המחירים נוסקים, היחס נשאר (ופשטידת ברוקולי)

תתעלמו מהכמעט שנתיים שעברו מאז הפוסט האחרון טוב? יש עכשיו בועה של זמן וקצת השראה אז הלכתי על זה.

אנחנו בתקופה מוזרה של גם מלחמה וגם חיים כאילו נורמליים, לפחות למי שלא מפונה/מגוייס/פצוע/באבל ויכול להדחיק קצת. סלחו לי שאני לא פותחת את הנושאים האלה פה. זה במחשבות שלי (של מי לא?) אבל לא משהו שאני יכולה לכתוב עליו כרגע.

גם בלי לפתוח חדשות, אנחנו לא בתקופה פשוטה. בכלל, העשור הזה של העשרימים לא משהו. חשבתי להחזיר לשולח ולבקש עשור חליפי, אבל עם המזל שלנו החלופה עלולה לכלול השמדת הפלנטה כליל על ידי חייזרים או חזרה לאופנה של כריות בכתפיים.

בשנים שכתבתי את הבלוג, היו פעמים שקצת זלזלתי בטענות על עליית מחירים. פעמים שמחירי המוצרים היקרים יותר עלו - מוצרי אוכל מוכנים/מעובדים, מחירי האוכל במסעדות, מחירי הדלק... אבל איכשהו הצלחתי להתחבא בפינת הסופר עם מוצרי היסוד העדיין-יחסית-די-זולים שלי, לאכול בבית, לנסוע באוטובוסים, ולא להרגיש יותר מדי את הלחץ. בשנה וחצי האחרונות כבר אין לי פינה להתחבא בה מעליית המחירים. מחיר הקמח עלה, הירקות הזולים כבר פחות זולים, ואל תזכירו בכלל את הפירות. הקטניות עלו, וגם מוצרי החלב בפיקוח, וכמובן גם אלה שלא בפיקוח. מוצרי הבשר והעוף הזולים עולים במבצע יותר ממה שעלו במחיר רגיל לפני 3 שנים. כל זה במקביל לנסיקת המשכנתא, כמובן, אבל היי, יש לי משכנתא! לא דבר של מה בכך.

נאלצתי לעדכן את הציפיות שלי, כדי לא לכעוס בכל פעם שאני רואה את מחיר הקנייה השבועית. הפיתוי גדול להגיד "לעזאזל, למה אני בכלל מנסה?! אני משלמת סכום של סטייקים ומקבלת חזה עוף, אז יאללה, נקנה סטייקים וזהו!" זה נמשך במשך 13 השניות עד שאני שמה סינטה בסל הקניות, רואה את המחיר קופץ ב-200 שקל ומעיפה אותו חזרה. זה אחד היתרונות בקניות אונליין אגב - אפשר לפלרטט עם מוצר יקר ולקבל את הכאפה של המחיר מיד. זה עדיף בהרבה על פני לקבל את הכאפה 47 דקות לאחר מכן בקופה הפיזית, או יותר גרוע, לא לשים לב בכלל שקיבלנו כאפה ולבכות על מר גורלנו שאנחנו מוציאים יותר מדי על אוכל וגם שיש לנו כאב ראש מסתורי.

עד כמה שהמצב מתסכל ובא לכם לשבור את הכלים, אני ממליצה שלא. אם אתם קוראים כאן, כנראה לחסוך כמה מאות שקלים בשבוע על אוכל זה בכל זאת משמעותי לכם (או שאתם פשוט חולים על הכתיבה המבריקה שלי, אם כן, היוש! מוזמנים לקנות לי סינטה כאות הוקרה!). אמנם כל המחירים עלו, אבל, ראו כותרת, היחס נשאר. חזה עוף עדיין עולה רבע מחיר של סטייקים. גבינה צהובה בפיקוח שנקנה במעדנייה היא עדיין חצי מחיר מגבינה צהובה ארוזה עם חתיכות נייר בין לבין. ענבים עדיין עולים פי 3 מתפוזים. אם אתם אוכלים הרבה דגנים, קטניות וירקות זולים, קונים פירות, עוף ומוצרי חלב בינוניים וסבירים, וממעטים בבשרים ובמוצרים מעובדים של הביוקר, תחסכו כסף. אם אתם אופים בעצמכם לחמים, חלות, קינוחים ופיצות, תחסכו עוד כסף. המתכונים פה בבלוג עדיין מממשים את צורת האכילה הזאת, גם אחרי עליות המחירים. תמיד יש לנו בחירה. אמנם הבחירה כרגע היא בין מחיר גבוה למחיר גבוה באופן מזעזע, אבל לבחירה הזאת יש השפעה אמיתית על מצבנו הפיננסי. אל תרימו ידיים כפרות. [העורך הלשוני שלי ביקש להדגיש ש"כפרות" הוא לשון רבים של "כפרה" וכי אינני מבקשת מכם להימנע מלהרים ידיים בדומה לפרות(?!)]

 יאללה, קחו מתכון. אתם יודעים שאני לא חסידה ענקית של ירקות קפואים, כי זה נוטה להיות יקר, אבל לפעמים יש מציאות. במיוחד אם מדובר במותג לא מוכר, ולא סנפרוסט שחושבים שהגיוני לשלם 30 שקל על ברוקולי. חברתנו נעמה הכירה לנו את הפשטידה הזאת כשהביאה אותה לארוחת שבת, ומאז נתבקשה להביא אותה לכל ארוחה. גם כשעברנו ערים ומדינות וכבר לא יכלנו לארח את דילרית הפשטידות שלנו, הפשטידה של נעמה הצילה אותי בהרבה סיטואציות - צמחונים בארוחה בשרית, צליאקים של הרגע האחרון, וסתם פסח עמוס. מדובר בשלם שגדול (וטעים) מסך חלקיו הפשוטים. כשכל המשפחה מגיעה אלינו לפסח (יש גם צמחונים וגם צליאקים!) אני מכפילה כמויות ומשתמשת בשקית ברוקולי ושקית כרובית.

פשטידת ברוקולי מהירה וקסומה של נעמה

עלות: 22 ש"ח (מחיר של שקית ברוקולי + 5 שקל)

כמות: תבנית קטנה עד בינונית

מרכיבים

 שקית של 800 גרם ברוקולי קפוא (אפשר גם כרובית) 3 כפות מיונז (אם לא אוכלים קטניות בפסח ואין מיונז מתאים אפשר להחליף בשמן) 3 ביצים כפית אבקת מרק (אפשר להחליף בתבלינים כמו שום ופפריקה, אם מעדיפים) קורט מלח פלפל לפי הטעם

הוראות הכנה

להפשיר את הברוקולי - להוציא מהמקפיא שעתיים לפני, או לחמם במיקרוגל כמה דקות. לערבב היטב את שאר המרכיבים בקערה גדולה, שלא יהיו גושים. לערבב פנימה את הברוקולי. אם יש חתיכות ברוקולי מסיביות, אפשר לקרוע אותן בידיים לגודל שנעים יותר לאכול. להעביר את הבלילה לתבנית משומנת. יהיה יותר ברוקולי מבלילה, וזה בסדר, זה חלק מהקסם. לאפות בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 30-40 דקות, עד שהפשטידה מתייצבת ומזהיבה מעט. שימו לב: עצלני שטיפת כלים יכולים לערבב הכול ישר בתבנית האפייה ולחסוך קערות. יידבק טיפה יותר לתחתית, אבל לא נורא.

עיקריות בשריות זולות וקובה סינייה

כדי שמנה עיקרית בשרית תחשב אצלי כ"בישול בזול" היא צריכה לקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים:

החלק הבשרי צריך להתבסס על נתחי עוף או בשר זולים יחסית 
בעוף מדובר בחזה, כנפיים, עוף טחון, ויש תקופות עם מבצעים גם על העופות השלמים והכרעיים (תלוי אם רשתות השיווק במצב מלחמה). יש גם איברי פנים זולים כמו קורקבנים וכבדים, אבל לי אישית יש פחות ניסיון איתם. בכל מקרה, מתכונים עם פרגיות ככל הנראה לא תראו כאן. 
בתחום הבשר מדובר בבשר טחון (אני קונה טחון מקפוא בקצבייה שבדרך כלל עולה 30-40 ש"ח לקילו. הטחון הטרי יקר ממש ואני לא באמת חשה בהבדל. והטחון שקונים במחלקת הקפואים גם יקר וגם מכיל כל מיני תוספי סויה וחלבון מן הצומח) ונתחים שלמים זולים, כמו מס' 2, 3, 8 ו-10 שעולים בדרך כלל סביבות ה-30 ש"ח לקילו כשהם קפואים. 

