יום שלישי, 28 ביוני 2011

מבצע שנורז ואורז קוקוס חמוץ חריף

כשהייתי בתיכון הייתי משוכנעת שאמא של נעמה מכינה את האורז הכי טעים בעולם. זה היה בסך הכל אורז עם גזר ובצל מגוררים ומטוגנים, אבל איכשהו נוצר מאכל שהילך עלי קסם. בכל פעם שנעמה הייתה מוציאה את הטאפרוואר עם ארוחת הצהריים הייתי נכנסת להיכון - אורז או לא אורז? אם אכן התמזל מזלי והיה מדובר באורז הנחשק, המבצע ("שנור אורז"? "שנורז"?) החל. טכניקות הנעות בין "יואו יש לך מלא אורז! בחיים לא תצליחי לסיים הכל לבד!" לבין "שוד ושבר! השארתי את האוכל בבית! מה חבל שאין מי שיציל אותי מיסורי הרעב" לבין "תראי ציפור! ... אוי... לאן האורז נעלם?" נוסו בהצלחה מעורבת. ייתכן והייתי צריכה לנסות "תראי ציפור מתה!" שכן נעמה המדוברת היא בלונדינית (מהממת ותפוסה), אבל לא חשבתי על זה בזמנו. בכל מקרה סביר להניח שמה שהיה יוצא מזה זה כאפה. 


בכל אופן, בשלב כלשהו נעמה, שכנראה חששה לשלומה ובטחונה האישי, התחילה להביא קצת אקסטרה בטאפרוואר, שיהיה לי. כפרה עליה.
ואז גיליתי גילוי עוד יותר מרעיש - אם אני הולכת לנעמה הביתה, אפשר לאכול שם צהרים ולקבל צלחת אורז לגמרי שלי! אח... חיים טובים.
לפני שאתם שואלים, כן, ביקשתי את המתכון, הוא פשוט. בצל וגזר מטוגנים, אורז, מתבלים במלח ופלפל... משהו כזה. אני לא בדיוק זוכרת, זה היה מזמן. ניסיתי להכין בעצמי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר. 


כיום כמעט ולא יוצא לי להכין אורז, זה התפקיד של אישי, שעושה זאת הרבה יותר טוב ממני. נכון לכל בשלנ/ית ראוי/ה לשמו/ה יש את השיטה להכנת האורז האולטימטיבי? אז זהו, אני עוד לא הגעתי לשלב הזה, בלשון המעטה. אפשר להגיד שיש לי בעיות עם בישול פחמימות במים. אורז... פסטה... כל עניין התזמון שם מעיק עלי. אני נוטה לשים אותם במים ולשכוח מהם עד שיש ריח של שרוף ו/או הצפה של הכיריים. כעת ישנה הסכמה לא פורמלית ביני לבין אישי שהוא מטפל בדברים האלה. הבעיה היא שהוא אוהב את האורז שלו לבן פשוט, וטהור, ללא קשקושים ותוספות, שרק הורסים את טעם האורז לדעתו. מכיוון שהגענו להסדר נוח לשנינו אני משתדלת שלא לנדנד את סירת הפחממות, אבל מדי פעם אני מתמרדת ומכינה בעצמי אורז עם מלא תוספות טעימות.


אחד מהמתכונים האהובים עלי הוא מתכון לאורז עם קוקוס קלוי, ג'ינג'ר, צ'ילי, וליים. חמוץ, חריף וממכר. המתכון המקורי עושה שימוש באורז בסמטי, אבל עד כה לא יצא לי לנסות - האיש אחראי גם על קניית האורז, ועד שעשיתי מעשה וקניתי בעצמי אורז בסמטי, הוא התגלה כמכיל תוספת חלבונים, איף יו קנואו וואט איי מין, כך שעד כה השתמשתי רק באורז פרסי לבן רגיל. בנוסף, לרוב אין ליים בסופר, אז אני מחליפה בלימון. אני מניחה שללא ההחלפות המתכון יהיה אף יותר טוב. אשמח אם תנסו ותדווחו.


אורז קוקוס עם ג'ינג'ר, פלפל חריף ולימון
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים:
2 כוסות אורז לא מבושל (בסמטי, לבן או חום, במתכון המקורי. גם פרסי לבן יוצא סבבה)
1 כוס קוקוס יבש (לא ממותק) מגורר
1 כף שמן
בצל גדול קצוץ (אמורים לקבל 2 כוסות בצל קצוץ)
1/3 פלפל חריף קצוץ (במתכון המקורי יש 2-3 פלפלי חלפניו או סראנו. אשאיר זאת לחובבי חריף)
2 כפות ג'ינג'ר קצוץ
2 שיני שום קצוצות
1+1/2 כפיות מלח, או לפי הטעם
גרידה מלימון אחד
4-6 כפות מיץ לימון (אני שמה 6)


הוראות הכנה:
קוקוס זהוב
הכינו את האורז לפי העדפתכם (אני פשוט שמה אותו בסיר עם 4 כוסות מים, מביאה לרתיחה ומבשלת כ-20 דקות. אבל אתם לא חייבים להקשיב לי...).
בזמן שהאורז מתבשל מכינים את התוספות: קולים את הקוקוס במחבת או סיר, תוך כדי ערבוב עד שהקוקוס מתחיל להזהיב. שימו עליו עין, זה קורה תוך דקה או שתיים. 
במחבת נפרדת (או באותו מחבת, לאחר שהוצאתם את הקוקוס), מטגנים את את הבצל בשמן עד שהוא מתחיל להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את הפלפל החריף, הג'ינג'ר, השום וחצי כפית מלח, מורידים לחום נמוך ומטגנים כעשר דקות נוספות.
כשהאורז מוכן מערבבים פנימה בעדינות את התערובת המטגנת. מוסיפים בהדרגה את יתר המלח, הגרידה, מיץ הלימון ואת רוב הקוקוס (שומרים קצת לקישוט). 
מגישים עם קצת קוקוס מעל, בליווי פלחי לימון ופרוסות קיווי, אם רוצים.





יום שלישי, 21 ביוני 2011

על עוגיות סבתא ועוגיות קוואקר ללא מרגרינה


כבר מזמן לא העליתי מתכון לעוגיות ללא מרגרינה ואני מתנצלת על כך קוראי היקרים. חגים, לחץ, ומתכונים שבאמת היו צריכים עוד מקצה שיפורים עיכבו אותי. אז היום, סוף סוף, עוד מתכון של עוגיות עם שמן, בלי חמאה או מרגרינה, לאוסף.

