קראתם לי?

אז מה, אפוקליפסה אה?

היי כולם, נעים מאוד, בישול בזול. זוכרים? 

אנחנו עדיין בניכר, באחד ממוקדי ההתפרצות של קורונה בארה"ב, שוב מגלים עד כמה מערכת הבריאות פה כושלת. כבר שלוש שבועות בלי מסגרות סדירות לילדים, עובדים מהבית ומשעשעים 3 קטנים תוך כדי. כיף כיף! 

מצד אחד, אנחנו מותשים ואין לנו שניה לעצמנו. זה כמו אוגוסט ויום כיפור ומילואים ביחד. תמיד אחד מאיתנו עובד והשני משעשע, מנענע, מנקה, מרגיע, מפריד בין הניצים, מתפעל, מדבג את הזום, מנקה, מבשל, מאכיל, משכיב ומנקה. וכשהחגיגה נגמרת והילדים ישנים, משלימים שעות עבודה באטרף ומתארגנים לעשות הכל שוב מחר, עד אינסוף.

מצד שני, על מה לעזאזל אני מתלוננת?? כולנו בריאים, לא פיטרו אותנו, אנחנו לא רופאים שנלחמים בחזית, אנחנו לא מבוגרים או עם מחלות רקע וחוששים לחיינו. כולה תקועים בבית, ביחד, עם הילדים שבחרנו להביא לעולם.

אז אני נעה בין עייפות, לסטרס, לרגשות אשמה, לפחד של מתי זה יכה בנו באמת ולא רק בכותרות המפחידות בחדשות.

עשיתי את הטעות של לקרוא עכשיו עם הגדולה את סדרת ספרי בית קטן בערבה. בעקרון, אחלה סדרה, מעניינת ומלמדת. אבל כשקוראים את החורף הארוך תוך כדי שמשתוללת בחוץ מגפה כלל עולמית וכולם מרוקנים את מדפי הסופרים, המחשבות מתרוצצות בראש על משפחה שגוועת לאיטה ברעב, חסרת אונים אל מול איתני הטבע… ובכן, יש לי מספיק סרטים לאכול בימים אלה, תודה.

מה שכן, זה נתן לי ראייה קצת יותר אופטימית לגבי מה צריך כדי לשרוד בעת צרה. משפחת אינגלס, בת שש נפשות, שרדה חורף שלם על כמה שקים של חיטה וקמח, וקצת תפוחי אדמה ושעועית. לקראת הסוף נשאר להם רק חיטה, אותה הם טחנו ידנית מדי יום כדי להכין לחם מעאפן. גם הפחם נגמר והם חיממו בקושי את הבית עם חציר, ורק בשעות היום, כשבחוץ מינוס ארבעים מעלות. וכשאני חושבת על זה, לא נראה לי שהיה להם שירותים בתוך הבית. בררררר!! ובטח שלא היה להם נייר טואלט. אם כי כל עניין השירותים לא הוזכר כלל, לפחות לא בשמונת הספרים שכבר קראתי. האמת שאני קצת מוטרדת מההתעלמות המופגנת מנושא חשוב זה, בהינתן שקראתי לפרטי פרטים איך הם עשו בערך כל דבר אחר עלי אדמות - חליבה, חביצה, בישול, תפירה, ניקיון, חקלאות, בניין, עיבוד פרוות, עישון בשר דוב…

 בכל מקרה, בהחלט יכול להיות גרוע יותר, ובהינתן התפוררות החברה המודרנית, נוכל כנראה לשרוד עם מלאי של קמח, שמן וקטניות, ואין צורך לרוקן את הסופר.

הקורונה הזאת העירה את שד הבישול בזול מרבצו. יש לנו מקרר ומזווה ומלאים, אבל מה יהיה עם שרשרת האספקה בחודשים הקרובים? הסופר הכשר שאני בדרך כלל מזמינה ממנו ביטל את המשלוחים, צריך לקנות במקומות יקרים יותר. ומה אם המחירים יעלו עוד? מה אם לא יהיה בכלל בשר ועוף לפסח? אני לא יודעת מה לחשוב. 

בינתיים אני נוטה לצמצם, את זה אני יודעת לעשות. אנחנו דווקא לא אוכלים יותר מדי אוכל מזווה כרגע - כל עוד יש פירות וירקות ומוצרי חלב בסופר, אני מעדיפה לאכול טרי, ולא לגעת באספקת האפוקליפסה. למעט החמץ. פתאום זה בכלל לא אתגר לסיים את כל החמץ כשכולנו בבית לכל הארוחות. היי ילדים! רוצים עוד פסטה? בטח שכן! זה הדבר היחיד שאתם אוכלים!

מתאים לכם מתכון? בעיקרון נראה לי שמי שנשאר פה מקוראיי הקבועים ככה"נ מעוניין יותר בדאחקות מאשר במתכונים, אבל יאללה, בכל זאת בלוג אוכל פה. כשאני תקועה בבית עם ילדים בררנים, אני משתדלת להכין לעצמי אוכל קצת יותר בריא, כדי שלא אחיה רק על פסטה. אני נוטה כרגע לכיוון תבשילי דגנים וירקות שאפשר להכין מהר, ולאכול עם כל מיני תוספת. במסגרת חיסול החמץ מצאתי גריסי פנינה, והכנתי מהם תבשיל פשוט, חביב וממלא שהיווה תוספת לארוחת שבת, ואז מנה עיקרית עבורי במשך כמה מימות השבוע. הוא השתלב יפה במיוחד עם אבוקדו ולימון כבוש. אם כי, מה לא משתלב יפה עם אבוקדו ולימון כבוש?

תבשיל גריסי פנינה ועגבניה

מאת: בישול בזול

עלות: די נו, 2$ אולי? עזבו אותי באמא'שכם

כמות: 4-6 מנות

מרכיבים

2 כפות שמן זית

1 בצל, קצוץ גס

2 עגבניות חתוכות לקוביות

1 שן שום

1 כפית מלח

1 כוס גריסי פנינה, שטופים

2.5 כוסות מים

הוראות הכנה

מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב. 

מוסיפים את העגבנייה והשום ומטגנים עוד דקה. 

מוסיפים את יתר המרכיבים, מביאים לרתיחה ומבשלים 30-40 דקות, עד שהגריסים רכים.

חלאס אין יותר סטיילינג. תתמודדו

עיקריות בשריות זולות וקובה סינייה

כדי שמנה עיקרית בשרית תחשב אצלי כ"בישול בזול" היא צריכה לקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים:

החלק הבשרי צריך להתבסס על נתחי עוף או בשר זולים יחסית 
בעוף מדובר בחזה, כנפיים, עוף טחון, ויש תקופות עם מבצעים גם על העופות השלמים והכרעיים (תלוי אם רשתות השיווק במצב מלחמה). יש גם איברי פנים זולים כמו קורקבנים וכבדים, אבל לי אישית יש פחות ניסיון איתם. בכל מקרה, מתכונים עם פרגיות ככל הנראה לא תראו כאן. 
בתחום הבשר מדובר בבשר טחון (אני קונה טחון מקפוא בקצבייה שבדרך כלל עולה 30-40 ש"ח לקילו. הטחון הטרי יקר ממש ואני לא באמת חשה בהבדל. והטחון שקונים במחלקת הקפואים גם יקר וגם מכיל כל מיני תוספי סויה וחלבון מן הצומח) ונתחים שלמים זולים, כמו מס' 2, 3, 8 ו-10 שעולים בדרך כלל סביבות ה-30 ש"ח לקילו כשהם קפואים. 

