מה אפשר לקנות עכשיו כדי שיהיה קל יותר לארח בסוכות?

כשהייתי תיכוניסטית פוחזת היינו שורצים בביתו של מוטי, אחד החבר'ה משכמו ומעלה, והרגשנו חופשי לחגוג לו על המטבח. החגיגה הזו כללה כמובן פשיטה תכופה על המקרר והמזווה, וכן התנסויות במתכונים שתפסו לנו את העין בצורה אופיינית לבני עשרה - יותר מדי ביטחון עצמי ופחות מדי יכולת הבנת הנקרא. 

באחד משיטוטיי בפריזר של מוטי (לא נעים לספר באיזה גיל למדתי שלחטט במקרר ובפריזר של אחרים נחשב לא מנומס), גיליתי כמה חבילות גבינה. משום מה זה היה נראה לי הזוי לחלוטין.

כאילו, מי מקפיא גבינה? למה?! אצלי בבית לא עשו את זה, אז מן הסתם זה ראוי לגיחוך! 

העניין כל כך הצחיק אותי שיצרתי מגנט מפימו בצורה של חתיכת גבינה עם הכיתוב We Freeze Cheese. 

כן כן, לשתי, ערבבתי צבעים, פיסלתי, הטבעתי חורים עם קצה מחק עגול, אפיתי, קיררתי, כתבתי עם צבע טוליפ והדבקתי למגנט. 

מאז ומתמיד אני מתמסרת לבדיחות מעל ומעבר לטעם הטוב. 

את המגנט, ששבר כנראה שיא גינס ביחס בין השקעה מופרכת למצחיקות קלושה, השארתי על דלת המקרר של מוטי, מלאת גאווה וסיפוק עצמי. 

בפעם הבאה שביקרתי, גיליתי לתדהמתי שהמגנט איננו. שאלתי את מוטי, והוא סיפר לי במבוכה שאמא שלו נעלבה מהמגנט וזרקה אותו לפח. 

הוי ההלם והעלבון!

כמה התאבלתי על המגנט הזה, פרי עמלי שהושלך כלאחר יד, והתמרמרתי על האמא שלא ידעה להעריך לא הומור טוב ולא מלאכת יד יצירתית ואותנטית. 

איכשהו הצלחתי לאסוף את השברים (רק מטפורית) ולהמשיך הלאה בחיי.

עשור לאחר מכן, מאובזרת במטבח משלי, גיליתי לבושתי שלהקפיא גבינה זה ממש ממש חכם ויעיל! כשיש גבינה במקפיא ומזווה מצויד, אפשר להכין ארוחה אמיתית בלי צורך בקניות. 

לזניה? פיצה? קיש? תפו"א מוקרמים? המרכיבים במרחק של כמה דקות הפשרה. אני כותבת את הפוסט הזה במוצאי יום כיפור לאחר שנזכרתי שהתנדבתי להביא מחר ארוחה למשפחה מהקהילה שנולד להם תינוק. 

ובכן, הוצאתי גבינה מהפריזר ותקתקתי להם לזניה ומרק עדשים ממה שהיה במקרר ובמזווה, ועוד הספקתי להעמיד מדיח, לענות למיילים ולכתוב את הפוסט הזה.

אז זאת ההזדמנות להכריז בפומבי: 

אמא של מוטי, צדקת! 

(אבל למה זרקת את המגנט, למה :(( )

אם בהקפאות ובמטבח מצויד עסקינן, רציתי לעשות לכם רשימה שתקל עליכם בשבוע הבא. 

אולי עוד לא חזרנו לפיפי שקוף אחרי יום כיפור (טו מאץ'?) אבל סוכות בפתח. מלבד ארוחות חג יש גם ילדים בחופש, טיולים ואירוחים מתוכננים וספונטניים. אם אתם טיפוסים שכל הזמן קופצים להשלמות, הרשומה הזאת בשבילכם.

אתם ממילא עושים קניות לחג, נכון? אז הנה כמה רעיונות לעוד מוצרים שאתם יכולים לקנות כדי לחסוך כסף על מכולת, גזלנים ודוכני אוכל במחיר מופקע. שלא לדבר על העצבים והרכישות הספונטניות והיקרות בכל מסע השלמות בסופר.

מה אפשר לקנות עכשיו כדי שיהיה לכם קל יותר לארח בסוכות?

מוצרי אפייה בסיסיים: קמח, סוכר, שמן

אנחנו משתמשים בדרך כלל ב-1-2 קילו קמח בשבוע, ובקילו סוכר וליטר שמן פעם בשבועיים שלושה. חובה שיהיה סטוק סביר כדי לבשל בזול בדרך קבע, ובשבועות חופש במיוחד. חלות, פוקאצ'ות, עוגות, עוגיות, מאפינס, פנקייקים… הכל מתחיל במוצרי היסוד האלה. ודאו שיש שפע בבית. זה לא מתקלקל.

מוצרים לאפייה חלבית שווה: חמאה, שמנת מתוקה עמידה, שוקולד, פירות קפואים

גם אם אתם בדרך כלל אופים פרווה בשבתות, אולי במהלך חול המועד תהיה הזדמנות להכין עוגיות חמאתיות, מוס עשיר או עוגה מושחתת? אם יש לכם את כל המרכיבים במקרר ובפריזר, אתם יכולים להיות ספונטניים, ולא צריך לעבור במאפייה ולשלם מחירים מופקעים. כל המוצרים הנ"ל מחזיקים שבועות עד חודשים במקרר/פריזר/מזווה, אז כל עוד אתם בטוחים שתשתמשו בהם מתישהו בחודשיים הקרובים, זו רכישה משתלמת. 

אופציה למתקדמים: כשיש 20 דקות פנויות (מוצאי חג?) מכינים בצק עוגיות מושחת, מגלגלים לכדורים ומקפיאים. כשבאים אורחים אופים את כדורי הבצק ישר מהפריזר, ויש עוגיות טריות מהתנור תוך 10 דקות.

גבינה מגוררת

כאמור, כשיש גבינה בפריזר, יש ארוחה בהישג יד. אפשר להקפיא כל גבינה קשה - צהובה, מוצרלה, פרמזן, חאודה… לא בהכרח הייתי מגישה אותם בפלטת גבינות טרייה (למרות שזה לא סוף העולם), אבל בתבשילים ובמאפים לא תרגישו בהבדל.

הזמינו חברים לערב פיצה בסוכה, הכינו פסטה מוקרמת, לזניה או מרק בצל צרפתי עם גבינה וטוסטונים, והכל בלי צורך לקפוץ לסופר. 

תקשיבו לאמא של מוטי. היא אישה חכמה. 

חטיפים ופינוקים

כן כן, אני, בישול בזול, ממליצה לכם לקנות ג'אנק הביתה. וכי למה? כדי להימנע מהוצאות גבוהות בהרבה על אוכל בחוץ וסביב יציאות. קנו כמה אריזות חיסכון של 5-10 שקיות חטיפים אישיות, והילדים מרגישים שפע כשיוצאים לטיול ולא מתחננים לרדת למכולת לקנות חטיפים. תדאגו למכל או שניים של גלידה שיחכו בפריזר בסוף היום ותוכלו להגיד "לא" בביטחון כשהילדים מבקשים טילונים מהגזלן ב-13 שקל ליחידה, או עצירה בגולדה בעלות 30 ש"ח לכל סועד. 

יש לי דעות על העניין הזה שיספקו לכמה פוסטים (שעוד יגיעו), אבל נסתפק כרגע בגרסה הקצרה: 

אם אתם רגילים לקנות הרבה אוכל בחוץ, נסו לתכנן מראש התפנקות אחת בבית במקום, ותראו איך הולך. אולי תופתעו לטובה. 

שיהיו מועדים לששון ובלי לבזבז יותר מדי ממון!

רצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה

מתי בפעם האחרונה שיניתם את הטמפרטורה בתנור? 

אצלנו, עד לפני כמה שנים, התנור כוון כמעט תמיד ל-180 מעלות. לפעמים הורדתי קצת את החום לבישול איטי יותר, לפעמים העליתי ל-200 מעלות אם חששתי שהעוף לא יהיה מוכן בזמן לשבת, אבל זהו בגדול. אם לא היה לתנור מדחום אלא סתם כפתור "הפעל", כנראה שזה לא היה ממש משנה לי.

 

אבל אז, בעקבות הספר הנהדר Salt Fat Acid Heat, גיליתי את האור! כלומר, גיליתי את החום. 

ידעתם שאוכל יכול לצאת ממש טעים אם נותנים לו מכת חום גבוהה וקצרה במקום אפייה איטית בחום נמוך יותר? ירקות יוצאים רכים-אך-לא-מסמורטטים עם מעטפת זהובה וצלויה. עוף יוצא עסיסי עם עור פריך. פיצות יוצאות לוהטות ומבעבעות עם תחתית קריספית תוך 4-5 דקות. החום הגבוה מוציא מהאוכל טעמים מעושנים, מקורמלים ומורכבים שלא ידעתי שאפשר למצוא בבישול ביתי. 

למדתי בשנים האחרונות שיש הבדל עצום בין אפייה וצלייה. חלות, עוגות ומאפים אתם רוצים להמשיך לאפות בחום של סביב 180 מעלות. אבל ירקות, בשר ועוף אפשר לצלות, וזה הרבה יותר טעים! שימו חום על מקסימום. תפעילו מצב גריל. נצלו את הפונקציות שיש לתנור שלכם להציע.  

שימו לב שכדי לקבל צלייה טובה, אוכל צריך חשיפה לאוויר החם בתנור. רק החלקים שנחשפים לאוויר החם נעשים קריספיים. אז אם אתם רוצים לצלות, אל תערמו מלא אוכל בתבנית אחת קטנה. רווחו את מה שאתם צולים על כמה תבניות, או השתמשו בתבניות התנור הגדולות, ותעשו כמה נאגלות אם צריך. נסו ותראו ישועות.

מילת זהירות אם מעולם לא כיוונתם תנור מעל 180 מעלות: ובכן… חום מקסימלי זה חם. ממש. ודאו שאתם שומרים על הידיים מפני כוויות עם כפפות מטבח טובות. לא להוציא מגש לוהט בעזרת מגבת מטבח דקיקה ומתפרקת, טוב? מה שעובד ב-180 מעלות, לא עובד ב-240 מעלות. ודאו גם שיש לכם משטח פנוי וחסין חום להנחת התבנית, שלא תסתובבו במטבח כמו טמבלים עם תבנית לוהטת ביד.

עכשיו כשסיימנו תדריך בטיחות, יאללה, בואו נצלה תפוחי אדמה! נכון לוקח נצח לאפות תפו"א בתנור? כל השנים האלה שאפיתי אותם שעה וחצי והם יצאו שמנוניים מחד ויבשים מאידך, שרופים בקצוות ועדיין קשים מדי באמצע... זה בגלל שלא הבנתי לנפשו של תפוח האדמה. הוא לא רוצה שיאפו אותו על חום בינוני בתבנית מכוסה וצפופה. הוא רוצה שיעטפו אותו בשמן ויצלו אותו, חם מהיר, ועם מקום להתרווח. ככה יתקרב יותר להגשמת ייעודו בעולם - להידמות בטעמו כמה שיותר לצ'יפס. 

ואם כבר ברצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה עסקינן, תפוח האדמה לא רוצה שתבזבזו אפילו שנייה מהחיים שלכם בשטיפת תבניות! בשביל זה יש נייר אלומיניום רחב - יריעה אחת מכסה את כל המשטח של תבנית תנור סטנדרטית. מעל זה מוסיפים שכבה של נייר אפייה כדי למנוע הידבקות, צולים להנאתנו, ובתום הבישול זורקים את כל הניירת לפח, ואין כלים. תפוחי האדמה ישמחו בשמחתכם.

כיום אני מכינה תפו"א צלויים לארוחת ערב בערך פעם בשבוע. זה לא צ'יפס, אבל זה קרוב בטעם בעשירית מהמאמץ, וזה תמיד מתחסל. כמו צ'יפס, תפו"א צלויים הם הכי טעימים כשמגישים מיד. 

תפו"א צלויים בתנור

מאת: בישול בזול

עלות: 6 ש"ח

כמות: 4 מנות

מרכיבים

7-8 תפוחי אדמה בינוניים-גדולים

1/3 כוס שמן (אם זה מלחיץ אתכם שימו פחות, אבל עדיף יותר, שהכל יתעטף בשמן כמו שצריך. בתום הצלייה חלק מהשמן נשאר על הנייר, לא הכל נספג)

2 כפיות מלח

הוראות הכנה

מדליקים את התנור, מכוונים לחום מקסימלי, ונותנים לו להתחמם בזמן שמכינים את תפוחי האדמה.

קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות גסות, בגודל פרק אגודל בערך.

מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום רחב, ומניחים מעל נייר אפייה.

שמים את תפוחי האדמה בתבנים המרופדת, שופכים מעל שמן ומלח, מערבבים עם הידיים, ומרווחים את תפוחי האדמה בתבנית לשכבה אחידה. זכרו שאנחנו רוצים שכל חתיכת תפוח אדמה תיחשף לאוויר כמה שיותר, ולא תיחנק עם עוד מיליון חתיכות מסביבה. ספייס = קריספיות.

צולים את תפוחי האדמה כ-20 דקות, עד שהם מזהיבים.

דרוש: מבוגר פחות חולה (מפ"ח)

נכון בחורף, כשכל המשפחה חולה, אין באמת מצב להיות חולה בעצמך כי אתה צריך לתפקד?

נכון שזה שיש לו חום, אבל לא מקיא באופן אקטיבי, הוא זה שיחלק תרופות לכולם באמצע הלילה, חרף מחלתו? זה שחש רק חולשה וכאבים הוא זה שירים וינענע וירגיע, כאשר בן הזוג השני צריך לרכז את כל מאמציו בלנשום באופן עצמוני?

ובכן, כעת אישי ואני מעבירים בינינו את האחריות באופן דינמי – כל פעם מישהו אחר הוא המבוגר הפחות חולה (להלן, מפ"ח), ותכלס נמאס לנו. על כן אנחנו מחפשים לרענן את השורות ולגייס מפ"ח שיאייש את התפקיד במשרה מלאה, עד תום החורף ו/או הוצאת השיניים של הביזולון (הוא עוד עובד על הראשונה, אז יש זמן).

דרישות התפקיד: יכולת תפקוד תחת לחץ תוך-גולגולתי מוגבר, היכרות עם מגוון משככי הכאבים לילדים, דבקות במשימה, חיסון שפעת בתוקף.

רכב חובה (לאיסוף הילד מהמסגרת שברוב טמטומכם שלחתם אותו אליה, בתקווה שאולי הוא לא נדבק).

העבודה במשמרות של 23.5 שעות, עם חצי שעה מנוחה שתינתן בזמני הפוגה בהם כל המשפחה מעולפת בו זמנית.

אופק קידום מרהיב, עם פוטנציאל צמיחה לתפקידים הבאים: המבוגר הפחות עייף ("אני יודע שעכשיו רק 4:30, אבל את קמת אליו כל הלילה"), המבוגר הפחות נגעל ("אתה תאכיל אותו מוצקים, ואני לא רוצה לדעת מה אתם עושים שם. תודיע לי כשהוא יודע להשתמש בכפית בלי לדחוף אותה לאוזן"), והמבוגר הפחות חרדתי ("זה בסדר, גם לנועם מהגן הייתה פריחה כזאת. אני רק אלך לבדוק אם טר"מ עוד פתוחים").

