זמן בזול

שנייה לא שמתי לב, והופה נהייתי קריקטורה: אישה מתקתקת על לפטופ עם יד ימין, בוחשת תבשיל ביד שמאל, שלושה ילדים נתלים על גפיה הנותרים. אמנם האישה בקריקטורה תהיה לבושה בחליפה, ואילו אני לא בטוחה שראיתי ביגוד ללא גומי מאז מרץ 2020, אבל חוץ מזה – סיים סיים. 

הצורה שבה אני מבשלת וקונה אוכל השתנתה מאוד בשנים בהם נהייתי הורה לקטנים שצריכים לאכול שלוש, חמש טריליון פעמים ביום. פעם, כמעט שלא הייתי מוכנה לשלם יותר כדי לחסוך זמן, ונחרתי בבוז שעבור רוב השכירים שעובדים בשעות מוגדרות, זמן לא באמת שווה כסף, אלא אם כן משתמשים בזמן הבישול שחוסכים בהזמנת פיצה כדי להעביר שיעורים פרטיים או לעשות בייביסיטר. חשתי בסתר ליבי שמי שמזמין מהסופר הוא קצת מפונק.

ועכשיו… עכשיו אני מבינה. אני מספיקה בקושי לעבוד בין פיזור לאיסוף לטיפול לבישול לניקוי. אז וואלה, אם אזמין פיצה, באמת אחסוך חצי שעה של בישול ושטיפת כלים, ועוד אמנע מיללות "אבל האורז נגע ברוטבבבבב", שיביאו אותי רעננה ושפויה יותר לשעות הנוספת של העבודה אחרי שהילדים הלכו לישון. כשמתעסקים פחות בתפעול של ארוחות וטנטרומים, ומצליחים באמת למנף את חלקיקי הזמן האלה לעבודה פרודוקטיבית, לאורך זמן זה אשכרה יכול להשפיע על הקריירה. ומי שמתקדם יותר, לרוב מרוויח יותר.

אז מה אני עושה היום שונה, ואיך בכל זאת אני שומרת על עקרונות בישול בזול?

הו. שמחה ששאלתם. אני עדיין עושה שיקולי בישול בזול, פשוט המשקולות השתנו קצת.

מזמינה מהסופר, באופן מחושב

אני זוכרת את בישול בזול הצעירה והתמימה, שהיתה מבלה ערב שלם ברמי לוי, מטיילת בין המדפים, משווה עוד מחירים ועוד מחירים, וצועדת הביתה ברגל עם אוכל לשבוע לזוג צעיר ומתכלב ארוז בעגלת סבתא ורודה. בימים אלה, קניות שבועיות בניחותא הם זיכרון מתוק בואכה פנטזיה, ולגמרי מתאים לי לשלם למישהו אחר שיעשה לי קניות כדי לחסוך 3 שעות בשבוע. א-בל בחרתי איך, מאיפה ומה להזמין אחרי שחקרתי את העלויות. 

אני משתמשת בשנה האחרונה בקוויק ומרוצה מאוד. תמורת 450 ש"ח לשנה, אני מקבלת משלוחים חינם על כל קנייה מעל 300 ש"ח, שזה יוצא פחות מ-10 ש"ח למשלוח פעם בשבוע. חלק מהמחירים טיפה יותר גבוהים מאשר ברשתות הזולות, אז אני מנסה לצמצם עלויות עד כמה שאפשר: עוף ובשר אני קונה רק ממה שבמבצע, ואז המחירים די דומים לסופר הקרוב אליי. מוצרים בפיקוח תמיד מוגבלים למחיר המפוקח, אז אין הבדל במחיר של חלב, ביצים, שמנת וכו'. יש באתר של קוויק דף מבצעים גדול שאני קודם כל עוברת עליו, ובימי שני הם מעלים מבצעים שווים יותר. 

פעם בחודש-חודשיים אני מכתתת את רגליי לרמי לוי, אהובי משכבר הימים, לעשות השלמות. ככה אני קונה בזול במקום שהחיסכון משמעותי, ובכמות שתספיק עד ההשלמה הבאה.

תפריט שבועי - מנצחים את הטנטרומים בכוח השעמום!

יש לנו תפריט שבועי. כן כן, מה ששמעתם. התחלתי אי שם בסגר השני, כשנמאס לי לחשוב כל 10 דקות איך להאכיל את הזאטוטים הבררנים אך רעבים (ומייללים) תמידית. ישבנו כולנו ביחד ועשינו רשימה של כל המאכלים שכל אחד מסכים לאכול. בחרתי את אלה שמוסכמים על לפחות שניים מתוך השלושה ושיבצתי אותם לארוחות צהריים וערב, ראשון עד חמישי.

בכל ארוחה מוגשת המנה מהתפריט, פרי או ירק טרי חתוך, פסטה או אורז אם יש, וזהו. מי שלא אוהב, מוזמן לקחת יוגורט מהמקרר.

אז מה בתפריט? קציצות ברוטב עגבניות, תפו"א בתנור, פנקייקים, שאריות משבת, מרק כתום, טונה או חביתה, טוסט…  חלק מהמנות מכינים בכמות כפולה וזה מספיק לכמה ארוחות. מזל שהבררנים לא דורשים גיוון!

ביום רביעי יש פיצה ביתית, שדורשת קצת יותר זמן הכנה, אבל אני כבר די מיומנת, וכל שבוע אני מצליחה לתקתק קצת יותר. גם הילדים למדו, בדרך הקשה, שכדי לקבל פיצה הם צריכים לשחק יפה ביחד ולשעשע את הקטן עד שאני מסיימת.

יום חמישי הוא יום השניצלים. כן, אלה הקפואים, כי זמן באמת שווה כסף (ושפיות!). ואם כבר מוציאים כסף על נוחות, עדיף 15 ש"ח על חבילת שניצלים מאשר 80 ש"ח על 2 פיצות משפחתיות. למי שתוהה - כן, עדיין יש בעולם שניצלים פושטיים זולים. אני קונה שניצל עוף טוב פושט ב-14.90 ש"ח ברמי לוי, בחנויות אחרות זה יכול לסביב ה-20 ש"ח. ובבקשה תתנשאו עליי שהשניצלים היקרים הם יותר איכותיים. שניצל דינוזאור שעולה 37 שקל לחבילה לא עשוי מפילה דינוזאור אורגני, סבבה?

עכשיו שכבר אין סגר (ויש צהרונים! עם ארוחת צהריים!) אנחנו כבר דבקים פחות בתפריט המדויק, אבל בכל זאת, רוב הבישולים אצלנו הם מהרשימה הזו שהרכבנו. והילדים לעולם לא ייתנו לנו לשכוח שניצלים ביום חמישי.

יש עוד מה לפרט גם על התפריט השבועי וגם על אסטרטגיית הקניות שלי, אבל הפוסט הזה נהיה כבר ארוך. אם אתם רוצים שארחיב בפוסט נפרד, תגידו!

