פאי תפוחים לראש השנה

מכל היצירות שהכנו לקראת החגים - שנות טובות, קישוטים לסוכה, הגדות מאויירות וכולי, בפתקי הסליחה הכי השקענו. בניגוד ליצירות הרגילות שניפקנו מדי חג ומועד, פתקי הסליחה לא יוצרו בהנחיית המורה למלאכה בחדר האומנות. הם היוו יצירה מחתרתית ובלתי פורמלית. את הציוד הנדרש היה צריך לקושש מהקלמרים של החברות ומאחורי המחברות. עבודת הגזירה, הכתיבה וההדבקה נעשתה מתחת לשולחן תוך כדי שיעור, אך לא בבית חס וחלילה. חשוב שכולם יראו כמה השקעת. הנוסח היה קאנוני:

לנמענת,

סליחה אם פגעתי בך.

ב-3>

השולחת

אין הודאה באשמה ספציפית. מדובר במעין תעודת ביטוח של בין אדם לחברו. גם אם השולחת אירגנה חרם רבתי על הנמענת אך לפני כמה ימים, פשעי העבר כוסו במעטה המעמעם "אם פגעתי בך".

את פתקי הסליחה, שלא כמו הזמנות לבת מצווה, כולן שלחו וכולן קיבלו. פעם אחת בשנה בה כולן, מאצולת הכיתה ועד היורמיות שבתחתית הסולם החברתי, יצרו מרצונן קשר אחת עם השניה. "בטח בטח" הייתי ממלמלת ומהנהנת כשמלכת הכיתה ביקשה את סליחתי אחת לשנה, מלאת פליאה והתפעמות. "וסליחה אם פגעתי בך". כאילו שיכולתי.

למה אף פעם לא שאלתי אותה עם זה אומר שמעכשיו היא תגיד לי שלום ולא תחלוף לידי כאילו הייתי אוויר? אם תשקול לשבת לידי באוטובוס בטיול השנתי, ואולי אפילו להיות איתי בחדר? לא העליתי על דעתי אפילו.

וממילא ידוע שאם מבקשים סליחה שלוש פעמים ואתה מסרב אז החטא עליך.

הבטחתי ולכן אקיים. היום גרסה לפאי הפירות שהעליתי לפני ראש השנה, שמתאימה בדיוק לחג. המלית היא של תפוחים כמובן, עם כל מיני תוספות אופציונאליות ברוח הסימנים. אפשר להוסיף למלית תמרים, שיתמו אויבנו. אפשר להוסיף לציפוי אגוזי מלך, לכבוד המלכת מלך מלכי המלכים עלינו. אפשר להוסיף מעט ג'ינג'ר מסוכר קצוץ, שיחטפו אויבנו ג'ננה. טוב זה לא ממש עובד. אז אפשר להוסיף אותו סתם כי הוא עוקצני ומעניין. הוספת התמרים יוצרת אפקט מעט חרוסת-י, אז אם אתם חוששים מערבוב שמחה בשמחה, או סתם לא חובבי חרוסת, מומלץ לוותר. הפאי, בנוהל, פרווה ללא מרגרניה ובתור קינוח הוא שפוי יחסית (יחסית!).

פאי תפוחים עם סימני ראש השנה

מאת: בישול בזול

עלות: כ-20 ש"ח, קצת יותר אם משתמשים בכל התוספות, קצת פחות אם משמיטים את כולם

כמות: כ-12 מנות

מרכיבים

לקלתית:

1.5 כוסות קוואקר

3/4 כוס קמח

1 כפית אבקת אפייה

קורט מלח

1/2 כוס סוכר חום

1 ביצה

1/2 כוס שמן

3-4 כפות מים

למילוי:

5 תפוחים ירוקים חמוצים קלופים וחתוכים לקוביות

8 תמרים מגולענים קצוצים גס (אופציונאלי)

1 כף קמח

2 כפות מיץ לימון

6 כפות סוכר

1/2 כפית קינמון

1/2 כפית אגוז מוסקט

1/2 כפית ציפורן

1/2 כפית ג'ינג'ר או אם אתם מרגישים הרפתקנים, כמה קוביות ג'ינג'ר מסוכר, קצוצות

לציפוי אופציונאלי: 50 גרם אגוזי מלך קצוצים

הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, הקמח, אבקת האפייה המלח והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה והשמן. מוסיפים את המים בהדרגה עד לקבלת בצק לא דביק מדי. משטחים בערך 80% מהבצק בתבנית עגולה בינונית ואת היתר שומרים בצד לפירורים למעלה. אם משתמשים באגוזי המלך מערבבים אותם לתוך הבצק ששמרנו בצד.

