יום שני, 11 בנובמבר 2013

טבולה

לא סיפרתי לכם על זה בצורה מסודרת, אבל בשנה האחרונה התחלתי לכתוב במגזין הלל המיועד לנשים דתיות. זה קצת מוזר לי. אני דתיה. ואני אישה. אבל לכתוב ב"ירחון נשים לראשי חודשים" שם עלי תווית מסויימת.
כאילו אני בטח מהאלה שעוטות על ראשן 2 צעיפים, 3 פשמינות, 29 סיכות ראש נוצצות ואיכשהו מייצרות מזה קונסטרוקציה מלכותית ומרשימה. ואני לא.
כאילו אני מסתובבת עם הרגשה תמידית של אושר וסיפוק על מילוי תפקידי בעולם. ובכן, כפי שאולי שמתם לב, האושר והסיפוק שאני חשה בחיי הם בהחלט לא תמידיים, יעידו על כך הראנטים ושלל התלונות שאני מעלה פה לבלוג.
כשמישהו דוחף אותי באוטובוס אני לא מחייכת במתיקות ומלמדת עליו זכות, אני מסננת לעברו כמה קללות עסיסיות (אבל בלחש. כי אני לא מטומטמת).
בגדול אני מרגישה שככותבת במגזין לנשים דתיות, אני אמורה להיות אישה דתייה למופת, סוג של מורה באולפנה משודרגת שמפיצה אור נגוהות לכל עבר. כך גם התחלתי לכתוב לשם. בטון קורקטי וללא שמץ של ציניות. כי המורות בתיכון תמיד אמרו לי שאני צינית מדי. לאחר כמה טורים, בעצת העורכת אני מנסה קצת יותר להשתחרר, וממילא כשיש לי רק 400 מילים, ורובם הם המתכון, אני לא צריכה לעטות על עצמי דימויים שהם לא אני.

מוזר לכתוב לעיתון. זה לא כמו הבלוג שאני יכולה לקשקש בשכל כמה שבא לי, ומתוך מאות המילים שאני שופכת אפשר (אם לא מדלגים ישר למתכון, ומי שכן, אני לא שופטת אותו...) לזקק איזה תמונה יותר מהימנה של מי שאני. יש לי כמה מילים ומתכון וזהו. מה שאני משדרת זה בעיקר מה שהעיתון עצמו משדר.

בחודשיים האחרונים, חלק מהמתכונים מהבלוג שמתפרסמים ב-xnet, מתפרסמים גם בעיתון לאישה. וזה כבר ממש מצחיק. קודם כל כי זה עושה לחמים נחת. מי שמע על הירחון הזה שאת מפרסמת בו? נו איך קוראים לו? הילה? הללויה? אבל לאישה! זה כבר סטטוס! כתב עת מהוגן שמוצאים בחדר ההמתנה לרופא השיניים! (בישול בזול! בחדר ההמתנה של רופא השיניים הקרוב אליכם!)
זה מצחיק גם בגלל הניגוד בין שני כתבי העת שפרי עטי מתפרסם בהם. במחזיק העיתונים שלנו חיים גליונות של הלל, עם כריכות של נוף וילדים וחגים, לצד גליונות לאישה שעל כריכותיהן מתנוסס בדרך כלל חזה (וגם פנים, אבל זה כנראה משני) של ידוענית כלשהי.
ועל אף שזה מגוחך, עם זה אני כבר יותר מרוצה. אני בנאדם מורכב, עם סתירות. קצת הלל וקצת לאישה. מה שחסר שם זה רק איזה גליון של נייצ'ר או משהו כדי להשלים את הצד האינטלקטואלי יותר שלי. אבל ככל שידוע אין להם טור בישול.

המתכון הזה פורסם לפני אי אלו חודשים בהלל, ועכשיו הגיע הזמן להעלות אותו לבלוג. את הטור כתבתי בחופשת הלידה, וסיפרתי שאת הטבולה אפשר להכין בהפסקות: לעבור במטבח ולהשרות את הבורגול, עוד 20 דקות לעבור שם שוב ולחתוך עגבנייה... עכשיו הימים שלי שונים לגמרי, אבל טבולה אני עדיין אוהבת. במיוחד בגלל שמחירי העוף אסטרונומיים, אז אני מנסה לדחוף יותר מתמיד ארוחות בלי בשר או עוף. 
אם אתם רוצים מנה שלמה יותר, עם חלבונים, אפשר להוסיף גרגרי חומוס מבושלים ו/או גבינה מלוחה מפוררת. הסלט הזה הולך טוב בכל כך הרבה סיטואציות - ארוחה אישית בריאה וטעימה, תוספת שמתאימה לצמחונים או טבעונים בארוחה בשרית, וכמובן מדובר במנת פיקניקים מנצחת.

