יום רביעי, 24 בנובמבר 2010

מי שמאמין לא מפחד להנביט עדשים

כיף לגדל דברים בבית. במיוחד כאלה שלא דורשים ציוד מיוחד. כאלה שקל לגדל וקשה להרוג ושבסוף אפשר לאכול אותם (יתרונות שלצערי לא מאפיינים הרבה מצמחי הבית ובטח שלא את רוב חיות המחמד. כלומר, יכול להיות שאתם סוברים שכן, אבל אז אתם בבלוג הלא נכון. תזכרות לעצמי: לבדוק את הביקוש לבלוג חדש- "מעבר לעוף"? "פירורים ופרווה"? "מבשלים עם מיצי"?).
בכל מקרה, אני הולכת להסביר פה משהו שאולי יראה לכם סופר מסובך. אתם עשויים לחשוב שזה תהליך ארוך מדי, שמצריך מלא הכנה, התעסקות וציוד מיוחד, שרק פריקים של בישול ו/או בריאות עושים. אבקשכם בכל לשון של בקשה להתעלם ממחשבות אלו ולהמשיך לקרוא. אם זה עדיין נראה לכם מסובך מדי בסוף הפוסט, תקבלו את כספכם בחזרה.

בפוסט זה תלמדו איך להכין נבטוטים ביתיים מעדשים ירוקים.

נבטוטים הם קטניות מיובשות שהונבטו, ושבמרכולים אוהבים למכור במחיר שגבוה במאות אחוזים מעלות ההכנה הביתית. להנביט, משמעו באופן לא מדוייק, לשכנע זרעים או קטניות להתחיל להצמיח שורשים. כדי לשכנע אותם, כל מה שצריך לעשות הוא לספק להם סביבה לחה, מנוקזת ומאווררת. 


איך עושים את זה בתכלס'?
בקיצור נמרץ: משרים עדשים במשך 12 שעות. אז מניחים אותם בכלי מנוקז ושוטפים אותם פעמיים ביום עד שהם מוכנים. זהו. 

ביתר פירוט, ועם לוח זמנים שמניח שאתם מתחילים ביום א' בערב:

יום א' בערב:
עדשים לפני
ההשרייה הראשונה.
עדשים אחרי ההשרייה הראשונה.
תראו איך הם תפחו.

1. אוספים ציוד: צנצנת (עדיף זכוכית) בגודל בינוני, גומייה, וכיסוי חדיר למים- בד, או רשת.
אפשר להשתמש בכל בד לא צפוף מדי - פיסת טי שרט ישנה, או סמרטוט נקי. אני השתמשתי בחתיכת מטלית לא משומשת (לשטוף לפני אם יש עליו ריח של חומרי ניקוי כמו בשלי). אם אתם משתמשים בבד, נקבו חורי אוורור בבד בעזרת קיסם או מזלג (קל יותר לנקב כשהבד מתוח). שומרים את הכיסוי והגומיה למחר.
2. משרים: מניחים כוס עדשים ירוקות בצנצנת ומכסים במים. נותנים להם לשבת בחוץ לא מכוסים בסביבות 12 שעות.

צנצנת הפוכה בהטיה. המים מתנקזים לתוך
הטאפרוור ולא נוזלים לכל מקום
(צנצנת עם נטיות הפוכות?)
יום ב' בבוקר:
1. שוטפים: מרוקנים את מי ההשרייה, ושוטפים את העדשים: ממלאים את הצנצנת במים, מנערים קלות ומרוקנים את המים. חוזרים על הפעולה פעם-פעמיים.
נבטוטים כמעט מוכנים מדגמנים
את הסידור של הכיסוי והגומיה
2. מרכיבים ומשרים: מאתרים את הכיסוי שהכנו, שמים על פתח הצנצנת ומקבעים עם גומיה. הופכים את הצנצנת ומניחים הפוך, בהטיה קלה במקום שלא אכפת לכם שיתרטב קצת. לדוגמא, בתוך קופסת טאפרוור כשהצנצנת נשענת קצת על הדופן.
בזאת סיימתם את העבודה הקשה. עכשיו כל שנותר הוא לתת להם 2 דקות צומי פעמיים ביממה...
נבטוטים מוכנים!


