יום שלישי, 26 ביולי 2011

על ירקות זולים וכרוב צלוי

בפוסט הקודם הזכרתי פירות עונתיים - רובנו כבר יודעים שזול ובריא יותר לקנות פירות וירקות בשיא עונתם. אבל יש גם פירות ובעיקר ירקות שכמעט תמיד ניתן לקנות ובזול, לרוב בזול יותר מאשר הפירות והירקות העונתיים, מה שמתקשר לנושא העיקרי של הפוסט הקודם - מוּדעוּת. ברגע שתתחילו להסתכל מסביב כשאתם קונים, ובאמת לשים לב ולזכור את המחירים, תוכלו לזהות אילו פירות וירקות שווה יותר לקנות.


אלה הירקות שאני שמתי לב אליהם כזולים ביותר, ושהמחיר שלהם גם יחסית יציב:
מלפפונים
גזר
עגבניות
חצילים
תפוחי אדמה
כרוב
בצל

רק מהרשימה הזאת ומכמה מוצרי יסוד בסיסיים אפשר להכין מגוון ענק של מתכונים בכלום כסף: מרקים, כל מיני סלטים, מוקפץ, אנטיפסטי, ממולאים, פשטידות... דמיינו לעצמכם אירוח קליל עם מרק ירקות, סלט כרוב וסלט חצילים, פשטידת בצל וכמה רבעי פיתות. נשמע חביב, עולה גרושים. 
הרשימה הזו מגבילה? אכן. היא מגבילה גם אותי. לא כיף להצטמצם ל-7 ירקות בלבד. להלן הירקות שנחשבים אצלי ברמה שניה. יקרים קצת מקודמיהם, קצת פחות יציבים במחיר, אבל עדיין אפשר לסמוך על רובם שיהיו זמינים בעלות סבירה: 
קישואים
חסה
סלק
בטטה
דלורית
עשבי תיבול בסיסיים (פטרוזיליה, נענע, כוסברה, שמיר...)
פלפלים (נתון לשינוי בין צבעי אז צריך לשים לב לא להתאהב בצבע מסויים)
תפוחים מסויימים (לא זנים פלצניים ונפלאים כמו פינק ליידי, הפושטים)
תפוזים

אני לא אומרת שאלה הירקות והפירות היחידים שמי שרוצה לחסוך צריך לקנות. ממש לא. לא כיף להעביר את החיים בתודעת יתר של הגבלה וצמצום. חוץ מזה שבפועל, ההוצאות הגדולות שלנו גם ככה לא באים ממחלקת הפירות והירקות, אלא ממחלקת החטיפים, הבשר, והקפואים (הוי מחלקת הקפואים... המקום הנפלא בו חבילה אחת של שניצל צמחי תעלה יותר מכל הפירות והירקות שלכם לשבוע).
אני מנסה רק להגיד 2 דברים:
1. מי שצריך ממש לצמצם ולחתוך עלויות יכול לדהתמקד ברשימה מצומצמת וזולה של פירות וירקות ולאכול בסדר גמור.
2. אתם יכולים ליישם את הידע הזה בצורה נקודתית ונבונה. נתבקשתם להביא פשטידה? כנראה שפשטידת קישואים תעלה לכם פחות מפשטידת ברוקולי. סלט? סלט כרוב יצא יותר זול מסלט תירס.


אפרופו ירקות בזול, עוד מישהו שם לב שמחיר הירקות ירד לאחרונה? שמתי לב שמחיר הבטטות, הדלורית, הפלפלים והקישואים הוא זול הרבה יותר ממה שהיה לפני כמה חודשים. זה עניין של הקיץ? של תנודות שוק? היעדר ביקוש עקב מעבר מאסיבי של הצרכנים לאוהלים ברוטשילד ללא מטבח מצוייד? גם בגלובס התייחסו לתופעה, מה חבל שזו ירידה קטנה בתוך שלל עליות מחירים שהם מצאו. ושימו לב למסקנות הכי מדכאות בכתבה - אמנם מחיר של הקוטג' ירד, אבל מסתבר שהמחירים של יתר מוצרי החלב עלו גם עלו.
גררר. 
נראה לי שיש לנו עוד דבר או שתיים ללמוד על מחאות צרכנים אפקטיביות.


