ארוחת דג

שמתם לב שאני לא מעלה הרבה מתכוני דגים נכון? כשמישהו במשפחה אלרגי לדגים בצורה קיצונית המשפחה נוטה שלא לאמץ מגוון מתכונים מן הים. הדג היחיד שאכלתי בתור ילדה היה טונה מקופסא. אני זוכרת את ההלם שתקף אותי כשגיליתי שדגי טונה הם דגים ענקיים השוקלים מאות קילוגרמים, ולא יצורים במשקל אחיד של 160 גרם שאיכשהו גדלים בצורת דיסקוס ללא עצמות. לאט לאט התחלתי לגלות עוד דגים. זה התחיל מפטוצ'יני ברוטב שמנת וסלמון של קפולסקי, ומשם, מים רבים לא יכלו לכבות את אהבתי. גיליתי את שניצל הדג המטוגן שמקבלים עם פלח קטן של לימון. גיליתי שפלטות הדגים המעושנים האלה לא רעים בכלל. יותר מאוחר גיליתי מה טעמו של סלמון טרי על הגריל, שדגו אותו רק הבוקר. אין מילים.

עכשיו שאני אדם מבוגר שיכולה לעשות מה שהיא רוצה במטבחה הביתי ללא חשש להרעלת מי מבני הבית, אני לומדת להכין דגים גם בעצמי. אני עדיין פוחדת מהדגים הטריים בשוק, אבל לקנות דגים קפואים בסופר אני יודעת. כן, זה לא אותו הטעם כמו דג טרי. מי שהתרגל לאכול דגים טריים דרך קבע לא יוכל לחזור לפריזר. אבל לי זה די טעים בתור ארוחת אמצע שבוע. 

אחד הדגים שאני מוצאת את עצמי קונה הכי הרבה הוא דג סול. יש לו טעם עדין ולא "דגי" מדי, גם בלי כל מיני השריות במים או מיץ לימון. הוא מגיע נקי, בלי קשקשים מפחידים או עצמות שיכולים להיתקע בגרון. וכמובן, הוא זול. בערך פעם בחודש יש עליו מבצעים של 20 ש"ח לקילו. אמנם המשקל כולל גם ציפוי קרח על הפילטים שנמס ומתפוגג כשמפשירים אותם, ובכל זאת, מחיר משתלם לדעתי עבור חומר גלם שחשוב וכיף לשלב אותו בתפריט.
מכיוון שלטגן מאכלים בבודדים, כמו שניצלים או קציצות, זה לא אחד הדברים האהובים עלי, אני תמיד בחיפוש אחר מתכונים טובים לדגים אפויים. המתכון של היום הוא מתכון של מוסווד, שמגיע אליכם לאחר כמה מקצי שיפורים בתחום חסכון בזמן ועדכון מרכיבים וכמויות. כיום הוא אחד המתכונים הקבועים והאהובים עלי.

הקונספט פה מוצלח ביותר - מתחילים עם אורז מבושל (הידד לשימוש מושכל בשאריות!), מעליו עורמים עלי תרד ופרוסות דג, מעל הכל שופכים רוטב אסייתי מלא טעם ומקשטים בבצל ירוק קצוץ. מכסים היטב בנייר כסף, שולחים לתנור לכ-40 דקות וזהו סיימתם. הדג נאפה בדיוק כמה שהוא צריך, התרד גם הוא מתבשל בעדינות בלי להפוך לסמרטוט ולאבד את טעמיו, והאורז סופג את כל הרוטב ונוזלי הבישול שמטפטפים למטה, ונהיה טעים בטירוף. כך קיבלתם ארוחה שלמה בתבנית אחת- יש לכם דג, יש לכם בצל ירוק ותרד, ירוקים ובריאים, ויש לכם אורז שמחזיק את הכל. והכי טוב, בהנחה שתכננתם מראש את עניין האורז (אני משתדלת להכין מתכון כפול של אורז יום-יומיים לפני הכנת המתכון), כמות ההכנה המוקדמת היא מינימלית. 
אני גם אוהבת את הגמישות והסלחנות במתכון הזה. אפשר להשמש בסוג האורז האהוב עליכם, והכמות לא צריכה להיות מדוייקת, איפהשהו באיזור של 4 עד 6 כוסות אורז מבושל. אפשר גם לגוון בדגים. הכנתי בעבר עם זהבון ויצא סבבה. בטוחני שגם עם נסיכה זה יצא אחלה. רק צריך להתאים את זמן האפייה אם פרוסות הדג עבות יותר.
אה אה, והמתכון גם די דיאטטי. 2 ושליש כפות שמן על כל התבנית, וגם אותם אפשר לצמצם ללא נזק משמעותי אם צריך.
אה, והוא גם פרווה. 
אה, וגם ללא גלוטן אם אתם מקפידים להשתמש ברוטב סויה ללא גלוטן.

בקיצור, כפי שאתם רואים, יש המון סיבות לאהוב את המתכון הזה.
הכמויות פה מותאמות לשקיות הסטנדרטיות של סול קפוא, המכילים 10 פילטים, כלומר, תקבלו כ-10 מנות.  אם זה יותר מדי בשבילכם, אתם יכולים להכין חצי מתכון, אבל שקלו ברצינות להכין מתכון שלם ולהקפיא במנות אישיות. כאמור, מדובר בארוחה שלמה, היא מתחממת מעולה במיקרו לאחר ההקפאה ולא צריך להוסיף לה כלום. אני מביאה את המנות הקפואות האלה לעבודה באופן קבוע, ומידי כמה שבועות אני מכינה עוד תבנית גדולה ומחדשת את המלאי בפריזר.
בנוגע להפשרת הדגים עצמם, אני מפשירה את הדגים בתוך השקית הסגורה, וכשהם מופשרים, אני עושה חור קטן בשקית ומסננת את הנוזלים שהצטברו. כך לא צריך להתעסק עם מסננות מלאות דגים נאים שמפיצים ניחוחות ש... איך נאמר... לא ממש אהודים על חלק מבני ביתי.