ברי מזל הם האנשים שיש להם עוגיות של סבתא, או לפחות זכרונות שלהם. לא לכולם יש סבתא. לא כל סבתא אופה עוגיות. יש כמובן סבתות שאופות ומבשלות עוד שלל מטעמים במקום או מלבד עוגיות. אל לנו לזלזל לרגע ביכולותיה של סבתא. אבל עוגיות של סבתא זה משהו מיוחד.
סבתא שלי לא בדיוק הייתה ידועה ביכולותיה במטבח. היא לימדה, ניהלה, עבדה עם ילדים עם קשיי למידה, פיתחה תוכניות לחינוך מיוחד... רק בלבשל היא לא השקיעה יותר מדי. כנראה שבינה ובין סבא שלי הם הצליחו איכשהו להאכיל את ילדיהם בצורה סבירה, אחרת לא הייתי פה. אבל ברגע שאמא שלי הייתה גדולה מספיק האחריות על הבישולים הועברה אליה. כך, כשאני הכרתי את סבתא שלי לא היו לה איזהשהם תבשילים או מאפים מיוחדים שהיא הכינה מימים ימימה. למעשה, כששאלתי את ההורים שלי מה סבתא יודעת לבשל הם גיחכו קלות וענו ב-"דיאט קולה". אבל מה, סבתא שלי הייתה חכמה. היא השכילה להבין שראוי לה, ולכל סבתא באשר היא, להצטייד 
בעוגיות סבתא ראויות לשמן. אני בספק אם היא הייתה מכינה אותם כשאנחנו הנכדים לא היינו בסביבה, במיוחד מכיוון שהיא הייתה סוכרתית, אבל כל פעם שבאנו, היינו מכינים איתה את עוגיות הסבתא המסורתיות. העוגיות של סבתא שלי היו עוגיות קוואקר עם קינמון, צימוקים ו/או שוקולד צ'יפס. ברור שאני עוד זוכרת את טעם, והריח ואת המטבח הכחול עם הטפט על הקיר. לערבב עם כף עץ, לסדר גושי בצק על התבנית ולחטוף טעימה פה ושם... סבתא שלי הייתה גרה בארה"ב. לרוב לא הייתי רואה אותה יותר מפעם, אולי פעמיים בשנה. בשנים האחרונות גם די ירדנו מעניין העוגיות - היה לה קשה לעמוד וללכת. אבל אני זוכרת את עוגיות הסבתא שלה, ואני אוהבת אותה על כך שהיא ייצרה לי ולשאר הנכדים שלה זכרונות כאלה.
אמרתי לכם שהיא הייתה חכמה.

צימוקים - הפתעה טעימה או מקור כל
הרוע בעולם? (אם אתם בדעה השנייה אפשר
להשמיט אותם מהמתכון)
היא חסרה לי. לא בצורה מעורפלת כזאת של "אוי חבל אני מתגעגעת", אלא בנקודות מאוד אמיתיות וקונקרטיות. חבל לי שהיא לא קוראת את הבלוג שלי. איך היא הייתה נגנבת שנכדה שלה כותבת בלוג אוכל בעברית. ברור לי שהיא הייתה משאירה הודעות מביכות בעברית המעט תנ"כית שלה ותמיד חותמת בגאווה כ"סבתא".
חבל לי שהיא לא הייתה בחתונה שלי, שהיא לא פגשה את אישי, אבל טוב נו, אלה כבר כאבים סטנדרטיים של נכדה שאיבדה סבתא קרובה.

אני לא יודעת אם מישהו שמר את המתכון המדוייק שהיא השתמשה בו, זה גם לא ממש משנה. היום אביא את הגרסא שלי לעוגיות קוואקר, עם צימוקים, שוקולד וקינמון. כל עוד השילוב הזה נמצא הזכרון נשמר.
הרבה זמן אני בחיפוש אחר מתכון טוב לעוגיות קוואקר שמבוססות על שמן, ללא חמאה או מרגרינה. אלה עוגתיות מדי, אלה יבשות מדי... בשבוע שעבר נתקלתי במתכון לחיתוכיות קוואקר עם שכבת שוקולד באמצע. הם יצאו לא רע, לאחר כמה שינויים מצידי, אבל חשבתי לי שהבצק, עם השינויים שעשיתי, עשוי לנפק את עוגיות הקוואקר שחיפשתי. אכן, מצאתי את מבוקשי - עוגיות מעט פריכות מבחוץ, רכות מבפנים, מלאות בשוקולד וצימוקים, ומפיצות ריח נפלא בכל הבית. מומלץ!

עוגיות קוואקר עם צימוקים, שוקולד וקינמון (ללא מרגרינה) 
מאת: בישול בזול (מבוסס במעומעם מאוד על המתכון הזה)
כמות: כ-45 עוגיות
עלות: כ-13 ש"ח

מרכיבים:
1/2 כוס צימוקים
2 כוסות קוואקר
1.5 כוסות סוכר חום
1.5 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית קינמון
3/4 כוס שמן
2 ביצים
80 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה:
מניחים את הצימוקים בקערה, מכסים במים חמים ונותנים להם להתרכך קצת.
בזמן שהצימוקים מתרככים מכינים את הבצק. מערבבים בקערה את כל המרכיבים היבשים: קוואקר, סוכר חום, קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח, וקינמון.
מוסיפים את השמן והביצים (רצוי לטרוף מעט את הביצים לפני ההוספה. אפשר לעשות זאת בכוס בה מדדתם את השמן, שלא תצטרכו לשטוף עוד כלי), ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
קוצצים את השוקולד (ראו פה להמחשה), מסננים את הצימוקים מהמים ומערבבים את שניהם לתוך הבצק.
יוצרים כדורים בגודל שבין מסטיק עגול לאגוז מלך ומניחים על תבנית משומנת עם מרווח של כמה ס"מ בין כדור לכדור. לא להיבהל אם הבצק קצת מתפרק ולא מחזיק. הוא מתייצב יותר באפייה, על דאגה.
אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 8-12 דקות עד שהעוגיות מתרחבות ומזהיבות מעט.
תנו לעוגיות להתקרר כמה דקות לפני שאתם מורידים אותם מהתבנית, שלא תתפרקנה.










מה עושה פה מיכאלנג'לו? תגלו בקרוב...

יום רביעי, 15 ביוני 2011

מחשבות על קוטג' ואחריות צרכנית

על התחריר של הקוטג' (קליט!) שמעתי אתמול בלילה. פתאום במבזק של עשר מדברים על חלב בקרטון, גבינה לבנה ומבצעים בסופר. עדיין לא הצלחתי להבין למה הנושא עלה לכותרות דווקא עכשיו, הרי מחאות בפייסבוק תמיד יש, והמחיר של הקוטג' הוא מזמן גבוה. אבל המחאה קיימת, הנושא עלה לסדר היום הציבורי, אז אני, כבלוגרית מוצלחת ומעצבת דעה (היי אמא!), מן הראוי שאגיד משהו בנושא.


אני מוצאת במחאה הזו צדדים חיוביים ושליליים. 
הצד החיובי הבולט בעיני הוא כמובן החרם הצרכני עצמו. אנחנו אלה עם הכסף ואנחנו יכולים להחליט איך להוציא, או במקרה הזה, לא להוציא אותו. חברה צרכנית אחראית יודעת להשתמש בכוח שלה, גם מול חברות גדולות המשוכנעות שהן יכולות לעשות ככל העולה על רוחן. אם אנחנו משחקים בשוק קפיטליסטי חופשי, אסור לשכוח שיש שני צדדים למשחק. ממחויבותינו למחות ולהפסיק לצרוך קוטג', או כל מוצר אחר, אם המחיר לא מוצא חן בעינינו. 


