פוסט אורח: בייבי בזול

מכיוון שכאמור, הביזולית הקטנה מעסיקה אותי וקשה לי למצוא זמן לעדכן באופן סדיר, חברתי הטובה שרושקה התנדבה לכתוב פוסט אורח. לה יש לא פחות משלושה ביזולים קטנים, אז לא ברור לי איך לה כן יש זמן. אבל הבה נניח את השאלות הללו בצד כרגע ונעבור לדברי הטעם של שרושקה אודות בישול בזול לקטנטנים. קבלו אותה!


ילדים, עם כל השמחה הכרוכה בהם הם ללא ספק אחת מהנאות החיים היקרות שיש. אפשר לקשט אותם בכל מיני בגדים חמודים לאללה, ויקרים לאללה. הצעצועים שלהם יקרים להפליא, וישנה סכנה ממשית שתמצא את עצמך מוציא מאה ושישים שקלים על פסלון מפלסטיק של ילדה מאכילה שתי עיזים (ותודה לפליימוביל). 
תופעה מוכרת היא שכאשר ילד מקבל מתנה יקרה במיוחד, הוא ממהר לרוקן את תוכן הקופסא בכדי לשחק עם הקרטון. לצערי, קשה לנצל העדפה זו בצורה מכוונת, שכן ילדים איכשהו מוכנים לשחק עם העטיפות רק כשהם יודעים שאמא, אבא או סבתא השקיעו רבות במתנה עצמה (הם גם בד"כ מחליטים לשחק עם זבל, אגב, כשאתה באמצע טלפון חשוב בחדר השני).

מעבר לצעצועים ובגדים, יש כל מיני דרכים להוציא כסף על צרורות השמחה הקטנים שלכם. למשל, מי לא היה מרגיש צורך להוציא שלושים דולר על תוספת שיער איכותית לתינוקת מעט קירחת?  

באתר כתוב: "לילדה שיש לה הכל... חוץ משיער!" (באמת)
"אנחנו אוהבים אותך חמודה, אבל מתביישים להסתובב איתך ברחוב כשאת כה מאותגרת-שיערית"

וכמובן, שעוד לא דיברנו על מצרכים בסיסיים כמו טיטולים, עגלה... ואוכל.
לכבוד הולדת בייבי בזול, החלטתי להקדיש פוסט זה לנושא שמאוד קרוב לליבי – האכלת תינוקות. יכלתי לפרוץ בשירי הלל (רציתי לכתוב to wax lyrical, אבל גוגל טרנסלייט הציע את הביטוי "שעווה לירית," אז וויתרתי) ולהציג פה את אמונותיי העמוקות בנושא פלאי הזנת בן אדם קטנטן שבא לעולם עם גוף נקי וטהור, ואיך שזו חובותינו לשמור על טיהור זה כל עוד שזה אפשרי (למקרה שתיהתם, זה אפשרי עם הילד הראשון עד גיל שנתיים, או אפילו יותר עם סבתות תומכות, או עד שהוא הולך לגן. עם ילד שני והלאה, זה אפשרי עד גיל שישה שבועות), אבל אני אחסוך לכם את ההתפייטות. כאן זה בישול בזול, ולכן אני רוצה לתת לכם כמה רעיונות להכנת אוכל מהיר, מזין, פשוט... וכמובן, זול. 

1. הזוכה בתואר – המתכון הפשוט
הכירו את החבר הכי טוב שלכם.

הייתם מאמינים שהויטמינים בבטטה הם ממש חשובים להתפתחות הראייה, למרות שלא הצלחתי למצוא את החלק של העיניים?

 הבטטה. איזו ברייה שימושית. כמה חביבות וידידותיות למשתמש. כל מה שצריך לעשות הוא להוריד את הקצוות, להניח אותה, אפילו לא מקולפת, בתנור, על נייר אפיה (כי היא מוציאה נוזל דביקי בזמן אפייה), ולאפות בתנור חם (180 מעלות, או אפילו יותר אם אתם ממהרים) במשך 40-50 דקות. הבטטה צריכה להיות רכה למגע. כשהיא מצטננת טיפה, הסירו את את הקליפה, וחיתכו אותה לטבעות דקות לפני שמועכים (ככה חותכים את החוטים הקצת מעצבנים שבה). לתינוקות שמאוד רגישות לגושים, ניתן להעביר דרך מסננת, אבל אני תמיד מעכתי היטב עם מזלג וזה הספיק. השיטה הזו פשוטה וטעימה (הרבה יותר טעימה מבישול, הבטטה מתקרמלת בתנור) והיא שימשה אותי לפחות ארבע פעמים בשבוע.