הנה מתכון כדי להפיג מעט את העצבים. אוכל פשוט וזול, אולי אפילו אוכל לעניים - כרוב. בסך הכל אופים פלחי כרוב בתנור, עם טיבול מינימליסטי של מעט לימון ושמן זית, אבל האפייה מוציאה מהכרוב מתיקות מפתיעה. יש שיטענו שזה מתכון לחורף, שכן לא כיף להדליק את התנור במזג אויר הנוכחי, אבל מצד שני, כשהכרוב כבר אפוי אפשר לאכול אותו בטמפרטורת החדר, או אפילו קר, ישירות מהמקרר. בסך הכל מדובר באחלה תוספת של ירק לארוחה או נשנוש בריא, שפשוט עד כדי גיכוח להכנה.


כרוב צלוי עם לימון
מבוסס על: מתכון מהבלוג Casual Kitchen
עלות: כ-6 ש"ח
כמות: יספיק כתוספת לכ-8 אנשים.


1 כרוב קטן
2 כפות שמן זית
2 כפות מיץ לימון
1/4 כפית מלח
פלפל שחור גרוס

חוצים את הכרוב ופורסים כל חצי לכ-6 פרוסות.
מסדרים את הפרוסות בתבנית גדולה (או 2 תבניות גדולות) כשהן חופפות מעט.
מטפטפים מעל את שמן הזית ואת מיץ הלימון, מפזרים מעל את המלח, וגורסים מעל הכל מעט פלפל.
אופים בחום בינוני, 180 מעלות במשך 30-40 דקות עד שהכרוב מתרכך מעט, אבל לא נהיה סמרטוטי לגמרי (פה ושם השכבה החיצונית תתייבש ותשחים, זה בסדר). 

אוכלים חם, קר, או בטמפרטורת החדר, תוך התפעלות ממתיקותו הטבעית והמפתיעה של הכרוב שלכם.




כרוב משתזף בשמש


איזה יפה אתה כרוב מתוק שלי!

יום שלישי, 19 ביולי 2011

מודעות וסלט מלון מרהיב


לפני כמה שבועות קיבלתי תגובה על אחד הפוסטים ממשהי שביקשה קצת מידע בסיסי ופשוט. איך נכנסים בכלל לכל העולם הזה של צמצום עלויות באוכל? איך יודעים מה זול? מתי העונה? איך משווים מחירים? או אז ישבתי במשך שעתיים וכתבתי תגובה שאליה ניסיתי לדחוס כל מה שלמדתי עד כה על אוכל זול. הדבר הכי חשוב זה מודעות, טענתי אז, ואני עדיין מסכימה עם עצמי (מאוד מבלבל לא להסכים עם עצמך).
אני רוצה להרחיב על הנושא הזה, כי "מודעות" נהייתה אחת מהקלישאות הניו אייג'יות האלה שמשמעותה נשחקה מרוב שימוש. כשאני אומרת מודעות בהקשר הזה, אני מתכוונת למשהו מאוד קונקרטי: דעו כמה כל דבר עולה.
מה? את רוצה שנשנן את רשימת המחירים של כל המוצרים בסופר, אתם שואלים את עצמכם?
אז בפשטות, כן. זה יעזור מאוד. הבעיה היא שלרובנו יש דברים יותר חשובים לעשות עם הזמן שלנו. כמו לצפות במאסטר שף או להביט בצבע שמתייבש. חוץ מזה, שינון פשוט שכזה לא ממש יעזור לכם, כי המחירים משתנים.
אז איך עושים את זה?


