התגעגעתי

דברים השתנו בכמעט שנה וחצי (!) האחרונות.

יש ביזולון קטן חדש, חמוד, קורע מצחוק ואלרגי לשינה.

הביזולית הקטנה גדלה ובלי שנשים לב כבר ממש ילדה, ששרה ומדקלמת את מה שלמדה בגן, שואלת שאלות שכבר אפשר לענות עליהן בצורה יותר מורכבת, ויש לה חתן (הוא מסכים וגם אמא שלו, אז הכול סגור).

אני חזרתי לעבודה בתל אביב אחרי חופשת הלידה ומנסה להבין איך סוחטים מ-24 השעות שביממה מספיק זמן בשביל לעבוד, לנסוע, לתחזק משפחה (רמז: האיש עושה את הרוב), ולא למות מרעב ולטבוע בזוהמה של עצמנו. אה, ואנחנו גם עוברים לארה"ב בעוד חודשיים, אז בזמן הפנוי שאין אנחנו מחפשים גנים ודירות ומשרות… אל תשאלו, ממש כיף כיופאק.

אני מרגישה שאני מג'גללת 5 כדורים, אבל אני לא באמת מג'גללת, אני רק מנסה להפיל כל פעם כדורים אחרים, כדי שכדור אחד בודד לא יספוג יותר מדי נפילות. פעם אאחר לישיבה בעבודה עקב התכתבות עם המטפלת, ופעם אשכח לתת לתינוק טיפות עיניים. פעם אלבש בגדים לחים כי הכל בכביסה או בייבוש, ופעם לא נכין אוכל שבוע. ובכל מקרה, תמיד אשכח לפחות חפץ אחד בבית או בעבודה, כי ככה זה כשלא ישנים יותר משעתיים ברצף כבר חודשים. פשוט אי אפשר לסמוך על המוח שיזכור את כל מה שצריך. התוכנה שונמכה ופשוט צריך למצוא אסטרטגיות התמודדות אחרות.

בצבא תמיד התלוננו שלא הצלחנו לארגן מפגש חברות. היינו באותו בסיס, אבל תמיד זאת הייתה בשמירה, זאת בנוהל חירום וחייבת לעבוד 24/7, וזאת עם גימלים בבית. איך חיכינו שנשתחרר, כי אז, אמרנו, יהיה לנו יותר זמן פנוי ונוכל סוף סוף להיפגש כמו שצריך.

חה.

ושוב חה.

אשכרה מצאתי את עצמי מיישמת את העצה ההזויה מ-Lean In שלחמם במיקרוגל במשך דקה ו-11 שניות זה יעיל יותר מסתם דקה, כי לוקח פחות זמן להקיש 111 ברצף.

ובכל זאת אני מתגעגעת לבלוג.

סגנון הבישול שלי השתנה בשנתיים שלוש האחרונות, ובטח מאז פתיחת הבלוג לפני 6 (!) שנים. אני כבר לא עוקבת אחרי מתכונים באדיקות כמו פעם. אני קצת מחפפת במדידות באפייה, ובבישול אני כמעט תמיד עושה רק לפי העין והטעם.

אז מה יש לי לתת לכם, קוראים יקרים, אם אין לי כוח למדוד ולתת מתכונים מדויקים?

יש לי קצת טיפים שסיגלתי לי לחסכון בכסף וזמן. תובנות צרכניות. מדי פעם אפנק עם מתכון מסודר. ובעיקר, החפירות הרגילות שלי. לזה התגעגעתי באמת. ועכשיו כשאנחנו נוסעים, אני בטוחה שיהיו לי תובנות חדשות לחלוק איתכם.

אל דאגה, הבלוג לא יהפוך לבלוג לייף סטייל אמריקאי עם תמונות פינטרסט של מסיבות יום ההולדת המוקפדות של ילדיי בגינתנו האצילית.

בכלל, מה שלא יהיה פה יותר זה תמונות יפות. כי מכל הדברים שעשיתי לבלוג, הכי שנאתי את הצילום. למצוא איך לעזאזל אני בבית בשעות האור כדי לצלם, להוציא מפות ומפיות וצלחות ולעשות איזה תירוץ עלוב לסטיילינג (ניסיתם פעם לעשות סטיילינג לעוף? לסלט עלים עייף? לצ'ונט? בעע), לצלם טריליון תמונות, גרועות כולן, לערוך, לסנן, להעלות…

צריך לצלם יפה בשביל להיות בלוג פופולרי. שאנשים יעשו שייר ויאהבו אותי ויעשו לי לייק ויכתבו לי כמה זה מהמם פשוט ללקלק את האצבעות!!!1 אבל עכשיו אין לי זמן בחיים לדברים שאני שונאת. אז מהיום אתם הולכים לקבל תמונות פלאפון בתאורת פלורוסנט, אם בכלל. והרי גם כשניסיתי, הצילום מעולם לא היה הסיבה שמישהו קרא פה… גם המתכונים זה רק מלל לא מעניין בתום הפוסט להרבה מקוראיי, ואני סבבה לגמרי עם זה. יותר מסבבה. זה משמח אותי מאוד.

ועכשיו בכל זאת, קצת קולינריה. מאז שביזולית התחילה גן עירייה, צריך לשלוח איתה ארוחת עשר. חסל סדר 3 ארוחות במעון. להכין סנדוויצ'ים בבוקר זה קוץ בתחת, במיוחד לילדה קטנה שאין לה שום יכולת להעריך מה תרצה לאכול בעוד 3 שעות, ושלהגיד איכס על כל דבר זה פסגת ההומור בשבילה. על כן התחלתי להכין בערך פעם בחודש כמות ענקית של פיצה, לחתוך לחתיכות ולהקפיא. היא כמעט תמיד שמחה לפיצה עם זיתים, וזה חוסך לנו גם זמן ויכוחים וגם זמן הכנה בבוקר. אמנם לוקח רק 3 דקות להכין סנדוויץ', אבל כשביזולון בוכה וביזולית מייללת זה מרגיש כמו נצח. אז הנה סוג של מתכון:

פיצה לארוחת עשר

לבצק:

4.5 כוסות קמח

4.5 כפות שמן

3 כפות סוכר

1.5 כפית מלח

1 כף גדושה שמרים

קצת פחות מ-1.5 כוס מים

כ-200 גרם גבינה צהובה מגוררת (של רמי לוי זולה יותר מהמחיר בפיקוח. יאי!)

1 רסק עגבניות קטן

כמה זיתים שפיצה יכולה לסחוב, או כל תוספת אחרת שאוהבים

מערבבים את כל רכיבי הבצק, לשים עד להתאחדות ומניחים לתפיחה עד להכפלת הנפח. מחלקים את הבצק ל-2, מרדדים כל חלק לעיגול דק (או לכל צורה שנוחה לכם. אצלנו הילדה מעדיפה משולשים יפים וזה גם נכנס יותר טוב לקופסה), ומעבירים לתבנית תנור מרופדת בנייר אפייה. מורחים רסק, מפזרים חצי מהגבינה וחצי מהתוספת, כך שבכל סמ"ר של פיצה יהיו לפחות 22 זיתים (או פחות, אם ילדכם שפוי יותר).

אופים בחום בינוני 10-15 דקות, או עד שהעסק נראה כמו פיצה.

מוציאים, מצננים, חותכים למשולשים, מעבירים כל משולש לשקית, ממלאים את הפריזר, ומרגישים קצת פחות אשמים כלפי הבנזוג, שצריך להתמודד עם טירוף הבוקר לבד מדי יום.

הו עליבות הסטיילינג

מלא תפוחי אדמה ממולאים

מחפשים עיקרית מעניינת ומרעננת לשבועות?
אם אתם מחפשים משהו שהוא לא פשטידה או לזניה, אולי תנסו תפוחי אדמה ובטטות ממולאים?

יתרונות:

• אפשר למלא במילויים שונים על פי הדמיון והטעם האישי.
• המנה חגיגית וצבעונית ויפה! מגש רחב ידיים של תפוחי אדמה ובטטות בשלל מילויים שונים זה ה-דבר.
• המנה ללא גלוטן. אם יש בין אורחיכם צליאקים, מנות שבועות קלאסיות עשויות להיות מאוד בעייתיות עבורם.
• תפוחי אדמה ממולאים מעלים ב-30% את כישורי הקאנדי קראש שלכם.