בינתיים אשאיר אתכם עם ארוחת הכל בתבנית אחת שהולכת אצלנו חזק בשנים האחרונות. זאת מנה שלגמרי מרגישה יותר מושקעת ממה שהיא באמת. כמה דקות הרכבה, בלי חיתוכים או בישולים מוקדמים, ויאללה לתנור. הכמויות פה מאוד גמישות, ובכלל לא חייבים להיצמד אליהן. רק תקפידו להוסיף מים בכמות כפולה מהדגנים והעדשים, ואתם מסודרים. אה, ותוודאו שאתם משתמשים בתבנית גדולה ויציבה מספיק כדי להכיל את כל הדגנים והנוזלים. הוראות אלה נכתבו בדם. או לפחות במיץ בורגול, עדשים ועוף נא, שגלש על תחתית התנור.

עוף עם דגנים ועדשים בתנור

מאת: בישול בזול

עלות: 20-25 ש"ח (תלוי במחיר העוף)

כמות: 6 ארוחות לאכלנים קטנים או 3 ארוחות למורעבים

מרכיבים

3 כרעי עוף (או חלקי עוף אחרים - ירכיים, שוקיים, או אפילו כנפיים. חזות פחות יתאימו כי הם יתייבשו)

2 כוסות דגנים (אני לרוב שמה כוס גריסי פנינה וכוס בורגול או אורז)

¾ כוס עדשים (כל צבע)

1 כפית מלח

3 כפיות תבלינים - פפריקה, אבקת שום, אבקת בצל, כורכום…

5 וחצי כוסות מים 

הוראות הכנה

מניחים את חלקי העוף בתבנית. מפזרים מסביב את הדגנים ואת העדשים. מפזרים מעל את המלח והתבלינים, ושופכים מעל הכל את המים. מכסים היטב בנייר כסף ואופים ב-200 מעלות במשך כשעה וחצי עד שעתיים. 

מוציאים את התבנית מהתנור, מוודאים שהדגנים ספגו את כל המים, ומחזירים את התבנית הגלויה לעוד 10-20 דקות בתנור, כדי שהעוף יתפוס קצת צבע. 

-----------------------------------------------------------------------------------

זוכרים את הקטע הזה שאני שונאת לצלם? ושאין לי זמן לכלום? נכון שאתם קוראים אותי בשביל חוש ההומור המשובח המתובל בייאוש קיומי, ולא בשביל הסטיילינג המהוקצע? סבבה. מוזמנים להביט בתבנית עוף שנראית… ביתית.

פוסט אורח: בייבי בזול

מכיוון שכאמור, הביזולית הקטנה מעסיקה אותי וקשה לי למצוא זמן לעדכן באופן סדיר, חברתי הטובה שרושקה התנדבה לכתוב פוסט אורח. לה יש לא פחות משלושה ביזולים קטנים, אז לא ברור לי איך לה כן יש זמן. אבל הבה נניח את השאלות הללו בצד כרגע ונעבור לדברי הטעם של שרושקה אודות בישול בזול לקטנטנים. קבלו אותה!


ילדים, עם כל השמחה הכרוכה בהם הם ללא ספק אחת מהנאות החיים היקרות שיש. אפשר לקשט אותם בכל מיני בגדים חמודים לאללה, ויקרים לאללה. הצעצועים שלהם יקרים להפליא, וישנה סכנה ממשית שתמצא את עצמך מוציא מאה ושישים שקלים על פסלון מפלסטיק של ילדה מאכילה שתי עיזים (ותודה לפליימוביל). 
תופעה מוכרת היא שכאשר ילד מקבל מתנה יקרה במיוחד, הוא ממהר לרוקן את תוכן הקופסא בכדי לשחק עם הקרטון. לצערי, קשה לנצל העדפה זו בצורה מכוונת, שכן ילדים איכשהו מוכנים לשחק עם העטיפות רק כשהם יודעים שאמא, אבא או סבתא השקיעו רבות במתנה עצמה (הם גם בד"כ מחליטים לשחק עם זבל, אגב, כשאתה באמצע טלפון חשוב בחדר השני).

מעבר לצעצועים ובגדים, יש כל מיני דרכים להוציא כסף על צרורות השמחה הקטנים שלכם. למשל, מי לא היה מרגיש צורך להוציא שלושים דולר על תוספת שיער איכותית לתינוקת מעט קירחת?  

באתר כתוב: "לילדה שיש לה הכל... חוץ משיער!" (באמת)
"אנחנו אוהבים אותך חמודה, אבל מתביישים להסתובב איתך ברחוב כשאת כה מאותגרת-שיערית"

וכמובן, שעוד לא דיברנו על מצרכים בסיסיים כמו טיטולים, עגלה... ואוכל.
לכבוד הולדת בייבי בזול, החלטתי להקדיש פוסט זה לנושא שמאוד קרוב לליבי – האכלת תינוקות. יכלתי לפרוץ בשירי הלל (רציתי לכתוב to wax lyrical, אבל גוגל טרנסלייט הציע את הביטוי "שעווה לירית," אז וויתרתי) ולהציג פה את אמונותיי העמוקות בנושא פלאי הזנת בן אדם קטנטן שבא לעולם עם גוף נקי וטהור, ואיך שזו חובותינו לשמור על טיהור זה כל עוד שזה אפשרי (למקרה שתיהתם, זה אפשרי עם הילד הראשון עד גיל שנתיים, או אפילו יותר עם סבתות תומכות, או עד שהוא הולך לגן. עם ילד שני והלאה, זה אפשרי עד גיל שישה שבועות), אבל אני אחסוך לכם את ההתפייטות. כאן זה בישול בזול, ולכן אני רוצה לתת לכם כמה רעיונות להכנת אוכל מהיר, מזין, פשוט... וכמובן, זול. 

1. הזוכה בתואר – המתכון הפשוט
הכירו את החבר הכי טוב שלכם.

הייתם מאמינים שהויטמינים בבטטה הם ממש חשובים להתפתחות הראייה, למרות שלא הצלחתי למצוא את החלק של העיניים?

 הבטטה. איזו ברייה שימושית. כמה חביבות וידידותיות למשתמש. כל מה שצריך לעשות הוא להוריד את הקצוות, להניח אותה, אפילו לא מקולפת, בתנור, על נייר אפיה (כי היא מוציאה נוזל דביקי בזמן אפייה), ולאפות בתנור חם (180 מעלות, או אפילו יותר אם אתם ממהרים) במשך 40-50 דקות. הבטטה צריכה להיות רכה למגע. כשהיא מצטננת טיפה, הסירו את את הקליפה, וחיתכו אותה לטבעות דקות לפני שמועכים (ככה חותכים את החוטים הקצת מעצבנים שבה). לתינוקות שמאוד רגישות לגושים, ניתן להעביר דרך מסננת, אבל אני תמיד מעכתי היטב עם מזלג וזה הספיק. השיטה הזו פשוטה וטעימה (הרבה יותר טעימה מבישול, הבטטה מתקרמלת בתנור) והיא שימשה אותי לפחות ארבע פעמים בשבוע.