מערבבים את כל חומרי המלית ושופכים לקלתית.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, חצי שעה.

מפוררים מעל הפאי את הבצק ששמרנו בצד, ואופים עוד 15-20 דקות עד שהציפוי זהוב

שנה טובה חברייה!

קוראת בקוואקר

נכון שבא לכם לחם עכשיו? משהו חם וממלא, קצת פריך מבחוץ רך ומתקתק מבפנים... 
אהא! אני לגמרי קולטת אתכם.
יש לי כשרון כזה, אני סוג של קוראת בקפה. רק שהיום אנחנו נכין לחם עם קוואקר, אז נקרא לזה קוראת בקוואקר. נראה לי שזה הגיוני באותה מידה. יש גרגרים, אפשר לנענע אותם בכוס, לעשות פרצוף מבועת ולאיים על לקוחותיך במשהו עמום כמו "אני רואה כאב בעתיד שלך" או "אתה הולך להידרס מחר ב-10:42 בבוקר על ידי פורד פוקוס שנת 2006 יד ראשונה מרופא". 
מה אתם אומרים? שאשקול הסבת מקצוע?


עד שאתחיל את הקריירה המהוללת שלי כמגדת עתידות (בזול, בטח בזול), אני מנסה להתקדם קצת בתחום הצילום. את התמונות של הפוסט היום צילמתי באור יום, והתלהבתי עד מאוד מזה שאני יכול סוף סוף לשלוט על עומק השדה של התמונה. פתאום אני יכולה לפקס כמו שצריך על האובייקט שלי (לחם קוואקר מהיר, שיוצג עוד מעט), והרקע מתעמעם ויוצר את אפקט ה"בוקה" המיוחל. אני כבר לא צריכה לפנות את כל החפצים הלא ממש אסטטיים בחלל החדר שנכנסים לתוך הפריים, כי הם פשוט מתעמעמים להם. ארונות, מטבחים מלוכלכים ומתלי כביסה הופכים כולם לטשטוש חביב ובלתי מחייב. מרוב התלהבות השתמשתי בערך המינימלי של הצמצם, וכך גיליתי שיש דבר כזה טו מאץ' אוב איי גוד טינג.

טשטוש קצת מוגזם, אפילו בשביל חובבת טשטוש שכמותי

אבל אני לומדת.
עכשיו שקשקשתי לכם קצת יותר מדי בשכל נעבור ללחם הקוואקר. לחמים עם שמרים אתם מכירים - לישה, תפיחה וכל הג'ז הזה שגורם לשמרים לפלוט פחמן דו חמצני שמתפיח את הלחם . לחם מהיר לעומת זאת מותפח באמצעים כימיים - אבקת אפייה ו/או סודה לשתייה, שמגיבים עם מרכיבי הבצק (מים ו/או מרכיבים חומציים) ופולטים פחמן דו חמצני שגורם ללחם לתפוח. בדיוק אותו המכניזם שפועל כשאתם אופים עוגה בחושה או מאפינס.
לחם מהיר נשמר פחות טוב מאשר לחם שמרים. עדיף לאכול אותו באותו יום, גג יום למחרת. אבל אם אתם מחפשים מאפה מהיר וטעים לארוחת ערב, או פינוק טרי וריחני לפיקניק ספונטני, לחמים מהירים הם חבריכם הטובים ביותר. מערבבים את המרכיבים היבשים, מוסיפים את הרטובים, מערבבים פנימה תוספות, והופ לתנור.
המתכון של היום מבוסס על קמח מלא וקוואקר, עם מעט פירות יבשים לעניין ולהמתקה קלה. הוא בריא למדי, אבל עדיין מצליח להיות מאוד טעים, במיוחד כשהוא מוגש בפרוסות עבות וחמימות, מרוחות בחמאה. אחלה ארוחת בוקר (ואתם כבר זוכרים כמה אני קשה עם ארוחות בוקר...).


לחם מהיר עם קוואקר ופירות יבשים

מבוסס על: המתכון הזה מהאתר allrecipes.com עם שינויים קלים שלי

עלות: כ-5 ש"ח

כמות: 1 כיכר בגודל של תבנית אינגליש קייק

מרכיבים

1 כוס קוואקר (להכנה מהירה, כזאת שהפתיתים בה קטנים יחסית, ולא שלמים. אפשר גם להשתמש בשיבולת שועל רגילה ולטחון אותה במעבד מזון במשך כמה עשרות שניות)
1 כוס קמח מלא
2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

1 כוס חלב
2 כפות שמן
1 וחצי כפות סילאן
כ-1/2 כוס פירות יבשים קצוצים (אני השתמשתי ב-2 תאנים, 2 תמרים ו-2 משמשים)


הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, הקמח, אבקת האפייה והמלח. מערבבים פנימה את החלב, השמן, והסילאן, רק עד שהתערובת אחידה. מקפלים פנימה בעדינות את הפירות היבשים הקצוצים, ומעבירים את הבצק לתבנית אינגליש קייק משומנת.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-25 דקות, עד שהלחם זהוב ותפוח.