דג סול אפוי על מצע תרד ואורז ברוטב אסייתי
מבוסס על: עיבוד שלי למתכון מתוך הספר The Moosewood Restaurant Cooks at Home
עלות: כ-35 ש"ח
כמות: כ-10 מנות

מרכיבים
4-6 כוסות אורז מבושל, מהסוג האהוב עליכם
10 פילטים של דג סול, או כל דג לבן (אמנון, נסיכה, זהבון...), טרי או קפוא, מופשר ומסונן מנוזלים 
1 חבילה עלי תרד (800 גרם), שטופים ומנוקים
חצי צרור בצל ירוק קצוץ
3 שיני שום
2 ס"מ שורש ג'ינג'ר
2 כפות שמן
4 כפות רוטב סויה
1 כפית שמן סומסום
1/2 כפית צ'ילי גרוס (הכמות הזאת יוצרת חריפות קלה עד בינונית. אם אתם אוהבים רק מעט חריף, צמצמו ל-1/4 כפית, ואם אתם לא בקטע של חריף אפשר בהחלט להשמיט את הצ'ילי לגמרי)

הוראות הכנה
מסדרים את האורז המבושל בתבנית גדולה. מפזרים מעליו את עלי התרד, מעליהם מסדרים את פרוסות הדג, ומעליהם מפזרים את הבצל הירוק הקצוץ.
קוצצים את השום והג'ינג'ר, מערבבים בצנצנת עם השמן, הסויה, שמן הסומסום והצ'ילי ושופכים את הרוטב באופן (פחות או יותר) אחיד מעל תכולת התבנית.
מכסים היטב בנייר כסף, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות. 

שימו לב - עם השוני בעובי פרוסות הדג, בכמות האורז שתשתמשו, בחוזקם של תנורים שונים וכו' וכו', קשה לתת זמנים שיהיו נכונים לכולם. אם אתם יודעים שהתנור שלכם חזק בדקו את הדגים קצת לפני הזמן. אם הוא לא חזק במיוחד ו/או אתם משתמשים בפרוסות דג עבות יותר, ייתכן שתצתרכו להחזיר את התבנית לעוד 10 דקות בתנור. שימו לב לזמנים בפעם הראשונה, ובפעם הבאה תדעו בדיוק כמה זמן אפייה צריך בתנור שלכם.

יער הברוקולי הקסום

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר מתחילה להרגיש את סוף החורף. כן, אני יודעת, רק תחילת פברואר עכשיו, ויש עוד קור וגשם לפנינו (אני מקווה לפחות). אבל ברגע שנכנסים לחודש שבט, עם כל חגיגות הטבע, והפירות של ט"ו בשבט, אני מתחילה, מבלי משים, לקלף מעלי את קליפות החורף. קצת פחות חימום, קצת יותר זמן בחוץ, יותר פעילות ותזוזה, פחות בהייה בגשם ממעמקי הר של שמיכות (האמת, נראה לי שעשיתי את זה אולי פעם אחת החורף. ככה זה כשעובדים ברוב שעות האור. אבל אני אוהבת לחשוב שהעברתי את זמני בצורה פיוטית שכזו). 


לכן הסיפור עם הפירות היבשים בט"ו בשבט כל כך צורם לי. מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על חגיגת הלבלוב והפריחה, התחדשותו של הטבע ותחילת האביב? פרוסות תפוח יבשים ודהויים? אולי איזה משמש מקומט ששכח כבר מזמן איך מרגיש חום השמש? 
לא הא?
רגע רגע, מה עם גוש בלתי מזוהה ומסוכר בצבע כתום זוהר? נו, הזה שלא ברור אם הוא מנגו, פפאיה, או סוליה של כפכף מקלחת צבעוני. 
מישהו?
|קולות צרצרים|
אז בואו נכין היום משהו שיותר מתאים לט"ו בשבט - בריא, מלא ירוק, ומקורי, עם מראה שמתאים בול לחג.
אני מדברת כמובן על יער הברוקולי הקסום. אם הייתם הִיפים בארה"ב בשנות השבעים, בטוחני שאתם יודעים על מה אני מדברת. למי שלא, מדובר בפשטידת אורז פשוטה שבתוכה נטועים גבעולי ברוקולי ויוצרים אפקט מקסים של יער קטנטן. הבטחתי לעצמי ביום שפתחתי את הבלוג שלעולם לא אשתמש בשורש המשומש עד זרא ק.ס.מ. כדי לתאר את האוכל שלי, אבל במקרה דנן, זהו שמו הרשמי של המאכל, ובאמת, הוא די מקסים (די! די! תפסיקי! אסור!).
המתכון הזה מאוד קל לעדכון ושינוי על פי העדפותיכם. אפשר להשתמש באורז לבן או מלא, אפשר לגוון בסוג הגבינה אם אתם רוצים - קשקבל, מוצרלה או פטה כולם יהיו טעימים פה, ואפשר כמובן לגוון בעשבי התיבול. אני השתמשתי בפטרוזיליה שמיר ונענע, אבל שילוב של בזיליקום או קצת מרווה טרייה לתוך העסק גם יכול להיות מעולה.
אם אתם לא ממש אוהבים את הרעיון של פשטידת אורז (כאמור, מתכון של היפים), אתם יכולים לטעת את עצי הברוקולי בכל פשטידה שתרצו, כל עוד היא מוצקה ויבשה יחסית, כדי שהעצים יוכלו לעמוד בתערובת בכוחות עצמם. 


יער הברוקולי הקסום, פשטידת אורז וגבינה בעיטור "עצי" ברוקולי
מבוסס על: המתכון הקלאסי של מולי קאצן מתוך הספר The Enchanted Brocolli Forest עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
2 כוסות אורז לא מבושל (אפשר לבן או מלא)
כ-1/2 ק"ג ברוקולי
1 כף שמן זית או חמאה
1 בצל קצוץ
1 שן שום קצוצה
1/2 מלח
1/2 פלפל
3 ביצים
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים (אני השתמשתי בכוס פטרוזיליה קצוצה, 3/4 כוס שמיר קצוץ ו-1/4 כוס נענע קצוצה)
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
מעט שמן זית
מעט מיץ לימון


הוראות הכנה
מבשלים את האורז בצורה המועדפת עליכם. לרוב יש גם הוראות על האריזה אם אתם צריכים.
בינתיים, מכינים את עצי הברוקולי - מפרקים את התפרחת הגדולה של הברוקולי לתפרחות "עציות" קטנות, עם "גזע" באורך אצבע בערך. את חלקי הגבעול המיותרים שומרים לתבשילים אחרים. 
שותפים ומנקים את תפרחות הברוקולי וחולטים אותם במים רותחים במשך כ-2 דקות, עד שהם משנים את צבעם לירוק עז, כדי לרכך אותם קצת. איך חולטים? לוקחים סיר שיכול להכיל את הברוקולי בשכבה אחת ושמים בו מים בגובה כמה ס"מ. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את הברוקולי, מכסים, ומבשלים במשך 2 דקות. בתום 2 הדקות מסננים את המים ומעבירים את הברוקולי לכלי נפרד.
מחממים בסיר את השמן או החמאה, מטגנים את הבצל, השום, המלח והפלפל, עד שהבצל נהיה שקוף, כ-5 דקות. 
מכבים את האש ומערבבים פנימה את האורז, עשבי התיבול, הביצים והגבינה.
מסדרים את התערובת בתבנית גדולה, ו"נוטעים" בתוכה את תפרחות הברוקולי החלוטים.
מטפטפים מעל הברוקולי מעט לימון ושמן זית (ממש טיפה או שתיים על כל עץ).
מכסים בעדינות את התבנית בנייר כסף (תיזהרו לא להפיל את העצים!), ואופים בתנור בחום בינוני-נמוך, 160 מעלות, במשך כ-20 דקות, רק עד שהפשטידה חמה כולה (אנחנו רוצים שהביצים יתבשלו, לא מעבר לזה).