2. מרק!
 אני אוהבת להכין אוכל לתינוקות שגם אני אוהבת לאכול. ומה יותר פשוט ממרק כתום? לקלף ולחתוך (ואפילו לא צריך לחתוך קטן!) גזרים, בטטות ודלעת, אפשר עם או בלי בצל ו/או שום טרי או טיפה ג'ינג'ר טרי, או גם סלק למרק אדום מפתיע. מוסיפים מים עד שהירקות בקושי מכוסים , מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה על אש נמוכה. בגלל חשיבותם של עלים ירוקים לבריאות, אני אוהבת להוסיף שמיר, פטרוזיליה, תרד, מנגולד או כל ירק אחר למרק בדיוק לפני שאני מכבה את האש. זהו. ואז, כמובן, לעשות ז'ה-ז'ה עם הז'ה-ז'ה.

3. שאלת הגרבר ושאר מעוכים
אנשי הפרסום צלחו בהחדרה לתודעתנו הלאומית שאוכל לתינוקות = גרבר. אך האם חשיבה זו נכונה?
האמת היא שגרבר זה פשוט לא משהו. בהחלט לא מבחינה כלכלית, ואפילו לא מבחינה בריאותית! שימו לב : הרבה מהגרברים (ושאר מעוכים) המסתובבים בשוק מכילים סוכר. זה ממש נורא. ראשית - מבחינת הבריאות. אף אחד, ובמיוחד לא ייצור פצפון, לא צריך יותר מדי סוכר. אך יתרה מזו, מבחינה מוסרית – ילדים אוהבים מתוק והם תמיד יאהבו מתוק. מתי תהיה לנו, כהורים, ההזדמנות לפתח את חוש הטעם של ילדינו לכיוונים נוספים, חשובים לא פחות? האם אנו באמת רוצים שילדינו יהיו כל-כך צרי אופקים? רק בשנה הראשונה יש לנו שליטה יחסית על מה שהילד אוכל (בתנאי שניתן לשלוט בסבתא), וזהו הזמן להרחיב את אופקיו. 
לכן, במקום צנצנות גרבר, אני אוהבת לקנות אריזות של רסק תפוחים שנראות כך:

 זה טעים, זה יותר זול מאוכל שמשווק לתינוקות (כ3 עד 4 ש"ח ליחידה) ויש כמה טעמים שונים ללא סוכר (תבדקו את הרכיבים, יש כמה סוגים עם סוכר). כן, אתם יכולים כמובן להכין רסק כזה בעצמיכם, אבל גם לשפיות יש מחיר. משום מה, אני תמיד מתקשה למצוא צנצנות של ירקות – אולי, אם יש לי מזל, אני מוצאת גזר. ואז אני מרגישה מגוחכת להוציא 5 שקלים על צנצנת שמכיל חצי גזר במקום לעשות את מה שניתן לעשות בלא יותר מדי מאמץ – לבשל גזרים, לז'הז'ה, ולהקפיא במגש של קרח לקוביות. אני לא אומרת שאין פעמים בחיים שמתאים לי לקנות את הצנצנות ההן של ירקות אורגניים שווים לתינוקות שניתן למצוא בחנויות טבע, אבל הי, זה בישול בזול פה. 
בנימה זו, אני לא קונה את העוגיות לתינוקות, האלו שנהיות מושיות במגע. ראשית, זה מגעיל אותי. שנית, יש בזה סוכר, שהילד פשוט לא צריך. אם הילד מוכן להחזיק משהו ולהאכיל את עצמו (או לפחות לרייר עליו עד שהוא נהיה מושי ומגעיל) אני נותנת פריכיות אורז (ללא מלח). זה נמס כזה, והילדים שלי אף פעם לא נחנקו מהם. צריך רק להיזהר מגושים שנתקעים בפה, וכמובן שאין להשאיר אותם לבד בחדר עם פריכית. נו באמת, הייתם משאירים את הילד עם סכין חדה? ועם פריכית כן?! כמו שכתוב על כל מוצר לילדים שאי פעם ראיתי: "אין להשאיר את הילד ללא השגחה". טרם נתקלתי במוצר תינוקות שבו זה לא כתוב. על הבוסטר זה כתוב. על העגלה זה כתוב. על כל צעצוע זה כתוב. יום אחד, אני אמצא את המוצר שכתוב עליו "ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה" ואז ארקוד משמחה ואלך סופסוף לשירותים.

ובנימה אופטימית זו, הבה ניגש למתכון עצמו.
למה אני אוהבת את המתכון? ראשית, כי הוא פשוט, זול, בריא, והכי חשוב, הוא מספיק טעים לכל המשפחה. המתכון מספיק לכ-4 מבוגרים (בהנחה שמגישים עם תוספת אורז, קינואה וכדומה), שזה אומר שהוא בהחלט מספיק לתינוק לכמה ימים טובים. שנית, הוא נלחם בבעיה המוסרית שהזכרנו לעיל. זהו מתכון שהוא די bastardization של אוכל הודי. המשמעות היא (תחזיקו חזק) – המתכון הזה מתובל. אל דאגה, הוא לא חריף. כבר הזכרנו את החשיבות של הרחבת האופקים. הורים רבים מספקים לילדיהם אוכל אשכנזי חסר-טעם בשנותיהם הראשונות. אל-להם להתפלא שבהמשך ילדיהם מוכנים לאכול רק שניצל ואורז לבן. אני חושבת שחשוב להכין את ילדינו לחיים עשירים יותר.
הבסיס של התבשיל הוא עדשים כתומות. בבישול, עדשים כתומות מאבדות את צורתן ומקבלות מרקם מוצלח לתינוקות. התבשיל מתאים לתינוקות החל מגיל חצי שנה.

תבשיל עדשים עם משמש

מאת: שרושקה (יענו, אני)
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 4 מנות למבוגרים, הרבה יותר לתינוק

מרכיבים
1 בצל קצוץ
1/2 כפית כמון
1/2 כפית שום גבישי
מעט קינמון
פלפל שחור לפי הטעם
כוס עדשים כתומות, שטופות
כ6-8 משמשים יבשים (אני אוהבת את החומים האורגניים, הם יותר רכים ומתוקים)
2 כוסות מים רותחים, ואולי יותר

הוראות הכנה
לחמם מעט שמן בסיר קטן, להוסיף את הבצל ולטגן עד להזהבה. להוסיף את הכמון, השום והקינמון, ולערבב על האש עד שהריח מתחזק (דקה-דקותיים). להוסיף את העדשים, המשמשים, והמים, לכסות ולבשל על אש נמוכה ל-45 דקות. לערבב מדי פעם, ולוודא שיש מספיק מים. בסוף, להוסיף את רוטב הסויה – טיפטיפה לקטנטנים, ולפני שהתינוק בן תשעה חודשים עדיף לוותר. אבל זה ממש משדרג את הטעם לכל הגדולים במשפחה. 
לקשור לו את הסינר ולהגיש!