צריך שיהיה במתכון "מתיחה" של הבשר בעזרת רכיבים אחרים, זולים יותר, כמו ירקות, דגנים או קטניות 
יש המון דרכים למתוח בשר ועוף. אפשר לבשל אותם בקדרה עם ירקות וקטניות. אפשר להכין מהם רוטב או תבשיל שמוגש על ערימה של אורז או איטריות. אפשר להכין קציצות מבשר או עוף טחון ולהוסיף להם ירקות מגוררים ופירורי לחם. אפשר לעטוף אותם בפחזנית, או בלינצ'ס או פשטידה... לפעמים מדובר בקצת יותר התעסקות. בכל זאת, הרבה יותר קל לסדר כמה כרעיים בתבנית לשפוך מעל כמה תבלינים והיידה לתנור. אבל יש להתעסקות הזאת יתרונות: התוצאה היא גם זולה יותר, וגם בהרבה מקרים מהווה ארוחה שלמה, או כמעט ארוחה שלמה בפני עצמה.

אז עכשיו שאתם מכירים את ה"אני מאמין" של בישול בזול בנוגע לעיקריות בשריות, אפשר לגשת למתכון.
על הגרסא שלי לקובה סינייה אני עובדת המון זמן, מאז פתיחת הבלוג בערך. ההתאמה לבלוג ברורה - עיקרית שחצי ממנה עשויה בכלל מבורגול זול ומזין, עם טעמי הקובה האהובים עלי, ובלי הגלגול שאני לא מאוד מוצלחת בו. יש עוד מתכונים ברשת לקובה סינייה (או קובה בל סנייה), אבל חלקם עם כמויות לא ממש הגיוניות, חלקם עם כבש טחון, שהוא גם יקר וגם קצת יותר קשה להשיג, ורובם עם צנוברים שאמנם הם נורא טעימים, אבל יקרים בטירוף. אז החלטתי לפתח גרסא משלי. ליחסים המועדפים עלי בין המים לבורגול ובין הבצק למילוי לתבלינים הגעתי אחרי כמה איטרציות, נשאר רק עניין פעוט- הבצק נטה להתפרק ולהתפורר. הקובה אמנם היה טעים, אך לא אסטטי במיוחד. פתרון לבעיה הזאת הגיע מהמתכון של מתכוניישן ובו הבורגול נטחן במעבד מזון בתוספת בצל חי. אהא! מכיוון שבכל זאת אני אוהבת את המרקם הגרגרי של הבורגול, החלטתי לטחון רק חצי מהבורגול, להשאיר את היתר כמו שהוא, ולערבב.
אם כך, ללא קשקושים נוספים, הרי לכם המתכון שלי לקובה סינייה. המתכון גדול ומספיק להמון סועדים, אז הצטיידו בתבנית גדולה.

קובה סינייה (מאפה קובה בתבנית)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-36 ש"ח
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים

לבצק הבורגול:

500 גרם בורגול דק (ג'ריש)

3 כוסות מים רותחים

1 בצל קלוף וחצוי

1 כפית מלח

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל אנגלי

1/2 כפית פלפל שחור טחון

1/2 כפית כמון

4 כפות שמן

למלית הבשר הטחון:

3 כפות שמן

2 בצלים קצוצים דק

3 שיני שום

1/2 כפית מלח 

1/4 כפית קינמון

600 גרם בשר טחון, או תערובת של עוף ובשר טחונים

חצי צרור בצל ירוק קצוץ

הוראות הכנה

מכינים את הבצק: מעבירים את הבורגול לקערה גדולה, שופכים מעל את המים הרותחים ומשהים רבע שעה. סוחטים עודפי נוזלים אם יש. טוחנים את הבצל במעבד מזון עד שהוא קצוץ היטב. מוסיפים למעבד המזון חצי מהבורגול המבושל וטוחנים במשך כדקה עד שהבורגל מתחיל להיעשות עיסתי. 

מערבבים את עיסת הבצל והבורגול עם יתר הבורגול המבושל ושאר מרכיבי הבצק עד שהעיסה אחידה.

בזמן שמשרים את הבורגול במים הרותחים מכינים את המלית: בסיר בינוני-גדול מחממים את השמן ומטגנים את הבצלים עד שהם נהיים שקופים ומתחילים להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את השום, המלח, הקינמון והבשר הטחון, ומטגנים תוך כדי ערבוב עד שהבשר מבושל ברובו, כ-5 דקות. מוסיפים את הבצל הירוק, מטגנים עוד דקה ומורידים מהאש.

מרכיבים את הקובה: משמנים תבנית גדולה, ומשטחים מחצית מבצק הבורגול בתחתית התבנית. מסדרים מעל את הבשר הטחון, ומעליו משטחים את יתר בצק הבורגול, ומהדקים ( לא למעוך יותר מדי. אנחנו רוצים שהקובה לא יתפרק, אבל שגם לא יהיה דחוס לגמרי). אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כחצי שעה, עד שהמאפה מזהיב מעט.

מגישים חם בליווי הזלפות נדיבות של טחינה.

געגועי לסבתא העיראקית שמעולם לא היתה לי

מבוא לבישול בזול #6 - מה לאכול

בפוסט הקודם בסדרת המבוא לבישול בזול דיברנו על השוואת מחירים. אם אתם משווים מחירים אתם יכולים לחסוך כסף בקניות, גם אם אתם לא משנים בכלל את התפריט הביתי. היום נדבר יותר בפירוט על מה מרכיב תפריט זול, כי שם, בצמצום המוצרים היקרים ותגבור הזולים, מסתתר החיסכון האמיתי. 


הוזלת הארוחות שלכם זה לא עניין מסובך. פשוט צריכים לתת משקל שונה למרכיבים השונים בארוחה.  
למה אני מתכוונת? 
בואו נסתכל על ארוחה "קלאסית" שהמוקד שלה הוא סטייק/רבע עוף/שניצל במרכז הצלחת. הארוחה זאת היא ארוחה יקרה יחסית. למה? הדבר שאוכלים הכי הרבה ממנו הוא גם הדבר שעולה הכי הרבה - עוף או בשר. 
קערה של ספגטי בולונז לעומת זאת, תהיה יותר זולה, כי יש בה הרבה פחות בשר, ומה שאוכלים ממנו הכי הרבה זה הפסטה, שהיא זולה יחסית.
גם מוקפץ עם אורז יצא זול יותר. רוב הנפח שם הוא הירקות והאורז, ויש שם די מעט עוף או בשר.
אפשר להסתכל גם על דוגמא חלבית - ארוחה שהמוקד שלה הוא קיש גבינות, תהיה יותר יקרה מאשר ארוחת סלט שמכילה המון ירקות וקרוטונים, ויחסית מעט גבינה.

קרדיט לתמונות: פה ופה

אם תכינו ארוחות שמבוססות בעיקר על מרכיבים זולים, תקבלו אוכל זול יותר. 
זהו חבר'ה. זאת כל התורה כולה.


עכשיו נשארה רק השאלה - איזה אוכל הוא אוכל זול?
אצלי האוכל מתחלק לשלוש קטגוריות:
1. האוכל הכי זול, שכדאי להתמקד בו, שעדיף שירכיב את רוב הנפח בארוחה
2. אוכל במחיר סביר, שכדאי לשלב בארוחות אבל בכמויות קצת יותר קטנות
3. אוכל יקר שכדאי להמעיט בו - לא לשלב אותו בכל ארוחה, ולהשתמש בו בכמויות קטנות.