צריך שיהיה במתכון "מתיחה" של הבשר בעזרת רכיבים אחרים, זולים יותר, כמו ירקות, דגנים או קטניות 
יש המון דרכים למתוח בשר ועוף. אפשר לבשל אותם בקדרה עם ירקות וקטניות. אפשר להכין מהם רוטב או תבשיל שמוגש על ערימה של אורז או איטריות. אפשר להכין קציצות מבשר או עוף טחון ולהוסיף להם ירקות מגוררים ופירורי לחם. אפשר לעטוף אותם בפחזנית, או בלינצ'ס או פשטידה... לפעמים מדובר בקצת יותר התעסקות. בכל זאת, הרבה יותר קל לסדר כמה כרעיים בתבנית לשפוך מעל כמה תבלינים והיידה לתנור. אבל יש להתעסקות הזאת יתרונות: התוצאה היא גם זולה יותר, וגם בהרבה מקרים מהווה ארוחה שלמה, או כמעט ארוחה שלמה בפני עצמה.

אז עכשיו שאתם מכירים את ה"אני מאמין" של בישול בזול בנוגע לעיקריות בשריות, אפשר לגשת למתכון.
על הגרסא שלי לקובה סינייה אני עובדת המון זמן, מאז פתיחת הבלוג בערך. ההתאמה לבלוג ברורה - עיקרית שחצי ממנה עשויה בכלל מבורגול זול ומזין, עם טעמי הקובה האהובים עלי, ובלי הגלגול שאני לא מאוד מוצלחת בו. יש עוד מתכונים ברשת לקובה סינייה (או קובה בל סנייה), אבל חלקם עם כמויות לא ממש הגיוניות, חלקם עם כבש טחון, שהוא גם יקר וגם קצת יותר קשה להשיג, ורובם עם צנוברים שאמנם הם נורא טעימים, אבל יקרים בטירוף. אז החלטתי לפתח גרסא משלי. ליחסים המועדפים עלי בין המים לבורגול ובין הבצק למילוי לתבלינים הגעתי אחרי כמה איטרציות, נשאר רק עניין פעוט- הבצק נטה להתפרק ולהתפורר. הקובה אמנם היה טעים, אך לא אסטטי במיוחד. פתרון לבעיה הזאת הגיע מהמתכון של מתכוניישן ובו הבורגול נטחן במעבד מזון בתוספת בצל חי. אהא! מכיוון שבכל זאת אני אוהבת את המרקם הגרגרי של הבורגול, החלטתי לטחון רק חצי מהבורגול, להשאיר את היתר כמו שהוא, ולערבב.
אם כך, ללא קשקושים נוספים, הרי לכם המתכון שלי לקובה סינייה. המתכון גדול ומספיק להמון סועדים, אז הצטיידו בתבנית גדולה.

קובה סינייה (מאפה קובה בתבנית)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-36 ש"ח
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים

לבצק הבורגול:

500 גרם בורגול דק (ג'ריש)

3 כוסות מים רותחים

1 בצל קלוף וחצוי

1 כפית מלח

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל אנגלי

1/2 כפית פלפל שחור טחון

1/2 כפית כמון

4 כפות שמן

למלית הבשר הטחון:

3 כפות שמן

2 בצלים קצוצים דק

3 שיני שום

1/2 כפית מלח 

1/4 כפית קינמון

600 גרם בשר טחון, או תערובת של עוף ובשר טחונים

חצי צרור בצל ירוק קצוץ

הוראות הכנה

מכינים את הבצק: מעבירים את הבורגול לקערה גדולה, שופכים מעל את המים הרותחים ומשהים רבע שעה. סוחטים עודפי נוזלים אם יש. טוחנים את הבצל במעבד מזון עד שהוא קצוץ היטב. מוסיפים למעבד המזון חצי מהבורגול המבושל וטוחנים במשך כדקה עד שהבורגל מתחיל להיעשות עיסתי. 

מערבבים את עיסת הבצל והבורגול עם יתר הבורגול המבושל ושאר מרכיבי הבצק עד שהעיסה אחידה.

בזמן שמשרים את הבורגול במים הרותחים מכינים את המלית: בסיר בינוני-גדול מחממים את השמן ומטגנים את הבצלים עד שהם נהיים שקופים ומתחילים להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את השום, המלח, הקינמון והבשר הטחון, ומטגנים תוך כדי ערבוב עד שהבשר מבושל ברובו, כ-5 דקות. מוסיפים את הבצל הירוק, מטגנים עוד דקה ומורידים מהאש.

מרכיבים את הקובה: משמנים תבנית גדולה, ומשטחים מחצית מבצק הבורגול בתחתית התבנית. מסדרים מעל את הבשר הטחון, ומעליו משטחים את יתר בצק הבורגול, ומהדקים ( לא למעוך יותר מדי. אנחנו רוצים שהקובה לא יתפרק, אבל שגם לא יהיה דחוס לגמרי). אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כחצי שעה, עד שהמאפה מזהיב מעט.

מגישים חם בליווי הזלפות נדיבות של טחינה.

געגועי לסבתא העיראקית שמעולם לא היתה לי

שלום לקיץ, קובלר עגבניות

אני מנסה לכתוב את הפוסט הזה כבר חודש. כל פעם קורה משהו אחר. חגים, אירועים, שינויים, הסחות דעת... התחלתי לקרוא את משחקי הכס... קשה לי לאחרונה פשוט להתיישב, לפקס, ולכתוב. אך לא עוד! ז'ורז'ט ברוב אדיבותה הלחיצה אותי, והפוסט הזה יצא היום! מחר! מחרתיים! 

אנחנו כבר בסתיו, אבל יש לי עוד מאפה אחד של קיץ שצריך לצאת לפני שאנחנו פוצחים בשלב המרקים, הנזידים ושאר מנות המתוארים כ-"מהביל" ו"מנחם" (שם תואר שצריך להוציא דחוף מאוצר המילים הקולינרי עקב שימוש יתר).
במסגרת חיטוטי ב-How to Cook Everything Vegetarian, הספר/משקולת 10 קילו של מארק ביטמן, נתקלתי ברעיון פשוט אך חדשני. אנחנו תמיד מכינים פשטידות מירקות יבשים כמו תפוחי אדמה ובצל ופטריות... למה שהעגבניות לא תקבלנה גם הן פשטידה משל עצמן? מכיוון שהעגבניות מתקתקות ומלאות מיץ, למה שלא נכין את הפשטידה באותה צורה שבה מכינים קראמבל פירות? כך, העגבניות מקבלות טיפול מינימלי, יושבות בנחת בתחתית הפשטידה ומתבשלות להן, ומעליהן סוכך בצק זהוב עם טעם עשיר של תירס וחמאה. באמת שאני לא יודעת איך זה קורה. יש רק 55 גרם חמאה במתכון שזה לא המון, אבל בכל זאת טועמים את החמאה, בעדינות אך בבירור, בבצק.
בקיצור, די התאהבתי בפשטידה הזאת. היא קלה להכנה (אין הקפצות או טיגונים מקדימים, אין קיצוצי ירקות אינסופיים), ומכילה רכיבים פשוטים שמשתלבים ביחד לכדי שיר הלל לקיץ (או שיר פרידה ממנו). 

שימו לב:
- השתמשו בעגבניות בשלות. הן מרכז המנה. יש עדיין עגבניות יפות בסופרים ובשווקים, אבל אם אתם נופלים על יום רע, וכל העגבניות ירוקות-צהובות, וותרו והכינו משהו אחר.
- זכרו, יש הבדל בין קמח תירס וקורנפלור! קורנפלור הוא אבקה לבנה דקה שמשתמשים בה בכמויות קטנות כדי לעבות תבשילים. פה מערבבים אותו עם העגבניות כדי שהמיצים שהם מגירים במהלך האפייה יתעבו קצת. קמח תירס הוא קמח צהוב וגרגרי שמכינים איתו מאפים, פולנטה, ממליגה וכו'. פה הוא מהווה את שדרת הבצק של הפשטידה, יחד עם הקמח הרגיל. לקריאה נוספת אודות נפלאותיו של הקורנפלור ראו פה ופה.
- הפשטידה/קובלר לא נפרסת יפה. תחשבו על קראמבל תפוחים. אי אפשר להוצא ממנו פרוסות מסותתות. אנחנו הולכים על לוק כפרי פה.

