם מהווה ארוחה שלמה. 
אה, ואם לא שמתם לב, מדובר גם במתכון מזווה. כל עוד יש לכם בצל במזווה, אורגנו במדף התבלינים וחבילת פסטה ופחית גרגרי חומוס בארון אתם מסודרים. לא צריך ריצות של הרגע האחרון לסופר. בקיצור, מתכון מושלם לימים האלה שחוזרים מאוחר, לבית קר, מקרר ריק ובטן מקרקרת. 
אפשר לגוון עם תבלינים אחרים כמו טימין או בזיליקום, אפשר לפורר מעל גבינה מלוחה ואפשר להוסיף קוביות של ירק מהיר בישול (כמו קישוא או פלפל), לבצל אחרי כמה דקות, אבל אז אני כבר לא יכולה לערוב לכך שזה יקח פחות מרבע שעה.


פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו
מבוסס על: מתכון מהבלוג Lucullian Delights עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים
250 גרם פסטה (חצי חבילה), מהסוג האהוב עליכם
1 בצל
1 כף שמן זית
1/2 פחית גרגרי חומוס משומרים (אפשר גם לזרוק פנימה את כל הפחית אם אתם חובבי חומוס, כמוני)
1/2 כפית אורגנו
1 כף מים
2 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה:
מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן.
בינתיים פורסים את הבצל, מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב, 7-8 דקות. מוסיפים את גרגרי החומוס, והאורגנו ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את המים ומיץ הלימון ומבשלים עוד דקה. 
מערבבים את תכולת המחבת לתוך הפסטה ומגישים חם.

* נו הרשיתם לי להרים גבה. מה אתם רוצים?
התמונה לא נכנסה למעלה.

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.

טוסקנה במזווה

בפוסט הקודם התלוננתי על חוסר הזמן והכוח שמנע מאיתנו להגיע לסופר, והבאתי "מתכון מזווה" - קציצות טונה שאפשר להכין גם אם לא עשיתם קניות שבועיים, כל עוד יש לכם מזווה מתוחזק. למי שפיספס את הפוסט הקודם ותוהה למה לעזאזל השתמשתי במילה מזווה כבר ארבע פעמים בתוך שני משפטים מתחילת הפוסט, אסביר. 
מזווה מצוייד היטב הוא מושיעו של הבשלן הזול, הבשלן הקצר בזמן, ובעצם, כל בשלן באשר הוא. מאחסנים שם כל מרכיב שיכול להיות שימושי לכם שנשמר לאורך זמן, וכך, כשאין זמן או כוח לצאת לקניות, עדיין יש מגוון של מוצרים להכין איתם ארוחת ערב. ככה לא מתפתים להזמין טייק אווט וגם לא מתים מרעב. ווין ווין מה שנקרא. 


אז מה אנחנו שומרים במזווה? מלא דברים! 
מגוון קטניות - עדשים ושעועית מכל הצבעים, חומוס, פול, מש ועוד. יש שם דגנים - שיבולת שועל, גריסים, חיטה, קמח תירס ואורז. יש שם שקדים, אגוזי מלך, צנוברים (לאירועים מיוחדים בלבד! בימינו צנוברים עולים יותר מסטייק פילה. באמת), צימוקים וכמה סוגי פירות יבשים, עגבניות מיובשות, ופטריות שיטאקה מיובשות. יש שם מוצרי אפייה - קמח, סוכר לבן וחום, אבקת סוכר, קקאו, שוקולד מריר (אני קונה אותם בשישיות. הרבה יותר חסכוני ככה), קורנפלור, ג'לטין, אבקת פודינג, סודה לשתייה ואבקת אפייה (שלא משנה כמה אני קונה הם תמיד יגמרו לי באמצע המתכון). יש שם רטבים ומוצרים לטיבול - סויה, דבש, סילאן, טחינה גולמית, ריבה, חמאת בוטנים, כמה סוגי חומץ (רגיל, בלסמי, תפוחים ואורז), מיץ לימון משומר (לפעמים אין לימונים טריים, וזה עדיף מכלום), וכמובן שמן - קנולה וזית. יש שם שימורים - שימורי עגבניות (הכי שימושי בחורף, כשאין עגבניות טריות באיכות טובה), טונה, זיתים, ואחד של גרגרי חומוס, למקרה שצריך ברגע האחרון, ולא השרינו ובישלנו מראש.
זה נשמע אולי קצת פסיכי, אבל יש לי שני דברים להגיד להגנתי:


1. אם תעשו רשימה מפורטת של כל הדברים שיש לכם במזווה, במיוחד אם אתם בשלנים, סביר שגם אתם תצאו עם רשימה ענקית. נסו ותראו. 

2. זה מאוד יעיל. כשאני מסתכלת על מתכון ומחשבת מה אני צריכה לקנות, אני יודעת שאת כל הדגנים, הקטניות, התיבולים והמיובשים שאני צריכה כנראה כבר יש לי בבית.  

הדבר היחיד שצריך לדאוג לו זה תחזוקה. כשאתם מסיימים את העדשים, זכרו להוסיף אותם לרשימת הקניות. מוצרים שמשתמשים בהם הרבה, המובילים אצלנו - קמח ואורז, נמצאים קבוע ברשימת הקניות כדי שלא ניתקע בלי.
אם מוסיפים לרשימת המזווה הזו גם שום טרי (שמחזיק שבועות עד חודשים), ובצל (שמחזיק לפחות שבועיים, וגם נמצא אצלנו תמיד ברשימת הקניות), פלוס אוסף תבלינים שימושי, כמעט אין סוף למתכונים שאפשר להכין בלי לצאת מהבית.


אז היום, כפי שבטח כבר יכולתם להבין מתוך השימוש המרובה שלי במילה מזווה (תשע פעמים, והספירה נמשכת), עוד מתכון מזווה, הפעם הקטניות האלה שאני כל הזמן מקשקשת עליהם. הם זולים, בריאים, טעימים, הבאסה היחידה איתם היא שצריך להשרות אותם מראש. אבל אם אתם זוכרים לזרוק אותם לקערה עם מים בבוקר לפני העבודה, אתם מסודרים.


המתכון של היום, שעועית לבנה בנוסח טוסקנה, הוא מאוד פשוט, והוא נותן למעט מרכיביו לככב. יש המון מתכונים ברשת לשעועית לבנה בנוסח טוסקנה, חלק מוסיפים גזר או שומר, חלק מוסיפים יין, ושלל תבלינים, באמת אין סוף לגיוונים. אבל אני אוהבת דווקא את הגרסא המינימליסטית שמצאתי אצל מארק ביטמן. מבשלים את השעועית המושרית במים עם כמות נדיבה של מרווה, לקראת סוף הבישול מוסיפים מלח ופלפל (אומרים שהמלח מחזק את מעטפת הקטנייה. לכן מוסיפים את המלח לקראת הסוף, כדי לעזור לשעועית לשמור על צורתה, ולכן לא טוב להוסיף את המלח בהתחלה, כי אז יקח לשעועית יותר זמן להתבשל), מסננים את רוב המים, מוסיפים שום כתוש ומעט שמן זית, וזהו. נשמע צנוע, אבל דווקא מיעוט המרכיבים מאפשר לאלה שהינם לדבר אליכם בקול. פה באמת תבחינו בארומטיות של המרווה, בקרמיות של השעועית, בשום הטרי והעז ובעושר של שמן הזית, שחום השעועית ממזג את טעמיהם. (אתם רואים? אפשר להתפייט גם על אוכל פשוט ולא רק על שוק אווז ברוטב פירות יער, ברנדי וכמהין).
בקיצור, גם אם אתם לא טיפוסים של שעועית, כדאי לנסות. אפשר לאכול את השעועית בפני עצמה, כארוחה פשוטה, או כתוספת לארוחה גדולה יותר. שימו לב שהמתכון הזה הוא לא רק פרווה, אלא גם טבעוני. 


