חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן ורגשות אשמה של שבועות

חג השבועות גורם לי לרגשות אשמה. לא בגלל עוגות הגבינה, המוקרמים והפשטידות, הו לא. הם נפלאים, והבטחתי לעצמי לעולם לא להרגיש אשמה בגלל אוכל. רגשות האשמה שלי הם הם מהסוג הרליגיוזי. רוב היהודים הטובים שומרים את רגשות האשמה שלהם ליום כיפור, או לפחות ליום אחרי ההוללות השיכורה של פורים. אבל אצלי הטריגר הוא דווקא שבועות. חג קטן, אבל עם כל כך הרבה ציפיות ומטען שאי אפשר לעמוד בזה.

הכל מתחיל עם ספירת העומר. אני יכולה לספור על 2 אצבעות את מספר הפעמים שספרתי את העומר מההתחלה ועד הסוף, מפסח עד שבועות, בלי לשכוח אף יום. כבר במצווה שנועדה לבנות את המתח לקראת החג, ושצריך סה"כ 20 שניות ביום כדי לקיים אותה, נכשלתי (אבל בנתיים השנה אני עדיין במשחק!). 

אז יש את עניין הלימוד עד הבוקר. מנהג ישראל מימים ימימה הוא להישאר ערים וללמוד תורה כל הלילה בחג השבועות, אבל אני לא טיפוס שבנוי ללילות לבנים. בשעה 1 בבוקר אני כבר מנקרת קשות, ובדרך כלל עד 2-3 בבוקר אני נשברת והולכת הביתה לישון. בבוקר למחרת אני כל כך עייפה שאני קמה בקושי לתפילה, אם בכלל. אז מה עשיתי בזה? גם לא למדתי כל הלילה, וגם לא הייתי בבית כנסת בבוקר. כשהייתי צעירה ומטומטמת עוד הצלחתי להישאר ערה כל הלילה ואף לקנח בתפילת ותיקין בכותל או בטיילת. כנראה הורמוני ההתבגרות החזיקו אותי ערה (כמדומני שבשנה אחת למדנו לבגרות בתנ"ך. לימוד תורה זה לימוד תורה!). אבל גם אז נוכחותי בתפילה היתה פיזית בלבד שכן מהר מאוד הסידור היה נשמט מידי ומלמולי התפילה התחלפו בנחירות קלות. לא נראה לי שאי פעם שמעתי כמו שצריך את מגילת רות. אני תמיד מאחרת מדי או ישנה מדי.

גם הלימוד עצמו גורם לי לרגשות אשמה. מי שחגג שבועות בירושלים מכיר את האופי המיוחד של הלילה הזה - מאות אנשים לבושי חג מסתובבים ברחובות ומתדפקים על דלתות בתי הכנסת והמתנ"סים. כולם באים לשמוע את גדולי הרבנים, הפרופסורים, המחנכים, ואנשי המעשה דורשים בתורה. כל מרכז קהילתי מתהדר במרצים המרתקים ובשיעוריםהמקוריים והפרובוקטיביים ביותר, כדי למשוך את הקהל אליו. ובכל מקרה יש לצפות שתהיה במקום פינת קפה ועוגה מהודרת, שתאפשר ללומדים המסורים לחדש כוחות. אממה, מרוב הרצון שלי לתפוס את השיעור ההוא במרכז בגין, ואת המרצה הזה במתנ"ס בתלפיות וכמובן את הלימוד המעניין בחברותות ביקר, אני מבלה את רוב הערב בלכתת רגלי בין שיעורים שהתחילו לפני רבע שעה או שיתחילו רק בעוד 45 דקות ועכשיו צריך כבר לחטוף איזה עוגייה לדרך וללכת לתחנה הבאה בלו"ז. הרבה יותר מדי הליכה ואכילה, מעט מדי תורה. 

בשנים האחרונות הבנתי שעל אף הפיתוי שמציב בפני לוח השיעורים המרוכז שמתפרסם בעיתון, אם אני רוצה ללמוד, אני צריכה לבחור מקום אחד ולהישאר בו. רצוי שגם יהיה איתי משהו ללמוד בעצמי, למקרה שלא ארצה לשמוע עוד שיעור על נעשה ונשמע לעומת כפה עליהם הר כגיגית או יחסם של חז"ל לגר.

עכשיו יש לי ביזולית קטנה, שמחזיקה אותי ערה בלילות יותר משכל שיעור פרובוקטיבי אי פעם החזיק אותי. רבנים ופרופסורים למדעי היהדות בדרך כלל לא בוכים ומחרחרים כשאני נרדמת להם בשיעורים. אבל זה אומר שאני כנראה נשארת בבית השנה ולא עושה סיבובי בתי כנסת. אולי, אם אהיה מרותקת לבית עם ערות כפויה של כמה וכמה שעות באמצע הלילה, ואם תהיה לצידי איזו מסכת קטנה או ספר עיון, אולי אצליח השנה באמת ללמוד משהו משמעותי.

טוב נו, אני לא באמת יכולה להגיע לשבועות בלי לפרסם איזה מתכון עוגת-גבינה-י. הפעם חיתוכיות עדינות בציפוי עשיר של גבינת שמנת ושוקולד לבן. הבצק פשוט למדי, משהו בין עוגיה לעוגה, ומבוסס על מתכון שמסתובב באינטרנט לעוגיות Lofthouse. מדובר בעוגיות רכות רכות ותעשייתיות תעשייתיות שנמכרות בסופרים בארה"ב, בציפוי נדיב של קרם חמאה צבעוני וספרינקלז. אין לי כוח לרדד בצק ולקרוץ עוגיות בצורות, אז החלטתי לשטח אותו בתנור ולחתוך אחר כך לפרוסות. את ציפוי קרם החמאה החלפתי בציפוי שמבוסס על גבינת שמנת, עם שוקולד לבן בשביל הטעם והייצוב. המתכון קל להכנה, אפילו לא צריך מיקסר, ויחסית לרוב העוגות שמתפרסמות לקראת החג, הוא די שפוי בכמויות הגבינה/חמאה/שוקולד. עוד 2 נקודות אחרונות:
- גבינת שמנת טבעית קונים במעדנייה לפי משקל, אצלנו עולה סביב ה-3.5 ש"ח ל-100 גרם. אפשר גם לקנות אותו בדמות גבינת נפולאון, אבל אז זה יוצא יותר יקר. אם אתם קונים נפולאון שימו לב שבאריזה יש 225 גרם.
- את הבצק יש לאפות רק עד שהוא מתחיל ממש טיפה להזהיב בקצוות ולא יותר. אחרת הוא מתייבש והוא פחות רך וכיפי.

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן
מאת: בישול בזול
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: כ-24 חיתוכיות

מרכיבים
לבסיס:
75 גרם חמאה רכה
2/3 כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס שמנת חמוצה
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח

לציפוי:
100 גרם שוקולד לבן
2 כפיות חלב

200 גרם גבינת שמנת טבעית בטמפ' החדר
6 כפות אבקת סוכר


הוראות הכנה
מכינים את הבסיס: מקציפים במיקסר או מערבבים נמרצות עם מזלג את החמאה והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה, אז את הוניל והשמנת החמוצה. מוסיפים את יתר מרכיבי הבסיס (קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח) ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מרפדים תבנית בינונית שטוחה (בערך בגודל של דף A4) בנייר אלומיניום או נייר אפייה, ומשמנים היטב. משטחים את הבצק בתבנית בעזרת אצבעות משומנות (הבצק די דביק, זה השלב המעצבן במתכון, אבל עם אצבעות משומנות זה לא נורא). תתקבל שכבה דקה למדי של בצק, אל דאגה, הוא יתפח בתנור.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-10 דקות, רק עד שהמאפה מתחיל להזהיב בקצוות. אתם רוצים להוציא אותו ממש כשהוא מתחיל לשנות את צבעו והוא עוד לבן ברובו. אם נותנים לו להזהיב הוא כבר יתחיל להתייבש.
בזמן שהבסיס מתקרר מכינים את הציפוי: מחממים במיקרוגל את השוקולד הלבן והחלב בפולסים של 20 שניות, עד שהחלב החם מתחיל להמיס את השוקולד (בדרך כלל לא תצטרכו יותר מ-2 פולסים). מערבבים בעדינות עד שהשוקולד מומס.
בקערה נפרדת מערבבים את גבינת השמנת ואבקת הסוכר. מערבבים את השמנת בהדרגה לתוך השוקולד המומס. ושופכים/מורחים את הציפוי מעל הבסיס המקורר. אם הציפוי עבה מדי אפשר לדלל עם מעט חלב.
מעבירים למקרר במשך שעה כדי לתת לציפוי להתייצב, פורסים לריבועים, ומגישים.
את השאריות (?!) שומרים במקרר.

