מאפין - תופין תמים או צפיחית זדונית?

מאפינס הם מאכל חמקמק וערמומי. הם הקדאפי של עולם האוכל.
כן, כן, אני יודעת שאתם מפקפקים בדברי, ובכל זאת אני עומדת מאחוריהם.
בהתחלה, גם אני חשבתי שהם מאכל חמוד ובלתי מזיק.
ובכן הבה ואפרוש בפניכם את מסכת השקרים והמזימות של המאפין שמונעת מאיתנו לראות את פרצופו האמיתי.


למעשה, דו הפרצופיות המאפיינת את המאפין מתחילה עוד בעולם המורפולוגיה. "מאפין". איזה שם מתפנפן! לא סתם עוגה קטנה. מ-א-פ-י-ן. המאפין גם לא יכול להחליט מה הטייתו לרבים. האם יש לומר מאפינס? או שמא מאפינז? ואולי בכלל מאפינים? וכל הקטע הזה שזה נשמע כאילו בעברית כי זה דומה למילה "מאפה" אז זה ציוני וכאלה, אני לא קונה את זה.
השקר ממשיך בעולם האסוציאציות שהמאפין ניכס לעצמו שלא כדין. אני יכולה בקלות לדמיין קליינט בבית קפה שאומר לעצמו "הממ... אני שבע מדי בשביל פרוסת עוגה. נראה לי שאזמין רק מאפין" (עזבו כרגע את הסבירות לכך שאדם יהיה שבע לאחר שאכל בבית קפה). כלומר, בשדה הסמנטי של המאפין ישנן משמעויות של קלילות, ואולי אף בריאות, לפחות ביחס לעוגה. אסוציאציות אלה כמובן הן מוטעות לחלוטין שכן לרוב, מאפין הוא פשוט עוגה במנז'ט. בנוסף, המאפין משדר התחכמות, עד כדי פלצנות, אך לרוב, ללא כיסוי. הרי עוגה בחושה פושטית היא עוגה בחושה פושטית, ושום מוסד קולינרי המכבד את עצמו לא ימכור לך דבר כזה. אבל אפה את הבלילה בעטרות נייר וקרא להם מאפינז, ופתאום מדובר במאכל מתוחכם ואפנתי שראוי לבוא בציבור ובתפריט. 


חוסר המהימנות של המאפין מאפיין גם את תוכו, גופו, ומהותו של המאפין (חחח אמרתי מאפין מאפיין). בהינתן מאפין, לא ניתן לדעת מהסתכלות עליו אם מדובר בפצצת שומן וקלוריות, או בחטיף קליל ומזין. האם ביצירה קינוחית מושחתת, או במוצר בריאות מנוקד בקרעי אצות ופולי סויה. עד שלא תנגוס בו לא תוכל לדעת אם יהיה רך ונימוח או יבשושי ומתפורר, קליל ואוורירי, או בעל מאסה כשל אחרון היסודות בטבלה המחזורית שיידבק לך לחיך ולא ירפה עד יומך האחרון. והבעיה הגדולה ביותר היא אוסף השילובים הבלתי הגיוניים בין שלל המאפיינים הללו. אתה יכול לקבל לידך מאפין שהוא גם יבשושי, גם כבד, גם עם טעם של אוכל בריאות, וגם משמין בטירוף. לא הגיוני! לא פייר! על כן, אני הכרזתי חרם על המאכל הנלוז הזה עד שיואיל בטובו להתאפס על עצמו. (יצויין שאת הטקסט הזה כתבתי לפני יותר משנה, לפני שהיה אופנתי להכריז חרמות על כל דבר שזז. סתם שתדעו).