האוכל הזול שכדאי להמתקד בו הוא:
דגנים - פסטה, פתיתים, אורז, לחם, קמח, בורגול, חיטה, גריסים... הרשימה ארוכה. ארוחות שהמוקד שלהן הוא אחד מהנ"ל תהיינה זולות יותר: פסטה עם רוטב, סנדוויצ'ים וטוסטים, סלטי דגנים, מאפינס, ממליגה... אפשר להכין המוני ארוחות שמבוססות על דגנים. ארוחות כאלה יכולות להיות גם בריאות מאוד אם אתם משתמשים בפסטה או לחם מקמח מלא, או בדגנים מלאים כמו בורגול וגריסים. מחירם של רוב הדגנים נמוך. אפשר לקנות חבילת אורז או דגנים שתספיק לכמה ארוחות ב-7-8 ש"ח. חבילות פסטה זולות אפשר גם לקנות ב-3-4 ש"ח. מחיר הלחם מפוקח ואפשר לקנות כיכר בכ-5 ש"ח.


קטניות - עדשים, חומוס, שעועית ודומיהם. לפעמים הם דורשים השרייה ובישול מוקדמים אבל הם שווים את המאמץ. הם טעימים, בריאים מאוד, והם מקור טוב לחלבון זול משמעותית מעוף ובשר. איך משלבים אותם בארוחה? במרקים, תבשילי קטניות וירקות, בסלטים, שלא לדבר על המג'דרה האהובה. מחיר הקטניות הוא גם נמוך, פחות מ-10 ש"ח לשקית של חצי קילו. הקטניות לרוב מכפילות או משלשות את גודלן בבישול, כך ששקית אחת תספיק לכם לכמה ארוחות.


ירקות זולים - יש המון ירקות שנמכרים במחיר זול עד זול מאוד - גזר, בצל, מלפפונים, עגבניות, כרוב, חציל, תפוח אדמה, קישוא, חסה... רוב הירקות עולים פחות מ-10 ש"ח לקילו, חלקם עולים 3 לקילו ואף פחות. ירקות יכולים לתפקד היטב כמרכיב המרכזי בארוחה. אפשר להכין איתם מרקים, רטבים, מוקפץ, סלטים מושקעים, ירקות מוקרמים... כמובן ארוחות המכילות המון ירקות תהיינה גם בריאות מאוד.


האוכל שמחירו סביר ושכדאי לשלב בתפריט:
ביצים ומוצרי חלב בפיקוח - יש כמה מוצרים בישראל שמחירם מפוקח על ידי הממשלה. הממשלה קובעת עבורם מחיר מקסימלי, ואסור למכור את המוצרים האלה ביותר כסף. מוצרי החלב שבפיקוח הם:

• חלב 1% ו-3% בשקית (הכי זול!) ובקרטון. כל חלב אחר - בכד, מועשר, בטעם של פעם וכו' וכו' לא בפיקוח ויעלה יותר.
• אשל, גיל, ושמנת חמוצה
• חמאה (לא מלוחה, 100 גרם)
• גבינת עמק וגבינת גלבוע (שנמכרים במשקל! במעדנייה! המחיר לא מפוקח אם קונים אותו באריזה יפה עם ניירות. המכיר כמעט כפול כשהוא ארוז)
• ביצים רגילות (לא אורגניות, לא עם אומגה 3. ודאו שאתם לא קונים ביצים שלא התכוונתם, כי האריזות דומות)

מוצרי חלב שבפיקוח הם זולים משמעותית ממוצרי חלב שאינם בפיקוח. לכן, אם תשתדלו שרוב מוצרי החלב שתצרכו יהיו בפיקוח תחסכו המון כסף. (גם מחירי המלח והלחם מפוקחים. אני יותר מממליצה לכם ללכת לאתר של משרד התמ"ת ולקרוא בעיון את רשימת המוצרים בפיקוח ואת המחירים המקסימליים עבור כל אחד).


פירות וירקות עונתיים - בקבוצת האוכל שכדאי להתמקד בו הזכרתי ירקות זולים. אבל יש אצלנו גם ירקות ופירות עונתיים. אפרסקים, משמשים, ענבים, דובדבנים, תותים, רימונים, סלרי, שעועית ירוקה, במיה... אפשר להתפנק איתם בכיף כשמחירם שפוי, אבל כדאי להתאפק כשהם לא בעונה, כי הם יקרים נורא והרבה פחות טעימים. איך יודעים שמשהו בעונה? פשוט פוקחים עין על המחירים. אני משתדלת לא לקנות פירות וירקות שעולים יותר מ-10 ש"ח לקילו.


נתחי עוף ובשר זולים - בעיקרון עוף ובשר הם מוצר יקר, אבל יש גם נתחים משתלמים יותר. חזה עוף לרוב עולה סביבות ה-20 ש"ח לקילו, ובניגוד לחלקי עוף אחרים, הוא מכיל כמעט נטו בשר, אז אתם לא מבזבזים כסף על עצמות שנזרקות בסוף. גם עוף טחון, שמחירו בדרך כלל דומה למחיר החזה, ובשר טחון, שעולה 30-40 ש"ח לקילו, נאכלים בשלמות. היתרון של של חזה עוף ועוף/בשר טחון הוא שאפשר "למתוח" אותם, ולשלב אותם בתבשילים. לא חייבים להגיש אותם שלמים, כמו כרעיים לדוגמא. חזה עוף אחד יכול להספיק לסיר שלם של תבשיל, שמקבל את רוב נפחו מירקות/דגנים/קטניות כמו שהזכרתי לעיל. קציצות אפשר לנפח עם ירקות מגוררים ופירורי לחם ולהוסיף לתבשיל מבוסס ירקות/דגנים/קטניות. 


אוכל יקר שכדאי למעט בו:
נתחי עוף ובשר יקרים - עוף ובשר זה דבר יקר. קשה למצוא אותם בפחות מ-20 ש"ח לקילו, לרוב הם עולים הרבה יותר, ובהרבה מקרים חצי ממה שאתם קונים זה עור ועצמות שלא נאכל. לא משוכנעים? תעברו על הקבלה שלכם מהפעם האחרונה שעשיתם קניות. איזה אחוז מהחשבון הלך על קניות בקצבייה? אם תצמצמו את הצריכה בתחום הזה אתם יכולים לחסוך המון כסף. לא צריך להוציא בשר ועוף מהתפריט לגמרי, אבל כדאי להשתדל לקנות את הנתחים הזולים יותר (שהוזכרו לעיל), ולהוריד את תדירות קניית הנתחים היקרים. אתם תראו את השינוי בהוצאות האוכל באופן מיידי.


גבינות שלא בפיקוח- נכון שאוכל חלבי הוא יותר זול? לא אם אתם קונים המון גבינות יקרות. גבינת מוצרלה עולה 70-80 ש"ח לקילו, גבינת פרמזן וגבינת קשקבל עולה בסביבות ה-100 ש"ח לקילו. גם אם אתם קונים מעט זה יוצא די יקר. שלא לדבר על קופסאות החמודות של הבולגרית והפטה שמכילות בסביבות ה-200 גרם גבינה ועולות בסביבות ה-20 ש"ח. אתם קונים גבינה צהובה פרוסה ארוזה, כלומר לא מהמעדנייה? אתם תשלמו כמעט פי-2 מהמחיר המפוקח, כ-17 ש"ח ל-200 גרם.
אין כמו גבינה טעימה ואיכותית, באמת שאין. אבל אם אתם מנסים לחסוך כסף כדאי לראות גבינות יותר כפינוק מאשר כחלק יומיומי ורגיל מהתפריט.