מאפין - תופין תמים או צפיחית זדונית?

מאפינס הם מאכל חמקמק וערמומי. הם הקדאפי של עולם האוכל.
כן, כן, אני יודעת שאתם מפקפקים בדברי, ובכל זאת אני עומדת מאחוריהם.
בהתחלה, גם אני חשבתי שהם מאכל חמוד ובלתי מזיק.
ובכן הבה ואפרוש בפניכם את מסכת השקרים והמזימות של המאפין שמונעת מאיתנו לראות את פרצופו האמיתי.


למעשה, דו הפרצופיות המאפיינת את המאפין מתחילה עוד בעולם המורפולוגיה. "מאפין". איזה שם מתפנפן! לא סתם עוגה קטנה. מ-א-פ-י-ן. המאפין גם לא יכול להחליט מה הטייתו לרבים. האם יש לומר מאפינס? או שמא מאפינז? ואולי בכלל מאפינים? וכל הקטע הזה שזה נשמע כאילו בעברית כי זה דומה למילה "מאפה" אז זה ציוני וכאלה, אני לא קונה את זה.
השקר ממשיך בעולם האסוציאציות שהמאפין ניכס לעצמו שלא כדין. אני יכולה בקלות לדמיין קליינט בבית קפה שאומר לעצמו "הממ... אני שבע מדי בשביל פרוסת עוגה. נראה לי שאזמין רק מאפין" (עזבו כרגע את הסבירות לכך שאדם יהיה שבע לאחר שאכל בבית קפה). כלומר, בשדה הסמנטי של המאפין ישנן משמעויות של קלילות, ואולי אף בריאות, לפחות ביחס לעוגה. אסוציאציות אלה כמובן הן מוטעות לחלוטין שכן לרוב, מאפין הוא פשוט עוגה במנז'ט. בנוסף, המאפין משדר התחכמות, עד כדי פלצנות, אך לרוב, ללא כיסוי. הרי עוגה בחושה פושטית היא עוגה בחושה פושטית, ושום מוסד קולינרי המכבד את עצמו לא ימכור לך דבר כזה. אבל אפה את הבלילה בעטרות נייר וקרא להם מאפינז, ופתאום מדובר במאכל מתוחכם ואפנתי שראוי לבוא בציבור ובתפריט. 


חוסר המהימנות של המאפין מאפיין גם את תוכו, גופו, ומהותו של המאפין (חחח אמרתי מאפין מאפיין). בהינתן מאפין, לא ניתן לדעת מהסתכלות עליו אם מדובר בפצצת שומן וקלוריות, או בחטיף קליל ומזין. האם ביצירה קינוחית מושחתת, או במוצר בריאות מנוקד בקרעי אצות ופולי סויה. עד שלא תנגוס בו לא תוכל לדעת אם יהיה רך ונימוח או יבשושי ומתפורר, קליל ואוורירי, או בעל מאסה כשל אחרון היסודות בטבלה המחזורית שיידבק לך לחיך ולא ירפה עד יומך האחרון. והבעיה הגדולה ביותר היא אוסף השילובים הבלתי הגיוניים בין שלל המאפיינים הללו. אתה יכול לקבל לידך מאפין שהוא גם יבשושי, גם כבד, גם עם טעם של אוכל בריאות, וגם משמין בטירוף. לא הגיוני! לא פייר! על כן, אני הכרזתי חרם על המאכל הנלוז הזה עד שיואיל בטובו להתאפס על עצמו. (יצויין שאת הטקסט הזה כתבתי לפני יותר משנה, לפני שהיה אופנתי להכריז חרמות על כל דבר שזז. סתם שתדעו).