עם זאת, אני מתפשרת לעיתים. כאשר לי יש שליטה על הנעשה, ואני קובעת את הטון - המאפינס האלה מבינים רק כוח אני אומרת לכם.
עבורי מאפין הוא חצי דרך בין מאפה בריאות לקינוח. הוא נותן מענה טוב כשבא לי משהו טעים אך לא מתוק מדי, שלא יעשה אותי יותר רעבה משהייתי לפני. אתם יכולים לראות את המאפינס הללו כקינוח בריא במיוחד, או ככמעט אוכל בריאות. אני בוחרת באופציה השניה ואוכלת אותם לארוחת בוקר - יש בהם סיבים תזונתיים מהקוואקר, ויטמינים וכאלה מהתפוחים, מעט סוכר ושומן יחסית, והקמח הלבן... טוב למי שבסדר עם זה, אין בעיה, למי שלא, אתם מוזמנים להכין מקמח מלא ולדווח איך היה (טרם ניסיתי בעצמי). אבל אז זה באמת יהיה אוכל בריאות (רעד קל אחז בי לפתע).
בקיצור, הם בריאים וזולים יותר מחטיפי בוקר למיניהם, אבל טעימים וממלאים יותר. הם קלים להכנה, ואפשר להכין אותם מראש, לשמור בפריזר ולהוציא בעת הצורך - הם יפשירו תוך כשעה, או שאפשר למקרגל (מלשון מיקרוגל, שורש מחומש) לכמה עשרות שניות.
עם כל זאת אני מבקשת בכל לשון של בקשה שלא לסמוך בעיניים עצומות על מאפין זר שאינכם מכירים, ועדיף לא לבצע בסביבתו תנועות חדות או פתאומיות. 

מאפינס תפוחים וקוואקר
מבוסס על: מתכון של Big Locust Farm Bed and Breakfast שמצאתי בשיטוטי באינטרנט
עלות: כ-11 ש"ח
כמות: כ-15 מאפינס

מרכיבים:
1 וחצי כוסות קוואקר (לא משנה איזה סוג)
1 ורבע כוסות קמח
1/4 כפית קינמון
1/4 כפית פלפל אנגלי
1/4 כפית ציפורן טחונה
1 כפית אבקת אפייה
¾ כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1 כוס רסק תפוחים 
1/2 כוס חלב או מים
1/2 כוס סוכר חום
5 כפות שמן
1 ביצה


הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את החומרים היבשים (קוואקר עד מלח).

מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.

אופים בתבנית שקעים (רצוי עם מנז'טים, או בתבנית סיליקון שמאפשרת חילוץ קל) בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, חום גבוה, במשך כ-20 דקות או עד שהמאפינס מזהיבים.

שנה בזול

למדתי בתיכון בבית ספר הישיגי למדי. או ליתר דיוק, בית הספר עצמו היה מעט הישיגי, כשהתלמידים היו אלה שבאמת שיכללו את ההישגיות לכדי אומנות. נו... אלה שהתלוננו למורה על ה-99 שאיננו 100 עגול, ושברחו לשירותים בבכי על 95 רחמנא ליצלן. אף אחד לא הכריח אותנו ללכסן מבטים למבחן של השכן, והיו כאלה שבאמת ידעו לקבל את הציון שקיבלו, לדחוף את המבחן לתיק, ולהמשיך הלאה בחייהם המלאים בתוכן מעניין הרבה יותר ( = בנים!!!! במקרה של נערות בנות 16).
אני לא באמת יכלתי לשכנע את עצמי לנשור מהתחרות לגמרי - ידעתי שחשוב להצליח בלימודים (אני חנונית כידוע). מצד שני, לא התכוונתי לבלות את ימי ולילותי בלימודים אינסופיים. זו תהיה כניעה!
כבחורה שעיניה בראשה, הנקרעת בין הרצון להצליח ולהבטיח את עתידי, ובין הרצון ליהנות מזיו נעורי, הבחנתי בכך שחוק התשואה הפוחתת רלוונטי מאוד לפרדיגמה התיכונית שנמצאתי בה. שמתי לב שאפשר ללמוד למבחן במשך שעה, ולקבל שמונים. אפשר ללמוד שעתיים, ולקבל תשעים, אפשר ללמוד שלוש שעות ולקבל תשעים וחמש, ואפשר לחרוש במשך שבועיים וחצי, כולל תליית טבלאות לשינון על דלת השירותים, ולהבטיח את המאה. כלומר, ככל שמשקיעים יותר, כך התמורה שמקבלים עבור ההשקעה הנוספת, פוחתת. שעת הלימוד הראשונה כבר מעניקה לך את רוב הנקודות במבחן. השעה הבאה תוסיף בסביבות 10 נקודות לציון. אם לומדים עוד שעה נוספת מרוויחים אולי עוד 5 נקודות. ודרושות שעות רבות של השקעה כדי להגיע בוודאות למאה עגול (מן הסתם הזמנים השתנו ממבחן למבחן, אבל הבנתם את הנקודה). 
לכן, פיתחתי שיטת הערכה עצמית אלטרנטיבית - מיקסום היחס בין התוצאה להשקעה. אם החרשנית של הכיתה קיבלה 98, אבל לשם כך היא נאלצה ללמוד 8 שעות, ואילו אני הוצאתי 90 אבל למדתי רק שעה וחצי, אני ניצחתי. גם הוצאתי ציון סבבה, וגם השקעתי משמעותית פחות זמן בלימוד, מה שאפשר לי להעביר את הזמן הנותר בפעילויות מהנות הרבה יותר.
כמובן שגם ניסיתי ללמד את עצמי שההערכה העצמית שלי לא צריכה להיות תלויה באחרים וכל הבלה בלה הזה. אבל כשמצאתי את עצמי מתבאסת מאיזה מבחן שלא עלה יפה, תמיד ניחם אותי להיזכר בכך שאני בעצמי בחרתי כמה להשקיע. בזמן שאני כייפתי עם חברים, רוב אלה שקיבלו יותר ממני הסתגרו בחדר וחרשו. האם מעט הנקודות שהם קיבלו יותר ממני היו שווים את זה? לטעמי, אלא אם כן היה מדובר בבגרות או מתכונת, לא. (זה מזכיר לי חברה שכשבמסגרת משחק חברה נשאלה "על מה את מתחרטת?" היא ענתה ב"שלא הברזתי יותר בתיכון".)


