סלט לוביה קל וטעים וראנט על מוספי צרכנות

מסתבר שראש השנה מתקרב. עליתי על זה הודות למוסף הצרכנות שצורף לעיתון, זה שלצד דיווח על הסופר הזול ביותר, סקר את מחירי מכוניות הפאר שפרצו לאחרונה לשוק. כי מי שאכפת לו אם העוף עולה 25 לקילו או 29 לקילו לגמרי מסוגל גם להוריד משכורת שנתית על רכב בעצת מוסף בעיתון. קחו את כתבת ההשוואה של מחירי הדבש, הוסיפו 3-4 אפסים, וקבלו את תעריף החופשות המומלצות לחגים. האיים המלדביים במחיר שווה לכל כיס! אני שנייה מסיימת פה את הקנייה ברשת הדיסקאונט ורצה לארוז. 

אח... מוספי צרכנות. הם מערבבים תוכן שבאמת רלוונטי להרבה מהאוכלוסיה, עם כתבות יומרניות על מוצרי צריכה שלחלוטין לא בהישג ידם של רוב הקוראים, בלי שום אינדיקציה שיש אולי הבדל. כמו שכולנו נהנים מארוחה חגיגית בראש השנה, כולנו גם מתפנקים עם מכונית חדשה מהניילונים בכל תשרי. מה לא?

ואל תתחילו איתי בכלל עם השוואות סלי קנייה לחג. אתם יודעים מה יש בסל הקניות הזול ביותר? מוצרים של מותגים לא מוכרים ומותגי הבית של הרשתות. שקדי מרק של מנה, שמן של טעמן, חמוצים של המותג וופלים של כוכב הבית. את המותגים הקטנים קשה להכניס לסל השוואתי, כי בכל סופר יש מותגים אחרים, לפעמים בגדלים שונים, ובאיכות שונה. מסובך וזה. לכן עושים כל שנה את אותו השטאנץ. משווים אוסם, עלית ושטראוס. הכי קל. ככה אפשר להתפנות מהר יותר לכתיבה על מכוניות שוות לכל כיס. מי שיוצא מהסופר עם סל קניות כמו שכתוב בעיתון לעולם לא יצא עם הסל הזול ביותר.

אוקי תנו לי שניה להתנער מהציניות והעצבים...

סבבה. אז בנימה אופטימית זו, הרשו לי לאחל לכם ולמשפחותיכם חג שמח ושנה טובה. שנה של שפע, של שמחה אמיתית בחלקנו, של בריאות, רוגע ושלווה.

ועכשיו לאוכל.

מי שמכין את הסימנים המסורתיים לארוחת החג מכיר את הלוביה, קטנייה חמודה בצבע בז' עם נקודה שחורה באמצע, הנקראת גם בשם הפואטי - שעועית שחורת עין. הרבה מתכונים מסורתיים הופכים אותה לתבשיל, אבל בשנה שעברה הכנתי ממנה דווקא סלט פשוט, שהתקבל באהדה. מבשלים את הלוביה, ומגישים אותה קרה עם לימון ועשבי תיבול. את הלוביה מוצאים במדף הקטניות בסופר, ליד החומוס, העדשים וכו', או קונים בתפזורת בשוק. אני חושבת שהשמיר מתאים מאוד לטעם הלוביה, אבל אתם מוזמנים כמובן להחליף בעשבי התיבול האהובים עליכם.

סלט לוביה ועשבי תיבול

מאת: בישול בזול

עלות: כ-6 ש"ח

כמות: קערה קטנה-בינונית של סלט (אם אתם מגישים המון סימנים לא צריך יותר מזה, גם בארוחה גדולה יחסית, כי הרוב יקחו רק 1-2 כפות סלט)

מרכיבים

1 כוס לוביה יבשה

3 כוסות מים

חופן עשבי תיבול קצוצים, אני השתמשתי בבצל ירוק אחד וחופן גבעולי שמיר

מיץ מחצי לימון

כפית שמן זית

מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה

מניחים את הלוביה והמים בסיר, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-45 דקות עד שהלוביה רכה. אם אתם רואים שגובה המים יורד מתחת לגובה הלוביה, הוסיפו עוד מים לסיר. מסננים עודפי מים, מעבירים את הלוביה לקערה ומקררים. כשהלוביה קרה מערבבים פנימה את יתר המרכיבים. מגישים קר או בטמפ' החדר.

אומנות הספאם וניצול ירקות עייפים

לאור ההצלחה של סטטוס הפייסבוק אתמול, אודות המאפיינים הליריים של שירת הספאמר, החלטתי לעסוק בנושא בפוסט זה בצורה קצת יותר מעמיקה.

ספאמרים היו מאז ומעולם האמנים הבלתי מוערכים של האינטרנט, אנדרדוגים נרדפים תמידית שאינם מרפים משאיפתם למכור ויאגרה מזוייפת (הויאגרה המזוייפת הינה כמובן מטאפורה לשקרים שהאדם מספר לעצמו כדי להתגונן בפני העולם המודרני והמנוכר).
הספאמר, אמן מולטי דיציפלינרי, אינו מגביל את עצמו רק לאי מייל כפי שמקובל לחשוב. נהפוך הוא! הספאמרים נמצאים בחוד החנית של ההתפתחויות הטכנולוגיות והניו מדיה: בפייסבוק, ביוטיוב, בויקיפדיה, בפורומים ובלוגים, ואף בטלפוניה אינטרנטית (קוראים לזה SPIT - Spam over Internet Telephony. לא יכלתי להמציא את זה בעצמי)
הבה ונביט בכמה דוגמאות בולטות של יצירות ספאמריות:

רק אתה יכול להציל את (הכסף של) הנסיך הניגרי 
לפעמים מדובר בבנו התמים של שליט מודח המנסה להינצל מרודפיו, לפעמים מדובר ברואה חשבון אפרורי הפונה אליך כמפלט אחרון. ביצירה זו הספאמר מעורר את רגשות החמלה של הקורא כלפי הקורבן חסר האונים, ומציע כסף רב תמורת עזרה מינורית. בכך הספאמר מציב בפנינו מראה אכזרית המשקפת לנו את רצונותינו האמיתיים והאנוכיים, הרחוקים כמרחק שמים וארץ מהדמות האלטרואיסטית ואוהבת האדם שאנו אוהבים להציג כלפי חוץ.

זכית ב-10000000000 פאונד בהגרלה הבריטית הלאומית
היצירה הקלאסית הזו עושה צחוק מהאובססיה הקפיטליסטית העוטפת את כולנו. הרי לא משנה אם ראית את ההודעה הזאת באייפון 17 שנרכש אתמול תמורת אלפי שקלים, עדיין אי אפשר להימנע מרגע התקווה החמקמק הזה ש"הנה גם שעתי הגיעה, כעת אעשה גם אני את המכה". הספאמר מבטא בכך את שאט נפשו מחוסר היכולת להימלט מהמציאות החומרית, על אף יומרותינו הרוחניות.

מחפשים אהבה אמיתית, אולי את/ה האחד!
מלבד ההתכתבות הכנה עם הצורך האנושי הבסיסי באהבה וחום, יצירה זו עוסקת באופן חתרני ביותר בניפוץ של מיתוסים מגדריים הקשורים לזוגיות. הפתיחה האופיינית והבלתי מחייבת "Hello dear" מספרת בעצם את כל הסיפור. לא משנה מי את\ה, מה את\ה, איך את\ה מגדיר\ה את עצמך ולמי את\ה נמשכ\ת. הכמיהה לקשר מתעלה מעל ההגדרות והתוויות שאנו עוטים על עצמנו.
"So could you please reciprocate to my message with soonest reply so we can introduce ourselves better and also share our hearts together"
נפלא!

כפי שאתם רואים, הספאמר לא נרתע מלהתעסק בנושאים המהותיים ביותר לקיומנו. מוטיבים של זהות עצמית, תשוקה, וביקורת חברתית רב מימדית שזורים כחוט השני ביצירות הספאם הפשוטות והטורדניות לכאורה.
אסיים בשיר, שקיבלתי לא מזמן כתגובה בבלוג. השיר הזה מבטא בעיני את התסכול של אמן הספאם מחוסר ההבנה וההכרה ממנה הוא סובל, על אף עבודתו האומנותית המסורה, והבלתי מתפשרת.