2. מרק!
 אני אוהבת להכין אוכל לתינוקות שגם אני אוהבת לאכול. ומה יותר פשוט ממרק כתום? לקלף ולחתוך (ואפילו לא צריך לחתוך קטן!) גזרים, בטטות ודלעת, אפשר עם או בלי בצל ו/או שום טרי או טיפה ג'ינג'ר טרי, או גם סלק למרק אדום מפתיע. מוסיפים מים עד שהירקות בקושי מכוסים , מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה על אש נמוכה. בגלל חשיבותם של עלים ירוקים לבריאות, אני אוהבת להוסיף שמיר, פטרוזיליה, תרד, מנגולד או כל ירק אחר למרק בדיוק לפני שאני מכבה את האש. זהו. ואז, כמובן, לעשות ז'ה-ז'ה עם הז'ה-ז'ה.

3. שאלת הגרבר ושאר מעוכים
אנשי הפרסום צלחו בהחדרה לתודעתנו הלאומית שאוכל לתינוקות = גרבר. אך האם חשיבה זו נכונה?
האמת היא שגרבר זה פשוט לא משהו. בהחלט לא מבחינה כלכלית, ואפילו לא מבחינה בריאותית! שימו לב : הרבה מהגרברים (ושאר מעוכים) המסתובבים בשוק מכילים סוכר. זה ממש נורא. ראשית - מבחינת הבריאות. אף אחד, ובמיוחד לא ייצור פצפון, לא צריך יותר מדי סוכר. אך יתרה מזו, מבחינה מוסרית – ילדים אוהבים מתוק והם תמיד יאהבו מתוק. מתי תהיה לנו, כהורים, ההזדמנות לפתח את חוש הטעם של ילדינו לכיוונים נוספים, חשובים לא פחות? האם אנו באמת רוצים שילדינו יהיו כל-כך צרי אופקים? רק בשנה הראשונה יש לנו שליטה יחסית על מה שהילד אוכל (בתנאי שניתן לשלוט בסבתא), וזהו הזמן להרחיב את אופקיו. 
לכן, במקום צנצנות גרבר, אני אוהבת לקנות אריזות של רסק תפוחים שנראות כך:

 זה טעים, זה יותר זול מאוכל שמשווק לתינוקות (כ3 עד 4 ש"ח ליחידה) ויש כמה טעמים שונים ללא סוכר (תבדקו את הרכיבים, יש כמה סוגים עם סוכר). כן, אתם יכולים כמובן להכין רסק כזה בעצמיכם, אבל גם לשפיות יש מחיר. משום מה, אני תמיד מתקשה למצוא צנצנות של ירקות – אולי, אם יש לי מזל, אני מוצאת גזר. ואז אני מרגישה מגוחכת להוציא 5 שקלים על צנצנת שמכיל חצי גזר במקום לעשות את מה שניתן לעשות בלא יותר מדי מאמץ – לבשל גזרים, לז'הז'ה, ולהקפיא במגש של קרח לקוביות. אני לא אומרת שאין פעמים בחיים שמתאים לי לקנות את הצנצנות ההן של ירקות אורגניים שווים לתינוקות שניתן למצוא בחנויות טבע, אבל הי, זה בישול בזול פה. 
בנימה זו, אני לא קונה את העוגיות לתינוקות, האלו שנהיות מושיות במגע. ראשית, זה מגעיל אותי. שנית, יש בזה סוכר, שהילד פשוט לא צריך. אם הילד מוכן להחזיק משהו ולהאכיל את עצמו (או לפחות לרייר עליו עד שהוא נהיה מושי ומגעיל) אני נותנת פריכיות אורז (ללא מלח). זה נמס כזה, והילדים שלי אף פעם לא נחנקו מהם. צריך רק להיזהר מגושים שנתקעים בפה, וכמובן שאין להשאיר אותם לבד בחדר עם פריכית. נו באמת, הייתם משאירים את הילד עם סכין חדה? ועם פריכית כן?! כמו שכתוב על כל מוצר לילדים שאי פעם ראיתי: "אין להשאיר את הילד ללא השגחה". טרם נתקלתי במוצר תינוקות שבו זה לא כתוב. על הבוסטר זה כתוב. על העגלה זה כתוב. על כל צעצוע זה כתוב. יום אחד, אני אמצא את המוצר שכתוב עליו "ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה" ואז ארקוד משמחה ואלך סופסוף לשירותים.

