מרק עוף בזול

עם בוא החורף מתחילים לצוץ מתכוני מרק העוף האולטימטיבי. הם מודיעים לך שעליך להשתמש רק בעוף צעיר שלם + 2 כרעי הודו /שורש פטרוזיליה אורגני בלאדי /מי מעיין שנשאבו בידי ילד רך בימים, אחרת זה פשוט לא זה. ויש גם את האובססיה עם מרק צח ושקוף למשעי. אני היחידה שלא מבינה למה אחידות מוחלטת בצבע ומרקם זו תכונה שצריכה לאפיין מרק? למה חתיכות קטנטנות של עוף וירק במרק זה דבר רע? 

כל עוד אתם לא מסתמכים
על זה לטעם...

במהלך השנים טעמתי הרבה מרקי עוף (ככה זה כשמתארחים אצל חברים ומשפחה להמוני סעודות שבת לאורך השנים), ואתם יודעים מה? הרוב המכריע היה טעים. די קשה להרוס מרק עוף. יש עוף? יש ירקות? כנראה שרע זה לא יהיה. 

אז מה יש לי לחדש למרק העוף שלכם, שהוא כבר בטח די מוצלח?
אני פה כדי לעזור לכם לקצץ בעלויות כמובן.

נתחיל עם העוף עצמו. תראו, ימי העוף בשקל חלפו עברו להם, ולמי שלא שם לב, מחירי העוף והבשר עלו משמעותית בשנים האחרונות. כשאני רואה מתכון שמבקש שתבשלו עוף שלם במרק כואב לי הלב. רוב האנשים לא מתים על הטעם של עוף "מכובס". אם אתם לא מתכוונים לאכול את העוף מהמרק, אתם זורקים 20-30 ש"ח לפח. יש אלטרנטיבות זולות בהרבה שנותנות טעם עשיר ונהדר. 

שקיות כנפיים להקפאה

האופציה הטובה ביותר בעיני, היא למצוא קצב שמוכר את ה"שאריות" הפחות פופולריות מעופות שהוא מפרק - גב, צוואר וכדומה.לפני שעברנו דירה היה לנו קרוב לבית קצב שמכר גבות עוף ב-3 ש"ח לקילו. מדי פעם הייתי קונה 3 קילו גבות עוף, מחלקת אותם לשקיות סנדוויץ' עם 4-5 גבות לשקית, ומאפסנת במקפיא. כך ביום שישי הייתי צריכה רק לשלוף שקית ולהעביר לסיר, ועלות העוף במרק יצאה פחות מ-2 ש"ח.
מאז כבר עברנו ואין לי זמן להגיע לקצב ההוא, על כן עברתי להשתמש בכנפיים. כל פעם שיש מבצע על הכנפיים אני קונה כמות גדולה ומחדשת את סטוק שקיות העוף למרק שבפריזר. 5 כנפיים לשקית מביאים אותי לעלות של כ-5 ש"ח לעוף לסיר מרק בינוני.
שורה תחתונה: רק חלקי עוף זולים למרק. שמרו את העופות השלמים והכרעיים (רחמנא ליצלן!) לעיקרית.

דבר שני: אפשר להתקמצן על הירקות. בעיני, מה שגורם למרק עוף להיות מוצלח זה מגוון של ירקות ונותני טעם. אבל לא חייבים להשתמש ברכיבים יקרים. שורש פטרוזיליה ושורש סלרי יכולים לעלות 6 ש"ח לשורש ויותר. כרישה גם נוטה להיות יקרה. אם יש לכם מגוון של ירקות אחרים, אף אחד לא באמת ישים לב אם תשמיטו את הכרישה ושורש הפטרוזיליה/סלרי.

אומרים לא לכרישות יקרות

קונים דלעת? אולי תנסו במקום דלורית? זה יותר זול ומחזיק ליותר זמן. אני משתמשת בדרך כלל בחצי דלורית במרק, ואת החצי השני שומרת שבוע במקרר למרק הבא. תחשבו גם על הכמויות. אין צורך לזרוק צרור שלם של פטרוזיליה ושמיר לתוך המרק, כשלרוב, העשבים עצמם בקושי נאכלים. חצי ואפילו רבע צרור יספיקו לתת טעם. את השאר אפשר להקפיא ולשמור לשבוע הבא.
גם סלרי יכול להספיק לכמה שבועות. אצלנו הוא חי טוב שבועיים שלושה במקרר. כשהוא על סף מוות, מנקים ומעבירים למקפיא. אחרי בישול של שעתיים פלוס אף אחד לא ישים לב שהסלרי עבר הקפאה.
שורה תחתונה: חבל לשים ירקות יקרים במרק עוף, וגם את כמויות עשבי התיבול אפשר לצמצם.

אז מה אני כן שמה במרק העוף? תראו:

מרק עוף

מאת: ביזול בזול

עלות: כ-14 ש"ח

כמות: סיר בינוני

מרכיבים
5 כנפיים
1 בצל
2 גזרים
1 תפו"א
1 בטטה
חצי דלורית מנוקה מגרעינים
2 קישואים
3 גבעולי סלרי עם או בלי עלים
אם יש: לפת
אם יש: רבע צרור שמיר ו/או פטרוזיליה
1-2 עלי דפנה
רבע כפית פלפל אנגלי
קורט פלפל שחור
1 כפית מלח, או לפי הטעם
מים לכיסוי

הוראות הכנה
קולפים את ירקות השורש, קוצצים את כל הירקות לחתיכות גדולות (חצאים או רבעים), ומניחים את כל המרכיבים בסיר בינוני-גדול. מביאים לרתיחה, מנמיכים לאש קטנה ומבשלים לפחות שעתיים, עדיף שלוש + שעות.