קישואים ממולאים וחישוב סיבוכיות מתכונים

 כשאני מנסה לחשב כמה מתכון כלשהו הוא מסובך ובכמה טרחה מדובר, אני משתמשת ביוריסטיקה פשוטה להערכת קושי ההכנה. פשוט סופרים את מספר הסירים/תבניות/קערות שצריך לשים על האש/בתנור או במיקסר/מעבד מזון. אם מדובר במרק שמכינים בסיר אחד, או עוגה פשוטה ללא ציפוי שבה מערבבים את כל הרכיבים בקערה אחת, הרי שרמת הקושי היא 1. אם מדובר בעוגה שצריך להקציף בה חלבונים במיקסר, אז לקפל אותם לתוך יתר התערובת ואז לאפות, רמת הקושי היא 2. כך גם לגבי קציצות שכוללות מחית תפו"א בתור רכיב, כי צריך לבשל את תפוחי האדמה, ואז לבשל את הקציצות.
לא מדובר באיזו שיטה קוהרנטית בעלת חוקיות ברורה, סתם כלל אצבע שאני משתמשת בו כדי להחליט אם יש לי כוח להכין מתכון מסויים או לא.

ירקות ממולאים שאינם בשריים, לרוב מאיימים עלי בריבוי השלבים שלהם. צריך לבשל אורז ו/או קטניות, לפעמים בסירים נפרדים, ואז ממלאים את הירקות, ומבשלים או אופים שוב, כלומר, מדובר ברמת סיבוכיות גבוהה. זאת בניגוד לממולאים בשריים שאני מכינה בסיר אחד - מערבבים את האורז והבשר, ממלאים את הירקות ומבשלים באותו סיר שבו הרכבנו את הרוטב (מתכון בהזדמנות).  מתישהו לאחרונה התחשק לי להכין קישואים ממולאים בתנור - כדי שהחום היבש ימתיק אותם וימנע מהם להפוך לסמרטוטיים, כמו שקורה לפעמים בבישול על הגז ברוטב. אבל אם כך, צריך לבשל את המילוי בנפרד. אי אפשר לאפות פחמימות בתנור בלי נוזלים. הפתרון - בורגול, שאפשר לבשל על ידי השרייה של 10 דקות במים רותחים תוך כדי הכנת הקישואים. כך המתכון שומר על רמת סיבוכיות 1. הידד לעצלנות!

המתכון הזה מצליח להיות גם ממלא ומשביע, אבל גם קליל ולא מכביד מדי. אוכלים אותו ומרגישים טוב. אפשר להכין אותו חלבי, עם גבינת פטה או בולגרית חמצמצה ומלוחה, ואפשר פרווה, כתוספת לארוחה בשרית, או כעיקרית לצמחונים וטבעונים. אני ממליצה עליו מאוד לקראת חג השבועות הקרב ובא, כאלטרנטיבה בריאה ושפויה יותר לפשטידות ולמוקרמים עם הררי הגבינה החמאה והשמנת.
יש קצת הבדל במרכיבים בין הגרסא החלבית והפרווה, אבל ההכנה די זהה, אז לא רציתי לכתוב הכל פעמיים. אתם רואים שחלק מהמרכיבים צבועים באדום וחלק בכחול? אם אתם מכינים את הגרסא החלבית הכינו עם המרכיב הכחול והתעלמו מהאדומים, אם אתם מכינים פרווה, השתמשו במרכיבים האדומים והתעלמו מהכחול. בכלל, יש במתכון הזה הרבה מלל, כי זה מתכון שקצת קשה להסביר במילים, אבל קל לעשות אותו. בסך הכל מרוקנים את הקישואים ואופים אותם, גם הסירות וגם הבפנים, בתנור, ובזמן האפייה משרים את הבורגול ומוסיפים אליו את יתר מרכיבי המלית.
סבבה?

קישואים ממולאים בבורגול
מאת: בישול בזול
עלות: כ-12 ש"ח
כמות: 4-6 מנות כעיקרית, 12 מנות כתוספת

מרכיבים
3 קישואים גדולים ועבים, או 6 קישואים עגולים
מעט שמן זית, מלח ופלפל
2/3 כוס בורגול
3/4 כוס מים רותחים
50 גרם שזיפים מיובשים
1/4 כפית מלח
1 שן שום קטנה מעוכה
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים: פטרוזיליה, שמיר, נענע, בזיליקום, או תערובת של כמה עשבים
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
50 גרם אגוזי מלך קלויים קצוצים
100 גרם גבינה לבנה מלוחה כמו פטה או בולגרית, מפוררת

שוטפים וחותכים את קצוות הקישואים. אם משתמשים בקישואים רגילים, חוצים את הקישואים לאורך ולרוחב, אם משתמשים בקישואים עגולים, חוצים כל קישוא לחצי. מרוקנים את תוכנם של סירות הקישואים בעזרת כפית (שימו לב, כשכתוב "תוכים" מכאן והלאה הכוונה לבפנוכו של הקישוא, לא לציפור...). השתדלו לשמור על עובי מינימלי של כ-1 ס"מ בדפנות הסירות. מסדרים את הסירות בתבנית גדולה ובפינת התבנית עורמים את תוכי הקישוא שחצבתם החוצה (אם אין מקום בתבנית אפשר כמובן בתבנית נפרדת). מפזרים מעל הסירות ותוכי הקישואים מעט שמן זית, ומורחים את השמן על דפנות סירות הקישואים בעזרת האצבעות. מפזרים מעל מעט מלח ופלפל מעל הסירות ותוכי הקישוא, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 20-30 דקות, עד שסירות הקישוא מתרככים ומזהיבים מעט בקצוות. מומלץ לערבב מדי פעם את ערימת תוכי הקישוא כדי שייאפו באופן אחיד יותר.


בזמן שהקישואים נאפים מכינים את המלית:
מניחים את הבורגול בקערה חסינת חום, ומערבבים פנימה את השזיפים הקצוצים אם משתמשים. שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים את הקערה ומשהים כ-10 דקות. בינתיים אפשר לשטוף ולקצוץ את עשבי התיבול, לקצוץ את שן השום, ולקלות ולקצוץ את האגוזים או לפורר את הגבינה. כשהבורגול ספג את כל המים מערבבים ומאווררים אותו, ומוסיפים פנימה את המלח, השום, עשבי התיבול, שמן הזית, ומיץ הלימון ואגוזי המלך או הגבינה.
כשסירות הקישואים מוכנים, מוציאים אותם ואת תוכי הקישואים מהתנור, וקוצצים את התוכים גס. מערבבים את תוכי הקישואים לתוך מלית הבורגול, ועורמים כמה כפות מהמלית בכל סירת קישוא. ייתכן ויישאר לכם מעט מלית, זה בסדר, אפשר ומומלץ לאכול עם כפית. מחזירים את הקישואים לתנור עוד 5 דקות, כדי שהטעמים יתחברו.
מגישים חם או בטמפ' החדר, עם יוגורט ו/או טחינה.

הורות, חווית משתמש

היי כולם, סליחה על ההיעלמות, למי שלא שמע, הצטרפה אלינו למשפחה ביזולית קטנטנה וחמודה לפני כ-4 שבועות. לוקח קצת זמן להתאקלם, אז קצב הפוסטים פה ירד קצת. 
ועכשיו היא מנמנמת ויש לי כמה דקות פנויות לעצמי. ווהו!
חשבתי שאעלה פוסט עם תובנותי מההורות עד כה, ומתכון בסוף, כהרגלי. אבל עכשיו כשאני עורכת את הפוסט, המתכון נראה לי קצת מוזר ולא קשור. אם כך, בפוסט הבא, מתכון חביב ביותר לקישואים ממולאים, בריאים וקלים להכנה שאפשר להכין או חלבי, או פרווה וטבעוני. צפו פגיעה.

ולהלן תובנותי מהחודש האחרון, ללא יותר מדי סדר פנימי:

האבולוציה פיתחה עבורנו אחלה מנגנוני פיצוי. כמה שעות אחרי הלידה כבר לא יכלתי ממש להתחבר להרגשת הכאב שחוויתי, רק זכרתי שהיא קרתה בצורה מנותקת למדי. זה ממש מרגיש כאילו המוח שלי עובד עלי. "כאב? איזה כאב? תראי תינוקת!"
עוד מנגנון פיצוי - חמידות. היא הופכת את הקימות הליליות, הבכי וההפרשות מכל סוג, לנסבלות ואף מתגמלות. המשפט הנפוץ אצלנו בבית בין השעות 10 בערב ל-7 בבוקר הוא "יש לך מזל שאת חמודה".
היי אבולוציה! אולי במקום לבזבז את הזמן בלפתח מנגנוני פיצוי המחפים על חוסר הנעימות הקיצונית שבהתרבות, אפשר להשקיע את הזמן בשיפור חוויית המשתמש? מה היה רע בהתרבות של הצמחים, עם זרעים ואבקנים וכאלה? הא??

