יום שלישי, 19 ביולי 2011

מודעות וסלט מלון מרהיב


לפני כמה שבועות קיבלתי תגובה על אחד הפוסטים ממשהי שביקשה קצת מידע בסיסי ופשוט. איך נכנסים בכלל לכל העולם הזה של צמצום עלויות באוכל? איך יודעים מה זול? מתי העונה? איך משווים מחירים? או אז ישבתי במשך שעתיים וכתבתי תגובה שאליה ניסיתי לדחוס כל מה שלמדתי עד כה על אוכל זול. הדבר הכי חשוב זה מודעות, טענתי אז, ואני עדיין מסכימה עם עצמי (מאוד מבלבל לא להסכים עם עצמך).
אני רוצה להרחיב על הנושא הזה, כי "מודעות" נהייתה אחת מהקלישאות הניו אייג'יות האלה שמשמעותה נשחקה מרוב שימוש. כשאני אומרת מודעות בהקשר הזה, אני מתכוונת למשהו מאוד קונקרטי: דעו כמה כל דבר עולה.
מה? את רוצה שנשנן את רשימת המחירים של כל המוצרים בסופר, אתם שואלים את עצמכם?
אז בפשטות, כן. זה יעזור מאוד. הבעיה היא שלרובנו יש דברים יותר חשובים לעשות עם הזמן שלנו. כמו לצפות במאסטר שף או להביט בצבע שמתייבש. חוץ מזה, שינון פשוט שכזה לא ממש יעזור לכם, כי המחירים משתנים.
אז איך עושים את זה?


קודם כל, כשאתם עושים קניות, דעו כמה כל דבר שאתם מכניסים לעגלה עולה. כל דבר. אם לא מסומן על זה מחיר, חפשו את הסימון על המדף. אם אין, אל תקנו (באמת!). אם אתם קונים פירות או ירקות במשקל, נסו להעריך מה המשקל שקניתם ומה יהיה המחיר הסופי. עברו על החשבונית בסיום הקנייה ובדקו עד כמה הייתם קרובים. אפשר גם לנסות לשים לב תוך כדי התשלום בקופה, אבל היכולת לעשות זאת תוך כדי ריקון העגלה מצד אחד, ואריזה בשקיות מצד שני דורשת יכולת חלוקת קשב די גבוהה (חוץ מזה שבזמן הזה אתם צריכים לפקוח עין גם על המוצרים שבמבצע - האם באמת נתנו לכם את ההנחה שהבטיחו לכם? האם הסכום ירד מהחשבונית? האם צריך ללכת לקופה הראשית בשביל זה? וכו' וכו').
ברגע שאתם מתחילים לשים לב כמה כל דבר עולה, פתאום תקבלו תמונה הרבה יותר ברורה של הוצאות האוכל שלכם, ותתחילו להבין איך אפשר לצמצם. אתם קונים הרבה אוכל מוכן קפוא, כמו שניצלים או טבעול? אולי הרבה יוגורטים ומעדנים בטעמים שונים ומשונים? אולי בשר יקר? אולי סתם מוצרים שאתם לא צריכים אבל הם היו במבצע? כשיודעים לאן הכסף הולך אפשר להתחיל לתקן.