יום ב' בערב, יום ג' בבוקר, יום ג' בערב, יום ד' בבוקר, יום ד' בערב:
שוטפים את העדשים כפי שהסברתי לעיל, ומעמידים חזרה את הצנצנת הפוכה בהטייה עד לפעם הבאה.
תוך יממה בערך אתם תראו שהעדשים מתחילים להנביט זנבות קטנים, ובערך יומיים לאחר מכן כבר יהיו לכולם זנבות באורך 2-3 ס"מ.


יום ה' בבוקר:
בשלב זה, הנבטוטים מוכנים. נותר רק לשטוף אותם בפעם האחרונה ולאחסן אותם במקרר, שם הם ישרדו בערך שבוע.



טוב, זה היה הרבה מלל. כדי לתאר כמה פעולות מאוד פשוטות. אני מקווה שהתמונות עזרו.

לסיכומו של עניין בתום כמה ימים תהיה לכם צנצנת נאה של נבטוטים בעלות אפסית. כעת אפשר להוסיף את הנבטוטים לכמעט כל מאכל. השימושים האהובים עלי:
- לשים אותם במרק (עדיף מרקים סמיכים יותר שהם לא ישקעו כולם לקרקעית) כאלטרנטיבה פריכה ובריאה לשקדי מרק .
- להוסיף אותם לפסטה או אורז עם רוטב, מה שהופך את המנה למשביעה ו"ארוחתית" יותר. וטעימה יותר כמובן. לאחרונה אכלתי אורז עם רוטב עגבניות ונבטוטים במשך יומיים רצוף בערך.
- להכין מהם סלט מרענן אבל ממלא יותר מאשר סתם סלט ירקות פשוט, או סתם לאכול אותם כמו שהם, אולי עם קצת מלח ולימון.
אפשר כמובן גם להוסיף אותם למוקפצים ותבשילים אחרים, אבל האמת היא שעוד לא יצא לי לעשות את זה. עד שאני נזכרת שאני רוצה לנסות להוסיף אותם, הנבטוטים בדרך כלל נושנשו עד כלות .

אז הנה לכם כיוון התחלתי לשימוש בנבטוטים- סלט קל להכנה. ראו זאת כהשראה לכל היותר. אפשר להחליף את המלפפונים בעגבניות (זה היה התכנון המקורי שלי פה אבל העגבניות התגלו ברגע האמת כבעלות מצב צבירה נוזלי), בפלפל, או במה שבא לכם. אפשר להחליף את הבזיליקום בפטרוזיליה, כוסברה, נענע, בצל ירוק וכו'. בקיצור, קחו את המתכון והתאימו אותו אליכם. אם אתם עולים על שילוב טעים במיוחד, אשמח לשמוע.


סלט נבטוטים ירוק
מרכיבים:
2 מלפפונים
1.5 כוסות נבטוטים
12 עלי בזיליקום קצוצים גס
2 כפות מיץ לימון
כפית שמן זית
מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם (אני שמתי קצת יותר מרבע כפית מלח ו-8 סיבובים ממגרסת הפלפל)
הוראות הכנה:
חותכים את המלפפונים לקוביות קטנות ומניחים בקערת הגשה.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים קלות ומגישים קר.