ובנימה אופטימית זו, הבה ניגש למתכון עצמו.
למה אני אוהבת את המתכון? ראשית, כי הוא פשוט, זול, בריא, והכי חשוב, הוא מספיק טעים לכל המשפחה. המתכון מספיק לכ-4 מבוגרים (בהנחה שמגישים עם תוספת אורז, קינואה וכדומה), שזה אומר שהוא בהחלט מספיק לתינוק לכמה ימים טובים. שנית, הוא נלחם בבעיה המוסרית שהזכרנו לעיל. זהו מתכון שהוא די bastardization של אוכל הודי. המשמעות היא (תחזיקו חזק) – המתכון הזה מתובל. אל דאגה, הוא לא חריף. כבר הזכרנו את החשיבות של הרחבת האופקים. הורים רבים מספקים לילדיהם אוכל אשכנזי חסר-טעם בשנותיהם הראשונות. אל-להם להתפלא שבהמשך ילדיהם מוכנים לאכול רק שניצל ואורז לבן. אני חושבת שחשוב להכין את ילדינו לחיים עשירים יותר.
הבסיס של התבשיל הוא עדשים כתומות. בבישול, עדשים כתומות מאבדות את צורתן ומקבלות מרקם מוצלח לתינוקות. התבשיל מתאים לתינוקות החל מגיל חצי שנה.

תבשיל עדשים עם משמש

מאת: שרושקה (יענו, אני)
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 4 מנות למבוגרים, הרבה יותר לתינוק

מרכיבים
1 בצל קצוץ
1/2 כפית כמון
1/2 כפית שום גבישי
מעט קינמון
פלפל שחור לפי הטעם
כוס עדשים כתומות, שטופות
כ6-8 משמשים יבשים (אני אוהבת את החומים האורגניים, הם יותר רכים ומתוקים)
2 כוסות מים רותחים, ואולי יותר

הוראות הכנה
לחמם מעט שמן בסיר קטן, להוסיף את הבצל ולטגן עד להזהבה. להוסיף את הכמון, השום והקינמון, ולערבב על האש עד שהריח מתחזק (דקה-דקותיים). להוסיף את העדשים, המשמשים, והמים, לכסות ולבשל על אש נמוכה ל-45 דקות. לערבב מדי פעם, ולוודא שיש מספיק מים. בסוף, להוסיף את רוטב הסויה – טיפטיפה לקטנטנים, ולפני שהתינוק בן תשעה חודשים עדיף לוותר. אבל זה ממש משדרג את הטעם לכל הגדולים במשפחה. 
לקשור לו את הסינר ולהגיש!

אפילו המטפלת היתה גונבת טעימות.
ממממ, יאמי. 

זה לא האוכל הכי פוטוגני בעולם. ניסיתי לצלם אותו על רקע הודי יפה אבל נאלצתי לוותר.
אבל מר בטטה-הד ככה"נ חושב שזה טעים.

עוד הערה חשובה לזמן האוכל : כמובן שחשוב מאוד לצלם את הילד אוכל. תמונות אלו יקסימו את ההורים, את הסבתות, ואולי אפילו חברים קרובים. אך זכרו: שאר האנושות יראו תינוק מלא ג'יפה, אז אל תהפכו את זה לתמונת cover שלך בפייסבוק.
 