סלט טבולה
מאת: בישול בזול (הגרסא שלי למתכון מוכר...)
כמות: ארוחה אחת גדולה או 3-4 מנות כתוספת לארוחה
עלות: כ-5 ש"ח

מרכיבים
1/4 כוס בורגול דק (ג'ריש)
1/3 כוס מים רותחים
1 מלפפון
1 עגבניה
חופן עלי נענע
חופן גבעולי פטרוזיליה
מיץ מחצי לימון
1 כף שמן זית
מעט מלח ופלפל שחור גרוס
אופציונאלי: חופן גרגרי חומוס ו/או מעט פטה או בולגרית מפוררת

הוראות הכנה
מניחים את הבורגול בקערה, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים ומשהים כ-10 דקות עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים. חותכים את הירקות לקוביות, קוצצים את העשבים ומוסיפים לבורגול. מערבבים פנימה מיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל, ומפזרים מעל פטה ו/או גרגרי חומוס אם משתמשים. 
מגישים קר או בטמפ' החדר.





יום ראשון, 3 בנובמבר 2013

עוגת קפה וחלבה

 חטאתי עוויתי ופשעתי. פספסתי את האתגר של מנטקה בחודש שעבר. להגנתי אטען שהוא היה בנושא שומשום, חומר גלם שהוא לא מהפופולריים במחוזותינו עקב אלרגיות וסתם חוסר חיבה של חלק מבני המשפחה. אלרגייה לשומשום זה דבר בעייתי בארץ ה-"כן לגמרי הגיוני לפזר שומשום בשולי הפיצה" וה-"קודם כל נזליף על הצלחת סילאן וטחינה ואז נראה איזה קינוח הם הזמינו". ובכל זאת האלרגי  דלעיל חי על הקצה, יוצא למסעדות ואוכל רוגעלך מקונדיטוריות. 

בעקבות זאת, כל המשפחה פיתחה רגישות מיוחדת למראה השומשום ולטעם הטחינה. בנקל נוכל להבחין האם בתפזורת הזרעונים שעל לחם הבריאות מתחבא גם שומשום, או שאלה סתם זרעי פשטן. האם בציפוי השניצל יש רק פירורי לחם, או שמא מדובר בפירורי לחם מועשרים מהסוג הקטלני.

אני אוהבת לחשוב שההכשרה המוקדמת באיתור ונטרול של שומשום העניק לי סוג של כוח על. זכורה לי חתונה בה אני וחברותי אכלנו מהקינוח וניסינו להבין איזה טעם זה הפרפה הלבן. אמנם היה קשה לזהות מאחורי טעם הריץ' המהתל, אבל לי לא היה כל ספק - מדובר בפרפה חלבה. פתאום נזכרתי שאחת מהחברות שישבה שם רגישה לשומשום. רק כאבי בטן, ולא שוק אנפילקטי, אבל בכל זאת, לא נעים. מיד זינקתי לעבר חברתי האלרגית התמימה, הנפתי את ידי באוויר והעפתי מידה את הכפית העמוסה פרפה, שבדיוק היתה בדרך אל פיה, תוך צעקות "לאאאאא!!! זה חלללללבבבבבהההההה!!". אני אוהבת לחשוב שכל זה קרה גם בסלואו מושן.
או אז האלרגית המדוברת פרצה בבכי, חיבקה אותי לחיקה והודתה לי על שהצלתי את חייה. כאות להערכתה האינסופית היא נשבעה שתקרא לבתה הבכורה על שמי. 
טרו סטורי.

אבל האתגר החודש הוא בכלל קפה, לא שומשום. רק מה? קפה ושומשום, בדמות חלבה, הולכים יופי ביחד. כל עוד אתם לא אלרגים כמובן, ואם כן אז קבלו "לאאאאאאא!!!! יש בזה חללללבבבבההההה!!!". ככה זה כשיש לך כוחות על. אין חופשות ותמיד עסוקים בלהציל את חסרי הישע.

קבלו אם כן עוד עוגה פרווה ללא מרגרינה, פשוטה ומהירה להכנה. את החלבה פיזרתי מעל הבלילה והיא ייצרה את החורים/בקיעים האלה שאתם רואים בתמונה. אם אתם רוצים קרום חלק אפשר פשוט לערבב את החלבה לתוך הבלילה.

רוצים לראות את יתר מתכוני הקפה של הבלוגרים המשתתפים? ברור שאתם רוצים!

עוגת קפה וחלבה בחושה, פרווה ללא מרגרינה
מאת: בישול בזול
עלות: כ-10 ש"ח
כמות: תבנית בינונית, כ-12 מנות

מרכיבים
1 ביצה
1/2 כוס שמן
1 כוס קפה חזק
1 כפית תמצית וניל
1 ו-1/4 כוס סוכר
1 ו-3/4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
100 גרם חלבה

הוראות הכנה
מערבבים בקערה את הביצה, השמן, הקפה, הוניל והסוכר. מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מעבירים את הבלילה לתבנית בינונית משומנת (לא ממש משנה איזה צורה...), ומפוררים את החלבה מעל הבלילה. לחלופין, אפשר לערבב את החלבה המפוררת לתוך הבלילה לפני ההעברה לתבנית.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-40 דקות, עד שהעוגה מזהיבה מעט, וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.

זה מה שקורה כשמצלמים 10 דקות לפני שבת. הסטיילינג לא בדיוק מעורר השראה...