מה שלמדתי בסדנת הצילום

גם טיפים לצילום באייפון היו שם

כן כן, עוד פוסט בלי מתכון. כמו שהתלוננתי בפוסט הקודם, אני מחוסרת זמן. אבל אל דאגה, חוזרים למתכונים מחר. בינתיים אספר לכם על סדנת הצילום לבלוגרים שהיה אצל שלומי ארביב בשישי החולף, שארגנו צוות ILoveFood. ספגתי ולמדתי שם המון, ואני אנסה להעביר קצת ממה שהלך שם למי שמתעניין. אני עדיין מעכלת, ולצערי עוד לא יצא לי לצלם בבית וליישם (ארג אין לי זמן! מי נמצא בבית בשעות האור??).

התחלנו עם היכרות, ארוחת בוקר מושקעת שהכינו לנו במקום, וקצת סיפורים ומור"קים על הפרוייקטים של הסטודיו, שעוסק בעיקר בצילום אריזות. תהיתם אי פעם מי מצלם את העגבניה המושלמת על הקופסא של הסקי, או את קוביית השוקולד על חפיסת השוקולד פרה? מסתבר שזה תפקידו של צלם אריזות. התפקיד כולל גם ציד עגבניות דוגמניות בחממות מוקדם בבוקר ווידוא שהעוקץ שלהן עומד בנהלים, וסידור דקדקני של העגבניות הנ"ל בערימות כאילו אגביות, תוך אבטחת פיזור אחיד של עגבניות עם ובלי עוקץ ברחבי הערימה. יש גם ישיבות של שעות על מנת לעמוד על טיבו של המרקם של סקי לעומת סימפוניה, כפי שיתבטא בצילומי הקמפיינים, והמון המון פוטושופ. היה ממש מעניין לשמוע על העבודה הזאת, וקצת מתיש. ברור שכל צללית וכל קרן אור בתמונות הללו, כל אדוות שוקולד וכל פירור עוגייה, נמצא שם במכווון.
לבלוגרים, ובעצם לכל מי שהוא לא צלם אריזות במקצועו, יש את הזכות לצלם אוכל פריסטייל, סתם ככה איך שבא לו. פתאום המחשבה הזאת היתה כל כך משחררת. אנחנו מצלמים אוכל כי אנחנו אוהבים אותו, ורוצים להעביר בתמונה כמה הוא יפה וריחני וטעים. 
שם גם הקץ', לפחות עבורי. כשמציירים, מנסים לבטא עולם תלת מימדי בעזרת שתי מימדים, ולא מובן מאליו איך עושים את זה. כך גם בצילום אוכל. אנחנו מנסים לקחת את כל מימדי הנפלאות של האוכל ולצמצם אותם לכדי שתי מימדים ויזואליים. בלי טעם, בלי ריח, בלי טמפרטורה או מרקם, בלי זכרונות ומטען רגשי. לכן צילום אוכל כל כך מתסכל אותי לפעמים. קיבינימט העוגה הזאת נפלאה ואני יודעת שהיא נפלאה! למה כל מה שאני רואה בבלוג זה איזה משהו חום ודהוי עם אור לא אחיד ומתקן ייבוש כביסה ברקע?

בתרגול המעשי בסדנה הלכנו על התגלמות הפער בין נפלאות המאכל, לבינוניות התמונות שלו - קציצות. כשמכינים אותם הם משביעים ומחממים ומתובלנים ונותנים תחושה של בית. כשמצלמים אותם הם נוטים להיראות כמו גושים חדגוניים ושמנוניים (אגב, שלומי אמר שהמאכל שהוא הכי שונא לצלם זה צ'ולנט. נראה שאפילו צלמים מנוסים לא אוהבים להתמודד עם חוסר הפוטוגניות שלו).
עיקר ההתעסקות שלנו היתה באור. בתמצית - מוצאים את מקור האור, רצוי חלון בצד מזרחי או מערבי, שמים את האוכל ליד האור הישיר אבל לא בתוכו, ומצלמים ב-90 מעלות מהאור. 

צילום ראשוני כשהאור במקום הנכון

צילום באור ישיר, קצת פחות מוצלח והצללים ממש חזקים וכהים

אז התחלנו להוסיף אביזרים. הוספנו דיפיוזר מהצד של האור, כדי לרכך את האור הנכנס. תחליף ביתי - נייר אפייה. מהצד השני הוספנו רפלקטור, כדי להוסיף אור והיילייטים, שלא יהיה חשוך מדי. תחליף ביתי - תחתית חד פעמית לעוגה, הקרטונים האלה שמצופים בכסף מצד אחד וזהב מצד שני. בכלל, היה נחמד שהסדנה לא התמקדה באיזה ציוד טכני משוכלל אנחנו חייבים, אלא באיך אנחנו עובדים עם האור שיש לנו ואיך משדרגים בעזרת מוצרים שאפשר למצוא בקלות. השתמשנו גם במראה קטנה כדי להכניס קרני אור, ובבלוקים קטנים כדי ליצר צלליות. 