?There are HOW many calories in this thing 

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן ורגשות אשמה של שבועות

חג השבועות גורם לי לרגשות אשמה. לא בגלל עוגות הגבינה, המוקרמים והפשטידות, הו לא. הם נפלאים, והבטחתי לעצמי לעולם לא להרגיש אשמה בגלל אוכל. רגשות האשמה שלי הם הם מהסוג הרליגיוזי. רוב היהודים הטובים שומרים את רגשות האשמה שלהם ליום כיפור, או לפחות ליום אחרי ההוללות השיכורה של פורים. אבל אצלי הטריגר הוא דווקא שבועות. חג קטן, אבל עם כל כך הרבה ציפיות ומטען שאי אפשר לעמוד בזה.

הכל מתחיל עם ספירת העומר. אני יכולה לספור על 2 אצבעות את מספר הפעמים שספרתי את העומר מההתחלה ועד הסוף, מפסח עד שבועות, בלי לשכוח אף יום. כבר במצווה שנועדה לבנות את המתח לקראת החג, ושצריך סה"כ 20 שניות ביום כדי לקיים אותה, נכשלתי (אבל בנתיים השנה אני עדיין במשחק!). 

אז יש את עניין הלימוד עד הבוקר. מנהג ישראל מימים ימימה הוא להישאר ערים וללמוד תורה כל הלילה בחג השבועות, אבל אני לא טיפוס שבנוי ללילות לבנים. בשעה 1 בבוקר אני כבר מנקרת קשות, ובדרך כלל עד 2-3 בבוקר אני נשברת והולכת הביתה לישון. בבוקר למחרת אני כל כך עייפה שאני קמה בקושי לתפילה, אם בכלל. אז מה עשיתי בזה? גם לא למדתי כל הלילה, וגם לא הייתי בבית כנסת בבוקר. כשהייתי צעירה ומטומטמת עוד הצלחתי להישאר ערה כל הלילה ואף לקנח בתפילת ותיקין בכותל או בטיילת. כנראה הורמוני ההתבגרות החזיקו אותי ערה (כמדומני שבשנה אחת למדנו לבגרות בתנ"ך. לימוד תורה זה לימוד תורה!). אבל גם אז נוכחותי בתפילה היתה פיזית בלבד שכן מהר מאוד הסידור היה נשמט מידי ומלמולי התפילה התחלפו בנחירות קלות. לא נראה לי שאי פעם שמעתי כמו שצריך את מגילת רות. אני תמיד מאחרת מדי או ישנה מדי.

גם הלימוד עצמו גורם לי לרגשות אשמה. מי שחגג שבועות בירושלים מכיר את האופי המיוחד של הלילה הזה - מאות אנשים לבושי חג מסתובבים ברחובות ומתדפקים על דלתות בתי הכנסת והמתנ"סים. כולם באים לשמוע את גדולי הרבנים, הפרופסורים, המחנכים, ואנשי המעשה דורשים בתורה. כל מרכז קהילתי מתהדר במרצים המרתקים ובשיעוריםהמקוריים והפרובוקטיביים ביותר, כדי למשוך את הקהל אליו. ובכל מקרה יש לצפות שתהיה במקום פינת קפה ועוגה מהודרת, שתאפשר ללומדים המסורים לחדש כוחות. אממה, מרוב הרצון שלי לתפוס את השיעור ההוא במרכז בגין, ואת המרצה הזה במתנ"ס בתלפיות וכמובן את הלימוד המעניין בחברותות ביקר, אני מבלה את רוב הערב בלכתת רגלי בין שיעורים שהתחילו לפני רבע שעה או שיתחילו רק בעוד 45 דקות ועכשיו צריך כבר לחטוף איזה עוגייה לדרך וללכת לתחנה הבאה בלו"ז. הרבה יותר מדי הליכה ואכילה, מעט מדי תורה. 

בשנים האחרונות הבנתי שעל אף הפיתוי שמציב בפני לוח השיעורים המרוכז שמתפרסם בעיתון, אם אני רוצה ללמוד, אני צריכה לבחור מקום אחד ולהישאר בו. רצוי שגם יהיה איתי משהו ללמוד בעצמי, למקרה שלא ארצה לשמוע עוד שיעור על נעשה ונשמע לעומת כפה עליהם הר כגיגית או יחסם של חז"ל לגר.