הצד השלילי שאני רואה במחאה הזו הוא בעיקר בשיח ובמנטליות שהיא יוצרת. קודם כל יש פאניקה: "הקוטג' עלה ל-8 שקל אי אפשר לחיות פה יותרררר!!!" "במדינת ישראל רעבים ללחם ותנובה ממשיכה לעשות עלינו קופה!!!1". חבר'ה! תנו לעצמכם שתי סתירות ותירגעו. מחיר הקוטג' עולה מאז שהוא יצא מפיקוח. אתם לא הולכים למות מרעב בגלל שמחיר הקוטג' עלה בכמה עשרות אגורות בשבוע האחרון. אם הצלחתם לשרוד עד עכשיו כנראה שזה לא מה שישבור אתכם. זוכרים את משבר העגבניות לפני חצי שנה? את המחסור העולמי באורז לפני שנתיים? עברנו את המשברים האלה (ואת הצנע. נראה לי שאז היה קצת יותר קשה), נעבור גם את זה. זריית פאניקה עושה רק רע לכולם, ומונעת מאיתנו לנהל דיון שקולים ועקרוני בנושא. אם כל מה שיצא מהסיפור הזה הוא שמחיר הקוטג' ירד במשך חודש עד שתשכח הסערה, אז לא עשינו כלום.


מלבד הפאניקה, אני לא אוהבת את רוח חוסר האונים שנודף מכל הסיפור הזה. אנחנו חיים במדינה מערבית עם סופרמרקטים מלאים כל טוב. יש בנמצא המוני מוצרים בריאים, מזינים וטעימים בסופר שיותר זולים מקוטג' (לנוחיותכם אביא כמה דוגמאות בהמשך). אם אנחנו כחברה רוצים להגדיר שקוטג' הוא מוצר יסוד ולהוריד את מחירו בהתאם, זה לגיטימי. אבל אל תקנו את הסיפור הזה שאין לנו בחירה, שתמיד דופקים אותנו, ושלאזרח הקטן אין סיכוי, רק כי מחיר הקוטג' עלה. "החברות הגדולות שולטות על הכל", "אי אפשר לחיות במדינה הזאת בלי להיות עשיר"... המטליות הזו, שמוותרת על האחריות האישית, מטריפה אותי. יש חלופות לקוטג'! אמנם המחירים עולים אבל עדיין אפשר לקנות אוכל בלא הרבה כסף. רק צריך להיות צרכן יותר אחראי ומודע. זה אומר להשוות מחירים, לעבור על חשבוניות, ולהתגמש בהעדפות שלנו אם משהו שאנחנו אוהבים נהיה פתאום יקר מדי. קנייה עיוורת, מתוך הרגל ובלי לחשוב על המחיר זה הרי זה מה שהכניס אותנו לכל הברוך הזה. מחיר הקוטג' מטפס, לאט אבל בטוח, מאז שהוא יצא מפיקוח. אז למה המשכנו לאכול אותו? כי אין לנו כוח להסתכל על המחיר? כי אנחנו לא רוצים להרגיש עניים? כי התרגלנו? 
ברגע שקונים את הסיסמאות האלה שאי אפשר לשנות את המציאות, שהכל אבוד ושאין סיכוי לחיות בלי מינוס, אנחנו מוותרים לעצמנו מראש. למה לי להתאמץ, להצטמצם, ולחסוך? למה לי לבדוק מחירים, לחשב עלויות ולמצוא חלופות? ממילא אני אהיה בחובות! 
"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". נכון, יש במדינה אי צדק, וחוסר שוויון, ופערים. יש התנהגות מונופוליסטית מצד חברות שאמורות להיות בתחרות ועוד שלל חלאים כלכליים שמקשים עלינו. אמת. זה לא מסיר את האחריות מכל אחד ואחת מאיתנו לעצמו ולמשפחה שלו - לחיות בתוך האמצעים ולא מעבר להם. גם אם זה אומר שצריך להצטמצם, להתגמש, ולשנות הרגלים. 
זה לא משחק מכור. זה אפשרי.


יאללה, רוצים רוצים תרגיל גמישות? בואו נמצא שלושה חלופות לקוטג' לחודש החרם הצרכני:
1. מוצרי חלב בפיקוח
אנחנו כל כך עסוקים לבכות על מר גורלנו כרגע ששכחנו שיש מוצרים שעדיין בפיקוח: 2.35 ש"ח לשמנת חמוצה, 1.58 ש"ח לאשל, 1.44 ש"ח לגיל. כולם ממש זולים, והולכים מעולה ליד החביתה.
(מישהו אמר לי להמליץ לקוראים לקנות אשל ולערבב לתוכו גרגרי טפיוקה, לקבלת מרקם דמוי קוטג'. אמרתי לו שזה נשמע דוחה, אבל לא יכולתי שלא ליידע אתכם קוראי היקרים למקרה שזה יעניין מישהו בכל זאת.)


2. חומוס
גם ישראלי למהדרין, גם ניתן לגיוון על ידי תוספות של עשבים, תבלינים, גרגרים ועוד. יש פה שלושה מסלולים, כולם זולים יותר מקוטג'. 
- אפשר לקנות חומוס מוכן, קילו עולה כ-15 ש"ח (להשוואה, קילו קוטג' יעלה לכם 32 ש"ח).
- אפשר להכין מגרגרי חומוס משומרים. הנה מתכון: http://www.chef-lavan.co.il/tabid/53/RecipeID/5206/default.aspx (הא הא, זה מהאתר של השף הלבן ששייך לתנובה).
- אפשר להכין מגרגרי חומוס יבשים. זה לוקח טיפה יותר זמן, אבל זה הכי זול והכי טעים. נסו את המתכון פה: http://humus101.com/?p=4


3. חזה עוף
כן, אני יודעת, זה לא ממרח. אבל אם אתם מחפשים חלבון דל שומן, חזה עוף הוא מקור מעולה לכך. חשבו על המחירים שניה - חזה עוף עולה בסביבות ה-20 ש"ח לקילו. קוטג' עולה 8 ש"ח ל-250 גרם, כלומר, 32 ש"ח לקילו. אתם קולטים? קוטג' עולה 50% יותר מחזה עוף. אז למה בדיוק ננעלנו על קוטג' כשאפשר לקנות עוף בפחות כסף, ולהכין איתו הרבה יותר דברים טעימים? במקום חביתה קוטג' וסלט לארוחת הערב, הכינו מוקפץ עם חזה עוף ומלא ירקות. גם זול יותר, וגם הכל בסיר אחד, כך שיש פחות כלים לשטוף. אפשר לגוון בתיבול עם רוטב סויה, שמן שומשום, חלב קוקוס, צ'ילי מתוק, חמאת בוטנים, עשבי תיבול שונים... 


לסיכום חברים, אל תאבדו תקווה. חשוב לעשות שרירים צרכניים, להתלונן ולהיאבק במחירים שלא נראים לנו, אבל אל תשתכנעו בסוף מכל התלונות. עליית מחירי הקוטג' איננה סוף העולם. אפשר לאכול טוב ובזול גם בלעדיו. 

Take that טייק אווט!

לאורך כל חיינו, כמעט בכל מקום , יש מישהו שמנסה למכור לנו אוכל שאנחנו לא באמת צריכים. 
ביסודי ובתיכון יש את הקיוסק שממוקם, איזה יופי, ממש ליד הבוטקה של השומר בכניסה. בסוף המסלול בטיול השנתי יש את הגזלן. בים יש את מוכר הארטיקים. בצבא יש שק"מ. באוניברסיטה יש קפיטריות, מכונות שתיה שפזורות ברחבי הקמפוס, ופיצוציות ליד הדירה השכורה - למאנצ'יז שתוקפים בשלהי לילה לבן של חרישה. בעבודה יש מבחר של מסעדות, בתי קפה וטייק אווי. כמה נוח!