קודם כל, כשאתם עושים קניות, דעו כמה כל דבר שאתם מכניסים לעגלה עולה. כל דבר. אם לא מסומן על זה מחיר, חפשו את הסימון על המדף. אם אין, אל תקנו (באמת!). אם אתם קונים פירות או ירקות במשקל, נסו להעריך מה המשקל שקניתם ומה יהיה המחיר הסופי. עברו על החשבונית בסיום הקנייה ובדקו עד כמה הייתם קרובים. אפשר גם לנסות לשים לב תוך כדי התשלום בקופה, אבל היכולת לעשות זאת תוך כדי ריקון העגלה מצד אחד, ואריזה בשקיות מצד שני דורשת יכולת חלוקת קשב די גבוהה (חוץ מזה שבזמן הזה אתם צריכים לפקוח עין גם על המוצרים שבמבצע - האם באמת נתנו לכם את ההנחה שהבטיחו לכם? האם הסכום ירד מהחשבונית? האם צריך ללכת לקופה הראשית בשביל זה? וכו' וכו').
ברגע שאתם מתחילים לשים לב כמה כל דבר עולה, פתאום תקבלו תמונה הרבה יותר ברורה של הוצאות האוכל שלכם, ותתחילו להבין איך אפשר לצמצם. אתם קונים הרבה אוכל מוכן קפוא, כמו שניצלים או טבעול? אולי הרבה יוגורטים ומעדנים בטעמים שונים ומשונים? אולי בשר יקר? אולי סתם מוצרים שאתם לא צריכים אבל הם היו במבצע? כשיודעים לאן הכסף הולך אפשר להתחיל לתקן.


השלב הבא בתהליך המודעות הוא לנסוע להודו ולהצטרף למנזר. סתם. השלב הבא בתהליך המודעות הוא להסתכל קצת מסביב על המחירים, גם על מוצרים שלא תכננתם בהכרח לקנות. אולי יש מוצרים זולים חדשים שתשמחו לשלב בתפריט? אולי תכננתם לקנות ירכי עוף, אבל אם תסתכלו שנייה הצידה תגלו שדווקא שוקי הודו זולים השבוע? אולי תכננתם לקנות בטטות למרק כתום אבל דווקא הדלורית במבצע עכשיו? הכי קל לעשות השוואות כאלה במקומות בהם המחירים מסומנים בגדול, כמו באיזור הפירות והירקות, ובקצבייה. אבל אני גם מוצאת את עצמי סורקת את מדפי השימורים או הקטניות מדי פעם, סתם כדי לגוון ולראות אם יש איזה מוצר משתלם שטרם גיליתי. 
היתרון הבולט לפיתוח המודעות הזו היא שברגע שאתם מתחילים לזכור מה המחירים של מוצרים שונים, אתם יכולים לתכנן מראש את התפריט שלכם כך שיתבסס על מוצרים זולים יותר. גיליתם שבוע שעבר שהמלונים זולים אבל האפרסקים עדיין די יקרים? אפשר לתכנן מראש להגיש סורבה מלון במקום עוגת אפרסקים. שמתם לב שדג סול נוטה להיות יותר זול מנסיכת הנילוס? התחילו לשוטט באינטרנט ולחפש מתכונים בהתאם.


מודעות. זה שם המשחק.