עכשיו יש לי ביזולית קטנה, שמחזיקה אותי ערה בלילות יותר משכל שיעור פרובוקטיבי אי פעם החזיק אותי. רבנים ופרופסורים למדעי היהדות בדרך כלל לא בוכים ומחרחרים כשאני נרדמת להם בשיעורים. אבל זה אומר שאני כנראה נשארת בבית השנה ולא עושה סיבובי בתי כנסת. אולי, אם אהיה מרותקת לבית עם ערות כפויה של כמה וכמה שעות באמצע הלילה, ואם תהיה לצידי איזו מסכת קטנה או ספר עיון, אולי אצליח השנה באמת ללמוד משהו משמעותי.

טוב נו, אני לא באמת יכולה להגיע לשבועות בלי לפרסם איזה מתכון עוגת-גבינה-י. הפעם חיתוכיות עדינות בציפוי עשיר של גבינת שמנת ושוקולד לבן. הבצק פשוט למדי, משהו בין עוגיה לעוגה, ומבוסס על מתכון שמסתובב באינטרנט לעוגיות Lofthouse. מדובר בעוגיות רכות רכות ותעשייתיות תעשייתיות שנמכרות בסופרים בארה"ב, בציפוי נדיב של קרם חמאה צבעוני וספרינקלז. אין לי כוח לרדד בצק ולקרוץ עוגיות בצורות, אז החלטתי לשטח אותו בתנור ולחתוך אחר כך לפרוסות. את ציפוי קרם החמאה החלפתי בציפוי שמבוסס על גבינת שמנת, עם שוקולד לבן בשביל הטעם והייצוב. המתכון קל להכנה, אפילו לא צריך מיקסר, ויחסית לרוב העוגות שמתפרסמות לקראת החג, הוא די שפוי בכמויות הגבינה/חמאה/שוקולד. עוד 2 נקודות אחרונות:
- גבינת שמנת טבעית קונים במעדנייה לפי משקל, אצלנו עולה סביב ה-3.5 ש"ח ל-100 גרם. אפשר גם לקנות אותו בדמות גבינת נפולאון, אבל אז זה יוצא יותר יקר. אם אתם קונים נפולאון שימו לב שבאריזה יש 225 גרם.
- את הבצק יש לאפות רק עד שהוא מתחיל ממש טיפה להזהיב בקצוות ולא יותר. אחרת הוא מתייבש והוא פחות רך וכיפי.

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן
מאת: בישול בזול
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: כ-24 חיתוכיות

מרכיבים
לבסיס:
75 גרם חמאה רכה
2/3 כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס שמנת חמוצה
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח

לציפוי:
100 גרם שוקולד לבן
2 כפיות חלב

200 גרם גבינת שמנת טבעית בטמפ' החדר
6 כפות אבקת סוכר


הוראות הכנה
מכינים את הבסיס: מקציפים במיקסר או מערבבים נמרצות עם מזלג את החמאה והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה, אז את הוניל והשמנת החמוצה. מוסיפים את יתר מרכיבי הבסיס (קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח) ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מרפדים תבנית בינונית שטוחה (בערך בגודל של דף A4) בנייר אלומיניום או נייר אפייה, ומשמנים היטב. משטחים את הבצק בתבנית בעזרת אצבעות משומנות (הבצק די דביק, זה השלב המעצבן במתכון, אבל עם אצבעות משומנות זה לא נורא). תתקבל שכבה דקה למדי של בצק, אל דאגה, הוא יתפח בתנור.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-10 דקות, רק עד שהמאפה מתחיל להזהיב בקצוות. אתם רוצים להוציא אותו ממש כשהוא מתחיל לשנות את צבעו והוא עוד לבן ברובו. אם נותנים לו להזהיב הוא כבר יתחיל להתייבש.
בזמן שהבסיס מתקרר מכינים את הציפוי: מחממים במיקרוגל את השוקולד הלבן והחלב בפולסים של 20 שניות, עד שהחלב החם מתחיל להמיס את השוקולד (בדרך כלל לא תצטרכו יותר מ-2 פולסים). מערבבים בעדינות עד שהשוקולד מומס.
בקערה נפרדת מערבבים את גבינת השמנת ואבקת הסוכר. מערבבים את השמנת בהדרגה לתוך השוקולד המומס. ושופכים/מורחים את הציפוי מעל הבסיס המקורר. אם הציפוי עבה מדי אפשר לדלל עם מעט חלב.
מעבירים למקרר במשך שעה כדי לתת לציפוי להתייצב, פורסים לריבועים, ומגישים.
את השאריות (?!) שומרים במקרר.

