יום שישי, 28 בינואר 2011

שגרה ומרק דלורית צלוי

החיים שלי עכשיו משעממים למדי לצופה מבחוץ. מה שנקרא בפי חובבי הקלישאות שגרה מבורכת. עובדים, כותבים, קוראים, מדברים, מתכסים בשמיכות ובסוודרים. מתרצים אי עשיית ספורט בקור ובגשם דמיוני. נשארים ערים עד מאוחר (שוב) ומבטיחים שמחר הולכים לישון בזמן (באמת). עושים שבת ומתאוששים. כרגיל.
אני מוצאת שזה הזמן שבו העשייה העקבית מתבצעת. פתאום עובר חודש ומגלים שהפרוייקט המאסיבי בעבודה באמת התקדם. ליד חלק מהמטלות ברשימה שנראתה אינסופית אפשר כבר לסמן וי. זאת התקדמות שקטה, לא מלאת אקשן, אבל מספקת.
עבורי, העניין בתקופה הזאת מגיע מדברים קטנים. חברויות שנרקמות בשיחה ובעשייה, יריבויות שלבסוף נמצאות בתוכן כמה נקודות פשרה, כישורים חדשים שרוכשים, גם אם הם לא מרשימים במיוחד. כפי שאתם יכולים להבין אני חובבת את החורף, עם הצמיחה המוצנעת שלו.
המנה שבעיני מתאימה להלך הרוח הזה היא מרק דלורית צלוי. לכאורה מרק כתום ככל המרקים הכתומים, אבל במקום לטגן ו/או להרתיח את הירקות, צולים אותם, כמעט בשלמותם, בתנור. הצלייה נותנת למרק טעם מיוחד, מתוק ועמוק יותר ממרק כתום רגיל. רק לקראת סוף ההכנה הירקות מגיעים לסיר, שם הם מרוסקים עם תוספת נוזלים, מחוממים, וזהו. זמן ההכנה של המרק הוא קצת יותר ארוך ממרק כתום רגיל, אבל הזמן האקטיבי הוא פחות או יותר זהה. לדעתי שווה את זה. ואל תיבהלו מאורך ההוראות. משום מה יצאו לי הרבה מילים בנסיון להסביר תהליך מאוד פשוט. ההוראות בקצרה: משמנים את הירקות וצולים אותם, אז מעבירים לסיר, מוסיפים ציר ותבלינים, טוחנים ומרתיחים. זהו.

המתכון הזה הוא מהספר האהוב עלי The Moosewood Restaurant Daily Special, שמכיל מתכונים נפלאים למרקים וסלטים למיניהם. בספר ממליצים להגיש את המרק בעיטור של עלי מרווה מטוגנים. מה אומר? זה לא עשה לי את זה. העלים נראים יפה בצלחת, מריחים מצויין בטיגון בחמאה, אבל המרקם והטעם המרוותי החזק לא היו לרוחי. אני לא יודעת אם פישלתי במשהו או שסתם לא היה טעים לי. אם אתם חושבים שיש סיכוי שתאהבו אתם מוזמנים לנסות ולדווח איך יצא (ולהסביר לי מה עשיתי לא בסדר).
ודבר קטן אחרון - בספר אומרים להשתמש בתור נוזל בציר או במיץ תפוחים. אני התשמשתי בציר כשהכנתי, וכך גם רשמתי במתכון. אם מישהו רוצה לנסות עם מיץ תפוחים במקום הציר (או המים ואבקת המרק רח"ל), ולספר על החוויה, אשמח. אעשה את זה בעצמי מתישהו.


מרק דלורית צלוי (עם אופצייה למרווה מטוגנת)
מבוסס על: מתכון מתוך הספר The Moosewood Restaurant Daily Special
כמות: 4-6 מנות
עלות: כ-14 שקלים


מרכיבים:

3 דלוריות קטנות או 2 גדולות
6 שיני שום לא מקולפות
2 בצלים גדולים קלופים וחתוכים לרבעים
3 כפות שמן זית
1/4 כוס מים
3 כוסות ציר ירקות (בצר לכם אפשר להשתמש במים ואבקת מרק)
1/2 כפית טימין יבש
1/4 כפית אגוז מוסקט
1 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