יום חמישי, 18 בנובמבר 2010

בראוניז ללא מרגרינה ותרגיל מחשבתי-לשוני

בראוניז הם נכס צאן ברזל במטבח שלי. הם המתכון הראשון שהכנתי, והמתכון שהכנתי הכי הרבה פעמים מאז. בראוניז הם השמלה השחורה הקטנה של המטבח- הם יראו נפלא בכל מקום עם קצת סטיילינג מתאים. אפשר לאפות אותם בתבנית עגולה, לשים קצפת וסוכריות מעל ולקרוא לזה עוגת יומולדת. אפשר לערבב לתוכם 3 סוגי שוקולד ולרפא לב דואב. אפשר להזליף עליהם שוקולד לבן, לפזר כמה פולי קפה מצופים שוקולד, להגיש עם אספרסו ולהיראות מתוחכמים. אפשר להגיש עם גלידה ורוטב שוקולד ולטפוח לעצמך על השכם שהכנת בבית "סאנדיי" שעולה 35 שקל למנה בבית קפה. בראוניז תמיד יתקבלו בשמחה ומעטים האנשים שלא אוהבים אותם (בני הדודים שלי לא אוהבים, אבל הם גם לא אוהבים שוקולד. כן, אנחנו מטפלים בזה, אבל הרופאים אומרים שאסור לפתח תקוות שווא).
יש לבראוניז אחלה תרגום לעברית- חומיות, אבל איכשהו זה לא תפס מספיק בשביל ליצור את אותו האפקט. בראוניז זה משהו שוקולדי ועשיר, נגיס, נימוח ומושחת, כמעט בוצי. חומיות נשמע לי כמו משהו יבש ועל גבול הדיאטטי שחתוך לריבועים קטנים מדי. אך מכיוון שאני אוהדת שרופה (גם אם לא המיומנת ביותר) של השפה העברית ומעדיפה להעשיר אותה כשאפשר, אנסה להשתמש במינוח העברי. רק תעשו לי טובה והצטרפו אלי לתרגיל מחשבתי- כשאני כותבת "חומיות", תחשבו חום-עמוק-עשיר-שוקולד-ממממ...
בסדר?
תודה.
כמו בכל מאפה לדעתי, חומיות (ממ... שוקולד-עמוק-עשיר.... ממ...) הן הרבה יותר טעימות עם חמאה. אבל מכיוון שרוב האפייה שלי מתבצעת עבור ארוחות שבת בשריות, החמאה לרוב יורדת מהפרק. בימים עברו הייתי מחליפה את החמאה במרגרינה כדי לקבל חומיות (ממ... וכו') פרווה, אך לא עוד! מצאתי מתכון מעולה עם שמן שמנפק חומיות פאדג'יות (למילה הזו יש תרגום?), מושחתות, וזולות יחסית. ההחלפה של המרגרינה בשמן, ושימוש בקקאו ולא בשוקולד בהחלט חוסכים כמה שקלים. זה נשמע קצת, אבל אם אפשר לחסוך בלי להקריב בכלל בטעם לדעתי זה שווה את זה. ולשם כך נתכנסנו פה הלא כן?
השימוש בשמן גם חוסך לכם את שטיפת הקערה בה הייתם ממיסים את השוקולד והמרגרינה. הידד למתכוני קערה אחת בלבד!

חומיות (בראוניז) ללא מרגרינה
מבוסס על: מתכון באתר allrecipes של הגולשת Trish
עלות: בערך 7 ש"ח
כמות: תבנית מלבנית בינונית (בערך 25 חומיות) 

מרכיבים:
¾ כוס קקאו
½ כפית סודה לשתיה
1/3 כוס שמן
½ כוס מים רותחים
2 כוסות סוכר
2 ביצים
1/3 כוס שמן (כן, שוב)
1ו-1/3 כוסות קמח
1 כפית תמצית וניל
¼ כפית מלח

הוראות:
מחממים תנור ל-180 מעלות ומשמנים תבנית מלבנית בינונית.
בקערה גדולה מערבבים את הקקאו והסודה.
מוסיפים את השמן (הראשון) והמים הרותחים ומערבבים עד שהעיסה מסמיכה ומתאחדת.
מערבבים פנימה את הסוכר, הביצים, והשמן (השני).
מערבבים פנימה את הקמח, הווניל והמלח.
משטחים בתבנית ואופים 35-40 דקות, או עד שקיסם הננעץ בעוגה יוצא נקי.
מקררים וחותכים לריבועים.