קובלר עגבניות

מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן (שמופיע גם באתר שלו)

עלות: כ-12 ש"ח

כמות: 8-10 מנות

מרכיבים

1.5 ק"ג עגבניות (8-10 עגבניות בינוניות)

1 כף קורנפלור

1/4 כפית מלח

פלפל שחור טחון

1 כוס קמח

1 כוס קמח תירס

1 ו-1/2 כפית אבקת אפייה

1/4 כפית סודה לשתייה

1 כפית מלח

55 גרם חמאה קרה חתוכה לקוביות קטנות

1 ביצה טרופה קלות

3/4 כוס רוויון (או 3/4 כוס חלב + כפית חומץ או מיץ לימון - מערבבים ונותנים להם לעמוד כמה דקות עד שהתערובת מתגבששת ונפרדת קצת)

הוראות הכנה

משמנים תבנית מלבנית בינונית ומחממים את התנור ל-180 מעלות.

מוציאים את עוקצי העגבניות חותכים אותן לפרוסות (8-12 פרוסות לעגבניה בערך. זה לא צריך להיות פיצי). מערבבים בעדינות בקערה עם הקורנפלור, המלח (1/4 כפית) והפלפל.

מניחים במעבד מזון את הקמח, קמח התירס, אבקת האפייה, הסודה לשתייה והמלח (1 כפית). מוסיפים את החמאה ומעבדים בכמה פולסים עד שהתערובת פירורית-חולית שכזו. מוסיפים את הביצה והרוויון ומעבדים בקצרה, רק עד שמתגבש בצק.

לחלופין, אפשר בלי מעבד מזון - מניחים בקערה את המצרכים היבשים שצוינוי לעיל, מוסיפים את החמאה ומועכים אותה עם מזלג לתוך תערובת הקמח, עד שמתקבל מרקם פירורי. מוסיפים את הביצה והרוויון ומערבבים רק עד שהתערובת מתאחדת ומתגבשת לכדי בצק. 

משטחים את תערובת העגבניות בתבנית, ומפזרים מעל את הבצק, אפשר עם האצבעות, אפשר עם כף. בגלל שהעגבניות נוזליות והבצק מעט קשיח, לא תוכלו לשטח אותו לגמרי בצורה אחידה. זה בסדר גמור. אנחנו הולכים על לוק כפרי פה. ובכל מקרה רצוי להשאיר כמה חורים קטנים שיאפשרו לאדים מנוזלי העגבניות לצאת.

אופים במשך כ-45 דקות, עד שהבצק מזהיב והעגבניות מבעבעות.

מגישים חם או בטמפרטורת החדר בעזרת כף גדולה (כאמור, לוק כפרי).

חריצי הרשע

אני הולכת לדבר היום על נושא שקצת שנוי במחלוקת בעולם האוכל - גבינת פטינה. את הפטינה הכרתי לפני שנתיים כששאלתי את הבחור בדלפק הגבינות מה הגבינות הזולות ביותר שיש לו להציע לי. הוא הסתכל עלי במבט חצי תמהה וחצי מרחם, פנה לאחד המקררים מאחורה ושלף לי קובייה של פטינה, פחות מ-3 ש"ח ל-100 גרם. אני די התלהבתי מהגילוי שלי, וכשטעמתי את הפטינה בכלל שמחתי. היא הייתה מלוחה, חמצמצה, שמנה בצורה נעימה וחלקה על הלשון. כמו פטה רק קצת יותר עדין וקרמי. מושלם לא?
אז עשיתי כמה חיפושי אינטרנט וגיליתי שגבינת הפטינה היא... לא לגמרי גבינה. שומן החלב שאמור להיות בגבינה, מוחלף בשומן צמחי. כך היצרניות חוסכות כסף גם בייצור, כי הן יכולות להשתמש בשומן החלב היקר למשהו אחר, וגם במיסי ייבוא, מכיוון שהמוצר לא מוגדר כגבינה (מכילה 100% שומן מן החי על פי התקן הישראלי), המיסים עליו נמוכים יותר.
יש כאלה שמנסים לתת לזה ספין חיובי, כמו גבינת "הצהובה הטובה" לדוגמא. הגבינה משווקת כאופציה בריאה יותר, שלא מכילה כולסטרול (כי יש כולסטרול בשומן חלב, ואין כולסטרול בשומן צמחי).
בכל זאת, נוצרה קצת היסטרייה סביב הנושא הזה, עם שלל כתבות שעושות דמוניזציה ל'לא-גבינות' הללו. הכתבה של ynet בשם "הגבינה שהתחפשה" כוללת משפטים כמו "תהליך ייצור מיוחד שהוציא את נשמתן החלבית" ו-"...חריץ פטה לבנבן שהביט אליכם בתמימות מדלפק המעדנייה השכונתית... שכל קשר בינו לבין גבינה אמיתית היה, כך מתברר, מקרי בהחלט.". לא נסחפנו בכלל.


אימה במעדנייה בערב שבועות / ב. בזול
הישמרו לכם קוראים תמימים 
מערפדי הגבינה 
חריצי הרשע


בעורקיהם חלב דמה יזרום
ערמומיים כנחש ללא כולסטרול


הם יחדרו לכם
לקיש (!!)
וישאבו את נשמתו


הופס, יצא לי על זה שיר. יש משהו בערפדיות שכנראה גורמת לשירה לפרוץ מתוכי. בכל מקרה... 
זה כנראה לא בסדר לשווק מוצר שלא מכיל שומן חלב, כגבינה לכל דבר. ליצרנים עולה יותר כסף לייצר גבינה עם שומן חלב וראוי לסמן בבירור את המוצרים שלא מכילים שומן חלב לטובת מי שרוצה להימנע מהם. שופרסל אפילו חטפו תביעה ייצוגית על חוסר הבדלה שכזאת. 
אבל בהינתן שאני יודעת מה יש בפטינה, אני יכולה לשאול את עצמי בצורה מפוקחת - האם אני רוצה לקנות אותה בכל זאת? האם אכפת לי שלקחו ממנה את שומן החלב? 
נראה לי שהתשובה שלי היא - כן, אני רוצה, ולא, לא אכפת לי. הפטינה מאוד טעימה לי, ואני מוצאת את עצמי קונה אותה שוב ושוב (לעומת הצהובה הטובה שהזכרתי לעיל, שהיא גם יקרה יותר, וגם לא ממש ערבה לחיכי). אין לי שום צורך לקנות מוצר שעולה כפול ושהוא לא טעים יותר מהאלטרנטיבה הזולה, רק בגלל שהוא "אמיתי" יותר. ואם אני רוצה באמת להתפנק, אני אשלם עוד כמה שקלים ואקנה פטה עיזים או כבשים איכותי, שאת ההבדל בטעם אני מרגישה ומעריכה (ואני לא אזרוק אותו לתוך תבשיל או מאפה שיקהה את טעמיו).


עכשיו שנתתי לכם את כל המידע, אתם יכולים להחליט בעצמכם. בפעם הבאה שאתם קונים גבינות במעדנייה (אני מקווה לטובתכם שאתם קונים גבינות במעדנייה, ולא גבינות ארוזות מראש, שהן כמעט תמיד יקרות יותר), שאלו אם יש להם פטינה ובקשו לטעום. אולי תגלו דרך חדשה וטעימה לחסוך בכסף. 
אז יאללה. נעבור למתכון השבועות-י והמרשים במיוחד שלנו - צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות. בצק שמרים ריחני ועדין שמחביא בתוכו חצילים ופלפלים קלויים, מעושנים ומתקתקים, וגבינות נמסות ועשירות. מצורף גם הסבר מצולם ליצירת האפקט הקלוע של המאפים. אני כבר שומעת את מצולקי שיעור מלאכה ובעלי הידיים השמאליות מוותרים מראש, אז אל דאגה, זה יותר פשוט מלקלוע צמה. 