אפילו המטפלת היתה גונבת טעימות.
ממממ, יאמי. 

זה לא האוכל הכי פוטוגני בעולם. ניסיתי לצלם אותו על רקע הודי יפה אבל נאלצתי לוותר.
אבל מר בטטה-הד ככה"נ חושב שזה טעים.

עוד הערה חשובה לזמן האוכל : כמובן שחשוב מאוד לצלם את הילד אוכל. תמונות אלו יקסימו את ההורים, את הסבתות, ואולי אפילו חברים קרובים. אך זכרו: שאר האנושות יראו תינוק מלא ג'יפה, אז אל תהפכו את זה לתמונת cover שלך בפייסבוק.
 

?There are HOW many calories in this thing 

אומנות הספאם וניצול ירקות עייפים

לאור ההצלחה של סטטוס הפייסבוק אתמול, אודות המאפיינים הליריים של שירת הספאמר, החלטתי לעסוק בנושא בפוסט זה בצורה קצת יותר מעמיקה.

ספאמרים היו מאז ומעולם האמנים הבלתי מוערכים של האינטרנט, אנדרדוגים נרדפים תמידית שאינם מרפים משאיפתם למכור ויאגרה מזוייפת (הויאגרה המזוייפת הינה כמובן מטאפורה לשקרים שהאדם מספר לעצמו כדי להתגונן בפני העולם המודרני והמנוכר).
הספאמר, אמן מולטי דיציפלינרי, אינו מגביל את עצמו רק לאי מייל כפי שמקובל לחשוב. נהפוך הוא! הספאמרים נמצאים בחוד החנית של ההתפתחויות הטכנולוגיות והניו מדיה: בפייסבוק, ביוטיוב, בויקיפדיה, בפורומים ובלוגים, ואף בטלפוניה אינטרנטית (קוראים לזה SPIT - Spam over Internet Telephony. לא יכלתי להמציא את זה בעצמי)
הבה ונביט בכמה דוגמאות בולטות של יצירות ספאמריות:

רק אתה יכול להציל את (הכסף של) הנסיך הניגרי 
לפעמים מדובר בבנו התמים של שליט מודח המנסה להינצל מרודפיו, לפעמים מדובר ברואה חשבון אפרורי הפונה אליך כמפלט אחרון. ביצירה זו הספאמר מעורר את רגשות החמלה של הקורא כלפי הקורבן חסר האונים, ומציע כסף רב תמורת עזרה מינורית. בכך הספאמר מציב בפנינו מראה אכזרית המשקפת לנו את רצונותינו האמיתיים והאנוכיים, הרחוקים כמרחק שמים וארץ מהדמות האלטרואיסטית ואוהבת האדם שאנו אוהבים להציג כלפי חוץ.

זכית ב-10000000000 פאונד בהגרלה הבריטית הלאומית
היצירה הקלאסית הזו עושה צחוק מהאובססיה הקפיטליסטית העוטפת את כולנו. הרי לא משנה אם ראית את ההודעה הזאת באייפון 17 שנרכש אתמול תמורת אלפי שקלים, עדיין אי אפשר להימנע מרגע התקווה החמקמק הזה ש"הנה גם שעתי הגיעה, כעת אעשה גם אני את המכה". הספאמר מבטא בכך את שאט נפשו מחוסר היכולת להימלט מהמציאות החומרית, על אף יומרותינו הרוחניות.

מחפשים אהבה אמיתית, אולי את/ה האחד!
מלבד ההתכתבות הכנה עם הצורך האנושי הבסיסי באהבה וחום, יצירה זו עוסקת באופן חתרני ביותר בניפוץ של מיתוסים מגדריים הקשורים לזוגיות. הפתיחה האופיינית והבלתי מחייבת "Hello dear" מספרת בעצם את כל הסיפור. לא משנה מי את\ה, מה את\ה, איך את\ה מגדיר\ה את עצמך ולמי את\ה נמשכ\ת. הכמיהה לקשר מתעלה מעל ההגדרות והתוויות שאנו עוטים על עצמנו.
"So could you please reciprocate to my message with soonest reply so we can introduce ourselves better and also share our hearts together"
נפלא!

כפי שאתם רואים, הספאמר לא נרתע מלהתעסק בנושאים המהותיים ביותר לקיומנו. מוטיבים של זהות עצמית, תשוקה, וביקורת חברתית רב מימדית שזורים כחוט השני ביצירות הספאם הפשוטות והטורדניות לכאורה.
אסיים בשיר, שקיבלתי לא מזמן כתגובה בבלוג. השיר הזה מבטא בעיני את התסכול של אמן הספאם מחוסר ההבנה וההכרה ממנה הוא סובל, על אף עבודתו האומנותית המסורה, והבלתי מתפשרת.

Can I simply say 

what a relief to discover somebody 

that actually understands 

what they are discussing on the web.

You actually realize 

how to bring a problem to light 

and make it important.

A lot more people have to read this 

and understand this side 

of the story.

It's surprising you aren't 

more popular 

since you surely possess 

the gift.

Also visit my web site 

about UnitedCash loans provides

-----

היום, מנה טובה לאמצע השבוע, כשהשאריות משבת נגמרו מזמן (וממילא כבר נמאס מהם), אבל הקניות הבאות תרם יצאו לפועל. אתם מכירים את המצב, כשהמקרר מאוכלס בעיקר על ידי בדלי ירקות עייפים - רבע כרוב פה, חצי פלפל שם... המתכון הזה ינצל את כל הירקות הנדכאים והנשכחים שלכם, ועם תחזוק של כמה עגבניות אדמדמות ועדשים כתומות מהירות הכנה, תקבלו רוטב עשיר וסמיך שישדרג קערת פסטה או פתיתים לארוחה מלאה, טעימה ובריאה. לא צריך להשקיע יותר מדי בחיתוך הירקות לחתיכות קטנטנות ואחידות - בשביל זה יש בלנדר מוט. רק וודאו שירקות קשים במיוחד, כמו גזר ובטטה, אתם כן קוצצים דק יחסית,  אחרת הם לא יתבשלו תוך 25 דקות. אפשר גם לפרוס אותם לסרטים בעזרת קולפן.