הריני להציג בפניכם את דוגמניות הבית החדשות, עזמרלדה ופרה פוסֶט!
קבלו אותן!

עזמרלדה, דוגמנית צמרת ותיקה, חלוצה בתחום דוגמנות חיות המשק.
עזמרלדה מספרת כי היא מנצלת את הסלברטאיות שלה כדי להילחם בדעות קדומות:
"זה מה זה לא נכון מה שאומרים שכל הדוגמניות אוכלות רק חסה כל היום.
אני למשל אוכלת מלא חוביזה, ולפעמים גם סירה קוצנית".

פרה פוסט, נערת החן של התנועה הקיבוצית לשנת 2011, היא חדשה בתחום אך כבר
הספיקה להוביל קמפיינים עבור מועצת החלב ("לעדי הימלבלוי יש הרבה מה ללמוד ממני"),
ועלית ("אנשים כל הזמן מבקשים ממני לחתום על חפיסות השוקולד שלהם"),
שהפכו אותה לבת בית בקרב הציבור הישראלי. מהו סוד ההצלחה המטאורית שלה?
"לי אין שום סיליקון בחלב", היא אומרת בקריצה.

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.

לא בוכים על בצל שנחתך

מה הדבר הכי מגוחך שעשיתם כדי לא לבכות תוך כדי חיתוך בצל? גפרור בפה? לקרר את הבצל בפריזר? פפט. חסרי דמיון שכמותכם. הריני מתכבדת להציע בפניכם עוד שתי שיטות למניעת בכי תוך כדי חיתוך בצל.
לא, כמובן שהן לא עובדות. אבל הן תשעשענה את סובביכם. אז קבלו אותן בסדר מגוכחות עולה:
1. שנורקל - באמצע פריסת כמות בצל אינסופית למרק בצל, נשברתי, עליתי לשירותים והרכבתי את השנורקל שאחותי הייתה משחקת בו באמבטיה כשהייתה קטנה. זה לא ממש עזר, גם לא יכלתי לראות כלום כי לא הצלחתי להרכיב את השנורקל מעל המשקפיים (הטריק הזה שרואים יותר טוב דרך השנורקל רק עובד מתחת למים וגם זה לא עוזר מספיק למשקפופרים כבדים כמוני). מה שכן יכולתי לראות טושטש במהירות על ידי אדי דמעותי שטרם שככו.
2. ניילון נצמד - לאחר הכשלון הצורם של הנסיון הקודם, לפני תחילת החיתוך, לקחתי לי גליל של ניילון נצמד וליפפתי אותו מסביב לראשי, מעל למשקפיים כמובן. נראיתי כמו סוג של מומיה, וגם זזתי בתנועות מגושמות של מומיה, כי, למקרה של ידעתם, רואים קצת מטושטש מבעד כמה שכבות ניילון. הניסוי הזה הופסק טרם הצלחתי להתנסות בחיתוך יותר מדי, כי אמא שלי חזרה הביתה וצעקה עלי שאני אחתוך לעצמי את האצבעות, ולמה לעזאזל גמרתי לה גליל שלם של ניילון נצמד?!


מאז אני פשוט חותכת וסובלת. מקבלת את הייסורים באהבה, כמחיר שצריך לשלם תמורת קסמי הבצל.
מה איתכם קוראי היקרים? יש לכם איזה טריק שבאמת עובד?
אם כן, תצטרכו אותו למתכון של היום - מרק בצל.



כמה פעמים קרה לכם שהכנתם מרק בצל - קילפתם ופרסתם בצלים עד שלא יכלתם לראות מרוב דמעות , קירמלתם את פרוסות הבצל בסיר ברזל יצוק, ערבבתם באהבה עם כף עץ ובסבלנות אין קץ, אבל ברגע שהוספתם מים למרק... הממ... דלוח. בצל מקורמל זה אולי הדבר הכי טעים בעולם, זה בטח הריח הכי טעים בעולם, אבל אין לו מספיק כוח להחזיק סיר שלם של מרק בעצמו. לכן, מתכונים קלאסיים למרק בצל יבקשו מכם להשתמש בציר בתור נוזל, במקום במים, כדי שיהיה למרק איזשהו עמוד שדרה של טעם בסיסי. מתכונים קצת פחות קלאסיים יבקשו מכם להוסיף מעט אבקת מרק במקום. 
ציר זה דבר נפלא. לו הייתי מנהלת מטבח של מסעדה, אין ספק שהייתי דואגת שיהיה לנו סטוק של ציר איכותי בפריזר. אבל מכיוון שיש לי רק מקפיא ביתי ממוצע, שאני צריכה אותו לדברים יותר חשובים (גלידה! טוב נו, לא באמת. בעיקר שאריות + עוף קפוא), אני לא מכינה ומקפיאה ציר.
לאחרונה חיטטתי בספרו של מארק ביטמן החכם מכל בשלן, והגעתי למתכון שלו למרק בצל. שמחתי לראות שהוא הציע רעיון שחשבתי עליו בעצמי, ואפילו ניסיתי בכמה מתכונים אחרים, אבל לא ידעתי אם הוא באמת "בסדר". האיש הציע שאם אין ציר, אפשר להכין תוך כדי. הרי ציר זה סך הכל מים מורתחים עם כמה ירקות בסיסיים - בצל, גזר, סלרי וכדומה - עלה דפנה, אולי עוד איזה תבלין או שניים. אם ממילא המרק צריך לרתוח, במקום להכין ציר בנפרד אפשר להוסיף את רכיבי הציר למרק המתבשל, לתת להם להעניק לו מטעמם, ולדוג אותם החוצה בסוף.
אז היום חברים, מרק בצל עם טעם. עשיר, עמוק, מורכב, מלא רבדים. גייסתי את הכל הטריקים, הן של ביטמן והן של מוסווד (שמהספר שלהם אני מכינה בדרך כלל מרק בצל), כדי לתחזק את המרק הזה. יש בו מרכיבי ציר שמוסיפים בשלב הרתיחה - גזר, סלרי, עלה דפנה, פלפל שחור ואנגלי, ויש גם שחקן חיזוק בדמות פטריית שיטאקה מיובשת שתיתן עוד קצת טעם אומאמי. יש פה טימין וחרדל ושום, יש פה יין לבן, וקצת סויה כדי לתת קיק אחרון של טעם. 
הגישו חם עם קרוטונים או טוסטים, וגבינה מגוררת. המהדרין (ואלו שיש להם קערות שיכולות להיכנס לתנור, כלומר, לא אני), ירכיבו מראש קערות של מרק עם טוסט וגבינה מגוררת ויתיכו הכל בתנור במצב גריל במשך 2-3 דקות. שימו לב שאם אתם מוותרים על הגבינה ומשתמשים בשמן זית במקום חמאה, המרק הוא פרווה וטבעוני.
ורק הערה אחת אחרונה, לא מומלץ להשתמש בסיר עם ציפוי מונע הדבקה (טפלון ודומיו) למתכון הזה. יקח לכם פי 3 זמן לקרמל את הבצל.