החולצות שמלבישים לתינוקות בבית החולים הם כמו אוריגמי. צריך למתוח, למשוך, לסובב קצה מאחורה ולקפל חצי פנימה... כל פעם שהאחיות באו לעשות סיבוב אצלנו בחדר הן היו צריכות לסדר לה מחדש את החולצה. נראה לי שהעניין הזה נועד לנטוע בהורים הטריים את רגשות חוסר האונים כמה שיותר מוקדם.

כל אנשי הצוות שהייתי באינטראקציה איתם היו ממש נחמדים. גם אם הם היו עייפים וקצרים בזמן והיו להם רק 15 שניות לוודא שהכל בסדר, תמיד נתנו לי הרגשה שאני בנאדם ושאכפת להם משלומי. 

להתאושש מלידה לוקח זמן. משום מה חייתי בסרט שאצא מחדר הלידה בדילוג קליל, ותוך שבוע כבר אצטרך לריב עם החדר כושר שיתנו לי לחזור להתעמל. אז זהו שלא. כלומר, בטח יש גם נשים כאלה, אבל אני לא אחת מהן. ללדת זה כואב,  להיות אחרי לידה זה כואב, ואימוני הכושר שלי בשבועיים הראשונים היו לדדות כמה מאות מטרים לאורך הרחוב שלנו בקצב של חצי קמ"ש, תוך הישענות על העגלה כעל הליכון.
כשאנשים שאלו מה שלומי אמרתי את האמת, והופתעתי לראות שהרבה אנשים דווקא הגיבו לכך בחיוב. בעיני, לספר כמה הכל נפלא ולהסתיר את הקושי לא מראה על חוזק. דווקא היכולת לשתף בקושי (ובכאב, ובהורמונים ובהרגשת ה-"או מיי גאד מה לעזאזל אני עושה???" התמידית) בלי להתבייש בכך, היא לדעתי החוזק האמיתי.

להניק זה ממש לא אינסטינקטיבי ופשוט כמו שזה נראה. לי היה קשה ממש על ההתחלה, וזכיתי להיעזר ביועצת הנקה נהדרת שהשקיעה שעות כדי שאני והילדה נלמד לעשות את זה נכון. כשסיפרתי לחברותי על הקושי שלי, גיליתי שהחברות שלא נעזרו מתישהו ביועצת הנקה היוו מיעוט נרדף. כולן ידעו והבינו שחוויית הנקה טובה לוקחת זמן ושהרבה פעמים נדרשת קצת עזרה מבחוץ.

לסיכום, להיות הורה טרי זה קצת כמו לחזור לגיל ההתבגרות. יש לי קראש על יצור חמוד שבקושי מודע לקיומי, ויש המון בדיחות פיפי קקי פלוצים. המון.

איך לא לפשל במטבח לעולם

זה היה אמור להיות אכיל

כשאנחנו דוהרים אל עבר מפגן הקולינריה השנתי שהוא ליל הסדר, אני רוצה לעצור לרגע ולדבר דווקא על כשלונות במטבח. אוכל מפוייח או נא, טעמים מוזרים, מרקמים משונים, פגיעות ברכוש, בגוף או בנפש, הכל יכול לקרות במטבח. ככל שאתם בשלנים מנוסים יותר, כך תוכלו להנהן בהסכמה ובהזדהות על יותר סעיפים ברשימה הנ"ל. אני עשיתי את כולם! כבוד!

נתחיל בספויילר, התשובה לשאלה בכותרת "איך לא לפשל במטבח לעולם" היא בפשטות, לא להיכנס לשם בכלל. אפילו אם תיכנסו רק כדי להביא את המלחייה, אתם עלולים להיתקע בפינה של השיש, או להחליק על הבלטות ולשבור משהו. חבל. אם אתם טיפוסים פרפקציוניסטים ששונאים כישלונות, אמצו תחביב פחות מסוכן, כמו מקרמה. במילא אף אחד לא יודע מה זה מקרמה ועל כן אף אחד לא ידע לזהות אם נכשלת או לא.

היום, בטרם תיכנסו ללחץ הכל-חייב-להיות-מושלם-לליל-הסדר אני פותחת בפניכם את מאגר הכשלונות האישי שלי. זה שאני בלוגרית וחובבת בישול לא אומר שאני לא נכשלת. להיפך, ככל שמבלים יותר זמן במטבח, ככה מעלים את הסיכוי לנפילות קשות במיוחד. 

הכל התחיל בפרוייקט האפייה העצמוני הראשון שלי. החלטתי להכין בראוניז על פי מתכון הבית, אותו עזרתי, או יותר נכון, "עזרתי", להכין עשרות פעמים. התוצאה הייתה דיקט דק, שטוח, ועם קראנץ' מטריד של סוכר שפירוש לא התמוסס בתערובת. לא נראה לי שזה מנע ממני לזלול את מעשה ידי להתפאר.

פעם ראשונה שהכנתי רוטב קרמל, אי שם בשנות העשרה לחיי, הוצרכתי לערבב שמנת רותחת עם סוכר רותח. מה חבל שיש הפרש של עשרות מעלות בין חומו של שמנת רותחת (=חם מאוד) וחומו של סוכר רותח (=סופר חם אין דברים כאלה), מה שגורם לנוזלים לשחרר אנרגיה בפתאומיות ולקפוץ לכל מקום כשהם נפגשים. התוצאה - כוויה באגודל שצלקתה נשארה עד היום, ופחד מדברים חמים. זה נחשב פגיעה בנפש נכון?

מוס קרמל (יש לי בעיה עם קרמל...) שהוכן על פי הוראותיו המדוקדקות של ספר הקינוחים של הקורדון בלו. הג'לטין איכשהו לא התערבב כמו שצריך, נפגש עם הקרמל שאף הוא לא התערבב לחלוטין, ויצר מעין טקסטורה של מדוזה. באמת, מוס מדוזה. היא טעים, אבל המרקם היה כל כך מטריד שפשוט היה בלתי אפשרי לאכול את זה. אפילו סבי, ניצול שואה שידוע בקרב המשפחה כהכי לא בררן שיש - אוכל מפוחם, אוכל על סף הקלקול ומעבר לו, זה לא מטריד אותו. אז אפילו סבא, לא הצליח לאכול את זה.

מכירים עוף חמוץ מתוק? אז אני ייצרתי איכשהו עוף מר מתוק. הרבה פעמים ראיתי ששמים פרוסות של לימון בתוך עוף וחשבתי כי טוב. אני לא יודעת מה קרה אבל הלימון שחרר לתוך הרוטב מרירות נוראית שהרס את העוף ומצאנו את עצמנו עשר דקות לפני שבת מחממים נקניקיות מהפריזר.

אולי הכישלון הכי דרמטי שלי, וללא ספק הכי מתועד, היה הניסיון שלי להכין ג'לי תפוחים. רציתי להכין סוכריות גומי ביתיות, כמו האלה שקונים לפי משקל בסופר או בשוק. לכאורה המתכון היה נראה קל. מרתיחים מים סוכר וג'לטין, מערבבים פנימה תמצית טעם וצבע, מקררים ופורסים. אהא. זה מה שיצא מזה.

יאמי

אם חשבתם שתוצאה כזו תגרום לי לזרוק את מעשה ידי בבושת פנים, אתם פשוט לא מכירים אתי. הבאתי את תבנית הג'לי הסרבנית למפגש חברתי ונתתי לכולם להתרשם, לטעום ולתקוע בג'לי סכינים בניסיון לחלץ אותו מהתבנית. היה מצחיק, אבל ג'לי אכיל לא יצא מזה. מכיוון שאני כמובן גאה בכל בישולי, גם באלה שלא בדיוק יצאו כמו שצריך, העליתי את אלבום התמונות המתעד את מאבק הג'לי העיקש לפייסבוק. הפלא ופלא, גם פייסבוק בכבודו ובעצמו פירגן לי על היצירה. תודה פייסבוק, חיממת לי את הלב.