אם בכל זאת אתם לא רוצים לקלוע (או אתם פתאום מגלים שיש עוד 20 דקות לשבת ועוד לא התקלחתם ואתם חייבים להכניס את המאפה לתנור *עכשיו*, סתם דוגמא תיאורטית), אפשר פשוט לרדד את הבצק לצורה בערך מלבנית, לשטח על חצי ממנו את המלית, לקפל את הבצק מעל המלית, להדק, ולזרוק לתנור. פחות יפה אבל טעים באותה מידה :)


צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות
מאת: בישול בזול
עלות: כ-22 ש"ח 
כמות: כ-12 מנות


מרכיבים
לבצק:
3 כוסות קמח
3 כפות שמן
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
3/4 כף שמרים
קצת פחות מכוס מים
למלית:
2 פלפלים אדומים (גמבה) גדולים 
2 חצילים קטנים-בינוניים
200 גרם גבינה מלוחה (פטינה, פטה, בולגרית וכדומה)
150 גרם גבינה צהובה מגוררת


הוראות הכנה
מכינים את בצק השמרים - מערבבים את כל המרכיבים למעט המים בקערה גדולה. מוסיפים את המים עד לקבלת בצק אחיד ולא דביק מדי. לשים 3 דקות, מעבירים לקערה משומנת קלות, מכסים ומתפיחים עד להכפלת הנפח, שעה-שעתיים (ככל שהחדר חמים יותר יקח פחות זמן).
בינתיים, קולים את החצילים והפלפלים בתנור או על האש, מקררים, מקלפים וקוצצים גס. מפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותה ואת הגבינה הצהובה לירקות הקלויים.
כשהבצק הכפיל את נפחו והמלית מוכנה, מרכיבים את המאפה. מחלקים את הבצק ל-3 חלקים שווים. מרדדים כל חלק למלבן (פחות או יותר). מסמנים בעדינות על עלה הבצק 2 קווים לרוחב כך שהבצק יהיה מחולק ל-3. בעזרת סכין יוצרים חתכים אלכסוניים על 2 השלישים החיצוניים של העלה, ברוחב של 3-4 ס"מ.

כפי שאתם רואים, לא חייבים מלבן מדוייק. וגם לא ממש דייקתי בסימון
השלישים. וגם את רוחב הפסים לא בדיוק מדדתי עם סרגל...

מעבירים שליש מהמלית לחלק האמצעי של עלה הבצק, ומקפלים קצה אחד של העלה מעל המלית - הקצה שלכיוונו נוטים פסי הבצק האלכסוניים.

חדי העין יבחינו שזאת לא המלית מהמתכון הזה. התמונות משלבים
ראשוניים יותר של פיתוח המתכון, כשהיה לי שם פטרוזיליה במקום פלפלים.

ליצירת הצמה - מקפלים את פסי הבצק שחתכנו מעל המלית, פעם פס מימין, פעם פס משמאל.

אם חתכתם פסים רחבים יותר בצד כך שהפסים האלה "מובילים" על הפסים בצד השני (כמו שהולך לקרות בתמונה - יש רק עוד 4 פסים מלמעלה, ו-7 מלמטה, אז הלמעלה יתחיל להוביל על הלמטה), פשוט קפלו 2 פסים ברציפות מהצד שבו הפסים דקים יותר כדי שתהיו באותו מקום ב-2 הצדדים. אל דאגה, אף אחד לא ישים לב. כשמסיימים לקפל את כל פסי הבצק, מהדקים את הקצה השני של הצמה ומעבירים אתה לתבנית אפייה משומנת.

זה מהודק. בערך...

חוזרים על שלבי המילוי והקליעה עם יתר הבצק והמלית. השאירו רווח בין המאפים אם אתם אופים אותן באותו התבנית, כי הם מתרחבים ותופחים.
אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהמאפים מפיצים ריח ומתחילים להזהיב.

מאק אנד צ'יז אנד בירה

מי שקורא בלוגי/מגזיני/אתרי אוכל למיניהם יודע שה-"מאק אנד צ'יז" חזר לאופנה ובגדול. מאק אנד צ'יז, קיצור של מקרוני אנד צ'יז, הוא בסך הכל מקרוני עם רוטב גבינה, לרוב אפוי כסוג של פשטידה. מדובר במאכל ביתי פשוט שכל ילדי אמריקה גדלו עליו, אם בגרסה המקורית, ואם בגרסת האינסטנט התעשייתית, שכללה חפיסה של אבקת "גבינה" כתומה זוהרת ליצירת הרוטב.
אולי זה חוסר היציבות הכלכלית שגורם להם להתגעגע לימים הטובים, אולי זו תגובת נגד לכל תנועת הדיאטות והאוכל הבריא, אבל האמריקאים רוצים את המאק אנד צ'יז שלהם - קרמי מבפנים, קרנצ'י מבחוץ, חם, מנחם ומשמין.
(שם מעולה ללהקה לא? חם מנחם ומשמין. הממ.)
כיום, המקרוני אנד צ'יז פרץ את גבולות הבית והקפיטריה המוסדית, והוא מככב במדורי המתכונים במגזינים, בבלוגים ברחבי הרשת, ואף בתפריטי מסעדות העילית. אנשים נותנים לו טוויסטים אינסופיים - בייקון, גבינות שונות, תוספות של שלל רקות ועשבי תיבול, שמן כמהין...
אני לא ממש הצטרפתי לחגיגת המאק אנד צ'יז עד כה, כי צריך קודם לבשל את הפסטה, אז להכין את רוטב הגבינה, ואז עוד להרכיב ולאפות... כל הסיפור נשמע לי מסובך מדי ומלכלך יותר מדי כלים. למה צריך את כל השלבים האלה כשאפשר פשוט לאכול פסטה חמה עם קצת גבינה מותכת?
אבל אז מצאתי את המתכון הזה. מאק אנד צ'יז *אנד בירה*. זה כבר נראה יותר מעניין (ולא נראה לי שלשפוך פחית בירה מעל הספגטי עם גבינה שלי תיצור את אותו האפקט). ומה אומר לכם חברה? מי שלא ערבב גבינה לתוך רוטב בשמל ובירה, כשהגבינה התמסרה ונמסה באושר לתוך הרוטב החם והסמיך, לא ראה שמחה קולינרית מימיו. באופן לא מפתיע, התוצר הסופי נהדר - עשיר וגבינתי עם נוכחות מורגשת, אבל לא משתלטת של הבירה. בהחלט כמה רמות מעל קערת פסטה עם גבינה מותכת. וברוח אירלנד וסנט פטריקס דיי החולף, מסתבר שהמאק אנד צ'יז אנד בירה הולך נהדר עם כרוב כבוש. באמת. היה לי פחית של כרוב כבוש במקרר בעבודה (אל תשאלו), והשילוב ביניהם הסתבר כאחלה שיחוק. סוג של אוכל ברים כזה, רק שהבירה בתוך האוכל. 


אם כל המלל דלעיל עוד לא שכנע אותכם שכדאי לכם להכין מאק אנד צ'יז אנד בירה, קחו בחשבון שעוד מעט פסח, והמנה הזו היא מכסחת חמץ משולשת. גם פסטה, גם בירה וגם פירורי לחם. שלושה חמצים במחיר אחד. זה חייב להיות מצווה.
אם כבר מדברים על חמץ, זו ההזדמנות להזכיר - אם יש לכם חמץ שאתם רוצים להיפטר ממנו ולא יודעים איך, גשו לעמוד הפייסבוק של בישול בזול ואשמח לחשוב איתכם על מתכונים. נסו ותראו ישועות!


מאק אנד צ'יז אנד בירה
מבוסס על: המתכון הזה עם שינויים שלי
עלות: כ-18 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
250 גרם פסטה קצרה (מקרוני, פנה וכדומה)
30 גרם חמאה
2 כפות קמח
1 כוס חלב
1 כוס בירה
1/4 כפית פפריקה חריפה (או יותר למי שאוהב חריף)
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/4-1/2 כפית מלח
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
חצי כוס פירורי לחם


הוראות הכנה
מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן, מסננים ומעבירים לתבנית בינונית.
בזמן שהפסטה מתבשלת, מכינים את רוטב הגבינה והבירה. מחממים בסיר בינוני את החמאה עד שהוא נמס ומתחיל לבעבע. מוסיפים את הקמח, בוחשים ומטגנים כ-2 דקות, עד שהתערובת חומה בהירה. מוסיפים את החלב והבירה (אתם יכולים למדוד אותם לתוך אותה כוס, או להוסיף אחד אחרי השני, לא משנה) בהדרגה, תוך כדי בחישה נמרצת, כדי להימנע מגושים. מוסיפים את הפפריקה, אגוז המוסקט והמלח, מביאים לרתיחה ומבשלים 2 דקות. מורידים מהאש ומערבבים פנימה בהדרגה 150 גרם מהגבינה המגוררת.
שופכים את רוטב הגבינה והבירה מעל הפסטה בתבנית, מפזרים מעל את פירורי הלחם ומעל את יתר 50 גרם הגבינה.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כחצי שעה, עד שהמאפה מזהיב.
אוכלים חם, מומלץ עם כרוב כבוש בצד.