מוצרים מעובדים - שניצלים וטבעולים קפואים, רטבים קנויים, תערובות למרקים ולתבשילים... אתם כבר מכירים את הסיפור. הם חוסכים לכם זמן, אבל הם יותר יקרים ופחות בריאים. ככל שתאכלו אותם פחות תחסכו יותר.


=====


שימו לב למה שהלך פה כרגע. אמרתי לכם שתפריט זול יכלול המון דגנים, קטניות וירקות, כמות סבירה של מוצרי חלב, עוף ובשר דלים בשומן ופירות, ומעט בשר, עוף, גבינות שמנות ומוצרים מעובדים. נשמע כאילו זה לקוח הישר מפיה של דיאטנית לא? אם תלכו לפי הכללים האלה תעשו טוב לא רק לארנק שלכם, אלא גם לגוף שלכם. 
וזה כבר ממש משתלם.


זכרו שהמפתח להתמדה בכל שינוי בחיים הוא לא להיות פנאטים. המונח של "אוכל אסור".הוא לא טוב בדיאטות והוא לא טוב בשמירה על תקציב. אם יש אוכל יקר שאתם אוהבים נסו לחשב מתי כמה ואיך אתם משלבים אותו בלי להעיק על חשבון הבנק יותר מדי. אולי זה אומר להשקיע יותר באוכל לשבת ולהכין אוכל פשוט יותר לאמצע השבוע, אולי זה אומר לשמור את הדברים היקרים לארוחות קטנות ואינטימיות, אולי זה אומר להקטין כמויות...
הסוד לבישול בזול לאורך זמן הוא למצוא את הדרך שבה אתם יכולים לצמצם את המוצרים היקרים ולהגביר את הזולים, בלי להרגיש שאתם סובלים או מפספסים את הנאות החיים.

קוראת בקוואקר

נכון שבא לכם לחם עכשיו? משהו חם וממלא, קצת פריך מבחוץ רך ומתקתק מבפנים... 
אהא! אני לגמרי קולטת אתכם.
יש לי כשרון כזה, אני סוג של קוראת בקפה. רק שהיום אנחנו נכין לחם עם קוואקר, אז נקרא לזה קוראת בקוואקר. נראה לי שזה הגיוני באותה מידה. יש גרגרים, אפשר לנענע אותם בכוס, לעשות פרצוף מבועת ולאיים על לקוחותיך במשהו עמום כמו "אני רואה כאב בעתיד שלך" או "אתה הולך להידרס מחר ב-10:42 בבוקר על ידי פורד פוקוס שנת 2006 יד ראשונה מרופא". 
מה אתם אומרים? שאשקול הסבת מקצוע?


עד שאתחיל את הקריירה המהוללת שלי כמגדת עתידות (בזול, בטח בזול), אני מנסה להתקדם קצת בתחום הצילום. את התמונות של הפוסט היום צילמתי באור יום, והתלהבתי עד מאוד מזה שאני יכול סוף סוף לשלוט על עומק השדה של התמונה. פתאום אני יכולה לפקס כמו שצריך על האובייקט שלי (לחם קוואקר מהיר, שיוצג עוד מעט), והרקע מתעמעם ויוצר את אפקט ה"בוקה" המיוחל. אני כבר לא צריכה לפנות את כל החפצים הלא ממש אסטטיים בחלל החדר שנכנסים לתוך הפריים, כי הם פשוט מתעמעמים להם. ארונות, מטבחים מלוכלכים ומתלי כביסה הופכים כולם לטשטוש חביב ובלתי מחייב. מרוב התלהבות השתמשתי בערך המינימלי של הצמצם, וכך גיליתי שיש דבר כזה טו מאץ' אוב איי גוד טינג.

טשטוש קצת מוגזם, אפילו בשביל חובבת טשטוש שכמותי

אבל אני לומדת.
עכשיו שקשקשתי לכם קצת יותר מדי בשכל נעבור ללחם הקוואקר. לחמים עם שמרים אתם מכירים - לישה, תפיחה וכל הג'ז הזה שגורם לשמרים לפלוט פחמן דו חמצני שמתפיח את הלחם . לחם מהיר לעומת זאת מותפח באמצעים כימיים - אבקת אפייה ו/או סודה לשתייה, שמגיבים עם מרכיבי הבצק (מים ו/או מרכיבים חומציים) ופולטים פחמן דו חמצני שגורם ללחם לתפוח. בדיוק אותו המכניזם שפועל כשאתם אופים עוגה בחושה או מאפינס.
לחם מהיר נשמר פחות טוב מאשר לחם שמרים. עדיף לאכול אותו באותו יום, גג יום למחרת. אבל אם אתם מחפשים מאפה מהיר וטעים לארוחת ערב, או פינוק טרי וריחני לפיקניק ספונטני, לחמים מהירים הם חבריכם הטובים ביותר. מערבבים את המרכיבים היבשים, מוסיפים את הרטובים, מערבבים פנימה תוספות, והופ לתנור.
המתכון של היום מבוסס על קמח מלא וקוואקר, עם מעט פירות יבשים לעניין ולהמתקה קלה. הוא בריא למדי, אבל עדיין מצליח להיות מאוד טעים, במיוחד כשהוא מוגש בפרוסות עבות וחמימות, מרוחות בחמאה. אחלה ארוחת בוקר (ואתם כבר זוכרים כמה אני קשה עם ארוחות בוקר...).


לחם מהיר עם קוואקר ופירות יבשים

מבוסס על: המתכון הזה מהאתר allrecipes.com עם שינויים קלים שלי

עלות: כ-5 ש"ח

כמות: 1 כיכר בגודל של תבנית אינגליש קייק

מרכיבים

1 כוס קוואקר (להכנה מהירה, כזאת שהפתיתים בה קטנים יחסית, ולא שלמים. אפשר גם להשתמש בשיבולת שועל רגילה ולטחון אותה במעבד מזון במשך כמה עשרות שניות)
1 כוס קמח מלא
2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

1 כוס חלב
2 כפות שמן
1 וחצי כפות סילאן
כ-1/2 כוס פירות יבשים קצוצים (אני השתמשתי ב-2 תאנים, 2 תמרים ו-2 משמשים)


הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, הקמח, אבקת האפייה והמלח. מערבבים פנימה את החלב, השמן, והסילאן, רק עד שהתערובת אחידה. מקפלים פנימה בעדינות את הפירות היבשים הקצוצים, ומעבירים את הבצק לתבנית אינגליש קייק משומנת.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-25 דקות, עד שהלחם זהוב ותפוח.

יער הברוקולי הקסום

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר מתחילה להרגיש את סוף החורף. כן, אני יודעת, רק תחילת פברואר עכשיו, ויש עוד קור וגשם לפנינו (אני מקווה לפחות). אבל ברגע שנכנסים לחודש שבט, עם כל חגיגות הטבע, והפירות של ט"ו בשבט, אני מתחילה, מבלי משים, לקלף מעלי את קליפות החורף. קצת פחות חימום, קצת יותר זמן בחוץ, יותר פעילות ותזוזה, פחות בהייה בגשם ממעמקי הר של שמיכות (האמת, נראה לי שעשיתי את זה אולי פעם אחת החורף. ככה זה כשעובדים ברוב שעות האור. אבל אני אוהבת לחשוב שהעברתי את זמני בצורה פיוטית שכזו). 