יש גם כשלונות פחות דרמטיים. הרבה דברים שפשוט לא יצאו טעימים (אני מדברת עליך קארי סלק), או שיצאו טעימים, אבל רק לדעתי (אני עדיין חושבת שהעוף האפריקאי בעגבניות וחמאת בוטנים היה טעים לאללה. חבל שהייתי היחידה...). יש כמובן את האורז ששכחנו על הגז (יום וחצי של חלונות פתוחים באמצע נובמבר עד שהריח השרוף התפוגג), כמה עוגות אפויות מדי או לא אפויות מספיק, כמה תבשילי בשר במרקם מסטיק, כמה פשטידות הדומות לקיא באופן מחשיד... באמת אי אפשר להיזכר בהכל.
האחרון, לפני שבוע וחצי, היה עוגת רולדה שניסיתי להכין עליה קישוטים בעזרת צביעה של מעט מהבצק בקקאו והזלפה של דוגמאות על התבנית בבצק הכהה לפני שיטוח יתר הבצק בתבנית. לרולדה הראשונה זה באמת עבד. השניה... ובכן, ייתכן שכניסת שבת מצאה אותי יושבת ליד השולחן מנשנשת ערימת קרעי עוגה שנדבקו למגבת ולנייר האפייה עם זיק של טירוף בעיניים. 

מה שאני מנסה להגיד פה זה שטעויות קורות לכולם, והרבה. אם תפחדו מהם לעולם לא תוכלו לבשל. אל תתנו לפחד לשתק אתכם, הצטרפו לחגיגה. במקרה הטוב, יצא לכם משהו טעים, במקרה הרע, פייסבוק ירד עליכם, אבל היי, לפחות קיבלתם אחלה סיפור.

אין על הפוסט הזה מתכון, כי לא רציתי להלאות אתכם בעוד דיבורים. האיש הציע שאעלה מתכון ש"אי אפשר להיכשל בו" אבל אפילו כוס מים אפשר להפיל ולשבור. שלא לדבר על עגבנייה שיכולה להשפריץ לכם בעין, או קופסת טונה שיכולה לחתוך את האצבע בעת הפתיחה...

קבלו את הפוסט הזה כפוסט עידוד. אם אתם מתעסקים במטבח ודואגים להאכיל את האנשים שאתם אוהבים, בין אם אתם נהנים מזה ובין אם לא, בין אם אתם טובים בזה ובין אם לא, אתם עושים עבודת קודש ומגיע לכם כל הכבוד. 

בשלנים, תנו לעצמכם מחיאות כפיים!

אז מה הכשלון הכי מזעזע שלכם במטבח? שתפו! 

עוגת בסקוויטים עם יוגורט, חיסול חמץ #2

היום עוד פוסט קטן שנשען על שלושת העקרונות של הפוסט הקודם: מחסל חמץ, מהיר הכנה, ואפילו טיפה בריא.
תמיד אומרים לנו שיוגורט ביו, שמכיל תוספות של כל מיני חיידקים ידידותיים, הוא טוב לבריאות. אמנם אני עוד לא משוכנעת שהחיידקים האלה הם באמת ידידותיים כמו שמציירים אותם, שכן אף אחד מהם מעולם לא החמיא לי על התספורת החדשה או פתח לי את הדלת, או סתם בירך אותי בבוקר טוב לבבי. אבל הם נמצאים ברשימת ה"דברים בריאים שמדי פעם אני נזכרת לעשות/לצרוך אותם". הם אפילו די גבוהים ברשימה, לצד "לפחות מנה אחת של ירק עלים כל יום" ו"לאכול דג פעם בשבוע" ו"לעזאזל תפסיקי כבר לאכול כל כך הרבה שוקולד! יש לך יכולת שליטה עצמית של ילדה בגן!". הבעיה היא שאני לא כל כך מתה על יוגורט, ויוגורט ממותק עם פירות אני בכלל לא סובלת. האיש שלי גם שותף, הן לרצון התיאורטי לאכול את החיידקי החיים להנאתם ביוגורט, והן לחוסר החיבה למאכל עצמו (על אף שכפיזיולוג הוא סובר שאין שום הבדל בין יוגורט רגיל ליוגורט ביו). לאחרונה עליתי על משהו אדיר - אפשר לעשות עוגת בסקוויטים מיוגורט! במעבר על המקרר מצאתי כמה יוגורטי ביו שקניתי בפרץ של רצון טוב, שהיו על סף תאריך התפוגה (לא מתחייבת מאיזה כיוון), והחלטתי לנסות לערבב עם פודינג וניל ולראות אם אפשר ליצור מהם משהו. תוספת של כמה ביסקוויטים ומנוחה ללילה במקרר הניבה עוגת בסקוויטים לתפארת, עם טעם טיפה חמצמץ, כמו של עוגת גבינה. אוכל בריאות זה לא, אבל יחסית לקינוח העוגה הזאת די בריאה. אחוזי שומן נמוכים - בלי שמנות וקצפות, ובלי כמויות מטורפות של סוכר.
מי מכם שזוכר שיש לי בעיה אקוטית בהערכת כמויות בכל הנוגע לקניית פתי בר (אריזת קילו אני אומרת לכם! מה חשבתי לעצמי??), יבין מדוע אני מעלה את המתכון הזה דווקא עכשיו, שבוע ושנקל לפני פסח.
אם גם אתם מחפשים דרך לאכול יותר יוגורט, או שסתם יש לכם כמה יוגורטים מיותמים במקרר שמחפשים בית, מומלץ לנסות. 
שימו לב שיש כמה חברות שמייצרות יוגורט ביו. עד כה ראיתי שבדרך כלל תנובה הכי זולה, אבל שווה להשוות, כי המחירים משתנים בין החנויות ולפעמים יש מבצעים.

עוגת בסקוויטים על בסיס יוגורט ביו
מאת: בישול בזול 
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: 1 תבנית אינגליש קייק

מרכיבים
2 יוגורט ביו, 3% של תנובה
1 חבילה אינסטנט פודינג וניל
כ-18 ביסקוויטים
לקישוט: רוטב שוקולד, שוקולד מגורר, סוכריות וכדומה

הוראות הכנה
טורפים בקערה את היוגורט והפודינג עד שהתערובת מתעבה.
מסדרים בתבנית אינגליש קייק 6 ביסקוויטים, ומעליהם חצי מהקרם. מסדרים מעל עוד 6 בסקוויטים, מורחים מעל את יתר הקרם, ומצפים ב-6 הביסקוויטים האחרונים. מקשטים ברוטב שוקולד, סוכריות ו/או שאר מתוקים המשמחים לבב אנוש.
מעבירים למקרר ומצננים ללילה, או לפחות כמה שעות, עד שהביסקוויטים מתרככים.

עוד ביסקוויט אחד של אהבה, לפני שמוכרים את החמץ

נודלס עם קוטג' ותרד, חיסול חמץ מהיר

כפי שראיתם בפוסט הסמי קוהרנטי האחרון שלי, בית משפחת ביזול היה במצב צינון לאחרונה. שבוע קשה עבר על כוחותינו. כעת אנחנו משפשפים את העיניים, מנסים להבין מי לכלך את כל הכלים האלה בכיור, ומי הולך לנקות לפסח.
לפחות השנה הייתי קצת פחות אגרנית משהייתי בשנה שחלפה, אז גיליתי בסריקת פוסט-פורים שלל אריזות פסטה, בייגלה, וופלים, וכמובן, קופסת קילו של פתי בר שישבה לה בנחת בארון. אבל כנראה שאי אפשר להימנע לגמרי מלצבור חמץ כשצריך גם לאכול ארוחות פחות או יותר סדירות.
השנה נתקענו עם נודלס שלא יצא לי להשתמש בהם, והם התאימו בול למצב ה"אהה אין לי כוח לזוז אבל צריך לאכול כדי לא למות מרעב" ששרר פה. יצא לי מתכון סופר מהיר ומינימליסטי לארוחה זוגית, שמצריכה בערך 7 דקות עבודה, אבל באמת 7 דקות. מכירים את אריזות הנודלס המלבניות שמכילות 3 שורות של נודלס ומצריכות דקות בישול בודדות? באריזות האלה יש בדרך כלל 400 גרם, ולארוחה זוגית השתמשתי בשורה אחת, כלומר בשליש אריזה. אם יש לכם נודלס באריזה בגודל אחר, נסו לשערך ולהשתמש ב-130 גרם. את המתכון הזה אפשר לשדרג בהמון דרכים. אפשר להוסיף תבלינים כמו אגוז מוסקט או תימין, או עשבי תיבול טריים אם יש. אפשר להוסיף שלוק של יין לבן. אפשר להוסיף גבינה מגוררת. יש פה בסיס ואתם מוזמנים לשכלל עליו כאוות נפשכם, או לשמור על המקור העצלני/מינימליסטי. אפשר גם כמובן להכפיל את המתכון כדי שיתאים ליותר אנשים.