המיונים לתפקיד המפ"ח יכללו העמדה מתוזמנת של סירי מרק עוף ושטיפת מזרקי מוקסיפן ונובימול (בונוס לאלה שלא נגעלים מנרות!), החלפת חיתולים, פיג'מות ומצעים בחושך, מציאת טישו (עדיף לא משומש) בזמן מינימלי מכל נקודה בבית, וגיוס בכפייה של סבתות לעבודות טיפול משלימות.

מדובר בתפקיד מאתגר, פיזית ונפשית, ולא מאוד מתגמל. תנאים מחפירים למתאימים! מהרו להגיש מועמדות!

-----

כבר העליתי פוסט על מרק עוף, ואין לי המון מה להוסיף, מעבר לעוד שכלול מתודי שחוסך זמן וכסף.

נכון אמרתי שלא צריך צרור שלם של שמיר ופטרוזיליה על כל סיר? אני מוצאת שצרור של שמיר וצרור פטרוזיליה מספיקים ל-5–6 סירים, אז מדי כמה שבועות אני קונה עשבים, מכינה מהם שקיות תיבול למרק ומאפסנת אותן בפריזר. מוציאים שקיות סנדוויץ', בכל שקית שמים ⅕ או ⅙ צרור פטרוזיליה, ⅕ או ⅙ צרור שמיר, עלה דפנה, 5 גרגרים של פלפל אנגלי ו-5 גרגרי פלפל שחור.

אנחנו מחזיקים סלרי במקרר תמיד, אבל אם אתם לא מאוכלי הסלרי הקבועים, אפשר גם לקנות צרור סלרי ולהוסיף אותו לשקיות.

על שקיות הכנפיים למרק כבר סיפרתי בפוסט הקודם, ויתר הירקות שצריך מחזיקים במזווה או במקרר לפחות שבועיים שלושה (חוץ מקישוא, אבל אם אין, אפשר גם בלעדיו). כך אפשר להעמיד סיר מרק עוף תוך כמה דקות.

המועמדים לתפקיד המבוגר הפחות חולה מוזמנים לאמץ את השיטה.

(בעוד 5 דקות כולכם תהיו מרק)

מה עוד עושים עם בצק חלה?

מי הולך להכין השבוע חלות יפות וריחנית לשבת? אחרי שבוע של פסח, שלא לדבר על השבועות שלפני, עם ארוחות פסטה ברוטב פירורי לחם וביסקוויטים על מצע שקדי מרק, הגיע הזמן לחמץ המנחם והאולטימטיבי. מתכון מוצלח לחלות כבר יש בבלוג, אז הפעם קבלו כמה שכלולים ושימושים נוספים לבצק החלה.

עם בצק חלות אפשר להכין מגוון מטעמים, לדוגמא, עוגות שמרים. אם כבר טרחתם והכנתם בצק שמרים למה שלא תקחו חלק מהבצק, תרדדו, תמלאו במילוי האהוב עליכם ותגלגלו לרולדה? קיבלתם 2 מנות מושקעות מבצק אחד. היתרון בבצק חלות הוא שבדרך כלל הבצק פרווה, כך שתוכלו ליצור ממנו בקלות אחלה עוגות שמרים, פרווה גם הם.

עוד רעיון שהוא יציאה גאונית של האיש שלי - שומרים חלק מהבצק להכנת מיני משה בתיבה, מתאבן קבוע אצלנו בארוחות שבת. נחטף שאין דברים כאלה.

אז אם אתם ממילא מכינים בצק השבוע, למה שלא תכינו על הדרך עוד כמה מנות? בפוסט היום שלושה מתכונים שעושים שימוש יצירתי בבצק חלה. כמויות הבצק במתכונים לא הכי מדוייקות, אני בדרך כלל פשוט חוטפת מקערת הבצק לפי העין ולפי מה שאחראי החלות מאשר. אבל לדעתי מדובר ביתרון - זה מעיד על הגמישות והסלחנות של המתכונים האלה. 

קראנץ' שמרים ושוקולד (פרווה ללא מרגרינה)

הקליעה המוצלחת של הקראנץ׳ מצריכה אימון. בהתחלה חצאי הרולדה יתפרקו לכם בידיים קצת והמילוי יישפך קצת. אל דאגה, הטכניקה מגיעה אחרי 2-3 נסיונות, וגם קראנץ' חצי מפורק הוא נורא יפה ומרשים. מנסיון :) לחלופין, אפשר לוותר על עניין הקראנץ', לאפות את הרולדה כמו שהיא ושלום על ישראל.

מרכיבים לקראנץ' אחד
1 כדור בצק חלה /שמרים בגודל של כ-2 אגרופים
1 כף שמן
1 ו-1/2 כפות קראו
3 כפות סוכר

הוראות הכנה
מרדדים את הבצק לעלה בגודל של דף A4 ומורחים עליו את השמן. מערבבים את הקקאו והסוכר בקערה קטנה וזורים מעל הבצק. מגלגלים את הבצק לרולדה. בעזרת סכין חדה חותכים את רולדת הבצק לחצי. מהדקים את קצוות החצאים אחד לשני וקולעים את החצאים זה עם זה לקבלת צמת בצק. ומניחים בתבנית אינגליש קייק משומנת או מרופדת בנייר אפייה ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כחצי שעה, עד שהמאפה תפוח וזהוב.

הדרכה מצולמת:

חותכים את הרולדה לחצי בעזרת סכין חדה

הנה היא, חתוכה וקצת מתפרקת

מהדקים את הקצוות וקולעים בעדינות את חצאי הרולדה

ממשיכים לקלוע, ומהדקים בסוף את הקצוות

הנה קראנץ'! אפשר גם לסדר אותה בצורת עיגול 

ולאפות על תבנית שטוחה. לשיקולכם.

כדורי קינמון (פרווה ללא מרגרינה)

בהשראת לחם הקופים המוכר, אבל בגרסת פרווה קצת פחות מושחתת. את הקינוח הזה בוצעים בידיים ישירות מהתבנית, והיא מתחסלת בלי ששמים לב. אפשר להכין מכל כמות של בצק, מקסימום תצטרכו עוד קצת שמן או סוכר קינמון.

מרכיבים
1 כדור בצק חלה/שמרים בגודל 2 אגרופים
2 כפות שמן
3 כפות סוכר
1/2כפית קינמון
אופציונלי: קמצוץ מכל אחד מהתבלינים הבאים : אגוז מוסקט, ציפורן, גינגר, פלפל אנגלי

הוראות הכנה
מניחים בקערה קטנה את השמן ובקערה שניה מערבבים את הסוכר, הקינמון, ואת התבלינים האחרים אם משתמשים. קורצים מהבצק כדורים בגודל של אגוזי מלך, מגלגלים כל כדור בשמן, אז בסוכר הקינמון ומניחים בתבנית. כל תבנית בינונית תתאים. הכדורים צריכים לגעת אחד בשני אבל לא להיות צפופים, שיהיה להם מקום לתפוח. אם נשאר סוכר קינמון זורים אותו מעל הכדורים. אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-25 דקות עד שהכדורים תפוחים וזהובים.

מיני משה בתיבה

אוהבים משה בתיבה? אמנם נקניקיות זה לא הדבר הכי בריא בעולם, אבל לפחות בצק העלים התעשייתי ומלא המרגרינה נחסך מכם. אנחנו מחזיקים קבוע חבילת נקניקיות בפריזר, ומכינים מכמה נקניקיות מתאבן שכולם אוהבים. מגישים עם מיונז שום וצ'ילי מתוק ומקווים שהאורחים לא יחסלו אותם עד שתסיימו להגיש את שאר המנות. בונוס- אם אתם מחזיקים נקניקיות טבעול בבית תוכלו בקלות להכין בגרסת פרווה כדי שגם הצמחונים יהנו.