שעועית לבנה בסגנון טוסקנה
מבוסס על: מתכון מוכר, בגרסתו של מארק ביטמן מתוך הספר How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 3-4 מנות כעיקרית, 6-8 מנות כתוספת


מרכיבים
1 וחצי כוסות שעועית לבנה יבשה, מושרית בהמון מים ללילה
מים לכיסוי
1 כף גדושה מרווה מיובשת
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור גרוס
1 כף שמן זית
3 שיני שום קצוצות או כתושות

הוראות הכנה
מסננים את השעועית ממי ההשריה, מניחים בסיר בינוני ומכסים במים כמה ס"מ מעל גובה השעועית. מביאים לרתיחה, מוסיפים את המרווה ומבשלים מכוסה חלקית (שלאדים יהיה לאן לברוח, אחרת הסיר יעלה על גדותיו. מנסיון.) על חום בינוני-נמוך עד שהשעועית מתרככת. כמות הזמן שדרוש לשעועית להתרכך משתנה, זה תלוי בטריות השעועית ובעוד כל מיני פרמטרים. לי לוקח בין 40 דקות לשעה.  אם אתם רואים שנשאר מעט מים בסיר, הוסיפו עוד כדי שהשעועית לא תיחרך.
מוסיפים את המלח והפלפל ומבשלים עד שהשעועית רכה, עוד כ-10 דקות.
מסננים את רוב מי הבישול (תשאירו שם כמה כפות נוזלים, שיהיה רוטב), ומערבבים פנימה את השמן זית, השום, ועוד מלח לפי הטעם, אם צריך.
מגישים חם, או בטמפרטורת החדר (מארק אומר שאפשר להגיש גם קר, לי זה לא נראה).

12 איזכורים למילה מזווה כולל הנוכחית

אם אין קניות נאכל קציצות

לפעמים אין כוח להתעסק בקניות ובבישולים, אבל בכל זאת צריך. כי יש לך בלוג שאתה חייב לתחזק, כי מישהו הזמין אורחים בלי לשאול אותך, או סתם כי לא נחמד לתת למשפחתך למות מרעב. כל אחד וסיבותיו עמו. 
ברגעים כאלה אני פונה למזווה שלנו, אותו אני מציידת בנדיבות ומתחזקת באדיקות. יש שם מוצרי יסוד כמו קמח וסוכר, בצל ושום, שמחזיקים שבועות ללא קירור, שלל קטניות ודגנים, רטבים, מגוון תבלינים, כמה שימורים... תמיד טוב לדעת שבעת הצורך אני יכולה להכין ארוחה שלמה רק מהמזווה. בא לי תבשיל קארי עדשים ועגבניות? מרק אפונה? אולי דייסת שיבולת שועל עם קינמון, סילאן וצימוקים? או צלחת של חומוס ביתי עם טחינה ומעט צנוברים קלויים? את כל הדברים האלה אפשר להכין ממוצרי מזווה בלבד. לא תמיד הכי כיף להכין אוכל בלי ירקות טריים ושאר מרכיבים שדורשים מקרר. אבל לפעמים, כשקר בחוץ ומאוחר ואין אין אין כוח לצאת לסופר, או סתם חמישי בערב ולא בא לכם לחכות בתור שעה וחצי עם כל העולם ואשתו שגם קפצו לסופר רק לכמה השלמות קטנות, מזווה מצוייד היטב יכול להציל אתכם מפיתויי הטייק אווט ולחסוך לכם בכסף ובבריאות. 
הרבה זמן לא היה לנו פה טיפ רשמי נכון? אז קבלו אותו:
טיפ מס' 17: ציידו את המזווה שלכם היטב כך שתוכלו בעת הצורך להכין ממנו ארוחה שלמה. כך תימנעו מריצות יקרות למכולת, ומפיתויי הטייק אווי.