רוטב ירקות, עגבניות ועדשים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח (תלוי בעלות הירקות...)
כמות: 5-6 מנות

מרכיבים
2 כפות שמן זית
1 בצל, פרוס או קצוץ גס
2 שיני שום פרוסות או קצוצות
ירקות שיש במקרר - כרוב, דלורית, קישוא, גזר, חציל, קולרבי, פלפל, כרובית, ברוקולי... חתוכים לקוביות (ככל שהירק קשה יותר כך יש לחתוך אותו קטן יותר, שיתבשל)
פלפל שחור גרוס
1 כפית מלח
4-5 עגבניות גדולות ובשלות, קצוצות גס
2 כפות יין (עדיף אדום אבל אפשר לבן)
3/4 כוס עדשים כתומות
2.5 כוסות מים

הוראות הכנה
בסיר בינוני מטגנים את הבצל בשמן עד שהוא נהיה שקוף. מוסיפים את השום, הירקות, המלח והפלפל ומטגנים עוד 3-4 דקות. מוסיפים את העגבניות, היין העדשים והמים, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-25 דקות עד שכל העדשים והירקות מבושלים.
טוחנים מעט את הרוטב בעזרת בלנדר מוט, ומתקנים תיבול אם צריך (יכול להיות שתצטרכו עוד מלח, בהתאם לכמות הירקות ששמתם).
מגישים חם מעל אורז או פסטה (או בורגול, או פתיתים...).
אפשר לשדרג בהגשה עם גבינה מגוררת ו/או עשבי תיבול טריים קצוצים כמו בזיליקום או פטרוזיליה.

כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.

מרק עדשים שונה

שלום לכם קוראי היקרים (חוץ מאלה מכם שהחליטו לבנות את הסוכות שלכם אחרי 10 בלילה ו/או לפני 7:30 בבוקר. אתם קצת פחות יקרים לי כרגע). כולי תקווה שפוסט זה מוצא אתכם מתכוננים בכיף לקראת החג, או סתם נהנים מהחופש.
אצלנו בבית, ההכנה הכי קשה הייתה קישוט הסוכה. לא מדובר בסתם משימה, כי אם מלחמה עיקשת בין כוחות הטוב - שדגלו בקישוטים ביתיים וצנועים תוך שילוב עדין של כמה שרשראות קנויות ומנצנצות - לכוחות האופל - שדגלו בתליית כל הקישוטים הכי מנצנצים וצעקניים שאגרנו לאורך השנים, כמה שיותר גדול ורועש, יותר טוב.
וכך זה היה הולך: אמא הייתה מגיעה לסוכה שנבנתה זה עתה, ותולה כמה מהמנצנצים המאסיביים שלנו, או כפי שאני קראתי להם, מדוזות רדיואקטיביות מצ'רנוביל. אז אני הייתי מגיעה לסוכה, מורידה את כל המדוזות, ושוזרת במקום את שרשראות הנייר (המתפוררות) והחרוזים שייצרנו לאורך השנים. אז אחותי הייתה מגיעה, נעלבת שאף אחד לא תלה את הציור שלה מהגן (זה שכל הצבעים שלו נזלו מהגשם בסופה של 99'), וכאות מחאה תולה בחזרה את כל המדוזות, כולל זו האימתנית ביותר - המדוזה המנצנצת שממנה תלויות תתי מדוזות קטנות בצורות של פירות מנצנצים (למה? למה???).
סוכת שלום כבר אמרנו?
בשלב כלשהו היינו גומרים את כל הסיכות לתלייה, ומצב הקישוט מאותו הרגע היה נשמר כסטטוס קוו באותה השנה. מזל שאף אחד לא חשב (העיז?) לקנות עוד חבילת סיכות. בעצם, היות שכל הצדדים במחלוקת האסטטית הזו ניחנו בגובה לא מרשים במיוחד, המצריך עמידה על כיסא לכל תלייה של קישוט, ייתכן וגם ככה היה נמאס לנו מהסדרה הבלתי נגמרת של גרירת כסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה. קשים הם חייהם של היהודים הנמוכים.


אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט. מרק עדשים.
בעצם אולי זה כן קשור. מרק עדשים זה קצת סתווי כזה לא? מתאים לי דווקא לשבת בסוכה ולאכול איזו קערת מרק עדשים מהבילה.


ובכן היום, כאמור, מרק עדשים, אבל קצת שונה. המתכון מאוד פשוט להכנה, ועם טוויסט מקורי - למרק מתווספים כמה משמשים מיובשים קצוצים המעניקים לו מתיקות עדינה ומיוחדת. השילוב של עדשים ומשמשים אולי יישמע לכם קצת מוזר (זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בבלוג. הממ...) אבל הם דווקא משתלבים בצורה נהדרת. במיוחד על רקע החמיצות והמורכבות של החומץ הבלסמי שמוסיפים בסוף. כך, לאחר מעט מאוד מאמץ, מתקבל מרק סמיך, ממלא, ועשיר בטעמים שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב.



מרק עדשים עם משמשים מיובשים
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן מתוך הספר Vegetable Heaven
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 7-8 מנות


מרכיבים
2 כוסות עדשים כתומות או ירוקות (שניהם יוצאים אחלה, הצבע קצת יותר יפה עם הכתומות)
8 כוסות מים 
2 כוסות בצל קצוץ (בערך בצל אחד בינוני-גדול)
2 כפיות כמון
2 כפיות חרדל (התבלין היבש, לא הממרח)
2 שיני שום
1 כוס לא גדושה של משמשים מיובשים קצוצים (יצא לי 12 משמשים. לא שספרתי.)
1ו-1/2 עד 2 כפיות מלח (לפי הטעם)
3 כפות חומץ בלסמי
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
שמים את העדשים והמים בסיר, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני-נמוך במשך 15 דקות.
מוסיפים את הבצל, הכמון והחרדל ומבשלים 15 דקות נוספות, עד שהעדשים מתרככות.
מוסיפים את השום, המשמשים והמלח ומבשלים עוד 15 דקות. 
מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החומץ הבלסמי והפלפל הגרוס.

תזכורת עצמית - לתת לעצמי ו/או למצלמה להשתקף בכלי ההגשה זה לא מקצועי

לפחות לבשתי חולצה שתואמת את צבע המרק...
ובלי קשר, איזה כיף זה כששם המתכון מתחרז כל כך יפה.

פערים, וקארי מחמם עם עדשים, גזר ותפוחים

לבושתי צפיתי במאסטר שף. אין לי תירוץ טוב. אני לא יודעת אם זה העייפות, חוסר הרצון לחשוב יותר מדי לאחר יום עבודה, או השילוב הנודע של 5% רעב ו-95% עצלות שגורם לך להעדיף צפייה בהכנת אוכל שנראה מעולה בטלוויזיה על פני הכנת אוכל רגיל בעצמך. לו הייתי משקיעה יותר בצילחות, יכול להיות שלא הייתי צריכה להזיל ריר על תוכניות בישול, אבל כאמור, במצב של 95% עצלות אין ממש כוח לקום מהכורסה ולעשות שיפונאד לעלעלי ירק רעננים.

בכל מקרה, אז ראיתי מאסטר שף. באחת המשימות על המתמודדים הוטל להכין מנה עם מגבלה כספית - 30 ש"ח בלבד. יש לציין שהם נתבקשו להכין מנה אחת ויחידה, לא ארוחה, ולא למשפחה שלמה.