<התנצלותי על היעדר התמונה. התמונות הראשונות לא יצאו לי טוב ולא הספקתי לצלם שוב. מקווה להשלים בקרוב>

חנוכה, האדם הראשון ומרק ארטישוק ירושלמי וגזר

חנוכה הוא חג של של ניסים ונפלאות, גבורה וניצחון, עצמאות וזהות. אבל סיפור החנוכה האהוב עלי הוא דווקא סיפור קטן, שמופיע בתלמוד במסכת עבודה זרה (דף ח' ע"א)

תנו רבנן: 
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: 
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי 
עולם חשוך בעדי 
וחוזר לתוהו ובוהו 
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים 

עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה 

כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך 
אמר: 
מנהגו של עולם הוא 
הלך ועשה שמונה ימים טובים 

לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים

-----

העולם ריק מאנשים, שומם ושקט, הולך ומחשיך, הולך ומתקרר. 
בהתחלה האדם הראשון משכנע את עצמו שהוא מדמיין. בשבוע שעבר הספיק הרבה יותר לפני השקיעה, אבל זה סתם כי הוא התעצל. עכשיו הוא כבר לא יכול להתכחש. הלילות הולכים ומתארכים, הרוחות שורקות, הגשמים שוטפים את העולם, והוא לבד. 
האדם מתחבא במערה, מתכרבל ליד המדורה הקטנה, ומנסה לחשוב. מה קורה פה?  האם ארגיש שוב את חום השמש אי פעם? האם העולם שוקע לתהום של קור וחושך אינסופי? אולי חטאתי? אולי התנהלותי בעולם היא זו שהביאה את הגזירה הזאת? 
הוא מתפלל באימה, מתחנן שהחום והאור ישובו לעולם. 
האש דעכה מזמן, והצללים שעל הקירות מתקצרים ומתארכים עם מעגל השמש החלושה. האדם כבר לא זוכר כמה זמן הוא שם, רועד ומביט בצללים, שפתיו ממלמלות תפילה. 
אולי... אולי זה חלום או הזיה, השמש עדיין מסתתרת, אבל פתאום הוא מרגיש בדל שינוי. הצללים קצת פחות ארוכים, קצת פחות כהים ומאיימים. באוויר יש נימה של תקווה. על אף העננים והגשמים האדם מתחיל להבחין בימים המתארכים, בשמש שכל יום משתהה עימו עוד כמה רגעים נוספים. האור חוזר. החום חוזר. העולם עוד ישוב לכוחו כבראשונה.

-----

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה. חז"ל מצליחים, בקומץ מילים, לצייר תמונה בראשיתית עזה של פחד, בדידות וחושך המתהפכים לתקווה, רווח ואור. חז"ל מכירים בסיפור זה, באוניברסליות של חג החנוכה. לא במקרה לכל כך הרבה דתות ותרבויות יש חג סביב נקודת ההיפוך החורפית, בימים הקצרים בשנה. הפחד שבראיית הימים מתקצרים ומתקררים הוא טבעי ואמיתי לגמרי. יש ניסיות גם בתהליך הטבעי, כשהשמש והחום נעלמים, ואז חוזרים אלינו לאט לאט, מדי שנה בשנה.
כשאני מדליקה נרות חנוכה, כשאני רואה את הלהבות הקטנות ניבטות אלי מחלונות הבתים, אני חושבת על האדם הראשון. האמונה בכך שגם החורף הזה לא יימשך לנצח, שהאור עוד יחזור אלינו, ראויה לחג.

היום, מתכון שמדבר בשקט ובפשטות, כמו הסיפור שלנו, עם טעמים שורשיים מורכבים ומתוקים. חמישה מרכיבים (טבעוניים!), מעט התעסקות, ומקבלים מרק סמיך ומשביע שמתאים לכל ארוחה, ובמיוחד להתחממות בלילות קרים וחשוכים. לא חייבים לדייק פה בכמויות ובזמנים. את רוב העבודה עושים הגזרים והארטישוקים הירושלמים שמעניקים למרק מטעמיהם הנפלאים. 
חג אורים שמח!

מרק ארטישוק ירושלמי וגזר
מאת: בישול בזול
עלות: כ-14 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
1 בצל גדול קצוץ גס
2 כפות שמן זית
8 ארטישוקים ירושלמים, כ-800 גרם (לא צריך לדייק בכמויות)
6 גזרים
ליטר מים

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא רך ומתחיל להזהיב, כ-10 דקות. בינתיים קולפים את הארטישוקים והגזרים וחותכים לחתיכות גסות.
מוסיפים את הירקות והמים לסיר, מביאים לרתיחה, ומבשלים על אש בינונית עד שהירקות רכים מאוד, כ-50 דקות.
טוחנים את המרק עם בלנדר מוט או במעבד מזון, ומוסיפים עוד מעט מים לדילול, לפי הצורך וההעדפה האישית.
מגישים עם שמנת חמוצה, שקדי מרק, או בלי כלום ונהנים מטעמי המתיקות והאדמה.

Winter is coming. אז תאכלו מרק.
(לא באמת חשבתם שאצליח לכתוב פוסט שכזה בלי להזכיר את המנטרה של בית סטארק)

מרק סגול ומסעותיו של מיכאלנג'לו בעולם

המתכון של היום הוא מרק סגול. מכיוון שאין לי השראה לטקסט לפני המתכון, נתחיל באסוציאציות. 

כל מי שחשב שהחדר הסגלגל בבית הלבן נקרא כך בשל צבעו הסגול שירים את היד.
(מצויין. אתם תעשו היום תורנות מטבח. מואהאהא! סתם.)
נכון שזה מבלבל העניין הזה? כאילו, הבית עצמו כבר קרוי על שם צבע, כל בר דעת יסיק מכך שהממשל האמריקאי בקטע של צבעים, ושהחדר המדובר צבוע ומרוהט בגווני סגול. מאוד מרטה סטיוארט.
שהיא גם אמריקאית. 
מש"ל.

הממ... 
מה עוד מזכיר לי סגול?
סגול הוא צבעו של צב הנינג'ה דונטלו, צב הנינג'ה האהוב עלי, כפי שקוראי הותיקים יודעים.
רגע- מיכאלנג'לו! לא! אל תיעלב! לא התכוונתי לזה ככה... זה לא כמו שזה נשמע! 
אוף צבי הנינג'ה האלה ממש אמוציונאלים. ורק לפני כמה שבועות האיש שלי לקח את מיכאלנג'לו לנסיעת עבודה טיול גיבוש לפריז. יש אפילו תמונות!

רציתי להעלות את התמונה כבר מזמן אבל זה לא ממש התחבר.
לא שהפעם זה כן התחבר כל כך...

כן כן, זהו מיכאלנג'לו (צב נינג'ה ואהוב הבלוג) עושה פוזות בלובר ליד פסל העבד הגוסס של מיכאלאנג'לו (אמן מתקופת הרנסאנס, ואביו הרוחני של צב הנינג'ה). שאף אחד לא יגיד שאנחנו לא מפנקים את הצב הזה.