תמונות ראשונות עם המצלמה החדשה. ירידה לצורך עלייה.

יער הברוקולי הקסום

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר מתחילה להרגיש את סוף החורף. כן, אני יודעת, רק תחילת פברואר עכשיו, ויש עוד קור וגשם לפנינו (אני מקווה לפחות). אבל ברגע שנכנסים לחודש שבט, עם כל חגיגות הטבע, והפירות של ט"ו בשבט, אני מתחילה, מבלי משים, לקלף מעלי את קליפות החורף. קצת פחות חימום, קצת יותר זמן בחוץ, יותר פעילות ותזוזה, פחות בהייה בגשם ממעמקי הר של שמיכות (האמת, נראה לי שעשיתי את זה אולי פעם אחת החורף. ככה זה כשעובדים ברוב שעות האור. אבל אני אוהבת לחשוב שהעברתי את זמני בצורה פיוטית שכזו). 


לכן הסיפור עם הפירות היבשים בט"ו בשבט כל כך צורם לי. מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על חגיגת הלבלוב והפריחה, התחדשותו של הטבע ותחילת האביב? פרוסות תפוח יבשים ודהויים? אולי איזה משמש מקומט ששכח כבר מזמן איך מרגיש חום השמש? 
לא הא?
רגע רגע, מה עם גוש בלתי מזוהה ומסוכר בצבע כתום זוהר? נו, הזה שלא ברור אם הוא מנגו, פפאיה, או סוליה של כפכף מקלחת צבעוני. 
מישהו?
|קולות צרצרים|
אז בואו נכין היום משהו שיותר מתאים לט"ו בשבט - בריא, מלא ירוק, ומקורי, עם מראה שמתאים בול לחג.
אני מדברת כמובן על יער הברוקולי הקסום. אם הייתם הִיפים בארה"ב בשנות השבעים, בטוחני שאתם יודעים על מה אני מדברת. למי שלא, מדובר בפשטידת אורז פשוטה שבתוכה נטועים גבעולי ברוקולי ויוצרים אפקט מקסים של יער קטנטן. הבטחתי לעצמי ביום שפתחתי את הבלוג שלעולם לא אשתמש בשורש המשומש עד זרא ק.ס.מ. כדי לתאר את האוכל שלי, אבל במקרה דנן, זהו שמו הרשמי של המאכל, ובאמת, הוא די מקסים (די! די! תפסיקי! אסור!).
המתכון הזה מאוד קל לעדכון ושינוי על פי העדפותיכם. אפשר להשתמש באורז לבן או מלא, אפשר לגוון בסוג הגבינה אם אתם רוצים - קשקבל, מוצרלה או פטה כולם יהיו טעימים פה, ואפשר כמובן לגוון בעשבי התיבול. אני השתמשתי בפטרוזיליה שמיר ונענע, אבל שילוב של בזיליקום או קצת מרווה טרייה לתוך העסק גם יכול להיות מעולה.
אם אתם לא ממש אוהבים את הרעיון של פשטידת אורז (כאמור, מתכון של היפים), אתם יכולים לטעת את עצי הברוקולי בכל פשטידה שתרצו, כל עוד היא מוצקה ויבשה יחסית, כדי שהעצים יוכלו לעמוד בתערובת בכוחות עצמם. 


יער הברוקולי הקסום, פשטידת אורז וגבינה בעיטור "עצי" ברוקולי
מבוסס על: המתכון הקלאסי של מולי קאצן מתוך הספר The Enchanted Brocolli Forest עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
2 כוסות אורז לא מבושל (אפשר לבן או מלא)
כ-1/2 ק"ג ברוקולי
1 כף שמן זית או חמאה
1 בצל קצוץ
1 שן שום קצוצה
1/2 מלח
1/2 פלפל
3 ביצים
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים (אני השתמשתי בכוס פטרוזיליה קצוצה, 3/4 כוס שמיר קצוץ ו-1/4 כוס נענע קצוצה)
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
מעט שמן זית
מעט מיץ לימון


הוראות הכנה
מבשלים את האורז בצורה המועדפת עליכם. לרוב יש גם הוראות על האריזה אם אתם צריכים.
בינתיים, מכינים את עצי הברוקולי - מפרקים את התפרחת הגדולה של הברוקולי לתפרחות "עציות" קטנות, עם "גזע" באורך אצבע בערך. את חלקי הגבעול המיותרים שומרים לתבשילים אחרים. 
שותפים ומנקים את תפרחות הברוקולי וחולטים אותם במים רותחים במשך כ-2 דקות, עד שהם משנים את צבעם לירוק עז, כדי לרכך אותם קצת. איך חולטים? לוקחים סיר שיכול להכיל את הברוקולי בשכבה אחת ושמים בו מים בגובה כמה ס"מ. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את הברוקולי, מכסים, ומבשלים במשך 2 דקות. בתום 2 הדקות מסננים את המים ומעבירים את הברוקולי לכלי נפרד.
מחממים בסיר את השמן או החמאה, מטגנים את הבצל, השום, המלח והפלפל, עד שהבצל נהיה שקוף, כ-5 דקות. 
מכבים את האש ומערבבים פנימה את האורז, עשבי התיבול, הביצים והגבינה.
מסדרים את התערובת בתבנית גדולה, ו"נוטעים" בתוכה את תפרחות הברוקולי החלוטים.
מטפטפים מעל הברוקולי מעט לימון ושמן זית (ממש טיפה או שתיים על כל עץ).
מכסים בעדינות את התבנית בנייר כסף (תיזהרו לא להפיל את העצים!), ואופים בתנור בחום בינוני-נמוך, 160 מעלות, במשך כ-20 דקות, רק עד שהפשטידה חמה כולה (אנחנו רוצים שהביצים יתבשלו, לא מעבר לזה).

הריני להציג בפניכם את דוגמניות הבית החדשות, עזמרלדה ופרה פוסֶט!
קבלו אותן!

עזמרלדה, דוגמנית צמרת ותיקה, חלוצה בתחום דוגמנות חיות המשק.
עזמרלדה מספרת כי היא מנצלת את הסלברטאיות שלה כדי להילחם בדעות קדומות:
"זה מה זה לא נכון מה שאומרים שכל הדוגמניות אוכלות רק חסה כל היום.
אני למשל אוכלת מלא חוביזה, ולפעמים גם סירה קוצנית".

פרה פוסט, נערת החן של התנועה הקיבוצית לשנת 2011, היא חדשה בתחום אך כבר
הספיקה להוביל קמפיינים עבור מועצת החלב ("לעדי הימלבלוי יש הרבה מה ללמוד ממני"),
ועלית ("אנשים כל הזמן מבקשים ממני לחתום על חפיסות השוקולד שלהם"),
שהפכו אותה לבת בית בקרב הציבור הישראלי. מהו סוד ההצלחה המטאורית שלה?
"לי אין שום סיליקון בחלב", היא אומרת בקריצה.

מה עושים עם סופגניות מיותרות?

האיש הכניס לי ג'וק לראש שאני חייבת להעלות מתכון שעושה שימוש בכל הסופגניות המיותרות שנשארות אחרי המסיבות בחנוכה. אתם יודעים למה אני מתכוונת... כשעורך המסיבה בליל נר שמיני מחליט שצריך לקנות שתי סופגניות ג'מבו לכל משתתף, כולל תינוקות - כי מה אם עד עכשיו הם לא אכלו מספיק?? זו ההזדמנות האחרונה! אין מצב שנמאס להם והם לא רוצים יותר לראות סופגנייה בחיים!
את הסוף כבר כולם מכירים - כמה שעות לאחר מכן מוצא המארח את עצמו עומד ליד הדלת עם צלחת ענקית של סופגניות, משדל את ההולכים לקחת כמה הביתה כשהם מצידם מנסים להימנע מכך בכל דרך אפשרית.

האם מישהו חשב פעם על איך הסופגניות מרגישות במצבים כאלה? לפני שנייה הן היו מלכות המסיבה, תפוחות ריחניות ורעננות, ופתאום כולם רוצים רק להיפטר מהן. לא יפה! וגם בזבוז, כמובן.

