שנייה לא שמתי לב, והופה נהייתי קריקטורה: אישה מתקתקת על לפטופ עם יד ימין, בוחשת תבשיל ביד שמאל, שלושה ילדים נתלים על גפיה הנותרים. אמנם האישה בקריקטורה תהיה לבושה בחליפה, ואילו אני לא בטוחה שראיתי ביגוד ללא גומי מאז מרץ 2020, אבל חוץ מזה – סיים סיים.
הצורה שבה אני מבשלת וקונה אוכל השתנתה מאוד בשנים בהם נהייתי הורה לקטנים שצריכים לאכול שלוש, חמש טריליון פעמים ביום. פעם, כמעט שלא הייתי מוכנה לשלם יותר כדי לחסוך זמן, ונחרתי בבוז שעבור רוב השכירים שעובדים בשעות מוגדרות, זמן לא באמת שווה כסף, אלא אם כן משתמשים בזמן הבישול שחוסכים בהזמנת פיצה כדי להעביר שיעורים פרטיים או לעשות בייביסיטר. חשתי בסתר ליבי שמי שמזמין מהסופר הוא קצת מפונק.
ועכשיו… עכשיו אני מבינה. אני מספיקה בקושי לעבוד בין פיזור לאיסוף לטיפול לבישול לניקוי. אז וואלה, אם אזמין פיצה, באמת אחסוך חצי שעה של בישול ושטיפת כלים, ועוד אמנע מיללות "אבל האורז נגע ברוטבבבבב", שיביאו אותי רעננה ושפויה יותר לשעות הנוספת של העבודה אחרי שהילדים הלכו לישון. כשמתעסקים פחות בתפעול של ארוחות וטנטרומים, ומצליחים באמת למנף את חלקיקי הזמן האלה לעבודה פרודוקטיבית, לאורך זמן זה אשכרה יכול להשפיע על הקריירה. ומי שמתקדם יותר, לרוב מרוויח יותר.
אז מה אני עושה היום שונה, ואיך בכל זאת אני שומרת על עקרונות בישול בזול?
הו. שמחה ששאלתם. אני עדיין עושה שיקולי בישול בזול, פשוט המשקולות השתנו קצת.
מזמינה מהסופר, באופן מחושב
אני זוכרת את בישול בזול הצעירה והתמימה, שהיתה מבלה ערב שלם ברמי לוי, מטיילת בין המדפים, משווה עוד מחירים ועוד מחירים, וצועדת הביתה ברגל עם אוכל לשבוע לזוג צעיר ומתכלב ארוז בעגלת סבתא ורודה. בימים אלה, קניות שבועיות בניחותא הם זיכרון מתוק בואכה פנטזיה, ולגמרי מתאים לי לשלם למישהו אחר שיעשה לי קניות כדי לחסוך 3 שעות בשבוע. א-בל בחרתי איך, מאיפה ומה להזמין אחרי שחקרתי את העלויות.
אני משתמשת בשנה האחרונה בקוויק ומרוצה מאוד. תמורת 450 ש"ח לשנה, אני מקבלת משלוחים חינם על כל קנייה מעל 300 ש"ח, שזה יוצא פחות מ-10 ש"ח למשלוח פעם בשבוע. חלק מהמחירים טיפה יותר גבוהים מאשר ברשתות הזולות, אז אני מנסה לצמצם עלויות עד כמה שאפשר: עוף ובשר אני קונה רק ממה שבמבצע, ואז המחירים די דומים לסופר הקרוב אליי. מוצרים בפיקוח תמיד מוגבלים למחיר המפוקח, אז אין הבדל במחיר של חלב, ביצים, שמנת וכו'. יש באתר של קוויק דף מבצעים גדול שאני קודם כל עוברת עליו, ובימי שני הם מעלים מבצעים שווים יותר.
פעם בחודש-חודשיים אני מכתתת את רגליי לרמי לוי, אהובי משכבר הימים, לעשות השלמות. ככה אני קונה בזול במקום שהחיסכון משמעותי, ובכמות שתספיק עד ההשלמה הבאה.
תפריט שבועי - מנצחים את הטנטרומים בכוח השעמום!
יש לנו תפריט שבועי. כן כן, מה ששמעתם. התחלתי אי שם בסגר השני, כשנמאס לי לחשוב כל 10 דקות איך להאכיל את הזאטוטים הבררנים אך רעבים (ומייללים) תמידית. ישבנו כולנו ביחד ועשינו רשימה של כל המאכלים שכל אחד מסכים לאכול. בחרתי את אלה שמוסכמים על לפחות שניים מתוך השלושה ושיבצתי אותם לארוחות צהריים וערב, ראשון עד חמישי.