אז איפה היינו? אה כן, מרק סגול. אם עד היום הכרתם רק מרק כתום, ואולי מרק אדום או צהוב לקובה, הגיע הזמן להתרענן.
מה טיבו של המרק הסגול החדש והמיסתורי הזה? ובכן, מדובר במרק בעל אופי אסיאתי, קליל ומהיר הכנה. את בסיס הטעם נותנות כמה פטריות שיטאקה, ולהם נוספים שום, ירקות פרוסים דק שמתבשלים בעדינות במרק, ותיבול של סויה, שמן שומשום, ושמן צ'ילי. את הצבע נותנים צבעי פנדה סגולים, אחד מהרכיבים המסורתיים במטבח הסיני (הם עשויים מדובי פנדה לא?). בהיעדר צבעי פנדה סיניים אותנטיים מומלץ להשתמש בכרוב סגול.
אי אפשר שלא לחייך למראה קערה מלאה במרק מהביל וסגלגל.
הרעיון התגלגל מתוך מתכון שאני מאוד אוהבת שנקרא green jade soup. התחשק לי להכין את המרק הזה אתמול, אבל לא היה לי בבית תרד או כרוב סיני, שהם די חשובים למתכון. כרוב סגול לעומת זאת, כן היה לי. אם מוסווד מכינים מרק ירוק, למה שלא אכין מרק סגול?

מרק סגול אסיאתי
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון של מוסווד ל-Green Jade Soup מתוך הספר Moosewood Restaurant Cooks at Home
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
8 כוסות מים
4 פטריות שיטאקה מיובשות, מפוררות לחתיכות
4 שיני שום פרוסים גס
1/4 כפית מלח
3 גזרים פרוסים דק
1 בצל פרוס דק
1/4 כרוב סגול גדול, או 1/2 כרוב סגול קטן, פרוס דק
1/4 כוס רוטב סויה
1/2 כפית שמן שומשום
1/4-1/2 כפית שמן צ'ילי (אופציונלי, אפשר להשמיט אם לא אוהבים חריף)
בצל ירוק פרוס להגשה (אופציונאלי)

הוראות הכנה
מעבירים לסיר את המים, הפטריות השום והמלח, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני במשך 5 דקות.
מוסיפים את הגזר, הבצל והכרוב ומבשלים עוד 8-10 דקות עד שהירקות רכים אבל לא סמרטוטיים.
מכבים את האש ומוסיפים את הסויה, שמן השומשום, ושמן הצ'ילי.
מגישים חם (עם בצל ירוק אם רוצים) בקערות זכוכית כדי שתוכלו לראות את הצלליות הסגולות שהמרק יוצר.

מרק עוף עם קניידלובה

לכבוד החג החליטה בישול בזול לנוח קמעא מכתיבת הבלוג, ועל כן מוצגת בפניכם ההזדמנות הנדירה לקרוא את טור האורח שלי, אָפָפי הרשע, ידידה הקרוב של בעלת הבית, שהטריד אתכם בעבר הלא רחוק עם וריאציות על שם הבלוג. אל דאגה, שלטון האימים שלי יהא קצר ימים ויסתיים הלכה למעשה בסופו של טור זה.

משסיימנו עם הגינונים, ניגש לעיקר – הימים ימי חול המועד, מה נבשל ומה נאכל? איך יכולים שומרי הכשרות – וגרוע מכך, האשכנזים האומללים נטולי הקטניות – לגוון את תפריט פסח הפיסח? כמה אפשר לאכול מצה עם שוקולד או גבינה צהובה? (רעיון: נסו לשלב ביניהם. סתם). בחדר אוכל בצבא זכיתי לראות פעם צ'יפס, פירה, תפו"א אפויים ולביבות דרים בכפיפה אחת (בין הקוראים שינחשו נכונה מה משותף לכל הארבעה תוגרל הערכתי העמוקה). ובכן, לפני שנתיים-שלוש התנסיתי במילוי קניידלעך (לעך? לאך? לך? היידיש שלי לא סגורה על עצמה) בבשר טחון והתוצאה הייתה טעימה מאוד. את הרעיון קיבלתי מדובי, גיאולוג פנסיונר שהשתתף כשומע חופשי בקורס ארכיאולוגיה פרהיסטורית (האחראית לגילוי הקניידלעך לראשונה). הוא קרא להם: "קניידלעך עם נשומלעך" (נשמות). אני כשלעצמי סבור שהשילוב המאוזן הזה בין חומר הגלם המזרח-אירופאי לקונספט העיראקי/כורדי הוא הוא תמצית רעיון כור ההיתוך, וביסודו ומהותו הוא כולם יחד, דהיינו: ישראלי *מוחה דמעה*. לכן גם מגיע לכדורים המחוכמים שם בעל צליל ישראלי מעודכן: קניידלובה! אשמח אם תעלו הצעות טובות יותר או אפילו עלובות פחות, לשם ראוי למאכל החגיגי. ולידיעה שהגיעה זה עתה: לאחר שנעסוק בכופתאות ממולאות, נכין מרק עוף בו הן תתארחנה. בעצם זה כתוב כבר בכותרת. לא חשוב.

כמות המילוי בכל קניידל קטנה למדי, ולכן אם קניתם 500 גרם בשר טחון, אפשר להשתמש רק בחלק ממנו ולנצל את השאר למשהו אחר – מנה של קציצות, למשל. כך שבסופו של דבר יוצא שהבישול בזול (הבנתם?). אני ממליץ לקנות בשר באטליז או בקצבייה של הסופר, ואם בחרתם באחרון כדאי לבקש שיטחן אותו מול עיניכם הבוחנות. אם אתם ביישנים, לא חובה. הבשר שטוחנים בדרך כלל הוא מהצוואר ומהצלעות והוא מעט שמן, מה שמתאים לנו כי אנחנו רוצים מילוי עסיסי.

ולעסק:

קניידלעך ממולאים

מבוסס על: מסורות, רעיונות, השראה/פלגיאט

עלות: כ-20 ₪

כמות: כ-7 מנות (20 כופתאות)

מרכיבים

לכופתאות:

3 כוסות קמח מצה

3 ביצים

2-3 כפות שמן

חצי כוס מים או מרק צח

*להרפתקנים: כף או שתיים בשר טחון, שיוסיפו צבע, עניין ובת טעם

למילוי:

כף שמן

150-200 גרם בשר טחון

בצל בינוני

2 גבעולי סלרי

גזר

עגבניה

מלח ופלפל

הוראות הכנה

מערבבים את כל חומרי המעטפת. התערובת אמורה להיות חלקה, לא רכה ולא קשה. אם היא פירורית מדי, מוסיפים עוד מים, ואם היא דביקה מדי, עוד קצת קמח מצה.