מרק בצל עשיר, ללא אבקת מרק
מבוסס על: שילוב של שתי מתכונים למרק בצל, מתוך How to Cook Everything Vegetarian של מארק ביטמן, ומתוך The Moosewood Cookbook 
עלות: כ-9 ש"ח (למרק בלבד, לא כולל גבינה וטוסטים)
כמות: כ-6 מנות


מרכיבים:
3 כפות שמן זית, 45 גרם חמאה, או שילוב
1 כפית מלח
4 בצלים פרוסים דק
1/2 כפית טימין יבש
1/2 כפית אבקת חרדל
6 כוסות מים
1 גזר קלוף חתוך ל2-3 חתיכות
1 ענף סלרי חתוך ל-2-3 חתיכות
4 שיני שום קצוצות
1 פטריית שיטאקה מיובשת
1 עלה דפנה
מעט (1/8 כפית) פלפל שחור גרוס
מעט (1/8 כפית) פלפל אנגלי
4 כפות יין לבן
2 כפות רוטב סויה


הוראות הכנה:
מחממים את השמן ו/או החמאה בסיר על חום בינוני, מוסיפים את הבצל והמלח ומטגנים כ-10 דקות. מערבבים מדי פעם. 
מוסיפים את החרדל והטימין, מכסים, ומבשלים על חום נמוך כ-20 דקות, כדי לתת לבצלים להתחמם כהוגן ולשחרר מיצים. מגלים את הסיר (כדי שהנוזלים שהבצלים שיחררו יתאדו) וממשיכים לבשל על חום נמוך, עד שהבצלים כהים ומקורמלים, כ-15 דקות נוספות. אורך שלב הקרמול ישתנה בהתאם לגודל הסיר והחומר שממנו הוא עשוי, אופי הבצלים, חום האש... השתמשו בעיניים ובאף כדי לדעת מתי הגעתם אל הארץ המובטחת של הבצל המקורמל. מערבבים מדי פעם תוך כדי תהליך הקרמול, כדי לוודא שהבצלים לא נדבקים לתחתית הסיר. 
כשהבצלים חומים ומקורמלים ותופסים פחות מ-10% מהנפח ההתחלתי שלהם, מוסיפים את המים, הגזר, הסלרי, השום, פטריית השיטאקה, עלה הדפנה, הפלפל והפלפל האנגלי. מביאים לרתיחה, ומבשלים על חום בינוני 30 דקות, עד שהגזר מרוכך.
מוסיפים את היין הלבן והסויה ומבשלים 10 דקות נוספות.
לפני ההגשה, דגים החוצה את הגזר, הסלרי, הפטרייה ועלה הדפנה (לא באמת חייבים לדוג החוצה את הירקות, הם גם טעימים, אבל זה לא חלק ממרק בצל קלאסי. אבל בכל מקרה את עלה הדפנה אי אפשר לאכול). מגישים עם טוסטים או קרוטונים, וגבינה מגוררת.

מרק עדשים שונה

שלום לכם קוראי היקרים (חוץ מאלה מכם שהחליטו לבנות את הסוכות שלכם אחרי 10 בלילה ו/או לפני 7:30 בבוקר. אתם קצת פחות יקרים לי כרגע). כולי תקווה שפוסט זה מוצא אתכם מתכוננים בכיף לקראת החג, או סתם נהנים מהחופש.
אצלנו בבית, ההכנה הכי קשה הייתה קישוט הסוכה. לא מדובר בסתם משימה, כי אם מלחמה עיקשת בין כוחות הטוב - שדגלו בקישוטים ביתיים וצנועים תוך שילוב עדין של כמה שרשראות קנויות ומנצנצות - לכוחות האופל - שדגלו בתליית כל הקישוטים הכי מנצנצים וצעקניים שאגרנו לאורך השנים, כמה שיותר גדול ורועש, יותר טוב.
וכך זה היה הולך: אמא הייתה מגיעה לסוכה שנבנתה זה עתה, ותולה כמה מהמנצנצים המאסיביים שלנו, או כפי שאני קראתי להם, מדוזות רדיואקטיביות מצ'רנוביל. אז אני הייתי מגיעה לסוכה, מורידה את כל המדוזות, ושוזרת במקום את שרשראות הנייר (המתפוררות) והחרוזים שייצרנו לאורך השנים. אז אחותי הייתה מגיעה, נעלבת שאף אחד לא תלה את הציור שלה מהגן (זה שכל הצבעים שלו נזלו מהגשם בסופה של 99'), וכאות מחאה תולה בחזרה את כל המדוזות, כולל זו האימתנית ביותר - המדוזה המנצנצת שממנה תלויות תתי מדוזות קטנות בצורות של פירות מנצנצים (למה? למה???).
סוכת שלום כבר אמרנו?
בשלב כלשהו היינו גומרים את כל הסיכות לתלייה, ומצב הקישוט מאותו הרגע היה נשמר כסטטוס קוו באותה השנה. מזל שאף אחד לא חשב (העיז?) לקנות עוד חבילת סיכות. בעצם, היות שכל הצדדים במחלוקת האסטטית הזו ניחנו בגובה לא מרשים במיוחד, המצריך עמידה על כיסא לכל תלייה של קישוט, ייתכן וגם ככה היה נמאס לנו מהסדרה הבלתי נגמרת של גרירת כסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה. קשים הם חייהם של היהודים הנמוכים.


אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט. מרק עדשים.
בעצם אולי זה כן קשור. מרק עדשים זה קצת סתווי כזה לא? מתאים לי דווקא לשבת בסוכה ולאכול איזו קערת מרק עדשים מהבילה.