קישואים ממולאים וחישוב סיבוכיות מתכונים

 כשאני מנסה לחשב כמה מתכון כלשהו הוא מסובך ובכמה טרחה מדובר, אני משתמשת ביוריסטיקה פשוטה להערכת קושי ההכנה. פשוט סופרים את מספר הסירים/תבניות/קערות שצריך לשים על האש/בתנור או במיקסר/מעבד מזון. אם מדובר במרק שמכינים בסיר אחד, או עוגה פשוטה ללא ציפוי שבה מערבבים את כל הרכיבים בקערה אחת, הרי שרמת הקושי היא 1. אם מדובר בעוגה שצריך להקציף בה חלבונים במיקסר, אז לקפל אותם לתוך יתר התערובת ואז לאפות, רמת הקושי היא 2. כך גם לגבי קציצות שכוללות מחית תפו"א בתור רכיב, כי צריך לבשל את תפוחי האדמה, ואז לבשל את הקציצות.
לא מדובר באיזו שיטה קוהרנטית בעלת חוקיות ברורה, סתם כלל אצבע שאני משתמשת בו כדי להחליט אם יש לי כוח להכין מתכון מסויים או לא.

ירקות ממולאים שאינם בשריים, לרוב מאיימים עלי בריבוי השלבים שלהם. צריך לבשל אורז ו/או קטניות, לפעמים בסירים נפרדים, ואז ממלאים את הירקות, ומבשלים או אופים שוב, כלומר, מדובר ברמת סיבוכיות גבוהה. זאת בניגוד לממולאים בשריים שאני מכינה בסיר אחד - מערבבים את האורז והבשר, ממלאים את הירקות ומבשלים באותו סיר שבו הרכבנו את הרוטב (מתכון בהזדמנות).  מתישהו לאחרונה התחשק לי להכין קישואים ממולאים בתנור - כדי שהחום היבש ימתיק אותם וימנע מהם להפוך לסמרטוטיים, כמו שקורה לפעמים בבישול על הגז ברוטב. אבל אם כך, צריך לבשל את המילוי בנפרד. אי אפשר לאפות פחמימות בתנור בלי נוזלים. הפתרון - בורגול, שאפשר לבשל על ידי השרייה של 10 דקות במים רותחים תוך כדי הכנת הקישואים. כך המתכון שומר על רמת סיבוכיות 1. הידד לעצלנות!

המתכון הזה מצליח להיות גם ממלא ומשביע, אבל גם קליל ולא מכביד מדי. אוכלים אותו ומרגישים טוב. אפשר להכין אותו חלבי, עם גבינת פטה או בולגרית חמצמצה ומלוחה, ואפשר פרווה, כתוספת לארוחה בשרית, או כעיקרית לצמחונים וטבעונים. אני ממליצה עליו מאוד לקראת חג השבועות הקרב ובא, כאלטרנטיבה בריאה ושפויה יותר לפשטידות ולמוקרמים עם הררי הגבינה החמאה והשמנת.
יש קצת הבדל במרכיבים בין הגרסא החלבית והפרווה, אבל ההכנה די זהה, אז לא רציתי לכתוב הכל פעמיים. אתם רואים שחלק מהמרכיבים צבועים באדום וחלק בכחול? אם אתם מכינים את הגרסא החלבית הכינו עם המרכיב הכחול והתעלמו מהאדומים, אם אתם מכינים פרווה, השתמשו במרכיבים האדומים והתעלמו מהכחול. בכלל, יש במתכון הזה הרבה מלל, כי זה מתכון שקצת קשה להסביר במילים, אבל קל לעשות אותו. בסך הכל מרוקנים את הקישואים ואופים אותם, גם הסירות וגם הבפנים, בתנור, ובזמן האפייה משרים את הבורגול ומוסיפים אליו את יתר מרכיבי המלית.
סבבה?