רעיונות ושכלולים:
להוסיף לבצק שוקולד קצוץ מכמה סוגים שרוצים, או אגוזים, או חמוציות, או עדשים (הסוכריות, לא הקטניות), או גרידת תפוז, או תמצית מנטה... להזליף מעל העוגה שוקולד מומס (הכי יפה שוקולד לבן), או לקשט באבקת סוכר, או קצפת, או גלידה...
(הייתי כותבת ו/או במקום סתם או, אבל כל הסלשים האלה עושים כואב בעין. הבנתם שאפשר לשלב בין כמה אופציות כן?)
שלג על בראוני

יום שני, 15 בנובמבר 2010

שיר אשיר לארטישוק הירושלמי




ארטישוק ירושלמי מצוי. בחיי שלא עיבדתי את התמונה
הזאת מעבר להרחבת הרקע והוספת הכיתוב.

כל פוסט בנושא ארטישוק ירושלמי פותח באותו המבוא המסביר את שמו, מוצאו, למה הוא לא באמת ירושלמי, וכולי וכולי. לצערכם, אני גם מרגישה צורך לעשות זאת. למזלכם, כדי שזה יעבור בטוב, אעשה זאת בשיר.
מוכנים?

שיר אינפורמטיבי על הארטישוק הירושלמי/ ב. בזול

הארטישוק הירושלמי הוא בכלל לא ארטישוק,
זה כתוב בוויקיפדיה, אתם מוזמנים לבדוק.

הארטישוק הירושלמי הוא סוג חמניה,
שכונה על ידי יהדות מרוקו "בטטה קסביה".

שמה Helianthus tuberosus בקהילה המדעית,
ו-"חמנית הפקעות" בשפתינו, העברית.

הוא נקרא Girasole כשהתגלה לראשונה,
מילה באיטלקית שמשמעה חמניה.

מ-Girasole ל-Jerusalem השם בסוף שובש,
אך בין הירק לירושלים אין קשר של ממש.

"ולמה ארטישוק?" אתן שואלות את עצמכן?
לזה אחראי בחור בשם סמואל דה שמפלן.

שמפלן, חוקר וקרטוגרף, יישב את קנדה,
ושלח הביתה לצרפת ת'פקעת שגילה.

טעמו, ציין שמפלן, דומה לארטישוק,
ומאז אותו מקרה השם החל לדבוק.

המסקנה, כמו שאמרו בסאות' פארק, היא ברורה,
גם כאן, כמו תמיד, יש להאשים את קנדה.

תודה רבה על ההקשבה.

עכשיו שהבהרנו עובדות אלה ניתן לעבור לגופו של עניין.
אח... ארטישוק ירושלמי! השורש הנפלא שטעמו כטעם פרי האהבים של ארטישוק ותפוח אדמה. הוא טעים ומורכב יותר מהשני, ונוח לאכילה יותר מהראשון. מראהו שורשי ומוזר (אמא שלי אומרת שהם נראים כמו חייזרים, וכפי שראיתם לעיל, טענה זו איננה חסרת בסיס) אך מביני העניין יודעי הסוד ידעו תמיד לנוע לכיוון ערימת הפקועות מרוגבות העפר שמופיעה מעת לעת בסופר בעונת החורף.
אם אתם לא מאוכלי הארטישוק הירושלמי, זה הזמן להתחיל. גשו לערימה הזו כשהיא מופיעה במחלקת הירקות, וטלו לכם כמה שורשים. וודאו שהם קשיחים למדי ובעלי מראה בריא, לא מקומטים, מיובשים, רכים או רופסים. ברגע שתקלפו אותם (את הבלוטות הגדולות אפשר להוריד ולקלף בנפרד), הם יהיו הרבה פחות מפחידים. כעת, אפשר להשתמש בהם בכל מאכל במקום תפוחי אדמה - מרקים, תבשילים, וכו'.
אני הכי אוהבת ארטישוק ירושלמי בסלט פשוט שאמא שלי נוהגת להכין, שנותן לחמנית הפקעות את זכות הדיבור.