לכן הסיפור עם הפירות היבשים בט"ו בשבט כל כך צורם לי. מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על חגיגת הלבלוב והפריחה, התחדשותו של הטבע ותחילת האביב? פרוסות תפוח יבשים ודהויים? אולי איזה משמש מקומט ששכח כבר מזמן איך מרגיש חום השמש? 
לא הא?
רגע רגע, מה עם גוש בלתי מזוהה ומסוכר בצבע כתום זוהר? נו, הזה שלא ברור אם הוא מנגו, פפאיה, או סוליה של כפכף מקלחת צבעוני. 
מישהו?
|קולות צרצרים|
אז בואו נכין היום משהו שיותר מתאים לט"ו בשבט - בריא, מלא ירוק, ומקורי, עם מראה שמתאים בול לחג.
אני מדברת כמובן על יער הברוקולי הקסום. אם הייתם הִיפים בארה"ב בשנות השבעים, בטוחני שאתם יודעים על מה אני מדברת. למי שלא, מדובר בפשטידת אורז פשוטה שבתוכה נטועים גבעולי ברוקולי ויוצרים אפקט מקסים של יער קטנטן. הבטחתי לעצמי ביום שפתחתי את הבלוג שלעולם לא אשתמש בשורש המשומש עד זרא ק.ס.מ. כדי לתאר את האוכל שלי, אבל במקרה דנן, זהו שמו הרשמי של המאכל, ובאמת, הוא די מקסים (די! די! תפסיקי! אסור!).
המתכון הזה מאוד קל לעדכון ושינוי על פי העדפותיכם. אפשר להשתמש באורז לבן או מלא, אפשר לגוון בסוג הגבינה אם אתם רוצים - קשקבל, מוצרלה או פטה כולם יהיו טעימים פה, ואפשר כמובן לגוון בעשבי התיבול. אני השתמשתי בפטרוזיליה שמיר ונענע, אבל שילוב של בזיליקום או קצת מרווה טרייה לתוך העסק גם יכול להיות מעולה.
אם אתם לא ממש אוהבים את הרעיון של פשטידת אורז (כאמור, מתכון של היפים), אתם יכולים לטעת את עצי הברוקולי בכל פשטידה שתרצו, כל עוד היא מוצקה ויבשה יחסית, כדי שהעצים יוכלו לעמוד בתערובת בכוחות עצמם. 


יער הברוקולי הקסום, פשטידת אורז וגבינה בעיטור "עצי" ברוקולי
מבוסס על: המתכון הקלאסי של מולי קאצן מתוך הספר The Enchanted Brocolli Forest עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
2 כוסות אורז לא מבושל (אפשר לבן או מלא)
כ-1/2 ק"ג ברוקולי
1 כף שמן זית או חמאה
1 בצל קצוץ
1 שן שום קצוצה
1/2 מלח
1/2 פלפל
3 ביצים
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים (אני השתמשתי בכוס פטרוזיליה קצוצה, 3/4 כוס שמיר קצוץ ו-1/4 כוס נענע קצוצה)
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
מעט שמן זית
מעט מיץ לימון


הוראות הכנה
מבשלים את האורז בצורה המועדפת עליכם. לרוב יש גם הוראות על האריזה אם אתם צריכים.
בינתיים, מכינים את עצי הברוקולי - מפרקים את התפרחת הגדולה של הברוקולי לתפרחות "עציות" קטנות, עם "גזע" באורך אצבע בערך. את חלקי הגבעול המיותרים שומרים לתבשילים אחרים. 
שותפים ומנקים את תפרחות הברוקולי וחולטים אותם במים רותחים במשך כ-2 דקות, עד שהם משנים את צבעם לירוק עז, כדי לרכך אותם קצת. איך חולטים? לוקחים סיר שיכול להכיל את הברוקולי בשכבה אחת ושמים בו מים בגובה כמה ס"מ. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את הברוקולי, מכסים, ומבשלים במשך 2 דקות. בתום 2 הדקות מסננים את המים ומעבירים את הברוקולי לכלי נפרד.
מחממים בסיר את השמן או החמאה, מטגנים את הבצל, השום, המלח והפלפל, עד שהבצל נהיה שקוף, כ-5 דקות. 
מכבים את האש ומערבבים פנימה את האורז, עשבי התיבול, הביצים והגבינה.
מסדרים את התערובת בתבנית גדולה, ו"נוטעים" בתוכה את תפרחות הברוקולי החלוטים.
מטפטפים מעל הברוקולי מעט לימון ושמן זית (ממש טיפה או שתיים על כל עץ).
מכסים בעדינות את התבנית בנייר כסף (תיזהרו לא להפיל את העצים!), ואופים בתנור בחום בינוני-נמוך, 160 מעלות, במשך כ-20 דקות, רק עד שהפשטידה חמה כולה (אנחנו רוצים שהביצים יתבשלו, לא מעבר לזה).

הריני להציג בפניכם את דוגמניות הבית החדשות, עזמרלדה ופרה פוסֶט!
קבלו אותן!

עזמרלדה, דוגמנית צמרת ותיקה, חלוצה בתחום דוגמנות חיות המשק.
עזמרלדה מספרת כי היא מנצלת את הסלברטאיות שלה כדי להילחם בדעות קדומות:
"זה מה זה לא נכון מה שאומרים שכל הדוגמניות אוכלות רק חסה כל היום.
אני למשל אוכלת מלא חוביזה, ולפעמים גם סירה קוצנית".

פרה פוסט, נערת החן של התנועה הקיבוצית לשנת 2011, היא חדשה בתחום אך כבר
הספיקה להוביל קמפיינים עבור מועצת החלב ("לעדי הימלבלוי יש הרבה מה ללמוד ממני"),
ועלית ("אנשים כל הזמן מבקשים ממני לחתום על חפיסות השוקולד שלהם"),
שהפכו אותה לבת בית בקרב הציבור הישראלי. מהו סוד ההצלחה המטאורית שלה?
"לי אין שום סיליקון בחלב", היא אומרת בקריצה.

עוף אין לנו גז

אין לנו גז כבר שבוע. זה מעצבן. מאוד. מצד שני, ידעתם שאפשר להכין אורז בתנור? וחביתה במיקרוגל? עכשיו אני יודעת שכן והועשרתי בכך מאוד!
ואפרופו, אם אתם שרופים על חביתות מטוסים, דעו לכם שכבר לא צריך לחכות עד לטיול הבא כדי ליהנות מהחוויה הקולינרית המרוממת הזו. הטעם הנהדר והמרקם המפתיע שמצליח להיות בו זמנית גם אוורירי מדי וגם צמיגי להפליא, נמצא בהישג ידכם! 
כל שעליכם לעשות הוא להכין את בלילת החביתה האהובה עליכם ולבשלה במיקרוגל במקום על הגז. אם אתם רוצים ממש לשחזר את החוויה, השאירו את החביתה בחוץ במשך הלילה. למחרת, עטפו את החביתה  לסירוגין ב-3 שכבות נייר כסף ו-4 שכבות פלסטיק, הניחו את כל הכבודה בחמגשית, וחממו בתנור במשך כחצי שעה, עד שהחמגשית חמה מספיק כדי לגרום לכוויות מדרגה שנייה. את החביתה יש לאכול כשאתם קשורים לכיסא בתוך מעלית של בניין רב קומות. 