הוראות הכנה:
מחממים את התנור ל-200 מעלות.
משמנים תבנית גדולה, שיכולה להכיל את כל חצאי הדלורית, בכף שמן זית.
חוצים את הדלוריות לאורך, מנקים מגרעינים, ודוקרים את הקליפה בכמה מקומות עם סכין או מזלג. משמנים את הצד הפנימי (את הבשר) של הדלוריות בכף שמן זית ומניחים בתבנית כשהקליפה כלפי מעלה והצד המשומן כלפי מטה. 
מחביאים את שיני השום בתוך החללים של חצאי הדלוריות, משמנים את רבעי הבצלים בכף שמן זית נוספת ומניחים בתבנית.
מוסיפים את המים לתבנית, מכסים בנייר אלומיניום ואופים בתנור במשך 50 דקות.
מורידים את האלומיניות ואופים 5-10 דקות נוספות עד שכל הירקות רכים. 
כשהירקות מתקררים מספיק בשביל שיהיה אפשר לגעת בהם בלי לשרוף את האצבעות, לוקחים סיר בינוני ומעבירים אליו את הירקות הצלויים: את בשר הדלוריות שמפרידים מהקליפה עם כף, את שיני השום שמחלצים מקליפותיהם בעזרת לחיצה, ואת הבצלים שמעבירים לסיר בשלמותם. אם נותרו מיצים בתבנית מוסיפים גם אותם לסיר.
מוסיפים את יתר המרכיבים לסיר: ציר ירקות, טימין, אגוז מוסקט, מלח, פלפל, וטוחנים עם בלנדר מוט (אם אין בלנדר מוט אפשר לטחון הכל בבלנדר רגיל, בנאגלות, ואז להעביר לסיר). 
מביאים לרתיחה, מרתיחים כדקה, ומגישים חם.
אפשר להגיש עם מרווה מטוגנת: חותכים 20 עלי מרווה טריים לפסים אלכסוניים, ומטגנים ב-2 כפות חמאה עד שהעלים נהיים כהים ומתחילים להסתלסל.










יום שלישי, 18 בינואר 2011

עוגת תפוזים במקום פירות יבשים

לא נעים. עוד מעט ט"ו בשבט ועוד לא מצאתי מתכון סופר ט"ו בשבט-י להעלות לבלוג. איזה חוסר מקצועיות. הבעיה היא שיש לי הרבה מתכונים שאני רוצה להעלות שצריכים עוד מקצה שיפורים אחד או שניים לפני שאהיה מוכנה לעמוד מאחוריהם. בפעם הבאה אפצה אתכם עם כל שבעת המינים טוב? בט"ו בשבט הבא, עוף ביין וסילאן על מצע תבשיל חיטה ושעורה עם זיתים, תאנים צלויות וגרגרי רימון. או משהו כזה.
מה שאני כן יכולה לעשות עכשיו זה לתת כמה טיפים ורעיונות לט"ו בשבט ברוח בישול בזול, ובסוף מתכון פירותי, אני הרי לא יכולה לתת לכם לצאת בידים ריקות לגמרי.

אז נתחיל.
בשלנים זולים יקרים, אל תקנו טונות של פירות יבשים. חלאס. זה מנהג שעבר זמנו. אכן, אבותינו ואמותינו שחיו בגלות נאלצו להסתפק במעט פירות יבשים מארץ הקודש שיובאו בדרך לא דרך לכבוד בט"ו בשבט. אבל אנחנו חיים בארץ הקודש. כשתלכו לסופר השבוע רוב הירקות והפירות שתקנו יהיו תוצרת מקומית. איך אבותיכם היו מקנאים בכם! 