(גילוי נאות: אחד מהיתרונות שהועלה לעיל טרם הוכח חד משמעית בתנאי מעבדה ריגורוזיים)

אז מה עושים?

קודם כל אופים תפוחי אדמה ובטטות בתנור בשלמותם.
אז חוצים אותם ומרוקנים את תוכנם ל-2 קערות, אחת לבטטה, אחת לתפוח אדמה. אתם יכולים כמובן לערבב אם אתם רוצים אבל אני חושבת שיותר יפה כשחלק מהמילויים כתומים וחלק לבנים/צהובים, ולא כולם באותו הצבע.
אז מוסיפים למחיות גבינות ותוספות שונות ליצירת מילויים שונים. אני פיצלתי כל קערה ל-2, וכך קיבלתי 4 סוגי מילוי.
ממלאים את סירות הבטטה ותפוח האדמה במילויים שיצרנו ואופים טיפה להתאחדות המילוי.
זהו!

שימו לב, מדובר במתכון גדול. יתקבלו 20 סירות בטטה/תפו"א ממולאים, שזה מספיק לעשרה סועדים לפחות.
אתם מוזמנים כמובן לפשט את המתכון - לא חייבים להכין את כל סוגי המילויים השונים, במקום מילוי שלא אוהבים אפשר להכין כמות כפולה מזו שכן. לא חייבים להשתמש גם בבטטה וגם בתפו"א, אפשר רק באחד. מה שמתאים לכם.

תפוחי אדמה ובטטות ממולאות

מאת: בישול בזול
עלות: כ-45 ש"ח, תלוי בעלות המילויים
כמות: 20 סירות תפו"א/בטטה ממולאות

מרכיבים
5 תפוחי אדמה בינוניים
5 בטטות בגודל תפוחי האדמה
2 חבילות קוטג'
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
2 כפיות חרדל
1/2 כפית מלח

תוספות בוחרים מתוך האופציות הבאות:

• 3/4 כוס עשבי תיבול קצוצים (שמיר, פטרוזיליה, בזיליקום, בצל ירוק... עדיף לפחות 2 סוגים)
• 3/4 כוס אפונה קפואה + 2 שיני שום קצוצות
• 15 עגבניות מיובשות קצוצות
• 1 קופסא טונה (בשמן או מים) מסוננת
• 3/4 כוס גרגרי תירס
• 1/2 כוס זיתים קצוצים
• 3/4 כוס ירקות אפויים כמו פלפל או קישוא, חתוכים לקוביות קטנות

הוראות הכנה
שוטפים את התפו"א והבטטות, דוקרים במזלג, עוטפים כל אחד בנייר כסף ואופים בתנור בחום גבוה במשך כשעה עד שהם מבושלים מבפנים. אפשר לבדוק על ידי דקירה במזלג - אם אין התנגדות הם מוכנים.
נותנים לתפו"א ולבטטות להתקרר, חוצים אותם ומרוקנים את תוכנם ל-2 קערות גדולות - הבטטות לאחת והתפו"א לשניה. השאירו ב"סירות" תפוחי האדמה/בטטה שלכם שוליים של 1-2 ס"מ, לא רק קליפה יבשה. מועכים את תוכנם של תפוחי האדמה והבטטות במזלג לקבלת פירה (עדיין בקערות נפרדות כזכור). מערבבים לתוך קערת פירה התפו"א 1 קוטג', מחצית מהגבינה, 1 כפית חרדל ו-1/4 כפית מלח. כך גם לפירה הבטטות מערבבים פנימה 1 קוטג', מחצית מהגבינה, 1 כפית חרדל ו-1/4 כפית מלח.
כעת, יש לנו 2 קערות מילוי, אחת של תפו"א, אחת של בטטה. מעבירים מחצית מכל קערת מילוי לקערה נפרדת. כעת יש לנו 4 קערות מילוי, 2 של תפו"א ו-2 של בטטה. עכשיו זמן התוספות! לכל קערה הוסיפו תוספות על פי הכמויות המתוארות לעיל. אני הוספתי את עשבי התיבול לקערת הבטטה הראשונה, את האפונה והשום לקערת הבטטה השניה, את העגבניות המיובשות לקערת התפו"א הראשונה, ואת הטונה לקערת התפו"א השנייה. כעת יש לנו 4 סוגי מילוי עם תוספות מעניינות.
ממלאים את סירות תפוחי האדמה והבטטה במילויים שהכנתם, ומסדרים אותם על תבניות אפייה (כנראה שלא כולם ייכנסו לתבנית אחת). המילוי לא חייב להיות תואם לסירה החיצונית, זה אפילו יותר יפה כשהם לא תואמים - מילוי בטטה בסירת תפו"א ולהיפך.
אופים את תפוחי האדמה והבטטות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-8 דקות, רק עד שהגבינות נמסות והמילוי מתאחד מעט.

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן ורגשות אשמה של שבועות

חג השבועות גורם לי לרגשות אשמה. לא בגלל עוגות הגבינה, המוקרמים והפשטידות, הו לא. הם נפלאים, והבטחתי לעצמי לעולם לא להרגיש אשמה בגלל אוכל. רגשות האשמה שלי הם הם מהסוג הרליגיוזי. רוב היהודים הטובים שומרים את רגשות האשמה שלהם ליום כיפור, או לפחות ליום אחרי ההוללות השיכורה של פורים. אבל אצלי הטריגר הוא דווקא שבועות. חג קטן, אבל עם כל כך הרבה ציפיות ומטען שאי אפשר לעמוד בזה.

הכל מתחיל עם ספירת העומר. אני יכולה לספור על 2 אצבעות את מספר הפעמים שספרתי את העומר מההתחלה ועד הסוף, מפסח עד שבועות, בלי לשכוח אף יום. כבר במצווה שנועדה לבנות את המתח לקראת החג, ושצריך סה"כ 20 שניות ביום כדי לקיים אותה, נכשלתי (אבל בנתיים השנה אני עדיין במשחק!). 

אז יש את עניין הלימוד עד הבוקר. מנהג ישראל מימים ימימה הוא להישאר ערים וללמוד תורה כל הלילה בחג השבועות, אבל אני לא טיפוס שבנוי ללילות לבנים. בשעה 1 בבוקר אני כבר מנקרת קשות, ובדרך כלל עד 2-3 בבוקר אני נשברת והולכת הביתה לישון. בבוקר למחרת אני כל כך עייפה שאני קמה בקושי לתפילה, אם בכלל. אז מה עשיתי בזה? גם לא למדתי כל הלילה, וגם לא הייתי בבית כנסת בבוקר. כשהייתי צעירה ומטומטמת עוד הצלחתי להישאר ערה כל הלילה ואף לקנח בתפילת ותיקין בכותל או בטיילת. כנראה הורמוני ההתבגרות החזיקו אותי ערה (כמדומני שבשנה אחת למדנו לבגרות בתנ"ך. לימוד תורה זה לימוד תורה!). אבל גם אז נוכחותי בתפילה היתה פיזית בלבד שכן מהר מאוד הסידור היה נשמט מידי ומלמולי התפילה התחלפו בנחירות קלות. לא נראה לי שאי פעם שמעתי כמו שצריך את מגילת רות. אני תמיד מאחרת מדי או ישנה מדי.

גם הלימוד עצמו גורם לי לרגשות אשמה. מי שחגג שבועות בירושלים מכיר את האופי המיוחד של הלילה הזה - מאות אנשים לבושי חג מסתובבים ברחובות ומתדפקים על דלתות בתי הכנסת והמתנ"סים. כולם באים לשמוע את גדולי הרבנים, הפרופסורים, המחנכים, ואנשי המעשה דורשים בתורה. כל מרכז קהילתי מתהדר במרצים המרתקים ובשיעוריםהמקוריים והפרובוקטיביים ביותר, כדי למשוך את הקהל אליו. ובכל מקרה יש לצפות שתהיה במקום פינת קפה ועוגה מהודרת, שתאפשר ללומדים המסורים לחדש כוחות. אממה, מרוב הרצון שלי לתפוס את השיעור ההוא במרכז בגין, ואת המרצה הזה במתנ"ס בתלפיות וכמובן את הלימוד המעניין בחברותות ביקר, אני מבלה את רוב הערב בלכתת רגלי בין שיעורים שהתחילו לפני רבע שעה או שיתחילו רק בעוד 45 דקות ועכשיו צריך כבר לחטוף איזה עוגייה לדרך וללכת לתחנה הבאה בלו"ז. הרבה יותר מדי הליכה ואכילה, מעט מדי תורה. 