כל כך קינאתי בילדים בכיתה שלי שכל יום היו קונים סנדוויץ' או בייגלה בקיוסק לארוחת צהרים. אבל ההורים שלי גידלו אותנו במנטליות של חסכנות - אוכל מחוץ לבית קונים רק בתור צ'ופר מיוחד או אם ממש נתקעים. הוי הבאסה של הילדות! למה אחרים קיבלו כל יום כמה שקלים בתיק, ואני קיבלתי רק שקית ניילון עם כריך? ועוד בלי ממרח שוקולד כי זה לא בריא! 
עם השנים השלמתי עם מר גורלי, והפנמתי את המסר. למה שאבזבז חצי מהכסף שהרווחתי בבייביסיטר בעמל רב על ארוחת צהרים בחוץ כשעוד שעה אגיע הביתה? יכול להיות שההורים שלי סירבו לתת לי כסף לקיוסק כי הם ניסו לחנך אותי לאחריות כלכלית, ולא כי הם היו קמצנים שרצו למרר את חיי? המממ...


עכשיו שאני עובדת בעבודה של גדולים עם בית של גדולים והכל, העניין קצת יותר מסובך. אני מחוץ לבית כל היום, ואם אין אוכל במקרר בבוקר, כנראה שהוא לא פשוט יופיע שם בערב כשאני מגיעה הביתה. כל כך קל לי להגיד לעצמי- יאללה, אני ילדה גדולה, אני עובדת למחייתי, אני יכולה לפרגן לעצמי ארוחת צהרים קנויה. במיוחד כשאצלנו יש הסדר בו המעסיק משלם 50% מהעלות. אז מה, לא מגיע לי להוציא 18 שקל על ארוחת צהרים? ומתי בדיוק אני אכין לעצמי אוכל לעבודה? אני יוצאת מהבית בריצה כל בוקר, וברור שכשמנסים להספיק לאוטובוס אין זמן להתחיל לתכנן תפריט, לחטט במזווה, לחתוך, לבשל, לחכות שיתקרר ולארוז.
אז אכן, לפעמים אני באמת מפרגנת לעצמי, אבל בואו נודה באמת, חמגשית של טייק אווט זה לרוב לא פרגון כזה גדול. זה יקר. זה מלא שמן ומלח ומונוסודיום גלוטמט. לא ברור מתי זה הוכן. וזה עושה צרבת (איזה צחוקים זה כשכולם בעבודה מזמינים חומוס מאותו מקום ואז כולנו סובלים ביחד מצרבת כלל משרדית). סך הכל זה אוכל שרק קצת יותר טעים מאוכל של צבא רק שבטייק אווט אתה משלם על תענוג האכילה.

זה נחשב מתוק או חלבון?
(גילוי נאות: מעולם לא הקשבתי לטייק דאט
ואת התמונה מצאתי בגוגל)
אני משתדלת לפחות בחצי מהזמן להביא אוכל מהבית. לפעמים זה יותר קל- אחד מאיתנו מבשל במהלך השבוע, או שיש שאריות משבת. אבל בשלב כלשהו נגמרים השאריות ואתה מוצא את עצמך עומד מול המקרר בלחץ של הבוקר ומנהל מונולוג מהיר: "כן, אז אמנם נשאר איזה חצי שניצל באחורה של הפריזר, אבל זה לא יחזיק אותי עד הערב. צריך להוסיף לזה פחמימה, או ירק או משהו... טוב לא משנה. אני פשוט אזמין."
כדי להתמודד עם הפיתוי להתעצל ולהזמין אוכל, סיגלתי לעצמי שיטה להרכבת ארוחת צהרים ביתית מהירה, ואפילו בריאה, ממה שיש במקרר. אני קוראת לזה "ירוק, מתוק וחלבון" (קליט, אני יודעת). זה הולך ככה:
מקדישים 2 דקות לאיתור המרכיבים בשעת היציאה מהבית. 
לוקחים טאפרוור בגודל מתאים ואליו מכניסים:
1. ירק עלים כלשהו - חופן עלי תרד או מיקס עלי בייבי, כמה עלי חסה ערבית, פלח כרוב, וכד'.
2. פרי או ירק מתוק - תפוח, תפוז, אפרסק, אשכול ענבים, חמוציות מיובשות, עגבניה או גמבה מתוקה... מה שיש.
3. חלבון - שניצל מהמקפיא, פולקע מאתמול, כמה פרוסות פסטרמה, קופסת שימורי טונה או גרגרי חומוס, נבטוטים, גוש גבינה בולגרית או פטה... בטח יש לכם משהו במקרר שעונה על הדרישות.
לא צריך להכין, לחתוך או לשטוף פה כלום, רק לזרוק לקופסא ולעוף מהבית. אם אין לכם סכין בעבודה, קחו גם סכין.
שלוש דקות לפני שאוכלים צהרים שוטפים וחותכים את הירוקים ואת הפרי/ירק ומחזירים לטאפרוור (או לקערה, אם יש לכם בעבודה). מחממים את החלבון (אם צריך, ואם יש לכם מיקרוגל), חותכים ומוסיפים לסלט.
זהו.
נשמע לא מרשים במיוחד, אבל תחשבו על השילובים שאפשר לעשות:
סלט עלי בייבי עם עוף ואפרסק
סלט תרד עם ענבים ופטה
סלט כרוב עם עגבנייה וטונה
בשבוע שעבר ניצלתי שתי פרוסות אחרונות של פסטרמת הודו ביתית והכנתי סלט תרד עם הודו ותפוחים. אין סוף לאפשרויות.
ואיך אפשר לשדרג את הארוחה? רוטב לסלט כמובן. אם יש לכם מקרר בעבודה קחו צנצנת קטנה של ויניגרט ביתי לשדרוג הסלטים שלכם לאורך השבוע. גם סתם מיץ לימון יעזור. אפשר גם לגנוב לעמיתים לעבודה איזה רוטב או שקיק סויה מההזמנה שלהם. ממילא תמיד נותנים יותר מדי.
כדי שכל העניין הזה יעבוד, צריך רק מעט תכנון מוקדם. וודאו שאתם מצטיידים מראש בסופר במצרכים הנדרשים, כדי שברגע האמת תמיד יהיה לכם ירוק, מתוק וחלבון במקרר (או במזווה). כמה שניות בסופר לזכור לזרוק חבילת עלי בייבי וכמה פירות לעגלה + שתי דקות בבוקר לאתר את כל המרכיבים + שלוש דקות לחתוך ולהרכיב = ארוחת צהרים מזינה וזולה הרבה יותר מטייק אווי. בונוס: זה גם טרי יותר. השד יודע כמה זמן הפיצה/סלט/סנדוויץ' של שכנכם לשולחן, שהזמין טייק אווי, ישב במקרר או בויטרינה לפני שהוא הגיע אליו. לכם יש סלט טרי ורענן שיד אדם מלבד שלכם לא נגעה בו.
טרי ורענן, ללא מגע יד של עובדי מטבח מפוקפקים

אני לא פה כדי להגיד לכולם להפסיק עם הטייק אווט למשרד תכף ומיד. יש לחץ זמן, יש אילוצים, אתם עובדים כדי שיהיה לכם כסף לאוכל... אני יודעת. אבל אם המטרה היא לחסוך בכסף (והמעביד לא משלם לכם על הארוחה), ארוחות צהרים קנויות הם מקום שקל לחסוך בו, והרבה. תחשבו על זה - יש 22 ימי עבודה בחודש ממוצע. אם אתם מוציאים 20 ש"ח על אוכל כל יום (ויש כאלה שמוציאים הרבה יותר...) אתם מוציאים 440 ש"ח בחודש על ארוחות צהרים. בא לכם לחסוך 220 ש"ח? תביאו מהבית חצי מהזמן.  