מרכיבים
נקניקיות כמספר הסועדים, מופשרות, אם הן באו מהפריזר
בצק חלה, כמות בגודל של חצי אגרוף בערך, תלוי במס' הנקניקיות כמובן

הוראות הכנה
חותכים את הנקניקיות לשלישים או רבעים. צובטים מהבצק חתיכות בגודל חצי מסטיק עגול בערך, יוצרים מכל חתיכה נחש קטן ומשטחים אותו קצת באצבעות. כורכים כל נחש סביב חתיכת נקניקייה ומהדקים. מסדרים את המשה בתיבה-ים בתבנית שטוחה מרופדת בנייר כסף או נייר אפייה ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, כ-10 דקות, עד שמעטה הבצק זהוב מעט.

מוקפצים פרק ב' - בשר טחון ופלפלים

זוכרים שטענתי שאני עושה סדרת מוקפצים? מאז העליתי לחם תירס, עוגת גבינה, ומוקפץ אחד בלבד. הפעם אנסה לחזור לפוקוס עם המוקפץ השני בסדרה. אבל לפני שניגש למוקפץ עצמו, אני רוצה לדבר על נושא שברוב טמטומי התוודעתי אליו רק לאחרונה - פירות וירקות סוג ב' (רואים איך זה קשור לכותרת? הא? איזה תחכומיישן). 

עד לאחרונה גרנו די קרוב לסופר שכונתי ופקדנו אותו מעת לעת, שכן מחירי הפירות/ירקות והבשר היו דווקא סבירים. יותר משלוש שנים קניתי שם, ואף פעם לא חשבתי לשאול מה הקטע שלפעמים יש קופסאות עם פירות או ירקות מתחת לדוכנים/ערימות הרגילות. חשבתי שזו  סחורה שלא פרקו, שלא נשאר להם מקום, אנא ערף. לפני כמה שבועות קראתי בקבוצת פייסבוק שבחלק מהדוכנים בשוק ולפעמים בסופר אפשר למצוא סחורה סוג ב'. הם הוסיפו שבדרך כלל מדובר בפירות/ירקות סבירים לגמרי, במיוחד אם משתמשים בהם לבישול או אפייה.

בשבוע שעבר עברתי במקרה בשכונה הישנה שלנו ועשיתי קניות. לקחתי לי כמה פלפלים מהקופסא למטה, במקום מהדוכן למעלה, ושאלתי בקופה מה הקטע. מסתבר שאכן מדובר בסוג ב' כך ששילמתי 3 ש"ח על קילו פלפלים! ווהו! הפלפלים אכן היו ממש סבבה. אולי טיפה יותר מקומטים, אבל שליש מהמחיר, אז למי אכפת? ממילא הם נכנסו למוקפץ עוד באותו הערב ובאמת שלא היה שום דרך להרגיש בהבדל.
מעכשיו החלטתי שאני יותר מודעת לנושא של סוג ב'. כל סופר שאני הולכת אליו אני מתכוונת לשאול אם יש להם סוג ב' ואיפה הוא נמצא. לא לכולם יש, אבל גם כשיש, בדרך כלל לא מפרסמים את זה בשום מקום, וצריך פשוט להיות מיודעי הח"ן.

ועכשיו למוקפץ מספר 2 בסדרת המוקפצים שלנו, עם טעמים קלאסיים - סויה, פלפלים וטיפה מתוק. פה אנחנו מתמקדים בירק אחד בלבד ונמנעים מלזרוק פנימה את כל תכולת המקרר. ככה מקבלים טעמים מובחנים יותר ולא כל פעם יוצא פחות או יותר אותו מוקפץ עם אותם ירקות שיש תמיד. כשמשתמשים בכמה פלפלים בצבעים שונים יוצא תבשיל צבעוני וכיפי, מלבד היותו טעים וקל להכנה כמובן. שימו לב שאני משתמשת פה בבשר טחון. מוקפץ זה אחלה דרך למתוח בשר טחון כשמרווחים אותו עם מרכיבים זולים יותר כמו ירקות.

בשר ופלפלים מוקפצים בסויה
מאת: בישול בזול 
עלות: כ-30 ש"ח 
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים

2 כפות שמן

1 בצל פרוס

4 פלפלים בצבעים שונים, פרוסים

קמצוץ צ'ילי גרוס, או יותר אם אתם אוהבים חריף

500 גרם בשר טחון

1 כף סוכר

3 כפות רוטב סויה

הוראות הכנה

מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את הפלפלים והצ'ילי ומטגנים עוד 5 דקות עד שהפלפלים מתחילים להתרכך. מוסיפים את הבשר הטחון, מקפיצים ומפרידים את גושי הבשר, עד שרוב הבשר שינה את צבעו מאדום לחום. מוסיפים את הסוכר והסויה ומקפיצים עוד דקה או שתיים, עד שכל הבשר מבושל.

איך לא לפשל במטבח לעולם

זה היה אמור להיות אכיל

כשאנחנו דוהרים אל עבר מפגן הקולינריה השנתי שהוא ליל הסדר, אני רוצה לעצור לרגע ולדבר דווקא על כשלונות במטבח. אוכל מפוייח או נא, טעמים מוזרים, מרקמים משונים, פגיעות ברכוש, בגוף או בנפש, הכל יכול לקרות במטבח. ככל שאתם בשלנים מנוסים יותר, כך תוכלו להנהן בהסכמה ובהזדהות על יותר סעיפים ברשימה הנ"ל. אני עשיתי את כולם! כבוד!

נתחיל בספויילר, התשובה לשאלה בכותרת "איך לא לפשל במטבח לעולם" היא בפשטות, לא להיכנס לשם בכלל. אפילו אם תיכנסו רק כדי להביא את המלחייה, אתם עלולים להיתקע בפינה של השיש, או להחליק על הבלטות ולשבור משהו. חבל. אם אתם טיפוסים פרפקציוניסטים ששונאים כישלונות, אמצו תחביב פחות מסוכן, כמו מקרמה. במילא אף אחד לא יודע מה זה מקרמה ועל כן אף אחד לא ידע לזהות אם נכשלת או לא.

היום, בטרם תיכנסו ללחץ הכל-חייב-להיות-מושלם-לליל-הסדר אני פותחת בפניכם את מאגר הכשלונות האישי שלי. זה שאני בלוגרית וחובבת בישול לא אומר שאני לא נכשלת. להיפך, ככל שמבלים יותר זמן במטבח, ככה מעלים את הסיכוי לנפילות קשות במיוחד. 

הכל התחיל בפרוייקט האפייה העצמוני הראשון שלי. החלטתי להכין בראוניז על פי מתכון הבית, אותו עזרתי, או יותר נכון, "עזרתי", להכין עשרות פעמים. התוצאה הייתה דיקט דק, שטוח, ועם קראנץ' מטריד של סוכר שפירוש לא התמוסס בתערובת. לא נראה לי שזה מנע ממני לזלול את מעשה ידי להתפאר.

פעם ראשונה שהכנתי רוטב קרמל, אי שם בשנות העשרה לחיי, הוצרכתי לערבב שמנת רותחת עם סוכר רותח. מה חבל שיש הפרש של עשרות מעלות בין חומו של שמנת רותחת (=חם מאוד) וחומו של סוכר רותח (=סופר חם אין דברים כאלה), מה שגורם לנוזלים לשחרר אנרגיה בפתאומיות ולקפוץ לכל מקום כשהם נפגשים. התוצאה - כוויה באגודל שצלקתה נשארה עד היום, ופחד מדברים חמים. זה נחשב פגיעה בנפש נכון?