הוא הגיע אל הארץ בדרכים עקלקלות
אני יודעת שזה מקובל. אני יודעת שמנהג החג להניח על השולחן צלחת חגיגית עמוסה באננס מיובש, פפאיה מסוכרת, פקאן סיני ועד כהנה וכהנה פירות שנשתבחו בהן ארצות שאינן ארץ ישראל. אבל אם אתם רוצים לצאת בזול, המעיטו בכמות, וותרו על העניין לגמרי, או החליפו את הפירות היבשים היקרים בפירות טריים זולים הרבה יותר. לא נראה לי שמישהו ירגיש בחסרונם של הצ'יפס בננה (מישהו אוכל את הדבר הזה בכלל?) כשמולו פלטה עמוסה פלחי פירות הדר טריים. אם בכל זאת מתקבלות תלונות על מחסור בפירות מיובשים ופיצוחים, היישירו מבט למתלונן והבהירו לו בזעם עצור בקושי, כי אינכם קונים פירות מיובשים ממדינות אויב. בונוס: הכינו את משפחתכם מבעוד מועד ובקשו מהם לזמזם את התקווה תוך כדי המונולוג האידיאליסטי שלכם.
אם אתם בכל זאת קונים פירות מיובשים, זה הזמן לעשות השוואת מחירים. יש כמה חברות שמייצרות ומוכרות פירות יבשים, ובחלק מהסופרים יש גם איזור שמוכר אותם בתפזורת. לפעמים יש הפרשי מחיר גדולים בין האופציות השונות. שווה להשקיע עוד דקה או שניים לחשב מה עדיף.

עכשיו שסיימנו עם הנו נו נו אפשר לעבור למתכון, בו תקבלו עוגה שלמה בעלות פחותה מזו של חבילת פקאן סיני. מדובר בעוגת התפוזים וקוקוס המוכרת- עוגה רכה ומלאת טעם שלא נס ליחה. את הוורסיה הזו של המתכון לקחתי מהבלוג soul food שאני מאוד מחבבת, בגלל הצילומים היפים, המתכונים המעניינים,  ובגלל חיה, כותבת הבלוג, שהיא כל כך נעימה ומפרגנת. בפוסט המקורי ב-soul food יש קצת יותר השקעה בקישוט העוגה, שנראית מאוד יפה מכוסה בסרטי קליפת תפוז זהובים. לי לא היה מספיק זמן (ונגמרו לי התפוזים), אז הסתפקתי בפיזור תערובת של קוקוס ומעט קליפת תפוז מגורר מעל העוגה. גשו לפוסט המקורי אם אתם חפצים בציפוי מושקע יותר.
עוד טיפ אחד: אם אתם מגישים את העוגה גם לקוקוסופובים (תסביך מצוי למדי, קוקוסופוביה) ואתם רוצים להתחשב, פזרו את ציפוי הקוקוס רק על חצי מהעוגה. ארטיסטי משהו, אבל הרבה יותר אנשים יאכלו ככה מהעוגה (ולפחות אצלי הם לא שמו לב/הוטרדו מהקוקוס בבצק עצמו).

עוגת תפוזים וקוקוס
מבוסס עלמתכון בבלוג soul food, עם שינויים קלים
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: עוגה אחת גדולה. הספיק אצלנו לקינוח ב-2 ארוחות מרובות משתתפים.

מרכיבים:
לעוגה:
6 ביצים
3/4 כוס סוכר
קליפת לימון מגורדת מלימון שלם
קליפת תפוז מגורדת מ- 2 תפוזים
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שמן
1 כוס מיץ תפוזים
1 כוס שבבי קוקוס
1 ו 1/2 כוסות קמח
1 ו 1/2 כפיות אבקת אפייה

לסירופ:
1 כוס מיץ תפוזים
1/2 כוס סוכר

לציפוי:
1/3 כוס שבבי קוקוס
קליפת תפוז מגורדת מתפוז אחד

הוראות הכנה:
מכינים את העוגה:
מפרידים את הביצים, כשאת החלבונים שמים בקערת המיקסר.
מקציפים את החלבונים עם מחצית מכמות הסוכר לקצף יציב מאד, מעבירים לקערה נקייה ושומרים בצד.
מקציפים את החלמונים עם שאר הסוכר , עד שהתערובת חלקה, תפוחה ובצבע צהוב בהיר. מוסיפים לתערובת את גרידת הלימון, גרידת התפוז ותמצית הוניל ומערבבים.
מוסיפים את השמן ומיץ תפוזים לסירוגין עם הקוקוס, הקמח ואבקת האפייה ,לתערובת החלמונים, תוך כדי ערבוב. מערבבים רק עד שהתערובת חלקה.
מקפלים בעדינות את תערובת החלמונים לתוך החלבונים המוקצפים ששמרנו בצד, ב-2 נאגלות (כלומר, מקפלים פנימה חלק מהתערובת, ואז את היתר).
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת, או תבנית סיליקון, עם חור באמצע , בנפח 10 כוסות בערך (אני הכנתי באחד מתבניות הסיליקון-עם-חור הסטנדרטיות).
אופים בחום של 175 מעלות ,עד שהעוגה זהובה וקיסם הננעץ בעוגה יוצא יבש , כ-45 דקות עד שעה.
נותנים לעוגה להתקרר במשך רבע שעה, ומחלצים אותה לצלחת.