בשנים האחרונות הבנתי שעל אף הפיתוי שמציב בפני לוח השיעורים המרוכז שמתפרסם בעיתון, אם אני רוצה ללמוד, אני צריכה לבחור מקום אחד ולהישאר בו. רצוי שגם יהיה איתי משהו ללמוד בעצמי, למקרה שלא ארצה לשמוע עוד שיעור על נעשה ונשמע לעומת כפה עליהם הר כגיגית או יחסם של חז"ל לגר.

עכשיו יש לי ביזולית קטנה, שמחזיקה אותי ערה בלילות יותר משכל שיעור פרובוקטיבי אי פעם החזיק אותי. רבנים ופרופסורים למדעי היהדות בדרך כלל לא בוכים ומחרחרים כשאני נרדמת להם בשיעורים. אבל זה אומר שאני כנראה נשארת בבית השנה ולא עושה סיבובי בתי כנסת. אולי, אם אהיה מרותקת לבית עם ערות כפויה של כמה וכמה שעות באמצע הלילה, ואם תהיה לצידי איזו מסכת קטנה או ספר עיון, אולי אצליח השנה באמת ללמוד משהו משמעותי.

טוב נו, אני לא באמת יכולה להגיע לשבועות בלי לפרסם איזה מתכון עוגת-גבינה-י. הפעם חיתוכיות עדינות בציפוי עשיר של גבינת שמנת ושוקולד לבן. הבצק פשוט למדי, משהו בין עוגיה לעוגה, ומבוסס על מתכון שמסתובב באינטרנט לעוגיות Lofthouse. מדובר בעוגיות רכות רכות ותעשייתיות תעשייתיות שנמכרות בסופרים בארה"ב, בציפוי נדיב של קרם חמאה צבעוני וספרינקלז. אין לי כוח לרדד בצק ולקרוץ עוגיות בצורות, אז החלטתי לשטח אותו בתנור ולחתוך אחר כך לפרוסות. את ציפוי קרם החמאה החלפתי בציפוי שמבוסס על גבינת שמנת, עם שוקולד לבן בשביל הטעם והייצוב. המתכון קל להכנה, אפילו לא צריך מיקסר, ויחסית לרוב העוגות שמתפרסמות לקראת החג, הוא די שפוי בכמויות הגבינה/חמאה/שוקולד. עוד 2 נקודות אחרונות:
- גבינת שמנת טבעית קונים במעדנייה לפי משקל, אצלנו עולה סביב ה-3.5 ש"ח ל-100 גרם. אפשר גם לקנות אותו בדמות גבינת נפולאון, אבל אז זה יוצא יותר יקר. אם אתם קונים נפולאון שימו לב שבאריזה יש 225 גרם.
- את הבצק יש לאפות רק עד שהוא מתחיל ממש טיפה להזהיב בקצוות ולא יותר. אחרת הוא מתייבש והוא פחות רך וכיפי.

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן
מאת: בישול בזול
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: כ-24 חיתוכיות

מרכיבים
לבסיס:
75 גרם חמאה רכה
2/3 כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס שמנת חמוצה
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח

לציפוי:
100 גרם שוקולד לבן
2 כפיות חלב

200 גרם גבינת שמנת טבעית בטמפ' החדר
6 כפות אבקת סוכר


הוראות הכנה
מכינים את הבסיס: מקציפים במיקסר או מערבבים נמרצות עם מזלג את החמאה והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה, אז את הוניל והשמנת החמוצה. מוסיפים את יתר מרכיבי הבסיס (קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח) ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מרפדים תבנית בינונית שטוחה (בערך בגודל של דף A4) בנייר אלומיניום או נייר אפייה, ומשמנים היטב. משטחים את הבצק בתבנית בעזרת אצבעות משומנות (הבצק די דביק, זה השלב המעצבן במתכון, אבל עם אצבעות משומנות זה לא נורא). תתקבל שכבה דקה למדי של בצק, אל דאגה, הוא יתפח בתנור.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-10 דקות, רק עד שהמאפה מתחיל להזהיב בקצוות. אתם רוצים להוציא אותו ממש כשהוא מתחיל לשנות את צבעו והוא עוד לבן ברובו. אם נותנים לו להזהיב הוא כבר יתחיל להתייבש.
בזמן שהבסיס מתקרר מכינים את הציפוי: מחממים במיקרוגל את השוקולד הלבן והחלב בפולסים של 20 שניות, עד שהחלב החם מתחיל להמיס את השוקולד (בדרך כלל לא תצטרכו יותר מ-2 פולסים). מערבבים בעדינות עד שהשוקולד מומס.
בקערה נפרדת מערבבים את גבינת השמנת ואבקת הסוכר. מערבבים את השמנת בהדרגה לתוך השוקולד המומס. ושופכים/מורחים את הציפוי מעל הבסיס המקורר. אם הציפוי עבה מדי אפשר לדלל עם מעט חלב.
מעבירים למקרר במשך שעה כדי לתת לציפוי להתייצב, פורסים לריבועים, ומגישים.
את השאריות (?!) שומרים במקרר.

פיצילים - פרוייקט ארוחות קיץ

חברנו יחד כמה בלוגריות, בעלות כיוונים שונים והערכה משותפת, ל"פרוייקט ארוחות קיץ". במסגת הפרוייקט נגיש לכם אסופת מתכונים לארוחות קלות וקיציות שלא יצריכו שעות של עמל במטבח מהביל. כחומר גלם מאחד בחרנו את העגבניה, הכוכבת הקיצית האהובה על כולנו. 

לפעמים אפשר להרגיש את השמש דרך הדברים שאנחנו אוכלים. כשאני אוכלת ירקות של קיץ - עגבניות, חצילים, קישואים, במיה - אני מרגישה שהם מתוקים יותר, צבעוניים יותר, עזי טעם יותר. אני מסתובבת בין הירקות למכירה, מריחה את עשבי התיבול, הלימונים, רואה את הפלפלים בכל צבעי הקשת ואני חושבת לעצמי, כמה מזל יש לי לחיות כאן ועכשיו, כשיש בנמצא כל כך הרבה יופי ושפע.

כדי לחגוג את החום, הצבעים והמתיקות של ירקות הקיץ הכנתי מעין פיצות על בסיס חצילים. הם פשוטים להכנה, דורשים ממש מעט התעסקות ומרכיבים, ואפשר כמעט לטעום דרכם את השמש. הם מושלמים למנה ראשונה, או לארוחה שלמה בימים שבהם אין כוח להשקיע בבישולים. הבעיה היחידה שיש איתם? ובכן... יש את עניין השם. פיצה על בסיס חציל זה קצת ארוך מדי, חציפיצות? נשמע... חצי משביע. בסוף החלטתי על פיצילים אפילו שזה נשמע קצת כמו פין פציל של M16. שום דבר לא מושלם.

רוצים לראות איך יתר חברות הפרוייקט עמדו באתגר? גלגלו לרשימת הלינקים בסוף הפוסט.


פיצילים, פיצה על בסיס חציל
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח
כמות: 2-3 ארוחות שלמות או כ-6 מנות פתיחה

מרכיבים
1 חציל גדול
2-3 כפות שמן זית
3 עגבניות בינוניות חצויות ופרוסות דק
1/4 בצל סגול קטן קצוץ דק
כ-100 גרם גבינה מגוררת (צהובה, מוצרלה, פטה... מה שאתם אוהבים)
מלח ופלפל שחור גרוס

הוראות הכנה
פורסים את החציל לרוחב לקבלת 5-6 פרוסות חציל ארוכות בעובי של 2-3 ס"מ. אלה יהיו בסיסי הפיצה שלנו.
מסדרים את פרוסות החציל בתבנית גדולה ומברישים בשמן הזית בעזרת מברשת מטבח, או באצבעות (אני מעדיפה למרוח עם האצבעות).
מפזרים מעל החצילים מעט מלח ופלפל ומעבירים לתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 10-15 דקות, עד שהחצילים מתרככים ומתחילים להשחים מעט.
מסדרים את פרוסות העגבנייה מעל בסיסי החציל, ומפזרים מעל את הבצל הסגול הקצוץ. אם יש נשאר לכם קצת מיץ שהעגבנייה הגירה בחיתוך שפכו גם אותו מעל החצילים. בוזקים מעל עוד קצת מלח ופלפל.
מחזירים את החצילים לתנור למשך של 15-20 דקות, עד שהבצל מתחיל להזהיב והעגבניות מיובשות ומקורמלות מעט.
מפזרים מעל החצילים את הגבינה המגוררת ומחזירים לתנור לעוד 3-4 דקות, עד שהגבינה נמסה וניגרת.