קישואים ממולאים בבורגול
מאת: בישול בזול
עלות: כ-12 ש"ח
כמות: 4-6 מנות כעיקרית, 12 מנות כתוספת

מרכיבים
3 קישואים גדולים ועבים, או 6 קישואים עגולים
מעט שמן זית, מלח ופלפל
2/3 כוס בורגול
3/4 כוס מים רותחים
50 גרם שזיפים מיובשים
1/4 כפית מלח
1 שן שום קטנה מעוכה
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים: פטרוזיליה, שמיר, נענע, בזיליקום, או תערובת של כמה עשבים
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
50 גרם אגוזי מלך קלויים קצוצים
100 גרם גבינה לבנה מלוחה כמו פטה או בולגרית, מפוררת

שוטפים וחותכים את קצוות הקישואים. אם משתמשים בקישואים רגילים, חוצים את הקישואים לאורך ולרוחב, אם משתמשים בקישואים עגולים, חוצים כל קישוא לחצי. מרוקנים את תוכנם של סירות הקישואים בעזרת כפית (שימו לב, כשכתוב "תוכים" מכאן והלאה הכוונה לבפנוכו של הקישוא, לא לציפור...). השתדלו לשמור על עובי מינימלי של כ-1 ס"מ בדפנות הסירות. מסדרים את הסירות בתבנית גדולה ובפינת התבנית עורמים את תוכי הקישוא שחצבתם החוצה (אם אין מקום בתבנית אפשר כמובן בתבנית נפרדת). מפזרים מעל הסירות ותוכי הקישואים מעט שמן זית, ומורחים את השמן על דפנות סירות הקישואים בעזרת האצבעות. מפזרים מעל מעט מלח ופלפל מעל הסירות ותוכי הקישוא, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 20-30 דקות, עד שסירות הקישוא מתרככים ומזהיבים מעט בקצוות. מומלץ לערבב מדי פעם את ערימת תוכי הקישוא כדי שייאפו באופן אחיד יותר.


בזמן שהקישואים נאפים מכינים את המלית:
מניחים את הבורגול בקערה חסינת חום, ומערבבים פנימה את השזיפים הקצוצים אם משתמשים. שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים את הקערה ומשהים כ-10 דקות. בינתיים אפשר לשטוף ולקצוץ את עשבי התיבול, לקצוץ את שן השום, ולקלות ולקצוץ את האגוזים או לפורר את הגבינה. כשהבורגול ספג את כל המים מערבבים ומאווררים אותו, ומוסיפים פנימה את המלח, השום, עשבי התיבול, שמן הזית, ומיץ הלימון ואגוזי המלך או הגבינה.
כשסירות הקישואים מוכנים, מוציאים אותם ואת תוכי הקישואים מהתנור, וקוצצים את התוכים גס. מערבבים את תוכי הקישואים לתוך מלית הבורגול, ועורמים כמה כפות מהמלית בכל סירת קישוא. ייתכן ויישאר לכם מעט מלית, זה בסדר, אפשר ומומלץ לאכול עם כפית. מחזירים את הקישואים לתנור עוד 5 דקות, כדי שהטעמים יתחברו.
מגישים חם או בטמפ' החדר, עם יוגורט ו/או טחינה.

הורות, חווית משתמש

היי כולם, סליחה על ההיעלמות, למי שלא שמע, הצטרפה אלינו למשפחה ביזולית קטנטנה וחמודה לפני כ-4 שבועות. לוקח קצת זמן להתאקלם, אז קצב הפוסטים פה ירד קצת. 
ועכשיו היא מנמנמת ויש לי כמה דקות פנויות לעצמי. ווהו!
חשבתי שאעלה פוסט עם תובנותי מההורות עד כה, ומתכון בסוף, כהרגלי. אבל עכשיו כשאני עורכת את הפוסט, המתכון נראה לי קצת מוזר ולא קשור. אם כך, בפוסט הבא, מתכון חביב ביותר לקישואים ממולאים, בריאים וקלים להכנה שאפשר להכין או חלבי, או פרווה וטבעוני. צפו פגיעה.