ובכן היום, כאמור, מרק עדשים, אבל קצת שונה. המתכון מאוד פשוט להכנה, ועם טוויסט מקורי - למרק מתווספים כמה משמשים מיובשים קצוצים המעניקים לו מתיקות עדינה ומיוחדת. השילוב של עדשים ומשמשים אולי יישמע לכם קצת מוזר (זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בבלוג. הממ...) אבל הם דווקא משתלבים בצורה נהדרת. במיוחד על רקע החמיצות והמורכבות של החומץ הבלסמי שמוסיפים בסוף. כך, לאחר מעט מאוד מאמץ, מתקבל מרק סמיך, ממלא, ועשיר בטעמים שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב.



מרק עדשים עם משמשים מיובשים
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן מתוך הספר Vegetable Heaven
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 7-8 מנות


מרכיבים
2 כוסות עדשים כתומות או ירוקות (שניהם יוצאים אחלה, הצבע קצת יותר יפה עם הכתומות)
8 כוסות מים 
2 כוסות בצל קצוץ (בערך בצל אחד בינוני-גדול)
2 כפיות כמון
2 כפיות חרדל (התבלין היבש, לא הממרח)
2 שיני שום
1 כוס לא גדושה של משמשים מיובשים קצוצים (יצא לי 12 משמשים. לא שספרתי.)
1ו-1/2 עד 2 כפיות מלח (לפי הטעם)
3 כפות חומץ בלסמי
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
שמים את העדשים והמים בסיר, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני-נמוך במשך 15 דקות.
מוסיפים את הבצל, הכמון והחרדל ומבשלים 15 דקות נוספות, עד שהעדשים מתרככות.
מוסיפים את השום, המשמשים והמלח ומבשלים עוד 15 דקות. 
מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החומץ הבלסמי והפלפל הגרוס.

תזכורת עצמית - לתת לעצמי ו/או למצלמה להשתקף בכלי ההגשה זה לא מקצועי

לפחות לבשתי חולצה שתואמת את צבע המרק...
ובלי קשר, איזה כיף זה כששם המתכון מתחרז כל כך יפה.

מבצע שנורז ואורז קוקוס חמוץ חריף

כשהייתי בתיכון הייתי משוכנעת שאמא של נעמה מכינה את האורז הכי טעים בעולם. זה היה בסך הכל אורז עם גזר ובצל מגוררים ומטוגנים, אבל איכשהו נוצר מאכל שהילך עלי קסם. בכל פעם שנעמה הייתה מוציאה את הטאפרוואר עם ארוחת הצהריים הייתי נכנסת להיכון - אורז או לא אורז? אם אכן התמזל מזלי והיה מדובר באורז הנחשק, המבצע ("שנור אורז"? "שנורז"?) החל. טכניקות הנעות בין "יואו יש לך מלא אורז! בחיים לא תצליחי לסיים הכל לבד!" לבין "שוד ושבר! השארתי את האוכל בבית! מה חבל שאין מי שיציל אותי מיסורי הרעב" לבין "תראי ציפור! ... אוי... לאן האורז נעלם?" נוסו בהצלחה מעורבת. ייתכן והייתי צריכה לנסות "תראי ציפור מתה!" שכן נעמה המדוברת היא בלונדינית (מהממת ותפוסה), אבל לא חשבתי על זה בזמנו. בכל מקרה סביר להניח שמה שהיה יוצא מזה זה כאפה. 


בכל אופן, בשלב כלשהו נעמה, שכנראה חששה לשלומה ובטחונה האישי, התחילה להביא קצת אקסטרה בטאפרוואר, שיהיה לי. כפרה עליה.
ואז גיליתי גילוי עוד יותר מרעיש - אם אני הולכת לנעמה הביתה, אפשר לאכול שם צהרים ולקבל צלחת אורז לגמרי שלי! אח... חיים טובים.
לפני שאתם שואלים, כן, ביקשתי את המתכון, הוא פשוט. בצל וגזר מטוגנים, אורז, מתבלים במלח ופלפל... משהו כזה. אני לא בדיוק זוכרת, זה היה מזמן. ניסיתי להכין בעצמי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. 


כיום כמעט ולא יוצא לי להכין אורז, זה התפקיד של אישי, שעושה זאת הרבה יותר טוב ממני. נכון לכל בשלנ/ית ראוי/ה לשמו/ה יש את השיטה להכנת האורז האולטימטיבי? אז זהו, אני עוד לא הגעתי לשלב הזה, בלשון המעטה. אפשר להגיד שיש לי בעיות עם בישול פחמימות במים. אורז... פסטה... כל עניין התזמון שם מעיק עלי. אני נוטה לשים אותם במים ולשכוח מהם עד שיש ריח של שרוף ו/או הצפה של הכיריים. כעת ישנה הסכמה לא פורמלית ביני לבין אישי שהוא מטפל בדברים האלה. הבעיה היא שהוא אוהב את האורז שלו לבן פשוט, וטהור, ללא קשקושים ותוספות, שרק הורסים את טעם האורז לדעתו. מכיוון שהגענו להסדר נוח לשנינו אני משתדלת שלא לנדנד את סירת הפחממות, אבל מדי פעם אני מתמרדת ומכינה בעצמי אורז עם מלא תוספות טעימות.


אחד מהמתכונים האהובים עלי הוא מתכון לאורז עם קוקוס קלוי, ג'ינג'ר, צ'ילי, וליים. חמוץ, חריף וממכר. המתכון המקורי עושה שימוש באורז בסמטי, אבל עד כה לא יצא לי לנסות - האיש אחראי גם על קניית האורז, ועד שעשיתי מעשה וקניתי בעצמי אורז בסמטי, הוא התגלה כמכיל תוספת חלבונים, איף יו קנואו וואט איי מין, כך שעד כה השתמשתי רק באורז פרסי לבן רגיל. בנוסף, לרוב אין ליים בסופר, אז אני מחליפה בלימון. אני מניחה שללא ההחלפות המתכון יהיה אף יותר טוב. אשמח אם תנסו ותדווחו.