לתוהים, אל דאגה, קיבלנו את ברכתו של מרן הרה"ג אייל שני שליט"א

רוצים עוד מנפלאות העגבנייה הקיצית? בטח שאתם רוצים! הנה מה שיתר החברות בפרוייקט כתבו:
עגבניות ממולאות בורגול ועשבי תיבול של טולטולים
גריסיני עם ממרח עגבניות מיובשות של המערוך המקפץ
קינוח עגבניות ממולאות ועגבניות שרי בקרמל - לילות שימורים
אורז אפוי עם עגבניות מיובשות של מעז יצא מתוק
קיש עגבניות וקישואים על תחתית מקינואה של וויני מ"משהו מתוק - הבלוג של וויני"

דלוריות או לא להיות

והיום פוסט אורח של שמואל. חבר, בשלן צמחוני ויצירתי (מישהו אמר גלידת עגבניות ובזיליקום?), ששותף גם הוא לחיפוש אחר מתכונים טעימים וזולים. 
קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות!
----


הכותרת הממש צ'יזית הזאת באה לתאר מתכון טעים במיוחד שהמצאנו לאחרונה- דלורית במילוי גבינות. אני מודה לבישול בזול על האכסניה ועל האפשרות לחלוק אתכם קצת צ'יזיות עסיסית, במקום שאכתוב כהרגלי על אקטואליה משעממת... 


ובכן, היו אלה ימיהם האחרונים של ספירת העומר, רגע לפני הסתערות הגבינות הגדולה ואני ואשתי טיילנו להנאתנו בסופרמרקט החביב עלינו, ופתאום נחה עינינו על דוכן הדלורית. אולי זו העונה, או שמא קרה משהו לדלוריות, אבל כמעט כל הדלוריות היו קטנטנות, חמודות ממש. ואז, ממש שלא כהרגלנו, הבזיק במוחה של אשתי הרעיון- נמלא אותם בגבינות!

תמונה סקסית של דלוריות לפני אפייתן

ולמה אני אומר שלא כהרגלנו? לא על מנת לזלזל ביצירתיות של אשתי, חלילה, אלא פשוט כדי לתאר את המצב הרגיל שלנו: בכל יום רביעי, לפני שיוצאים לקניות, אנחנו יושבים ושוברים את הראש- מה ל%*#@^!@ נאכל השבוע?! הרבה פעמים התשובה מגיעה מהבלוג הנהדר הזה של חברתנו, בישול, שמנסה עלינו את מתכוניה בכל פעם שאנו מתארחים בבית משפחת בזול. לכן, ההברקה הזאת היא פשוט נס גלוי, לא פחות.  
המתכון שהמצאנו הוא פשוט מאוד. הוא מצריך אפייה מראש של הדלוריות, הוצאת כל הקישקעס שלהם החוצה, ולבסוף החזרתם פנימה. התוצאה היא מנה טעימה ומשביעה שאפשר להגיש בצלחות אישיות לכל סועד. 


דלוריות ממולאות בגבינות
מאת: שמואל הקוסם מ-il
עלות: כ-27 ש"ח
כמות: 6 מנות (גדולות)

מרכיבים
3 דלוריות קטנות
1 גביע קוטג'
כ-100 גר' גבינה מלוחה - פטינה, בולגרית או פטה, אנחנו משתמשים בחצי קובייה פטינה
50-100 גר' גבינת מוצרלה מגורדת
תבלינים: 
מלח 
פלפל שחור
שום גבישי 
פפריקה מתוקה
פפריקה חריפה
טימין


הוראות הכנה
שוטפים היטב את הדלוריות ומניחים אותם בתבנית אפייה. אופים ב-180 מעלות לשעה וחצי-שעתיים. 
מחכים שהדלוריות תתקררנה, חותכים אותן לחצאים לאורך. מוציאים עם כף את הגרעינים וזורקים, ואילו את ה'בשר' עצמו מוציאים לתוך קערה גדולה. יש לשמור על הקליפה של הדלורית שלמה. 
בקערה, מועכים את תוכן הדלוריות במזלג, מוסיפים את הקוטג' ומפוררים פנימה את הגבינה המלוחה. מתבלים במעט מלח, פלפל, טימין, קמצוץ שום גבישי ופפריקה מתוקה ומערבבים. 
מחזירים את המחית לתוך קליפות הדלורית. המחית אמורה לגלוש מעט מעבר לקליפה. 
מפזרים מעל את המוצרלה, ולאחר מכן עוד טימין, ומעט פפריקה חריפה (בזהירות). 
מחזירים לתנור ואופים כ-45 דקות נוספות. 

כתום וצ'יזי, כמו מיכאלנג'לו

בתיאבון!

פעם שביעית עוגת גבינה

בחודש האחרון אני מכינה עוגות גבינה כמו מטורפת. לפחות אחת בשבוע, לפעמים יותר. אני מסתובבת אחוזת תזזית, מתקשה להתרכז במטלותי היומיומיות, הכל מפאת כובד המשימה שרובצת עלי - אני חייבת למצוא את המתכון המושלם לעוגת גבינה עם מוצרים בפיקוח.
אני שונאת את הביטוי הזה "המתכון המושלם". הוא תמיד נשמע לי מלא יומרה מזוייפת ולא מתחשב בעובדה הפשוטה שלכולנו מטבחים שונים, צורות עבודה, ואמות מידה שונות. ובכל זאת, רציתי עוגת גבינה מושלמת. קרמית, נימוחה, עשירה, כזאת שלאף אחד לא יהיה מושג שהיא עשויה מרכיבים פשוטים וזולים כל כך. וכמובן שהמחיר יעמוד בציפיות. 
ידעתי שהבסיס שלי היא שמנת חמוצה מסוננת מנוזלים, שהופכת לאחר סינון לגבינת שמנת שווה. משם, הכל היה פתוח. ניסיתי להוסיף לסינון גם אשל (יותר מדי מים, זה לא משתלם). התנסיתי בבסיס ביסקוויטים (הוא נהיה מושי אחרי עמידה ממושכת במקרר), בצק פריך מתוק (טעים אבל קצת חד מימדי מכדי לשאת את טעם הגבינה החמצמצה), עד שלבסוף הבנתי שאני רוצה בסיס בראוניז. הבסיס הזה גם יציב ומוצק מספיק כדי לשאת את המלית, וגם מורכב ועמוק מספיק בשביל להוות קונטרה נעימה לחמצמצות. 
אז צריך לגלות באיזה חום לאפות את העוגה ולכמה זמן. עוד בניסיון הראשון הבנתי ששיר המסעות הוותיק "אחרי העליות עוד תבואנה ירידות" רלוונטי גם לעוגות גבינה. עוגת גבינה שמזהיבה ותופחת תשחרר נוזלים, תיפרד מהדפנות בצורה לא ממש חיננית ולבסוף תצנח חזרה למטה, כמו חניכת בני עקיבא שמתגלגלת במורד הר (לא שזה קרה לי אי פעם). לכן, עוגת הגבינה המושלמת שלי לא תופחת ולא צונחת. היא נאפית בעדינות, מקבלת הזהבה קלה שבקלים ונשארת בדיוק בגובה שבה היא הוכנסה לתנור לאורך כל הדרך.
הניסיון החמישי והראשון עם בצק הבראוניז הראה שעל אף שלעוגת הגבינה מתאימה אפייה ארוכה בחום נמוך, לבראוניז זה קצת פחות מתאים. הגעתי למסקנה הזאת מכיוון שהתוצאה הייתה עוגת גבינה אפויה מצויינת, על בסיס של *בצק* בראוניז. לא ממש מה שחיפשתי...
בגרסא 6 החלטתי לעשות לבראוניז אפייה מקדימה, וגיליתי שגם לאפות אותם עד הסוף לפני שמוסיפים את הגבינה זה לא רעיון כל כך טוב.
לבסוף, עם הכנת גרסא מס' 7, לאחר סינון של עשרות גביעי שמנת חמוצה, ושטיפת התבנית המתפרקת שלי הרבה יותר מדי פעמים, הגעתי לזמנים, לטמפרטורות, לרכיבים ולפרופורציות שאני שלמה איתם. 
סוף סוף!!!!