כמעט כל התצלומים באדיבות אחי היקר שוקי

קוצצים דק-דק את הבצל, הסלרי והגזר. מרסקים את העגבניה בפומפיה. מחממים את השמן במחבת ומטגנים בו את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את הבשר הטחון ומטגנים אותו תוך ערבוב מפעם לפעם, עד שישחים יפה. מצרפים בנונשלנט (אחרת זה לא עובד) את הסלר והגזרי ומטגנים עוד שתי דקות. מוסיפים את העגבניה המרוסקה וממתינים עוד דקה, מה אכפת לכם. מכבים את האש ומצננים לגמרי, כרבע שעה. שמים בסיר בסיר 2 ליטרים של מים עם כפית מלח ומביאים לרתיחה.

 

בינתיים – מכפתים כופתאות.

קורצים (בוצעים?) מתערובת הקמחמצה כדור בגודל כדור פינג פונג או מעט קטן יותר, אחד שיכול לעמוד על כפית בלי לבלוט משוליה. משטחים אותו לכדי דיסקית, כשהמרכז מעט דק יותר מהשאר. שמים בתוך הדיסקית כפית מילוי. סוגרים אותה לשניים, בצורת סמבוסק ומהדקים. מקרבים את הקצוות למרכז ומעגלים בידיים.

סדר הקריאה מימין לשמאל. זה לא קרם ידיים, אלא שמן מתערובת שמנונית

וכך הם נראים במצב טרום-בישולי.

מכניסים את הכופתאות בזהירות לתוך המים הרותחים (אני טובל את קצה הקניידל במים ואז עוזב, וכך נמנע שפריץ רותח). לא כדאי לצופף אותם יותר מדי, הכי טוב להכין 2-3 נגלות. אחרי 12-15 דקות מוציאים את החבר'ה מהמים ושמים בקערה שתגיח בתורה אל פנים המקרר. ונעבור למרק.

שרטוט מס' 2.4: חתך סטרטוספרי

מרק עוף, הפניצילין היהודי וכו'. הכנתו זולה למדי: חלקי העוף שנותנים למרק טעם הם חלקים שיש בהם עצמות כגון כנפיים וגרונות ועלותם מזערית למדי: כנף עולה בערך שקל. אני מודה ומתוודה שמעולם לא יצא לי מרק ממש ממש טעים של דודות וסבתות, אך יתכן שהבעיה נעוצה בעובדה שאינני, ולעולם לא אוכל להיות, דודה או סבתא. המתכון הבא בסיסי למדי וטעים סבבה, לא מטורף.

כמה מהחברים העיקריים בנבחרת המרק. מימין למטה שורש סלרי ולצידו גרגרי כוסברה, זה שנראה כמו גזר לבן הוא שורש פטרוזיליה. ליד הכרישה הארוכה למעלה נח גרון הודו ודרומית לבצל אבקת כורכום.

מרק עוף

מבוסס על: כל מיני, פה ושם

עלות: כ-30 ש"ח

כמות: סיר גדול, כ-7-8 מנות נראה לי

מרכיבים

2 בצלים

כרישה

קישוא

3 גזרים

שורש סלרי

גבעולי סלרי

שורש פטרוזיליה

צרור פטרוזיליה ושמיר – בערך חצי חבילה מהסופר/שוק מכל אחד

1 ק"ג כנפיים, שוקיים, גרונות (אפשר גרונות הודו)

תבלינים (מה שבא לכם מהרשימה): כורכום, גרגירי כוסברה, טיפה אגוז מוסקט, פפריקה

2 כפות שמן

הוראות הכנה

מקלפים את הדרוש קילוף (גזר, שורשים) ופורסים הכל גס – בצלים לרבעים, גזר לשלשות, וכו'. את הפטרוזיליה והשמיר משאירים כפי שהם. צריך להיאבק בשורש הסלרי עד שנפטרים מכל האדמה ורואים רק לבן, אבל זה שווה את המאמץ כי יש לו ריח מעולה. המהדרין חותכים או שוברים את העצמות כדי למקסם את טעמן. מכניסים הכל לסיר הכי גדול שיש ומכסים במים. מביאים לרתיחה על אש בינונית ומשמגיעה רתיחה עדינה, לא פראית, מקטינים את האש ונותנים לבעבוע החרישי להתקיים בעולם למשך שעתיים-שלוש. אחר כך מכבים ומניחים להצטנן. מוציאים את כל התכולה (אפשר להוסיף לה קצת מהמרק ו/או מים, לטחון בבלנדר ומתקבל מרק-צד גרברי). מכניסים למקרר ללילה ובבוקר מסירים את השומן שהצטבר למעלה. לפני ההגשה מכניסים פנימה את הקניידלובה ומרתיחים. זהו.

היה כיף, אני מקווה שגם לכם. יאללה ביי!

לבחירתכם תצלום בלי פלאש ותצלום עם. שימו לבכם לנטייתם המרתקת של הכדורים להחזיר אור בוהק שביכולתו לסנוור את מדוזה. כמו כן נא התייחסותכם לעלי הפטרוזיליה הדקורטיביים. 

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.

לא בוכים על בצל שנחתך

מה הדבר הכי מגוחך שעשיתם כדי לא לבכות תוך כדי חיתוך בצל? גפרור בפה? לקרר את הבצל בפריזר? פפט. חסרי דמיון שכמותכם. הריני מתכבדת להציע בפניכם עוד שתי שיטות למניעת בכי תוך כדי חיתוך בצל.
לא, כמובן שהן לא עובדות. אבל הן תשעשענה את סובביכם. אז קבלו אותן בסדר מגוכחות עולה:
1. שנורקל - באמצע פריסת כמות בצל אינסופית למרק בצל, נשברתי, עליתי לשירותים והרכבתי את השנורקל שאחותי הייתה משחקת בו באמבטיה כשהייתה קטנה. זה לא ממש עזר, גם לא יכלתי לראות כלום כי לא הצלחתי להרכיב את השנורקל מעל המשקפיים (הטריק הזה שרואים יותר טוב דרך השנורקל רק עובד מתחת למים וגם זה לא עוזר מספיק למשקפופרים כבדים כמוני). מה שכן יכולתי לראות טושטש במהירות על ידי אדי דמעותי שטרם שככו.
2. ניילון נצמד - לאחר הכשלון הצורם של הנסיון הקודם, לפני תחילת החיתוך, לקחתי לי גליל של ניילון נצמד וליפפתי אותו מסביב לראשי, מעל למשקפיים כמובן. נראיתי כמו סוג של מומיה, וגם זזתי בתנועות מגושמות של מומיה, כי, למקרה של ידעתם, רואים קצת מטושטש מבעד כמה שכבות ניילון. הניסוי הזה הופסק טרם הצלחתי להתנסות בחיתוך יותר מדי, כי אמא שלי חזרה הביתה וצעקה עלי שאני אחתוך לעצמי את האצבעות, ולמה לעזאזל גמרתי לה גליל שלם של ניילון נצמד?!