סמל התנועה למודעות בקנייה


בביקורי בסופר בשבועות האחרונים גיליתי שאמנם חם ומגעיל בחוץ, אבל מחירי פירות הקיץ עדיין לא להיט. אפרסקים, שזיפים, משמשים... כולם היו מעל 10 ש"ח לקילו בביקורי האחרונים. יוצא הדופן המובהק הוא המלון. המלונים היו בסביבות ה-3 ש"ח לקילו בפעם האחרונה שבדקתי, והמלון שרכשתי היה מתוק ונפלא => חייבים להכין משהו עם מלון לבלוג. תכננתי להכין את מרק המלון של אחותי, אבל אז מתכון מעניין ולא שגרתי שהתחבא בתחתית תיקיית המתכונים, צד את עיני. למזלי, היו לי כמעט את כל המרכיבים בבית אז החלטתי לנסות. הקפצתי, חתכתי, סידרתי את כל המרכיבים בתבנית פאי לבנה ופתאום נגלה לי פסיפס צבעוני שכולו שיר הלל לקיץ. ורוד-סגול עז מהבצל הסגול, ירוק מהמלפפון והנענע, כתום מהמלון, לבן ושחור מהפטה והפלפל השחור. פלטת הטעמים של הסלט גם רחבה - מתיקות מהמלון, רעננות מהמלפפון והנענע, מליחות מהפטה, חמיצות מהלימון, חריפות מהפלפל... בכל ביס מקבלים שילוב אחר של טעמים שמתחברים, באופן מפתיע, בהרמוניה מאוד יפה. באמת סלט מרהיב ביופיו ובטעמיו. זה היה אחד מהמנות שנטרפו שניות לאחר סיום הצילומים.
הסלט, בנוסף לכל, גם קל להכנה. מקפיצים את הבצל, קולים את האגוזים, חותכים, מפזרים ומגישים.
נראה לי שיהיה מאוד כיף להגיש סלט כזה בפיקניק סטייליסטי, או סתם לחברים על המרפסת.


סלט מלון ופטה
מבוסס על: מתכון מהבלוג Sippity Sup עם כמה שינויים שלי
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 6-8 מנות


מרכיבים:
1 בצל סגול
1 כף שמן
מעט אגוזי מלך (1/4 כוס בערך)
1 מלון קטן עד בינוני (עדיף כתום, בשביל היופי)
2 מלפפונים
חופן עלי נענע (עלים מ-8 גבעולים בערך)
מיץ מלימון אחד
100 גרם גבינה בולגרית או גבינת פטה
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה:
פורסים את הבצל לחצאי טבעות דקות, מחממים מחבת עם השמן ומקפיצים במשך כ-3 דקות. אנחנו לא רוצים להזהיב את הבצל, רק לרכך ולהמתיק אותו קצת (ולתת לו צבע ורוד סגול יפהפה).
בינתיים, קוצצים גס את אגוזי המלך.
כשהבצל מוכן מעבירים אותו לכלי אחר שיתקרר, ומעבירים את אגוזי המלך למחבת לקלייה של 2-3 דקות. פה לא כדאי לעשות משהו אחר תוך כדי. אגוזים עוברים מקלויים לפחמניים מאוד מהר. שומרים את האגוזים הקלויים בצד.
חותכים את המלון לחצי, מקלפים מכל חצי את הקליפה עם סכין, פורסים לפלחים, וחותכים כל פלח לחצי (או שתחתכו איך שבא לכם. זה לא באמת קריטי).
פורסים את המלפפון לעיגולים דקים, קוצצים את הנענע, מעבירים את שניהם לקערה ושופכים/סוחטים מעל את מיץ הלימון. כשהבצל המוקפץ מתקרר, מוסיפים גם אותו לקערה ומערבבים בעדינות.
מרכיבים את הסלט: מסדרים על תבנית הגשה (רצוי רחבה ובהירה, כדי שהצבעים יבלטו) את פרוסות המלון. מעל מפזרים את תערובת המלפפונים והבצל. מפוררים מעל את הפטה, מפזרים את אגוזי המלח, וגורסים מעל הכל פלפל שחור.