Can I simply say 

what a relief to discover somebody 

that actually understands 

what they are discussing on the web.

You actually realize 

how to bring a problem to light 

and make it important.

A lot more people have to read this 

and understand this side 

of the story.

It's surprising you aren't 

more popular 

since you surely possess 

the gift.

Also visit my web site 

about UnitedCash loans provides

-----

היום, מנה טובה לאמצע השבוע, כשהשאריות משבת נגמרו מזמן (וממילא כבר נמאס מהם), אבל הקניות הבאות תרם יצאו לפועל. אתם מכירים את המצב, כשהמקרר מאוכלס בעיקר על ידי בדלי ירקות עייפים - רבע כרוב פה, חצי פלפל שם... המתכון הזה ינצל את כל הירקות הנדכאים והנשכחים שלכם, ועם תחזוק של כמה עגבניות אדמדמות ועדשים כתומות מהירות הכנה, תקבלו רוטב עשיר וסמיך שישדרג קערת פסטה או פתיתים לארוחה מלאה, טעימה ובריאה. לא צריך להשקיע יותר מדי בחיתוך הירקות לחתיכות קטנטנות ואחידות - בשביל זה יש בלנדר מוט. רק וודאו שירקות קשים במיוחד, כמו גזר ובטטה, אתם כן קוצצים דק יחסית,  אחרת הם לא יתבשלו תוך 25 דקות. אפשר גם לפרוס אותם לסרטים בעזרת קולפן.


רוטב ירקות, עגבניות ועדשים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח (תלוי בעלות הירקות...)
כמות: 5-6 מנות

מרכיבים
2 כפות שמן זית
1 בצל, פרוס או קצוץ גס
2 שיני שום פרוסות או קצוצות
ירקות שיש במקרר - כרוב, דלורית, קישוא, גזר, חציל, קולרבי, פלפל, כרובית, ברוקולי... חתוכים לקוביות (ככל שהירק קשה יותר כך יש לחתוך אותו קטן יותר, שיתבשל)
פלפל שחור גרוס
1 כפית מלח
4-5 עגבניות גדולות ובשלות, קצוצות גס
2 כפות יין (עדיף אדום אבל אפשר לבן)
3/4 כוס עדשים כתומות
2.5 כוסות מים

הוראות הכנה
בסיר בינוני מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא נהיה שקוף. מוסיפים את השום, הירקות, המלח והפלפל ומטגנים עוד 3-4 דקות. מוסיפים את העגבניות, היין העדשים והמים, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-25 דקות עד שכל העדשים והירקות מבושלים.
טוחנים מעט את הרוטב בעזרת בלנדר מוט, ומתקנים תיבול אם צריך (יכול להיות שתצטרכו עוד מלח, בהתאם לכמות הירקות ששמתם).
מגישים חם מעל אורז או פסטה (או בורגול, או פתיתים...).
אפשר לשדרג בהגשה עם גבינה מגוררת ו/או עשבי תיבול טריים קצוצים כמו בזיליקום או פטרוזיליה.

מבוא לבישול בזול #6 - מה לאכול

בפוסט הקודם בסדרת המבוא לבישול בזול דיברנו על השוואת מחירים. אם אתם משווים מחירים אתם יכולים לחסוך כסף בקניות, גם אם אתם לא משנים בכלל את התפריט הביתי. היום נדבר יותר בפירוט על מה מרכיב תפריט זול, כי שם, בצמצום המוצרים היקרים ותגבור הזולים, מסתתר החיסכון האמיתי. 


הוזלת הארוחות שלכם זה לא עניין מסובך. פשוט צריכים לתת משקל שונה למרכיבים השונים בארוחה.  
למה אני מתכוונת? 
בואו נסתכל על ארוחה "קלאסית" שהמוקד שלה הוא סטייק/רבע עוף/שניצל במרכז הצלחת. הארוחה זאת היא ארוחה יקרה יחסית. למה? הדבר שאוכלים הכי הרבה ממנו הוא גם הדבר שעולה הכי הרבה - עוף או בשר. 
קערה של ספגטי בולונז לעומת זאת, תהיה יותר זולה, כי יש בה הרבה פחות בשר, ומה שאוכלים ממנו הכי הרבה זה הפסטה, שהיא זולה יחסית.
גם מוקפץ עם אורז יצא זול יותר. רוב הנפח שם הוא הירקות והאורז, ויש שם די מעט עוף או בשר.
אפשר להסתכל גם על דוגמא חלבית - ארוחה שהמוקד שלה הוא קיש גבינות, תהיה יותר יקרה מאשר ארוחת סלט שמכילה המון ירקות וקרוטונים, ויחסית מעט גבינה.

קרדיט לתמונות: פה ופה

אם תכינו ארוחות שמבוססות בעיקר על מרכיבים זולים, תקבלו אוכל זול יותר. 
זהו חבר'ה. זאת כל התורה כולה.


עכשיו נשארה רק השאלה - איזה אוכל הוא אוכל זול?
אצלי האוכל מתחלק לשלוש קטגוריות:
1. האוכל הכי זול, שכדאי להתמקד בו, שעדיף שירכיב את רוב הנפח בארוחה
2. אוכל במחיר סביר, שכדאי לשלב בארוחות אבל בכמויות קצת יותר קטנות
3. אוכל יקר שכדאי להמעיט בו - לא לשלב אותו בכל ארוחה, ולהשתמש בו בכמויות קטנות.


האוכל הזול שכדאי להמתקד בו הוא:
דגנים - פסטה, פתיתים, אורז, לחם, קמח, בורגול, חיטה, גריסים... הרשימה ארוכה. ארוחות שהמוקד שלהן הוא אחד מהנ"ל תהיינה זולות יותר: פסטה עם רוטב, סנדוויצ'ים וטוסטים, סלטי דגנים, מאפינס, ממליגה... אפשר להכין המוני ארוחות שמבוססות על דגנים. ארוחות כאלה יכולות להיות גם בריאות מאוד אם אתם משתמשים בפסטה או לחם מקמח מלא, או בדגנים מלאים כמו בורגול וגריסים. מחירם של רוב הדגנים נמוך. אפשר לקנות חבילת אורז או דגנים שתספיק לכמה ארוחות ב-7-8 ש"ח. חבילות פסטה זולות אפשר גם לקנות ב-3-4 ש"ח. מחיר הלחם מפוקח ואפשר לקנות כיכר בכ-5 ש"ח.


קטניות - עדשים, חומוס, שעועית ודומיהם. לפעמים הם דורשים השרייה ובישול מוקדמים אבל הם שווים את המאמץ. הם טעימים, בריאים מאוד, והם מקור טוב לחלבון זול משמעותית מעוף ובשר. איך משלבים אותם בארוחה? במרקים, תבשילי קטניות וירקות, בסלטים, שלא לדבר על המג'דרה האהובה. מחיר הקטניות הוא גם נמוך, פחות מ-10 ש"ח לשקית של חצי קילו. הקטניות לרוב מכפילות או משלשות את גודלן בבישול, כך ששקית אחת תספיק לכם לכמה ארוחות.


ירקות זולים - יש המון ירקות שנמכרים במחיר זול עד זול מאוד - גזר, בצל, מלפפונים, עגבניות, כרוב, חציל, תפוח אדמה, קישוא, חסה... רוב הירקות עולים פחות מ-10 ש"ח לקילו, חלקם עולים 3 לקילו ואף פחות. ירקות יכולים לתפקד היטב כמרכיב המרכזי בארוחה. אפשר להכין איתם מרקים, רטבים, מוקפץ, סלטים מושקעים, ירקות מוקרמים... כמובן ארוחות המכילות המון ירקות תהיינה גם בריאות מאוד.