מוס קרמל (יש לי בעיה עם קרמל...) שהוכן על פי הוראותיו המדוקדקות של ספר הקינוחים של הקורדון בלו. הג'לטין איכשהו לא התערבב כמו שצריך, נפגש עם הקרמל שאף הוא לא התערבב לחלוטין, ויצר מעין טקסטורה של מדוזה. באמת, מוס מדוזה. היא טעים, אבל המרקם היה כל כך מטריד שפשוט היה בלתי אפשרי לאכול את זה. אפילו סבי, ניצול שואה שידוע בקרב המשפחה כהכי לא בררן שיש - אוכל מפוחם, אוכל על סף הקלקול ומעבר לו, זה לא מטריד אותו. אז אפילו סבא, לא הצליח לאכול את זה.

מכירים עוף חמוץ מתוק? אז אני ייצרתי איכשהו עוף מר מתוק. הרבה פעמים ראיתי ששמים פרוסות של לימון בתוך עוף וחשבתי כי טוב. אני לא יודעת מה קרה אבל הלימון שחרר לתוך הרוטב מרירות נוראית שהרס את העוף ומצאנו את עצמנו עשר דקות לפני שבת מחממים נקניקיות מהפריזר.

אולי הכישלון הכי דרמטי שלי, וללא ספק הכי מתועד, היה הניסיון שלי להכין ג'לי תפוחים. רציתי להכין סוכריות גומי ביתיות, כמו האלה שקונים לפי משקל בסופר או בשוק. לכאורה המתכון היה נראה קל. מרתיחים מים סוכר וג'לטין, מערבבים פנימה תמצית טעם וצבע, מקררים ופורסים. אהא. זה מה שיצא מזה.

יאמי

אם חשבתם שתוצאה כזו תגרום לי לזרוק את מעשה ידי בבושת פנים, אתם פשוט לא מכירים אתי. הבאתי את תבנית הג'לי הסרבנית למפגש חברתי ונתתי לכולם להתרשם, לטעום ולתקוע בג'לי סכינים בניסיון לחלץ אותו מהתבנית. היה מצחיק, אבל ג'לי אכיל לא יצא מזה. מכיוון שאני כמובן גאה בכל בישולי, גם באלה שלא בדיוק יצאו כמו שצריך, העליתי את אלבום התמונות המתעד את מאבק הג'לי העיקש לפייסבוק. הפלא ופלא, גם פייסבוק בכבודו ובעצמו פירגן לי על היצירה. תודה פייסבוק, חיממת לי את הלב.

יש גם כשלונות פחות דרמטיים. הרבה דברים שפשוט לא יצאו טעימים (אני מדברת עליך קארי סלק), או שיצאו טעימים, אבל רק לדעתי (אני עדיין חושבת שהעוף האפריקאי בעגבניות וחמאת בוטנים היה טעים לאללה. חבל שהייתי היחידה...). יש כמובן את האורז ששכחנו על הגז (יום וחצי של חלונות פתוחים באמצע נובמבר עד שהריח השרוף התפוגג), כמה עוגות אפויות מדי או לא אפויות מספיק, כמה תבשילי בשר במרקם מסטיק, כמה פשטידות הדומות לקיא באופן מחשיד... באמת אי אפשר להיזכר בהכל.
האחרון, לפני שבוע וחצי, היה עוגת רולדה שניסיתי להכין עליה קישוטים בעזרת צביעה של מעט מהבצק בקקאו והזלפה של דוגמאות על התבנית בבצק הכהה לפני שיטוח יתר הבצק בתבנית. לרולדה הראשונה זה באמת עבד. השניה... ובכן, ייתכן שכניסת שבת מצאה אותי יושבת ליד השולחן מנשנשת ערימת קרעי עוגה שנדבקו למגבת ולנייר האפייה עם זיק של טירוף בעיניים. 

מה שאני מנסה להגיד פה זה שטעויות קורות לכולם, והרבה. אם תפחדו מהם לעולם לא תוכלו לבשל. אל תתנו לפחד לשתק אתכם, הצטרפו לחגיגה. במקרה הטוב, יצא לכם משהו טעים, במקרה הרע, פייסבוק ירד עליכם, אבל היי, לפחות קיבלתם אחלה סיפור.

אין על הפוסט הזה מתכון, כי לא רציתי להלאות אתכם בעוד דיבורים. האיש הציע שאעלה מתכון ש"אי אפשר להיכשל בו" אבל אפילו כוס מים אפשר להפיל ולשבור. שלא לדבר על עגבנייה שיכולה להשפריץ לכם בעין, או קופסת טונה שיכולה לחתוך את האצבע בעת הפתיחה...

קבלו את הפוסט הזה כפוסט עידוד. אם אתם מתעסקים במטבח ודואגים להאכיל את האנשים שאתם אוהבים, בין אם אתם נהנים מזה ובין אם לא, בין אם אתם טובים בזה ובין אם לא, אתם עושים עבודת קודש ומגיע לכם כל הכבוד. 

בשלנים, תנו לעצמכם מחיאות כפיים!

אז מה הכשלון הכי מזעזע שלכם במטבח? שתפו! 

עיקריות בשריות זולות וקובה סינייה

כדי שמנה עיקרית בשרית תחשב אצלי כ"בישול בזול" היא צריכה לקיים לפחות אחד מהתנאים הבאים:

החלק הבשרי צריך להתבסס על נתחי עוף או בשר זולים יחסית 
בעוף מדובר בחזה, כנפיים, עוף טחון, ויש תקופות עם מבצעים גם על העופות השלמים והכרעיים (תלוי אם רשתות השיווק במצב מלחמה). יש גם איברי פנים זולים כמו קורקבנים וכבדים, אבל לי אישית יש פחות ניסיון איתם. בכל מקרה, מתכונים עם פרגיות ככל הנראה לא תראו כאן. 
בתחום הבשר מדובר בבשר טחון (אני קונה טחון מקפוא בקצבייה שבדרך כלל עולה 30-40 ש"ח לקילו. הטחון הטרי יקר ממש ואני לא באמת חשה בהבדל. והטחון שקונים במחלקת הקפואים גם יקר וגם מכיל כל מיני תוספי סויה וחלבון מן הצומח) ונתחים שלמים זולים, כמו מס' 2, 3, 8 ו-10 שעולים בדרך כלל סביבות ה-30 ש"ח לקילו כשהם קפואים. 

צריך שיהיה במתכון "מתיחה" של הבשר בעזרת רכיבים אחרים, זולים יותר, כמו ירקות, דגנים או קטניות 
יש המון דרכים למתוח בשר ועוף. אפשר לבשל אותם בקדרה עם ירקות וקטניות. אפשר להכין מהם רוטב או תבשיל שמוגש על ערימה של אורז או איטריות. אפשר להכין קציצות מבשר או עוף טחון ולהוסיף להם ירקות מגוררים ופירורי לחם. אפשר לעטוף אותם בפחזנית, או בלינצ'ס או פשטידה... לפעמים מדובר בקצת יותר התעסקות. בכל זאת, הרבה יותר קל לסדר כמה כרעיים בתבנית לשפוך מעל כמה תבלינים והיידה לתנור. אבל יש להתעסקות הזאת יתרונות: התוצאה היא גם זולה יותר, וגם בהרבה מקרים מהווה ארוחה שלמה, או כמעט ארוחה שלמה בפני עצמה.