עם זאת, אני מתפשרת לעיתים. כאשר לי יש שליטה על הנעשה, ואני קובעת את הטון - המאפינס האלה מבינים רק כוח אני אומרת לכם.
עבורי מאפין הוא חצי דרך בין מאפה בריאות לקינוח. הוא נותן מענה טוב כשבא לי משהו טעים אך לא מתוק מדי, שלא יעשה אותי יותר רעבה משהייתי לפני. אתם יכולים לראות את המאפינס הללו כקינוח בריא במיוחד, או ככמעט אוכל בריאות. אני בוחרת באופציה השניה ואוכלת אותם לארוחת בוקר - יש בהם סיבים תזונתיים מהקוואקר, ויטמינים וכאלה מהתפוחים, מעט סוכר ושומן יחסית, והקמח הלבן... טוב למי שבסדר עם זה, אין בעיה, למי שלא, אתם מוזמנים להכין מקמח מלא ולדווח איך היה (טרם ניסיתי בעצמי). אבל אז זה באמת יהיה אוכל בריאות (רעד קל אחז בי לפתע).
בקיצור, הם בריאים וזולים יותר מחטיפי בוקר למיניהם, אבל טעימים וממלאים יותר. הם קלים להכנה, ואפשר להכין אותם מראש, לשמור בפריזר ולהוציא בעת הצורך - הם יפשירו תוך כשעה, או שאפשר למקרגל (מלשון מיקרוגל, שורש מחומש) לכמה עשרות שניות.
עם כל זאת אני מבקשת בכל לשון של בקשה שלא לסמוך בעיניים עצומות על מאפין זר שאינכם מכירים, ועדיף לא לבצע בסביבתו תנועות חדות או פתאומיות. 

מאפינס תפוחים וקוואקר
מבוסס על: מתכון של Big Locust Farm Bed and Breakfast שמצאתי בשיטוטי באינטרנט
עלות: כ-11 ש"ח
כמות: כ-15 מאפינס

מרכיבים:
1 וחצי כוסות קוואקר (לא משנה איזה סוג)
1 ורבע כוסות קמח
1/4 כפית קינמון
1/4 כפית פלפל אנגלי
1/4 כפית ציפורן טחונה
1 כפית אבקת אפייה
¾ כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1 כוס רסק תפוחים 
1/2 כוס חלב או מים
1/2 כוס סוכר חום
5 כפות שמן
1 ביצה


הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את החומרים היבשים (קוואקר עד מלח).

מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.

אופים בתבנית שקעים (רצוי עם מנז'טים, או בתבנית סיליקון שמאפשרת חילוץ קל) בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, חום גבוה, במשך כ-20 דקות או עד שהמאפינס מזהיבים.

על עוגיות סבתא ועוגיות קוואקר ללא מרגרינה

כבר מזמן לא העליתי מתכון לעוגיות ללא מרגרינה ואני מתנצלת על כך קוראי היקרים. חגים, לחץ, ומתכונים שבאמת היו צריכים עוד מקצה שיפורים עיכבו אותי. אז היום, סוף סוף, עוד מתכון של עוגיות עם שמן, בלי חמאה או מרגרינה, לאוסף.

ברי מזל הם האנשים שיש להם עוגיות של סבתא, או לפחות זכרונות שלהם. לא לכולם יש סבתא. לא כל סבתא אופה עוגיות. יש כמובן סבתות שאופות ומבשלות עוד שלל מטעמים במקום או מלבד עוגיות. אל לנו לזלזל לרגע ביכולותיה של סבתא. אבל עוגיות של סבתא זה משהו מיוחד.
סבתא שלי לא בדיוק הייתה ידועה ביכולותיה במטבח. היא לימדה, ניהלה, עבדה עם ילדים עם קשיי למידה, פיתחה תוכניות לחינוך מיוחד... רק בלבשל היא לא השקיעה יותר מדי. כנראה שבינה ובין סבא שלי הם הצליחו איכשהו להאכיל את ילדיהם בצורה סבירה, אחרת לא הייתי פה. אבל ברגע שאמא שלי הייתה גדולה מספיק האחריות על הבישולים הועברה אליה. כך, כשאני הכרתי את סבתא שלי לא היו לה איזהשהם תבשילים או מאפים מיוחדים שהיא הכינה מימים ימימה. למעשה, כששאלתי את ההורים שלי מה סבתא יודעת לבשל הם גיחכו קלות וענו ב-"דיאט קולה". אבל מה, סבתא שלי הייתה חכמה. היא השכילה להבין שראוי לה, ולכל סבתא באשר היא, להצטייד בעוגיות סבתא ראויות לשמן. אני בספק אם היא הייתה מכינה אותם כשאנחנו הנכדים לא היינו בסביבה, במיוחד מכיוון שהיא הייתה סוכרתית, אבל כל פעם שבאנו, היינו מכינים איתה את עוגיות הסבתא המסורתיות. העוגיות של סבתא שלי היו עוגיות קוואקר עם קינמון, צימוקים ו/או שוקולד צ'יפס. ברור שאני עוד זוכרת את טעם, והריח ואת המטבח הכחול עם הטפט על הקיר. לערבב עם כף עץ, לסדר גושי בצק על התבנית ולחטוף טעימה פה ושם... סבתא שלי הייתה גרה בארה"ב. לרוב לא הייתי רואה אותה יותר מפעם, אולי פעמיים בשנה. בשנים האחרונות גם די ירדנו מעניין העוגיות - היה לה קשה לעמוד וללכת. אבל אני זוכרת את עוגיות הסבתא שלה, ואני אוהבת אותה על כך שהיא ייצרה לי ולשאר הנכדים שלה זכרונות כאלה.
אמרתי לכם שהיא הייתה חכמה.