נודלס מהירים עם תרד וקוטג'
מאת: בישול בזול
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 2 מנות

מרכיבים
1 "שורה" של נודלס, כ-130 גרם
1/2 מיכל קוטג'
2 כוסות תרד שטוף וקרוע
מלח ופלפל לפי הטעם

הוראות הכנה
מרתיחים מים בסיר קטן ומבשלים את הנודלס על פי הוראות היצרן.
מסננים את המים (אל תסננו לגמרי, השאירו מעט מים בסיר), מוסיפים את הקוטג' והתרד, ומחזירים לאש קטנה.
מבשלים כדקה, עד שהתרד משנה את צבעו לירוק עז ומאבד מנפחו.
ממליחים ומפלפלים לפי הטעם ומגישים חם.

מדגמנת מאחורה: שרה המלחייה

פנקייקס שוקולד וקוקוס באתגר של מנטקה

יש בבלוגוספירת האוכל הרבה התארגנויות פופולריות סביב אתגרי בישול ואפייה. מדי תקופה מעלים משימה חדשה, וכל בלוגר שמעוניין להשתתף, מנסה את ידו במשימה, ומדווח בבלוג. מי מכם שמסתובב בבלוגי האוכל הגדולים מכיר בוודאי את Daring Bakers ו- Tuesdays with Dorrie, ויש עוד המון התארגנויות ואתגרים סביב סגנונות בישול שונים, מתכונים שמתאימים לצמחונים, טבעונים, אלרגים לגלוטן וכו' וכו'. אתגר מגניב במיוחד שנתקלתי בו הוא Cook the Books בו בוחרים ספר, בדרך כלל פרוזה עם אוריינטציה קולינרית, והמשתתפים באתגר קוראים את הספר ומבשלים מתכונים שהוזכרו בספר.

במנטקה, פורטל הקונדיטוריה הישראלי, החליטו שנמאס להיות כל הזמן אור לגויים, והגיע הזמן שהגויים גם יאירו לנו קצת, ועל כן נתארגן אנחנו, בלוגרי האוכל הישראלים, לאתגרים קולינריים תקופתיים סביב חומר גלם נבחר. עוד מעט פסח, ולכן הוחלט שהאתגר הראשון יעסוק בקוקוס, חומר גלם מעט שנוי במחלוקת.
מכיוון שאני חובבת קוקוס על צורותיו השונות, אפילו את ממתקי הקוקוס הוורודים הזוהרים האלה (כמדומני שיש בערך 17 מאיתנו, חובבי הממתק, בארץ), הצטרפתי בחדווה לאתגר.

כדי לסבר את האוזן נתחיל בכמה עובדות שקריות על קוקוס:
הקוקוס הוא אגוז הגדל באיזורים טרופיים ושמוצאו, כמו בני האדם, מהקוף. אביו הביולוגי הקדמון של אגוז הקוקוס היה קוף חום, שעיר ועגלגל בעל שלושה עיניים שחורות. במשך מליוני שנות אבולוציה קופי הקוקוס הקדמונים גילו שעדיף להם להיצמד לעצי דקל גבוהים בכדי להימנע מטורפים, וכך פיתחו עם העצים סימביוזה. סימביוזה זו הובילה בסופו של דבר להתפתחותו של דקל הקוקוס האחוד כפי שאנו מכירים היום.

התאמתו של אגוז הקוקוס למאכל אדם נתגלתה רק בשנת 1843, אך דקל הקוקוס גודל בצורה מסודרת במשך מאות שנים קודם לכן שכן פתיתי אגוז הקוקוס שימשו למילוי פופים בימי הביניים.

קליפות אגוז הקוקוס שימשו גם כחזיות פוש אפ בקרב כמה שבטים ילידיים במלזיה.

בן גוריון הגה תוכנית להקמת אתר סקי בנגב, בו השלג יוחלף בפתיתי קוקוס. בעקבות לחץ מצד אשתו פולה הרעיון נגנז ובמקום הוקם קיבוץ.

סורבה קוקוס הוא טעם הסורבה השלישי הכי פחות אהוד על הצרכן הישראלי, רק סורבה וניל פרווה וסורבה גויאבה נחשבים לפחות פופולרים.

ועכשיו למתכון. 
ובכן הקטע עם אתגרים הוא שלא תמיד עומדים בהם בצורה מזהירה. נורא רציתי להביא לכם מתכון מעולה לקרפים של שוקולד וקוקוס שאפשר להגיש כקינוח רב רושם בליל הסדר. מה לעשות שהבלילה שיצאה לי התפרקה לגמרי כשניסיתי להפוך אותה, אולי בגלל היעדר הגלוטן (כאמור, כשר לפסח). כשטיגנתי את הבלילה כפנקייקס קטנים יותר ולא כקרפ אחד גדול היה כבר אפשר להפוך אותם, ולכן אתם מקבלים מתכון לפנקייקס ולא לקרפים. את הפנקייקס מומלץ להגיש עם פירות חתוכים ורוטב שוקולד כי כל מאכל כמעט משתדרג כשמשדכים אותו לפירות חתוכים ורוטב שוקולד. כן גם עוף. אמרתי כבר שאני קצת חולה ועייפה? לא משנה.
רוצים לראות מה יתר הבלוגרים, שרובם בתקווה מעט יותר קוהרנטיים ממני, הכינו באתגר? לכו לפה.

פנקייקס שוקולד וקוקוס כשר לפסח
מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-15 פנקייקס קטנים-בינוניים

מרכיבים
לפנקייקס:
1/2 כוס קרם קוקוס
1 ביצה
1/4 כוס אבקת סוכר
2 כפות קקאו
2 כפות קמח תפו"א
מעט פתיתי קוקוס (אופציונלי)

לרוטב שוקולד:
רבע כוס קרם קוקוס
50 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה
טורפים את קרם הקוקוס והביצה, ובקערה נפרדת מערבבים את אבקת הסוכר, הקקאו וקמח תפוחי האדמה. טורפים את הנוזלים לתוך המרכיבים היבשים בהדרגה ומנסים להימנע מיצירת גושים.
מטגנים את הפנקייקס במחבת משומנת, 2-3 דקות מכל צד. אם אתם רוצים לקבל אפקט קוקוס קלוי, זורים מעט קוקוס מעל הפנקייקס כדקה אחרי שמכניסים אותם למחבת, כשהחלק העליון מתחיל להתייצב. ככה כשהופכים את הפנקייקס לצד השני הקוקוס שזריתם יקלה על המחבת ויהיה לכם ציפוי של קוקוס קלוי על הפנקייק. 
להכנת רוטב השוקולד, מניחים את קרם הקוקוס והשוקולד בקערה, מחממים במיקרו כ-30 שניות ומערבבים עד שהרוטב נמס וחלק.
מגישים את הפנקייקס חמים עם פירות חתוכים ורוטב שוקולד. 

עוגת תותים בחושה, פרווה ללא מרגרינה

בשישי שעבר הסתובבתי להנאתי בשוק מחנה יהודה. היו שם פירות וירקות של אביב, ומוכרים חצי מחופשים שחרזו בצעקות אודות טיב סחורתם המשובחת. היו משלוחי מנות ארוזים בצלופן, דוכני ממתקים עם מבצעי 4 ב-10, שקיות קילו של סוכריות גומי בשלל צורות וצבעים, והכל עטוף בהמולה שמחה ועליזה. כל דוכן קורץ עם איזה פינוק אחר שאני חייבת לנסות, הכל כל כך יפה וטרי, ואני תוהה למה לעזאזל אני לא הולכת לשוק כל שבוע. קניתי תותים (9 שקל לקילו! סוף סוף ירדנו למחירים סבירים), שישיית קרמבולות גם במחיר סבבה לגמרי, תפוזי דם מהממים (אז אה... מה עושים איתם חוץ מלחתוך, להתפעל, ואז להבין שיש להם טעם די דומה לתפוזים רגילים...?). קניתי זיתים עם לימון, עגבניות מיובשות, פטרוזיליה, שטויות למשלוחי מנות, ועוד כהנה וכהנה, וכשהגעתי הביתה ופרקתי הכל נזכרתי למה אני *לא* הולכת לשוק כל שבוע. כי אם אלך אין שום דבר שימנע ממני לקנות תותים וקרמבולות ותפוזי דם וזיתים וכו' וכו'.
טוב לנפש, קצת פחות טוב לחשבון הבנק.