אורז קוקוס עם ג'ינג'ר, פלפל חריף ולימון
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים:
2 כוסות אורז לא מבושל (בסמטי, לבן או חום, במתכון המקורי. גם פרסי לבן יוצא סבבה)
1 כוס קוקוס יבש (לא ממותק) מגורר
1 כף שמן
בצל גדול קצוץ (אמורים לקבל 2 כוסות בצל קצוץ)
1/3 פלפל חריף קצוץ (במתכון המקורי יש 2-3 פלפלי חלפניו או סראנו. אשאיר זאת לחובבי חריף)
2 כפות ג'ינג'ר קצוץ
2 שיני שום קצוצות
1+1/2 כפיות מלח, או לפי הטעם
גרידה מלימון אחד
4-6 כפות מיץ לימון (אני שמה 6)


הוראות הכנה:

קוקוס זהוב

הכינו את האורז לפי העדפתכם (אני פשוט שמה אותו בסיר עם 4 כוסות מים, מביאה לרתיחה ומבשלת כ-20 דקות. אבל אתם לא חייבים להקשיב לי...).
בזמן שהאורז מתבשל מכינים את התוספות: קולים את הקוקוס במחבת או סיר, תוך כדי ערבוב עד שהקוקוס מתחיל להזהיב. שימו עליו עין, זה קורה תוך דקה או שתיים. 
במחבת נפרדת (או באותו מחבת, לאחר שהוצאתם את הקוקוס), מטגנים את את הבצל בשמן עד שהוא מתחיל להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את הפלפל החריף, הג'ינג'ר, השום וחצי כפית מלח, מורידים לחום נמוך ומטגנים כעשר דקות נוספות.
כשהאורז מוכן מערבבים פנימה בעדינות את התערובת המטגנת. מוסיפים בהדרגה את יתר המלח, הגרידה, מיץ הלימון ואת רוב הקוקוס (שומרים קצת לקישוט). 
מגישים עם קצת קוקוס מעל, בליווי פלחי לימון ופרוסות קיווי, אם רוצים.

בן דודו הסטלן של המקרון הצרפתי

קוראי היקרים, יש משהו שכדאי שתדעו.
קצת קשה לי להגיד את זה, אבל האמת תתן לי את הכוח.
הנה זה בא: מעולם לא הכנתי מקרונים צרפתיים.
כן, קראתם נכון. הדיסקוסים המתוקים בצבעי פסטל בשלל טעמים ומליות מהווים נייר לקמוס לבחינתו של בלוגר ראוי לשמו. 
ואני, עצלנית שכמותי, פשוט אין לי כוח.



הרשו לי לרגע להגן על עצמי. אמנם אי אפשר להתכחש לחמידותם של המקרונים, אבל לי אישית, הטעם לא שווה השקעה מאומצת של שעתיים, לא כולל זמן הליכה לחנות מתמחה לרכישת אבקת שקדים. יש כל כך הרבה דברים יותר טעימים ו/או יפים שאפשר להכין בשעתיים, כמו זה או אלה או זה. לכן כנראה שלא תראו אותי מעלה מתכון למקרונים בזמן הקרוב, עמכם הסליחה.

זהו אמרתי את זה. הוקל לי.

מדוע אם כן שיתפתי אתכם בכל זה (מלבד הרגשת הזיכוך שבווידוי הפומבי)?
מכיוון שיש מקרונים שאני דווקא כן מכינה.

הגרסא האמריקאית למקרונים עושה שימוש בקוקוס במקום באבקת שקדים והיא קלה פי אלף מהגרסא הצרפתית. אפשר להגיד שמקרון קוקוס הוא הבן דוד הסטלן של המקרון הצרפתי - פחות מהוקצע, אבל עדיין טעים ועם הרבה פחות השקעה. מקרון קוקוס הוא הבן דוד שהעדיף לראות טלויזיה במקום לעשות שיעורי בית. הוא הבן דוד שהבריז מכל השיעורים, אבל איכשהו עבר את הבגרויות. הוא הבן דוד שבמקום ללכת לאוניברסיטה פתח בלוג תמונות של חתולים ודווקא הרוויח מזה לא רע בכלל.
טוב נראה לי שהנמשל ברור, ואם לא, המשך בקו הכתיבה לעיל ככל הנראה לא יעשה דבר כדי להבהיר אותו. בקיצור, כל מה שצריך לעשות כדי להכין מקרון קוקס הוא להקציף ביצים (לא צריך להפריד אותם!) לערבב עם הקוקוס והסוכר ויאללה לתנור. פשוט, מהיר וקל. את הנאגלה האחרונה הכנתי תוך כדי התארגנות הבוקר ולקח לי פחות מ-30 דקות כולל אפייה ושטיפת כלים. מכיוון שאני ממש לא מהמתקתקים אני מניחה שחלק מקוראיי יצליחו להכין אותם גם בפחות זמן. 
העוגיות פרווה, ללא חמאה או מרגרינה (למעשה השמן היחיד במתכון משמש לשימון התבנית), וכיאה לעונה גם כשרות לפסח ללא קטניות. האמת היא שזוהי הסיבה שנזכרתי בעוגיות האלה. עוגיות קוקוס הן חברות של כבוד בנבחרת המתוקים לפסח. במקום לקנות עוגיות כשל"פ שספק אם האל הטוב יודע מה שמו בתוכן, נסו להכין בעצמכם.


מקרון קוקוס
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: כ-30 עוגיות 


מרכיבים:
3 ביצים (עדיף XL)
1 כפית תמצית וניל
3 כוסות קוקוס
1/2 כוס סוכר
1/4 כפית מלח
4-5 קוביות שוקולד (אופציונאלי)


הוראות הכנה:
מקציפים במיקסר את הביצים ואת תמצית הוניל עד שהתערובת נהיית תפוחה ובהירה, כ-3 דקות.
מערבבים בקערה נפרדת את הקוקוס, הסוכר והמלח ומקפלים לתוך הביצים.
מניחים כפות מהתערובת על תבנית אפייה משומנת. התערובת עשויה להיות קצת פירורית ומתפרקת יותר מבצק עוגיות רגיל, זה בסדר. אפשר להדק קצת את התערובת כשהיא על הכף ולהחליק אותה לנייר האפייה אם אתם מרגישים שהעוגיות שלכם מתפרקות. בכל מקרה העוגיות יתייצבו יותר בתנור.
אופים בחום בינוני (180 מעלות) במשך כ-10 דקות, עד שהעוגיות מתחילות להזהיב בקצוות.


לאחר שהעוגיות התקררו מעט אפשר לעטר בשוקולד מומס: מניחים את קוביות השוקולד בכלי קטן וממיסים במיקרוגל בפולסים של 30 שניות. מערבבים בין פולס לפולס, עד שהשוקולד מומס וחלק. מעבירים את השוקולד המומס לשקית סנדוויץ (רכזו אותו בקצה אחד של השקית). חותכים את קצה קצהו של השקית (עדיף להתחיל עם חור קטן מדי ולהגדיל מאשר לעשות חור גדול מדי ולהצטרך להעביר את השוקולד לשקית חדשה) ומזליפים את השוקולד על המקרונים.
(אישי טוען שההסבר הזה לא ברור במיוחד למי שאף פעם לא התנסה בכך. אשתדל באחד מהפוסטים הבאים לצרף תמונות להמחשה)

נראים לא רע בשביל חבורת סטלנים

איך למדתי להפסיק לדאוג ולאהוב את הקטניה

אישי שאל אותי הרגע על מה אני הולכת לכתוב. 

"נראה לי שעל סלט השעועית שהכנתי", עניתי לו.