יום שלישי, 12 ביולי 2011

סלמי שולטטטטת

יש בי ערבוב מאוד משונה של גבוה ונמוך בחיבתי לאוכל. מצד אחד, אני אוהבת אוכל מורכב, מיוחד ומעניין שמאתגר את החיך. אני (אוהבת לחשוב שאני) מזהה ויודעת להעריך חומרי גלם איכותיים.
מצד שני, אני אוהבת כמה דברים כל כך נמוכים - פרוסטינג מקופסא. סוכריות עם צבעי מאכל זרחניים. סלמי מכל הסוגים (האלה שאנשים מצקצקים עליהם בלשון ואומרים "את יודעת ששמים בזה את *כל* השאריות של הפרה?!"), ועוד כהנה וכהנה.
אז לאלה מכם שחושבים שסלמי ופסטרמה הם מעשה השטן, עשו לעצמכם טובה ודלגו על הפוסט הזה. הלאה פודיז. אנחנו מדברים היום על אוכל נמוך (אבל טעים!).


מישהו כאן חווה את חוויית הדלי היהודי-אמריקאי? מדובר במעדניות מסורתיות המציעות שלל בשרים מעושנים ומיושנים, סלטים ואוכל מוכן לקחת הביתה, לרוב מהז'אנר האשכנזי המסורתי כמו קוגל, ומרק קניידלעך. בביקורינו בניו יורק אצל סבא וסבתא, תמיד היינו עושים לפחות ארוחת צהרים אחת בדלי השכונתי, תמיד באותו התפריט. שני משולשי סנדוויץ מלחם שיפון (פעם אחת ניסיתי להזמין לחם לבן ותקעו בי מבט של "מה את גויה?") מלאים עד להתפקע בבשר פרוס דק -לשון, האהוב עלי, אם היה להם, אם לא אז קורנד ביף או פסטרמי (מבשר! לא עוף או הודו). בראש כל משולש סנדוויץ' תקעו קיסם עם צילופן צבעוני בקצה, בניסיון נואש אך חינני למנוע התמוטטות, ולצד הסנדוויץ', מלפפון חמוץ שמנמן ומגובשש. 
<הפסקת ריור קצרה>




אוקי. אפשר להמשיך. ובכן, המתכון של היום הוא קלאסיקה מודרנית של יהודי הגאלדענע מדינה. מתכון שרק יהודים אמריקאיים, חובבי מעדניות הדלי, היו יכולים להמציא - דלי רול. 
דלי רול (זה? זו?) רולדה של פרוסות נקניק, פסטרמה וכדומה, עטופים בבצק, עם רטבים מתוקים ופיקנטיים. סוג של סנדוויץ' קולקטיבי אפוי. הדלי רול הוא אופנה קולינרית חדשה יחסית שתפסה חזק, וכיום מככבת כמתאבן או כעיקרית בארוחות שבת בכל רחבי ארה"ב. כמובן שלכל בעלבוסטה אמריקאית טובה יש גרסא משלה. יש שמורחות בחרדל, יש שמוסיפות קטשופ, מיונז, או טריאקי. יודעי ח"ן מוסיפים גם אקסטרות כמו בצל מטוגן, או פירה. הגרסא המקורית היא עם בצק עלים, אבל בגרסא שלי, כדי להוריד עלויות (ולהעלות את הסיכוי שהאורחים שבדיאטה ל"ע יסכימו לגעת בזה), אני מחליפה אותו בבצק שמרים. 
דלי רול זה אחלה דרך להאכיל הרבה אנשים די בזול. לא צריך כמות גדולה של בשרים מכיוון שלבשרים מעושנים יש טעם חזק ודומיננטי. בנוסף, לא צריך להשקיע בנקניק או פסטרמה איכותיים במיוחד כדי שזה יצא טעים. לכו למעדנייה ושאלו אותם מה הנקניקים הכי זולים שלהם, אל תתביישו (ואם מישהו פה אומר איכס כרגע כנראה שהוא היה צריך להפסיק לקרוא כשאמרתי בהתחלה...). 
כל הסיפור הזה של הדלי רול אולי ישמע קצת מוזר לחלקכם, אבל סמכו עלי. כדאי לנסות.