מכיוון שאי אפשר להשאיר אתכם בלי מתכון, הנה מתכון לויניגרט פשוט וטעים שאפשר להרכיב ולזרוק לצנצנת תוך פחות משלושים שניות. אם יש לכם דקה וחצי (אולי היום יש טרמפ לעבודה?) הוסיפו את הג'ינג'ר והשום, אבל הויניגרט טעים גם בלעדיו. חומץ האורז הוא לא חובה, אבל מוסיף המון, ובכלל הוא הולך טוב בשלל מאכלים אסייתיים. אם אתם אוהבים את הסגנון, שווה להשקיע ולרכוש. אפשר למצוא חומץ אורז באיזור המוצרים האסייתיים בסופר. 

ויניגרט אסייתי מתקתק
מאת: בישול בזול
עלות: כ-2 ש"ח
כמות: יספיק ל- 3-4 סלטים אישיים, או לסלט גדול

מרכיבים:
1 כף חומץ אורז (או חומץ רגיל אם אין לכם חומץ אורז)
1 כף רוטב סויה 
1 כף סילאן או דבש
1 כף שמן (אפשר גם 1/2 כף אם אתם מנסים להפחית קלוריות)
3 טיפות שמן שומשום
אם יש לכם יותר מ-30 שניות הוסיפו גם:
1 שן שום קטנה קצוצה דק
מעט ג'ינג'ר טרי קצוץ, ככמות השום

הוראות הכנה:
מוסיפים את כל המרכיבים לצנצנת קטנה, מנערים, ומוסיפים לסלט לפני ההגשה.

לצורך הצילומים הרכבתי סלט ממה שיש במקרר לפי הכללים - ירוק מתוק וחלבון.
בסלט הזה יש תרד, תפוח וגבינת בולגרית שנשארה משבועות
הסלט שלכם בחיים לא יגיע מסודר כזה יפה אם הוא מגיע עם שליח על אופנוע


ומה אתם עושים קוראים יקרים? מה אתם מביאים לעבודה/לימודים? יש לכם רעיונות טובים וחסכוניים לאוכל מחוץ לבית?

יום ראשון, 5 ביוני 2011

אנטומיה של עוגת גבינה זולה


מסקנותיי מהשבועות האחרונים: יש הרבה מתכונים לעוגות גבינה באינטרנט. המון. יש כל כך הרבה מתכונים שזה מבלבל. בסך הכל מדובר בעוגת גבינה. כל מה שצריך זה מוצר חלב גבינתי כלשהו, קצת סוכר, קצת ביצים, אולי קצת קמח וזהו, לא? אבל כמה זמן אופים? עם אמבט מים או בלי? עם חום אחיד? אולי חום גבוה בהתחלה ונמוך בסוף? אולי להיפך? ורגע, איזה גבינה? גבינת טוב טעם? מסקרפונה? ריקוטה? גבינת שמנת? גבינה לבנה? ואיזה אחוז שומן? 3%? 5%? 9%? אולי תערובת? אההה!!!


אני לא יכולה להגיד לכם איך לבחור את המתכון הטעים או המוצלח ביותר. לשם כך צריך היכירות עם ההעדפות של קהל האוכלים, קצת הבנה ביחסים הרצויים בין המרכיבים השונים, ובעיקר נסיון.
אבל פה זה בישול בזול, ואני כן יכולה להגיד לכם איך לבחור מתכונים זולים יותר לעוגות גבינה. 
שבועות הוא חג מתעתע מבחינת עלויות. לכאורה, אין בשר, אז זה זול. ובכן, כמו שאומרים הצעירים המדליקים, אז זהו שלא. גבינה יכולה להיות עסק יקר. וכשמתחילים להתעסק בעוגות גבינה עם שוקולדים ושמנות וגבינות מסוגים שונים, העלויות יכולות ממש להרקיע שחקים.


אז איך בוחרים מתכון בעלות שפויה, בלי להצטייד במחשבון צמוד וחבר טלפוני ליד מקרר הגבינות בסופר?
נו פיר! בישול בזול בעיר, ואת העבודה הקשה עשיתי בשבילכם.
אם נדע כמה עולים הרכיבים היקרים יותר במתכוני עוגות הגבינה נוכל לסרוק מתכונים, להעריך את מחירם, ולהחליט במהירות האם הם נמצאים בתקציב שלנו או לא. 
לצורך התרגיל, הבה נקבע רף של 20 ש"ח. אני רוצה עוגת גבינה ב-20 ש"ח או פחות. בלתי אפשרי? ממש לא. עד סוף הפוסט יהיו לכם שנים כאלה.


נתחיל בכמה נתונים:
(המחירים לאריזה בגודל סטנדרטי אם אין ציון משקל, המחירים על פי אתר שופרסל ישיר. מן הסתם יש שונות במחירים בחנויות שונות, אבל נסתפק במחירים האלה כי מדובר בהערכה בלבד.)


גבינה לבנה 250, 500, 750 גרם: 7.49 ש"ח, 13.29 ש"ח, 19.19 ש"ח בהתאמה.
גבינת טוב טעם: 10.49 ש"ח
מסקרפונה: 21.99 ש"ח
ריקוטה: 15.99 ש"ח
שמנת להקצפה: 8 ש"ח 
שמנת חמוצה: 2.35 ש"ח
גבינת שמנת 30%: 13.19 לאריזת גבינת נפוליאון (220 גרם), או 4.89 ש"ח ל-100 גרם במעדנייה, או, אם אתם מכינים בעצמכם משמנת חמוצה כמו שהסברתי לפני 2 פוסטים, כ-4.7 ש"ח לכמות קרובה לזו שבאריזת נפוליאון.
חמאה 100, 200 גרם: 3.7 ש"ח, 7.4 ש"ח בהתאמה.
ביצים: פלוס מינוס 1 ש"ח לביצה 


מהנתונים הללו אנחנו כבר יכולים להסיק כמה מסקנות: עוגת גבינה שעשוייה מגבינת מסקרפונה תהיה, ככל הנראה, יקרה מאוד. גם עוגת גבינה מריקוטה תהיה לא זולה. גבינת טוב טעם או גבינה לבנה זו כבר אופציה יותר שפויה, ושמנת חמוצה (או שמנת חמוצה מסוננת במקום גבינת שמנת 30%) היא האופציה הזולה ביותר, וזה מובן. מדובר במוצר בפיקוח