אכן, השבוע הזה היה שבוע שלא היה בו כוח. לא היינו בסופר כבר שבועיים והמעט שנמצא במקרר לא ממש מעורר השראה. בזמנים כמו אלה אני פונה לקציצות הטונה האפויות של ניקי ב.
קצת מצחיק שאני אציג אותה, היא אחראית לאחד מאתרי האוכל הפופולריים בארץ, אבל ל-2 האנשים שעוד לא הכירו, תכירו - ניקי ב - אוכל עושים באהבה. אין עליה באוכל ביתי. אין שם טכניקות מתוסבכות או רכיבים שקשה להשיג, רק מגוון של אוכל טעים שקולע לטעמם של גדולים וקטנים. עכשיו שעוד מעט חנוכה, כדאי במיוחד לבקר, כי יש לה שם מתכונים לשלל קציצות ולביבות אפויות. אם נמאס לכם מטיגונים ו/או מאותן הלביבות המשעממות, סורו לשם לאלתר. ולמקרה שתיתקלו בזה שם: מל"פ = מלח ופלפל. 
עכשיו חזרה לקציצות הטונה. אם יש לכם קופסת טונה, 2 בצלים וביצה אתם בעסקי הקציצות. מטגנים את הבצלים, מערבבים פנימה את הטונה, הביצה, וכמה נותני טעם, יוצרים קציצות ואופים 20 דקות. זהו.
אפשר להגיש את הקציצות כארוחה רגילה, עם פתיתים או אורז וסלט (רצוי מירקות חצי מעולפים מהאחורה של המקרר, בשביל האווירה), אבל הם גם הולכים מעולה בסנדוויץ' עם עגבנייה, חסה ומלפפון חמוץ.

אפשר להכין בקלות גם עם מקרר כמעט ריק, וזה לוקח פחות זמן מלחכות לשליח של הסושי.


קציצות טונה אפויות של ניקי ב
מבוסס על: המתכון הזה עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: 12 קציצות


מרכיבים:
2 כפות שמן
2 בצלים קצוצים
1 קופסת טונה מסוננת ומפוררת (עדיף בשמן אבל אפשר במים)
1 ביצה
5 כפות גדושות פירורי לחם
2 כפות קטשופ
1 כף סילאן (דבש במקור, אני מחליפה את רוב הדבש במתכונים בסילאן כי הוא יותר זול. הקציצות יוצאות קצת מתקתקות אז אם אתם לא אוהבים מתוק אפשר להשמיט)
1 כפית רוטב סויה (שמתי במקום אבקת המרק שבמתכון המקורי)
1/4 כפית פלפל שחור 


הוראות הכנה:
מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא מזהיב, כ-10 דקות. נותנים לו להתקרר מעט ומערבבים פנימה את יתר המרכיבים.
יוצרים מהתערובת קציצות עגולות ומסדרים בתבנית משומנת. 
אופים בחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-20 דקות. אם הקציצות שלכם עבות כדאי להפוך אותן באמצע כדי שגם החלק התחתון ישחים, אם הן דקות, לא באמת צריך.

הקציצות מארחות את שארית הפליטה מתחתית מגירת הירקות במקרר.

מה אתם אומרים קוראים יקרים, יעניין אתכם לראות עוד כמה מתכוני מזווה, או שאני ארד מהעניין? 