דלי רול
מבוסס על: הבצק מבוסס על המתכון ל"בצקיצי" עם קצת שינויים, היתר- אינטרפרטציה שלי למתכון מוכר
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: 2 מאפים, יספיק לכ-8 אנשים לפחות כמנה עיקרית בלעדית, יספיק ל-16 כמתאבן או כמנה עיקרית נוספת.

מרכיבים:
לבצק-
3 כוסות קמח
3 כפות שמן
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
3/4 כף שמרים
קצת פחות מכוס מים 

בטטה גדולה
300 גרם סלמי, פסטרמה או שילוב ביניהם
חרדל
רוטב צ'ילי מתוק

אופציונאלי-
ביצה טרופה להברשה
שומשום או פרג לפיזור

הוראות הכנה:
מכינים את הבצק- מערבבים את כל המרכיבים היבשים בקערה גדולה ומוסיפים בהדרגה את המים עד לקבלת בצק אחיד ולא דביק מדי. לשים 3-5 דקות, מעבירים לקערה, מכסים, ומתפיחים עד להכפלת הנפח, כשעה.
בזמן שמחכים לבצק לתפוח, מקלפים את הבטטה, חותכים לכמה חתיכות, מעבירים לסיר עם מים ומבשלים עד שהבטטה רכה (כ-20 דקות). כשהבטטה מוכנה שולפים אותה מהמים (את מי הבישול אפשר להוסיף למרק, חבל לזרוק) ומועכים למחית. 
כשהבצק מוכן מחלקים אותו ל-2. מרדדים כל חלק לעלה שרוחבו קצת פחות מרוחב תבנית האפייה שלכם.
מורחים על כל עלה חרדל וצ'ילי מתוק לפי הטעם (אני משתמשת בכפית וכף מכל אחד, בהתאמה), חצי מהבטטה המעוכה, ומסדרים מעל חצי מהסלמי כך שיכסה את העלה באופן פחות או יותר אחיד.
מגלגלים כל עלה לרולדה, מעבירים אותם בזהירות לתבנית אפייה ומקפלים את הקצוות כלפי מטה (כדי שהמילוי לא יברח החוצה). מורחים על הרולדות ביצה טרופה ומפזרים שומשום או פרג, אם רוצים.
אופים בחום בינוני (180 מעלות) עד שהבצק מזהיב, בערך חצי שעה (תלוי בתנור).
מגישים חם או חמים, כמתאבן או כעיקרית.



יום שלישי, 5 ביולי 2011

צבי הנינג'ה כמודל כלכללי-גסטרונומי, האמנם?

בילדותי חיבבתי מאוד את צבי הנינג'ה. הייתי צופה בתוכנית באדיקות באנגלית ובעברית, ניהלתי קרבות יומיומיים בשרדר וקרנג לצד חברי, ושיחקתי בכל הזדמנות עם בובות צבי הנינג'ה האהובות שלי (בתגבורן האדיב של כמה ברביות. מה לעשות שהיו לי רק שני צבי נינג'ה?).

צב הנינג'ה האהוב עלי היה דונטלו, הסגול - הוא היה היחיד שבאמת היו לו כישורים שימושיים כלשהם. לאונרדו היה המנהיג, אבל יכולות המנהיגות שלו הגיעו בד בבד עם שתלטנות מעצבנת ונטייה לחפרנות. רפאל היה סתם חוצפן, ייתכן כתוצאה מההורמונאליות של גיל ההתבגרות, והוא התאמץ יותר מדי להיות מגניב (סליחה, מדליק). אמנם מיכאלנג'לו היה מצחיק וחברה'מן,  אבל הוא היה גם טיפה מטומטם וחסר אחריות. בהתחשב בכך שהדבר היחיד שאמרו עליו בשיר הפתיחה זה שהוא רקדן, נראה לי שהזלזול הקל שחשתי כלפיו היה מוצדק. מה תעשה כששרדר יגיע, הא מיכאלנג'לו? תרקוד איתו פסדובלה??