שוד ושבר! כמה תלונות! איזו משימה קשה! "איך אנשים אוכלים ככה?" תהו לעצמם המתמודדים הדשנים. רציתי להרביץ לשאננים הללו עם סטייק פאלש פילה קפוא (רחמנא ליצלן טפו טפו!).

<כדי לא להעליב את רבבות קוראי שלבטח יש ביניהם לפחות מתמודד מאסטר שף אחד (או לפחות שכן, מכר או בן דוד חמישי של מתמודד), לא כולם דיברו ככה. ניכר היה אצל חלק מהמתמודדים שבישול תחת מגבלה כספית היא התמודדות יומיומית עבורם, והם מוזמנים לדלג על שלב הביקורת ישירות למתכון.>
אכן היה אתגר בקניית כל המוצרים מאפס מבלי להסתמך בכלל על תבלינים או מוצרי בסיס קיימים במזווה, מה שמותר ואף רצוי שהבשלן החסכן הביתי יעשה. וזה היה כמובן אמור להיות גורמה, "מנה של מאסטר שף" (הציניות עברה?) שתגרום לשופטים לשחרר לפחות משפט פסבדו פיוטי אחד אודות מצבו הנפשי של הירק שבישלו או של המתמודד, לכשבישל אותו. בסדר, קיבלתי. אבל בחיאת, כזה הלם? כזאת מסכנות על שלושים שקל? היה נראה שחלקם באמת לא הבינו שעבור הרבה אנשים בישראל 30 שקל לארוחה אחת לבנאדם אחד זה סבבה עד כדי לוקסוס, וזה העציב אותי.
אני לא נוטרת טינה לאנשים עם כסף. אני מאמינה בזכותו של אדם לעבוד קשה, להרוויח בוכטות  וליהנות מפרי עמלו. אבל הנתק הזה, הבורות הטוטאלית שהפגינו חלק מהמתמודדים לגבי מציאות חייו של ישראלי ממוצע עם משפחה, משכורת, ושכירות ממוצעים, הפתיעה אותי. בחישוב גס - אם במשפחה בת 5 נפשות כל אחד אוכל בסכום של 30 שקל לאורך כל היום (לא לארוחה אחת בלבד), המשפחה תוציא 4500 ש"ח על אוכל לחודש. זה יותר מ-50% ממשכורת ישראלית ממוצעת! איך בדיוק 30 ש"ח למנה אחת זו חיסכון או קמצנות?

נראה לי שהמושג הקלישאתי "פערים חברתיים" נטבע כדי לתאר מציאות כזו. כשיש אנשים שפשוט לא מודעים למציאות היומיומית שלי ושל רבבות ישראלים אחרים שמנסים לחסוך, מרצון או מכורח המציאות.
אלי, עזור לי ולמשפחתי להתפרנס ברווחה ובנחת. עזור לי להכיר בשפע שזכינו לו, ולזכור את אלה שמסתפקים, או שנאלצים להסתפק, בהרבה פחות ממה שיש לנו.

כדי לבטא את הסלידה שלי מעניין ה"אוי 30 שקל זה כלום" אני מביאה היום מתכון זול באופן קיצוני. קטניות, פרי, קצת ירקות בסיסיים, וזהו. אבל ראו איזה פלא - הקארי טעים, משביע, ובריא. המתכון הזה טוב לסוף אמצע השבוע - אחרי שהשאריות משבת נגמרו אבל לפני שרעננו את המלאי בסופר. כשכל מה שיש למקרר להציע זה איזה תפוח או שנים מסכנים וכמה גזרים מוזנחים, ובכל זאת יש צורך באוכל טרי, חם ומחמם, זה המתכון שלכם. איכות התבשיל תלויה בעיקר באיכות התבלינים שלכם. אם יש לכם תערובות גאראם מסאלה וקארי טובות אתם מסודרים. כפי שכבר אמרתי בעבר שלל תבלינים איכותיים הם דרך זולה להפוך את האוכל שלכם לטעים, ומגוון יותר.
רק עשו לי טובה (טיפ מס' 6), השתדלו לקנות את התבלינים שלכם בשוק. המחירים שם נמוכים בעשרות אחוזים, המגוון הרבה יותר גדול, התערובות איכותיות ומעניינות יותר, ואולי הכי חשוב, אתם יכולים לשלוט בכמות. אין סיבה לקנות צנצנת קימל ב-10 שקל אם אתם משתמשים בקימל פעם בעשור. 

קארי עדשים, גזר ותפוחים

מבוסס על: מתכון מהבלוג Cheap Healthy Good שכבר הזכרתי בעבר, עם שינויים שלי. הם התבססו על מתכון מהבלוג בעל השם הנפלא:

Yeah, that vegan S***

כמות: מנה עיקרית ל-3-4 סועדים

עלות: כ-10 שקלים

מרכיבים:

1 כף שמן זית 

1 בצל קטן קצוץ

4 שיני שום קצוצות

1 כף שורש ג'ינג'ר טרי, קצוץ או מגורר

2 תפוחים קטנים חתוכים לקוביות

2 גזרים קטנים פרוסים לרצועות בעזרת קולפן

1+1/2 כפיות גאראם מסאלה

1 כפית אבקת קארי

1+1/2 כוסות עדשים כתומות

2 כוסות מים

מלח לפי הטעם (אני הוספתי 1/2 כפית)

הוראות הכנה:

מחממים בסיר על חום בינוני את השמן, מוסיפים את הבצל, השום והג'ינג'ר, ומטגנים עד שהבצל מתחיל להיות שקוף. מערבבים מדי פעם.

מוסיפים את התפוחים, הגזר, והתבלינים ומטגנים 1-2 דקות.

מוסיפים את העדשים המים והמלח, מערבבים ומכסים.

מנמיכים את האש לבינוני נמוך ומבשלים כ-20-25 דקות עד שהעדשים והתפוחים רכים.

קארי זה עוד אחד מהמאכלים האלה שהם קצת פחות פוטוגנים

מי שמאמין לא מפחד להנביט עדשים

כיף לגדל דברים בבית. במיוחד כאלה שלא דורשים ציוד מיוחד. כאלה שקל לגדל וקשה להרוג ושבסוף אפשר לאכול אותם (יתרונות שלצערי לא מאפיינים הרבה מצמחי הבית ובטח שלא את רוב חיות המחמד. כלומר, יכול להיות שאתם סוברים שכן, אבל אז אתם בבלוג הלא נכון. תזכרות לעצמי: לבדוק את הביקוש לבלוג חדש- "מעבר לעוף"? "פירורים ופרווה"? "מבשלים עם מיצי"?).
בכל מקרה, אני הולכת להסביר פה משהו שאולי יראה לכם סופר מסובך. אתם עשויים לחשוב שזה תהליך ארוך מדי, שמצריך מלא הכנה, התעסקות וציוד מיוחד, שרק פריקים של בישול ו/או בריאות עושים. אבקשכם בכל לשון של בקשה להתעלם ממחשבות אלו ולהמשיך לקרוא. אם זה עדיין נראה לכם מסובך מדי בסוף הפוסט, תקבלו את כספכם בחזרה.