צימוקים - הפתעה טעימה או מקור כל
הרוע בעולם? (אם אתם בדעה השנייה אפשר
להשמיט אותם מהמתכון)

היא חסרה לי. לא בצורה מעורפלת כזאת של "אוי חבל אני מתגעגעת", אלא בנקודות מאוד אמיתיות וקונקרטיות. חבל לי שהיא לא קוראת את הבלוג שלי. איך היא הייתה נגנבת שנכדה שלה כותבת בלוג אוכל בעברית. ברור לי שהיא הייתה משאירה הודעות מביכות בעברית המעט תנ"כית שלה ותמיד חותמת בגאווה כ"סבתא".
חבל לי שהיא לא הייתה בחתונה שלי, שהיא לא פגשה את אישי, אבל טוב נו, אלה כבר כאבים סטנדרטיים של נכדה שאיבדה סבתא קרובה.

אני לא יודעת אם מישהו שמר את המתכון המדוייק שהיא השתמשה בו, זה גם לא ממש משנה. היום אביא את הגרסא שלי לעוגיות קוואקר, עם צימוקים, שוקולד וקינמון. כל עוד השילוב הזה נמצא הזכרון נשמר.
הרבה זמן אני בחיפוש אחר מתכון טוב לעוגיות קוואקר שמבוססות על שמן, ללא חמאה או מרגרינה. אלה עוגתיות מדי, אלה יבשות מדי... בשבוע שעבר נתקלתי במתכון לחיתוכיות קוואקר עם שכבת שוקולד באמצע. הם יצאו לא רע, לאחר כמה שינויים מצידי, אבל חשבתי לי שהבצק, עם השינויים שעשיתי, עשוי לנפק את עוגיות הקוואקר שחיפשתי. אכן, מצאתי את מבוקשי - עוגיות מעט פריכות מבחוץ, רכות מבפנים, מלאות בשוקולד וצימוקים, ומפיצות ריח נפלא בכל הבית. מומלץ!

עוגיות קוואקר עם צימוקים, שוקולד וקינמון (ללא מרגרינה) 
מאת: בישול בזול (מבוסס במעומעם מאוד על המתכון הזה)
כמות: כ-45 עוגיות
עלות: כ-13 ש"ח

מרכיבים:
1/2 כוס צימוקים
2 כוסות קוואקר
1.5 כוסות סוכר חום
1.5 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית קינמון
3/4 כוס שמן
2 ביצים
80 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה:
מניחים את הצימוקים בקערה, מכסים במים חמים ונותנים להם להתרכך קצת.
בזמן שהצימוקים מתרככים מכינים את הבצק. מערבבים בקערה את כל המרכיבים היבשים: קוואקר, סוכר חום, קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח, וקינמון.
מוסיפים את השמן והביצים (רצוי לטרוף מעט את הביצים לפני ההוספה. אפשר לעשות זאת בכוס בה מדדתם את השמן, שלא תצטרכו לשטוף עוד כלי), ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
קוצצים את השוקולד (ראו פה להמחשה), מסננים את הצימוקים מהמים ומערבבים את שניהם לתוך הבצק.
יוצרים כדורים בגודל שבין מסטיק עגול לאגוז מלך ומניחים על תבנית משומנת עם מרווח של כמה ס"מ בין כדור לכדור. לא להיבהל אם הבצק קצת מתפרק ולא מחזיק. הוא מתייצב יותר באפייה, על דאגה.
אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 8-12 דקות עד שהעוגיות מתרחבות ומזהיבות מעט.
תנו לעוגיות להתקרר כמה דקות לפני שאתם מורידים אותם מהתבנית, שלא תתפרקנה.

מה עושה פה מיכאלנג'לו? תגלו בקרוב...