"אווו..." הייתה התשובה הצינית (בליווי גלגול עיניים קל).

כן אני יודעת. קטניות זה לא נושא מלהיב כל כך. אבל הוא חשוב לאנשים שמנסים לחסוך כסף על אוכל. קטניות הם מאכל בריא ומשביע, שמספק ויטמינים, מינרלים, וחלבונים זולים יותר מאלה הבאים מן החי. הם מהמאכלים האלה שדיאטנים אוהבים להמליץ עליהם (אני לא יודעת אם זה נחשב אצלכם כיתרון או כחיסרון) ואפשר להיות יצירתיים איתם ולקחת אותם לכל מיני כיוונים קולינריים.

איכשהו, לא יוצא לי (ונראה לי שלרוב האנשים שלא מאלה שמכינים מילקשייקים עם אצות), לאכול מספיק קטניות. לוקח הרבה זמן לבשל אותם, וצריך להשרות אותם לפני, ועד שהם מוכנים כבר מאבדים את ההשראה. אז אני בחיפוש מתמיד אחר מתכוני קטניות מעניינים שידרבנו אותי (ואתכם) לבשל אותם יותר. אולי מאגר מגוון של מתכונים למאכלי קטניות טעימים וזולים ידרבנו אותי להשתמש יותר בשקיות האלה באחורי המזווה, ולא רק לעמוד נכלמת וחסרת אונים מול תוכחתם השקטה.

בהתאם לזאת, הנה לכם מתכון לסלט שעועית אדומה מפוצצת בטעמים, גרסא צמחונית למאכל גאורגי בשם לוביו, או מז'אווה לוביו לפי וויקיפדיה. השעועית ואגוזי המלך נותנים טעם אדמתי מורכב, הפטרוזיליה והכוסברה - טעם ירוק מרענן, הבצל נותן מעט פיקנטיות ומעל הכל חומץ יין אדום שקושר הכל ביחד (הזהרתי אתכם שתיאלצו לסבול את נסיונותי הנואשים עד שאלמד כתיבת אוכל טובה מהי). הסלט יכול להוות תוספת, או ארוחה בפני עצמה, במיוחד אם מגישים אותה על מצע חסה ועלי בייבי, עם תוספת של מעט פטה או בולגרית מלמעלה.

לוביו, סלט שעועית אדומה

מבוסס על: מתכון מתוך Moosewood Restaurant Daily Special

עלות: כ-9 ש"ח

כמות: יספיק לכ-6 סועדים כתוספת, ולכ-3 כעיקרית

מרכיבים:

1 כוס שעועית אדומה יבשה, מושרית ללילה

חופן גבעולי פטרוזיליה קצוצה (צריך להתקבל בערך רבע כוס קצוץ)

חופן גבעולי כוסברה קצוצה (כנ"ל)

3 שיני שום כתושים או קצוצים דק

1/2 בצל אדום קצוץ דק

3/4 כוס אגוזי מלך (בערך 75 גרם)

2 כפות שמן זית

3 כפות חומץ יין אדום

1/2 כפית מלח

1 כפית כוסברה יבשה טחונה

כמה סיבובים נדיבים ממגרסת הפלפל

הוראות הכנה:

מסננים את השעועית ממי ההשרייה ומבשלים במים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית, עד שהשעועית רכה, שעה עד שעה וחצי. מוסיפים עוד מים תוך כדי הבישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול.

לקראת סוף הבישול של השעועית מכינים את יתר המרכיבים. 

קולים את אגוזי המלך על מחבת יבשה או בתבנית בתנור במשך כמה דקות. שימו עליהם עין. הם עוברים ממצב לא מוכן למצב פחמי מהר מאוד.

קוצצים את העשבים, הבצל והשום (אמרתי לכם איך ברשימת המרכיבים), וכשהם מתקררים קוצצים גס את אגוזי המלך הקלויים.

מערבבים בקערה את השעועית המסוננת, עם יתר המרכיבים ומשהים חצי שעה לפחות כדי לתת לטעמים להתמזג.

בשבילו זה דני, בשבילך זה חומרים מייצבים

כל מי שבתור ילד הארון שלו בחדר היה מצופה במדבקות של דני שירים את היד.
אני שונאת אתכם.
לי לא היה קיר או לוח או דלת של מדבקות דני. דני הרשו לי לאכול רק לעיתים רחוקות, וככשסוף סוף אכלתי דני וזכיתי במדבקה הנכספת, אזי הדבקתה על קירות או ריהוט היה אסור בתכלית האיסור.
אולי בגלל זה מאולם לא נהייתי אכלנית נלהבת של מעדנים ויוגורטים למיניהם. היוגורט שהכי אהבתי היה זה עם תוספת פצופצי שוקולד, כשאת היוגורט עצמו אכלתי כלאחר יד, בעיקר מתוך רגשות אשמה.
בערך בגיל 8 הבנתי שאני בעצם לא אוהבת בכלל את הדני עצמו, ושהרבה יותר אפקטיבי לבקש מאמא מדבקות שלא מצורף אליהם מעדן חלב במרקם מטריד. השנים עברו, ואוסף המדבקות שלי גדל (על אף העובדה שעדי מג'1 טרם החזירה לי את שתי המכתביות שהבטיחה לי תמורת שתי מדבקות דובי של ליסה פרנק שסבתא שלי קנתה לי מאמריקה. כן עדי, אם את קוראת את זה, אני עדיין זוכרת). 


בשלב כלשהו גיליתי שאפשר להכין פודינג, הרבה יותר טעים מדני, בבית.
את המתכון הפשוט של מולי קאצן הכנתי עשרות פעמים, כשרציתי משהו קרמי ומתוק, כמעט ללא רגשות אשמה (אני גאה לספר שמאז שהתחלתי לבשל בשנות העשרה לחיי, פיתחתי חסינות הולכת וגוברת לרגשות אשמה שמקורם באוכל, עד שכיום אני חסינה בפניהם כמעט לגמרי). הפודינג הוא בטעם Butterscotch, טעם שאין לו תרגום טוב לעברית. אליבא דוויקיפדיה, באטרסקוטץ' מתאר את הטעם שנוצר מערבוב של סוכר חום וחמאה. דומה לקרמל אבל לא בדיוק. סוכרחומאה?
בכל מקרה, כשהתחלתי לשלם לעצמי על האוכל גיליתי שלהכין מעדני חלב בבית זה כל כך הרבה יותר זול מלקנות אותם שזה מגוכח.


אז בפעם הבאה שמתחשק לכם מעדן, קחו 5 דקות והכינו בעצמכם. אתם שולטים במה יש בפנים, בתוספות, בכמויות הסוכר. ותארו לעצמכם, מעדן חלב שאשכרה עשוי ברובו מחלב! בלי מחומרים מייצבים, חומרים מתחלבים, ויתר התרכובות המפחידות בדני. נראה אתכם מחכים לאכול את זה עד שזה יתקרר.