מאז אני פשוט חותכת וסובלת. מקבלת את הייסורים באהבה, כמחיר שצריך לשלם תמורת קסמי הבצל.
מה איתכם קוראי היקרים? יש לכם איזה טריק שבאמת עובד?
אם כן, תצטרכו אותו למתכון של היום - מרק בצל.



כמה פעמים קרה לכם שהכנתם מרק בצל - קילפתם ופרסתם בצלים עד שלא יכלתם לראות מרוב דמעות , קירמלתם את פרוסות הבצל בסיר ברזל יצוק, ערבבתם באהבה עם כף עץ ובסבלנות אין קץ, אבל ברגע שהוספתם מים למרק... הממ... דלוח. בצל מקורמל זה אולי הדבר הכי טעים בעולם, זה בטח הריח הכי טעים בעולם, אבל אין לו מספיק כוח להחזיק סיר שלם של מרק בעצמו. לכן, מתכונים קלאסיים למרק בצל יבקשו מכם להשתמש בציר בתור נוזל, במקום במים, כדי שיהיה למרק איזשהו עמוד שדרה של טעם בסיסי. מתכונים קצת פחות קלאסיים יבקשו מכם להוסיף מעט אבקת מרק במקום. 
ציר זה דבר נפלא. לו הייתי מנהלת מטבח של מסעדה, אין ספק שהייתי דואגת שיהיה לנו סטוק של ציר איכותי בפריזר. אבל מכיוון שיש לי רק מקפיא ביתי ממוצע, שאני צריכה אותו לדברים יותר חשובים (גלידה! טוב נו, לא באמת. בעיקר שאריות + עוף קפוא), אני לא מכינה ומקפיאה ציר.
לאחרונה חיטטתי בספרו של מארק ביטמן החכם מכל בשלן, והגעתי למתכון שלו למרק בצל. שמחתי לראות שהוא הציע רעיון שחשבתי עליו בעצמי, ואפילו ניסיתי בכמה מתכונים אחרים, אבל לא ידעתי אם הוא באמת "בסדר". האיש הציע שאם אין ציר, אפשר להכין תוך כדי. הרי ציר זה סך הכל מים מורתחים עם כמה ירקות בסיסיים - בצל, גזר, סלרי וכדומה - עלה דפנה, אולי עוד איזה תבלין או שניים. אם ממילא המרק צריך לרתוח, במקום להכין ציר בנפרד אפשר להוסיף את רכיבי הציר למרק המתבשל, לתת להם להעניק לו מטעמם, ולדוג אותם החוצה בסוף.
אז היום חברים, מרק בצל עם טעם. עשיר, עמוק, מורכב, מלא רבדים. גייסתי את הכל הטריקים, הן של ביטמן והן של מוסווד (שמהספר שלהם אני מכינה בדרך כלל מרק בצל), כדי לתחזק את המרק הזה. יש בו מרכיבי ציר שמוסיפים בשלב הרתיחה - גזר, סלרי, עלה דפנה, פלפל שחור ואנגלי, ויש גם שחקן חיזוק בדמות פטריית שיטאקה מיובשת שתיתן עוד קצת טעם אומאמי. יש פה טימין וחרדל ושום, יש פה יין לבן, וקצת סויה כדי לתת קיק אחרון של טעם. 
הגישו חם עם קרוטונים או טוסטים, וגבינה מגוררת. המהדרין (ואלו שיש להם קערות שיכולות להיכנס לתנור, כלומר, לא אני), ירכיבו מראש קערות של מרק עם טוסט וגבינה מגוררת ויתיכו הכל בתנור במצב גריל במשך 2-3 דקות. שימו לב שאם אתם מוותרים על הגבינה ומשתמשים בשמן זית במקום חמאה, המרק הוא פרווה וטבעוני.
ורק הערה אחת אחרונה, לא מומלץ להשתמש בסיר עם ציפוי מונע הדבקה (טפלון ודומיו) למתכון הזה. יקח לכם פי 3 זמן לקרמל את הבצל.


מרק בצל עשיר, ללא אבקת מרק
מבוסס על: שילוב של שתי מתכונים למרק בצל, מתוך How to Cook Everything Vegetarian של מארק ביטמן, ומתוך The Moosewood Cookbook 
עלות: כ-9 ש"ח (למרק בלבד, לא כולל גבינה וטוסטים)
כמות: כ-6 מנות


מרכיבים:
3 כפות שמן זית, 45 גרם חמאה, או שילוב
1 כפית מלח
4 בצלים פרוסים דק
1/2 כפית טימין יבש
1/2 כפית אבקת חרדל
6 כוסות מים
1 גזר קלוף חתוך ל2-3 חתיכות
1 ענף סלרי חתוך ל-2-3 חתיכות
4 שיני שום קצוצות
1 פטריית שיטאקה מיובשת
1 עלה דפנה
מעט (1/8 כפית) פלפל שחור גרוס
מעט (1/8 כפית) פלפל אנגלי
4 כפות יין לבן
2 כפות רוטב סויה


הוראות הכנה:
מחממים את השמן ו/או החמאה בסיר על חום בינוני, מוסיפים את הבצל והמלח ומטגנים כ-10 דקות. מערבבים מדי פעם. 
מוסיפים את החרדל והטימין, מכסים, ומבשלים על חום נמוך כ-20 דקות, כדי לתת לבצלים להתחמם כהוגן ולשחרר מיצים. מגלים את הסיר (כדי שהנוזלים שהבצלים שיחררו יתאדו) וממשיכים לבשל על חום נמוך, עד שהבצלים כהים ומקורמלים, כ-15 דקות נוספות. אורך שלב הקרמול ישתנה בהתאם לגודל הסיר והחומר שממנו הוא עשוי, אופי הבצלים, חום האש... השתמשו בעיניים ובאף כדי לדעת מתי הגעתם אל הארץ המובטחת של הבצל המקורמל. מערבבים מדי פעם תוך כדי תהליך הקרמול, כדי לוודא שהבצלים לא נדבקים לתחתית הסיר. 
כשהבצלים חומים ומקורמלים ותופסים פחות מ-10% מהנפח ההתחלתי שלהם, מוסיפים את המים, הגזר, הסלרי, השום, פטריית השיטאקה, עלה הדפנה, הפלפל והפלפל האנגלי. מביאים לרתיחה, ומבשלים על חום בינוני 30 דקות, עד שהגזר מרוכך.
מוסיפים את היין הלבן והסויה ומבשלים 10 דקות נוספות.
לפני ההגשה, דגים החוצה את הגזר, הסלרי, הפטרייה ועלה הדפנה (לא באמת חייבים לדוג החוצה את הירקות, הם גם טעימים, אבל זה לא חלק ממרק בצל קלאסי. אבל בכל מקרה את עלה הדפנה אי אפשר לאכול). מגישים עם טוסטים או קרוטונים, וגבינה מגוררת.