ההורים שלי לא ממש הבינו למה אהבתי אותם כל כך. נראה לי שמה שהכי הפריע להם היה סיפור המסגרת, שבאמת היה אחד מהמופרכים, אפילו בשביל תוכנית אקשן מצויירת לילדים. נינג'ה גולה לניו יורק, חי בתעלות הביוב ומגדל כמה צבים נטושים להנאתו. יום אחד, עקב חשיפה ל-"מוטגן" ירוק בוהק, הוא הופך לחצי עכברוש וצביו נהפכים לחצי בני אדם. לאור זאת, הוא עושה מה שכל אדם (או חצי אדם, חצי עכברוש) שפוי במצבו היה עושה - הוא מחליט לגדל את הצבים ולהכשיר אותם באומנויות הלחימה כדי שיוכלו להיאבק ברשע. כילדה קטנה בשלב התפתחות קוגנטיבי בו האמיתי והאפשרי לא היו מובדלים כל כך מהפנטסטי והדמיוני, כל הסיפור הזה התקבל אצלי בשלוות נפש גמורה. צבים מדברים? סבבה. נלחמים ברשע? בטח. אוכלים פיצה? מובן מאוד, גם אני אוכלת פיצה.

כאדם בוגר, אני מבינה את ההורים שלי קצת יותר. למעשה, עוד בצעירותי, כשאחותי החלה לצפות ב"אופנוברים ממאדים" באדיקות, שהיה מגוכח ומטומטם לחלוטין בעיני, הבנתי שכנראה גם צבי הנינג'ה לא היו פאר היצירה האנושית. הוי התמימות שאבדה.

לאחרונה מצאתי את עצמי מהרהרת שוב בצבי הנינג'ה (בהשראת המתכון בהמשך), ופתאום זה הכה בי - ככל הנראה האלמנט הכי מופרך בסדרה הזו. איך לעזאזל היה לצבי הנינג'ה כל כך הרבה כסף לפיצה?? הם הזמינו פיצה בערך פעמיים בפרק בממוצע. בהנחה שכל פעם הם הזמינו 2 משפחתיות (לצבים מתבגרים יש תיאבון גדול, והם היו צריכים כמה חתיכות ספייר כדי לזרוק אחד על השני) ב-40 ש"ח לפיצה, מדובר בהוצאה של 30880 ש"ח על פיצה לאורך 193 פרקים. זה מלא כסף! יא אללה איתכם צבים מטומטמים! אולי אם הייתם מבזבזים קצת פחות הייתם יכולים להרשות לעצמם לשכור איזו דירה נחמדה בפרוורים במקום לגור בתעלת ביוב מסריחה.
ליאונרדו! אתה המנהיג! לא חשבת לתפוס קצת אחריות וללמד את הצבים התנהלות כלכלית נבונה מהי??
אמרתי לכם שליאונרדו מעאפן.

עדויות תומכות לתיאוריה של אישי.
כמה פיצות יש פה?!


(אישי מתערב פה ומבקש להעיר 2 דברים. ראשית, ככה"נ הם הזמינו הרבה יותר מ-2 פיצות בכל הזמנה שכן זכורות לו ערימות של מגשי פיצה, לפחות 5-6. שנית, הוא מעיר ש-30880 זה ממש לא מספיק כדי לשכור דירה מרוווחת דיה לאורך זמן, אפילו במחירים של שנות השמונים, ושבתעלות הביוב לפחות לכל אחד היה חדר משל עצמו. יש לקחת את ההערות הללו בעירבון מוגבל שכן מדובר בבחור שהתחפש בילדותו לשרדר, מרצונו החופשי.)