מכינים את הסירופ:
מבשלים את המיץ והסוכר בסיר קטן על אש בינונית עד שהתערובת מצטמצמת מעט והופכת לסירופ. זה יקח 10-20 דקות.

מרכיבים את העוגה:
יוצקים את הסירופ החם מעל העוגה וגם מעט בצלחת כדי שהנוזלים יספגו בבסיס העוגה.
מערבבים את הקוקוס עם גרידת התפוז ומפזרים מעל העוגה.





מאחורה ניתן לראות את החלקה העירומה המיועדת לקוקוסופובים

יום שני, 10 בינואר 2011

ריבת בננה וקלמנטינה, המפתח ל-PB&J הטעים בתבל

המושג "פירות העונה" בדרך כלל מתקשר לנו לאפרסקים, דובדבנים, שזיפים ושאר פירות קיץ שטופי שמש, אבל גם לחורף יש פירות שאפשר לשמוח בהם. בחורף הקלמנטינות, התפוזים, הפומלות, ושאר ההדרים פורצים לשוק, עסיסיים, מזמינים, וזולים למדי. שמתי לב בשבועות האחרונים שמשום מה, גם הבננות זולות מאוד עכשיו. 


עם קלמנטניות ב-5 שקלים לקילו, ובננות באף פחות, קרץ לי מתכון של עודד רז שקראתי ב-ynet לריבת בננות וקלמנטינות. מעולם לא הכנתי ריבה בבית <אישי היקר מעיר שזו טעות, ומזכיר שבגיל 16 הכנתי ריבה מתותי עץ שאני וחברה שלי קטפנו. ביום אביבי אחד עטינו על עצמינו סרבלים, הצטיידנו בסלסלות, ואצנו רצנו לעץ ליד הסניף ללקט תותים. מייד החלנו למלא את סלסלותינו מטוב הארץ כשאני נוזפת נמרצות בחברתי על כל תות שהעזה להגניב לפיה במקום לסלסלה. חזרנו הביתה שמחות ועליזות והכנו ריבת תותי עץ מגעילה למדי שרק אבא שלי הסכים לאכול, כנראה מרחמים. סליחה על הסטייה מהנושא בשם היושר העיתונאי>.
איפה היינו? אה כן, מעולם לא הכנתי ריבה (אכילה), אבל המתכון הזה פשוט, ברמת סיבוך של רוטב עגבניות בערך, רק שבננות יותר קלות לחיתוך מעגבניות. כיאה לבישול בזול, המתכון הזה מנפק כמות נכבדת של ריבה, בעלות פחותה מזו של צנצנת קטנה של ריבה מעאפנה.
עשיתי כמה שינויים במתכון, בעיקר מכיוון שלא התחשק לי לחשב כמה זה 400 גרם סוכר בכוסות, ומכיוון שהיה לי צנצנת סילאן בארון שרציתי לסיים. בסוף קיבלתי מרקחת בננות וקלמנטינות עם סילאן ווניל. המרקחת מתוקה, אבל לא מתוקה מדי, ובעלת טעם מורכב ומלא. נראה לי שהכנתי בעזרתה את כריך הפינאט באטר אנד ג'לי (הלא הוא ה-PB&J) הטעים בעולם - לחם דגנים מלא ונגיס, ריבה/מרקחת בננתית וסמיכה, ופינאט באטר כמובן.
וואו. חובה לחובבי הז'אנר.

שימו לב, המתכון מנפק כמות גדולה - לא הצלחתי לדחוס את כולה לתוך צנצנת הסילאן הריקה שנותרה לי. אם אתם לא בטוחים שתאהבו, הכינו חצי מתכון. בנוסף, מכיוון שלא מתעסקים פה עם עיקור צנצנות (ריבה פשוטה כאמור), את הריבה צריך לשמור במקרר.