השלב הבא בתהליך המודעות הוא לנסוע להודו ולהצטרף למנזר. סתם. השלב הבא בתהליך המודעות הוא להסתכל קצת מסביב על המחירים, גם על מוצרים שלא תכננתם בהכרח לקנות. אולי יש מוצרים זולים חדשים שתשמחו לשלב בתפריט? אולי תכננתם לקנות ירכי עוף, אבל אם תסתכלו שנייה הצידה תגלו שדווקא שוקי הודו זולים השבוע? אולי תכננתם לקנות בטטות למרק כתום אבל דווקא הדלורית במבצע עכשיו? הכי קל לעשות השוואות כאלה במקומות בהם המחירים מסומנים בגדול, כמו באיזור הפירות והירקות, ובקצבייה. אבל אני גם מוצאת את עצמי סורקת את מדפי השימורים או הקטניות מדי פעם, סתם כדי לגוון ולראות אם יש איזה מוצר משתלם שטרם גיליתי. 
היתרון הבולט לפיתוח המודעות הזו היא שברגע שאתם מתחילים לזכור מה המחירים של מוצרים שונים, אתם יכולים לתכנן מראש את התפריט שלכם כך שיתבסס על מוצרים זולים יותר. גיליתם שבוע שעבר שהמלונים זולים אבל האפרסקים עדיין די יקרים? אפשר לתכנן מראש להגיש סורבה מלון במקום עוגת אפרסקים. שמתם לב שדג סול נוטה להיות יותר זול מנסיכת הנילוס? התחילו לשוטט באינטרנט ולחפש מתכונים בהתאם.


מודעות. זה שם המשחק.


סמל התנועה למודעות בקנייה


בביקורי בסופר בשבועות האחרונים גיליתי שאמנם חם ומגעיל בחוץ, אבל מחירי פירות הקיץ עדיין לא להיט. אפרסקים, שזיפים, משמשים... כולם היו מעל 10 ש"ח לקילו בביקורי האחרונים. יוצא הדופן המובהק הוא המלון. המלונים היו בסביבות ה-3 ש"ח לקילו בפעם האחרונה שבדקתי, והמלון שרכשתי היה מתוק ונפלא => חייבים להכין משהו עם מלון לבלוג. תכננתי להכין את מרק המלון של אחותי, אבל אז מתכון מעניין ולא שגרתי שהתחבא בתחתית תיקיית המתכונים, צד את עיני. למזלי, היו לי כמעט את כל המרכיבים בבית אז החלטתי לנסות. הקפצתי, חתכתי, סידרתי את כל המרכיבים בתבנית פאי לבנה ופתאום נגלה לי פסיפס צבעוני שכולו שיר הלל לקיץ. ורוד-סגול עז מהבצל הסגול, ירוק מהמלפפון והנענע, כתום מהמלון, לבן ושחור מהפטה והפלפל השחור. פלטת הטעמים של הסלט גם רחבה - מתיקות מהמלון, רעננות מהמלפפון והנענע, מליחות מהפטה, חמיצות מהלימון, חריפות מהפלפל... בכל ביס מקבלים שילוב אחר של טעמים שמתחברים, באופן מפתיע, בהרמוניה מאוד יפה. באמת סלט מרהיב ביופיו ובטעמיו. זה היה אחד מהמנות שנטרפו שניות לאחר סיום הצילומים.
הסלט, בנוסף לכל, גם קל להכנה. מקפיצים את הבצל, קולים את האגוזים, חותכים, מפזרים ומגישים.
נראה לי שיהיה מאוד כיף להגיש סלט כזה בפיקניק סטייליסטי, או סתם לחברים על המרפסת.


סלט מלון ופטה
מבוסס על: מתכון מהבלוג Sippity Sup עם כמה שינויים שלי
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 6-8 מנות


