יום חמישי, 5 במאי 2022

רצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה


מתי בפעם האחרונה שיניתם את הטמפרטורה בתנור? 

אצלנו, עד לפני כמה שנים, התנור כוון כמעט תמיד ל-180 מעלות. לפעמים הורדתי קצת את החום לבישול איטי יותר, לפעמים העליתי ל-200 מעלות אם חששתי שהעוף לא יהיה מוכן בזמן לשבת, אבל זהו בגדול. אם לא היה לתנור מדחום אלא סתם כפתור "הפעל", כנראה שזה לא היה ממש משנה לי.

 

אבל אז, בעקבות הספר הנהדר Salt Fat Acid Heat, גיליתי את האור! כלומר, גיליתי את החום. 

ידעתם שאוכל יכול לצאת ממש טעים אם נותנים לו מכת חום גבוהה וקצרה במקום אפייה איטית בחום נמוך יותר? ירקות יוצאים רכים-אך-לא-מסמורטטים עם מעטפת זהובה וצלויה. עוף יוצא עסיסי עם עור פריך. פיצות יוצאות לוהטות ומבעבעות עם תחתית קריספית תוך 4-5 דקות. החום הגבוה מוציא מהאוכל טעמים מעושנים, מקורמלים ומורכבים שלא ידעתי שאפשר למצוא בבישול ביתי. 

למדתי בשנים האחרונות שיש הבדל עצום בין אפייה וצלייה. חלות, עוגות ומאפים אתם רוצים להמשיך לאפות בחום של סביב 180 מעלות. אבל ירקות, בשר ועוף אפשר לצלות, וזה הרבה יותר טעים! שימו חום על מקסימום. תפעילו מצב גריל. נצלו את הפונקציות שיש לתנור שלכם להציע.  

שימו לב שכדי לקבל צלייה טובה, אוכל צריך חשיפה לאוויר החם בתנור. רק החלקים שנחשפים לאוויר החם נעשים קריספיים. אז אם אתם רוצים לצלות, אל תערמו מלא אוכל בתבנית אחת קטנה. רווחו את מה שאתם צולים על כמה תבניות, או השתמשו בתבניות התנור הגדולות, ותעשו כמה נאגלות אם צריך. נסו ותראו ישועות.


מילת זהירות אם מעולם לא כיוונתם תנור מעל 180 מעלות: ובכן… חום מקסימלי זה חם. ממש. ודאו שאתם שומרים על הידיים מפני כוויות עם כפפות מטבח טובות. לא להוציא מגש לוהט בעזרת מגבת מטבח דקיקה ומתפרקת, טוב? מה שעובד ב-180 מעלות, לא עובד ב-240 מעלות. ודאו גם שיש לכם משטח פנוי וחסין חום להנחת התבנית, שלא תסתובבו במטבח כמו טמבלים עם תבנית לוהטת ביד.


עכשיו כשסיימנו תדריך בטיחות, יאללה, בואו נצלה תפוחי אדמה! נכון לוקח נצח לאפות תפו"א בתנור? כל השנים האלה שאפיתי אותם שעה וחצי והם יצאו שמנוניים מחד ויבשים מאידך, שרופים בקצוות ועדיין קשים מדי באמצע... זה בגלל שלא הבנתי לנפשו של תפוח האדמה. הוא לא רוצה שיאפו אותו על חום בינוני בתבנית מכוסה וצפופה. הוא רוצה שיעטפו אותו בשמן ויצלו אותו, חם מהיר, ועם מקום להתרווח. ככה יתקרב יותר להגשמת ייעודו בעולם - להידמות בטעמו כמה שיותר לצ'יפס. 


ואם כבר ברצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה עסקינן, תפוח האדמה לא רוצה שתבזבזו אפילו שנייה מהחיים שלכם בשטיפת תבניות! בשביל זה יש נייר אלומיניום רחב - יריעה אחת מכסה את כל המשטח של תבנית תנור סטנדרטית. מעל זה מוסיפים שכבה של נייר אפייה כדי למנוע הידבקות, צולים להנאתנו, ובתום הבישול זורקים את כל הניירת לפח, ואין כלים. תפוחי האדמה ישמחו בשמחתכם.