אז הבה אספר לכם על עוגת הגבינה שלי, שאני כה גאה בה. הבסיס הוא כאמור, בסיס בראוניז, על פי המתכון האהוב עלי, שפרסמתי אותו כאן בפורים. הבסיס נאפה במשך 15-20 דקות, ואז מוסיפים מעליו את שכבת הגבינה וממשיכים לאפות בחום נמוך יותר עוד כ-50 דקות. שכבת הגבינה היא פשוטה מאוד ומכילה רק 4 מרכיבים: שישה גביעי שמנת חמוצה מסוננות, שלוש ביצים, כוס סוכר וכפית תמצית וניל. זהו.
את העוגה אתם מוזמנים לקשט ולעטר כאוות נפשכם. אני רק גיררתי קצת שוקולד מעל לקישוט, אבל אתם מוזמנים להוסיף קצפת, גלידה, רוטב שוקולד ועוד כהנה וכהנה.
האם עמדתי ביעדי המחיר? נראה לי שכן. העוגה יצאה במחיר של כ-27 ש"ח ללא מבצעי שבועות, ובמחיר של כ-23 ש"ח עם מבצעים שהעיקרי ביניהם הוא 4 גביעי שמנת חמוצה של טרה ב-6 ש"ח, במקום 9.40. ראוי לציון גם שהחמאה של טרה נמכרה ב-3.40 במקום 3.70, ואת המבצע הזה שווה בהחלט לנצל אם אתם מתכוונים להכין עוד מאפים ובצקים חלביים לחג.
לא מדובר בעוגה הכי זולה בעולם, אבל היא זולה יחסית לעוגות גבינה, והיא מושחתת ומפנקת ברמות.

לסיום, שום עוגה שאפו אותה שבע פעמים עד שהיו מרוצים איננה שלמה ללא שם חגיגי. כאות הוקרה לחברתי מ' שעזרה לי להתמודד עם השלכותיהן של שבע עוגות הגבינה הללו (את יודעת למה אני מתכוונת ;) וגם עשתה לי קניות (!!), ואחראית ללפחות 12 מגביעי השמנת שנשפכו על תהליך פיתוח העוגה, אני גאה להציג בפניכם: עוגת ז'ורז'ט! (עוגת פוקית במקור, אבל זה נשמע... אהמ... קצת פחות זוהר)

עוגת ז'ורז'ט - עוגת גבינה קרמית ועשירה על בסיס בראוניז
מאת: בישול בזול (שלא רוצה לאפות יותר עוגות גבינה בחיים שלה)
עלות: כ-23 ש"ח עם מבצעי שבועות, כ-27 ש"ח במחירים רגילים
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים
לבסיס הבראוניז:
110 גרם חמאה
7 כפות קקאו
2 ביצים 
1 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
3/4 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח

למלית הגבינה:
6 גביעי שמנת חמוצה, מסוננת מנוזלים במשך הלילה (להוראות מדוייקות לסינון ראו פה)
1 כוס סוכר
3 ביצים
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה
ממיסים במיקרוגל את החמאה והקקאו ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
טורפים את הביצים והסוכר ומערבבים פנימה את תערובת הקקאו והוניל.
מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח, ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
משטחים את הבצק בתבנית 22 או 24 (עדיף מתפרקת, אבל לא חובה), משומנת, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות. אופים 15-20 דקות, רק עד שמתפתח קרום אפוי על החלק העליון. הבפנים עדיין יהיה קצת לא יציב.
בזמן שהבסיס נאפה מכינים את מלית הגבינה. בקערה נקייה מקרימים את השמנת המסוננת (=מערבבים אותה עם מרית או מטרפה כדי שלא תהיה קשיחה מדי), ומערבבים פנימה את הסוכר. מוסיפים את הוניל ואת הביצים אחד אחרי השני ומערבבים אחרי כל ביצה, רק עד שהתערובת חלקה ואחידה. הכי נוח להשתמש בשילוב של מטרפה ומרית לתהליך הזה - מטרפה לאיחוד התערובת ופירוק גושי השמנת שאוהבים להישאר ביחד, ומרית כדי לגרוף את השמנת שנדבקת לצידי הקערה.
כשבסיס הבראוניז מוכן, מורידים את חום התנור לבינוני נמוך, 160 מעלות, מוציאים את התבנית, מוסיפים את בלילת הגבינה ומחזירים את התבנית לתנור.
אופים כ-50 דקות, עד שהעוגה יציבה בשוליים ועדיין רוטטת במרכז (כמו המערכת הפוליטית שלנו!). אם במקרה אתם רואים שהעוגה מתחילה להזהיב ולטפוח לפני תום ה-50 דקות הוציאו אותה מיד מהתנור. היא יותר ממוכנה.
נותנים לעוגה להתקרר לטמפרטורת החדר, ומעבירים אותה למקרר ללילה כדי שתתייצב.

חג שמח!

עשה זאת בעצמך, מהדורת המחלבה

שוקלים להכין גבינות מעשה בית לקראת חג השבועות?
הכנת גבינות בבית היא לא רק כיפית ("תראו! זאת גבינה! ואני הכנתי אותה!! כשרונותיי הלקטוזיים עולים על כל דמיון!!!") ופשוטה, היא בדרך כלל גם זולה משמעותית מקנייה של גבינות מוכנות בסופר. אמנם כמעט תמיד יותר זול להכין משהו בעצמך מאשר לקנות אותו, אבל במוצרי חלב זה בולט במיוחד. הסיבה לכך היא שיש כמה מוצרי חלב בסיסיים שהם בפיקוח - שהמדינה קובעת עבורם מחיר מקסימלי. לכן לדוגמא, אתם יכולים להכין חצי קילו ריקוטה עם 2 ליטר חלב ו-500 מ"ל רוויון תמורת כ-16 ש"ח, חצי ממחיר הריקוטה המוכנה. רוצים לדעת עוד על המוצרים בפיקוח? יש לי פה פוסט עם הסברים, רשימת כל המוצרים בפיקוח, ורעיונות פשוטים ליישום שעזרו לכם לחסוך המון כסף בקלות.


לקראת הילולת מוצרי החלב השנתית אני מרכזת לנוחיותכם כמה מתכונים לגבינות ומוצרי חלב אחרים שאתם יכולים להכין בעצמכם בבית. חלק מהמתכונים ניסיתי, חלק לא, אבל הם מגיעים ממקורות מהימנים. יש לכם עוד מתכונים מוצלחים למוצרי חלב ביתיים? שתפו!


גבינת שמנת ביתית - קרמי, עשיר ומקבל באהבה שלל תוספות (שום שמיר, בזיליקום, סלמון מעושן ועירית...). כל מה שצריך זה שמנת חמוצה ובד חיתול או מגבת מטבח. לא צריך אפילו להדליק את הגז. הנה ההסברים שלי.


גבינת ריקוטה - יש המון וורסיות ברשת (חומץ או לימון, רוויון, או שמנת או רק חלב...). אני עוד לא הספקתי לנסות, אבל מצאתי לכם כמה לינקים טובים, של בצק עלים ושל Pastaghetti.


יוגורט - חמצמץ וים תיכוני, בהחלט שווה לנסות להכין. לאוהבי המתכונים המפורטים והמדייקים יש את המתכון של גיק במטבח, וב-xnet ילנה ויינברג מביאה גרסא למשקיענים וגרסא לעצלנים.


לבנה - נו? הכנתם כבר יוגורט? גם אם לא הכנתם בעצמכם, אתם יכולים לרכוש כד של 1.5 ליטר יוגורט ולהכין ממנו לבנה. אכן כן, כד 1.5 ליטר יוגורט. יש דבר כזה. לשם ההשוואה, אם תקנו 8 גביעי יוגורט אישיים של 200 מ"ל תשלמו לפחות 18.4 ש"ח, כשהכד עולה רק כ-15 ש"ח. וגם קצת מעצבן לפתוח ולרוקן 8 גביעי יוגורט. סורו לבישולוג להוראות.