נראה לי שהגעתי לתחתית החבית בעולם הבישול ללא כיריים כשהכנתי מעין פשטידה מפסטה בת שבוע (שהוכנה על ידי השרייה כפולה במים רותחים מהקומקום. איכשהו אף אחד לא ממש אכל את זה כשזה הוגש לראשונה), מעט עוף טחון מופשר במיקרו, בצל ירוק ורסק עגבניות. רציתי שזה יהיה סוג של לזניה בשרית. הטעם היה לא רע, אבל המראה... בואו נגיד שאני בחיים לא אעלה את זה לבלוג ולו רק בגלל שטרם הומצא הסטיילינג שיכול לגרום לתבשיל שנראה כאילו מישהו כבר עיכל אותו, להיראות טוב.

אח הגז הגז... למה אנשים עדיין משתמשים בבלונים? הרי ברור שזה יגמר באמצע הבישולים לשבת. זה מחוייב סטטיסטית. אם 80% מהשימוש בגז נעשה תוך כדי בישול לשבת, כשאתה מחליט להשתמש בבלוני גז אתה פחות או יותר חותם לעצמך "טוב, מתישהו בשנה הקרובה בישולי השבת שלי הולכים להיהרס לחלוטין ואאלץ להגיש לאורחים שלי אוכל נא". איזו מחשבה מרגיעה על העתיד. 
וגם אם הבלון לא נגמר בערב שבת או חג, אלא סתם באמצע הכנת ארוחת צהריים, הרי אין באמת זמן נוח לגמור את הגז. זה תמיד יהיה באמצע הבישול, אחרת כבר היית מכבה את האש! להלן טבלה קטנה שייצרתי שממחישה את מידת הנוחות שבסיום הגז בכל נקודה במהלך הבישול.

לחצו להגדלה

אז... כבר סיפרתי לכם שנגמר לנו הגז?

כן? אה אוקי.

אז אם אין גז, וצריך לאכול (ולא רוצים לאכול חביתות מטוסים או פשטידות זה-יתערבב-בבטן- וככה-זה-יראה-לכשזה-יקרה), מכינים קציצות אפויות. גם בריא, וגם חסכוני בזמן.

המתכון של היום הוא סוג של שילוב יצירתי בין שני מתכונים. הראשון, שנתן לי את רעיון המסגרת, הוא מתכון שראיתי בבלוג "תנסו את זה בבית" לקציצות עוף אפויות עם בורגול, במקור של פיליס גלזר. אגב, הפוסטים ב-"תנסו את זה בבית" נכתבים גם בעברית וגם באנגלית, אז אם יש לכם חברים שאינם דוברי/קוראי עברית אבל מחפשים מתכונים בסגנון ישראלי, תפנו אותם לשם. לו היה לי שקל על כל פעם שאמרו לי "אה, אבל את כותבת בעברית? אני עדיין לא ממש קוראת טוב בעברית" אז היו לי לפחות איזה 10 שקל. מומלץ.

המתכון השני, שהיווה את ההשראה ה"טעמית", הוא מתכון לקציצות בשר, בורגול ואגוזי מלך מהבלוג AZ Cookbook, בלוג אוכל אזרבייג'אני סופר מגניב. ממש מעניין לקרוא שם ולהיחשף לעולם שונה אך דומה של טעמים. בטח עוד אזכיר את הבלוג פה בעתיד.

וכך נראית הקציצה שלנו: יש בה עוף טחון ובורגול מבושל שנועד "למתוח" את העוף ולהוסיף לקציצה סיבים תזונתיים בריאים. יש שם גם אגוזי מלך קלויים, שנטחנים יחד עם פטרוזיליה ושום, וגם כמון ופפריקה חריפה שנותנים לנו עולם טעמים מעניין ושונה. כדי להשלים את הקציצה אנחנו מגישים אותה על מצע של גמבות קלויות מעושנות ומתוקות, וכמות נדיבה של טחינה עשירה וחמצמצה.

אפשר להגיש את הקציצות כעיקרית או כמנת פתיחה חדשה וצבעונית. אז סדרו לכם צלחת גדולה עם טחינה, פזרו בה את הקציצות ופיסות של גמבה קלויה, קשטו בפטרוזיליה, ותראו שהכל יעלם, ומהר. אפילו שזה בריא, ואפילו שזה אפוי ואפילו שיש בזה בורגול. 

המתכון מנפק כמות גדולה של קציצות. אם אתם מעט סועדים ואתם לא אוהבים להקפיא שאריות הכינו רק חצי כמות. ואל תיבהלו מאורך המתכון, חצי ממנו זה הסברים למתחילים על איך קולים פלפלים ואיך מתנהג בורגול מבושל.

קציצות עוף ובורגול אפויות על מצע פלפל קלוי וטחינה

מאת: בישול בזול

עלות: כ-35 ש"ח

כמות: 36 קציצות, 8-10 מנות

מרכיבים

לקציצות:
1 כוס בורגול דק (ג'ריש)
1 ורבע כוסות מים רותחים
1 כוס אגוזי מלך (כ-80 גרם)
קצת פחות מרבע צרור פטרוזיליה
2 שיני שום
קמצוץ מלח
1/2 כפית כמון (טעמי הכמון והפפריקה החריפה עדינים מאוד. 
אם אתם אוהבים טעמים חזקים שימו כפול)
1/4 כפית פפריקה חריפה
1/2 כפית מלח
700 גרם עוף טחון
1 בצל מגורר וסחוט
1 ביצה
2 כפות רסק עגבניות
3 כפות שמן זית


להגשה:
2-3 פלפלים אדומים (חשבו שגמבה אחת מספיקה לכ-4 מנות)
כמות נכבדת של טחינה, רצוי ביתית
פטרוזיליה


הוראות הכנה
בקערה גדולה וחסינת חום מניחים את הבורגול, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים בצלחת ונותנים לבורגול לספוג את המים במשך 20 דקות.
בינתיים, קולים את אגוזי המלך בתבנית בתנור, או על מחבת יבשה (להוראות מעט יותר מפורטות לקלייה בתנור ראו במתכון בסוף הפוסט הזה).
כשהאגוזים מתקררים מעט, טוחנים אותם במעבד מזון יחד עם הפטרוזיליה, השום, וקמצוץ המלח, למחית אחידה אך עדיין גרגרית מעט, ולא חלקה לגמרי.
כשהבורגול סיים לספוג את כל המים, מערבבים פנימה את הכמון, הפפריקה החריפה ואת חצי כפית המלח (אם זו הפעם הראשונה שאתם מכינים בורגול, אתם תראו שכשהבורגול מסיים לספוג את המים הגרגרים עדיין דחוסים למדי, אבל ברגע שמערבבים אותו הוא פתאום תופס נפח. זה בסדר.). 
מוסיפים לבורגול את העוף הטחון, תערובת האגוזים והפטרוזיליה, ואת הבצל, הביצה ורסק העגבניות. מערבבים עם מזלג או עם הידים עד שהתערובת אחידה.
נותנים לתערובת הקציצות לנוח במקרר כחצי שעה.