ולהלן תובנותי מהחודש האחרון, ללא יותר מדי סדר פנימי:

האבולוציה פיתחה עבורנו אחלה מנגנוני פיצוי. כמה שעות אחרי הלידה כבר לא יכלתי ממש להתחבר להרגשת הכאב שחוויתי, רק זכרתי שהיא קרתה בצורה מנותקת למדי. זה ממש מרגיש כאילו המוח שלי עובד עלי. "כאב? איזה כאב? תראי תינוקת!"
עוד מנגנון פיצוי - חמידות. היא הופכת את הקימות הליליות, הבכי וההפרשות מכל סוג, לנסבלות ואף מתגמלות. המשפט הנפוץ אצלנו בבית בין השעות 10 בערב ל-7 בבוקר הוא "יש לך מזל שאת חמודה".
היי אבולוציה! אולי במקום לבזבז את הזמן בלפתח מנגנוני פיצוי המחפים על חוסר הנעימות הקיצונית שבהתרבות, אפשר להשקיע את הזמן בשיפור חוויית המשתמש? מה היה רע בהתרבות של הצמחים, עם זרעים ואבקנים וכאלה? הא??

החולצות שמלבישים לתינוקות בבית החולים הם כמו אוריגמי. צריך למתוח, למשוך, לסובב קצה מאחורה ולקפל חצי פנימה... כל פעם שהאחיות באו לעשות סיבוב אצלנו בחדר הן היו צריכות לסדר לה מחדש את החולצה. נראה לי שהעניין הזה נועד לנטוע בהורים הטריים את רגשות חוסר האונים כמה שיותר מוקדם.

כל אנשי הצוות שהייתי באינטראקציה איתם היו ממש נחמדים. גם אם הם היו עייפים וקצרים בזמן והיו להם רק 15 שניות לוודא שהכל בסדר, תמיד נתנו לי הרגשה שאני בנאדם ושאכפת להם משלומי. 

להתאושש מלידה לוקח זמן. משום מה חייתי בסרט שאצא מחדר הלידה בדילוג קליל, ותוך שבוע כבר אצטרך לריב עם החדר כושר שיתנו לי לחזור להתעמל. אז זהו שלא. כלומר, בטח יש גם נשים כאלה, אבל אני לא אחת מהן. ללדת זה כואב,  להיות אחרי לידה זה כואב, ואימוני הכושר שלי בשבועיים הראשונים היו לדדות כמה מאות מטרים לאורך הרחוב שלנו בקצב של חצי קמ"ש, תוך הישענות על העגלה כעל הליכון.
כשאנשים שאלו מה שלומי אמרתי את האמת, והופתעתי לראות שהרבה אנשים דווקא הגיבו לכך בחיוב. בעיני, לספר כמה הכל נפלא ולהסתיר את הקושי לא מראה על חוזק. דווקא היכולת לשתף בקושי (ובכאב, ובהורמונים ובהרגשת ה-"או מיי גאד מה לעזאזל אני עושה???" התמידית) בלי להתבייש בכך, היא לדעתי החוזק האמיתי.

להניק זה ממש לא אינסטינקטיבי ופשוט כמו שזה נראה. לי היה קשה ממש על ההתחלה, וזכיתי להיעזר ביועצת הנקה נהדרת שהשקיעה שעות כדי שאני והילדה נלמד לעשות את זה נכון. כשסיפרתי לחברותי על הקושי שלי, גיליתי שהחברות שלא נעזרו מתישהו ביועצת הנקה היוו מיעוט נרדף. כולן ידעו והבינו שחוויית הנקה טובה לוקחת זמן ושהרבה פעמים נדרשת קצת עזרה מבחוץ.

לסיכום, להיות הורה טרי זה קצת כמו לחזור לגיל ההתבגרות. יש לי קראש על יצור חמוד שבקושי מודע לקיומי, ויש המון בדיחות פיפי קקי פלוצים. המון.