אז אם נתקעתם, אה... סליחה, זכיתם, גם אתם בכמה סופגניות מיותרות מאתמול או שלשום שכבר לא ממש מפתות אתכם, הנה רעיון למה לעשות איתן.
מכירים פודינג לחם? פודינג לחם, או ברד פודינג, הוא מעין פשטידה מתוקה, שעשויה בדרך כלל משאריות של לחם, חלב או שמנת, ביצים וממתיק (סוכר, סירופ מייפל, גולדן סירופ וכדומה). לפעמים מוסיפים פירות יבשים או טריים, לפעמים תבלינים כמו קינמון וג'ינג'ר, יש הרבה שכלולים ווריאציות. אחד הגרסאות המושחתות במיוחד עושה שימוש בדונאטס שעבר זמנם. רוב הבלוגרים שראיתי שהעלו מתכונים בסגנון, קנו דונאטס במיוחד ותהו למה לעזאזל שלמישהו יהיו שאריות של דונאטס שאף אחד לא אכל. נראה לי שריבוי מסיבות החנוכה עונה על השאלה הזאת עבורנו. לכן, בחמישי החולף, בתום המסיבה במשרד, מצאתי את עצמי ממלאת שקית סופר בסופגניות שנותרו, במקום לחלוף על פניהן בבוז הרגיל.

מהמעי שלהם אכין מנשא חסין למים,
ומעצם האגן אגלף תרווד, שלבטח יעלה את המעמד שלי בשבט
(אני מתנצלת אם זה נשמע לכם דוחה אבל ממש ככה היא
מדברת בספר. זר לא יבין זאת.)

מכיוון שבדונאטס אין ריבה, ומכיוון שהיה מדובר בסופגניות הפושטיות ביותר, עם כמויות ענק של ריבה תעשייתית לא מלהיבה במיוחד בטעמה, החלטתי לרוקן את הסופגניות מהריבה לפני ההכנה. לרוקן זו אולי מילה עדינה מכדי לתאר את הטבח שהלך שם. אם קראתם אי פעם את ספר הטראש האהוב עלי - "שבט דוב המערות", בטח זכורות לכם הסצנות של הציד, ושל... איך נאמר? ביתור ועיבוד החיות הניצודות. הרגשתי קצת כמו אֵיילה, ושהרגע צדתי וטבחתי בלהקה נודדת של סופגניות פרא.

בכל מקרה, אם בידיכם סופגניות פושטיות עם ריבה שאתם לא מחבבים במיוחד, כדאי לרוקן אותן, כדי שהריבה לא תשתלט על הטעם. אם הריבה טעימה לכם, או שזכיתם בסופגניות ריבת חלב (או טעם אחר שמשתלב עם תפוחים), הרגישו חופשי לדלג על הריקון, ופשוט לחתוך/לקרוע את הסופגניות לקוביות כמו שהן.

הפשטידה יוצאת ריחנית, תפוחה מעט וורדרדה (אם השתמשתם בסופגניות עם ריבה), עם טעם מעודן של תפוחים מקורמלים, וכמובן של סופגניות. כך שאם סופגניות יוצאות לכם מכל החורים ואתם חושבים שתקיאו אם אפילו תריחו עוד סופגנייה, לא כדאי להכין את הברד פודינג הזה. בואו נבהיר זאת יותר בבירור:

אזהרת בישול בזול: אל תכינו את הפשטידה הזו אלא אם כן אתם באמת חושבים שמישהו יאכל אותה. אם הצלתם שמונה סופגניות והכנתם מהן פשטידה שאף אחד לא רצה לגעת בה ושנזרקה אחר כבוד, בזבזתם גם את הסופגניות וגם את יתר מרכיבי הפשטידה שהתווספו אליה. חבל. בטח ובטח אל תחזרו אלי כדי להתלונן שיש לפשטידה שעשויה משמונה(!!) סופגניות, טעם של סופגנייה ושנמאס לכם מסופגניות. הוזהרתם.

אם אתם לא יודעים אם תאהבו או לא, או אם אין לכם מספיק סופגניות, אפשר בקלות להכין חצי כמות.

אז... עדיין רוצים מתכון? קבלו:

פשטידת סופגניות (ברד פודינג)

מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון שפורסם בעיתון בון אפטי ומעוד כמה מתכונים בסגנון ברחבי הרשת
עלות: כ-8 ש"ח (בהנחה שהסופגניות בחינם, בטח יש מישהו בסביבה שישמח שתיקחו לו כמה)
כמות: כ-12 מנות


מרכיבים

8 סופגניות בינוניות (או כמה פחות אם הסופגניות שלכם גדולות, לא ממש חשוב שהכמות תהיה מדוייקת)

2 תפוחים (רצוי חמוצים)

1/4 כוס סוכר חום

10 גרם חמאה

2 כוסות חלב

2 ביצים

1 כפית תמצית וניל


הוראות הכנה

חוצים את הסופגניות ומרוקנים את הריבה אם צריך, וחותכים או קורעים את הסופגנייה לחתיכות של כ-4 ס"מ. 

מקלפים את התפוחים וחותכים לקוביות. מעבירים את התפוחים לכלי המתאים לבישול במיקרוגל, ומבשלים במשך 2 דקות. מוציאים, מערבבים ומחזירים לעוד דקה, עד שהתפוחים מרוככים ברובם. מערבבים פנימה את הסוכר החום והחמאה.

טורפים בקערה את הביצים, ומערבבים פנימה את החלב, והווניל.
מעבירים את קוביות הסופגנייה והתפוחים לתבנית אפייה בינונית משומנת קלות, ושופכים את תערובת הביצים מעל. מערבבים ומועכים מעט את התערובת כדי לוודא שכל פיסות הסופגנייה הוספגו.

אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות, כחצי שעה, עד שהפשטידה מזהיבה.

מגישים חם, רצוי מיד, ורצוי עם גלידת וניל.

עוף אין לי כותרת

אוגוסט נגמר, אלול התחיל, הלימודים התחילו. גם מבוגרים משעממים כמוני, שלא זוכים לליווי המתמיד של משרד החינוך בציון חגי ישראל ועונות השנה, מרגישים בהבדל. בנוגע לליווי של משרד החינוך - אני ממש לא אומרת את זה בציניות. בעבודה של מבוגרים כל יום הוא פחות או יותר אותו דבר. אין ועדת קישוט שתולה עלים מבריסטול בסתיו, תפוחים בראש השנה ודגלים ביום העצמאות. אין מורה שמלמדת שירים לחגים. אין שיעור מלאכה כדי להכין קישוטים לסוכה. זה חסר לי, אני מודה. בתור ילדה הייתי מחוברת הרבה יותר למעגל השנה שלנו. 
לכן, החלטתי לעשות הכנסה עצמית לאווירה, לפחות עד שיהיו לנו ילדים שיכינו יצירות עונתיות, וישירו את אותו השיר לחג בתדירות גבוהה מזו שגלגל"צ מנגנים את ברונו מארס.
אז בשבועות הקרובים יהיו מתכונים ברוח אלול-תשרי-סתיו. עוד לא החלטתי לגמרי מה זה אומר, אבל יש לי כמה רעיונות. תפוחים, מאכלים לראש השנה... נראה מה מבין הניסיונות הקולינריים שאני מתכננת יעבור את הרף.


נתחיל עם אינטרפרטציה למאכל בריטי/אמריקאי פופולרי - צ'יקן פוט פאי. מדובר במקור במעין פאי, מבצק עלים או בצק פריך, שממולא בתערובת קרמית של עוף וירקות. לא כל כך מקובל לעשות פשטידות עם עוף במטבח הישראלי, אנחנו נוטים יותר לכיוון החלבי-פרווה-ירקותי, אבל לדעתי זה רעיון שבהחלט שווה לאמץ. יש פה שימוש שונה ומרענן בחזה עוף כשההקפצה המהירה והבצק שמגונן עליו בזמן האפייה עוזרים למנוע התייבשות.
באופן מסורתי המלית של צ'יקן פוט פאי מכילה ירקות סולידיים למדי - גזר, אפונה, סלרי, בצל וכדומה, ולכן הייתי חייבת לנסות כשמצאתי את הגרסא הזו ברשת, של רייצ'ל ריי, המחליפה את האפונה והגזר בתפוחים חמוצים. אחרי כמה נסיונות התאפסתי על הגרסא שלי למתכון - מלבד כמה שינויים בכמויות וביחסים, אני מחליפה את בצק העלים בבצק שמרים, כדי להוריד עלויות, ולהגביר את אפקט ה"ממממממ...." שמתקבל כשהמאפה בתנור.