מרקחת בננות וקלמנטינות עם סילאן ווניל
מבוסס על: מתכון של עודד רז כפי שפורסם ב-ynet, עם שינויים שלי.
עלות: כ-10 שקלים
כמות: יותר מצנצנת גדולה

מרכיבים:

5 בננות
מיץ מ-3 קלמנטינות
1 כוס סילאן
מיץ מלימון אחד
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה:

פורסים 4 מהבננות לפרוסות, ואת האחרונה לרבעי פרוסות (כלומר חוצים את הבננה לאורך, אז חוצים כל חצי לאורך, ואת הרבעים הללו פורסים.)
מניחים בסיר קטן על אש קטנה-בינונית את 4 הבננות הפרוסות (את הבננה ברבעי פרוסות שומרים לסוף), מיץ הקלמנטינות, הסילאן ומיץ הלימון, ומביאים לרתיחה.
מבשלים כחצי שעה ובוחשים מדי פעם.
מוסיפים את הוניל ואת רבעי פרוסות הבננה ומבשלים 10 דקות נוספות.
מעבירים (לאחר קירור) לצנצנת נקייה ושומרים במקרר.




יום רביעי, 5 בינואר 2011

בגנות הקמח התופח ופשטידת קישואים

שמישהו יסביר לי את העניין הזה של קמח תופח. ב"שופרסל ישיר" לצורך ההדגמה (נוח לחפש שם מחירים באינטרנט), מחירו של קילו קמח לבן רגיל ממותג שופרסל הוא 5 שקלים. לעומת זאת, קילו קמח תופח, מאותו המותג, עולה 8.5 שקלים. כלומר, אנשים משלמים 70% יותר כדי שמישהו יחליף להם כמה כפיות מהקמח שבאריזה באבקת אפייה.
אני בטוחה שקוראי בלוג זה, אנשים נבונים וצרכנים ממולחים עד האחרון שבהם, לא עושים דבר כזה. אבל לשם הפרוטוקול אכבד אתכם בטיפ מס' 8: אל תקנו קמח תופח, זה בזבוז כסף מוחלט. החליפו קמח תופח בקמח רגיל ואבקת אפייה. על כל כוס קמח תופח במתכון, השתמשו בכוס קמח רגיל וכפית אבקת אפייה. לדוגמא, אם במתכון עושים שימוש בכוס וחצי קמח תופח, משתמשים בכוס וחצי קמח רגיל וכפית וחצי אבקת אפייה. אין פשוט מזה. 
פשוט אמרו לא.


ואם בדברים פשוטים עסקינן, נביא היום מתכון פשוט לפשטידה פשוטה.
היום קוראי היקרים, פשטידת קישואים, לא בשרית (לצמחונים בארוחה בשרית), לא חלבית (לרגישים ללקטוז בארוחה חלבית), מתאימה כתוספת לכל ארוחה או כעיקרית קלה. אני מוצאת שאנשים שאינם אוהדי ירקות נוטים להיות יותר פתוחים לרעיון של ירקות בפשטידה. "אם אנחנו אוכלים ירקות, לפחות אלה ירקות שמישהו התעלל בהם קצת קודם" או משהו כזה. מכיוון שחשוב לי שכל אורחי יאכלו לפחות מנת ירק אחת (פולניות? שתלטנות? דפוסי התנהגות אמהיים אינסטינקטיביים?), פשטידה כזו היא תוספת טובה.
בטח יש לכם מתכון דומה, ווריאציות של המתכון הזה מסתובבות כמעט בכל בית בישראל. הנה הוורסיה המועדפת עלי.


פשטידת קישואים (פרווה)
מבוסס על: מתכון מהאתר matkontov.co.il, עם שינויים קלים שלי
כמות: מתאימה ל-12 אנשים לפחות כתוספת, ל-8 כעיקרית (בערך, כן?).
עלות: כ-13 שקלים (תלוי במחיר הקישואים)


מרכיבים
1 ק"ג קישואים (כ-5 קישואים בערך)
1 בצל
3 ביצים
1/2 כוס שמן
1.5 כוסות קמח
1.5 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


הוראות הכנה
קוצצים את הבצל, ומגרדים את הקישואים על פומפייה גסה (לא מקלפים אותם). 
סוחטים את הקישואים מהמים המיותרים (אם אתם שוכחים זה לא סוף העולם, מנסיון), ומערבבים עם הבצל.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים עד שהתערובת אחידה ומעבירים לתבנית בינונית-גדולה.
אופים בחום בינוני - 180 מעלות, עד שהפשטידה מזהיבה, 30-50 דקות (תלוי בתנור).