האוכל שמחירו סביר ושכדאי לשלב בתפריט:
ביצים ומוצרי חלב בפיקוח - יש כמה מוצרים בישראל שמחירם מפוקח על ידי הממשלה. הממשלה קובעת עבורם מחיר מקסימלי, ואסור למכור את המוצרים האלה ביותר כסף. מוצרי החלב שבפיקוח הם:

• חלב 1% ו-3% בשקית (הכי זול!) ובקרטון. כל חלב אחר - בכד, מועשר, בטעם של פעם וכו' וכו' לא בפיקוח ויעלה יותר.
• אשל, גיל, ושמנת חמוצה
• חמאה (לא מלוחה, 100 גרם)
• גבינת עמק וגבינת גלבוע (שנמכרים במשקל! במעדנייה! המחיר לא מפוקח אם קונים אותו באריזה יפה עם ניירות. המכיר כמעט כפול כשהוא ארוז)
• ביצים רגילות (לא אורגניות, לא עם אומגה 3. ודאו שאתם לא קונים ביצים שלא התכוונתם, כי האריזות דומות)

מוצרי חלב שבפיקוח הם זולים משמעותית ממוצרי חלב שאינם בפיקוח. לכן, אם תשתדלו שרוב מוצרי החלב שתצרכו יהיו בפיקוח תחסכו המון כסף. (גם מחירי המלח והלחם מפוקחים. אני יותר מממליצה לכם ללכת לאתר של משרד התמ"ת ולקרוא בעיון את רשימת המוצרים בפיקוח ואת המחירים המקסימליים עבור כל אחד).


פירות וירקות עונתיים - בקבוצת האוכל שכדאי להתמקד בו הזכרתי ירקות זולים. אבל יש אצלנו גם ירקות ופירות עונתיים. אפרסקים, משמשים, ענבים, דובדבנים, תותים, רימונים, סלרי, שעועית ירוקה, במיה... אפשר להתפנק איתם בכיף כשמחירם שפוי, אבל כדאי להתאפק כשהם לא בעונה, כי הם יקרים נורא והרבה פחות טעימים. איך יודעים שמשהו בעונה? פשוט פוקחים עין על המחירים. אני משתדלת לא לקנות פירות וירקות שעולים יותר מ-10 ש"ח לקילו.


נתחי עוף ובשר זולים - בעיקרון עוף ובשר הם מוצר יקר, אבל יש גם נתחים משתלמים יותר. חזה עוף לרוב עולה סביבות ה-20 ש"ח לקילו, ובניגוד לחלקי עוף אחרים, הוא מכיל כמעט נטו בשר, אז אתם לא מבזבזים כסף על עצמות שנזרקות בסוף. גם עוף טחון, שמחירו בדרך כלל דומה למחיר החזה, ובשר טחון, שעולה 30-40 ש"ח לקילו, נאכלים בשלמות. היתרון של של חזה עוף ועוף/בשר טחון הוא שאפשר "למתוח" אותם, ולשלב אותם בתבשילים. לא חייבים להגיש אותם שלמים, כמו כרעיים לדוגמא. חזה עוף אחד יכול להספיק לסיר שלם של תבשיל, שמקבל את רוב נפחו מירקות/דגנים/קטניות כמו שהזכרתי לעיל. קציצות אפשר לנפח עם ירקות מגוררים ופירורי לחם ולהוסיף לתבשיל מבוסס ירקות/דגנים/קטניות. 


אוכל יקר שכדאי למעט בו:
נתחי עוף ובשר יקרים - עוף ובשר זה דבר יקר. קשה למצוא אותם בפחות מ-20 ש"ח לקילו, לרוב הם עולים הרבה יותר, ובהרבה מקרים חצי ממה שאתם קונים זה עור ועצמות שלא נאכל. לא משוכנעים? תעברו על הקבלה שלכם מהפעם האחרונה שעשיתם קניות. איזה אחוז מהחשבון הלך על קניות בקצבייה? אם תצמצמו את הצריכה בתחום הזה אתם יכולים לחסוך המון כסף. לא צריך להוציא בשר ועוף מהתפריט לגמרי, אבל כדאי להשתדל לקנות את הנתחים הזולים יותר (שהוזכרו לעיל), ולהוריד את תדירות קניית הנתחים היקרים. אתם תראו את השינוי בהוצאות האוכל באופן מיידי.


גבינות שלא בפיקוח- נכון שאוכל חלבי הוא יותר זול? לא אם אתם קונים המון גבינות יקרות. גבינת מוצרלה עולה 70-80 ש"ח לקילו, גבינת פרמזן וגבינת קשקבל עולה בסביבות ה-100 ש"ח לקילו. גם אם אתם קונים מעט זה יוצא די יקר. שלא לדבר על קופסאות החמודות של הבולגרית והפטה שמכילות בסביבות ה-200 גרם גבינה ועולות בסביבות ה-20 ש"ח. אתם קונים גבינה צהובה פרוסה ארוזה, כלומר לא מהמעדנייה? אתם תשלמו כמעט פי-2 מהמחיר המפוקח, כ-17 ש"ח ל-200 גרם.
אין כמו גבינה טעימה ואיכותית, באמת שאין. אבל אם אתם מנסים לחסוך כסף כדאי לראות גבינות יותר כפינוק מאשר כחלק יומיומי ורגיל מהתפריט.


מוצרים מעובדים - שניצלים וטבעולים קפואים, רטבים קנויים, תערובות למרקים ולתבשילים... אתם כבר מכירים את הסיפור. הם חוסכים לכם זמן, אבל הם יותר יקרים ופחות בריאים. ככל שתאכלו אותם פחות תחסכו יותר.


=====


שימו לב למה שהלך פה כרגע. אמרתי לכם שתפריט זול יכלול המון דגנים, קטניות וירקות, כמות סבירה של מוצרי חלב, עוף ובשר דלים בשומן ופירות, ומעט בשר, עוף, גבינות שמנות ומוצרים מעובדים. נשמע כאילו זה לקוח הישר מפיה של דיאטנית לא? אם תלכו לפי הכללים האלה תעשו טוב לא רק לארנק שלכם, אלא גם לגוף שלכם. 
וזה כבר ממש משתלם.


זכרו שהמפתח להתמדה בכל שינוי בחיים הוא לא להיות פנאטים. המונח של "אוכל אסור".הוא לא טוב בדיאטות והוא לא טוב בשמירה על תקציב. אם יש אוכל יקר שאתם אוהבים נסו לחשב מתי כמה ואיך אתם משלבים אותו בלי להעיק על חשבון הבנק יותר מדי. אולי זה אומר להשקיע יותר באוכל לשבת ולהכין אוכל פשוט יותר לאמצע השבוע, אולי זה אומר לשמור את הדברים היקרים לארוחות קטנות ואינטימיות, אולי זה אומר להקטין כמויות...
הסוד לבישול בזול לאורך זמן הוא למצוא את הדרך שבה אתם יכולים לצמצם את המוצרים היקרים ולהגביר את הזולים, בלי להרגיש שאתם סובלים או מפספסים את הנאות החיים.

חזון החלב הרגוע

אפשר כבר להתחיל לדבר על שבועות נכון? כולם כבר מורידים את האבק מעל ספרי הבישול החלביים, מחטטים בבוידעם בחיפוש אחר בגדי החג הלבנים, והמחלבות מתחילות בטפטוף ראשוני של קמפיינים ומבצעים, טפטוף שיהפוך בקרוב לזרם אדיר וחסר פרופורצייה. 
איזה חג דפוק זה למי שאלרגי לחלב אה? שלא לדבר על טבעונים. בכל מקום יש תחרויות לעוגת הגבינה הטובה ביותר, ספיישלים בכל המגזינים עם תפריטים על טהרת החלב, גבינה לבנה נמכרת בעונה זו באריזות של קילו...
יש משהו מאוד מפתה (מאוד!) בארוחה שלמה עם מרקים מוקרמים, פשטידות, סלטים ולחמים עמוסות בשלל גבינות, ולקינוח מוסים עטירי שמנת ועוגות גבינה כמובן. אבל תיזכרו שנייה איך אתם מרגישים אחרי ארוחת שחיתות כזאת. החולצה הלבנה קצת הדוקה משהייתה, הלאות וכהות החושים מעיקים, והס מלהזכיר את התור לשירותים. 
אתם באמת רוצים לעשות לעצמכם את זה? 

שבועות הוא גם חג של ביכורים - של ראשית הפירות החדשים שזה עתה הבשילו. לפחות אצלי, הסיבות לאכילת פירות וירקות (שבועות מתואר במפורש בתורה כחג חקלאי- "חג הקציר" ו-"יום הביכורים") הרבה יותר משכנעות מאשר הסיבות לאכילת מאכלי חלב (בגלל שכשבני ישראל קיבלו את התורה עם הלכות השחיטה והכשרות הכלים שלהם מלפני לא היו כשרים אז הם יכלו לאכול אז רק חלבי? או בגלל שהגימטרייה של חלב היא 40, כמו מס' הימים בהם משה היה בהר סיני? או בגלל שהתורה משולה לחלב, על פי הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך"? כלל טוב למדתי מרבותי, כשיש המון תשובות שונות לשאלה, אזי אף אחת מהתשובות לא באמת טובה ומשכנעת).