מרק שוקולד ונהגי משאיות שיכורים

האם קורנפלור נראה לכם כמין אבקת קסם מרושעת? מתת האלים שלפעמים לא מתעבה כמובטח, לפעמים עושה גושים, ושמצריך הרבה תפילות ועצבים בכדי שיעבוד?

אל תראו אותו ככה. הוא דווקא ממש מגניב, מכל מיני סיבות, וכשעובדים איתו נכון, הוא פועל כמובטח.
אז הצטרפו אלי חברים ל:
נפלאות הקורנפלור!
מסע קולינרי מרתק להבנת העמילן האהוב על כולנו
חלק א' (חלק ב' מועבר לפוסט הבא. כמדומני שאינכם מעוניינים ב-2 עמודים רצופים על קורנפלור בפוסט אחד)

איך בכלל פועל קורנפלור? למה כמות קטנה של אבקה תמימה למראה יכולה לעבות סיר שלם של נוזלים?
ובכן, קורנפלור, או עמילן תירס, הוא סוג של... עמילן (אל תפלו מהכיסא בבקשה). עמילנים נוטים להיות טיפוסים קרירים ומופנמים, אבל כשמחממים אותם קצת בתוך נוזל הם פתאום מתפרקים ונותנים מעין חיבוק דוב לכל מולקולות המים שסביבם, מה שגורם לנוזל שבתוכו הם נמצאים להתעבות. אני מדמיינת אותם כאלמונים שתקנים שנכנסים לבר לא מוכר, שככל שהאלכוהול זורם הם נפתחים יותר, ועד סוף הלילה הם מוצאים את עצמם מחובקים עם שלושה נהגי משאיות ושרים איי דיד איט מיי וויי בקריוקי.
אז עכשיו, דמיינו בר ענקי מלא בנהגי משאיות. נסו לעבור מהכניסה עד לברמן בצד השני של החדר כדי להזמין משקה. עכשיו נסו לעשות זאת כשהרבה מהנהגים פתאום נלפתים בקבוצות על ידי כמה אלמונים עליזים ומבושמים. נכון שיותר קשה לעבור לצד השני כי כל פעם צריך להזיז או לעקוף גוש שיכורים ענק ומחובק שמזמר שירים של סינטרה? 
אז ככה זה גם עם קורנפלור בנוזל חם. הגיוני לא?
(נראה לכם שיש פרס על ההסבר האינטואיטיבי הכי יצירתי בתחום המדעים?)


ובכן, אם נחזור לרגע מהבר, אנחנו מנצלים את יכולת העיבוי הזו בעמילן התירס (ובקמח, ובקמח תפו"א וכו') כדי לעבות מרקים, רטבים, פודינג וכדומה. כאמור, עמילנים מתפרקים ומעבים נוזלים רק לאחר חימום, ותערובת עם קורנפלור תצטרך להגיע לחום של 95 מעלות (צלזיוס) מעלות לפני שתהליך העיבוי יתחיל. לכן מתכונים עם קורנפלור ידרשו מכם להביא את הנוזל לרתיחה (100 מעלות צלזיוס), כדי לוודא שתגיעו לטמפרטורה בה מתרחש העיבוי.


חשבתם שזה מגניב? זה רק קצה הקרחון. 
בשבוע הבא נלמד על נוזלים לא ניוטוניים ואנשים שהולכים על מים.
כל זאת ועוד בפרק הבא של... נפלאות הקורנפלור!

(ולמקרה שתהיתם, כן. לסדרה "נפלאות הקורנפלור" (כל הזכויות שמורות) יש נעימת נושא. אני מדמיינת שהוא נשמע ככה http://www.youtube.com/watch?v=BX7E45uOBu4. ובהזדמנות זו אמליץ לכם בחום לסור ליו טיוב ולצפות במקור - Dr. Horrible. אתם יכולים להודות לי אחר כך.)

לסיכום החומר הנלמד, מתכון פשוט, טעים ומרשים למרק שוקולד. לפני כמה שבועות חיפשתי מתכון למרק שוקולד וכולם היו נראים לי מסובכים מדי. כולה סוג של שוקולטה/שוקו חם. למה להסתבך? אז הכנתי שוקו חם, עיביתי אותו טיפה עם קורנפלור, העשרתי אותו קצת עם שוקולד, ונתתי לכל אחד להוסיף "שקדי מרק" משוקולד לבן קצוץ בשביל השוויץ. כמו שקורה הרבה בעולם האוכל, השם והפרזנטציה עושים את המנה. כשמגישים אותה בכוסיות שוט או אספרסו עם פיזור נונשלנטי של קוביות שוקולד לבן, שוקו חם מועשר הופך למרק שוקולד.
המתכון הזה מעולה לאירוח. הוא מנפק קינוח מקורי וכיף להרבה אנשים בכל כך מעט מאמץ שזה מגוחך. רק תיזהרו, אתם עלולים למצוא את אורחיכם במטבח בסוף המסיבה זוללים את השאריות ישירות מהסיר (מניסיון).


כמה רעיונות לשכלולים (הראשון נוסה בהצלחה, את היתר טרם ניסיתי בעצמי אבל אתם מוזמנים לנסות):
- קמצוץ פלפל שחור וקינמון טחונים מעל כל מנה למרק שוקולד מקסיקני מתובל
- כפית תמצית מנטה למרק שוקולד מנטה
- גרידת תפוז ומעט מיץ תפוזים למרק שוקולד תפוז
- תוספת של קפה נמס או שוט של הקפה האהוב עליכם למרק מוקה


מועדים לשמחה!