בואו נתחיל בתרגיל קטן: מה לא עונה לקריטריוני המחיר שקבענו?
נקח לדוגמא עוגת גבינה ושוקולד לבן עם פירורים של ניקי ב. זו עוגה נפלאה. גרפתי מחמאות מקיר לקיר כשהכנתי אותה. אני מרשה לעצמי להשתמש בעוגה הזו בתור דוגמא של "מה לא", רק כי אני יכולה להגיד לכם מנסיון כמה היא טעימה, שלא תחשבו שאני מנסה להשמיץ את המתכון או לרדת עליו. אז בואו נסתכל על המרכיבים:


200 ג` חמאה קרה
200 ג` קמח (כוס וחצי פחות כף)
100 ג` סוכר (חצי כוס)
2 חלמונים
200 ג` גבינת שמנת 30%
500 ג` גבינה לבנה 9%
150 ג` סוכר (3/4 כוס)
500 מ"ל שמנת מתוקה (2 קופסאות)
150 ג` שוקולד לבן (חבילה וחצי)
14 ג` ג`לטין
רבע כוס חלב



עבור אילו מרכיבים יש לנו נתוני מחיר? 200 גרם חמאה, גבינת שמנת, גבינה לבנה ו-2 שמנת מתוקה. לאן הגענו? 
7.9 + 4.89*2 + 13.29 + 8*2 = 46.79 ש"ח
כלומר, הגענו לכמעט 47 שקל רק על מוצרי החלב. על אף חיבתי העמוקה לעוגה הזו (שאם הפרוטה מצויה בכיסכם, אני בהחלט ממליצה לכם להכין אותה), היא לא עוברת את מבחן העוגה בפחות מ-20 ש"ח. 


בואו נסתכל על עוד מתכון, עוגת שמנת, גבינה ואפרסק מהבלוג CooknBake. מעולם לא ניסיתי את המתכון, אבל מדובר בבלוג מוכר ופופולרי שהכנתי ממנו דברים בעבר ושאני סומכת עליו. הנה המרכיבים:



100 גר` חמאה קרה חתוכה לקוביות
1 כוס קמח תופח
2 כפות סוכר
1 חלמון
1 כף גבינה לבנה
אפרסק או משמש משומר
סוכר חום
3/4 כוס סוכר
3 חלבונים
2 חלמונים
כף וחצי גדושות קורנפלור
2 שמנת חמוצה
1 גביע גבינה לבנה 250 גר` (פחות כף מהבצק למעלה..)



עבור אילו מרכיבים יש לנו נתוני מחיר? 100 גרם חמאה, 3 ביצים, 2 שמנת חמוצה ו-250 גרם גבינה לבנה. לאן הגענו?
3.4 + 3 + 2*2.35 + 7.49 = 18.59 ש"ח.
קשה להגיד שהעוגה את מבחן הפחות מ-20 ש"ח - עדיין לא חישבנו את עלות הפירות ויתר המרכיבים, שבטח עולים יותר משקל וחצי. אבל ללא ספק יש שיפור. להערכתי אפשר להגיע לעלות כוללת של קצת יותר מ-25 ש"ח. לא רע בכלל בשביל עוגת גבינה חגיגית שנראית גם מאוד טעימה.


יאללה עוד אחד! הפעם, קאפקייקס שוקולד במלית גבינה של בצק אלים.
הנה המרכיבים:


1 וחצי כוסות קמח
1 כוס סוכר (לבן, חום, או חצי חצי)
רבע כוס קקאו
1 כפית סודה לשתייה
רבע כפית מלח
שליש כוס שמן צמחי
1 כף חומץ
1 כפית תמצית וניל
1 ושלושת רבעי כוס מים רותחים
חצי חבילת גבינת שמנת 30% שומן (בערך 110 גרם)
רבע כוס סוכר
1 חלמון
כף גדושה קמח
חצי כפית תמצית וניל
שוקולד צ'יפס


אמנם הרבה מרכיבים, אבל אין הרבה שנמצאים ברשימת הנתונים שלנו. סך הכל ביצה אחת ו-110 גרם שמנת 30%, כשכל יתר המרכיבים הם זולים הרבה יותר - קמח, סוכר, וכו'. ההערכה הראשונית תתן לנו:
1 + 4.89*1.1 = 6.38 ש"ח.
מעולה! לאחר חישוב יתר המרכיבים קיבלתי מחיר כולל של כ-13 ש"ח (ובצק אלים העריכה 14 ש"ח). בשביל קינוח שבועות-י, זה ממש זול! 13 ש"ח ויש לכם קאפקייקס חמודים, גבינתיים, פאדג'יים, ומנוקדים בשוקולד צ'יפס מלמעלה. הידד לבצק אלים על מתכון טעים, פשוט וידידותי לכיס!


ההערכה האחרונה שלנו היום תתבצע על המתכון שהכנתי לכבוד הפוסט, גרסא שלי למתכון עוגת גבינה ושמרים של דורית מיינצר שפורסם ב"על השולחן" (ייתכן שתצטרכו להירשם לאתר "על השולחן" כדי לראות את המתכון המקורי. אני ממליצה לחובבי האפייה והבישול לעשות זאת בכל מקרה. זה חינם.). 
המרכיבים המקוריים:


30 גרם שמרים טריים
60 מ"ל (1/4 כוס) חלב פושר
375 גרם (½2 כוסות + 3 כפות) קמח
45 גרם (1/4 כוס פחות כפית) סוכר
2 ביצים
1/4 כפית מלח
45 גרם חמאה מומסת
600 גרם גבינה לבנה 9%
150 גרם (3/4 כוס) סוכר
30 גרם (4 כפות) קורנפלור
3 ביצים
קליפה מגוררת מלימון אחד (או פחות, לפי הטעם) 



יש לנו נתוני מחיר עבור: 5 ביצים, 45 גרם חמאה, ו-600 גרם גבינה לבנה.
הערכה ראשונית: 5 + 1/2*3.4 + 13.29 + 2.64 (ה-100 גרם הנוספים של הגבינה הלבנה) = 22.63 ש"ח
לא בדיוק מזהיר. אבל, נשים לב שיש פה כמעט 16 ש"ח רק על הגבינה הלבנה (ובפועל, כנראה שיותר, כי לא מוכרים אריזות של 600 גרם גבינה לבנה). אם נחליף אותה ב-3 גביעי שמנת חמוצה, שעלותם סה"כ 2.35*3 = 7.05 ש"ח, נקבל הערכה ראשונית של 13.75 ש"ח. זה כבר יותר מבטיח. ואכן, כשאני משקללת את כל המרכיבים אני מעריכה עלות של כ-17 ש"ח בסך הכל. ווהו!


טוב, כל המספרים האלה כבר עייפו אותי (אני כל הזמן מקלידה ץ במקום . מעצבן!!), אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר פה קצת מהשיטה של בישול בזול. עם מעט איסוף נתונים ומעט חישובים, אפשר לחסוך הרבה ועדיין לאכול טוב.


ועכשיו למתכון.
מדובר בעוגת גבינה עדינה ורכה, ביתית ומשכרת עם ניחוח של בצק שמרים. כדאי.
(אני לא צוחקת אתכם. הפוסט הזה באמת היה מתיש. אין לי כוח לכתוב יותר. העוגה טעימה. תאמינו לי טוב?).