לצערי התיאוריה הזו די קרסה באוניברסיטה כשהתמודדתי עם קורסים שהצריכו שבוע של חרישה אינטנסיבית רק כדי לקבל ציון עובר, ובמילא לא היה סיכוי שיהיה לי חיים בין כל המבחנים והתרגילים שהייתי צריכה להגיש. אבל הרעיון היה נחמד בזמנו. אני עדיין משתמשת ביחס הזה כדי להעריך מתכונים. 


אני, כמו רוב העולם, אוהבת מתכונים עם יחס תוצאה-השקעה גבוה. אלה שנראים ובעלי טעם פיצוץ, אבל הם בעצם די פשוטים להכנה.
אז לכבוד בלוגולדת מס' 1 של בישול בזול, קבלו את עוגת השוקולד האהובה עלינו. מדובר בעוגה בחושה קלה להכנה וזולה שיוצאת רכה ושוקולדית. אפשר להגיש אותה כמו שהיא, או לשדרג עם גלידה או קצפת (מקציפים 1 שמנת להקצפה, עם 1-2 כפות סוכר, או לפרווה, פשוט מקציפים חבילת קצפת ריץ'). כדי להפוך את העוגה הפשוטה הזו לעוגת רושם, אופים ב-2 תבניות עגולות, מצפים בקצפת ומקשטים בשוקולד מגורר, פירות טריים חתוכים, וכדומה. אפשר גם לאפות בתבנית שקעים עם מז'טים לקבלת אחלה קאפקייקס.
העוגה הזו חלבית, אבל מתפרוותת (מלשון פרווה) בהצלחה רבה על ידי החלפת החלב במיץ או מים. מכיוון שהמתכון מתבסס ממילא על שמן, קיבלנו בזאת עוד עוגה פרווה ללא מרגרינה לאוסף. ווהו!


עוגת שוקולד בחושה

מבוסס על: מתכון מתוך הבלוג Sips and Spoonfuls
עלות: כ-10 ש"ח
כמות: תבנית מלבנית גדולה, או 2 תבניות עגולות בינוניות.

מרכיבים:
2 כוסות קמח
2 כוסות סוכר
3/4 כוס קקאו
2 כפיות סודה לשתייה
1 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
1 כוס חלב (כדי שהמתכון יהיה פרווה אפשר להשתמש במים או מיץ)
1/2 כוס שמן
1 כפית תמצית וניל
1 כוס קפה חם
2 ביצים


הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את המרכיבים היבשים: קמח, סוכר, קקאו, סודה לשתייה, אבקת אפייה, מלח. 
עושים שקע בתערובת היבשה, מוסיפים לתוכה את כל יתר המרכיבים, למעט הקפה, ומערבבים עד שהבלילה אחידה, ללא גושים. 
מוסיפים את הקפה ומערבבים שוב עד שהבלילה מתאחדת.
מעבירים לתבנית גדולה משומנת, 2 תבניות קטנות משומנות, או תבנית שקעים עם מנז'טים, ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, עד שהעוגה מתייצבת. זמני האפייה משתנים בהתאם לגודל התבנית, כ-40 דקות לתבנית גדולה, וכ-30 דקות לתבנית יותר קטנה, וכ-20 דקות לקאפקייקס.