קראו לי בלוגרית רעה, אבל אין לי תמונות לתיעוד החוויה. אף פעם לא הייתי מאלה שמסתובבים עם מצלמה מחוברת לעין, כי כשאני עם מצלמה אני לחוצה על איך זה יראה, ואם היא תיפול לי ומה יקרה אם ידחפו אותי והאם יש פה מספיק אור.... אני מרגישה שהמצלמה הופכת אותי לזאתי שמצלמת במקום זאתי שחווה. גם בטיולים, אני תמיד צריכה להזכיר לעצמי לעצור, להוציא את המצלמה ולתעד קצת, שבעוד כמה שנים אזכור שהייתי שם בכלל.

אז אמרנו עונת התותים נכון? נכון! כולי בהתרגשות, וככה"נ אכלתי כבר כמה וכמה קילוגרמים של תותים בכוחות עצמי. טוב להיות נשואה לבחור שלא ממש מחבב אותם ולא מתחרה איתי על הסחורה.
נכון שלפעמים עושים את הקטע המעצבן הזה עם חבילות התותים, שהתותים שבשכבה העליונה אדומות ויפות ומבריקות, ואז השכבה למטה קצת מהוהה ומצ'וקמקת ולא ממש כיף לאכול אותם? אז היום יש מתכון דווקא לתותים המעוכים/זקנים/מתפרקים שהם בהחלט אכילים, אבל לא בדיוק פוטוגנים, ולפעמים מצריכים חיתוך וסילוק של האיזורים הפגועים. מדובר בעוגת תותים בחושה, פרווה ללא מרגרינה כמובן, שמתאימה בול לשבת אביבית. העוגה לחה, פירותית ומתוקה, מאלה שכיף לחזור ליישר.
אם אתם מקפידים לאכול רק תותים טחונים מטעמי כשרות, גם לכם המתכון הזה מתאים. טוחנים כ-300 גרם תותים לקבלת כוס מחית תותים כמו שכתוב במתכון, ואת יתר התותים שפורסים ומוסיפים לבלילה אפשר להחליף בבננות, או בפרי רך אחר.

עוגת תותים בחושה (פרווה, ללא מרגרינה)

מאת: בישול בזול

עלות: כ-12 ש"ח (בהתאם למחיר התותים)

כמות: 1 תבנית אינגליש קייק

מרכיבים:

500 גרם תותים שטופים ומנוקים

1 ביצה

1/2 כוס שמן

1 כפית תמצית וניל

1 כוס סוכר

1 ו-3/4 כוס קמח

2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

הוראות הכנה:

טוחנים כ-300 גרם מהתותים במעבד מזון לקבלת כוס של מחית תותים. את יתר התותים חותכים לפרוסות בינוניות ושומרים בצד. 

מערבבים בקערה את מחית התותים, הביצה, השמן, הוניל והסוכר. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מערבבים פנימה בעדינות את התותים הפרוסים.

מעבירים את הבלילה לתבנית אינגליש קייק משומנת, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

תות בפוזה פתיינית אופיינית

עוגיות לימון מושלגות ולקט מתכונים למשלוח מנות

 שלום, קוראים לי ביזול, ואני מכורה לשרשורי "מה אתם מכינים למשלוח מנות?" באינטרנט. אין לי גבולות, באמת, זה מביך. שרשורים בתפוז, בויינט, בכיפה, בערוץ שבע... הכל הולך. השרשורים בפורומים של החוצניקים מעניינים אף יותר כי יש להם מוצרים שונים בנמצא, ומנהגים שונים, כשהבולט בהם, לפחות אצל האמריקאים הוא ה-Themes. בוחרים נושא, כל בני המשפחה, או לפחות הילדים מתחפשים לפיו ועל פי הנושא מורכב משלוח המנות, כשלמשלוח מצורף גם שיר פורימי שקשור לנושא.
שרשורי משלוחי המנות, במיוחד האמריקאים, נפתחים בערך מחנוכה. כי צריך להתחיל לתפור את התחפושת של הילד ("הצילו!! איך אני עושה תחפושת של גליל נייר טואלט לילד בן 7?"), או לחפש אותו באיביי ("סוף סוף מצאתי חנות בסין שמוכרת נאגלה של 20 תחפושות מלכת פיית הנצנצים והפאייטים בוורוד פוקסיה!! מי מצטרף אלי להזמנה?"), ולהתחיל לאסוף את הציוד הדרוש למשלוח המנות התואם ("מי יודע איפה אפשר לרכוש צנצנות כחולות בנפח של 500-700 סמ"ק עם ציורים של פרפרים? או לפחות פרות משה רבנו?"). יהודים ברחבי העולם בוחרים את הנושאים הכי מופרכים, ונסיונותיהם למצוא דברי מאכל (בהגדרה רחבה) שקשורים לנושא משעשעת אותי עד אין קץ. כשאנשים בגירים מתחננים שיעזרו להם למצוא למצוא שישה סוגי מאפים וממתקים בצבע ירוק (כדי להתאים לנושא "משפחת קופלפלדמנהוף: משפחה ירוקה ששומרת על הסביבה!") ובכן, איך אפשר שלא לעקוב אחרי שרשוריהם בפליאה והשתאות?

למי מאיתנו שבכל זאת מעדיף לתת סתם מאפים, מתוקים ושאר יצירות קולינריות ביתיות, קבלו רשימת מתכונים שאולי תתאים לכם למשלוח. שימו לב, בסוף הפוסט יש גם מתכון לעוגיות חדשות, פרווה ללא מרגרינה - עוגיות לימון מושלגות. שלא תחשבו שזה רק פוסט לקט...

עוגיות פרווה ללא מרגרינה:
חיתוכיות שוקולד חמאת בוטנים וקוואקר מהירות, ללא אפייה
עוגיות אפרסמון
עוגיות תמרים מגולגלות
חיתוכיות ריבה, חיתוכיות בצורות, עוגיות פרח ריבה, עוגיות ספירלה, עוגיות שחמט, והכל מבצק אחד
עוגיות קוואקר עם צימוקים, שוקולד וקינמון
עוגיות קוקוס
אזני המן
עוגיות שוקולד עם שוקולד צ'אנקס
בראוניז
עוגיות ג'ינג'ר
עוגיות שוקולד מושלגות
עוגיות שוקולד צ'יפס ללא מרגרינה

עוגות פרווה ללא מרגרינה:
עוגות תפוזים ופירות יבשים
עוגת שיש שוקולד תפוז
עוגת שוקולד צ'יפס
עוגת לימונענע
מאפינס תפוחים וקוואקר
עוגת שוקולד בחושה מעולה
עוגת תפוזים וקוקוס
עוגות תמרים אישיות חמות

עוגות ועוגיות חלביות:
עוגיות נוגט עם 5 מרכיבים
שבלולי קינמון/שוקולד צ'יפס
פאי קרמל ושוקולד
עוגת גבינה על בסיס בראוניז
בורגרקאפקייקס - קאפקייקס בצורת המבורגר
פאדג' בראוניז
עוגת גבינה ושמרים

מתוקים אחרים:
אייריש קרים בייתי
טראפלס שוקולד ברי ותפוז
תותים (ומקלות בייגלה, ושאר רעיונות) טבולים בשוקולד
רייס קריספי טריטס - ממתק פצפוצי אורז ומרשמלו
מרק שוקולד

מאפים:
מאפינס בטעמים
צמת שמרים במילוי חצילים, פלפלים וגבינות
לחם קוואקר מהיר עם פירות יבשים
דלי רול
שבלולי פיצה
חלות מתוקות קלות להכנה

ממרחים:
סלט חצילים קלויים
ריבת בצל
גבינת שמנת ביתית
מרקחת בננות וקלמנטינות
קונפי עגבניות שרי
פסטו פטרוזיליה
רסק תפוחים ביתי


לכבוד החג האהוב עלי (האהוב עלי? וואו. אני לא יודעת אם אני מוכנה להתחייב ככה לאהבת חג אחד ובלעדי. איזה לחץ. טוב. נתקן ל-אחד החגים האהובים עלי), קבלו מתכון חדש שפיתחתי לגמרי בעצמי. המתכון בהשראת תמונה שז'ורז'ט, יקירת המדור שלחה לי, של עוגיות לימון מושלגות, בהן צבע צהוב עז מבצבץ מבין הסדקים המושלגים. כל המתכונים שמצאתי ברשת רצו שאשתמש בקייק מיקס לימון, אבקת ג'לי לימון או שאר תוספים כימיקליים ואמריקאים מדי בשבילי. לכן החלטתי לעשות מעשה נועז ולהשתמש בלימון אמיתי. כן, אני מטורפת.
הבצק עושה שימוש בביצה אחת ו-2 חלמונים, כדי להעשיר את הבצק ולהצהיב אותו. כך שהמתכון הזה הוא בעצם מתכון משלים לעוגיות השוקולד המושלגות, שמצריכות ביצה ו-2 חלבונים. דמיינו איך הם ייראו יפה ביחד על צלחת אלו לצד אלו!
מידת השימוש בצבע המאכל כדי להעצים את צבע העוגיות תלוי בכם. אם לא משתמשים בצבע המאכל צבע העוגיות יוצא צהוב בהיר למדי, שזה סבבה. הטעם מן הסתם זהה. למקרה שתהיתם, עשיתי גם נסיון טבעי שכזה והשתמשתי בחצי כפית כורכום במקום צבע המאכל. העוגיות אכן יצאו צהובות יותר, ואף אחד לא חש בטעם, אבל אני ידעתי שהוא שם והרגשתי אותו. אז לשיקולכם.