מרכיבים:
1 בצל סגול
1 כף שמן
מעט אגוזי מלך (1/4 כוס בערך)
1 מלון קטן עד בינוני (עדיף כתום, בשביל היופי)
2 מלפפונים
חופן עלי נענע (עלים מ-8 גבעולים בערך)
מיץ מלימון אחד
100 גרם גבינה בולגרית או גבינת פטה
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה:
פורסים את הבצל לחצאי טבעות דקות, מחממים מחבת עם השמן ומקפיצים במשך כ-3 דקות. אנחנו לא רוצים להזהיב את הבצל, רק לרכך ולהמתיק אותו קצת (ולתת לו צבע ורוד סגול יפהפה).
בינתיים, קוצצים גס את אגוזי המלך.
כשהבצל מוכן מעבירים אותו לכלי אחר שיתקרר, ומעבירים את אגוזי המלך למחבת לקלייה של 2-3 דקות. פה לא כדאי לעשות משהו אחר תוך כדי. אגוזים עוברים מקלויים לפחמניים מאוד מהר. שומרים את האגוזים הקלויים בצד.
חותכים את המלון לחצי, מקלפים מכל חצי את הקליפה עם סכין, פורסים לפלחים, וחותכים כל פלח לחצי (או שתחתכו איך שבא לכם. זה לא באמת קריטי).
פורסים את המלפפון לעיגולים דקים, קוצצים את הנענע, מעבירים את שניהם לקערה ושופכים/סוחטים מעל את מיץ הלימון. כשהבצל המוקפץ מתקרר, מוסיפים גם אותו לקערה ומערבבים בעדינות.
מרכיבים את הסלט: מסדרים על תבנית הגשה (רצוי רחבה ובהירה, כדי שהצבעים יבלטו) את פרוסות המלון. מעל מפזרים את תערובת המלפפונים והבצל. מפוררים מעל את הפטה, מפזרים את אגוזי המלח, וגורסים מעל הכל פלפל שחור.







14 תגובות:

  1. אם יורשה לי לומר- את אדירה!!!!!! כולי הערצה ונחת:)

    השבמחק
  2. אני לגמרי מסכים איתך, ואני גם משתדל להוזיל את הוצאות המזון - מתוך אידיאולוגיה (אני מניח שזה דומה לשיקול שלך).

    אבל כשמכינים אוכל, בניגוד לקניה של אוכל מוכן, צריך לקחת בחשבון את ההוצאות שמסביב, התקורה. וההוצאות רבות.

    זמן, חשמל, גז, סבון כלים ושוב זמן זמן וזמן.
    לא בטוח שאם את מחשבת 20 שקל ו 70 אג' לשעת עבודה במטבח (נדמה לי שזה שכר המינימום), האוגל המוכן ייצא יותר יקר.

    השבמחק
  3. היי אמיר, אני שמחה שבאת לבקר :)

    אתה צודק, זה אף פעם לא כזה פשוט. בהתחלה כשפתחתי את הבלוג רציתי גם לחשב כמה עולה להפעיל תנור וגז ומקרר ולקחת את כל זה בחשבון בחישובי העלויות אבל ירדתי מהרעיון כי זה היה קצת קשה לחשב. אולי עוד אחזור לזה באחד מהפוסטים.

    נראה לי שאתה טיפה מפריז בהוצאות הנלוות אבל. גרמת לי לחשוב על העניין שוב, אז זה מה שחישבתי -

    בזמנו שילמנו כ-60 ש"ח לחודש על גז, עכשיו עברנו לבלונים אז זה זול יותר.
    בשטיפת כלים משתמשים בערך באותו כמות כמו שמשתמשים ב-2 הורדות מים באסלה. בטח שפחות ממקלחת. אני בספק אם זה יותר מ10-20 ש"ח בחודש. וגם אם קונים אוכל מוכן צריך לשטוף כלים. רק חוסכים כמה סירים.
    סבון כלים עולה 15 שקל וקונים פעם בכמה חודשים, ושוב, גם באוכל מוכן צריך לשטוף כלים.
    לגבי החשמל- תנור עולה בערך שקל לכל הפעלה עפ"י האתר של חברת החשמל, ואפשר לאפות שם כמה דברים בבת אחת.

    לגבי חישובי זמן, אתה צודק, הוספת "שכר טבח" לחישוב בהחלט תעלה את המחיר הסופי. הבעיה היא שלרובנו אין עבודה שאנחנו יכולים לבצע בשעות בודדות ולקבל עליה כסף. אני לא יכולה להחליט שהיום אני קונה שניצלים מוכנים ואז ללכת לעבוד במשך השעה שחסכתי. אני עובדת במקום עבודה מסודר בשעות קבועות, ואין לי עבודה נוספת לשעות שאני לא עובדת בהם.