מרק שוקולד עם "שקדי מרק" של שוקולד לבן
מאת: בישול בזול
עלות: כ-17 ש"ח
כמות: 10-16 מנות, תלוי בגודל כוסיות ההגשה שלכם


מרכיבים:
2 כפות סוכר
3 כפות קקאו
1 כף קורנפלור
1 ליטר חלב 3% (תעשו לי טובה גם שונאי השקיות שבכם ותשתמשו בשקית. זה יותר זול ואתם לא צריכים לשמור את השקית במקרר כי אתם משתמשים בכולה, אז מה אכפת לכם?)
1 כפית תמצית וניל
1 וחצי חבילות (150 גרם) שוקולד מריר
1 חבילה (100 גרם) שוקולד לבן, קצוץ (אפשר לוותר אם אתם לא רוצים להכין את ה"שקדי מרק")


הוראות הכנה:
מערבבים בסיר את הקקאו הסוכר והקורנפלור.
מוסיפים בהדרגה מעט מהחלב ומערבבים אחרי כל תוספת, כדי לקבל תערובת אחידה, ללא גושים. מערבבים פנימה את יתר החלב.
מחממים את התערובת על חום בינוני תוך כדי ערבוב, מביאים לרתיחה, מרתיחים דקה (עדיין תוך כדי ערבוב) ומורידים מהאש.
מוסיפים את תמצית הווניל. שוברים את השוקולד המריר לקוביות ומוסיפים לסיר, ומערבבים בעדינות עד שהשוקולד נמס ונבלע בתערובת.


מגישים את המרק חם, לא רותח, בכוסיות קטנות (כוסות שוט, ספלוני אספרסו וכדומה), ונותנים לכל אחד להוסיף "שקדי מרק" כאוות נפשו (הסיבה שלא מפזרים אותם מעל לפני ההגשה היא שהם טובעים במרק, ואז האורחים שלכם לא יראו שהם שם. במקום, נותנים להם את החוויה של להוסיף את ה"שקדי מרק" בעצמם). אפשר לשמור את השוקולד הלבן הקצוץ בפריזר כדי שימס לאט יותר כשמוסיפים אותו למרק.


ניתן להכין את המרק יום מראש ולשמור במקרר. מחממים אותו בעדינות על אש קטנה, תוך כדי ערבוב, לפני ההגשה.

ובסגנון מקסיקני, עם קמצוץ קינמון ופלפל שחור מעל

מרק עדשים שונה

שלום לכם קוראי היקרים (חוץ מאלה מכם שהחליטו לבנות את הסוכות שלכם אחרי 10 בלילה ו/או לפני 7:30 בבוקר. אתם קצת פחות יקרים לי כרגע). כולי תקווה שפוסט זה מוצא אתכם מתכוננים בכיף לקראת החג, או סתם נהנים מהחופש.
אצלנו בבית, ההכנה הכי קשה הייתה קישוט הסוכה. לא מדובר בסתם משימה, כי אם מלחמה עיקשת בין כוחות הטוב - שדגלו בקישוטים ביתיים וצנועים תוך שילוב עדין של כמה שרשראות קנויות ומנצנצות - לכוחות האופל - שדגלו בתליית כל הקישוטים הכי מנצנצים וצעקניים שאגרנו לאורך השנים, כמה שיותר גדול ורועש, יותר טוב.
וכך זה היה הולך: אמא הייתה מגיעה לסוכה שנבנתה זה עתה, ותולה כמה מהמנצנצים המאסיביים שלנו, או כפי שאני קראתי להם, מדוזות רדיואקטיביות מצ'רנוביל. אז אני הייתי מגיעה לסוכה, מורידה את כל המדוזות, ושוזרת במקום את שרשראות הנייר (המתפוררות) והחרוזים שייצרנו לאורך השנים. אז אחותי הייתה מגיעה, נעלבת שאף אחד לא תלה את הציור שלה מהגן (זה שכל הצבעים שלו נזלו מהגשם בסופה של 99'), וכאות מחאה תולה בחזרה את כל המדוזות, כולל זו האימתנית ביותר - המדוזה המנצנצת שממנה תלויות תתי מדוזות קטנות בצורות של פירות מנצנצים (למה? למה???).
סוכת שלום כבר אמרנו?
בשלב כלשהו היינו גומרים את כל הסיכות לתלייה, ומצב הקישוט מאותו הרגע היה נשמר כסטטוס קוו באותה השנה. מזל שאף אחד לא חשב (העיז?) לקנות עוד חבילת סיכות. בעצם, היות שכל הצדדים במחלוקת האסטטית הזו ניחנו בגובה לא מרשים במיוחד, המצריך עמידה על כיסא לכל תלייה של קישוט, ייתכן וגם ככה היה נמאס לנו מהסדרה הבלתי נגמרת של גרירת כסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה. קשים הם חייהם של היהודים הנמוכים.


אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט. מרק עדשים.
בעצם אולי זה כן קשור. מרק עדשים זה קצת סתווי כזה לא? מתאים לי דווקא לשבת בסוכה ולאכול איזו קערת מרק עדשים מהבילה.


ובכן היום, כאמור, מרק עדשים, אבל קצת שונה. המתכון מאוד פשוט להכנה, ועם טוויסט מקורי - למרק מתווספים כמה משמשים מיובשים קצוצים המעניקים לו מתיקות עדינה ומיוחדת. השילוב של עדשים ומשמשים אולי יישמע לכם קצת מוזר (זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בבלוג. הממ...) אבל הם דווקא משתלבים בצורה נהדרת. במיוחד על רקע החמיצות והמורכבות של החומץ הבלסמי שמוסיפים בסוף. כך, לאחר מעט מאוד מאמץ, מתקבל מרק סמיך, ממלא, ועשיר בטעמים שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב.



מרק עדשים עם משמשים מיובשים
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן מתוך הספר Vegetable Heaven
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 7-8 מנות


מרכיבים
2 כוסות עדשים כתומות או ירוקות (שניהם יוצאים אחלה, הצבע קצת יותר יפה עם הכתומות)
8 כוסות מים 
2 כוסות בצל קצוץ (בערך בצל אחד בינוני-גדול)
2 כפיות כמון
2 כפיות חרדל (התבלין היבש, לא הממרח)
2 שיני שום
1 כוס לא גדושה של משמשים מיובשים קצוצים (יצא לי 12 משמשים. לא שספרתי.)
1ו-1/2 עד 2 כפיות מלח (לפי הטעם)
3 כפות חומץ בלסמי
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
שמים את העדשים והמים בסיר, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני-נמוך במשך 15 דקות.
מוסיפים את הבצל, הכמון והחרדל ומבשלים 15 דקות נוספות, עד שהעדשים מתרככות.
מוסיפים את השום, המשמשים והמלח ומבשלים עוד 15 דקות. 
מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החומץ הבלסמי והפלפל הגרוס.