כיום אני מכינה תפו"א צלויים לארוחת ערב בערך פעם בשבוע. זה לא צ'יפס, אבל זה קרוב בטעם בעשירית מהמאמץ, וזה תמיד מתחסל. כמו צ'יפס, תפו"א צלויים הם הכי טעימים כשמגישים מיד. 



תפו"א צלויים בתנור

מאת: בישול בזול

עלות: 6 ש"ח

כמות: 4 מנות


מרכיבים

7-8 תפוחי אדמה בינוניים-גדולים

1/3 כוס שמן (אם זה מלחיץ אתכם שימו פחות, אבל עדיף יותר, שהכל יתעטף בשמן כמו שצריך. בתום הצלייה חלק מהשמן נשאר על הנייר, לא הכל נספג)

2 כפיות מלח


הוראות הכנה

מדליקים את התנור, מכוונים לחום מקסימלי, ונותנים לו להתחמם בזמן שמכינים את תפוחי האדמה.

קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות גסות, בגודל פרק אגודל בערך.

מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום רחב, ומניחים מעל נייר אפייה.

שמים את תפוחי האדמה בתבנים המרופדת, שופכים מעל שמן ומלח, מערבבים עם הידיים, ומרווחים את תפוחי האדמה בתבנית לשכבה אחידה. זכרו שאנחנו רוצים שכל חתיכת תפוח אדמה תיחשף לאוויר כמה שיותר, ולא תיחנק עם עוד מיליון חתיכות מסביבה. ספייס = קריספיות.

צולים את תפוחי האדמה כ-20 דקות, עד שהם מזהיבים.





יום שלישי, 8 בפברואר 2022

ילדים בזול

מהרגע שמופיעים 2 פסים בבדיקה (זוכרים שיש עוד בדיקות חוץ מקורונה?) הורים לעתיד נשאבים לתוך מערבולת צרכנית שמשדלת אותם להוציא כמה שיותר כסף על צאצאיהם העתידיים.

אתם לא מהפראיירים שקונים צעצועי עץ ממוחזר בשילוב צמר ג'מוס אורגני? אוקיי, אבל חייבים להשקיע בעגלה, נכון? אתם תחרשו עליה כמה שנים, אז שתהיה איכותית. וגם שידת החתלה צריך לקנות, אתם לא רוצים בעיות גב, נכון? ומיטת תינוק צריך, ומזרן אורטופדי, אתם לא רוצים לעשות לילד בעיות גב, נכון? וצריך טרמפולינה, ואוניברסיטה, וכסא אוכל וסלקל… 

כל פריט בנפרד נראה הגיוני ומחויב המציאות, משהו שכדאי להשקיע בו ולא לחפף, אבל העלות הכוללת מצטברת לאלפי שקלים שיוצאים עוד לפני שלב הלחיצות.

ואז הילד אשכרה נולד, וצריך לקנות חיתולים, תמ"ל, משאבות חלב וציוד נלווה, מיליון מוצצים, צעצועים, בגדים שעולים על הילד 3-4 חודשים עד שצריך לעלות מידה…


על אף האווירה הצרכנית שאופפת את תחילת ההורות, יש הרבה דרכים להתגמש בהוצאות על תינוקות: הם לא מתמרמרים אם שידת ההחתלה הגיעה מאתר אגורה, או אם הבגדים שעליהם הם מריירים, פולטים ועושים קקי גב, הגיעו בשקית זבל מהבן דוד. הם לא יהיו מלכי הכיתה של המשפחתון אם תשימו עליהם פמפרס כותנה אורגנית במקום חיתולי המותג של שופרסל או רמי לוי.

מי שרוצה לחסוך, יש בהחלט מאיפה.



אבל, האם אתם באמת מרגישים בנוח לחסוך בהוצאות על הילדים? או שאולי המחשבה על חסכון כזה צורמת לכם קצת? אם בראש שלכם ילדים וחסכון לא הולכים ביחד, אתם לא לבד. אנחנו חיים בחברה סופר מעודדת ילודה ופרו ילדים, והרצון לחסוך בהוצאות הכרוכות יכול להיחוות כחילול קודש כמעט. מה, נתקמצן על הילד?? איזה מין בנאדם קטן ופתטי בוחר לא להשקיע במי שהכי יקר לו?!


אם כך אתם מרגישים, אפשר להציע לכם הסתכלות אלטרנטיבית? 