כיום אנחנו ילדים גדולים, ורובנו כבר לא צופים בצבי הנינג'ה. נהיינו צופים ביקורתיים ומתוחכמים יותר, שיודעים לסנן החוצה מסרים בעייתיים כמו יעילותו של האלימות בפתרון סכסוכים, והלגיטימיות להוצאות מופרזות על פיצה בטייק אווי. אבל איך נלחמים בפיתוי? (של להזמין פיצה בטייק אווי, לא של לפתור סכסוכים בעזרת אלימות. לשם כך תיאלצו להיעזר במומחה בבריאות הנפש, ולא בבלוג אוכל באינטרנט)
אז הא לכם מתכון מעולה למאפי פיצה טעימים, קלים ומהירים שמצאתי בבלוג טולטולים. מלבד העובדה שמאוד כיף לקרוא בבלוג, יש במתכון שם גם תמונות של שלבי ההכנה (מה שלי אין, כי אני עצלנית), אז בהחלט כדאי לסור ולראות. שימו לב במיוחד להנחיות ליצירת בצק בצורת ראשו של צב נינג'ה. ברגע שהיא כתבה את זה ידעתי שאני חייבת לנסות להכין את השבלולים הללו. בחורות שמבינות בצבי נינג'ה הן זן איכותי במיוחד שראוי לסמוך על דבריהן.
האווריריות של הבצק במתכון הזה מגיעה מאבקת אפייה ולא משמרים, כך שאמנם לא מדובר בפיצה הכי אוטנטית, אבל אפשר להכין את המאפים האלה מהר. מדדתי 10 דקות מתחילת ההכנה ועד ההכנסה לתנור. עם אפייה של 15-20 דקות יש לכם מענה לפיצה קרייבינג תוך פחות זמן משיקח לכם לקבל פיצה שהזמנתם מטייק אווט. הם מעולים כארוחת ערב מהירה וידידותית לילדים, או כנשנוש לאירוח קליל.

שבלולי פיצה 
מבוסס על: מתכון מהבלוג טלטולים (עם שינויים קלים שלי)
עלות: כ-11 ש"ח (לפני תוספות)
כמות: כ-20 מאפים

מרכיבים:
1/2 כוס שמן
1 כף חומץ
3/4 כוס חלב
1 כפית מלח
1 כפית אבקת אפייה
2.5 כוסות קמח

6-8 כפות רסק עגבניות, עגבניות מרוסקות, או רוטב עגבניות מוכן
גבינה צהובה מגוררת (אני השתמשתי ב-150 גרם בערך. אפשר גם להשתמש בכמה פרוסות גבינה צהובה שקרעתם לפיסות)
תוספות - תירס, פלפל קצוץ, זיתים פרוסים, טונה... (רק לא אנשובי!!)

הוראות הכנה:טורפים בקערה את השמן החומץ החלב והמלח (החומץ יגרום לחלב להתפרק קצת, זה בסדר).
מערבבים פנימה את אבקת האפייה והקמח עד לקבלת בצק נוח לעבודה (הוסיפו עוד כף או שתיים קמח אם הבצק דביק מדי).
מחלקים את הבצק לשתיים ומרדדים כל חלק לעלה מלבני דק.
מורחים על כל עלה 3-4 כפות רסק או רוטב, מפזרים מעל גבינה, ותוספות אם רוצים.
מגלגלים כל עלה לרולדה (מגלגלים מהצד הרחב), פורסים כל רולדה לכעשרה פרוסות, ומעבירים את הפרוסות בזהירות לתבנית אפייה משומנת. אם השתמשתם בעגבניות מרוסקות או ברוטב מימי הפרוסות שלכם יגירו קצת נוזלים בשעת החיתוך. לא נורא.
אופים בחום בינוני, 180 מעלות במשך 15-20 דקות עד שהמאפים מזהיבים והגבינה נמסה ומבעבעת.
קוואבנגה!




המממ... לא בדיוק מה שהזמנתי בטלפון. אי אפשר לסמוך על השליחים האלה.


הייתי כותבת פה נומנומנום אבל לא נראה לי שהנומנומנום היה קיים
בתחילת שנות התשעים.