לכן הצעה לי אליכם. בחרו לכם מעט מנות חלביות מושחתות לגמרי, השקיעו בהם, ותנו ליתר המנות להיות קלילות יותר (הצעה זו רלוונטית במיוחד אם חלק מאורחיכם אלרגיים לחלב או טבעונים). אתם לא צריכים לשים גבינה גם במרק וגם בלחם וגם בסלט וגם בפשטידה וגם בדג וגם בקינוח. לדוגמא, אפשר לבחור להכין פשטידה מטורפת עם המון גבינה נמסה ומבעבעת, עוגת מוס גבינה מושחתת, ושיתר המנות יהיו רגועות יותר עם מוצרי החלב - מרק ירקות קליל או מרק פירות מתקתק, לחם טרי וריחני מעוטר בזרעונים ודגנים, דג אפוי בטריאקי או עשבי תיבול, וסלט ירוק עם פירות ופיצוחים. 
עוד דרך להירגע עם מוצרי החלב היא להפוך את הגבינה לתוספת אופציונאלית, כדי שכל אחד יקח כמה שמתאים לו, ומי שרוצה יכול להימנע.  לדוגמא, להכין מרק ירקות ללא מוצרי חלב ולהעביר בשולחן קערה של גבינה צהובה מגוררת, או להגיש את קוביות הבולגרית לסלט בצלחת נפרדת.
גם הכיס שלכם, גם הקיבה שלכם, וגם אורחיכם בעלי ההעדפות המיוחדות יודו לכם.


אם כך, ברוח חזון החלב הרגוע לשבועות, קבלו עיקריות מלאה בירקות, קטניות ודברים בריאים, אבל מפוצצת בטעמים. מדובר בגרסא צמחונית וחגיגית לתבשיל הצ'ילי קון קארנה, צ'ילי נון קארנה אם תרצו. יש שם בצלים ופלפלים מטוגנים, כמון, פפריקה חריפה וצ'ילי גרוס שנותנים בעיטת תבלון מקסיקנית, יש שם 2 סוגי שעועית ובורגול שנותנים לתבשיל גוף וטעמי אדמה (באמת אמרתי את זה?), יש שם עגבניות שקושרות הכל ביחד, ותירס, שנותן פצפוצים קטנים של מתיקות וטקסטורה. כולם ביחד יוצרים תבשיל צבעוני, טעים, משביע וממלא שלא יגרום לכם לרגשות אשמה. מרוב חגיגת הטעמים שהולכת שם בכלל לא תשימו לב שאין בתבשיל מוצרים מן החי. כן כן, במקרה הצ'ילי גם טבעוני למהדרין. אם כי אתם בהחלט מוזמנים להגיש לאורחיכם גם גבינה צהובה מגוררת ו/או שמנת חמוצה לשים מעל. וכוסברה כמובן, למי שאוהב.
הצ'ילי יכול לתפקד כעיקרית בארוחה חלבית, כתוספת או עיקרית-לצמחונים בארוחה בשרית, או פשוט כארוחה שלמה בקערה אחת (מישהו אמר להקפיא במנות אישיות ולהביא לעבודה?).
כן, אני די מתה על המתכון הזה.
אתם תצטרכו להתכונן קצת מראש - צריך להשרות ולבשל את השעועית - אבל ברגע שהשעועית מוכנה יש לכם צ'ילי בפחות מחצי שעה. ההשרייה והבישול אמנם לוקחים זמן, אבל מאמץ, לא ממש.


צ'ילי צמחוני וצבעוני
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Moosewood Restaurant Cooks at Home Cookbook, עם שינויים שלי
עלות: כ-25 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים

1 כוס שעועית שחורה יבשה, מושרית במים ללילה
1 כוס שעועית אדומה יבשה, מושרית במים ללילה
1/2 כוס בורגול
1/2 כוס מים רותחים
2 בצלים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
1 כפית כמון
1/2 כפית פפריקה חריפה
1/2 כפית צ'ילי גרוס
2 פלפלים ירוקים קצוצים
800 גרם עגבניות מרוסקות (1 קופסא גדולה)
100 גרם רסק עגבניות (1 קופסא קטנה)
1 קופסא (550 גרם) שימורי תירס מסוננים 
1 כוס מים
1 כפית מלח, או לפי הטעם


הוראות הכנה
מבשלים את השעועיות, כל סוג בסיר נפרד כי הן עשויות להזדקק לזמני בישול שונים, עם מים בגובה כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, שעה עד שעתיים (השחורה צריכה בדרך כלל קצת פחות זמן מהאדומה, כי היא קטנה יותר). מסננים מהמים.
כשהשעועיות מבושלות, או כמעט מבושלות מתחילים להרכיב את יתר הצ'ילי.
מעבירים את הבורגול לקערה, שופכים מעל את המים הרותחים ומכסים.
מטגנים בסיר בינוני-גדול את הבצל, השום, הכמון הפפריקה, והצ'ילי, עד שהבצלים רכים, כ-7 דקות.
מוסיפים את הפלפלים ומטגנים עוד 3 דקות.
מוסיפים לסיר את יתר המרכיבים (העגבניות המרוסקות, רסק העגבניות, התירס, המים, המלח, הבורגול המושרה והשעועיות המבושלות), מביאים לרתיחה ומבשלים 10 דקות.
מגישים חם עם כוסברה טרייה קצוצה ו/או גבינה צהובה מגוררת ו/או שמנת חמוצה למעלה.

הבוקר אולה!

יש לי בעיה עם ארוחות בוקר. בעצם כמה. 
קודם כל, הקיבה שלי לא פתוחה לאורחים עד לכמה שעות אחרי שאני קמה - אני לא בנאדם של בוקר, ולוקח קצת זמן עד שכל המערכות הרלוונטיות מתחילות לתפקד. מכיוון שיש לי עבודה ומצפים ממני אשכרה להגיע לשם כל בוקר (החוצפנים!), התוצאה היא שאני כמעט אף פעם לא אוכלת ארוחת בוקר בבית.
עוד בעיה היא שאני לא מתה על אוכל של ארוחת בוקר. הוא קצת... חסר השראה. המנעד שלו הרבה יותר מצומצם מאשר האוכל שמקובל לאכול כארוחת צהרים נגיד. לרוב מדובר בפחמימות ממותקות קלות - דגני בוקר, חטיפי אנרגיה, גרנולה או דייסת קוואקר, מאפינס, קורסונים ... לפעמים הם טעימים (אני חיה על דייסת קוואקר בחורף), אבל בשלב כלשהו הם מתחילים לשעמם. הייתי שמחה מדי פעם לארוחת בוקר עם אוכל "אמיתי", וטעמים ערים יותר. 
(יכול להיות שאני מושפעת מאישי, שבכיף יאכל שניצל עם אורז לארוחת בוקר. כהוכחה ניצחת להשפעתו עלי, בבוקר לאחר חתונתנו חגגנו בארוחת בוקר שחיתותית של פרגיות וסטייקים - שאריות שהאולם ארז לנו ברוב אדיבותו. באמת אין על סטייק לארוחת בוקר.
הממ... יש מצב שאיבדתי עכשיו 80% מקוראי הנשיים. כלומר 72% מקוראי הבלוג. אז תשכחו ממה שאמרתי כאן הרגע. 
בכל מקרה...)
כשהייתי בארה"ב אחרי הצבא גיליתי את נפלאות הברקפסט בוריטו. לוקחים טורטייה וממלאים אותה בכל מיני דברים טובים - ירקות, שעועית, סלסה, גבינה, ביצים וכדומה, ומקבלים ארוחת בוקר טעימה, ומעניינת פי מאה מקערת קורנפלקס. כמובן שהבוריטוס הללו לא באמת צריכים להיות מוגבלים לארוחות בוקר, הם נפלאים בכל ארוחה. אבל אני חושבת שהם מתאימים במיוחד לארוחת בוקר - הם בגודל מושלם, לא גדול מדי, לא קטן מדי, והם מלאים בדברים טובים שנותנים אנרגיה עד הארוחה הבאה.