    אני מכבדת אנשים שעושים החלטה מושכלת לקנות אוכל מוכן כי יש להם דברים יותר חשובים לעשות עם הזמן שלהם. אני בקלות יכולה להבין הורה שאומר - אני קורע את עצמי במשרה מלאה, כשאני בא הביתה אני רוצה לראות את הילדים ולא להיתקע במטבח, מצידי שיאכלו שניצל מוכן.
    אבל לאנשים שמנסים לחסוך ושאין להם עבודה שאפשר לבצע בשעות גמישות(ושהם לא מפחיתים בזמן העבודה שלהם כדי שיהיה להם זמן לבשל), להגיד שאוכל מוכן חוסך בזמן וזמן=כסף, זה קצת פיקציה לדעתי.

    זה נושא מעניין. אני שמחה שהעלית אותו. תודה.

    השבמחק
  4. ברוכה הנמצאת...:)
    אני קורא קבוע שלך, ולא תמיד מגיב...

    אני לגמרי מסכים איתך!! עם כל מה שכתבת.. זה לא ויכוח בינינו, כי אם סיעור מוחות על נושא ה"זול" בבישול בזול...

    בכל מקרה, השיקול אצלי הוא גם חסכון בכסף, גם טבעונות - כמעט שאין אוכל מוכן טבעוני, וגם זה שכשאני מבשל, אני יודע בדיוק מה יש באוכל.

    השבמחק
  5. אם כך, לכבוד הוא לי :)

    אני מתנצלת אם זה היה נשמע ויכוחי. הדבר האחרון שאני רוצה זה לגרום לקוראים שמעלים רעיונות מעניינים להרגיש מותקפים. זה מה שקורה כשמגיבים אחרי 12 בלילה...

    טבעונות זה קשה. אני מצדיעה לך. וואו.
    אז אם כבר אני מדברת עם טבעוני- תגיד, יוצא לך יותר זול או יותר יקר להיות טבעוני? (אם לא היית טבעוני מאז ומעולם ויש לך למה להשוות)

    ומה שהזכרת זה בהחלט עוד בונוס. אני לא אוהבת את טיעון ה- "אווו באוכל מוכן יש כימיקלים שיהרגו אותנו! כל רכיב שיש לו שם באנגלית הוא בטח מסרטן!", אבל תכלס, יש בזה מן האמת. כשמכינים לבד אין חומרי טעם וריח, חומרים משמרים, מייצבים, מתחלבים וכו' וכו'.

    השבמחק
  6. אני טבעוני כבר 1/2 שנה.. וזה קשה !!!
    הסיבה שלי היא הסבל שנגרם לבעלי החיים בתעשיית המזון.

    קשה כי זה מצמצם מאוד את האפשרויות, והאוכל משעמם ותפל. אין מה לעשות, בשר זה טעים. אבל אני שלם עם ההחלטה, למרות שבאמת קשה.. תאמיני לי :)

    מבחינת עלויות, אין הרבה הבדל. כל המזונות ה"מלאים" (אורז לחם וכו) יותר יקרים, בניגוד להיגיון. הרי עולה יותר לזקק סוכר ולהביאו לדרגת לבן, מאשר להשאירו חום. אז למה שחום יעלה יותר?

    טופו 12 ש"ח ל 300 גרם, טמפה- חתיכונת קטנה 14 ש"ח, סייטן 16 ש"ח ל 300 גרם וכו. לא זול היות האדם טבעוני..

    השבמחק
  7. וואו. סחטיין. הנחתי שזו הסיבה. מילא שיש פה ושם צמחונים שלא אוהבים את הטעם של בשר, אבל מעולם לא פגשתי טבעוני שסתם לא אוהב ביצים ובשר וחלב... כל הכבוד :)

    ניסית פעם להכין סייטן בבית? לא ניסיתי בעצמי אף פעם אבל יש המון מתכונים לזה ברשת. זה נראה קצת ארוך ומציק, אבל אפשר להכין את זה מקמח רגיל. יש פה מתכון עם הסברים מאוד ברורים שאני מקווה לנסות בהזדמנות http://www.pennilessparenting.com/2010/07/cooking-seitan.html.
    בכלל, זה בלוג שאולי יעניין אותך. היא חסכנית הרבה יותר ממני, אז הרבה מהמתכונים שלה הם ללא מוצרים מן החי.