שילוב המרכיבים פה אולי ישמע קצת מוזר לחלקכם, אבל האמינו לי, שווה לנסות. המתיקות-חמיצות מהתפוחים, והשורשיות הירוקה מהסלרי מתחברות עם העוף והטימין למלית סמיכה ומלאת טעמים שעליה מגונן בצק רך וריחני. השילוב הזה של עוף-סלרי-תפוחים-בצק הוא שילוב מוכר במטבח האנגלו-אמריקאי, שם עופות עם סטאפינג - מלית של קוביות לחם עם בצל, סלרי ולפעמים תפוחים, פטריות או אגוזים - הם מאכל קלאסי בארוחות חג.
המתכון עשוי להיראות לכם כמו הרבה עבודה - צריך להכין בצק, לטגן את מרכיבי המלית, להרכיב ולאפות - אבל בעצם, מדובר במנה שהיא ארוחה שלמה. אפשר להגיש אותה כעיקרית בארוחה עם עוד תוספות אם רוצים, וזו דרך מצויינת ליצור עיקרית גדולה בעלות נמוכה יחסית, בגלל ה"מתיחה" של העוף עם בצק וירקות. אבל מכיוון שיש לכם פה עוף, פירות, ירקות, פחמימות, אפשר גם להגיש רק אותה ככוכבת הבלעדית של הארוחה, עם סלט ירוק קטן בצד לכל היותר.


צ'יקן פוט פאי, פשטידת עוף עם סלרי ותפוחים
מבוסס על: מתכון של רייצ'ל ריי, הבצק  מבוסס על המתכון ל"בצקיצי" עם קצת שינויים שלי.
עלות: כ-33 ש"ח
כמות: כ-12 מנות 


מרכיבים

לבצק:

3 כוסות קמח

3 כפות שמן

2 כפות סוכר

1 כפית מלח

3/4 כף שמרים

קצת פחות מכוס מים

למילוי:

2 כפות שמן זית

1 ק"ג חזה עוף (יצא לי פרפר וחצי)
2 כפות שמן צמחי (קנולה, תירס וכד')

2 תפוחים ירוקים חמוצים קטנים

1 בצל בינוני

4 גבעולי סלרי, כולל עלים

חצי כפית טימין 

1 עלה דפנה

1/2 כפית מלח

כמה סיבובים של פלפל שחור גרוס
1 כוס מיץ תפוחים

2 כפות קמח

הוראות הכנה:

מכינים את הבצק- מערבבים את כל המרכיבים היבשים בקערה גדולה ומוסיפים בהדרגה את המים עד לקבלת בצק אחיד ולא דביק מדי. לשים 3-5 דקות, מעבירים לקערה, מכסים, ומתפיחים עד להכפלת הנפח, כשעה.

בזמן שהבצק תופח מכינים את המלית. 

חותכים את העוף לקוביות של 2-3 ס"מ בערך, חותכים את התפוחים לקוביות באותו הגודל, קוצצים את הבצל, וקוצצים גס את הסלרי. מחממים את שמן הזית בסיר גדול, ומטגנים את פיסות העוף 7-8 דקות עד שהם משנים את צבעם אבל לא מבושלים עד הסוף. מעבירים את העוף לקערה ושומרים בצד.

מחממים באותו הסיר את השמן הצמחי, מוסיפים את התפוחים, הבצל, הסלרי, הטימין, עלה הדפנה, המלח והפלפל, ומבשלים 8-10 דקות עד שהירקות מתרככים. מוסיפים את הקמח, מערבבים ומבשלים כדקה, ומערבבים פנימה את מיץ התפוחים. מוסיפים חזרה לסיר את העוף ומבשלים 2-3 דקות עד להסמכת הרוטב.


משמנים קלות תבנית מלבנית גדולה. חוצים את הבצק ל-2 חלקים, כשאחד קצת יותר גדול מהשני. מרדדים או מותחים עם הידיים את הבצק עד לגודל התבנית, כולל שולים, ומרפדים את התבנית בבצק. שופכים לתבנית את תערובת העוף, ודגים החוצה וזורקים את עלה הדפנה. מרדדים את החלק השני של הבצק לגודל התבנית ומכסים את מילוי העוף.
אופים בתנור בחום בינוני עד שהבצק מזהיב, 30-40 דקות.

שוב לא מהתמונות הטובות ביותר שלי. הייתי תחת לחץ באותו זמן. לא זוכרת למה.

בהזדמנות זו אני גם רוצה להתנצל על הכותרת. באמת לא היה לי שום רעיון לכותרת.

איך לחסוך כסף עם מוצרים בפיקוח ולזניה במייקאובר

הפוסט היום הוא אולי הפוסט החשוב ביותר שהעליתי עד כה. מוצרים בפיקוח מחיר, מכירים? אם לא, אמנם אתם בחברה טובה, אבל כדאי שתכירו. מוצרים בפיקוח יכולים לחסוך לכם הרבה כסף בהוצאות האוכל. ההגיון פשוט - ישנם כמה מוצרי יסוד שמחיריהם מפוקחים על ידי המדינה. המדינה קובעת מחיר מקסימלי למוצרים אלה ובכך מקלה במקצת על חייהם וכיסם של השכבות החלשות/אנשים עם פחות כסף*. 


מוצרי היסוד שבפיקוח הם:
לחם, מלח, חלב, אשל, גיל, שמנת חמוצה, חמאה, גבינה צהובה, וביצים. 
קוטג' כבר לא בפיקוח, אפשר לזהות לפי המחיר המאמיר.


איך מתחילים לחסוך? קודם כל, הולכים לאתר של משרד התמ"ת וקוראים בעיון את הרשימה המפורטת של המוצרים בפיקוח. לאחר שהעפתם מבט על הרשימה המלאה, אתם מוזמנים לעיין בטיפים שלי לניצול פוטנציאל החיסכון הטמון במוצרים בפיקוח. לא התייחסתי כאן לכל המוצרים שברשימה, אלu תובנות שמבוססות על דפוסי הצריכה שלנו, אבל נראה לי שהם יהיו רלוונטיים להרבה מקוראי. כל סעיף פה זכאי בפני עצמו להדגשת הטיפים הקבועה, אבל אני מרחמת על העיניים שלכם. אם כך נתחיל:


טיפ מס' 9: חלב בשקית זול יותר מחלב בקרטון: 3.67 ש"ח לעומת 4.43 ש"ח. חלב במיכל פלסטיק של 2 ליטר לא בפיקוח בכלל ולרוב עולה בסביבות ה-6 ש"ח לליטר (12 ש"ח למיכל). חלב בשקית היא דרך קלה לחסוך, במיוחד אם אתם שותים כמה ליטרים לשבוע. ואל תגידו לי שזה מתקלקל יותר מהר. השקיעו בקליפ חזק, העבירו את החלב לבקבוק זכוכית מעוצב עם ציורים חינניים של פרות, שמרו אותו בחלק הפנימי הקר יותר של המקרר... מי שבאמת רוצה למצוא פתרון מוצא.

טיפ מס' 10: רק חלב 1% ו-3% רגילים נמצאים בפיקוח. חלב בטעם וניל, חלב בטעם של פעם, חלב על הבוקר ושאר שטויות כגון אלה נועדו להוציא מכם יותר כסף. מחירם כפול לפחות ממחיר חלב רגיל. אל תעשו את זה. אתם יכולים גם לערבב מעט תמצית וניל וסוכר לתוך החלב שלכם בעצמכם אם אתם מתעקשים.

טיפ מס' 11: נסו לאכול יותר אשל וגיל. אתם לא חייבים לוותר על כל מוצרי החלב והממרחים שלכם אם זה יגרום לכם לעגמת נפש, אבל נסו פעם אחת להחליף את הקוטג' ליד החביתה בלבן. בחייאת, זה עולה פחות משקל וחצי ליחידה (והקוטג' עולה 7 ש"ח לפחות...). העולם לא יתפוצץ אם מדי פעם תבחרו באלטרנטיבה הזולה יותר, ועכשיו אתם יודעים שאכן קיימת אלטרנטיבה כזאת. בונוס: מלבד החיסכון אתם מרוויחים גם שיק נוסטלגי לא מבוטל.

טיפ מס' 12: השתמשו בשמנת חמוצה. באפייה, בבישול, להקרמה... אני עוד בתחילת התהליך אבל אני בחיפוש מתמיד אחר מתכונים שעושים שימוש בשמנת חמוצה על פני גבינות ומוצרי חלב יקרים יותר. כבר בפוסט הזה תקבלו אחד.