מרק עדשים שונה

שלום לכם קוראי היקרים (חוץ מאלה מכם שהחליטו לבנות את הסוכות שלכם אחרי 10 בלילה ו/או לפני 7:30 בבוקר. אתם קצת פחות יקרים לי כרגע). כולי תקווה שפוסט זה מוצא אתכם מתכוננים בכיף לקראת החג, או סתם נהנים מהחופש.
אצלנו בבית, ההכנה הכי קשה הייתה קישוט הסוכה. לא מדובר בסתם משימה, כי אם מלחמה עיקשת בין כוחות הטוב - שדגלו בקישוטים ביתיים וצנועים תוך שילוב עדין של כמה שרשראות קנויות ומנצנצות - לכוחות האופל - שדגלו בתליית כל הקישוטים הכי מנצנצים וצעקניים שאגרנו לאורך השנים, כמה שיותר גדול ורועש, יותר טוב.
וכך זה היה הולך: אמא הייתה מגיעה לסוכה שנבנתה זה עתה, ותולה כמה מהמנצנצים המאסיביים שלנו, או כפי שאני קראתי להם, מדוזות רדיואקטיביות מצ'רנוביל. אז אני הייתי מגיעה לסוכה, מורידה את כל המדוזות, ושוזרת במקום את שרשראות הנייר (המתפוררות) והחרוזים שייצרנו לאורך השנים. אז אחותי הייתה מגיעה, נעלבת שאף אחד לא תלה את הציור שלה מהגן (זה שכל הצבעים שלו נזלו מהגשם בסופה של 99'), וכאות מחאה תולה בחזרה את כל המדוזות, כולל זו האימתנית ביותר - המדוזה המנצנצת שממנה תלויות תתי מדוזות קטנות בצורות של פירות מנצנצים (למה? למה???).
סוכת שלום כבר אמרנו?
בשלב כלשהו היינו גומרים את כל הסיכות לתלייה, ומצב הקישוט מאותו הרגע היה נשמר כסטטוס קוו באותה השנה. מזל שאף אחד לא חשב (העיז?) לקנות עוד חבילת סיכות. בעצם, היות שכל הצדדים במחלוקת האסטטית הזו ניחנו בגובה לא מרשים במיוחד, המצריך עמידה על כיסא לכל תלייה של קישוט, ייתכן וגם ככה היה נמאס לנו מהסדרה הבלתי נגמרת של גרירת כסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה. קשים הם חייהם של היהודים הנמוכים.


אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט. מרק עדשים.
בעצם אולי זה כן קשור. מרק עדשים זה קצת סתווי כזה לא? מתאים לי דווקא לשבת בסוכה ולאכול איזו קערת מרק עדשים מהבילה.


ובכן היום, כאמור, מרק עדשים, אבל קצת שונה. המתכון מאוד פשוט להכנה, ועם טוויסט מקורי - למרק מתווספים כמה משמשים מיובשים קצוצים המעניקים לו מתיקות עדינה ומיוחדת. השילוב של עדשים ומשמשים אולי יישמע לכם קצת מוזר (זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בבלוג. הממ...) אבל הם דווקא משתלבים בצורה נהדרת. במיוחד על רקע החמיצות והמורכבות של החומץ הבלסמי שמוסיפים בסוף. כך, לאחר מעט מאוד מאמץ, מתקבל מרק סמיך, ממלא, ועשיר בטעמים שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב.



מרק עדשים עם משמשים מיובשים
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן מתוך הספר Vegetable Heaven
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 7-8 מנות


מרכיבים
2 כוסות עדשים כתומות או ירוקות (שניהם יוצאים אחלה, הצבע קצת יותר יפה עם הכתומות)
8 כוסות מים 
2 כוסות בצל קצוץ (בערך בצל אחד בינוני-גדול)
2 כפיות כמון
2 כפיות חרדל (התבלין היבש, לא הממרח)
2 שיני שום
1 כוס לא גדושה של משמשים מיובשים קצוצים (יצא לי 12 משמשים. לא שספרתי.)
1ו-1/2 עד 2 כפיות מלח (לפי הטעם)
3 כפות חומץ בלסמי
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
שמים את העדשים והמים בסיר, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני-נמוך במשך 15 דקות.
מוסיפים את הבצל, הכמון והחרדל ומבשלים 15 דקות נוספות, עד שהעדשים מתרככות.
מוסיפים את השום, המשמשים והמלח ומבשלים עוד 15 דקות. 
מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החומץ הבלסמי והפלפל הגרוס.

תזכורת עצמית - לתת לעצמי ו/או למצלמה להשתקף בכלי ההגשה זה לא מקצועי

לפחות לבשתי חולצה שתואמת את צבע המרק...
ובלי קשר, איזה כיף זה כששם המתכון מתחרז כל כך יפה.