עוגיות לימון מושלגות (פרווה, ללא מרגרינה)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-30 עוגיות

מרכיבים
גרידה מלימון אחד
1/4 כוס מיץ לימון
1/4 כוס שמן
1 כוס סוכר
1 ביצה
2 חלמונים
2 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
אופציונאלי: כמה טיפות צבע מאכל צהוב
1/4 כוס אבקת סוכר
1 כף קורנפלור

הוראות הכנה
טורפים בקערה את הגרידה, המיץ, השמן, הסוכר, הביצה והחלמונים עד שהתערובת אחידה. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים עד שמתקבל בצק אחיד. אפשר להוסיף גם כמה טיפות צבע מאכל צהוב לקראת סוף הערבוב כדי להעצים את הצבע הצהוב של הבצק, אבל בהחלט לא חובה.
בקערה נפרדת מערבבים את אבקת הסוכר והקורנפלור.
מעבירים גושים קטנים של בצק לתוך קערת אבקת הסוכר בעזרת כף, מגלגלים אותם באבקת הסוכר ומנסים לתת להם צורה פחות או יותר כדורית. חבל לנסות לעצב אותם לכדור לפני הגלגול באבקת סוכר כי הבצק יידבק לכם לידיים. 
מעבירים את כדורי הבצק לתבנית אפייה משומנת היטב או מרופדת בנייר אפייה (העוגיות די נדבקות אם תשימו ישר על התבנית, מנסיון), ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני,180 מעלות, כ-10 דקות, עד שהעוגיות משתטחות ומתייצבות. אם אתם אוהבים עוגיות פריכות יותר, תנו להן להזהיב טיפה בצדדים, אם אתם אוהבים עוגיות רכות ונגיסות יותר הוציאו אותן לפני שהן מתחילות להזהיב.

עוגיות נוגט עם 5 מרכיבים ופירוט שריטותי בנוגע לממרח שוקולד

לא היה אצלנו ממרח שוקולד בילדותי. הורי האמריקאים לא יכלו לקבל את התפיסה הישראלית שכריך עם שוקולד זה אחלה ארוחה. לא יקום ולא יהיה. שוקולד=קינוח. במקום, נאלצתי להסתפק בסנדוויצ'ים עם גבינה צהובה, חומוס, וכמובן הקלאסיקה הכל אמריקאית: חמאת בוטנים וריבה. האם ישנו הבדל בריאותי משמעותי בין ממרח שוקולד שמן ומתוק לשילוב של חמאת בוטנים שומנית עם ריבה עתירת סוכרת? לדוד סם הפתרונים.

עקב החסכים המצערים הללו פיתחתי אובססיה קלה לממרח שוקולד. כריך עם ממרח שוקולד ייצג הן את הישראליות האידיאלית והן את הממתק הנחשק והבלתי מושג. נקודת האור בחופשים משפחתיים הייתה עבורי ארוחת הבוקר. גם באכסניות ובתי ספר שדה צנועים ביותר, היא תמיד כללה קערה רחבת ידיים של ממרח שוקולד. במשך 2-3 בקרים זכיתי ללכת בשביל האושר בין סלסלת הלחם האחיד לקערת השוקולד לשולחן המשפחתי (וחוזר חלילה, אם לא תפסו אותי). 

אז הגיע המשבר. סמינריון הדרכה בפנימייה של כפר נוער אי שם במרכז הארץ. שם גיליתי את צדו המכוער של ממרח השוקולד. ככה"נ המטבח שם היה מצטייד בסטוקים של ממרח שוקולד פעם בכעשור ומגישה אותם בכל ארוחת בוקר. כשלנו היה העונג להיפגש עם הממרח הוא כבר נפרד לגמרי, ואריזות הפלסטיק השקופות הציגו בפנינו מבנה שכבות פסאודו גיאולוגי דוחה במיוחד. שכבה צהבהבה עכורה של שמן ומתחתיה מוצקים קשיחים בצבע חום נוטה לשחור לקראת קרקעית האריזה. 
מאז, ממרח השוקולד איבד את קסמו בעיני. למה לאכול ממרח בטעם שוקולד, עשיר בשומן צמחי מוקשה חלקית ומלא בטעמי לוואי, כשאפשר פשוט לאכול שוקולד? 
לא שהחרמתי טוטאלית את הממרח שפעם כה התאוויתי אליו, אם כי בעצם, אולי היה עדיף ככה. בתקופת הצבא מצבי רעב קיצוניים הביאו אותי לבצע מעשים קולינרים מגונים בדמות סנדוויצ'ים של לחם יבשושי עם ממרח שוקולד וגבינה לבנה. אל תשפטו אותי.

לאחרונה תחום הממרחים המתוקים זוכה לעדנה, במיוחד בשימוש כחומר גלם לאפייה. הנוטלה מככבת במוסים, עוגות וממתקים, ומי מכם שקורא בלוגי אוכל לא היה יכול להתעלם מיום הנוטלה הרשמי שנחוג אתמול. ממרח הספקולוס, המבוסס על עוגיות הלוטוס הפופולריות עשה גם הוא עלייה ממש לאחרונה. 
חברת השחר העולה לא שקטו על השמרים והחליטו לצאת עם כמה ממרחים חדשים מהז'אנר הזה. 
יד על הלב - אני לא אוהבת שוקולד השחר. אבל ראיתי לאחרונה את ממרח הנוגט אגוזים החדש שלהם שהפציע בסופרמרקט, ותמורת מחיר היכרות של 10 ש"ח לאריזה, החלטתי ששווה להתנסות. היה חביב. מאוד אגוזי ומתוק. בדרך כלל אני משתדלת לתת מתכונים עם מרכיבים גנריים, ולא כאלה שמיוצרים על ידי חברה ספציפית.  אבל וואללה, עם ממרח הנוגט הזה דגדג לי להכין משהו. במיוחד לאור התסכול שלי מהמחיר האסטרונומי של אבקת נוגט, שכל המתכונים המפונפנים משתמשים בו. העם דורש קינוח נוגט במחיר סביר!
כך נולדו עוגיות הנוגט של היום. הן מעט יקרות יותר מרוב העוגיות פה בבלוג, אבל עדיין בתחום הסביר לדעתי. הן מיוחדות ושונות עם טעם נוגט ברור, והן סופר מהירות וקלות להכנה, עם 5 רכיבים בלבד. שווה לנסות. במיוחד אם אתם צריכים להכין איזה מאפה ביתי טעים בזמן מינימלי (מישהו אמר משלוחי מנות?).

עוגיות נוגט עם חמישה רכיבים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-16 ש"ח
כמות: כ-40 עוגיות

מרכיבים
1 חבילה ממרח נוגט אגוזים של השחר העולה
2 ביצים
1 ו-1/2 כוסות קמח
1 ו-1/2 כפיות אבקת אפייה
קורט מלח

הוראות הכנה
מערבבים בקערה את ממרח הנוגט והביצים עד לקבלת בלילה אחידה. מערבבים פנימה את יתר המרכיבים.
מסדרים כפות מהבצק בתבנית משומנת, במרווחים של כמה ס"מ אחד מהשני, שיהיה לעוגיות מקום להתרחב. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-10 דקות, עד שהעוגיות משתטחות ומזהיבות טיפה.

שימו לב - ניסיתי את העוגיות האלה רק עם ממרח נוגט אגוזים של השחר. לא עם שום ממרח אחר.
האם זה יעבוד עם ממרחים אחרים? בהחלט ייתכן, אבל אני לא יכולה להתחייב שהפרופורציות נכונות.
אם אתם מנסים בהצלחה עם ממרח אחר אשמח אם תעדכנו.

שימו לב #2 - הממרח חלבי, אז כך גם העוגיות.