תזכורת עצמית - לתת לעצמי ו/או למצלמה להשתקף בכלי ההגשה זה לא מקצועי

לפחות לבשתי חולצה שתואמת את צבע המרק...
ובלי קשר, איזה כיף זה כששם המתכון מתחרז כל כך יפה.

מרק קרם ברוקולי סודי

קשה לי לתאר בכותרת את המרק הזה. מצד אחד, הוא קרמי וטעים ויפה. מצד שני, ההקרמה נעשית בעזרת מרכיב סודי (ששש!!) כך שהמרק לא מכיל מוצרי חלב - הוא טבעוני, פרווה למהדרין, ובריא מאוד. ניתן להגיש אותו לרגישים ללקטוז, לשומרי כשרות בארוחה בשרית או חלבית, לטבעונים, לדיאטטים, וכמובן, סתם לאנשים רגילים. מצד שלישי, רוב האנשים לא בדיוק מתחילים להזיל ריר למשמע התיאורים "פרווה" או "טבעוני" בכותרות של מתכונים ופוסטים. מכיוון שלא רציתי להבריח קוראים פוטנציאלים, החלטתי להשתמש בטריק הידוע והמסריח קמעה - לשים את המילה "סודי" בכותרת. זה תמיד עובד. תודו - אם הייתי מעלה פוסט בשם "מתכון מפתיע לקרח" או "קורנפלקס עם חלב, המתכון הסודי" לא הייתם קוראים? אני הייתי קוראת. בכל מקרה, אם תחושו אכזבה בסוף הפוסט תוכלו לפנות אלי ולקבל את כספכם בחזרה.

הופתעתי לגלות לאחרונה שלברוקולי יש עונה. אני בבורותי חשבתי שלפעמים אפשר להשיג, לפעמים לא, וזה תמיד יקר. אבל בשבועות האחרונים, לשמחתי כי רבה, ראיתי גם בשוק וגם ברמי לוי ברוקולי ב-6 שקל לקילו. זה נפלא! זה מרגש! ברוקולי הוא ירק כל כך יפה ובריא וטעים. הפרחים שלו נראים כמו עצים קטנים עם עלווה מוריקה ופסטורלית. הוא גם טעים מאוד, עם טעם רענן אבל לא חריף או עשבי מדי, שלא לדבר על ערכיו התזונתיים מרקיעי השחקים. בקיצור, אני לא צריכה להסביר לכם שיש מליון סיבות טובות לאכול ברוקולי. 


החלטתי לחגוג את הגילוי המרגש שלי במרק שהתכוונתי להכין כבר מלא זמן. אתם בטח כבר מתפוצצים מסקרנות בגלל הסוד שהבטחתי, אז הבה ואקל עליכם. הסוד פה הוא שמשתמשים בשיבולת שועל כדי להסמיך את המרק. נשמע מוזר, אבל זה עובד. לא אשלה אתכם, אין פה את הטעם החלבי שנותנים חלב או שמנת, אבל המרק יוצא סמיך וקרמי ולא מימי ורדוד כמו שמרקי ירקות לפעמים יוצאים. המרק הזה רענן, קליל, אבל לא דליל או חסר טעם, וכאמור, פרווה, טבעוני, דיאטטי וכו'. אם נמאס לכם קצת מקדירות חורף מהבילות (טעים טעים, אבל לא תמיד יש זמן לישון אחר כך שעתיים), זה המרק בשבילכם.


מרק קרם ברוקולי פרווה/טבעוני
מבוסס על: מתכון מתוך הספר האהוב The Moosewood Restaurant Daily Special 
עלות: כ-10 שקלים (תלוי במחיר הברוקולי. ותבדקו מה המחיר! לרוב הוא סביבות ה-17 שקל לקילו, ואז המרק קצת פחות זול...)
כמות: 5-6 מנות


מרכיבים:
1 כף שמן
1 בצל גדול
2 ענפי סלרי ללא עלים
2 שיני שום
1/2 כפית מלח
2 ראשי ברוקולי בינוניים או 1 גדול
1/2+4 כוסות ציר ירקות או מים
1/3 כוס שיבולת שועל מהיר הכנה (אם יש לכם רק שיבולת שועל שלא מהיר הכנה השתמשו בקצת פחות מחצי כוס ורסקו אותו בבלנדר במשך 15 שניות)
1 כף שמיר טרי קצוץ (לא היה לי שמיר טרי, במתכון טוענים שאפשר מיובש, אני העדפתי להשתמש בבזיליקום טרי)
1 כף מיץ לימון (אני השתמשתי ב-3 כפות בערך)
1/2 כפית פלפל שחור טחון (אני השתמשתי בכמה סיבובים הגונים ממגרסת הפלפל)


הוראות הכנה:
קוצצים גס את הבצל, הסלרי והשום. מניחים בסיר יחד עם השמן והמלח ומבשלים מכוסה על חום בינוני במשך כעשר דקות.
בינתיים שוטפים את הברוקולי, וקוצצים אותו. שומרים בצד בערך 2 כוסות של פרחים קטנים.
כשהירקות בסיר מתרככים, מוסיפים את הברוקולי, למעט הפרחים ששמורים בצד, ו-4 כוסות ציר או מים. מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים 5 דקות.
מוסיפים לסיר את שיבולת השועל, ומערבבים. מבשלים כעשר דקות נוספות, עד שהמרק מסמיך והירקות רכים,  ומכבים את האש.
מוסיפים לסיר את השמיר, מיץ הלימון והפלפל השחור, וטוחנים בבלנדר מוט (או מעבירים לבלנדר וטוחנים בנאגלות).
בסיר קטן נפרד, מביאים לרתיחה את 1/2 הכוס הנוספת של המים או הציר, מוסיפים את הפרחים ששמרנו בצד ומאדים 2-3 דקות עד שהם ירוקים מאוד ורכים-פריכים.
מערבבים את הפרחים ומי האידוי לתוך המרק הטחון (אפשר לשמור חלק מהפרחים להגשה אם רוצים).
מגישים מעוטר פרוסות לימון דקות, שמיר או עירית קצוצים, ושבבי פרמז'ן, אם הסועדים מאפשרים זאת.