מראות, בלוקים, קליפסים ואטבי כביסה. אה, ומצלמה סופר דופר יקרה וחצובה עם גלגלים.

 המצלמה היתה מכוונת על הקציצות ומחוברת ללפטופ. כך, כל פעם שעשינו שינוי, ראינו מייד את ההשפעה בתמונה המלאה על המסך, ולא בתמונה הקטנה והדהויה באחורי המצלמה. אני לא מתכוונת לקנות את כל הציוד הזה לבית מן הסתם, אבל זה לגמרי המחיש את ההשפעה של כל השינויים שעשינו.
בסדנה היתה איתנו גם נורית ברניצקי, סטייליסטית הבית של הסטודיו. אחרי שסיימנו לסדר את התאורה היא נכנסה לפעולה - מוציאה חלק מהרוטב כדי שהקציצות יבצבצו יותר, מזיזה, הופכת ודוחפת קציצות לפה ולשם, מוסיפה פטרוזיליה (עם פינצטה! בחיי!), ומוסיפה כף הגשה ומגבת כאילו מרושלת. תראו איך זה נראה עכשיו!

אז עברנו למשימה הבאה - מרק. עוד אחד מהמאכלים הללו שקשה לצלם, אם כי מרק כתום הוא יחסית פוטוגני בגלל הצבע. פה התמקדנו קצת יותר בסטיילינג. התחלנו עם סידור פשוט:

אז התחלנו להוסיף אביזרים - סיר כחול שממש התאים לצבע המרק, ענף של עלי זעתר, וקערה סופר יפה למרק שכולנו חמדנו לעצמנו.

שימו לב גם לסוויש הפוטוגני בקערת המרק. לזה אחראית נורית כמובן.

לסיום, נורית הוסיפה למרק סווירל (יש לזה מילים בעברית? סווירל, סוויש? עזרו לי קוראים יקרים) של שמנת וכמה עלי זעתר. הו!

תוך כדי המרק הוחלט שלא האכילו אותנו המון זמן, והוציאו לנו עוגיות, מאפינס ועוגת שמרים פופולרית במיוחד. לסיום, כולנו לקחנו לנו מאפים ומצאנו לנו פינה לתרגול.
אני הלכתי על המאפינס תפוז, כי אני שונאת לצלם מאפינס. הם תמיד יוצאים פשוט כמו ערימת גושים משעממת וחסרת מעוף. וככה באמת התמונות שלי התחילו, אפילו עם נסיונות האבזור שלי עם פרוסות תפוז.

החלפתי צלחת ועדיין לא ממש התלהבתי. שלומי הציע לי לשלב רפלקטור מאחורה, וזה באמת שיפר קצת את המצב, לא מבחינת קומפוזיציה, אבל לפחות המאפינס נראו קצת יותר יפים ומוארים.

אתם רואים את הברק הזה באחורה הימני של המאפינס? זה מגיע מהרפלקטור.

שיחקתי עם הסידור המון זמן, לא ממש מתתי על זה, אבל החלטתי שאני רוצה לשלב בתמונה גם זוג קערות שישבו לידי בשולחן, כי הצבעים בערך התאימו. זה גם משך את הקומפוזיציה למקום קצת יותר מעניין.

הפלייסמט נדחף גם הוא לתמונה וראיתי כי טוב

החלפה של הפלייסמט (תפסיקו להגיד פלייסמנט! בבקשה!) הירוק באפור כהה, הזזת המזלג, והוספת כמה פירורים ששוברים את הגושיות של המאפינס ואני די מרוצה. לא המונה ליזה, אבל בהחלט שיפור על התמונה המקורית.

חשוב שתדעו, כל התמונות האלה לחלוטין לא מפוטשפות ומעובדות. לא עשיתי להם כלום מלבד להקטין אותם טיפה, שלא יאכלו לי את מגבלת האחסון על השרת. אני ממש לא מבינה בעריכת תמונות (בבקשה אל תיפלו מהכיסא) אבל אני מנחשת שהתמונות האלה היו משתפרות אף יותר עם קצת חידוד של הצבעים. אם מי מבין קוראי רוצה להעביר לי סדנת עריכת תמונות, רצוי בתוכנה שלא צריך לקנות במאות דולרים או "להשיג" בעותק פיראטי, אשמח (אהמ לילות שימורים אהמ).

אז זהו. כאמור, אין מתכון היום, סתם חשבתי שיעניין אתכם לדעת ולראות מה עשינו. אני לא איזו צלמת על מחוננת, אבל אני כן שואפת להשתפר עד כמה שאפשר במגבלות הזמן והכסף שיש לי, ואני מרגישה שמה שלמדתי בסדנה בהחלט עזר לי בזה.
תודות לסטודיו שלומי ארביב על האירוח רחב הלב ולענבל ומיטל על הארגון.