סלט ארטישוק ירושלמי
מבוסס על: מתכון של אמא (היי אמא!)
עלות: כ-8 שקלים
כמות: כמשתתפת במנת סלטים תספיק ל- 4-6 סועדים

מרכיבים:
כ-700 גרם ארטישוק ירושלמי
1-2 כפיות שמן זית עדין
שן שום קצוצה דק
חופן עלי פטרוזיליה קצוצים
מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה:
מקלפים את הארטישוקים וחותכים למטבעות בעובי של 1-2 ס"מ, מניחים בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
מבשלים עד שהארטישוקים רכים יותר ונגיסים, אבל לא נימוחים, 10-20 דקות. שפדו אחד על מזלג כדי לראות אם הטקסטורה נכונה.
מסננים את הארטישוקים מהמים ומקררים לטמפרטורת החדר.
מוסיפים את יתר המרכיבים ונותנים לסלט לנוח קצת במקרר למיזוג טעמים (כשעה לפחות).
מגישים קר או בטמפרטורת החדר.



There's a sunchoke waiting in the sky
He'd like to come and meet us
But he thinks he'd blow our minds

טעים הרבה יותר מ-gagh

יום רביעי, 10 בנובמבר 2010

רסק תפוחים ביתי - לחץ גסטרונומי מתון

מי שנמצא עם אצבע על דופקו של בלוגיית האוכל העולמית לא יכל שלא לשים לב לכך שברוב העולם עכשיו סתיו, והבישול בהתאם. הבלוגים מלאים בתמונות של מרקים ותבשילי קדירה מהבילים, מאפים חמימים, ומתכוני דלעת לרוב (אפויים, מטוגנים, מאודים, מפוסלים, במאפינס, בעוגיות, בעוגות גבינה, במוס... די! די כבר!). קצת באסה לקרוא תיאורים מפליגים של שתיית סיידר מבושם תוך צפייה בעלווה האירופאית האדמומית-זהובה, ואחר כך לדדות לעבודה תחת שמש קופחת ועצים מיובשים. 

אמנם הלילות קצת קרים יותר. לא היה שרב ממש כבר שבועיים שלושה. אבל אני רוצה גשם! לא סתם גשם מעאפן שהוא לא ממש גשם כמו שהוא פשוט אחוזי לחות גבוהים במיוחד. אני רוצה גשם אמיתי, שידפוק על גגות רעפים אדומים של עיירות מנומנמות. שייצור שלוליות שילדים סמוקי לחיים בשם גרטה והאנס יוכלו לקפצץ בהם ולאחר מכן לחזור לביתם ולשתות שוקו חם ליד האח הבוער. עולם הפנטזיות הסתווי שלי ארי למדי. אני יודעת.

ובאמת שאתם לא רוצים לראות את התמונה
עם המזלג (גגלו donut hole bleeding eye
אם כן)
עד שזה יקרה, כל שנותר לי לעשות הוא להתפלל, לבשל, לקוות, ולהודות לאל הטוב שלפחות לא ניחנו בצורך לאומי להכין אוכל של ליל כל הקדושים. טרנד הדלעת-בהכל שהוזכר לעיל עדיף ללא שום ספק על פני קאפקייקס בצורת עכבישים ומומיות, עוגות בתי קברות שגפיים מבצבצות מתוכן, וחורי דונאטס בצורת עין עם מלית תות כך שידממו כשדוקרים אותם עם מזלג. מה לא בסדר איתכם אמריקאים מוזרים???

