כשהייתי בתיכון הייתי משוכנעת שאמא של נעמה מכינה את האורז הכי טעים בעולם. זה היה בסך הכל אורז עם גזר ובצל מגוררים ומטוגנים, אבל איכשהו נוצר מאכל שהילך עלי קסם. בכל פעם שנעמה הייתה מוציאה את הטאפרוואר עם ארוחת הצהריים הייתי נכנסת להיכון - אורז או לא אורז? אם אכן התמזל מזלי והיה מדובר באורז הנחשק, המבצע ("שנור אורז"? "שנורז"?) החל. טכניקות הנעות בין "יואו יש לך מלא אורז! בחיים לא תצליחי לסיים הכל לבד!" לבין "שוד ושבר! השארתי את האוכל בבית! מה חבל שאין מי שיציל אותי מיסורי הרעב" לבין "תראי ציפור! ... אוי... לאן האורז נעלם?" נוסו בהצלחה מעורבת. ייתכן והייתי צריכה לנסות "תראי ציפור מתה!" שכן נעמה המדוברת היא בלונדינית (מהממת ותפוסה), אבל לא חשבתי על זה בזמנו. בכל מקרה סביר להניח שמה שהיה יוצא מזה זה כאפה.
בכל אופן, בשלב כלשהו נעמה, שכנראה חששה לשלומה ובטחונה האישי, התחילה להביא קצת אקסטרה בטאפרוואר, שיהיה לי. כפרה עליה.
ואז גיליתי גילוי עוד יותר מרעיש - אם אני הולכת לנעמה הביתה, אפשר לאכול שם צהרים ולקבל צלחת אורז לגמרי שלי! אח... חיים טובים.
לפני שאתם שואלים, כן, ביקשתי את המתכון, הוא פשוט. בצל וגזר מטוגנים, אורז, מתבלים במלח ופלפל... משהו כזה. אני לא בדיוק זוכרת, זה היה מזמן. ניסיתי להכין בעצמי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר.
כיום כמעט ולא יוצא לי להכין אורז, זה התפקיד של אישי, שעושה זאת הרבה יותר טוב ממני. נכון לכל בשלנ/ית ראוי/ה לשמו/ה יש את השיטה להכנת האורז האולטימטיבי? אז זהו, אני עוד לא הגעתי לשלב הזה, בלשון המעטה. אפשר להגיד שיש לי בעיות עם בישול פחמימות במים. אורז... פסטה... כל עניין התזמון שם מעיק עלי. אני נוטה לשים אותם במים ולשכוח מהם עד שיש ריח של שרוף ו/או הצפה של הכיריים. כעת ישנה הסכמה לא פורמלית ביני לבין אישי שהוא מטפל בדברים האלה. הבעיה היא שהוא אוהב את האורז שלו לבן פשוט, וטהור, ללא קשקושים ותוספות, שרק הורסים את טעם האורז לדעתו. מכיוון שהגענו להסדר נוח לשנינו אני משתדלת שלא לנדנד את סירת הפחממות, אבל מדי פעם אני מתמרדת ומכינה בעצמי אורז עם מלא תוספות טעימות.
אחד מהמתכונים האהובים עלי הוא מתכון לאורז עם קוקוס קלוי, ג'ינג'ר, צ'ילי, וליים. חמוץ, חריף וממכר. המתכון המקורי עושה שימוש באורז בסמטי, אבל עד כה לא יצא לי לנסות - האיש אחראי גם על קניית האורז, ועד שעשיתי מעשה וקניתי בעצמי אורז בסמטי, הוא התגלה כמכיל תוספת חלבונים, איף יו קנואו וואט איי מין, כך שעד כה השתמשתי רק באורז פרסי לבן רגיל. בנוסף, לרוב אין ליים בסופר, אז אני מחליפה בלימון. אני מניחה שללא ההחלפות המתכון יהיה אף יותר טוב. אשמח אם תנסו ותדווחו.
אורז קוקוס עם ג'ינג'ר, פלפל חריף ולימון
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: כ-8 מנות
מרכיבים:
2 כוסות אורז לא מבושל (בסמטי, לבן או חום, במתכון המקורי. גם פרסי לבן יוצא סבבה)
1 כוס קוקוס יבש (לא ממותק) מגורר
1 כף שמן
בצל גדול קצוץ (אמורים לקבל 2 כוסות בצל קצוץ)
1/3 פלפל חריף קצוץ (במתכון המקורי יש 2-3 פלפלי חלפניו או סראנו. אשאיר זאת לחובבי חריף)
2 כפות ג'ינג'ר קצוץ
2 שיני שום קצוצות
1+1/2 כפיות מלח, או לפי הטעם
גרידה מלימון אחד
4-6 כפות מיץ לימון (אני שמה 6)
הוראות הכנה:
הכינו את האורז לפי העדפתכם (אני פשוט שמה אותו בסיר עם 4 כוסות מים, מביאה לרתיחה ומבשלת כ-20 דקות. אבל אתם לא חייבים להקשיב לי...).
בזמן שהאורז מתבשל מכינים את התוספות: קולים את הקוקוס במחבת או סיר, תוך כדי ערבוב עד שהקוקוס מתחיל להזהיב. שימו עליו עין, זה קורה תוך דקה או שתיים.