ולבסוף הטיפ הכי חשוב. טיפ מס' 13: קנו גבינה צהובה במעדנייה!!!!
קוראי הקבועים, אתם מכירים אותי. אתם יודעים שקשה יהיה להאשים אותי בשימוש יתר בסימני קריאה, ואני בספק אם תמצאו שניים או יותר ברצף בכל הבלוג שלי. כן כן, גם בסימני קריאה אני חסכנית. חרגתי ממנהגי הפעם בכדי להדגיש בפניכם את חשיבות העניין. גבינה צהובה נמצאת בפיקוח מחירים כשהיא נמכרת בחריץ. לא כשהיא נמכרת פרוסה, מופרדת בניירות וארוזה באריזת פלסטיק מיוחדת לסגירה חוזרת ולשמירה על הטריות. אריזת "חיסכון" של 400 גרם גבינה צהובה פרוסה עולה לרוב מעל 30 ש"ח, כלומר, הגבינה נמכרת ב-75 ש"ח לקילו. באריזה שאיננה אריזת חיסכון היא עולה אף יותר. המחיר לגבינה בפיקוח לעומת זאת היא סביבות ה-40 ש"ח לקילו. אם תקנו 400 גרם גבינת גלבוע פרוסה במעדנייה, תשלמו 15.70 ש"ח לכל היותר. אין שום סיבה לשלם כמעט פי שתיים על אריזה מעוצבת וכמה ניירות מפרידים.

אלה היו כמה טיפים פרטניים מאוד, אבל אפשר לתרגם אותם ל-2 כללי אצבע ברורים:
1. רק מה שברשימה של משרד התמ"ת בפיקוח. כל שכלול באריזה, בעיצוב, בטעם וכד', יעלה לכם יותר.
2. נסו לחפש מתכונים שמכילים מוצרים בפיקוח. אם אתם בקטע, נסו גם לשחק עם המתכונים שיש לכם כך שיעשו יותר שימוש במוצרים זולים יותר.

זהו. זאת כל התורה.
וכעת למתכון, שמגוייס היום כדי להדגים יישום של כלל האצבע השני.

היום אנחנו נעשה מייקאובר ללזניה האהובה, אך היקרה, בין היתר בעזרת מוצרים בפיקוח.
ראשית, הבה נעריך את מחירה של הלזניה הקלאסית:
500 גרם עלי לזניה- 10 ש"ח.
1 פחית של 800 גרם עגבניות מרוסקות - 7 ש"ח
200 גרם גבינת מוצרלה - 13 ש"ח
100 גרם גבינת פרמזן- 8 ש"ח
1 חבילה גבינת ריקוטה - 13 ש"ח
שנמשיך? כבר עברנו את ה-50 שקל ונראה לי שהבהרתי את הנקודה שלי.
עכשיו אל תבינו אותי לא נכון. לזניה עשויה כמו שצריך היא נפלאה. קרמית וטעימה ונימוחה ובהחלט כיף להתפנק ולהכין אותה מדי פעם. אבל בפוסט הזה אנחנו ניקח את הלזניה ונהפוך אותה למשהו שאפשר להכין מתי שמתחשק, בלי לגמור את תקציב האוכל השבועי.

בואו נעבור סעיף סעיף:
עלי לזניה - חברה' תחזיקו חזק, אנחנו נפתרים מעלי הלזניה. חבילה של 500 גרם פסטה אפשר לקנות גם ב-3-4 ש"ח אם לא מתעקשים על צורה מסויימת. כמעט תמיד יש משהו במבצע.
רוטב עגבניות - אלא אם כן אנחנו בשלהי משבר עגבניות, יותר זול (וטעים) לקנות עגבניות ולקצוץ אותם בעצמנו. שימו לב שאפילו לא התייחסתי לשימוש ברוטב קנוי, שזה גם הרבה יותר יקר, גם הרבה פחות טעים, ובגדול מהווה עבורי מעשה שלא ייעשה.
גבינה למלית - יעירו פה מנוסי הלזניות בצדק, שלא חייבים להכין לזניה עם ריקוטה. כדי להוריד משמעותית את העלויות אפשר להכין מלית של רוטב בשמל, שמכיל סך הכל חלב עם קצת חמאה וקמח. מכיוון שאני מהאסכולה שמאמינה שאין דבר כזה קרמי מדי, החלטתי להעשיר את הרוטב עם שמנת חמוצה, ביצה וגבינה צהובה. עכשיו יש לנו רוטב גבינה עשיר, ראוי לשמו, ועשוי כמעט כולו ממוצרים בפיקוח.
גבינה לציפוי - מוצרלה ופרמז'ן, שניהם עולים פי 2 עד פי 3 מגבינה צהובה. בצער רב וביגון קודר אני מעיפה אותם מהמתכון ומחליפה אותם בגבינה צהובה מגוררת שנקנתה במשקל במעדנייה. ברמי לוי אפשר לקנות אותה ב-3.80 ש"ח למאה גרם.

זהו, סיימנו. עם החלפות האלה קיבלנו מתכון זול הרבה יותר, אבל עדיין באותו סגנון - שכבות פסטה עם רוטב עגבניות מלא טעם, רוטב גבינה קרמי ונימוח, וקראסט זהוב של גבינה מעל. 
והנה המתכון.

לזניה בזול - מאפה פסטה עם רוטב עגבניות וגבינות
מאת: בישול בזול (מתכון שלי לגמרי! ווהו!) 
עלות: כ-27 ש"ח
כמות: יספיק לכ-12 מנות (יותר אם זו לא העיקרית היחידה)


מרכיבים
1-2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים קצוצים
2 שיני שום קצוצות
4 עגבניות גדולות מאוד ועסיסיות, קצוצות
3 כפות רסק עגבניות
1/2 כפית טימין (מיובש)
1 כפית אורגנו (מיובש)
1/2 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


1 חבילת פסטה במשקל 500 גרם (רצוי זיטי או פנה, אבל אפשר כל צורה)

25 גרם חמאה
2 כפות קמח
2 כוסות חלב
1 מיכל שמנת חמוצה
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/2 כפית מלח
1 ביצה
300 גרם גבינה צהובה מגוררת

הוראות הכנה
מכינים את רוטב העגבניות: מטגנים בשמן זית את הבצלים על חום בינוני, עד שהם נהיים שקופים. מוסיפים את השום ומטגנים עוד 2-3 דקות.
מוסיפים את העגבניות, הרסק, ויתר התבלינים (טימין, אורגנו, מלח, פלפל), מערבבים, ומביאים לרתיחה. מורידים לאש לנמוכה ומבשלים מכוסה 20-30 דקות.


בזמן שהרוטב מתבשל מכינים את הפסטה: מרתיחים מים ומבשלים את הפסטה 2 דקות פחות ממה שמצויין על האריזה. הפסטה צריכה להיות קצת פחות מאל דנטה (כי היא תתבשל עוד בתנור בנוזלים של הרטבים). מסננים את הפסטה ושומרים בצד.

מכינים רוטב גבינה: בסיר קטן על חום בינוני ממיסים את החמאה. כשהיא נמסה ומתחילה לבעבע מוסיפים את הקמח ומטגנים תוך כדי בחישה כ-2 דקות עד שמתקבל צבע חום בהיר.
מוסיפים בהדרגה את החלב לסיר, תוך כדי בחישה נמרצת, ומנסים להימנע מהיווצרות גושים. מביאים לרתיחה (ממשיכים לערבב מדי פעם), מרתיחים 2 דקות ומורידים מהאש.
מערבבים פנימה את השמנת החמוצה, המלח ואגוז המוסקט, ונותנים לתערובת להתקרר מעט (לא לדאוג אם יש גושים של שמנת. החום ימיס אותם בסופו של דבר). כשהתערובת מגיעה לטמפרטורה שלא תמיס את הגבינה מערבבים פנימה את הביצה ו-200 גרם מהגבינה המגוררת  (את היתר שומרים כדי לפזר למעלה).

מרכיבים את המאפה: בתבנית גדולה מפזרים חצי מרוטב העגבניות. מעל מפזרים חצי מהפסטה ומעל חצי מרוטב הגבינה. מוסיפים מעל את יתר הפסטה, אז את יתר רוטב העגבניות ואת יתר רוטב הגבינה. לבסוף, מפזרים מעל את 100 גרם הגבינה הנותרים.
מניחים את התבנית בחצי התחתון של התנור ואופים בחום בינוני- 180 מעלות, כחצי שעה עד שהגבינה נמסה ומבעבעת.

*המושג שכבות חלשות נשמע לי פטרוני משהו בהקשר הזה, שכן לדעתי הבחירה לחיות בצניעות ו/או "מתחת לאמצעים" יכולה בהחלט להצביע גם על חוזק, או סתם הגיון בריא. אבל אני כותבת בלוג על בישול בזול. זה לא אמור להפתיע אתכם.