בזמן שתערובת הקציצות נחה מכינים את הפלפלים הקלויים. שוטפים את הפלפלים, חוצים, מוציאים את הגרעינים ומניחים על תבנית אפייה משומנת מעט. קולים בתנור בחום גבוה, 200 מעלות, עד שהעור של הפלפלים משחיר (ברובו) ומתחיל להתקלף מהבשר. הופכים את התבנית פעם או פעמיים כדי שהפלפלים יקבלו חום אחיד. כשהפלפלים מוכנים, מעבירים אותם מיד לכלי אטום (כמו קערה מכוסה בצלחת או ניילון) ונותנים להם להזיע שם עד שאפשר לגעת בהם בלי להיכוות באצבעות. כשהפלפלים התקררו מספיק מקלפים מהם בעדינות את העור השרוף. לא נורא אם הם מתפרקים קצת תוך כדי. זה קורה.


כשמוכנים להרכיב את הקציצות, מניחים את שמן הזית בקערה קטנה, ומשתמשים במעט ממנה לשמן את התבנית/תבניות - תבנית אחת גדולה, או שתיים בינוניות. יוצרים מהתערובת קציצות עגולות בגודל כדור פינג פונג בערך, ומשמנים תוך כדי את האצבעות בשמן מדי פעם,כדי שהקציצות יקבלו מעטה דק של שמן זית.
מסדרים את הקציצות בתבנית ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-25 דקות, או עד שהקציצות מזהיבות קצת. 


מגישים את הקציצות חמות, על מצע הטחינה, עם קרעי פלפלים קלויים ועלי פטרוזיליה.

אני רק רוצה להוסיף שאני ממש גאה בעצמי שעשיתי סטיילינג סביר.
לא קל לעצב ולצלם אוכל שהוא ברובו... ובכן... מאוד בז'.

אה, וערפדי חתיכי מוסר כי נבצר ממנו להגיע לפוסט הזה ושהוא מתנצל.
אולי בשבוע הבא.

על עוגיות סבתא ועוגיות קוואקר ללא מרגרינה

כבר מזמן לא העליתי מתכון לעוגיות ללא מרגרינה ואני מתנצלת על כך קוראי היקרים. חגים, לחץ, ומתכונים שבאמת היו צריכים עוד מקצה שיפורים עיכבו אותי. אז היום, סוף סוף, עוד מתכון של עוגיות עם שמן, בלי חמאה או מרגרינה, לאוסף.

ברי מזל הם האנשים שיש להם עוגיות של סבתא, או לפחות זכרונות שלהם. לא לכולם יש סבתא. לא כל סבתא אופה עוגיות. יש כמובן סבתות שאופות ומבשלות עוד שלל מטעמים במקום או מלבד עוגיות. אל לנו לזלזל לרגע ביכולותיה של סבתא. אבל עוגיות של סבתא זה משהו מיוחד.
סבתא שלי לא בדיוק הייתה ידועה ביכולותיה במטבח. היא לימדה, ניהלה, עבדה עם ילדים עם קשיי למידה, פיתחה תוכניות לחינוך מיוחד... רק בלבשל היא לא השקיעה יותר מדי. כנראה שבינה ובין סבא שלי הם הצליחו איכשהו להאכיל את ילדיהם בצורה סבירה, אחרת לא הייתי פה. אבל ברגע שאמא שלי הייתה גדולה מספיק האחריות על הבישולים הועברה אליה. כך, כשאני הכרתי את סבתא שלי לא היו לה איזהשהם תבשילים או מאפים מיוחדים שהיא הכינה מימים ימימה. למעשה, כששאלתי את ההורים שלי מה סבתא יודעת לבשל הם גיחכו קלות וענו ב-"דיאט קולה". אבל מה, סבתא שלי הייתה חכמה. היא השכילה להבין שראוי לה, ולכל סבתא באשר היא, להצטייד בעוגיות סבתא ראויות לשמן. אני בספק אם היא הייתה מכינה אותם כשאנחנו הנכדים לא היינו בסביבה, במיוחד מכיוון שהיא הייתה סוכרתית, אבל כל פעם שבאנו, היינו מכינים איתה את עוגיות הסבתא המסורתיות. העוגיות של סבתא שלי היו עוגיות קוואקר עם קינמון, צימוקים ו/או שוקולד צ'יפס. ברור שאני עוד זוכרת את טעם, והריח ואת המטבח הכחול עם הטפט על הקיר. לערבב עם כף עץ, לסדר גושי בצק על התבנית ולחטוף טעימה פה ושם... סבתא שלי הייתה גרה בארה"ב. לרוב לא הייתי רואה אותה יותר מפעם, אולי פעמיים בשנה. בשנים האחרונות גם די ירדנו מעניין העוגיות - היה לה קשה לעמוד וללכת. אבל אני זוכרת את עוגיות הסבתא שלה, ואני אוהבת אותה על כך שהיא ייצרה לי ולשאר הנכדים שלה זכרונות כאלה.
אמרתי לכם שהיא הייתה חכמה.

צימוקים - הפתעה טעימה או מקור כל
הרוע בעולם? (אם אתם בדעה השנייה אפשר
להשמיט אותם מהמתכון)

היא חסרה לי. לא בצורה מעורפלת כזאת של "אוי חבל אני מתגעגעת", אלא בנקודות מאוד אמיתיות וקונקרטיות. חבל לי שהיא לא קוראת את הבלוג שלי. איך היא הייתה נגנבת שנכדה שלה כותבת בלוג אוכל בעברית. ברור לי שהיא הייתה משאירה הודעות מביכות בעברית המעט תנ"כית שלה ותמיד חותמת בגאווה כ"סבתא".
חבל לי שהיא לא הייתה בחתונה שלי, שהיא לא פגשה את אישי, אבל טוב נו, אלה כבר כאבים סטנדרטיים של נכדה שאיבדה סבתא קרובה.

אני לא יודעת אם מישהו שמר את המתכון המדוייק שהיא השתמשה בו, זה גם לא ממש משנה. היום אביא את הגרסא שלי לעוגיות קוואקר, עם צימוקים, שוקולד וקינמון. כל עוד השילוב הזה נמצא הזכרון נשמר.
הרבה זמן אני בחיפוש אחר מתכון טוב לעוגיות קוואקר שמבוססות על שמן, ללא חמאה או מרגרינה. אלה עוגתיות מדי, אלה יבשות מדי... בשבוע שעבר נתקלתי במתכון לחיתוכיות קוואקר עם שכבת שוקולד באמצע. הם יצאו לא רע, לאחר כמה שינויים מצידי, אבל חשבתי לי שהבצק, עם השינויים שעשיתי, עשוי לנפק את עוגיות הקוואקר שחיפשתי. אכן, מצאתי את מבוקשי - עוגיות מעט פריכות מבחוץ, רכות מבפנים, מלאות בשוקולד וצימוקים, ומפיצות ריח נפלא בכל הבית. מומלץ!

עוגיות קוואקר עם צימוקים, שוקולד וקינמון (ללא מרגרינה) 
מאת: בישול בזול (מבוסס במעומעם מאוד על המתכון הזה)
כמות: כ-45 עוגיות
עלות: כ-13 ש"ח

מרכיבים:
1/2 כוס צימוקים
2 כוסות קוואקר
1.5 כוסות סוכר חום
1.5 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית קינמון
3/4 כוס שמן
2 ביצים
80 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה:
מניחים את הצימוקים בקערה, מכסים במים חמים ונותנים להם להתרכך קצת.
בזמן שהצימוקים מתרככים מכינים את הבצק. מערבבים בקערה את כל המרכיבים היבשים: קוואקר, סוכר חום, קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח, וקינמון.
מוסיפים את השמן והביצים (רצוי לטרוף מעט את הביצים לפני ההוספה. אפשר לעשות זאת בכוס בה מדדתם את השמן, שלא תצטרכו לשטוף עוד כלי), ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
קוצצים את השוקולד (ראו פה להמחשה), מסננים את הצימוקים מהמים ומערבבים את שניהם לתוך הבצק.
יוצרים כדורים בגודל שבין מסטיק עגול לאגוז מלך ומניחים על תבנית משומנת עם מרווח של כמה ס"מ בין כדור לכדור. לא להיבהל אם הבצק קצת מתפרק ולא מחזיק. הוא מתייצב יותר באפייה, על דאגה.
אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 8-12 דקות עד שהעוגיות מתרחבות ומזהיבות מעט.
תנו לעוגיות להתקרר כמה דקות לפני שאתם מורידים אותם מהתבנית, שלא תתפרקנה.