עכשיו שיש טורטיות בכל סופר (לא צריך לחכות לשבוע אמריקה), וחלקם אפילו במחיר נסבל, אני יכולה להכין לעצמי תבנית שלמה של בוריטוס ממולאים על פי העדפותי, לעטוף ולהקפיא אותם בבודדים. כך, כל פעם שבא לי ארוחת בוקר כיפית, אני לוקחת בוריטו מהפריזר ומחממת במיקרו בעבודה. אוכל אמיתי, טעים ומשביע ב-60 שניות.

בנוגע לשעועית במילוי הבוריטוס, יש לכם כמה אפשרויות. האפשרות החביבה עלי היא להשתמש בפחית של שעועית אדומה בצ'ילי. הבעיה היא שקודם כל, לא תמיד יש את זה (בפעם האחרונה שהייתי ברמי לוי לא היה. כנראה שזו פחית פחות פופולרית. חח. אליטרציה.) , ובנוסף, זה חריף ברמות. 
לכן, אם אתם לא מוצאים שעועית בצ'ילי, או לא אוהבים חריף, אתם יכולים גם להשתמש בפחית של שעועית ברוטב עגבניות. מי שבכל זאת אוהב חריף יכול לתגבר את החריפות עם צ'ילי גרוס כפי שמוסבר במתכון.
וכמובן שאתם יכולים להשתמש גם בשעועית ביתית מבושלת אם יש לכם. 2 כוסות יעשו את העבודה. יותר בריא וזול, אבל מצריך התכוננות מראש.

אז למה אני מעלה את המתכון הזה עכשיו אתם שואלים? קודם כל, ההכנה היא מאוד פשוטה ומהירה. זורקים חצי מהמרכיבים למעבד מזון, מערבבים פנימה את כל היתר, מגלגלים, אופים וזהו. אין הכנות מקדימות, קיצוצים וכדומה, כך שתוכלו לחזור במהירות למלאכת מיגור החמץ. 
בנוסף, המתכון מאוד מודולרי. למעט הכוסברה, משתמשים בכל המרכיבים בשלמותם, כך שלא ישארו לכם כל מיני טורטיות מיותמות, קופסאות שימורים חצי אכולים ושאר מרכיבים שחבל לזרוק ושחייבים לסיים לפני פסח. 
הערה אחרונה לגבי מחירים - שימו לב למחיר הטורטיות. יש טורטיות שעולות 10 ש"ח, יש כאלה שעולות 20 ומשהו. אתם רוצים את הזולות יותר. למקרה שתהיתם, לרוב יש מדף או שניים של טורטיות באיזור של הלחם בסופר. לגבי השימורים (תירס ושעועית), לעתים קרובות יש מבצעים על שימורים (3 ב-10 וכאלה), אז שווה לחכות ולקנות כמה במבצע. 
המתכון הזה לא לא מהזולים בבלוג אבל הוא קל ופשוט, בריא למדי, ומלא טעמים מעניינים ששוברים את שגרת הטעמים שאנחנו רגילים אליה.

בוריטוס פשוטים ומהירים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-26 ש"ח
כמות: 8 בוריטוס


מרכיבים
8 טורטיות (1 חבילה)
1 בצל סגול קטנטן (או 1/4 בצל סגול גדול)
כוסברה טרייה לפי טעמכם האישי (אני שמה בערך 10 גבעולים)
1/4 כפית מלח
1/4-1/2 כפית צ'ילי גרוס (רק אם אתם *לא* משתמשים בשעועית בצ'ילי)
2 עגבניות בינוניות
1 פחית שימורים שעועית אדומה בצ'ילי, אם אין, אפשר להשתמש בפחית שעועית ברוטב עגבניות
1 פחית קטנה של תירס (או 2/3 פחית גדולה), מסוננת
1/2 גביע שמנת חמוצה (או גביע "חצי מנה" שמנת חמוצה)
50 גרם גבינה צהובה מגוררת

הוראות הכנה
טוחנים במעבד מזון את הבצל, הכוסברה, הצ'ילי (אם משתמשים) והמלח, עד שהכל קצוץ דק ואחיד. מוסיפים את העגבניות ומעבדים בכמה פולסים עד שהעגבניות מרוסקות בצורה אחידה. אל תטחנו אותן עד לרמת המחית - אנחנו מכינים סלסה, לא גספצ'ו.
מוסיפים למעבד חצי מהשעועית ומעבדים עוד כמה פולסים, עד שהשעועית מעוכה מעט. 
מעבירית את התערובת לקערה ומערבבים פנימה את יתר השעועית (כולל רוטב), התירס, והשמנת החמוצה.
משמנים קלות תבנית מלבנית גדולה ומגלגלים את הטורטיות: מניחים כמה כפות גדושות של מלית במרכז כל טורטיה, מגלגלים ומניחים בתבנית. אני לא עושה גלגולים יפים עם קצוות מקופלים למטה וכאלה. אין לי כוח, והטורטיות ממלאות את התבנית יותר טוב כשמגלגלים ישר. אם נשאר לכם מלית אחרי גלגול הטורטיות, סדרו אותה בתבנית ליד קצוות הטורטיות המגולגלות.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 10 דקות. מוציאים את הטורטיות. מפזרים מעל את הגבינה המגוררת. במשך עוד 10 דקות עד שהמלית של הטוריטיות והגבינה מעל נמסות ומבעבעות.

מתקדמים עם עניין איכות הצילום... פה חטאתי בחטא הצילום בלילה עם פלורוסנטים, אבל למדתי
איך עושים custom white balance אז זה נראה הרבה יותר טוב ממה שזה היה יכול להיראות...
אה, ואני מתנצלת על הבדיחה הדלוחה שבכותרת. כנראה אדי חומרי הניקוי שבאוויר מטשטשים
לי את המוח.

מהר!

מכירים את המתכונים המעצבנים האלה של "ארוחת ערב שלמה ברבע שעה", "לחמניות צ'יק צ'ק" ודומיהם? האלה שמבטיחים זמן הכנה קצרצר, שתוך 300 שניות מרגע כניסתכם הביתה המנה כבר תהיה בתנור?
הרשו לי להרים גבה*.
אולי למיומני מטבח זה לוקח 5 דקות להכניס עוגה לתנור.
הנה מה שקורה כשאני מנסה להכין עוגה ב-5 דקות.


00:00 אוקי אז אמרנו עוגת שוקולד ב-5 דקות... אממ... איפה המתכון? אה נכון במייל. רגע, לא במייל הזה, במייל השני. אוף למה לא זכרתי להדפיס את זה בעבודה - ארררג! הדפדפן תקוע! למה אתה מתקין לי עכשיו תוספים למה??? לא משנה אני אפתח באקספלורר...


02:16 אוקי הנה זה. יאללה נניח את הלפטופ במקום שאני אוכל לראות אותו... אוי השולחן מבולגן לחלוטין. טוב נזיז קצת דברים שיהיה לי גם איפה לעבוד...


05:09 טוב, לפחות גם סידרתי קצת. אז לעבודה. נוציא את המרכיבים...


05:38 איפה הסודה לשתייה לעזאזל?? לא יכול להיות שנגמר, לפני שניה - אה אוקי הנה זה.


06:22 איפה הקערה והמרית? אויש הם בכיור. טוב אני אשטוף מהר...


08:06 טוב. הכל מוכן. נתחיל. חצי כוס שמן - אוי נו איפה הכוס מדידה עכשיו? 


08:34 שוב, חצי כוס שמן, כוס סוכר... אוי הסוכר נדבק לכוס עם השמן. טוב נוציא קצת עם האצבעות... איכס האצבעות שלי שמנוניות לגמרי, צריך לשטוף.


09:13 טוב איפה היינו - אוי נו! למה שומר מסך עכשיו? והידיים שלי רטובות... טוב לא נורא, ניבש קצת על החולצה. אז... וניל...


09:52 אויש נשפך קצת על השוליים. צריך להביא מגבת נייר.


10:31 טוב. ביצים...


11:27 עכשיו מה הצעד הבא- די! שוב שומר מסך! והידים שלי מלאות חלבון. טוב שוב נשטוף ידים...


11:59 עכשיו נשאר רק קמח, קקאו ואבקת אפייה. סבבה. 


12:22 נו קמח... למה אתה תקוע בשקית... תשתחרר כבר...


12:42 קמח משתחרר ועף לכל עבר. 