אז עכשיו שאתם מכירים את ה"אני מאמין" של בישול בזול בנוגע לעיקריות בשריות, אפשר לגשת למתכון.
על הגרסא שלי לקובה סינייה אני עובדת המון זמן, מאז פתיחת הבלוג בערך. ההתאמה לבלוג ברורה - עיקרית שחצי ממנה עשויה בכלל מבורגול זול ומזין, עם טעמי הקובה האהובים עלי, ובלי הגלגול שאני לא מאוד מוצלחת בו. יש עוד מתכונים ברשת לקובה סינייה (או קובה בל סנייה), אבל חלקם עם כמויות לא ממש הגיוניות, חלקם עם כבש טחון, שהוא גם יקר וגם קצת יותר קשה להשיג, ורובם עם צנוברים שאמנם הם נורא טעימים, אבל יקרים בטירוף. אז החלטתי לפתח גרסא משלי. ליחסים המועדפים עלי בין המים לבורגול ובין הבצק למילוי לתבלינים הגעתי אחרי כמה איטרציות, נשאר רק עניין פעוט- הבצק נטה להתפרק ולהתפורר. הקובה אמנם היה טעים, אך לא אסטטי במיוחד. פתרון לבעיה הזאת הגיע מהמתכון של מתכוניישן ובו הבורגול נטחן במעבד מזון בתוספת בצל חי. אהא! מכיוון שבכל זאת אני אוהבת את המרקם הגרגרי של הבורגול, החלטתי לטחון רק חצי מהבורגול, להשאיר את היתר כמו שהוא, ולערבב.
אם כך, ללא קשקושים נוספים, הרי לכם המתכון שלי לקובה סינייה. המתכון גדול ומספיק להמון סועדים, אז הצטיידו בתבנית גדולה.

קובה סינייה (מאפה קובה בתבנית)
מאת: בישול בזול
עלות: כ-36 ש"ח
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים

לבצק הבורגול:

500 גרם בורגול דק (ג'ריש)

3 כוסות מים רותחים

1 בצל קלוף וחצוי

1 כפית מלח

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית פלפל אנגלי

1/2 כפית פלפל שחור טחון

1/2 כפית כמון

4 כפות שמן

למלית הבשר הטחון:

3 כפות שמן

2 בצלים קצוצים דק

3 שיני שום

1/2 כפית מלח 

1/4 כפית קינמון

600 גרם בשר טחון, או תערובת של עוף ובשר טחונים

חצי צרור בצל ירוק קצוץ

הוראות הכנה

מכינים את הבצק: מעבירים את הבורגול לקערה גדולה, שופכים מעל את המים הרותחים ומשהים רבע שעה. סוחטים עודפי נוזלים אם יש. טוחנים את הבצל במעבד מזון עד שהוא קצוץ היטב. מוסיפים למעבד המזון חצי מהבורגול המבושל וטוחנים במשך כדקה עד שהבורגל מתחיל להיעשות עיסתי. 

מערבבים את עיסת הבצל והבורגול עם יתר הבורגול המבושל ושאר מרכיבי הבצק עד שהעיסה אחידה.

בזמן שמשרים את הבורגול במים הרותחים מכינים את המלית: בסיר בינוני-גדול מחממים את השמן ומטגנים את הבצלים עד שהם נהיים שקופים ומתחילים להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את השום, המלח, הקינמון והבשר הטחון, ומטגנים תוך כדי ערבוב עד שהבשר מבושל ברובו, כ-5 דקות. מוסיפים את הבצל הירוק, מטגנים עוד דקה ומורידים מהאש.

מרכיבים את הקובה: משמנים תבנית גדולה, ומשטחים מחצית מבצק הבורגול בתחתית התבנית. מסדרים מעל את הבשר הטחון, ומעליו משטחים את יתר בצק הבורגול, ומהדקים ( לא למעוך יותר מדי. אנחנו רוצים שהקובה לא יתפרק, אבל שגם לא יהיה דחוס לגמרי). אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כחצי שעה, עד שהמאפה מזהיב מעט.

מגישים חם בליווי הזלפות נדיבות של טחינה.

געגועי לסבתא העיראקית שמעולם לא היתה לי

מבוא לבישול בזול #7 - טיפים לקניות ובישולים

זהו חברים, הגענו לפוסט האחרון במבוא לבישול בזול. אתם יודעים כבר שיותר זול לבשל בבית מאשר לאכול במסעדה או לקנות מוצרים מועבדים. אתם יודעים אילו מאכלים עדיף לצרוך יותר ואילו פחות, ואתם יודעים איך להשוות מחירים. נשארו רק כמה טיפים קטנים שאני רוצה לתת לכם לפני שאני שולחת אתכם לדרככם הזולה והחסכונית.


בקניות

התייחסו בחשדנות למבצעים - זה שמוצר הוא במבצע לא אומר שהוא זול, משתלם, או שכדאי לכם לקנות אותו. כדאי לשאול את עצמכם כמה שאלות:
האם המחיר באמת יותר טוב מהמתחרים, או שהם סתם אומרים את מילת הקסם "מבצע" כדי לפתות אותי?
האם זה מוצר שהייתי קונה בכל מקרה, או שאני סתם הולך לבזבז כסף על משהו שאפשר להסתדר גם בלעדיו?
האם המבצע הזה גורם לי לקנות כמות גדולה של מוצרים בעלי תאריך תפוגה קרוב? האם אני אספיק לאכול את כל מה שקניתי לפני שהוא יתקלקל?
אם הם מציעים לי מתנה, האם יוצא שאני משלם עליה אקסטרה? האם אני באמת צריך את המתנה הזאת? 

בדרך כלל יותר חסכוני לקנות אריזות גדולות יותר, אבל לא תמיד - השוו מחירים, ולפני שאתם קונים את האריזה הגדולה וודאו שאתם באמת הולכים להשתמש בכל מה שקניתם. חבל לקנות צנצנת ענקית של מיונז אם אתם אוכלים מיונז פעם בחודשיים. זכרו גם שלפעמים אי אפשר לשפוט את גודל המוצר לפי המראה. מכירים את שקיות הצ'יפס שהן 70% אוויר? את הבונבוניירות שהן 80% פלסטיק ונייר גרוס?. חפשו תמיד את המשקל או הנפח שמצויינים על האריזה.


לפעמים צריך לברר את המחיר ל-100 גרם/מיליליטר כדי להשוות מחירים בין מוצרים בגדלים שונים -  בקבוק של 1 ליטר שמן זית עולה 40 שקל, ובקבוק של 700 מ"ל עולה רק 35 ש"ח. מה עדיף?  אם הסופר שלכם נחמד, הוא יכתוב את המחיר ל-100 מ"ל על תווית המחיר שעל המדף. אם לא, אתם יכולים לחשב אותו בעצמכם. אם ליטר (שזה 1000 מיליליטר) עולה 40 שקל, אז 100 מיליליטר עולים 40/10=4 ש"ח. אם 700 מ"ל עולים 35 ש"ח, אז 100 מיליליטר עולים 35/7= 5 ש"ח ל-100 מיליליטר. כלומר, עדיף לקנות במקרה זה את הבקבוק הגדול, כי המחיר למ"ל יותר זול. אל תהססו לשלוף את הפלאפון ולחשב במחשבון מה עדיף. אין צורך להתבייש. כולם יחשבו שאתם סתם כותבים סמס :)


אם אתם רואים מוצר שמחירו קפץ באופן קיצוני ובלתי צפוי, נסו לחשוב איך אפשר להחליף אותו במשהו אחר - בניתם על מרק כתום וגיליתם שמחיר הבטטות שוב זינק? אפשר להחליף בגזר ודלורית. תכננתם להכין קציצות ברוטב עגבניות וגיליתם שזכינו בעוד משבר עגבניות? אפשר להכין קציצות ברוטב חמוץ מתוק במקום. שינוי התפריט בהתאם למחירים מצריכה גמישות (במיוחד אם מי שעושה קניות הוא לא זה שמבשל), אבל כשיש עליות מחירים קיצוניות היא משתלמת. אפשר גם להרים טלפון לבן הזוג או לחבר ולהתייעץ ולחפש השראה. אתם יכולים להשתמש בגמישות הזאת גם לניצול ירידות מחירים חדות. גיליתם שמחיר האפרסקים צנח? הכינו מהם עוגה במקום עוגת השוקולד.שתכננתם.