מה עושה פה מיכאלנג'לו? תגלו בקרוב...

ספרי בישול של מסעדות וסלט בורגול עם ענבים

התמונה הזו לא הייתה מופיעה בספר בישול פלצני

יש לי יחסי אהבה-שנאה עם ספרי בישול של מסעדות. אתם מכירים את הנוסחה: המוני בית ישראל צובאים על דלתות המסעדה לאורך זמן, השף/בעלים רואה כי טוב ומחליט לשתף את כולנו בסוד קסמי המקום ולהוציא ספר בישול. העיצוב מוקפד, הצילומים מאלפים, הכל שם מגרה עד כדי ריור אינטנסיבי. כשספר כזה מתגלגל לידי אני אומרת לעצמי "הי! למה אני לא מבשלת ככה? יש לי את הספר. אני יודעת לקרוא. מהיום, דבר לא יוכל לעמוד בפני! מטבח הגורמה המתהווה אצלי בבית לא יהיה ניתן לעצירה!".
אבל אז אני מסתכלת על המתכונים יותר לעומק. 
ההשראה והתשוקה מתחלפים אט אט ברגשות נחיתות ועצבים.
אה, ברור שאני אכין סביצ'ה של דגי ים טריים על פלחי אנונה ויוגורט בופאלו לארוחת הערב. אני שניה קופצת לשוק הדגים ביפו, עושה סיבוב אצל הירקן האהוב עלי בשוק מחנה יהודה (תמיד יש להם ירקן אהוב), ובחזור אני אסטה בקטנה מהדרך לאסוף את היוגורט בחוות הבופלו בגליל (אצל הבפאלן?). 
סבבה.
אל תבינו אותי לא נכון. אני מתה על אוכל פלצני ומושקע. בימי שישי, או כשיש אורחים, או אירוע, או סתם יותר מדי זמן פנוי, גם אני אוהבת לקחת מתכון מורכב, להשקיע במרכיבים ייחודיים ואיכותיים, להכין אותו לתפארת ולהתפעל ממעשה ידי. 
אבל ביומיום יש לי צורך במתכונים שאפשר להכין במאמץ סביר. זו המציאות של עבודה במשרה מלאה.
אני מריעה לשפים קונדיטורים ובשלנים מקצועיים ומעריכה אותם ואת פועלם עד מאוד. אבל הם לא אני. לצערי, אף אחד לא משלם לי כדי לקום בחמש בבוקר ללקט עשבים, לבחור דגים ולגפף רימונים. אם המתכון מצריך קפיצה לחנות מתמחה כלשהי, כנראה שאני לא אכין את זה. אם במתכון יש יותר מ-15 שלבי הכנה, כנראה שאני לא אכין את זה. אם המתכון דורש 750 גרם שוקולד לינדט, או 2 קילו פילה עגל, או סתם מרכיבים שעלותם מעל 100 שקל למנה, כנראה שאני לא אכין את זה. אם המתכון מצריך ציוד מיוחד, כמו נגיד להביור ביתי, כנראה שאני לא אכין את זה!!
טוב. נשימה עמוקה.
הממ. אוקי. זה היה ראנט רציני. עם כותבי ספרי הבישול הסליחה. אני אוהבת את כולכם. 


אבל זה אולי יתן לכם רעיון לגבי סוג האוכל שאני מקווה הולך להיות פה. נגיש יחסית, אך מעניין. שלא יצור רגשות נחיתות קולינריות, אבל שיהיה בו איכות ואהבה. 

אז הפעם אני אביא בפניכם מתכון לסלט קיצי מרענן, ממכר, וקל להכנה, אבל טיפה שונה מהרגיל. אין בין מרכיביו אף רכיב מוזר או קשה להשגה, אין פה טכניקות מתקדמות או שימוש במכשור מכאני כבד. יש פה רק שילוב מחושב של רכיבים שיוצרים ביחד מכלול, שהוא הרבה יותר מסך מרכיביו. המתכון מתוך אחד מספרי קולקטיב מוסווד שיודעים לנפק מתכונים מיוחדים המיועדים באמת לבשלן הביתי. בטח עוד ארחיב עליהם בהמשך.
את הסלט אפשר לאכול כמנה עיקרית קלה יחסית ובריאה אך משביעה, או כתוספת מעניינת לארוחה גדולה יותר.


סלט בורגול וענבים
מתוך: הספר Sundays at the Moosewood Restaurant, עם שינויי כמויות קלים שלי.
כמות: יספיק ל- 2-3 כמנה עיקרית ולסביבות 6 כתוספת.
מחיר: בערך 10.5 שקל 


מרכיבים:
לסלט:
כוס בורגול עבה (אפשר גם בינוני או דק, אני מעדיפה עבה כי הטקסטורה מעניינת יותר)
כוס + 2 כפות מים רותחים
מלפפון
3/4 פלפל אדום, כתום או צהוב
כוס ענבים ללא חרצנים (רצוי אדומים כי זה יותר יפה)
1/2 כוס אגוזי מלך
לרוטב:
1.5 כפיות כוסברה (יבשה טחונה)
1.5 כפיות כמון
3 כפות מיץ לימון
3 כפות שמן זית
1/2 כפית מלח
1/2 כפית פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה:
מניחים את הבורגול בקערת ההגשה ושופכים מעליו את המים הרותחים. מכסים ומשהים כ-20 דקות או עד שהמים נספגים.
בינתיים, מניחים את אגוזי המלך בתבנית בשכבה אחת וקולים אותם בתנור בחום גבוה במשך 2-4 דקות, או עד שמתחילים להריח את ריחם המשכר, והם נראים כהים יותר. אם התנור שלכם לא חומם מראש ואתם לא יותר מדי פזורי דעת, הדליקו את התנור, הכניסו את התבנית, והוציאו כשאתם מריחים ורואים שהאגוזים קלויים (אי אפשר לתת הערכת זמן מדוייקת יותר. זה ממש תלוי בתנור). אל תתנו להם להישרף! זה באסה!
חותכים את הגמבה והמלפפון לקוביות קטנות-בינוניות, ואם הענבים ענקיים חותכים אותם לחצי.
מכינים את הרוטב- שמים את כל מרכיבי הרוטב בצנצנת ומנערים עד לערבוב החומרים.
כשהבורגול המוכן מגיע לטמפרטורת החדר אפשר להרכיב את הסלט- מערבבים/מגרדים את הבורגול, שלא יהיה גוש, אלא גרגרים נפרדים. אחר כך מוסיפים את הירקות, הענבים, והאגוזים. לבסוף, שופכים מעל את הרוטב ומערבבים.
מגישים קר או בטמפרטורת החדר.