12:45 יופי באמת. למה ככה? עכשיו יש לי 2 כוסות קמח במקום 1 וחצי. שאני אחזיר את היתרה לשקית? עדיין יש קצת שמן על הכוס מדידה... טוב יאללה לא משנה נחזיר.


13:27 כמה קקאו צריך? חצי כוס? אוח. הכוס מדידה לא נכנסת לפתח של השקית. טוב נרחיב אותו קצת... אוף למה הפלסטיק העבה הזה לא נקרע? ננסה קצת עם השיניים...


13:51 ענן קקאו מתפזר ברחבי המטבח


13:53 אוף אני לא רואה כלום, יש לי קקאו על המשקפיים... טוב יאללה. כמעט סיימנו. 


14:17 נשאר רק כפית אבקת אפייה. רגע... זה לא...? אוי זה הסודה לשתייה. מזל ששמתי לב... 


15:01 איפה שמתי את המרית...?


16:52 אוקי, הבלילה מוכנה. עכשיו רק צריך להכניס לתבנית משומנת... אופס. טוב אני אשמן. רגע איפה התבנית...?


17:44 סבבה, נעביר לתבנית...


17:57 רגע, נשאר קצת על הצדדים של הקערה... מאמי! אתה רוצה לטעום קצת מהבלילה? טוב לא צריך. אני אטעם לבד. הממ... שוקולד על כל הפנים...איפה המגבת? 


18:46 מעולה. סיימנו. עכשיו מכניסים לתנור שחומם מראש... אה. אופס. טוב אני אדליק עכשיו ואתן לו 5 דקות. זה יספיק נכון? 


וזה עוד לא כולל שטיפת כלים וניקוי כל המשטחים שטינפתי בדרך.
אולי הם מתכוונים לחמש דקות בזמן של תוכניות בישול, שם יש מישהו שמוציא מראש את כל הכלים שצריכים, מודד את כל המצרכים ושם אותם בקעריות קטנות, וכמובן מנקה הכל כשמסיימים. חרף נסיונותי, תרם הצלחתי לשכנע את אישי שעליו לעשות זאת עבורי בכל פעם שאני מבקשת. מכיוון שהוא עשוי לדרוש הדדיות בעניין אני בוחרת שלא להתעקש.


בכל מקרה, זאת הסיבה שהמתכון שמצאתי לפסטה עם חומוס, בצל ואורגנו כל כך מרגש אותי. כי הוא אשכרה לוקח רבע שעה. אתם מסוגלים לבשל פסטה תוך רבע שעה? אתם מסוגלים לקלף לפרוס ולטגן בצל אחד + לפתוח פחית שימורים תוך רבע שעה? הידד! אתם יכולים להכין פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו ברבע שעה. באמת.
לא מדובר במנה הכי גורמה שיש, זו מנה פשוטה עם טעמים פשוטים. אבל המתכון בריא, במיוחד אם משתמשים בפסטה מחיטה מלאה, הוא ממלא, והוא בעצם מהווה ארוחה שלמה. 
אה, ואם לא שמתם לב, מדובר גם במתכון מזווה. כל עוד יש לכם בצל במזווה, אורגנו במדף התבלינים וחבילת פסטה ופחית גרגרי חומוס בארון אתם מסודרים. לא צריך ריצות של הרגע האחרון לסופר. בקיצור, מתכון מושלם לימים האלה שחוזרים מאוחר, לבית קר, מקרר ריק ובטן מקרקרת. 
אפשר לגוון עם תבלינים אחרים כמו טימין או בזיליקום, אפשר לפורר מעל גבינה מלוחה ואפשר להוסיף קוביות של ירק מהיר בישול (כמו קישוא או פלפל), לבצל אחרי כמה דקות, אבל אז אני כבר לא יכולה לערוב לכך שזה יקח פחות מרבע שעה.


פסטה עם חומוס, בצל ואורגנו
מבוסס על: מתכון מהבלוג Lucullian Delights עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים
250 גרם פסטה (חצי חבילה), מהסוג האהוב עליכם
1 בצל
1 כף שמן זית
1/2 פחית גרגרי חומוס משומרים (אפשר גם לזרוק פנימה את כל הפחית אם אתם חובבי חומוס, כמוני)
1/2 כפית אורגנו
1 כף מים
2 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה:
מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן.
בינתיים פורסים את הבצל, מחממים את השמן במחבת ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב, 7-8 דקות. מוסיפים את גרגרי החומוס, והאורגנו ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את המים ומיץ הלימון ומבשלים עוד דקה. 
מערבבים את תכולת המחבת לתוך הפסטה ומגישים חם.

* נו הרשיתם לי להרים גבה. מה אתם רוצים?
התמונה לא נכנסה למעלה.

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.

טוסקנה במזווה

בפוסט הקודם התלוננתי על חוסר הזמן והכוח שמנע מאיתנו להגיע לסופר, והבאתי "מתכון מזווה" - קציצות טונה שאפשר להכין גם אם לא עשיתם קניות שבועיים, כל עוד יש לכם מזווה מתוחזק. למי שפיספס את הפוסט הקודם ותוהה למה לעזאזל השתמשתי במילה מזווה כבר ארבע פעמים בתוך שני משפטים מתחילת הפוסט, אסביר. 
מזווה מצוייד היטב הוא מושיעו של הבשלן הזול, הבשלן הקצר בזמן, ובעצם, כל בשלן באשר הוא. מאחסנים שם כל מרכיב שיכול להיות שימושי לכם שנשמר לאורך זמן, וכך, כשאין זמן או כוח לצאת לקניות, עדיין יש מגוון של מוצרים להכין איתם ארוחת ערב. ככה לא מתפתים להזמין טייק אווט וגם לא מתים מרעב. ווין ווין מה שנקרא. 


אז מה אנחנו שומרים במזווה? מלא דברים! 
מגוון קטניות - עדשים ושעועית מכל הצבעים, חומוס, פול, מש ועוד. יש שם דגנים - שיבולת שועל, גריסים, חיטה, קמח תירס ואורז. יש שם שקדים, אגוזי מלך, צנוברים (לאירועים מיוחדים בלבד! בימינו צנוברים עולים יותר מסטייק פילה. באמת), צימוקים וכמה סוגי פירות יבשים, עגבניות מיובשות, ופטריות שיטאקה מיובשות. יש שם מוצרי אפייה - קמח, סוכר לבן וחום, אבקת סוכר, קקאו, שוקולד מריר (אני קונה אותם בשישיות. הרבה יותר חסכוני ככה), קורנפלור, ג'לטין, אבקת פודינג, סודה לשתייה ואבקת אפייה (שלא משנה כמה אני קונה הם תמיד יגמרו לי באמצע המתכון). יש שם רטבים ומוצרים לטיבול - סויה, דבש, סילאן, טחינה גולמית, ריבה, חמאת בוטנים, כמה סוגי חומץ (רגיל, בלסמי, תפוחים ואורז), מיץ לימון משומר (לפעמים אין לימונים טריים, וזה עדיף מכלום), וכמובן שמן - קנולה וזית. יש שם שימורים - שימורי עגבניות (הכי שימושי בחורף, כשאין עגבניות טריות באיכות טובה), טונה, זיתים, ואחד של גרגרי חומוס, למקרה שצריך ברגע האחרון, ולא השרינו ובישלנו מראש.
זה נשמע אולי קצת פסיכי, אבל יש לי שני דברים להגיד להגנתי:


1. אם תעשו רשימה מפורטת של כל הדברים שיש לכם במזווה, במיוחד אם אתם בשלנים, סביר שגם אתם תצאו עם רשימה ענקית. נסו ותראו. 

2. זה מאוד יעיל. כשאני מסתכלת על מתכון ומחשבת מה אני צריכה לקנות, אני יודעת שאת כל הדגנים, הקטניות, התיבולים והמיובשים שאני צריכה כנראה כבר יש לי בבית.  

הדבר היחיד שצריך לדאוג לו זה תחזוקה. כשאתם מסיימים את העדשים, זכרו להוסיף אותם לרשימת הקניות. מוצרים שמשתמשים בהם הרבה, המובילים אצלנו - קמח ואורז, נמצאים קבוע ברשימת הקניות כדי שלא ניתקע בלי.
אם מוסיפים לרשימת המזווה הזו גם שום טרי (שמחזיק שבועות עד חודשים), ובצל (שמחזיק לפחות שבועיים, וגם נמצא אצלנו תמיד ברשימת הקניות), פלוס אוסף תבלינים שימושי, כמעט אין סוף למתכונים שאפשר להכין בלי לצאת מהבית.