בכל ארוחה מוגשת המנה מהתפריט, פרי או ירק טרי חתוך, פסטה או אורז אם יש, וזהו. מי שלא אוהב, מוזמן לקחת יוגורט מהמקרר.
אז מה בתפריט? קציצות ברוטב עגבניות, תפו"א בתנור, פנקייקים, שאריות משבת, מרק כתום, טונה או חביתה, טוסט… חלק מהמנות מכינים בכמות כפולה וזה מספיק לכמה ארוחות. מזל שהבררנים לא דורשים גיוון!
ביום רביעי יש פיצה ביתית, שדורשת קצת יותר זמן הכנה, אבל אני כבר די מיומנת, וכל שבוע אני מצליחה לתקתק קצת יותר. גם הילדים למדו, בדרך הקשה, שכדי לקבל פיצה הם צריכים לשחק יפה ביחד ולשעשע את הקטן עד שאני מסיימת.
יום חמישי הוא יום השניצלים. כן, אלה הקפואים, כי זמן באמת שווה כסף (ושפיות!). ואם כבר מוציאים כסף על נוחות, עדיף 15 ש"ח על חבילת שניצלים מאשר 80 ש"ח על 2 פיצות משפחתיות. למי שתוהה - כן, עדיין יש בעולם שניצלים פושטיים זולים. אני קונה שניצל עוף טוב פושט ב-14.90 ש"ח ברמי לוי, בחנויות אחרות זה יכול לסביב ה-20 ש"ח. ובבקשה תתנשאו עליי שהשניצלים היקרים הם יותר איכותיים. שניצל דינוזאור שעולה 37 שקל לחבילה לא עשוי מפילה דינוזאור אורגני, סבבה?
עכשיו שכבר אין סגר (ויש צהרונים! עם ארוחת צהריים!) אנחנו כבר דבקים פחות בתפריט המדויק, אבל בכל זאת, רוב הבישולים אצלנו הם מהרשימה הזו שהרכבנו. והילדים לעולם לא ייתנו לנו לשכוח שניצלים ביום חמישי.
יש עוד מה לפרט גם על התפריט השבועי וגם על אסטרטגיית הקניות שלי, אבל הפוסט הזה נהיה כבר ארוך. אם אתם רוצים שארחיב בפוסט נפרד, תגידו!
בינתיים אשאיר אתכם עם ארוחת הכל בתבנית אחת שהולכת אצלנו חזק בשנים האחרונות. זאת מנה שלגמרי מרגישה יותר מושקעת ממה שהיא באמת. כמה דקות הרכבה, בלי חיתוכים או בישולים מוקדמים, ויאללה לתנור. הכמויות פה מאוד גמישות, ובכלל לא חייבים להיצמד אליהן. רק תקפידו להוסיף מים בכמות כפולה מהדגנים והעדשים, ואתם מסודרים. אה, ותוודאו שאתם משתמשים בתבנית גדולה ויציבה מספיק כדי להכיל את כל הדגנים והנוזלים. הוראות אלה נכתבו בדם. או לפחות במיץ בורגול, עדשים ועוף נא, שגלש על תחתית התנור.
עוף עם דגנים ועדשים בתנור
מאת: בישול בזול
עלות: 20-25 ש"ח (תלוי במחיר העוף)
כמות: 6 ארוחות לאכלנים קטנים או 3 ארוחות למורעבים
מרכיבים
3 כרעי עוף (או חלקי עוף אחרים - ירכיים, שוקיים, או אפילו כנפיים. חזות פחות יתאימו כי הם יתייבשו)
2 כוסות דגנים (אני לרוב שמה כוס גריסי פנינה וכוס בורגול או אורז)
¾ כוס עדשים (כל צבע)
1 כפית מלח
3 כפיות תבלינים - פפריקה, אבקת שום, אבקת בצל, כורכום…
5 וחצי כוסות מים
הוראות הכנה
מניחים את חלקי העוף בתבנית. מפזרים מסביב את הדגנים ואת העדשים. מפזרים מעל את המלח והתבלינים, ושופכים מעל הכל את המים. מכסים היטב בנייר כסף ואופים ב-200 מעלות במשך כשעה וחצי עד שעתיים.
מוציאים את התבנית מהתנור, מוודאים שהדגנים ספגו את כל המים, ומחזירים את התבנית הגלויה לעוד 10-20 דקות בתנור, כדי שהעוף יתפוס קצת צבע.
זוכרים את הקטע הזה שאני שונאת לצלם? ושאין לי זמן לכלום? נכון שאתם קוראים אותי בשביל חוש ההומור המשובח המתובל בייאוש קיומי, ולא בשביל הסטיילינג המהוקצע? סבבה. מוזמנים להביט בתבנית עוף שנראית… ביתית.