בפוסט זה תלמדו איך להכין נבטוטים ביתיים מעדשים ירוקים.
נבטוטים הם קטניות מיובשות שהונבטו, ושבמרכולים אוהבים למכור במחיר שגבוה במאות אחוזים מעלות ההכנה הביתית. להנביט, משמעו באופן לא מדוייק, לשכנע זרעים או קטניות להתחיל להצמיח שורשים. כדי לשכנע אותם, כל מה שצריך לעשות הוא לספק להם סביבה לחה, מנוקזת ומאווררת. 


איך עושים את זה בתכלס'?
בקיצור נמרץ: משרים עדשים במשך 12 שעות. אז מניחים אותם בכלי מנוקז ושוטפים אותם פעמיים ביום עד שהם מוכנים. זהו. 

ביתר פירוט, ועם לוח זמנים שמניח שאתם מתחילים ביום א' בערב:

יום א' בערב:

עדשים לפני
ההשרייה הראשונה.

עדשים אחרי ההשרייה הראשונה.
תראו איך הם תפחו.

1. אוספים ציוד: צנצנת (עדיף זכוכית) בגודל בינוני, גומייה, וכיסוי חדיר למים- בד, או רשת.

אפשר להשתמש בכל בד לא צפוף מדי - פיסת טי שרט ישנה, או סמרטוט נקי. אני השתמשתי בחתיכת מטלית לא משומשת (לשטוף לפני אם יש עליו ריח של חומרי ניקוי כמו בשלי). אם אתם משתמשים בבד, נקבו חורי אוורור בבד בעזרת קיסם או מזלג (קל יותר לנקב כשהבד מתוח). שומרים את הכיסוי והגומיה למחר.

2. משרים: מניחים כוס עדשים ירוקות בצנצנת ומכסים במים. נותנים להם לשבת בחוץ לא מכוסים בסביבות 12 שעות.

צנצנת הפוכה בהטיה. המים מתנקזים לתוך
הטאפרוור ולא נוזלים לכל מקום
(צנצנת עם נטיות הפוכות?)

יום ב' בבוקר:
1. שוטפים: מרוקנים את מי ההשרייה, ושוטפים את העדשים: ממלאים את הצנצנת במים, מנערים קלות ומרוקנים את המים. חוזרים על הפעולה פעם-פעמיים.

נבטוטים כמעט מוכנים מדגמנים
את הסידור של הכיסוי והגומיה

2. מרכיבים ומשרים: מאתרים את הכיסוי שהכנו, שמים על פתח הצנצנת ומקבעים עם גומיה. הופכים את הצנצנת ומניחים הפוך, בהטיה קלה במקום שלא אכפת לכם שיתרטב קצת. לדוגמא, בתוך קופסת טאפרוור כשהצנצנת נשענת קצת על הדופן.
בזאת סיימתם את העבודה הקשה. עכשיו כל שנותר הוא לתת להם 2 דקות צומי פעמיים ביממה...

נבטוטים מוכנים!

יום ב' בערב, יום ג' בבוקר, יום ג' בערב, יום ד' בבוקר, יום ד' בערב:
שוטפים את העדשים כפי שהסברתי לעיל, ומעמידים חזרה את הצנצנת הפוכה בהטייה עד לפעם הבאה.
תוך יממה בערך אתם תראו שהעדשים מתחילים להנביט זנבות קטנים, ובערך יומיים לאחר מכן כבר יהיו לכולם זנבות באורך 2-3 ס"מ.


יום ה' בבוקר:
בשלב זה, הנבטוטים מוכנים. נותר רק לשטוף אותם בפעם האחרונה ולאחסן אותם במקרר, שם הם ישרדו בערך שבוע.

טוב, זה היה הרבה מלל. כדי לתאר כמה פעולות מאוד פשוטות. אני מקווה שהתמונות עזרו.

לסיכומו של עניין בתום כמה ימים תהיה לכם צנצנת נאה של נבטוטים בעלות אפסית. כעת אפשר להוסיף את הנבטוטים לכמעט כל מאכל. השימושים האהובים עלי:
- לשים אותם במרק (עדיף מרקים סמיכים יותר שהם לא ישקעו כולם לקרקעית) כאלטרנטיבה פריכה ובריאה לשקדי מרק .
- להוסיף אותם לפסטה או אורז עם רוטב, מה שהופך את המנה למשביעה ו"ארוחתית" יותר. וטעימה יותר כמובן. לאחרונה אכלתי אורז עם רוטב עגבניות ונבטוטים במשך יומיים רצוף בערך.
- להכין מהם סלט מרענן אבל ממלא יותר מאשר סתם סלט ירקות פשוט, או סתם לאכול אותם כמו שהם, אולי עם קצת מלח ולימון.
אפשר כמובן גם להוסיף אותם למוקפצים ותבשילים אחרים, אבל האמת היא שעוד לא יצא לי לעשות את זה. עד שאני נזכרת שאני רוצה לנסות להוסיף אותם, הנבטוטים בדרך כלל נושנשו עד כלות .
אז הנה לכם כיוון התחלתי לשימוש בנבטוטים- סלט קל להכנה. ראו זאת כהשראה לכל היותר. אפשר להחליף את המלפפונים בעגבניות (זה היה התכנון המקורי שלי פה אבל העגבניות התגלו ברגע האמת כבעלות מצב צבירה נוזלי), בפלפל, או במה שבא לכם. אפשר להחליף את הבזיליקום בפטרוזיליה, כוסברה, נענע, בצל ירוק וכו'. בקיצור, קחו את המתכון והתאימו אותו אליכם. אם אתם עולים על שילוב טעים במיוחד, אשמח לשמוע.

סלט נבטוטים ירוק

מרכיבים:

2 מלפפונים
1.5 כוסות נבטוטים
12 עלי בזיליקום קצוצים גס
2 כפות מיץ לימון
כפית שמן זית
מלח ופלפל שחור גרוס לפי הטעם (אני שמתי קצת יותר מרבע כפית מלח ו-8 סיבובים ממגרסת הפלפל)

הוראות הכנה:
חותכים את המלפפונים לקוביות קטנות ומניחים בקערת הגשה.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים קלות ומגישים קר.