שמנת מתוקה - קוראת אדיבה הפנתה את תשומת לבי למתכון שמסתובב ברשת לשמנת מתוקה: מערבלים 100 גרם חמאה ו-200 מ"ל חלב רותח בבלנדר לכמה עשרות שניות. מי שעוקב אחר העמוד של בישול בזול בפייסבוק הבחין שלא יכולתי להישאר אדישה למידע החדש הזה ואצתי רצתי לנסות את הפטנט. ההצלחה היתה מעורבת. השמנת שנוצרה תיפקדה סבבה הן בתערובת של טראפלים, והן בתבנית של ירקות מוקרמים בתנור. תוך כדי קירור השמנת, היא התחילה להיפרד מעט ונוצרה שכבה שומנית יותר למעלה ונוזלית יותר למטה. אמנם הצלחתי להקציף את השמנת וליצור קצפת, אבל בתחתית הקערה הצטברו גם נוזלי חלב והקצפת יצאה לא משהו. מסקנה - אם אתם נתקעים בלי שמנת ב-3 לפנות בוקר ואתם חייבים להכין איתה משהו למחר, זה פטנט מעניין. אבל למען שלוות הנפש שלכם והצלחת עוגות המוס שלכם, עדיף לקנות שמנת מתוקה.


זה מה שהצלחתי לקושש ברחבי הרשת, אשמח אם תעשירו את האוסף שלי. 
המיקרופון עובר אליכם חברים.


(ולקינוח: פינת הכותרת האלטרנטיבית: 
"עשה זאת בעצמך יא פרה!", נגנז בשל חוסר עקביות זכר/נקבה, ומחשש לרגישות הציבור)

חריצי הרשע

אני הולכת לדבר היום על נושא שקצת שנוי במחלוקת בעולם האוכל - גבינת פטינה. את הפטינה הכרתי לפני שנתיים כששאלתי את הבחור בדלפק הגבינות מה הגבינות הזולות ביותר שיש לו להציע לי. הוא הסתכל עלי במבט חצי תמהה וחצי מרחם, פנה לאחד המקררים מאחורה ושלף לי קובייה של פטינה, פחות מ-3 ש"ח ל-100 גרם. אני די התלהבתי מהגילוי שלי, וכשטעמתי את הפטינה בכלל שמחתי. היא הייתה מלוחה, חמצמצה, שמנה בצורה נעימה וחלקה על הלשון. כמו פטה רק קצת יותר עדין וקרמי. מושלם לא?
אז עשיתי כמה חיפושי אינטרנט וגיליתי שגבינת הפטינה היא... לא לגמרי גבינה. שומן החלב שאמור להיות בגבינה, מוחלף בשומן צמחי. כך היצרניות חוסכות כסף גם בייצור, כי הן יכולות להשתמש בשומן החלב היקר למשהו אחר, וגם במיסי ייבוא, מכיוון שהמוצר לא מוגדר כגבינה (מכילה 100% שומן מן החי על פי התקן הישראלי), המיסים עליו נמוכים יותר.
יש כאלה שמנסים לתת לזה ספין חיובי, כמו גבינת "הצהובה הטובה" לדוגמא. הגבינה משווקת כאופציה בריאה יותר, שלא מכילה כולסטרול (כי יש כולסטרול בשומן חלב, ואין כולסטרול בשומן צמחי).
בכל זאת, נוצרה קצת היסטרייה סביב הנושא הזה, עם שלל כתבות שעושות דמוניזציה ל'לא-גבינות' הללו. הכתבה של ynet בשם "הגבינה שהתחפשה" כוללת משפטים כמו "תהליך ייצור מיוחד שהוציא את נשמתן החלבית" ו-"...חריץ פטה לבנבן שהביט אליכם בתמימות מדלפק המעדנייה השכונתית... שכל קשר בינו לבין גבינה אמיתית היה, כך מתברר, מקרי בהחלט.". לא נסחפנו בכלל.


אימה במעדנייה בערב שבועות / ב. בזול
הישמרו לכם קוראים תמימים 
מערפדי הגבינה 
חריצי הרשע


בעורקיהם חלב דמה יזרום
ערמומיים כנחש ללא כולסטרול


הם יחדרו לכם
לקיש (!!)
וישאבו את נשמתו


הופס, יצא לי על זה שיר. יש משהו בערפדיות שכנראה גורמת לשירה לפרוץ מתוכי. בכל מקרה... 
זה כנראה לא בסדר לשווק מוצר שלא מכיל שומן חלב, כגבינה לכל דבר. ליצרנים עולה יותר כסף לייצר גבינה עם שומן חלב וראוי לסמן בבירור את המוצרים שלא מכילים שומן חלב לטובת מי שרוצה להימנע מהם. שופרסל אפילו חטפו תביעה ייצוגית על חוסר הבדלה שכזאת. 
אבל בהינתן שאני יודעת מה יש בפטינה, אני יכולה לשאול את עצמי בצורה מפוקחת - האם אני רוצה לקנות אותה בכל זאת? האם אכפת לי שלקחו ממנה את שומן החלב? 
נראה לי שהתשובה שלי היא - כן, אני רוצה, ולא, לא אכפת לי. הפטינה מאוד טעימה לי, ואני מוצאת את עצמי קונה אותה שוב ושוב (לעומת הצהובה הטובה שהזכרתי לעיל, שהיא גם יקרה יותר, וגם לא ממש ערבה לחיכי). אין לי שום צורך לקנות מוצר שעולה כפול ושהוא לא טעים יותר מהאלטרנטיבה הזולה, רק בגלל שהוא "אמיתי" יותר. ואם אני רוצה באמת להתפנק, אני אשלם עוד כמה שקלים ואקנה פטה עיזים או כבשים איכותי, שאת ההבדל בטעם אני מרגישה ומעריכה (ואני לא אזרוק אותו לתוך תבשיל או מאפה שיקהה את טעמיו).


עכשיו שנתתי לכם את כל המידע, אתם יכולים להחליט בעצמכם. בפעם הבאה שאתם קונים גבינות במעדנייה (אני מקווה לטובתכם שאתם קונים גבינות במעדנייה, ולא גבינות ארוזות מראש, שהן כמעט תמיד יקרות יותר), שאלו אם יש להם פטינה ובקשו לטעום. אולי תגלו דרך חדשה וטעימה לחסוך בכסף. 
אז יאללה. נעבור למתכון השבועות-י והמרשים במיוחד שלנו - צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות. בצק שמרים ריחני ועדין שמחביא בתוכו חצילים ופלפלים קלויים, מעושנים ומתקתקים, וגבינות נמסות ועשירות. מצורף גם הסבר מצולם ליצירת האפקט הקלוע של המאפים. אני כבר שומעת את מצולקי שיעור מלאכה ובעלי הידיים השמאליות מוותרים מראש, אז אל דאגה, זה יותר פשוט מלקלוע צמה. 


אם בכל זאת אתם לא רוצים לקלוע (או אתם פתאום מגלים שיש עוד 20 דקות לשבת ועוד לא התקלחתם ואתם חייבים להכניס את המאפה לתנור *עכשיו*, סתם דוגמא תיאורטית), אפשר פשוט לרדד את הבצק לצורה בערך מלבנית, לשטח על חצי ממנו את המלית, לקפל את הבצק מעל המלית, להדק, ולזרוק לתנור. פחות יפה אבל טעים באותה מידה :)


צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות
מאת: בישול בזול
עלות: כ-22 ש"ח 
כמות: כ-12 מנות


מרכיבים
לבצק:
3 כוסות קמח
3 כפות שמן
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
3/4 כף שמרים
קצת פחות מכוס מים
למלית:
2 פלפלים אדומים (גמבה) גדולים 
2 חצילים קטנים-בינוניים
200 גרם גבינה מלוחה (פטינה, פטה, בולגרית וכדומה)
150 גרם גבינה צהובה מגוררת


הוראות הכנה
מכינים את בצק השמרים - מערבבים את כל המרכיבים למעט המים בקערה גדולה. מוסיפים את המים עד לקבלת בצק אחיד ולא דביק מדי. לשים 3 דקות, מעבירים לקערה משומנת קלות, מכסים ומתפיחים עד להכפלת הנפח, שעה-שעתיים (ככל שהחדר חמים יותר יקח פחות זמן).
בינתיים, קולים את החצילים והפלפלים בתנור או על האש, מקררים, מקלפים וקוצצים גס. מפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותה ואת הגבינה הצהובה לירקות הקלויים.
כשהבצק הכפיל את נפחו והמלית מוכנה, מרכיבים את המאפה. מחלקים את הבצק ל-3 חלקים שווים. מרדדים כל חלק למלבן (פחות או יותר). מסמנים בעדינות על עלה הבצק 2 קווים לרוחב כך שהבצק יהיה מחולק ל-3. בעזרת סכין יוצרים חתכים אלכסוניים על 2 השלישים החיצוניים של העלה, ברוחב של 3-4 ס"מ.