בתחום הבישול והתקווה, אולי קצת רסק תפוחים ביתי יביא את השינוי המיוחל? אולי אם כולנו נשנס את מותנינו, נדליק את כירותינו ונפעיל קצת לחץ גסטרונומי מתון מזג האוויר יתאפס על עצמו והסתיו/חורף יגיעו? 
מלבד הרצון שלי להשפיע על מזג האוויר בעזרת אוכל, ההשראה לרסק התפוחים הגיעה מערימת תפוחים ברשת שנמכרו במחיר חיסול של 3 שקל לקילו. מה שמביא אותנו לטיפ מס' 5: פירות וירקות שבאים בשקית או ברשת לרוב זולים יותר מאלה שבאים בתפזורת. תפוחים הם דוגמא מצויינת. מחירם לרוב סביבות 8 שקלים לקילו. אבל בשקית ארוזה, מחירם בדרך כלל סביבות ה-5 שקל לקילו, ולפעמים פחות.


רסק תפוחים הוא מאכל צנוע ומתחשב שמקבל באהבה כמעט כל סוג של תפוחים, כך שאינכם צריכים לדאוג לזן ספציפי. המתכון הזה דורש הכנה מינימלית -אפילו לא צריך לקלף את התפוחים. הרסק יוצא צ'אנקי (איך אומרים את זה בעברית? גושישי?? בעחס. נשמע רע) למדי, בהתאם לגודל החתיכות שתחתכו. אם אתם רוצים מחית חלקה, טחנו הכל בבלנדר בסוף ההכנה. ולמקרה שלא תשימו לב, המתכון לא כולל תוספת סוכר, אז זה בריא וכל זה.
אם כך, רכשו לכם שק תפוחים והתקינו לכם מרקחת שיעשה לסתיו קצת דוגמא אישית. 


רסק תפוחים 
מבוסס על: מתכון של ג'יימי גרין כפי שפורסם בבלוג Cheap Healthy Good (שהוא בכלל בלוג מומלץ)
כמות: 4-6 מנות
עלות: כ-6 שקלים (ללא הצימוקים)


מרכיבים:
1 ק"ג תפוחים מכל סוג
1/2 כוס צימוקים (לא השתמשתי)
1/2 1 כפות מיץ לימון
1 כפית קינמון
1/2 כפית ג'ינג'ר טחון
1/2 כפית אגוז מוסקט
קורט אבקת צ'ילי (לא השתמשתי. אבל בהחלט אנסה בפעם הבאה)
קורט מלח


הוראות הכנה:
חותכים את התפוחים לחתיכות בגודל של קוביית משחק בערך. אפשר יותר, אפשר פחות. לא קריטי.
תוך כדי החיתוך הוסיפו מדי פעם לקערת התפוחים קצת ממיץ הלימון כדי למנוע מהתפוחים החתוכים להשחים.
מעבירים את התפוחים לסיר בינוני ומחממים על אש בינונית. מערבבים מדי פעם כדי שהחום יגיע לכל התפוחים.
כשהתפוחים מתחילים לשחרר קצת נוזלים (תוך כמה דקות) מוסיפים את הצימוקים והמלח.
מבשלים 20-30 דקות ומערבבים מדי פעם עד שהתפוחים מגיעים לרמת המושיות (מחיתיות?) המועדפת עליכם. אם העסק נראה שהוא מתייבש יתר על המידה מוסיפים חצי כוס מים. 
מוסיפים את הקינמון, הג'ינג'ר, אגוז המוסקט, והצ'ילי, מתקנים תיבול אם צריך, ומורידים מהאש.
מגישים חם או קר.










ואם בתפוחים עסקינן, הנה ענן תגיות שבניתי למתכונים באתר.
אוהבים? גשו ל-tagxedo ושחקו עם האתר. הוא מגניב.