כך תשרדו את משבר העגבניות, ותבשיל עדשים ועוף בתיבול הודי

ימי שרב כבדים היו בקיץ. חלקים גדולים מיבולי הפירות והירקות נפגעו. מחירם של העגבניות, המלפפונים, ועוד כמה וכמה גידולים, עלה בעשרות אחוזים.
על כן, תושבי המדינה החליטו, באופן שקול ורגוע, שבמקום להתגמש קצת עד שהענף יצליח להתאושש, עדיף להיכנס להיסטריה רבתי. התקשורת כהרגלה ניפנפה בחדווה בלהבות, כשהיא מנפקת כותרות מזדעזעות מהמצב הנפשע; כותרות אדומות וזועקות, כאילו בזות באדמימותן לעגבניות הירקרקות בסופר שעולות כעת פי 2 מעיתון יומי.


אבל אנחנו פה ב"בישול בזול" שומרים על קור רוח נכון?
(כולם: נכון!)
אנחנו לא ניתן לשרב, למחירים, ולהיסטריה המלובה לעלות לנו לראש, נכון?
(כולם: נכון!!)
כולנו אנשים יחודיים בעלי אופי ורצון עצמאי נכון?
(כולם: נכון...?)
יופי!

אז המפתח, כפי שציינתי לעיל הוא גמישות. ככל שתיטיבו למעט בצריכה ולמצוא אלטרנטיבות זולות יותר, כך תצאו עם יותר כסף בכיס.

שלב ראשון: אתם לא באמת צריכים לאכול עגבניות ב-12 שקל לקילו, או בכלל. בואו ניכנס לפרופורציה- אבותינו (מי מבינינו שאינו ממוצא נייטיב-אמריקאי) הצליחו לשרוד את אלפי השנים לפני גילוי אמריקה וייבואה של העגבנייה לעולם הישן, ללא אף עגבניה (ראו תמונה לעיל). אני מאמינה שמי שרוצה יוכל לשחזר את המעשה ההירואי הזה גם היום, לפחות לתקופה קצרה. אז בואו נחגוג כמו ב-1492! רטרו קולינרי באקסטרים ווהו!

פוחדים שתמותו מצפדינה או בריברי ללא סלט ישראלי? אתם לא. רק תוודאו שאתם מוצאים כמה תחליפי ירק ראויים. גוונו בפירות ובירקות שעדיין עולים פחות מ-10 שקל לקילו, והגוף שלכם לא ירגיש דבר. לנוחיותכם, אתמול כשעשיתי קניות עשיתי רשימה של כל הירקות והפירות שעולים פחות מ-10 שקל לקילו: דלורית, בצל, פומלה, פומלית, אשכולית, תפוזים, בננות, תפוחים, לימון, חסות למיניהן, גויבה, תירס טרי, סלק, תפו"א, כרוב, קישואים, חציל, גזר, סלרי, פלפל, וכן, גם מלפפונים ועגבניות (אם כי העגבניות באמת היו ירוקות). אתם עדיין חושבים שתמותו ממחסור בויטמינים?
יצויין שאת הקניות שלי אני עושה ב"רמי לוי", אני לא יודעת מה המצב ברשתות אחרות.

לא השתכנעתם? חייבים עגבניות? למזלכם, עגבנייה היא הירק הפופולרי ביותר לשימור. יש לכם בסופר עשרות מ"ר של נדל"ן מדפים המוקדשים לעגבניות משומרות למיניהם. לא כמו טרי? נכון. אבל עדיף מכלום. רכשו לעצמכם כמה קופסאות של עגבניות בתצורות שונות, הכינו מרק עגבניות, רוטב עגבניות, תבשילי עגבניות... האמינו לי, אתם תתגעגעו פחות.
ואל תבלעו את מסע ההפחדות נגד פחיות שימורים מרושעות עם כימיקלים מרושעים, בלי להשתמש בקצת חשיבה ביקורתית. בני אדם משמרים אוכל מימים ימימה, ואין שום דבר רע אינהרנטית באוכל משומר. אם אתם דואגים לבריאותכם, פשוט קראו את רשימת המרכיבים. בעגבניות הקצוצות שקניתי אתמול היה: עגבניות, מים, מלח, ורסק עגבניות. זהו. שום טריסודיום פוספט, מגנזיום גלוטמט או E-314159265.

אנחנו רגועים יותר עכשיו? יופי.

אז המתכון של היום, שבימים טרופים אלו יעשה שימוש בעגבניות משומרות, הוא מתכון אידיאלי לאנשים שקצרים בזמן וכסף, אבל שעדיין רוצים ארוחה אמיתית, משביעה ובריאה. יש פה ירקות, עדשים, קצת עוף, ותיבול הודי שלא מהעולם הזה, שהופך כמה מרכיבים צנועים לארוחה עם אמירה. רשימת התבלינים פה ארוכה למדי, אבל אל תיבהלו. מה שאין לכם, פשוט וותרו, והוסיפו קצת אקסטרה ממה שכן יש. כל תת קבוצה של התבלינים המוזכרים תנפיק גם היא אחלה תבשיל. כמובן שאני ממליצה כן לנסות ולהשיג את כל התבלינים. שימוש בתיבול מעניין זו דרך מצויינת וזולה יחסית להפוך מרכיבים פשוטים לארוחות מעניינות שכיף לאכול (טיפ מס' 3).
תבשיל עדשים ועוף בתיבול הודי

מבוסס על: מתכון של Petrina Verma Sarkar שבפורסם ב-about.com עם כמה וכמה שינויים שלי
עלות: כ-18 שקלים
כמות: יספיק למנה עיקרית לכ-5 סועדים.

מרכיבים
3 כפות שמן לטיגון
1 כפית זרעי כמון (אם אין אפשר לוותר)
2 בצלים בינוניים קצוצים
1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ
3 שיני שום קצוצות
2 כפות כוסברה יבשה (האבקה, לא הטרייה)
1 כפית כמון
1/2 כפית כורכום
1 כפית אבקת צ'ילי (אני השתמשתי בפפריקה חריפה)
1 כפית גראם מסאלה
1/2 כפית מלח
4 עגבניות קצוצות, או פחית עגבניות קצוצות משומרות
1 קישוא
200 גר' חזה עוף חתוך לקוביות
1 כוס עדשים כתומות
2 וחצי כוסות מים

הוראות הכנה
בסיר שיכול להכיל את כל הכבודה שהוזכרה לעיל מחממים את השמן על חום בינוני ומטגנים את זרעי הכוסברה עד שהם משנים את צבעם, 2-3 דקות.
מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהבצל מתחיל להזהיב.
מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומטגנים דקה
מוסיפים את התבלינים: כוסברה עד מלח ומטגנים תוך ערבוב 3-4 דקות עד שהריח מתחיל לעלות מהם. זהירות לא לשרוף אותם!
מוסיפים את העגבניות, העוף והקישוא, ומטגנים 2-3 דקות.
מוסיפים את העדשים והמים, מביאים לרתיחה, ומבשלים מכוסה עד שהעדשים רכים, כחצי שעה, אולי יותר (לא נורא אם מבשלים יותר מדי. ככה זה יותר אוטנטי).
מגישים בקערות עם אורז לבן.