במחבת נפרדת (או באותו מחבת, לאחר שהוצאתם את הקוקוס), מטגנים את את הבצל בשמן עד שהוא מתחיל להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את הפלפל החריף, הג'ינג'ר, השום וחצי כפית מלח, מורידים לחום נמוך ומטגנים כעשר דקות נוספות.
כשהאורז מוכן מערבבים פנימה בעדינות את התערובת המטגנת. מוסיפים בהדרגה את יתר המלח, הגרידה, מיץ הלימון ואת רוב הקוקוס (שומרים קצת לקישוט).
מגישים עם קצת קוקוס מעל, בליווי פלחי לימון ופרוסות קיווי, אם רוצים.
בכל אופן, בשלב כלשהו נעמה, שכנראה חששה לשלומה ובטחונה האישי, התחילה להביא קצת אקסטרה בטאפרוואר, שיהיה לי. כפרה עליה.
ואז גיליתי גילוי עוד יותר מרעיש - אם אני הולכת לנעמה הביתה, אפשר לאכול שם צהרים ולקבל צלחת אורז לגמרי שלי! אח... חיים טובים.
לפני שאתם שואלים, כן, ביקשתי את המתכון, הוא פשוט. בצל וגזר מטוגנים, אורז, מתבלים במלח ופלפל... משהו כזה. אני לא בדיוק זוכרת, זה היה מזמן. ניסיתי להכין בעצמי, אבל זה פשוט לא היה אותו דבר.
כיום כמעט ולא יוצא לי להכין אורז, זה התפקיד של אישי, שעושה זאת הרבה יותר טוב ממני. נכון לכל בשלנ/ית ראוי/ה לשמו/ה יש את השיטה להכנת האורז האולטימטיבי? אז זהו, אני עוד לא הגעתי לשלב הזה, בלשון המעטה. אפשר להגיד שיש לי בעיות עם בישול פחמימות במים. אורז... פסטה... כל עניין התזמון שם מעיק עלי. אני נוטה לשים אותם במים ולשכוח מהם עד שיש ריח של שרוף ו/או הצפה של הכיריים. כעת ישנה הסכמה לא פורמלית ביני לבין אישי שהוא מטפל בדברים האלה. הבעיה היא שהוא אוהב את האורז שלו לבן פשוט, וטהור, ללא קשקושים ותוספות, שרק הורסים את טעם האורז לדעתו. מכיוון שהגענו להסדר נוח לשנינו אני משתדלת שלא לנדנד את סירת הפחממות, אבל מדי פעם אני מתמרדת ומכינה בעצמי אורז עם מלא תוספות טעימות.
אחד מהמתכונים האהובים עלי הוא מתכון לאורז עם קוקוס קלוי, ג'ינג'ר, צ'ילי, וליים. חמוץ, חריף וממכר. המתכון המקורי עושה שימוש באורז בסמטי, אבל עד כה לא יצא לי לנסות - האיש אחראי גם על קניית האורז, ועד שעשיתי מעשה וקניתי בעצמי אורז בסמטי, הוא התגלה כמכיל תוספת חלבונים, איף יו קנואו וואט איי מין, כך שעד כה השתמשתי רק באורז פרסי לבן רגיל. בנוסף, לרוב אין ליים בסופר, אז אני מחליפה בלימון. אני מניחה שללא ההחלפות המתכון יהיה אף יותר טוב. אשמח אם תנסו ותדווחו.
אורז קוקוס עם ג'ינג'ר, פלפל חריף ולימון
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Vegetable Heaven של מולי קאצן
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: כ-8 מנות
מרכיבים:
2 כוסות אורז לא מבושל (בסמטי, לבן או חום, במתכון המקורי. גם פרסי לבן יוצא סבבה)
1 כוס קוקוס יבש (לא ממותק) מגורר
1 כף שמן
בצל גדול קצוץ (אמורים לקבל 2 כוסות בצל קצוץ)
1/3 פלפל חריף קצוץ (במתכון המקורי יש 2-3 פלפלי חלפניו או סראנו. אשאיר זאת לחובבי חריף)
2 כפות ג'ינג'ר קצוץ
2 שיני שום קצוצות
1+1/2 כפיות מלח, או לפי הטעם
גרידה מלימון אחד
4-6 כפות מיץ לימון (אני שמה 6)
הוראות הכנה:
קוקוס זהוב |
בזמן שהאורז מתבשל מכינים את התוספות: קולים את הקוקוס במחבת או סיר, תוך כדי ערבוב עד שהקוקוס מתחיל להזהיב. שימו עליו עין, זה קורה תוך דקה או שתיים.
במחבת נפרדת (או באותו מחבת, לאחר שהוצאתם את הקוקוס), מטגנים את את הבצל בשמן עד שהוא מתחיל להזהיב, כ-10 דקות. מוסיפים את הפלפל החריף, הג'ינג'ר, השום וחצי כפית מלח, מורידים לחום נמוך ומטגנים כעשר דקות נוספות.
כשהאורז מוכן מערבבים פנימה בעדינות את התערובת המטגנת. מוסיפים בהדרגה את יתר המלח, הגרידה, מיץ הלימון ואת רוב הקוקוס (שומרים קצת לקישוט).
מגישים עם קצת קוקוס מעל, בליווי פלחי לימון ופרוסות קיווי, אם רוצים.