אז היום, כפי שבטח כבר יכולתם להבין מתוך השימוש המרובה שלי במילה מזווה (תשע פעמים, והספירה נמשכת), עוד מתכון מזווה, הפעם הקטניות האלה שאני כל הזמן מקשקשת עליהם. הם זולים, בריאים, טעימים, הבאסה היחידה איתם היא שצריך להשרות אותם מראש. אבל אם אתם זוכרים לזרוק אותם לקערה עם מים בבוקר לפני העבודה, אתם מסודרים.


המתכון של היום, שעועית לבנה בנוסח טוסקנה, הוא מאוד פשוט, והוא נותן למעט מרכיביו לככב. יש המון מתכונים ברשת לשעועית לבנה בנוסח טוסקנה, חלק מוסיפים גזר או שומר, חלק מוסיפים יין, ושלל תבלינים, באמת אין סוף לגיוונים. אבל אני אוהבת דווקא את הגרסא המינימליסטית שמצאתי אצל מארק ביטמן. מבשלים את השעועית המושרית במים עם כמות נדיבה של מרווה, לקראת סוף הבישול מוסיפים מלח ופלפל (אומרים שהמלח מחזק את מעטפת הקטנייה. לכן מוסיפים את המלח לקראת הסוף, כדי לעזור לשעועית לשמור על צורתה, ולכן לא טוב להוסיף את המלח בהתחלה, כי אז יקח לשעועית יותר זמן להתבשל), מסננים את רוב המים, מוסיפים שום כתוש ומעט שמן זית, וזהו. נשמע צנוע, אבל דווקא מיעוט המרכיבים מאפשר לאלה שהינם לדבר אליכם בקול. פה באמת תבחינו בארומטיות של המרווה, בקרמיות של השעועית, בשום הטרי והעז ובעושר של שמן הזית, שחום השעועית ממזג את טעמיהם. (אתם רואים? אפשר להתפייט גם על אוכל פשוט ולא רק על שוק אווז ברוטב פירות יער, ברנדי וכמהין).
בקיצור, גם אם אתם לא טיפוסים של שעועית, כדאי לנסות. אפשר לאכול את השעועית בפני עצמה, כארוחה פשוטה, או כתוספת לארוחה גדולה יותר. שימו לב שהמתכון הזה הוא לא רק פרווה, אלא גם טבעוני. 


שעועית לבנה בסגנון טוסקנה
מבוסס על: מתכון מוכר, בגרסתו של מארק ביטמן מתוך הספר How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 3-4 מנות כעיקרית, 6-8 מנות כתוספת


מרכיבים
1 וחצי כוסות שעועית לבנה יבשה, מושרית בהמון מים ללילה
מים לכיסוי
1 כף גדושה מרווה מיובשת
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור גרוס
1 כף שמן זית
3 שיני שום קצוצות או כתושות

הוראות הכנה
מסננים את השעועית ממי ההשריה, מניחים בסיר בינוני ומכסים במים כמה ס"מ מעל גובה השעועית. מביאים לרתיחה, מוסיפים את המרווה ומבשלים מכוסה חלקית (שלאדים יהיה לאן לברוח, אחרת הסיר יעלה על גדותיו. מנסיון.) על חום בינוני-נמוך עד שהשעועית מתרככת. כמות הזמן שדרוש לשעועית להתרכך משתנה, זה תלוי בטריות השעועית ובעוד כל מיני פרמטרים. לי לוקח בין 40 דקות לשעה.  אם אתם רואים שנשאר מעט מים בסיר, הוסיפו עוד כדי שהשעועית לא תיחרך.
מוסיפים את המלח והפלפל ומבשלים עד שהשעועית רכה, עוד כ-10 דקות.
מסננים את רוב מי הבישול (תשאירו שם כמה כפות נוזלים, שיהיה רוטב), ומערבבים פנימה את השמן זית, השום, ועוד מלח לפי הטעם, אם צריך.
מגישים חם, או בטמפרטורת החדר (מארק אומר שאפשר להגיש גם קר, לי זה לא נראה).

12 איזכורים למילה מזווה כולל הנוכחית

מרק עדשים שונה

שלום לכם קוראי היקרים (חוץ מאלה מכם שהחליטו לבנות את הסוכות שלכם אחרי 10 בלילה ו/או לפני 7:30 בבוקר. אתם קצת פחות יקרים לי כרגע). כולי תקווה שפוסט זה מוצא אתכם מתכוננים בכיף לקראת החג, או סתם נהנים מהחופש.
אצלנו בבית, ההכנה הכי קשה הייתה קישוט הסוכה. לא מדובר בסתם משימה, כי אם מלחמה עיקשת בין כוחות הטוב - שדגלו בקישוטים ביתיים וצנועים תוך שילוב עדין של כמה שרשראות קנויות ומנצנצות - לכוחות האופל - שדגלו בתליית כל הקישוטים הכי מנצנצים וצעקניים שאגרנו לאורך השנים, כמה שיותר גדול ורועש, יותר טוב.
וכך זה היה הולך: אמא הייתה מגיעה לסוכה שנבנתה זה עתה, ותולה כמה מהמנצנצים המאסיביים שלנו, או כפי שאני קראתי להם, מדוזות רדיואקטיביות מצ'רנוביל. אז אני הייתי מגיעה לסוכה, מורידה את כל המדוזות, ושוזרת במקום את שרשראות הנייר (המתפוררות) והחרוזים שייצרנו לאורך השנים. אז אחותי הייתה מגיעה, נעלבת שאף אחד לא תלה את הציור שלה מהגן (זה שכל הצבעים שלו נזלו מהגשם בסופה של 99'), וכאות מחאה תולה בחזרה את כל המדוזות, כולל זו האימתנית ביותר - המדוזה המנצנצת שממנה תלויות תתי מדוזות קטנות בצורות של פירות מנצנצים (למה? למה???).
סוכת שלום כבר אמרנו?
בשלב כלשהו היינו גומרים את כל הסיכות לתלייה, ומצב הקישוט מאותו הרגע היה נשמר כסטטוס קוו באותה השנה. מזל שאף אחד לא חשב (העיז?) לקנות עוד חבילת סיכות. בעצם, היות שכל הצדדים במחלוקת האסטטית הזו ניחנו בגובה לא מרשים במיוחד, המצריך עמידה על כיסא לכל תלייה של קישוט, ייתכן וגם ככה היה נמאס לנו מהסדרה הבלתי נגמרת של גרירת כסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה. קשים הם חייהם של היהודים הנמוכים.


אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט. מרק עדשים.
בעצם אולי זה כן קשור. מרק עדשים זה קצת סתווי כזה לא? מתאים לי דווקא לשבת בסוכה ולאכול איזו קערת מרק עדשים מהבילה.


ובכן היום, כאמור, מרק עדשים, אבל קצת שונה. המתכון מאוד פשוט להכנה, ועם טוויסט מקורי - למרק מתווספים כמה משמשים מיובשים קצוצים המעניקים לו מתיקות עדינה ומיוחדת. השילוב של עדשים ומשמשים אולי יישמע לכם קצת מוזר (זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בבלוג. הממ...) אבל הם דווקא משתלבים בצורה נהדרת. במיוחד על רקע החמיצות והמורכבות של החומץ הבלסמי שמוסיפים בסוף. כך, לאחר מעט מאוד מאמץ, מתקבל מרק סמיך, ממלא, ועשיר בטעמים שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב.



מרק עדשים עם משמשים מיובשים
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן מתוך הספר Vegetable Heaven
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 7-8 מנות


מרכיבים
2 כוסות עדשים כתומות או ירוקות (שניהם יוצאים אחלה, הצבע קצת יותר יפה עם הכתומות)
8 כוסות מים 
2 כוסות בצל קצוץ (בערך בצל אחד בינוני-גדול)
2 כפיות כמון
2 כפיות חרדל (התבלין היבש, לא הממרח)
2 שיני שום
1 כוס לא גדושה של משמשים מיובשים קצוצים (יצא לי 12 משמשים. לא שספרתי.)
1ו-1/2 עד 2 כפיות מלח (לפי הטעם)
3 כפות חומץ בלסמי
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
שמים את העדשים והמים בסיר, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני-נמוך במשך 15 דקות.
מוסיפים את הבצל, הכמון והחרדל ומבשלים 15 דקות נוספות, עד שהעדשים מתרככות.
מוסיפים את השום, המשמשים והמלח ומבשלים עוד 15 דקות. 
מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החומץ הבלסמי והפלפל הגרוס.