    לגבי העלויות הגבוהות יותר למוצרים פחות מעובדים, אני מנחשת שזה בעיקר בגלל היקף הדרישה. קמח לבן מכינים בכמויות מאסיביות הרבה יותר מאשר קמח מלא. אנשים שקונים מוצרים מלאים הם במיעוט, ורוב המוצרים המעובדים שעושים שימוש בקמח, סוכר וכו' גם משתמשים בגרסא הלבנה. (אולי זה גם מסובסד?)

    השבמחק
  8. איזה בלוג מגניב. אפשר לבוא לאכול?

    השבמחק
  9. בטח! איך זה באמת שעוד לא באתם אלינו?

    השבמחק
  10. אחלה בלוג! מאז שגיליתי אותו אני מאוד אוהבת לקבל עדכונים על פוסטים חדשים.
    רציתי להוסיף משהו בנושא המודעות. בתור מי שעובדת עם תקציב מזומן שבועי, אני חייבת לוודא שהקניות שלי מתאימות לסכום שהוקצב באותו שבוע.
    אז אני רושמת במשך השבוע את כל מה שחסר/נגמר, וביום של הקניה הולכת למחשב ומזינה טבלה נחמדה שבניתי, שיש בה עמודות של המוצר, סכום משוער (לפי מה שאני כן יודעת/משערת/מעריכה), עלות בפועל והפרש.
    אם סך עלות הקנייה יצאה לי גבוה מדי לתקציב של אותו שבוע, אני בודקת מראש על מה ניתן לוותר או לדחות לקנייה הבאה.
    במהלך הקנייה אני מוסיפה את המחיר בפועל ואת ההפרש עם סימון של פלוס/מינוס בהתאם להערכה שלי.
    זה אולי נשמע קצת מטורף, אבל ככה אני יודעת בכל זמן נתון בקנייה איפה אני עומדת וכמה יצא החשבון (כמובן שבאגף הירקות/פירות זה יותר בעייתי, אבל בערך אפשר).
    אם הגעתי לסכום הרצוי, אני יודעת שהכל בסדר. אם נותר לי עודף - אני יכולה לבחור לחסוך או להתפנק/לפנק את הילדים במוצרים שהם בדרך כלל מותרות (מעדנים מיוחדים, משקאות חלב, בשר או דג יקר יותר וכו').
    וכמו שכתבת, אחרי זמן קצר לומדים את המחירים, עוקבים אחרי העליות במחיר ובודקים תחליפים אפשריים.

    השבמחק
  11. וואו כל הכבוד לך! זו שיטה שפיתחת בעצמך או שלמדת את זה מאיפהשהו?
    תודה על המחמאות! אשמח שתמשיכי לקרוא ולשתף - נראה שבהחלט יש לך מה לתרום בנושא :)

    השבמחק
  12. תודה :-)
    אני מניחה שזה שילוב ושכלול של מיני שיטות שנתקלתי בהן, בעיקר באתרים/בלוגים של אמהות אמריקאיות שמקדישות את חייהן לייעול משימות היום-יום...
    עניין החישוב המיידי של פלוס-מינוס התווסף אצלי בעקבות זה שלא משנה כמה נצמדתי לרשימה, כל עוד לא עבדתי מול המחירים עדיין הופתעתי מדי פעם בקופה (למשל, בגלל קפיצה מטורפת במחיר של מוצר מסוים, או ההפרש במחיר של ק"ג בשר טחון טרי מול מיושן)- אז חיפשתי דרך לנטרל את גורם ההפתעה...

    השבמחק