לפני (בגרסת הקאפקייקס, עם המטרפה המאממת
ששרושקה נתנה לי ליומולדת)

ואחרי (או לפחות, תוך כדי)

<כעת זהירות, נאום בלוגולדת רגשני!>
<אני רצינית. זה מביך. עם השתפכויות ותודות וכאלה.>
<טוב. הזהרתי אתכם... >


תודה לכם קוראי. תמשיכו לשתף, להאיר ולהעיר, גם (ובמיוחד) אם אני טועה. אני רוצה ליצור פה מקור ידע מלא ועשיר לאנשים שרוצים לחסוך כסף באוכל, וכל תוספת ופידבק שלכם עוזרת לבנות אותו. אני אולי יודעת דבר או שניים על בישול בזול, אבל רב לי מלחשוב שאני יודעת הכל לבד. אה, וגם, כל פעם שאני מקבלת תגובה הלב שלי רוקד ריקוד קטן של התרגשות, שתדעו.
תודה לבלוגרים (למעשה בעיקר בלוגריות) שקוראים ומגיבים ומעודדים. בהתחלה ממש הביך אותי להגיב בבלוגים של אחרים - למה מי אני? למה שהם ירצו לקרוא את התגובה שלי? חשבתי שבלוגוספיירת האוכל היא עולם מוגמר וכולם שם כבר חברים של כולם. אני מתגברת על המבוכה הזו לאט, וטוב שכך. אני מגלה עולם של אנשים כיפיים, מעניינים, משתפים ומפרגנים שנוסף על נחמדותם, נותנים לי המון השראה - במתכונים, בצילום, בכתיבה, בעיצוב ועוד. במיוחד תודה לסליפ שעודדה ועזרה לי לפתוח את הבלוג וגם (זה אולי יישמע לכם מצחיק) שלימדה אותי להשתמש בפונקציית ה-AV במצלמה. התמונות שלי השתפרו לאין ערוך בזכותה.
תודה לעורך המהולל של הפוסטים שלי באקסנט מאז אפריל (לא יודעת אם הוא רוצה להיחשף בשמו). כשהתחלתי לכתוב לא דמיינתי שתוך שמונה חודשים הפוסטים שלי יופיעו באתר תוכן חיצוני אמיתי, להלן אקסנט, ושכמה מהם גם יככבו בעמוד הראשי של ויינט. זה עוזר לבלוג להיחשף למלא קוראים חדשים, זה עוזר להפיץ את הרעיון שאפשר לבשל אחרת, וזה גם מגניב לאללה!
תודה לאישי שדוחף ומעודד ומפרגן וגאה (ועורך, ומבשל ושוטף כלים...). באמת שזה לא היה קורה בלעדיו. אשרי שזכיתי.
ולסיום, כמה מילות ברכה מאישיות ידועה בתחום האוכל (לחצו להגדלה).

קרטיפאדג'

אין פעילות מתאימה יותר לאוגוסט מאשר הכנת קרטיפאדג'. מה זה קרטיפאדג' אתם שואלים? נתחיל בכך שבניגוד למשתמע ממצלולה של המילה, לא מדובר בקציפה צרפתית קלאסית של פטריות כמהין ופטרוזיליה או משהו כזה. מדובר בסך הכל בעיברות שלי ל-fudgecicle, קרטיב + פאדג' = קרטיפאדג'. קרמי ועשיר יותר מקרטיב, אבל הרבה יותר קל להכנה מגלידה, הקרטיפאדג' הוא מעין פודינג קפוא, שנמצא במקום טוב בין הקרטיב לגלידה. 
לעניות דעתי מתקן להכנת קרטיבים זו השקעה מצויינת למטבח החסכוני המסוגל להפוך אפילו מיץ פטל משעמם לקינוח משובב נפש המשמח צעירים ומבוגרים כאחד. כוס מיץ זה סבבה. קרטיב ביתי זה מרגש וכיף ומרגיש כמו קיץ. וזה לפני שדיברנו על ערבוב של מיצים שונים ליצירת שכבות בצבעים, תוספת של פירות חתוכים וכו' וכו'. לסיכום, במיוחד אם יש לכם ילדים, כדאי לכם לרכוש מתקן להכנת קרטיבים. אפשר למצוא אותם במחירים שווים לכל נפש בכל חנות זולה לכלי בית.
אם אין לכם מתקן להכנת קרטיבים בבית אתם עדיין יכולים להכין לעצמכם קרטיפאדג' (וכל ארטיק בעצם). צריך רק כמה כוסות חד פעמיות וכמה מקלות ארטיק. בהיעדר מקלות ארטיק אפשר להסתפק בכפיות חד פעמיות. שימו לב רק - אם אתם מכינים קרטיבים בכוסות צריך להקפיא את תערובת הקרטיב במשך כחצי שעה ורק אז להוסיף את המקלות, כדי שהתערובת תתייצב מספיק להחזיק את המקל במאונך, שלא יהיו לכם קרטיבים אלכסוניים.