תזכורת עצמית - לתת לעצמי ו/או למצלמה להשתקף בכלי ההגשה זה לא מקצועי

לפחות לבשתי חולצה שתואמת את צבע המרק...
ובלי קשר, איזה כיף זה כששם המתכון מתחרז כל כך יפה.

זכרונותי מהיפרכל - סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן

אתם מכירים את ההורים האומללים שנאלצים לדחוף עולל צווח בעגלת קניות לאורך כל הסופר, כשהם מנסים להשתלט על השניים מחוץ לעגלה שמנהלים מלחמת גרילה רבת נפגעים, ותוך כדי כל זה גם לקנות משהו? 
אמא שלי הצליחה להימנע ממצבים כאלה הודות לשילוב מוצלח של חיבה לסוכר ואובססיביות כללית בקרב צאצאיה. 


הכיצד? 
להיפרכל, הסופר האהוב מימי ילדותי, היה אי מטמון קסום במרכזו, ובו סוכריות גומי, ממתקים, אגוזים מצופים בשוקולד ושלל מתוקים שובי לב. אמא שלי הייתה משאירה אותנו שם עם הוראות ברורות - לכל אחת מותר למלא שקית במאה גרם בדיוק של ממתקים לבחירתה. אזי היינו שולפות כל אחת שקית ירוקה משובצת ומתחילות בתהליך המתוק והמייסר. איך מצמצמים את כל העושר שנפרש לנגד עינינו לכדי מאת הגרמים הנבחרים שילוו אותנו הביתה? תוך כדי שאנחנו התלבטנו, אמא שלי הייתה עושה את קניותיה בנחת, סמוכה ובטוחה שנישאר בדיוק איפה שהשאירה אותנו. הרי שום כוח בעולם לא יכול היה להזיז אותנו באמצע תהליך הבחירה. 

וכך בררנו לנו את ממתקינו, שוקלות ומחליפות ושוקלות שוב במשקל הקטן שריחף בפינה מעל הממתקים, תלוי בשרשרת מתכת דקה. כמה מחשבה השקענו בעניין! כל שקד מצופה נבחן בכובד ראש וכל נחש גומי נבדק לעומק. מה אני רוצה יותר? שאלנו את עצמנו, פקאן סיני עטוף בשוקולד לבן, או שמא ג'לי בצורת תות? מה יענה באמת על צרכי הבסיסיים ביותר? מה יעשה אותי מאושרת יותר? מה יעניק את הרווח הרגשי הגבוה ביותר ביחס למשקלו בגרמים?
אל לנו לשכוח את הסיכונים הכרוכים בבחירות כאלה. אגוז לוז בשוקולד חלב עשוי היה להתגלות כממתק שומשום מצופה. רק עין מנוסה יכלה להבחין ביניהן וגם היא לא הצליחה לפעמים. ואוי לה לאותה עין שלא השכילה להבדיל ונאלצה לצפות באכזבה בגוש שומשום מרוייר שנירק מבין שפתיים, כשחמשת הגרמים היקרים הולכים לאבדון. וטרם הזכרתי את ההימור המחושב שבבחירת ממתקים עטופים בנייר מטאלי מבריק. האם הם יהיו ממולאים בקרמל או נוגט, או שמא בליקר מגעיל שיזל על האצבעות?


לרוב היינו לקראת סיום כשאמא הייתה חוזרת עם עגלה עמוסה. לאחר מעט דחיקות מצידה, דילגנו בשמחה אל הקופות, קומצות באגרופינו את שקיות הקסם שצפנו בחובן את פרי עמלנו.


אח... היפרכל. זוכרים שהם היו עושים את "שבוע אמריקה"? במשך שבוע היה אפשר לקנות אוריאוז וגלידת פרזידנטס צ'ויס וראפלז? פעם אלה היו מוצרים נדירים, מהאולד קאנטרי שמתענגים עליהם רק לעיתים רחוקות.


הסיבה לכל הנוסטלגיה ההזויה הזאת היא חוברת מתכונים של היפרכל שחמותי היקרה נתנה לי לפני כמה חודשים. קצת מגוכח לדבר על נוסטלגיה כשהחוברת יצאה בשנת 2001 - לא בדיוק מדובר בעידן המסוזואי. אבל זכור לי שבכיתה ז' נתקפנו בנוסטלגיה עזה בזכרנו את הפרקים של שאלתיאל קוואק בהם צפינו כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ו'. אז יחסית אני במצב טוב. 
בכל מקרה, החוברת הזו אהודה מאוד בבית הורי, ושמחתי לקבל עותק משלי. אמנם רק שלושה מתכונים מתוכה נמצאו ראויים להכנה אצלנו, אבל השלושה האלה נחלו הצלחה מרובה.

החוברת המיוחלת

הפוסט של היום הוא הגרסא שלי לאחד מהם. המתכון המקורי הוא לדג נסיכת הנילוס עם רוטב זיתים ויין לבן. את הדג שיניתי לסול, דג עדין וטעים, אבל במחיר נוח יותר - מדי פעם רואים אותו ב-20 ש"ח לקילו (יצויין שאני קונה דגים קפואים בסופר. אין לי מושג מה מחירי הדגים בשוק - דוכני הדגים מפחידים אותי. אם מישהו מקוראי רוצה להתנדב לעשות לי סדנת איך קונים דגים בשוק, תבוא עליו הברכה). בנוסף, שיניתי קצת כמויות ברוטב, . לבסוף, הורדתי את כמות הדג, והוספתי למנה שעועית לבנה מבושלת עם רוזמרין ועלה דפנה, כדי להוסיף עוד רובד של טעמים למנה, וכדי "למתוח" אותה קצת ולחסוך קצת כסף. המנה נשמעת אולי מעט מסובכת אבל היא מכילה בסך הכל שלושה חלקים קלים להכנה. את הדגים מקמחים ומטגנים במעט שמן, את השעועית משרים ומבשלים, והרוטב גם פשוט - רק כמה דקות על האש, וללא סיבוכים. 


סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן
מבוסס על: מתכון מתוך חוברת מתכונים של חברת היפרכל, מפברואר 2001 (לא ראיתי שם קרדיטים יותר מדוייקים...)
כמות: 5 מנות
עלות: כ-18 ש"ח


מרכיבים:
1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה
עלה דפנה
2 ענפי רוזמרין טריים (זוכרים איפה מוצאים אותם?)


5 מנות פילה דג סול (500 גרם)
בערך חצי כוס קמח
מלח ופלפל
כמה כפות שמן לטיגון


1/3 כוס יין לבן יבש
3 שיני שום פרוסות
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות שמן זית
1/2 כפית טימין יבש (למי שיש טרי, במתכון המקורי כתוב שצריך כף)
1 כוס זיתים שחורים ו/או ירוקים, לא מגולענים


הוראות הכנה:
מסננים את השעועית ממי ההשרייה, ומניחים בסיר עם עלה הדפנה, ענפי הרוזמרין, ומים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, כשעה. מוסיפים עוד מים תוך כדי בישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול, מוציאים את עלה הדפנה וענפי הרוזמרין ושומרים אותם בצד.
בזמן שהשעועית מתבשלת מכינים את הרוטב - בסיר קטן מביאים לרתיחה את היין והשום. מוסיפים מיץ לימון, שמן, טימין וזיתים שחורים ומבשלים חמש דקות.
לבסוף, מכינים את הדגים - מנגבים את הדגים במגבת נייר (אם הם רטובים הקמח יהפוך לעיסה ויהיה קשה לצפות אותם), מערבבים בצלחת את הקמח המלח והפלפל, ומצפים את הדגים בתערובת הקמח.
מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד עד שהם מעט זהובים, ובשר הדג אטום, אבל לא יבש. הקפידו לתת לדגים מרווח - אל תצופפו אותם יותר מדי במחבת.
להגשה, עורמים על הצלחת מהשעועית, מעל מניחים פרוסת דג, ומעל הכל יוצקים כמה כפות מהרוטב.

ובהשוואה למקור...