עוגת גבינה ושמרים
מבוסס על: מתכון של דורית מיינצר שפורסם ב"על השולחן", עם שינויים שלי
עלות: כ-17 ש"ח (ועכשיו אתם יודעים למה!)
כמות: תבנית עגולה אחת בקוטר 24 ס"מ לפחות, כ-14 פרוסות


מרכיבים:
לבצק:
1 כף שמרים יבשים (או 30 גרם שמרים טריים)
1/4 כוס חלב פושר (60 מ"ל)
½2 כוסות קמח
1/4 כוס סוכר
2 ביצים
1/4 כפית מלח
50 גרם חמאה מומסת

למלית:
3 גביעי שמנת חמוצה
3/4 כוס סוכר
4 כפות קורנפלור
3 ביצים
1 כפית תמצית וניל (או גרידת לימון מלימון אחד, אם אתם בקטע הלימוני)

הוראות הכנה:
מכינים את הבצק: ממיסים את השמרים בחלב ומעבירים לקערה (אם אתם מכינים את הבצק במיקסר, העבירו לקערת המיקסר).
מוסיפים את הקמח, הסוכר, הביצים, המלח והחמאה מומסת.
לשים בידים, או מערבלים בעזרת וו הלישה במהירות איטית, למשך 8 דקות, עד לקבלת בצק אחיד.
מעבירים את הבצק לקערה משומנת ומניחים לו לתפוח במקום חמים במשך שעה-שעתיים, עד שהוא מכפיל את נפחו. אל תיבהלו אם לוקח לבצק זמן לתפוח. מדובר בבצק כבד, אבל בסופו של דבר הוא תופח.
כשמסיימים להכין את הבצק, מרפדים מסננת במגבת מטבח נקייה (או בכמה שכבות של נייר סופג), מניחים בתוכה את השמנת החמוצה כדי שתגיר נוזלים בזמן שהבצק תופח.

כשהבצק סיים לתפוח מרכיבים את המלית: מערבבים את הסוכר עם הקורנפלור בקערה. מוסיפים את השמנת שסיננו ומערבבים היטב.
בקערה נפרדת, טורפים את הביצים, ומוציאים מעט לקערה בצד להברשת הבצק. מוסיפים את הביצים הטרופות ואת הוניל לתערובת הגבינה ומערבבים.
מחממים תנור ל-160 מעלות ומשמנים תבנית עגולה, פיירקס או קפיצית, בקוטר 24 ס"מ לפחות.
לשים מעט את הבצק ומחלקים אותו לשני כדורים: האחד בגודל שני שלישים מהבצק והשני בגודל שליש. מרדדים את כדור הבצק הגדול לעיגול שיכסה את התבנית כולל הדפנות. מניחים את הבצק בתבנית ויוצקים פנימה את תערובת הגבינה. מרדדים את יתרת הבצק לעיגול בגודל העוגה. מניחים על המלית ומהדקים את השוליים. דוקרים את העוגה כמה דקירות בסכין, שיהיה לאדים מאיפה לצאת. מניחים לעוגה לתפוח כ-15 דקות ולאחר מכן מברישים בשארית הביצה.
אופים כ-55 דקות או עד שהבצק אפוי וזהוב. רצוי לאפות בחצי התחתון של התנור לפחות חלק מהזמן, כדי לוודא שגם שכבת הבצק התחתונה נאפית. 

אופים ומרגישים כמו סבתא טובה




יום רביעי, 1 ביוני 2011

הבטחתם עוגה

לאחר ההצלחה המסחררת של הפוסט הקודם על הכנת גבינת שמנת ביתית, שבעקבותיה לבטח חסכתם עשרות שקלים, הגיע הזמן להכין עוגת גבינה. באמתחתי שתי מתכונים שבהם אני רוצה לשתף אתכם - אחת ביתית ומעודנת, בטעם של פעם, ואחת עוגת רושם מפוצצת, מטורפת וחסרת מעצורים.
נתחיל במטורפת.
רק לפני שנתחיל, כמה הבהרות.
ראשית יש לציין, לפני שתתחילו להתרגש, שהעוגה מכילה חמאת בוטנים. אם אתם לא מחובבי הז'אנר, חבל שסתם תקראו את כל הילולי, רק כדי לגלות את כוס חמאת הבוטנים המככבת ברשימת המרכיבים. אם אתם לא בקטע של חמאת בוטנים, חפשו מתכון אחר.
שנית, כפי שאפשר להבין מההבהרה הראשונה, לא בדיוק מדובר במתכון דיאטטי. או כמו שאבא שלי אומר "בטח שזה דיאטטי. זה גורם לכולם לפצוח בדיאטה מיד לאחר האכילה". אז אם אתם מחפשים עוגה שאפשר באיזושהי צורה להגדיר אותה כבריאה, חפשו מתכון אחר.
לבסוף, העוגה מורכבת. היא דורשת זמן הכנה לא קצר ומיומנות אפייה בסיסית לפחות . יש בה 25 מרכיבים, ולפחות ארבעה שלבי הכנה מובחנים (במתכון המקורי יש שישה, אבל אפילו לי יש גבולות). אם אתם מחפשים מתכון מהיר וקל לחג השבועות, חפשו מתכון אחר.

עכשיו שהברחתי את כל הקוראים הלא רציניים, נותרנו קבוצת עילית משובחת, בעלת יותר מדי זמן פנוי ונכונות גבוהה לעלייה במשקל.
כעת, אפשר להתחיל באמת.
ובכן גבירותי ורבותי, מדובר בעוגת סופר-נום שאין כדוגמתה. לאחרונה הכנתי אותה לחברה שלי לכבוד יום הולדתה, שהסכימה, ברוחב לב ראוי להערצה, לחלוק אותו עם אורחיה. לא כל אחת זוכה לעוגה כזו לכבוד יום הולדתה, אבל הבחורה הזו מיוחדת. היא מהאלה שעוד כמה שנים יהיו לאנשים סופר מוצלחים, מגניבים ומיוחדים, ואז כולם ידעו כמה שווה להיות חברה שלה. אז אני מנסה להתחנף אליה עכשיו, לפני שהתחרות נהיית קשה מדי.

במה מדובר? ובכן, מתחילים עם בסיס גראהם קראקר ביתי - בצק פריך עם סוכר חום וקצת קינמון. ממשיכים עם שכבה נאה של גנאש שוקולד שגם מונע מהבצק לספוג נוזלים ולאבד פריכות.
אז מגיעים למנה העיקרית - מוס חמאת בוטנים וגבינת שמנת עם שברי שוקולד ובוטנים ממותקים ומתובלים.
לבסוף מצפים ברוטב קרמל, בוטנים קצוצים ושוקולד מגורר.

אני מריירת רק מלחשוב על זה שוב.


לצערי (ולמזלם של העורקים שלי) המתכון הזה לא ממש נכנס תחת קטגוריית בישול בזול. אמנם הוא לא יקר כמו כמה מתכונים אחרים לעוגות גבינה שראיתי, אבל עדיין, 40 ש"ח לעוגה זה יקר. לשם כך ייסדתי את קטגוריית ה"יקר אבל שווה את זה". מתכונים שעל אף מחירם, הם פשוט טעימים מכדי לא להעלות לבלוג. 
אני מבטיחה שעוגת הגבינה הבאה שאעלה תהיה יותר נוחה לכיס, טוב? והיי, לפחות השתמשנו בגבינת שמנת ביתית. גם חסכון של 7 ש"ח זה משהו.