שבלולי קינמון/שוקולד צ'יפס אולטימטיביים

אני מטפחת לאחרונה בלוגר קראש על Pioneer Woman (אישה חלוצה? עזבו. לא מתרגם משהו). הכל התחיל כשחיפשתי מתכוני חורף טובים, קאמפורט פודז שכאלה (אני מסרבת להשתמש בביטוי אוכל מנחם. אוכל מנחם נשמע כמו פיצוחים ועוגות הבית שאוכלים בניחום אבלים). גלשתי לאתר שלה, שהתפתח יפה מאז הפעם הקודמת שהייתי שם, והתחלתי לחטט. קודם מאפי שמרים, אז המשכתי לנזידים ולתבשילי הבשר, ובינות פוסט אחד למשנהו האהבה הכתה בי שורש. היא גרה בחווה אי שם בערבות ארה"ב, עם משפחה חמודה שנוטה מדי פעם לשחרר קיטור על הכלב, הפרות וכלי המטבח שברשותה. היא מבשלת בנדיבות עם המון בשר וחמאה וחריף וגבינה ושוקולד (בדרך כלל לא כולם באותו המתכון), והיא לא מתנצלת. רק מתריעה מדי פעם בנוגע להשלכות הצפויות על ההיקיפים, תוך צחקוק אירוני והשלכה של עוד חבילת חמאה לקערת המיקסר. 

היא חולה על אוכל. לפעמים כשאנשים מדברים בשבח האוכל שהם מכינים אתה קולט בין השורות את האגו. יואו אני כזה מוכשר, תראו מה הכנתי! משום מה אצלה אני לא מרגישה ככה. היא יכולה להלל ולשבח את המתכונים שהיא מעלה ולא מזיז לי בכלל כי א. היא צודקת, אלה שניסיתי הם באמת מעולים ו- ב. היא עושה את זה מתוך אהבה לאוכל, לאנשים שלימדו אותה, לאנשים שהיא מבשלת עבורם ולעולם שחנן אותנו בדברים כל כך נפלאים כמו פלפלים חריפים אש, סטייקים טובים, עגבניות עסיסיות וחמאה (!!).

אני יודעת שעכשיו היא כבר פרסונה בפוד נטוורק. אף פעם לא ראיתי תוכנית שלה, ואני לא בטוחה שאני רוצה. לא בא לי לגלות שהיא בעצם סתם עוד דמות טלויזיונית פלקטית ומלוקקת. תנו לי ליהנות מהכתיבה שלה ומאיך שהיא מציירת את עצמה ואת החיים שלה.

אז למה כל החשיפה הזאת של רגשותי הכמוסים אודות בלוגרית אוכל רנדומלית? כי הבחורה הזאת מצאה את המתכון המושלם לסינמון רולז. שושני קינמון, סינרולים, קראו לזה איך שאתם רוצים, החיפוש נגמר, המתכון המושלם נמצא. את הרולים הכנתי ביום השלג לפני שבועיים, ואז הכנתי אותם שוב תוך פחות מ-24 שעות, מכיוון שאני ובן זוגי, שנינו אנשים בוגרים ומיושבים בדעתם פלוס מינוס, חיסלנו את כולם לבד. 
יש כמה גרסאות לרולים באתר - קינמון, מרמלדה, תפוחים ועוד, אני הכנתי את גרסת הקינמון וגרסת השוקולד צ'יפס, ושניהם טעימים בטירוף. גרסת השוקולד צ'יפס כוללת במילוי גם קצת מלח, וטעמי המתוק-מלוח מעיפים את המאפה למחוזות ה"קחו את זה ממני לפני שאוכל את כל התבנית לבד".
מלבד זה שהרולים טעימים ורכים ונפלאים, המתכון עצמו יוצא דופן בשפיות שלו. אין בו כמעט לישה, אין התפחות חוזרות ונשנות של הבצק, ובעיקר, אין כמויות בלתי סבירות של חמאה. רק 100 גרם למתכון, והוא מופיע רק במילוי, איפה שהכי טועמים ומרגישים אותו. 
מתכון אחד של בצק מספיק להכנת 2 רולדות גדולות, שמהן מכינים 2 תבניות בינוניות של רולים, או תבנית אחת גדולה. הכמויות במתכוני המילויים מתאימות למתכון שלם (כלומר ל-2 רולדות), אבל בהחלט אפשר להכין חצי כמות מכל מילוי ולמלא רול אחד בקינמון ואת השני בשוקולד צ'יפס. 
בקיצור, אני אפסיק לחפור לכם ואתם תרוצו למטבח ותכינו רולים של קינמון ושוקולד צ'יפס. 
זהו, סגרנו.

שבלולי קינמון/שוקולד צ'יפס
מבוסס על: מתכון של Pioneer Woman, עם שינויים שלי
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: 2 תבניות קטנות-בינוניות של מאפים, או תבנית אחת גדולה, 40-50 שבלולים.

מרכיבים
לבצק:
2 כוסות חלב
1/2 כוס שמן
1/2 כוס סוכר
1 כף שמרים יבשים
4 כוסות קמח
1/2 כוס קמח (כן, הם נפרדים בכוונה)
1/2 כפית גדושה אבקת אפייה
1/2 כפית מחוקה סודה לשתייה
1 כפית מלח

למילוי קינמון:
100 גרם חמאה רכה מאוד
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1 כפית קינמון

למילוי שוקולד צ'יפס:
100 גרם חמאה רכה מאוד
1/2 כוס סוכר לבן
1/2 כוס סוכר חום
1 כפית מחוקה מלח (אפשר לצמצם לחצי או רבע כפית אם אתם לא אוהבים מתוק ומלוח)
100 גרם שוקולד מריר קצוץ

לציפוי (אופציונלי):
1 גביע שמנת חמוצה
100 גרם אבקת סוכר

הוראות הכנה
מכינים את הבצק:
מניחים בסיר את החלב, הסוכר והשמן, מחממים תוך כדי ערבוב (להמסת הסוכר) ומביאים לסף רתיחה. מכבים את האש ונותנים לתערובת להתקרר עד שהיא חמימה. סבלנות, זה עשוי לקחת קצת זמן. 
כשהתערובת חמימה מפזרים מעל את השמרים ומשהים דקה. 
מעבירים את התערובת לקערה גדולה ומערבבים פנימה את 4 כוסות הקמח. מכסים את הבצק ומשהים במקום חמים (או לפחות לא קר) עד להכפלת הנפח, כשעה.
כשהבצק תפח מערבבים פנימה את 1/2 כוס הקמח, אבקת האפייה, הסודה לשתייה והמלח. די מהר תצטרכו לזנוח את הערבוב ולעבור ללישה קלה כדי שהמרכיבים יטמעו בבצק, אבל אין צורך ללוש מעבר להתאחדות הבצק.
כעת אפשר להשהות את הבצק במקרר עד שלושה ימים, או להתחיל להשתמש בו מיד. בצק מקורר הוא קצת יותר נוח לעבודה, אבל אם מקמחים את משטח העבודה בנדיבות אפשר בהחלט לעבוד עם הבצק מיד.

מרדדים ממלאים ואופים:
חוצים את הבצק לחצי, ומרדדים כל חצי על משטח מקומח לעלה גדול ודק. הגודל והעובי המדוייקים לא קריטיים, ככל שתרדדו יותר, כך שכבות הבצק בשושנים יהיו דקות ועדינות יותר.
מערבבים בקערה את כל חומרי המלית, למעט החמאה. מורחים מחצית מהחמאה (50 גרם) על כל העלה, בצורה פחות או יותר אחידה, ומפזרים מעל חצי מתערובת המלית. מגלגלים את העלה לרולדה, ופורסים לפרוסות בעובי של כמה ס"מ. 
מרדדים את החצי השני של הבצק לעלה, מורחים את יתר החמאה, מפזרים את יתר המילוי, מגלגלים ופורסים.
מסדרים את הפרוסות בתבנית משומנת - אפשר להשתמש בתבנית אחת גדולה, או בכמה קטנות יותר.
מכסים את התבניות עם פרוסות הרולדה, ומניחים במקום חמים להתפחה במשך כ-20 דקות. 
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-30 דקות, עד שהמאפים מזהיבים ומעלים ריח ניחוח.

בזמן האפייה מערבבים את חומרי הציפוי בקערה, ושופכים את הציפוי על המאפים מיד כשהם יוצאים מהתנור. אם אתם משתמשים ביותר מתבנית אחת זכרו לחלק את הציפוי שווה בשווה בין התבניות.

מגישים חמים, או בטמפ' החדר, רצוי לקבוצה גדולה של אנשים, שימנעו מכם לאכול את כל המאפים לבד. המאפים מחזיקים יום יומיים במקרר, עטופים היטב, מעבר לזה, אפשר להקפיא ולהפשיר אם רוצים.

בגרסת השוקולד צ'יפס עם מעט ציפוי

שלום חתיכים שלי. סורו לבטני.

ובגרסת הקינמון, עם קצת יותר ציפוי