האמת שאין לי יותר מדי מה להוסיף היום בנושא. שבוע הבא יהיה פה בלוגולדת, בו נחגוג שנה לקיומו של הבלוג בנאומים מרגשים וסוחטי דמעות. אז נסיים בדבר אחד קטן לא קשור בכלל ששעשע אותי. לפני שבועיים באחד ממוספי השבת בעיתון היה כתבה על מומחים לדייטים שגובים מאות שקלים לשעה כדי ללמד אנשים איך ליצור קשרים טובים עם בני המין השני. את הכתבה ליוו שלל עצות שימושיות כמו - להקשיב יותר מאשר לדבר, לשאול שאלות ולהביע עניין בבן הזוג, ואז הגיע השלאגר. כשיושבים אחד מול השני בדייט זה יוצר זרות או ריחוק או משהו, אז צריך לשבת בזווית של 45 מעלות אחד מהשני. עכשיו אני לא מומחית לדייטים, אבל גיאומטריה של כיתה ז' אני דווקא כן יודעת. כך שאלא אם כן יצאתם לאכול במסעדה המתגאה בשולחנות משולשיים (או שמא שולחנות בצורת מתומן אם כשהם אומרים 45 מעלות הם מתייחסים לזווית החיצונית?), יהיה קצת קשה ליישם את הכלל הזה. 
סתם, שעשע אותי.

וזה לגמרי קשור גם לנושא כי אה.. אה... קרטיבים אוכלים באוגוסט, ואוגוסט זה גם הזמן שההורים מציקים לך לסיים כבר את חוברות החשבון לשנה הבאה. נו, האלה שעוד לא פתחת, כי מי רוצה לעשות גיאומטריה כשיש שידור חוזר של המומינים בטלוויזיה?

קרטיפאדג' - Fudgcicles


מבוסס על: המתכון פה, שהתבסס על המתכון הזה, שעובד מהספר הזה (כל המביא דבר בשם אומרו וגו')
עלות: כ-3.5 ש"ח
כמות: 4 קרטיבים בגודל סטנדרטי


מרכיבים
1/3 כוס סוכר
1 כף קורנפלור
1+1/2 כפות קקאו
קורט מלח
1+1/4 כוסות חלב (אני השתמשתי ב-3%)
25 גרם שוקולד מריר שבור לקוביות
1/2 כפית תמצית וניל (נסו גם עם תמצית מנטה!)
10 גרם חמאה


הוראות הכנה:
מערבבים בסיר קטן על אש נמוכה את הסוכר, הקורנפלור, הקקאו והמלח. מוסיפים בהדרגה 1/2 כוס חלב - כל פעם מוסיפים מעט חלב לתערובת ומערבבים. שלא יווצרו גושים.
מוסיפים את השוקולד ומערבבים בעדינות עד שהשוקולד נמס לתוך התערובת. 
מערבבים פנימה את יתר החלב (3/4 כוס), מעלים לחום בינוני, ומבשלים תוך כדי ערבוב עד שהתערובת רותחת. מבשלים 1-2 דקות נוספות עד שהתערובת מתעבה מעט ומקבלת מרקם של פודינג.
מורידים את הסיר מהאש ומערבבים פנימה את הוניל והחמאה. 
כשהתערובת מתקררת מעט, שופכים לתוך תבנית הקרטיבים/כוסות חד פעמיות, ומקפיאים לפחות 3 שעות, עד שהקרטיבים קפואים לחלוטין. אם אתם לא משתמשים בתבנית קרטיבים עם מקלות מובנים, מקפיאים את הקרטיבים במשך 1/2 שעה ואז נועצים את המקל, כדי שהקרטיב יתייצב מספיק להחזיק את המקל במקום.

בגרסא הנייטרלית

ובגרסת המפלצת/חייזר. קיבלתי את המתקנים הללו במתנה מזיג זג.
הם חמודים נורא, אבל קשה לחלץ מהם את הקרטיבים בגלל צורת
הבליטות על המעטפת. לשיקולכם.