כשאתם חוסכים על התינוקות שלכם, אתם משקיעים בילדים שהם יהפכו להיות, ובמשפחה שתצמיחו. קל יחסית לחסוך בהוצאות כשהילדים קטנים. תינוק לא צריך יותר מדי כדי לגדול בסבבה, ויש כל כך הרבה ציוד וביגוד במצב טוב שאפשר להשיג בזול או בחינם. 

ואז, כסף שחסכתם בשלב הינקות יכול לצאת על דברים שהילדים שלכם אשכרה יזכרו, שבאמת ישפיעו עליהם לטוח ארוך: חוגים, חוויות משפחתיות, השקעה בבית, או סתם קניית בגדים לטינאייג'רים שכבר לא עושים קקי גב, ושעכשיו כבר חשוב להם מאוד איך הם נראים.


כשאתם בוחנים את ההוצאות על הילדים שלכם בביקורתיות וברציונליות, אתם גם מעניקים לילדים שלכם הורים בטוחים יותר, שחוששים פחות מעתידם הכלכלי. לי אישית היה את המזל לגדול ככה, ואני מודה להורים שלי על זה כל יום. הם פשוט לא חששו להגיד לי לא: אנחנו לא נקנה ארטיק מהגזלן, יש עוגיות מהבית אם את רעבה. רוצה את הצעצוע הזה? אין בעיה, עוד חודשיים יש לך יום הולדת. אנחנו לא נממן לך סיבוב בקניון כי משעמם לך, אם את רוצה את מוזמנת, בשביל זה את עושה בייביסיטר. 

לשמוע "לא" לא פגע בי או יצר אצלי תודעת חוסר. בדיוק להפך. היה לי ביטחון גמור במצבנו הכלכלי, כי ידעתי שההורים שלי מתעדפים ומתקצבים את מה שחשוב לנו באמת. לגדול עם הורים שמציבים גבולות גם בתחום הכסף העניק לי בטחון כלכלי וחוסן מנטלי.

איך אפשר בכלל לכמת בכסף מתנה מדהימה כזאת של ביטחון? 


אז בפעם הבאה שאתם מנסים להחליט בין הזול לבין הביוקר ואתם שומעים קול בראש ש"על הילדים אסור לחסוך!", נסו לנהל עם הקול הזה קצת מו"מ. תזמינו אותו לקפה. תשאלו אותו מה הוא באמת רוצה. אולי אם תציעו לו ללכת על הבזול פלוס לשים מאתיים שקל בחיסכון לילדים, הוא דווקא יהיה מרוצה?


—--


היום במתכון, ממשיכים לא להשקיע יותר מדי בילדים, עם קציצות קלות ומהירות להכנה. ברוב הסופרים מוכרים בשר עוף והודו קפוא בחבילות של 500 גרם במחיר סביר, אז אני דואגת שתמיד יהיו לנו כמה בפריזר. מוציאים בבוקר עוף טחון להפשרה, משקיעים 7 דקות בהכנה אחרי שהילדים חוזרים מהמסגרות, ותוך חצי שעה יש ארוחת ערב טרייה ובריאה יחסית. 


קציצות ב-5 דקות 

מאת: בישול בזול

עלות: 14 ש"ח

כמות: 4–6 מנות


מרכיבים

500 גרם עוף או הודו טחון

½ כוס פתיתי קוואקר להכנה מהירה

חצי כפית מלח

1 חבילה רסק עגבניות

1 כף סוכר חום

1 כף רוטב סויה

1 כוס מים

אבקת שום


הוראות הכנה

מערבבים בקערה את העוף הטחון, הקווקאר והמלח עד שמתאחד.

יוצרים קציצות ומסדרים בתבנית קטנה/בינונית.

מעבירים את רסק העגבניות לכוס (ריקה), מערבבים פנימה את הסוכר והסויה, ומוסיפים בהדרגה את כוס המים תוך כדי ערבוב, שלא יהיו גושים.

שופכים את הרוטב מעל הקציצות ומפזרים מעל אבקת שום.

אופים ב-200 מעלות במשך כ-20 דקות עד שהקציצות קצת משחימות והרוטב מבעבע.


כן כן, התמונות אוכל שלי עדיין מכוערות. תתמודדו.