במתכון העוגה המקורית יש גם שכבת גנאש שוקולד מעל העוגה, ופרחי קצפת מסביב, אבל כפי שאמרתי, בשלב הזה כבר נמאס לי להשקיע כל כך הרבה זמן בעוגה אחת. אבל שלא תגידו שלא אמרתי לכם. אתם יותר ממוזמנים להכין את הגרסא המלאה אם אתם מעוניינים בכך, ובכל מקרה, שווה לעיין בפוסט המקורי. יש שם הסברים מפורטים ותמונות יפות, כולל תמונות משלבי ההכנה.
המתכון מתוך בלוג בשם Mike's Table שאני מאוד מחבבת. יש שם מתכונים מיוחדים ומעניינים שכיף לעיין בהם ולחפש השראה. לא תמיד יש לי כוח, זמן או כסף להכין את המתכונים שלו, אבל אלה שכן שניסיתי עד כה יצאו מעולים.



עוגת מוס גבינה וחמאת בוטנים


מבוסס על: מתכון מתוך הבלוג Mike's Table עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-40 ש"ח
כמות: תבנית קפיצית, קוטר 24 ס"מ לפחות, כ-14 פרוסות


מרכיבים:

לקלתית
1 כוס קמח לבן
1/4 כוס קמח מלא
1/2 כפית מלח
1/4 כפית קינמון 

110 גרם חמאה רכה
2 כפות סוכר חום
2 כפות סוכר לבן
2 כפות סילאן

לגנאש
1/4 כוס שמנת מתוקה
120 גרם שוקולד מריר

למוס 
חמאת בוטנים וגבינה
1/2 כוס בוטנים קלויים
50 גרם שוקולד מריר
1/8 כפית קינמון
1/8 כפית אגוז מוסקט
2 כפות סילאן
1+1/3 כוסות שמנת מתוקה
3 כפות אבקת סוכר
גבינת שמנת ביתית עשוייה מ-2 גביעי שמנת חמוצה (או 1 חבילת גבינת נפוליאון)
2/3 כוסות אבקת סוכר
1 כוס חמאת בוטנים עם או בלי שברי בוטנים (אני אוהבת עם)
1.5 כפות חלב

לרוטב הקרמל1/2 כוס סוכר
40 גרם חמאה
1/4 כוס שמנת מתוקה

לציפוי

(בחרו תת קבוצה כלשהי של האפשרויות הבאות. אני בחרתי בבוטנים קצוצים ושוקולד מגורר.)
בוטנים קצוצים
שוקולד מגורר
קצפת (שמנת מתוקה מוקצפת עם מעט סוכר ווניל)
גנאש (אפשר להכין לפי הכמויות של הגנאש לעיל)

הוראות הכנה:

מכינים את הקלתית:
מערבבים בקערה את הקמחים, המלח והקינמון.
בקערת מיקסר עם וו גיטרה מקציפים את החמאה.

מוסיפים את 2 סוגי הסוכר ומקציפים עד שהתערובת אחידה.
מוסיפים את הסילאן ומקציפים עד שהתערובת אחידה.
מערבבים פנימה מחצית מתערובת הקמח, ואז את המחצית השניה, מערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
מעבירים את הבצק למקרר להתמצקות למשך שעה לפחות.
כשהבצק מוכן, מרדדים אותו לעלה מעט יותר גדול מגודל התבנית, מעבירים אותו בזהירות לתבנית, מהדקים את הבצק לתחתית ולדפנות ומיישרים עודפי בצק.
דוקרים את הקלתית כמה דקירות עם מזלג (שלא יתפח וישבר באפייה) ואופים אפייה עיוורת (=אפייה של הקלתית בלבד, ללא מילוי) ב-160 מעלות במשך כ-18 דקות.


תוך כדי שהקלתית מתקררת מכינים את הגנאש:
ממיסים בסיר כפול או במיקרוגל (בפולסים של 30 שניות) את השמנת והשוקולד. מערבבים עד לקבלת תערובת חלקה. שופכים את הגנאש על הקלתית, מורחים ומיישרים לקבלת שכבה אחידה. את דפנות הקלתית משאירים ללא גנאש. מעבירים את הקלתית המצופה למקרר (או למקפיא אם אתם ממהרים והולכים להכין את המוס מייד), להתייצבות הגנאש.

מכינים את מוס הגבינה וחמאת הבוטנים:
קוצצים בגסות את הבוטנים והשוקולד. מעבירים לקערה ומערבבים פנימה את הקינמון, אגוז המוסקט והסילאן. שומרים בצד.
בקערת מיקסר נקייה, מקציפים את השמנת עד לקבלת קצפת רכה. מוסיפים את 3 כפות אבקת הסוכר ומקציפים עד לקבלת קצפת יציבה אבל לא נוקשה. מעבירים את הקצפת לקערה ושומרים במקרר.
כעת, עם וו גיטרה, מקציפים בקערת המיקסר את גבינת השמנת ואת 2/3 כוסות אבקת הסוכר עד שהתערובת אחידה וחלקה.
מוסיפים את חמאת הבוטנים והחלב ומקציפים עד שהתערובת אחידה.
מקפלים את הקצפת (זו שהכנו מקודם ושמרנו במקרר) לתוך תערובת הגבינה וחמאת הבוטנים בכמה נאגלות, ואז מקפלים פנימה את תערובת  השוקולד והבוטנים.
מעבירים את המוס לקלתית ומצננים במקרר כמה שעות עד להתייצבות המוס.

מכינים את רוטב הקרמל (אפשר להכין אותו גם מראש):
מחממים על חום בינוני את הסוכר (רק את הסוכר, בלי כלום) בסיר בינוני, לא צריך לערבב תוך כדי, אפשר לנער קצת את הסיר מדי פעם. כשהסוכר 
נמס כמעט לגמרי ובצבע קרמלי, מורידים את החום לנמוך, ומוסיפים את החמאה בזהירות - התערובת תבעבע בעצבנות. כשהבעבוע נרגע קצת מערבבים את החמאה לתוך הסוכר המקורמל עד שהתערובת אחידה (באמת אבל. להישאר עם שכבת חמאה שלא נבלעה בקרמל זה גם איכסה וגם מעלה את הסיכוי לגושים). מורידים מהאש ומערבבים פנימה באיטיות את השמנת לקבלת רוטב חלק. אם נותרתם עם גושי קרמל שלא התערבבו לתוך הרוטב, אפשר להחזיר את הסיר לאש ולחמם תוך כדי ערבוב עד שהם מתמוססים.

מקשטים את העוגה:
מזליפים רוטב קרמל על פני העוגה המקוררת, ומקשטים בשוקולד מגורר ובוטנים קצוצים(ו/או עם גנאש ופרחי קצפת אם בחרתם להכין אותם).






וככה זה נראה אחרי טיפול הגון בקרמל, בוטנים גרוסים, ושוקולד מגורר

ומקרוב... (סליחה על האיכות. צולם בתנאי שדה)