יום ראשון, 2 בינואר 2011

קונפי עגבניות שרי ואיחול


אני מאוד אוהבת את הרעיון של מנת סלטים. כל מיני מטעמים קטנים, שנותנים למרכיב או שנים לככב, נוחתים על השולחן. אפשר להתרכז במה שאוכלים, לחשוב על הצבע, הטעם והמרקם, ולא רק לבלוס בהיסטריה.
הכנת סלטים מרגיש גם כמו בישול בקטנה - כולה חתכתי כמה ירקות, והוספתי מנה שלמה לארוחה (יש לציין שלפחות עבור חתכנים איטיים כמוני, שלוקח להם חצי שעה להכין סלט בודד, מדובר בתפישה כוזבת).

היום מובא בפניכם מתכון אידיאלי לחובבי מנות הסלטים - קונפי עגבניות שרי. הקונפי מרכז בתוכו תמצית עזה של טעמים - עגבניות, שמן זית, יין אדום, שום...
אחרי בישול של כשעה מקבלים מרקחת של אבני חן אדומות ושמנמנות, משובצות בשיני שום שנהביים. כולם שוחים בשמן זית זהוב ומיץ עגבניה כתום-אדום שמנוקד במעט טימין, ובזרעי העגבניות שהצליחו לברוח מכלאם (כן כן, אני עדיין מנסה לשפר את כישורי כתיבת האוכל שלי. תצטרכו לסבול עד שאשתפר).

אוסיף גם שקל מאוד להכין את הקונפי הזה, ולא צריך לחתוך שום דבר (חוץ מקצוות שיני השום אבל זה לא נחשב).
2 טיפים אחרונים:
1. נא להגיש עם חלה, או לפחות לחם כלשהו שיספוג את המיצים המרוכזים.
2. אל תעמדו מעל הסיר ותשאפו עמוק מיד לאחר הוספת היין. במקום ריח משכר תקבלו פשוט אדי אלכוהול לפנים. סתם, כאילו... זה נראה לי לא חכם. לא שהייתי עושה את זה.

ועכשיו לאיחול.
לא התכוונתי להעלות את הפוסט הזה עכשיו, אבל היום חבר יקר התקשר אלי כדי לבשר לי בשורה טובה מאוד. לפני זמן מה,כשהכנתי את הקונפי לפוסט הזה, הוא הגיע אלי ודיבר איתי על בחורה, כשהקונפי בעבע ברקע. עכשיו הם מתחתנים, ואני לא יכלתי לבטא בטלפון את כל השמחה, האושר והדברים הטובים שרציתי לאחל להם, שרק יושבים אצלי בתור גוש בבטן ועקצוץ בעיניים. אז M&M (אפשר לקרוא לכם M&M?) אני כל כך שמחה בשבילכם. שיהיה לכם המון המון טוב ביחד.

ובחזרה למתכון.
יש הרבה מתכוני קונפי שמסתובבים ברשת, המתכון הזה מבוסס על זכרונות עמומים שלי ממתכון שהכנתי פעם, ועל חלק ממתכון של אלומה בליליוס שפורסם ב-ynet, שעזר לי קצת לשחזר כמויות.


קונפי עגבניות שרי

מבוסס על: בין היתר בהשראת מתכון של אלומה בליליוס שפורסם ב-ynet.
כמות: יספיק למלא צלוחית סלטים בערך 3 פעמים
עלות: בערך 8 שקלים. תלוי במחיר העגבניות וטיב היין.

מרכיבים:
רבע כוס שמן זית
חבילה קטנה של עגבניות שרי (400 גרם פלוס מינוס)
10 שיני שום קלופות
קמצוץ טימין (טרי זה כמובן נפלא, אבל מיובש זה גם אחלה)
רבע כוס יין אדום
½ כפית מלח
½ כפית פלפל שחור גרוס

הוראות הכנה:
מחממים בסיר את שמן הזית ומוסיפים את שאר המרכיבים.
מבשלים מכוסה על אש קטנה מאוד במשך 30 דקות, אז מסירים את המכסה ומבשלים עוד בערך 30 דקות. אפשר פחות. אפשר יותר. מה שבא לכם.

מסתבר שצילום אל תוך סיר עושה אדים על עדשת המצלמה. אופס.