כפי שאתם רואים, לא חייבים מלבן מדוייק. וגם לא ממש דייקתי בסימון
השלישים. וגם את רוחב הפסים לא בדיוק מדדתי עם סרגל...

מעבירים שליש מהמלית לחלק האמצעי של עלה הבצק, ומקפלים קצה אחד של העלה מעל המלית - הקצה שלכיוונו נוטים פסי הבצק האלכסוניים.

חדי העין יבחינו שזאת לא המלית מהמתכון הזה. התמונות משלבים
ראשוניים יותר של פיתוח המתכון, כשהיה לי שם פטרוזיליה במקום פלפלים.

ליצירת הצמה - מקפלים את פסי הבצק שחתכנו מעל המלית, פעם פס מימין, פעם פס משמאל.

אם חתכתם פסים רחבים יותר בצד כך שהפסים האלה "מובילים" על הפסים בצד השני (כמו שהולך לקרות בתמונה - יש רק עוד 4 פסים מלמעלה, ו-7 מלמטה, אז הלמעלה יתחיל להוביל על הלמטה), פשוט קפלו 2 פסים ברציפות מהצד שבו הפסים דקים יותר כדי שתהיו באותו מקום ב-2 הצדדים. אל דאגה, אף אחד לא ישים לב. כשמסיימים לקפל את כל פסי הבצק, מהדקים את הקצה השני של הצמה ומעבירים אתה לתבנית אפייה משומנת.

זה מהודק. בערך...

חוזרים על שלבי המילוי והקליעה עם יתר הבצק והמלית. השאירו רווח בין המאפים אם אתם אופים אותן באותו התבנית, כי הם מתרחבים ותופחים.
אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהמאפים מפיצים ריח ומתחילים להזהיב.

הבוקר אולה!

יש לי בעיה עם ארוחות בוקר. בעצם כמה. 
קודם כל, הקיבה שלי לא פתוחה לאורחים עד לכמה שעות אחרי שאני קמה - אני לא בנאדם של בוקר, ולוקח קצת זמן עד שכל המערכות הרלוונטיות מתחילות לתפקד. מכיוון שיש לי עבודה ומצפים ממני אשכרה להגיע לשם כל בוקר (החוצפנים!), התוצאה היא שאני כמעט אף פעם לא אוכלת ארוחת בוקר בבית.
עוד בעיה היא שאני לא מתה על אוכל של ארוחת בוקר. הוא קצת... חסר השראה. המנעד שלו הרבה יותר מצומצם מאשר האוכל שמקובל לאכול כארוחת צהרים נגיד. לרוב מדובר בפחמימות ממותקות קלות - דגני בוקר, חטיפי אנרגיה, גרנולה או דייסת קוואקר, מאפינס, קורסונים ... לפעמים הם טעימים (אני חיה על דייסת קוואקר בחורף), אבל בשלב כלשהו הם מתחילים לשעמם. הייתי שמחה מדי פעם לארוחת בוקר עם אוכל "אמיתי", וטעמים ערים יותר. 
(יכול להיות שאני מושפעת מאישי, שבכיף יאכל שניצל עם אורז לארוחת בוקר. כהוכחה ניצחת להשפעתו עלי, בבוקר לאחר חתונתנו חגגנו בארוחת בוקר שחיתותית של פרגיות וסטייקים - שאריות שהאולם ארז לנו ברוב אדיבותו. באמת אין על סטייק לארוחת בוקר.
הממ... יש מצב שאיבדתי עכשיו 80% מקוראי הנשיים. כלומר 72% מקוראי הבלוג. אז תשכחו ממה שאמרתי כאן הרגע. 
בכל מקרה...)
כשהייתי בארה"ב אחרי הצבא גיליתי את נפלאות הברקפסט בוריטו. לוקחים טורטייה וממלאים אותה בכל מיני דברים טובים - ירקות, שעועית, סלסה, גבינה, ביצים וכדומה, ומקבלים ארוחת בוקר טעימה, ומעניינת פי מאה מקערת קורנפלקס. כמובן שהבוריטוס הללו לא באמת צריכים להיות מוגבלים לארוחות בוקר, הם נפלאים בכל ארוחה. אבל אני חושבת שהם מתאימים במיוחד לארוחת בוקר - הם בגודל מושלם, לא גדול מדי, לא קטן מדי, והם מלאים בדברים טובים שנותנים אנרגיה עד הארוחה הבאה.

עכשיו שיש טורטיות בכל סופר (לא צריך לחכות לשבוע אמריקה), וחלקם אפילו במחיר נסבל, אני יכולה להכין לעצמי תבנית שלמה של בוריטוס ממולאים על פי העדפותי, לעטוף ולהקפיא אותם בבודדים. כך, כל פעם שבא לי ארוחת בוקר כיפית, אני לוקחת בוריטו מהפריזר ומחממת במיקרו בעבודה. אוכל אמיתי, טעים ומשביע ב-60 שניות.

בנוגע לשעועית במילוי הבוריטוס, יש לכם כמה אפשרויות. האפשרות החביבה עלי היא להשתמש בפחית של שעועית אדומה בצ'ילי. הבעיה היא שקודם כל, לא תמיד יש את זה (בפעם האחרונה שהייתי ברמי לוי לא היה. כנראה שזו פחית פחות פופולרית. חח. אליטרציה.) , ובנוסף, זה חריף ברמות. 
לכן, אם אתם לא מוצאים שעועית בצ'ילי, או לא אוהבים חריף, אתם יכולים גם להשתמש בפחית של שעועית ברוטב עגבניות. מי שבכל זאת אוהב חריף יכול לתגבר את החריפות עם צ'ילי גרוס כפי שמוסבר במתכון.
וכמובן שאתם יכולים להשתמש גם בשעועית ביתית מבושלת אם יש לכם. 2 כוסות יעשו את העבודה. יותר בריא וזול, אבל מצריך התכוננות מראש.

אז למה אני מעלה את המתכון הזה עכשיו אתם שואלים? קודם כל, ההכנה היא מאוד פשוטה ומהירה. זורקים חצי מהמרכיבים למעבד מזון, מערבבים פנימה את כל היתר, מגלגלים, אופים וזהו. אין הכנות מקדימות, קיצוצים וכדומה, כך שתוכלו לחזור במהירות למלאכת מיגור החמץ. 
בנוסף, המתכון מאוד מודולרי. למעט הכוסברה, משתמשים בכל המרכיבים בשלמותם, כך שלא ישארו לכם כל מיני טורטיות מיותמות, קופסאות שימורים חצי אכולים ושאר מרכיבים שחבל לזרוק ושחייבים לסיים לפני פסח. 
הערה אחרונה לגבי מחירים - שימו לב למחיר הטורטיות. יש טורטיות שעולות 10 ש"ח, יש כאלה שעולות 20 ומשהו. אתם רוצים את הזולות יותר. למקרה שתהיתם, לרוב יש מדף או שניים של טורטיות באיזור של הלחם בסופר. לגבי השימורים (תירס ושעועית), לעתים קרובות יש מבצעים על שימורים (3 ב-10 וכאלה), אז שווה לחכות ולקנות כמה במבצע. 
המתכון הזה לא לא מהזולים בבלוג אבל הוא קל ופשוט, בריא למדי, ומלא טעמים מעניינים ששוברים את שגרת הטעמים שאנחנו רגילים אליה.