בבישולים

למתוח למתוח למתוח - אם יש לכם מוצר יקר כמו בשר, עוף או גבינה, השתדלו למתוח אותו עם מרכיבים זולים יותר. אם יש לכם כמות מסויימת של בשר טחון לקציצות, תקבלו יותר קציצות אם "תנפחו" את התערובת בפירורי לחם, אורז או תפוח אדמה מגורר. חזה עוף אחד יספיק להמון מנות אם מקפיצים אותו עם שלל ירקות ורוטב ומגישים אותו על אורז. פשטידת ירקות וגבינה תעלה לכם הרבה פחות מפשטידת גבינה בלי ירקות.


להקפיא שאריות - נשאר לכם אוכל משבת אבל אין לכם כוח לראות אותו שוב השבוע? נשאר קצת יין שעוד מעט יעבור זמנו? גבינה מגוררת שלא סיימתם? בננה שעוד שנייה מתקלקלת ואין לכם זמן להכין ממנה עוגה עכשיו? אקסטרה חלבונים או חלמונים? כמעט הכל אפשר להקפיא, במיוחד אם מדובר בחומרי גלם לבישול. אוכל מבושל כדאי להקפיא במנות אישיות ולסמן כדי שכל בני הבית יוכלו למצוא אותם בעת רעב.


להכפיל מתכונים ולהקפיא - הטיפ הזה חשוב במיוחד לאלה מכם שקצרים בזמן. הכנת מתכונים בכמויות כפולות לוקחת הרבה פחות זמן מלהכין את אותו המתכון פעמיים. כל פעם שאתם מכינים משהו, הכינו כמות כפולה והקפיאו, או במנות אישיות או במרוכז. ככה, בפעם הבאה שהרעב מציק ואתם קצרים בזמן יש לכם ארוחה ביתית זולה ובריאה שכבר מחכה לכם בפריזר, ולא תתפתו להזמין טייק אווט. 

תלמדו מהזבל שלכם - כולנו מכירים את השלב הזה פעם בכמה שבועות שצריך לעבור על המקרר ולזרוק את כל האוכל שהתחבא מאחור והתחיל להעלות עובש. השאיפה היא לצמצם את כמות האוכל שנזרקת למינימום, ולכן אנחנו צריכים להסיק מסקנות ממה שנזרק. אתם זורקים פירות, ירקות או מוצרי חלב שהתקלקלו? בפעם הבאה קנו פחות. אתם יכולים לרשום לעצמכם תזכורת ברשימת הקניות ("לא צריך יותר מ-5 עגבניות!!") שלא תשכחו. אתם זורקים אוכל מבושל? השתדלו להקפיא שאריות כמה שיותר מהר ו/או הכינו כמויות קטנות יותר.




זהו חברים. את הדברים החשובים באמת לבישול זול וחסכוני, ולצמצום הוצאות האוכל אתם כבר יודעים. מי שכל הנושא הזה חדש לו יוכל עכשיו להבין הרבה יותר מה מנחה אותי בכתיבת הבלוג - למה אני בוחרת את המתכונים שאני בוחרת, מה משמעות הטיפים וכולי. 


אם יש לכם שאלות או תהיות אתם מוזמנים לשאול פה בבלוג, או בדף הפייסבוק. יש סביב הבלוג גם קהילת קוראים חכמה ומנוסה, וביחד בטוחני שנוכל לענות על כל שאלה שלא תעלה.


אז יאללה קוראים יקרים, שרשרו את הטיפים שלכם לבישול בזול, כי אני יודעת שגם לכם יש כמה טיפים מנצחים שלא כתבתי פה...

מבוא לבישול בזול #6 - מה לאכול

בפוסט הקודם בסדרת המבוא לבישול בזול דיברנו על השוואת מחירים. אם אתם משווים מחירים אתם יכולים לחסוך כסף בקניות, גם אם אתם לא משנים בכלל את התפריט הביתי. היום נדבר יותר בפירוט על מה מרכיב תפריט זול, כי שם, בצמצום המוצרים היקרים ותגבור הזולים, מסתתר החיסכון האמיתי. 


הוזלת הארוחות שלכם זה לא עניין מסובך. פשוט צריכים לתת משקל שונה למרכיבים השונים בארוחה.  
למה אני מתכוונת? 
בואו נסתכל על ארוחה "קלאסית" שהמוקד שלה הוא סטייק/רבע עוף/שניצל במרכז הצלחת. הארוחה זאת היא ארוחה יקרה יחסית. למה? הדבר שאוכלים הכי הרבה ממנו הוא גם הדבר שעולה הכי הרבה - עוף או בשר. 
קערה של ספגטי בולונז לעומת זאת, תהיה יותר זולה, כי יש בה הרבה פחות בשר, ומה שאוכלים ממנו הכי הרבה זה הפסטה, שהיא זולה יחסית.
גם מוקפץ עם אורז יצא זול יותר. רוב הנפח שם הוא הירקות והאורז, ויש שם די מעט עוף או בשר.
אפשר להסתכל גם על דוגמא חלבית - ארוחה שהמוקד שלה הוא קיש גבינות, תהיה יותר יקרה מאשר ארוחת סלט שמכילה המון ירקות וקרוטונים, ויחסית מעט גבינה.

קרדיט לתמונות: פה ופה

אם תכינו ארוחות שמבוססות בעיקר על מרכיבים זולים, תקבלו אוכל זול יותר. 
זהו חבר'ה. זאת כל התורה כולה.


עכשיו נשארה רק השאלה - איזה אוכל הוא אוכל זול?
אצלי האוכל מתחלק לשלוש קטגוריות:
1. האוכל הכי זול, שכדאי להתמקד בו, שעדיף שירכיב את רוב הנפח בארוחה
2. אוכל במחיר סביר, שכדאי לשלב בארוחות אבל בכמויות קצת יותר קטנות
3. אוכל יקר שכדאי להמעיט בו - לא לשלב אותו בכל ארוחה, ולהשתמש בו בכמויות קטנות.


האוכל הזול שכדאי להמתקד בו הוא:
דגנים - פסטה, פתיתים, אורז, לחם, קמח, בורגול, חיטה, גריסים... הרשימה ארוכה. ארוחות שהמוקד שלהן הוא אחד מהנ"ל תהיינה זולות יותר: פסטה עם רוטב, סנדוויצ'ים וטוסטים, סלטי דגנים, מאפינס, ממליגה... אפשר להכין המוני ארוחות שמבוססות על דגנים. ארוחות כאלה יכולות להיות גם בריאות מאוד אם אתם משתמשים בפסטה או לחם מקמח מלא, או בדגנים מלאים כמו בורגול וגריסים. מחירם של רוב הדגנים נמוך. אפשר לקנות חבילת אורז או דגנים שתספיק לכמה ארוחות ב-7-8 ש"ח. חבילות פסטה זולות אפשר גם לקנות ב-3-4 ש"ח. מחיר הלחם מפוקח ואפשר לקנות כיכר בכ-5 ש"ח.


קטניות - עדשים, חומוס, שעועית ודומיהם. לפעמים הם דורשים השרייה ובישול מוקדמים אבל הם שווים את המאמץ. הם טעימים, בריאים מאוד, והם מקור טוב לחלבון זול משמעותית מעוף ובשר. איך משלבים אותם בארוחה? במרקים, תבשילי קטניות וירקות, בסלטים, שלא לדבר על המג'דרה האהובה. מחיר הקטניות הוא גם נמוך, פחות מ-10 ש"ח לשקית של חצי קילו. הקטניות לרוב מכפילות או משלשות את גודלן בבישול, כך ששקית אחת תספיק לכם לכמה ארוחות.