פודינג ביתי מהיר - Butterscotch Pudding 
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven (של יוצאת מוסווד, מולי קאצן)
עלות: כ-3 ש"ח
כמות: 3-4 מנות

מרכיבים
2 כוסות חלב (לא משנה איזה אחוז)
3 כפות סוכר חום
15 גרם חמאה (אופציונאלי)
קמצוץ מלח
1 כפית תמצית וניל
3 כפות קורנפלור

הוראות הכנה: בסיר קטן על חום בינוני, מחממים את כל המרכיבים למעט הקורנפלור.
כשהתערובת חמה אבל לא רותחת, שמים את הקורנפלור בקערית ומערבבים פנימה מעט מתערובת. מוסיפים בהדרגה עוד כמה כפות מתערובת החלב, ואז שופכים את תכולת הקערית חזרה לסיר.
מביאים את הפודינג כמעט עד לרתיחה תוך כדי ערבוב. כשהפודינג מתחיל לרתוח מורידים לחום נמוך ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהפודינג מסמיך ונהיה מבריק יותר. אל תדאגו, זו לא איזו הנחיה אמורפית. אתם לא תפספסו את זה - הטקסטורה משתנה לגמרי. זה לוקח בערך 5 דקות מהרגע שהפודינג מגיע לנקודת הרתיחה.
מורידים את הפודינג מהאש ומעבירים אותו לקערת הגשה או לקעריות אישיות.
אם אתם רוצים, אתם יכולים כבר עכשיו לאכול את מעשה ידיכם. אם אתם מעדיפים פודינג קר, קררו אותו עד לטמפ' החדר, אז כסו אותו בנילון נצמד והעבירו למקרר.
המהדרין יפזרו מעט סוכר חום מעל הפודינג לפני ההגשה.

בואו לא נתחיל אפילו עם האלטרנטיבות העבריות למילה פודינג. טוב?

המילה רפרפת לא נשמעת לי מתאימה, הפודינג לא אוורירי מספיק.
והמילה רביכה נשמעת פשוט בעע.

מי צריך דירה כשיש תפוחי אדמה?

הגיע כבר הזמן להעלות מתכון לתפוחי אדמה. בישול בזול פה, לא?
תפוח אדמה נראה כמו ירק משמים קצת, אבל ההיסטוריה שלו מרתקת - ירק קל לגידול, שמספק פי 2 עד 4 קלוריות מדגן שגדל באותו כמות שטח, פורץ לאירופה ומשנה הכל. מעכשיו, לא צריך שטחי חקלאות נרחבים כדי להתפרנס, מספיק לחכור פיסת אדמה קטנה, ובה לגדל תפוחי אדמה שיספיקו למשפחה שלמה. תפוח האדמה אחראי באופן אישי לגידול מאסיבי באוכלוסיית אירופה בתחילת המאה ה-19, פשוט כי פתאום נהיה הרבה יותר קל לא למות מרעב. מסופר ש-אקר אחד, כ-4050 מ"ר, של תפוחי אדמה, וחלב מפרה אחת, הספיקו להאכיל משפחה אירית ממוצעת.
חשבו על זה. יש לכם אדמה, פחות מ-70 על 70 מטר, ופרה, ואתם מסודרים. מי צריך דירת 3 חדרים במרכז במליון וחצי שקל?

עזבו אותי באמאש'כם

נשמע טוב מדי? זה אכן המצב. מה שידוע לנו היום על החשיבות של גיוון גנטי לא היה כל כך ברור אז. אם כולם באירלנד מגדלים בדיוק את אותו הזן העשיר בקלוריות של תפוחי אדמה, מספיקה מחלה אחת שתחריב את מקור המזון של כולם ותיצור רעב המוני. ואכן, הכימשון הגיע, והפך את תפוחי האדמה לעיסה ספוגית ומסריחה בעודם באדמה. כך נוצר רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד, בו מתו מאות אלפים, אם לא מליון איש. 
חרב פיפיות, תפוח האדמה הזה. משעמם הוא לא.
למי שמתעניין, מומלץ לקרוא את The Botany of Desire של מייקל פולן, שם הוא מדבר על הקשר של ארבעה צמחים להיסטוריה ולחברה האנושית - תפוחים, טוליפים, תפוחי אדמה וקנאביס. טיפה פופוליסטי, בהתאם לז'אנר המדע הפופולרי, אבל קריאה מעניינת ומהנה.


ולמתכוננו. 

המתכון הפעם הוא לתפוחי אדמה בסגנון יווני, עוד מתכון של מוסווד, מהספר השני שלהם. המתכון הזה הוא ללא שום ספק מתכון תפוחי האדמה האהוב על משפחתי. הוא פשוט, רשימת המרכיבים קצרה והמכלול עולה על סך מרכיביו. הבישול הארוך מסמיך את הרוטב והופך את תפוחי האדמה לרכים ונימוחים, מה שעשוי לגרום לכוויות בלשון והיעלמויות בלתי מוסברות של אחוזים ניכרים מהמנה עוד לפני ההגשה. עוד בונוס הוא ריח השום, הלימון והאורגנו הנפלא שמתפשט בבית (שעל פי הספר יגרום לכם לפרוץ בריקוד יווני אתני כלשהו). 

תפוחי אדמה יוונים
מבוסס על: מתכון מתוך הספר New Recipes from the Moosewood Restaurant
עלות: כ-10 שקלים 
כמות: יספיק כתוספת ל-6 סועדים


מרכיבים:
6 תפוחי אדמה בינוניים
1/2 כוס מיץ לימון (סחוט טרי זה נפלא, אבל אם אין לכם כוח אפשר בהחלט מבקבוק)
1/3 כוס שמן
1 כף שמן זית
2 כפיות מלח
1/2 כפית פלפל שחור 
1 וחצי כפיות אורגנו (יבש)
2 שיני שום כתושות או קצוצות
בערך 3 כוסות מים חמים


הוראות הכנה:
מקלפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות.
מערבבים בתבנית גדולה עם יתר המרכיבים, חוץ מהמים. אם נשאר לכם מקום בתבנית ואתם במוזה, אפשר להוסיף גם בצל פרוס.
מוסיפים מים חמים, עד 3/4 מגובה תפוחי האדמה (הכמות המדוייקת תלויה בגודל התבנית שלכם).
אופים (לא מכוסה) בתנור בחום גבוה - 250 מעלות, כשעה וחצי. מדי פעם מערבבים את התפו"א, ומוסיפים קצת מים אם הם מתייבשים יותר מדי.