בוריטוס פשוטים ומהירים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-26 ש"ח
כמות: 8 בוריטוס


מרכיבים
8 טורטיות (1 חבילה)
1 בצל סגול קטנטן (או 1/4 בצל סגול גדול)
כוסברה טרייה לפי טעמכם האישי (אני שמה בערך 10 גבעולים)
1/4 כפית מלח
1/4-1/2 כפית צ'ילי גרוס (רק אם אתם *לא* משתמשים בשעועית בצ'ילי)
2 עגבניות בינוניות
1 פחית שימורים שעועית אדומה בצ'ילי, אם אין, אפשר להשתמש בפחית שעועית ברוטב עגבניות
1 פחית קטנה של תירס (או 2/3 פחית גדולה), מסוננת
1/2 גביע שמנת חמוצה (או גביע "חצי מנה" שמנת חמוצה)
50 גרם גבינה צהובה מגוררת

הוראות הכנה
טוחנים במעבד מזון את הבצל, הכוסברה, הצ'ילי (אם משתמשים) והמלח, עד שהכל קצוץ דק ואחיד. מוסיפים את העגבניות ומעבדים בכמה פולסים עד שהעגבניות מרוסקות בצורה אחידה. אל תטחנו אותן עד לרמת המחית - אנחנו מכינים סלסה, לא גספצ'ו.
מוסיפים למעבד חצי מהשעועית ומעבדים עוד כמה פולסים, עד שהשעועית מעוכה מעט. 
מעבירית את התערובת לקערה ומערבבים פנימה את יתר השעועית (כולל רוטב), התירס, והשמנת החמוצה.
משמנים קלות תבנית מלבנית גדולה ומגלגלים את הטורטיות: מניחים כמה כפות גדושות של מלית במרכז כל טורטיה, מגלגלים ומניחים בתבנית. אני לא עושה גלגולים יפים עם קצוות מקופלים למטה וכאלה. אין לי כוח, והטורטיות ממלאות את התבנית יותר טוב כשמגלגלים ישר. אם נשאר לכם מלית אחרי גלגול הטורטיות, סדרו אותה בתבנית ליד קצוות הטורטיות המגולגלות.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 10 דקות. מוציאים את הטורטיות. מפזרים מעל את הגבינה המגוררת. במשך עוד 10 דקות עד שהמלית של הטוריטיות והגבינה מעל נמסות ומבעבעות.

מתקדמים עם עניין איכות הצילום... פה חטאתי בחטא הצילום בלילה עם פלורוסנטים, אבל למדתי
איך עושים custom white balance אז זה נראה הרבה יותר טוב ממה שזה היה יכול להיראות...
אה, ואני מתנצלת על הבדיחה הדלוחה שבכותרת. כנראה אדי חומרי הניקוי שבאוויר מטשטשים
לי את המוח.

מאק אנד צ'יז אנד בירה

מי שקורא בלוגי/מגזיני/אתרי אוכל למיניהם יודע שה-"מאק אנד צ'יז" חזר לאופנה ובגדול. מאק אנד צ'יז, קיצור של מקרוני אנד צ'יז, הוא בסך הכל מקרוני עם רוטב גבינה, לרוב אפוי כסוג של פשטידה. מדובר במאכל ביתי פשוט שכל ילדי אמריקה גדלו עליו, אם בגרסה המקורית, ואם בגרסת האינסטנט התעשייתית, שכללה חפיסה של אבקת "גבינה" כתומה זוהרת ליצירת הרוטב.
אולי זה חוסר היציבות הכלכלית שגורם להם להתגעגע לימים הטובים, אולי זו תגובת נגד לכל תנועת הדיאטות והאוכל הבריא, אבל האמריקאים רוצים את המאק אנד צ'יז שלהם - קרמי מבפנים, קרנצ'י מבחוץ, חם, מנחם ומשמין.
(שם מעולה ללהקה לא? חם מנחם ומשמין. הממ.)
כיום, המקרוני אנד צ'יז פרץ את גבולות הבית והקפיטריה המוסדית, והוא מככב במדורי המתכונים במגזינים, בבלוגים ברחבי הרשת, ואף בתפריטי מסעדות העילית. אנשים נותנים לו טוויסטים אינסופיים - בייקון, גבינות שונות, תוספות של שלל רקות ועשבי תיבול, שמן כמהין...
אני לא ממש הצטרפתי לחגיגת המאק אנד צ'יז עד כה, כי צריך קודם לבשל את הפסטה, אז להכין את רוטב הגבינה, ואז עוד להרכיב ולאפות... כל הסיפור נשמע לי מסובך מדי ומלכלך יותר מדי כלים. למה צריך את כל השלבים האלה כשאפשר פשוט לאכול פסטה חמה עם קצת גבינה מותכת?
אבל אז מצאתי את המתכון הזה. מאק אנד צ'יז *אנד בירה*. זה כבר נראה יותר מעניין (ולא נראה לי שלשפוך פחית בירה מעל הספגטי עם גבינה שלי תיצור את אותו האפקט). ומה אומר לכם חברה? מי שלא ערבב גבינה לתוך רוטב בשמל ובירה, כשהגבינה התמסרה ונמסה באושר לתוך הרוטב החם והסמיך, לא ראה שמחה קולינרית מימיו. באופן לא מפתיע, התוצר הסופי נהדר - עשיר וגבינתי עם נוכחות מורגשת, אבל לא משתלטת של הבירה. בהחלט כמה רמות מעל קערת פסטה עם גבינה מותכת. וברוח אירלנד וסנט פטריקס דיי החולף, מסתבר שהמאק אנד צ'יז אנד בירה הולך נהדר עם כרוב כבוש. באמת. היה לי פחית של כרוב כבוש במקרר בעבודה (אל תשאלו), והשילוב ביניהם הסתבר כאחלה שיחוק. סוג של אוכל ברים כזה, רק שהבירה בתוך האוכל. 


אם כל המלל דלעיל עוד לא שכנע אותכם שכדאי לכם להכין מאק אנד צ'יז אנד בירה, קחו בחשבון שעוד מעט פסח, והמנה הזו היא מכסחת חמץ משולשת. גם פסטה, גם בירה וגם פירורי לחם. שלושה חמצים במחיר אחד. זה חייב להיות מצווה.
אם כבר מדברים על חמץ, זו ההזדמנות להזכיר - אם יש לכם חמץ שאתם רוצים להיפטר ממנו ולא יודעים איך, גשו לעמוד הפייסבוק של בישול בזול ואשמח לחשוב איתכם על מתכונים. נסו ותראו ישועות!


מאק אנד צ'יז אנד בירה
מבוסס על: המתכון הזה עם שינויים שלי
עלות: כ-18 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
250 גרם פסטה קצרה (מקרוני, פנה וכדומה)
30 גרם חמאה
2 כפות קמח
1 כוס חלב
1 כוס בירה
1/4 כפית פפריקה חריפה (או יותר למי שאוהב חריף)
1/4 כפית אגוז מוסקט
1/4-1/2 כפית מלח
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
חצי כוס פירורי לחם


הוראות הכנה
מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן, מסננים ומעבירים לתבנית בינונית.
בזמן שהפסטה מתבשלת, מכינים את רוטב הגבינה והבירה. מחממים בסיר בינוני את החמאה עד שהוא נמס ומתחיל לבעבע. מוסיפים את הקמח, בוחשים ומטגנים כ-2 דקות, עד שהתערובת חומה בהירה. מוסיפים את החלב והבירה (אתם יכולים למדוד אותם לתוך אותה כוס, או להוסיף אחד אחרי השני, לא משנה) בהדרגה, תוך כדי בחישה נמרצת, כדי להימנע מגושים. מוסיפים את הפפריקה, אגוז המוסקט והמלח, מביאים לרתיחה ומבשלים 2 דקות. מורידים מהאש ומערבבים פנימה בהדרגה 150 גרם מהגבינה המגוררת.
שופכים את רוטב הגבינה והבירה מעל הפסטה בתבנית, מפזרים מעל את פירורי הלחם ומעל את יתר 50 גרם הגבינה.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כחצי שעה, עד שהמאפה מזהיב.
אוכלים חם, מומלץ עם כרוב כבוש בצד.

תמונות ראשונות עם המצלמה החדשה. ירידה לצורך עלייה.