ירקות זולים - יש המון ירקות שנמכרים במחיר זול עד זול מאוד - גזר, בצל, מלפפונים, עגבניות, כרוב, חציל, תפוח אדמה, קישוא, חסה... רוב הירקות עולים פחות מ-10 ש"ח לקילו, חלקם עולים 3 לקילו ואף פחות. ירקות יכולים לתפקד היטב כמרכיב המרכזי בארוחה. אפשר להכין איתם מרקים, רטבים, מוקפץ, סלטים מושקעים, ירקות מוקרמים... כמובן ארוחות המכילות המון ירקות תהיינה גם בריאות מאוד.


האוכל שמחירו סביר ושכדאי לשלב בתפריט:
ביצים ומוצרי חלב בפיקוח - יש כמה מוצרים בישראל שמחירם מפוקח על ידי הממשלה. הממשלה קובעת עבורם מחיר מקסימלי, ואסור למכור את המוצרים האלה ביותר כסף. מוצרי החלב שבפיקוח הם:

• חלב 1% ו-3% בשקית (הכי זול!) ובקרטון. כל חלב אחר - בכד, מועשר, בטעם של פעם וכו' וכו' לא בפיקוח ויעלה יותר.
• אשל, גיל, ושמנת חמוצה
• חמאה (לא מלוחה, 100 גרם)
• גבינת עמק וגבינת גלבוע (שנמכרים במשקל! במעדנייה! המחיר לא מפוקח אם קונים אותו באריזה יפה עם ניירות. המכיר כמעט כפול כשהוא ארוז)
• ביצים רגילות (לא אורגניות, לא עם אומגה 3. ודאו שאתם לא קונים ביצים שלא התכוונתם, כי האריזות דומות)

מוצרי חלב שבפיקוח הם זולים משמעותית ממוצרי חלב שאינם בפיקוח. לכן, אם תשתדלו שרוב מוצרי החלב שתצרכו יהיו בפיקוח תחסכו המון כסף. (גם מחירי המלח והלחם מפוקחים. אני יותר מממליצה לכם ללכת לאתר של משרד התמ"ת ולקרוא בעיון את רשימת המוצרים בפיקוח ואת המחירים המקסימליים עבור כל אחד).


פירות וירקות עונתיים - בקבוצת האוכל שכדאי להתמקד בו הזכרתי ירקות זולים. אבל יש אצלנו גם ירקות ופירות עונתיים. אפרסקים, משמשים, ענבים, דובדבנים, תותים, רימונים, סלרי, שעועית ירוקה, במיה... אפשר להתפנק איתם בכיף כשמחירם שפוי, אבל כדאי להתאפק כשהם לא בעונה, כי הם יקרים נורא והרבה פחות טעימים. איך יודעים שמשהו בעונה? פשוט פוקחים עין על המחירים. אני משתדלת לא לקנות פירות וירקות שעולים יותר מ-10 ש"ח לקילו.


נתחי עוף ובשר זולים - בעיקרון עוף ובשר הם מוצר יקר, אבל יש גם נתחים משתלמים יותר. חזה עוף לרוב עולה סביבות ה-20 ש"ח לקילו, ובניגוד לחלקי עוף אחרים, הוא מכיל כמעט נטו בשר, אז אתם לא מבזבזים כסף על עצמות שנזרקות בסוף. גם עוף טחון, שמחירו בדרך כלל דומה למחיר החזה, ובשר טחון, שעולה 30-40 ש"ח לקילו, נאכלים בשלמות. היתרון של של חזה עוף ועוף/בשר טחון הוא שאפשר "למתוח" אותם, ולשלב אותם בתבשילים. לא חייבים להגיש אותם שלמים, כמו כרעיים לדוגמא. חזה עוף אחד יכול להספיק לסיר שלם של תבשיל, שמקבל את רוב נפחו מירקות/דגנים/קטניות כמו שהזכרתי לעיל. קציצות אפשר לנפח עם ירקות מגוררים ופירורי לחם ולהוסיף לתבשיל מבוסס ירקות/דגנים/קטניות. 


אוכל יקר שכדאי למעט בו:
נתחי עוף ובשר יקרים - עוף ובשר זה דבר יקר. קשה למצוא אותם בפחות מ-20 ש"ח לקילו, לרוב הם עולים הרבה יותר, ובהרבה מקרים חצי ממה שאתם קונים זה עור ועצמות שלא נאכל. לא משוכנעים? תעברו על הקבלה שלכם מהפעם האחרונה שעשיתם קניות. איזה אחוז מהחשבון הלך על קניות בקצבייה? אם תצמצמו את הצריכה בתחום הזה אתם יכולים לחסוך המון כסף. לא צריך להוציא בשר ועוף מהתפריט לגמרי, אבל כדאי להשתדל לקנות את הנתחים הזולים יותר (שהוזכרו לעיל), ולהוריד את תדירות קניית הנתחים היקרים. אתם תראו את השינוי בהוצאות האוכל באופן מיידי.


גבינות שלא בפיקוח- נכון שאוכל חלבי הוא יותר זול? לא אם אתם קונים המון גבינות יקרות. גבינת מוצרלה עולה 70-80 ש"ח לקילו, גבינת פרמזן וגבינת קשקבל עולה בסביבות ה-100 ש"ח לקילו. גם אם אתם קונים מעט זה יוצא די יקר. שלא לדבר על קופסאות החמודות של הבולגרית והפטה שמכילות בסביבות ה-200 גרם גבינה ועולות בסביבות ה-20 ש"ח. אתם קונים גבינה צהובה פרוסה ארוזה, כלומר לא מהמעדנייה? אתם תשלמו כמעט פי-2 מהמחיר המפוקח, כ-17 ש"ח ל-200 גרם.
אין כמו גבינה טעימה ואיכותית, באמת שאין. אבל אם אתם מנסים לחסוך כסף כדאי לראות גבינות יותר כפינוק מאשר כחלק יומיומי ורגיל מהתפריט.


מוצרים מעובדים - שניצלים וטבעולים קפואים, רטבים קנויים, תערובות למרקים ולתבשילים... אתם כבר מכירים את הסיפור. הם חוסכים לכם זמן, אבל הם יותר יקרים ופחות בריאים. ככל שתאכלו אותם פחות תחסכו יותר.


=====


שימו לב למה שהלך פה כרגע. אמרתי לכם שתפריט זול יכלול המון דגנים, קטניות וירקות, כמות סבירה של מוצרי חלב, עוף ובשר דלים בשומן ופירות, ומעט בשר, עוף, גבינות שמנות ומוצרים מעובדים. נשמע כאילו זה לקוח הישר מפיה של דיאטנית לא? אם תלכו לפי הכללים האלה תעשו טוב לא רק לארנק שלכם, אלא גם לגוף שלכם. 
וזה כבר ממש משתלם.


זכרו שהמפתח להתמדה בכל שינוי בחיים הוא לא להיות פנאטים. המונח של "אוכל אסור".הוא לא טוב בדיאטות והוא לא טוב בשמירה על תקציב. אם יש אוכל יקר שאתם אוהבים נסו לחשב מתי כמה ואיך אתם משלבים אותו בלי להעיק על חשבון הבנק יותר מדי. אולי זה אומר להשקיע יותר באוכל לשבת ולהכין אוכל פשוט יותר לאמצע השבוע, אולי זה אומר לשמור את הדברים היקרים לארוחות קטנות ואינטימיות, אולי זה אומר להקטין כמויות...
הסוד לבישול בזול לאורך זמן הוא למצוא את הדרך שבה אתם יכולים לצמצם את המוצרים היקרים ולהגביר את הזולים, בלי להרגיש שאתם סובלים או מפספסים את הנאות החיים.