לכל תשעה באב יש מוצאי תשעה באב

בטח שמתם לב שלא הבאתי פה הרבה מתכונים למנות עיקריות בשריות. יש לי המון עוגיות, סלטים, ותוספות, יש פה מאפים ורטבים למיניהם, אבל ספרתי רק שש מנות בשריות בכל הבלוג. בואו נגיד שזה לא בדיוק מייצג את הרגלי האכילה שלנו. במיוחד את של אישי, שקורא לימים שלפני תשעה באב - בהם נוהגים שלא לאכול מאכלי בשר כאות אבל - צום תשעת הימים. למחסור הזה במתכונים בשריים יש כמה סיבות. קודם כל, הנסיון שלי בהכנת ה"מסביב" הוא הרבה יותר משמעותי. אני עוזרת במטבח מאז שאני זוכרת את עצמי (בגיל 16 אבא שלי כבר הרשה לי להפריד ביצים לבד!), אבל לרוב מה שהכנתי היה קינוח או תוספת. אמא ואבא היו אלה שדאגו למנה העיקרית בבית.

היום אני כבר ילדה גדולה ואני יודעת לבשל עיקריות (ואני אפילו לא אומרת איכס כשאני נוגעת בבשר נא. חוץ מכשאני מפרקת עוף שלם. טוב למעשה, אישי הוא זה שמפרק את העופות השלמים. ואני עדיין אומרת על זה איכס (איכס!!). אך בהחלט ניתן להגיד שהשתפרתי), אבל כשפתחתי את הבלוג לא היו לי יותר מדי מתכונים לעיקריות בעלות נמוכה. מה יותר קל ונפלא מלבשל צלי עם קצת יין וירקות על אש קטנה במשך כמה שעות? או לתבל קלות כמה חתיכות אסאדו, לעטוף אותם בנייר כסף ולשגר אותם לצלייה איטית בתנור בחום נמוך במשך הלילה? חצי שעה לפה, חצי שעה לשם, זה לא ממש משנה. כל עוד לא תתפוצץ לכם המלחייה על התבשיל בזמן שאתם ממליחים אותו, באמת קשה לפספס.

בשר זול מאוד. קראו פה לטיפים שימושיים
בנושא כמו איך לוודא שהגווייה טרייה
ואיך להימנע מהידבקות בכלבת.
בתיאבון!

אבל עם עוף, בעיקר חלקים זולים יותר כמו חזה עוף או עוף טחון, צריך להיות קצת יותר זהירים. צריך לוודא שלא מייבשים אותם, הטעם שלהם קצת פחות עשיר ודומיננטי אז צריך לחשוב קצת יותר על התיבול... אני לא אומרת שכל נתחי הבשר היקרים הם פשוטים להכנה וכל הנתחים הזולים דורשים מיומנות של מאסטר שף במשימת הדחה, אבל לקח לי קצת זמן עד שאספתי כמה מתכוני עיקריות זולים שאני באמת עומדת מאחוריהם ומרגישה שהם מוכנים לבלוג.

איזה בשר זול יש בכלל?

קורקבנים - יש להם טעם מאוד אופייני, אבל למי שאוהב, מדובר באופציה מצויינת וזולה מאוד, לרוב הם עולים פחות מ-10 ש"ח לקילו. אני ניסיתי כמה מתכונים ולא מתתי על זה. אבל אם אתם יודעים שאתם אוהבים ו/או פתוחים לטעמים חדשים, כדאי לנסות. אולי תגלו תוספת חדשה וחסכונית לתפריט שלכם.

כנפיים - לגבי כנפיים יש לי רגשות מעורבים. מצד אחד, הם זולים, ונעים בסביבות ה-7-12 לקילו. מצד שני, יש בהם הרבה עור ועצמות, לא יותר מדי בשר, ויש כאלה שלא באמת ישבעו רק מכנפיים. אני קונה אותם בעיקר למרק, שם עור ועצמות זה דבר טוב שנותן טעם, לפעמים אני מגישה אותם בתור מתאבן, וכמובן שהם הולכים אחלה במנגלים, בעיקר כשכבר לא באמת רעבים אבל עדיין רוצים לנשנש משהו.

עוף שלם - תמו הימים של מלחמת העופות, בהם היה אפשר לקנות קילו עוף בשקל. כיום עוף שלם עולה לפחות 10 ש"ח לקילו אצלנו בסופר, וגם זה לעיתים נדירות במבצע שופרא דשופרא. האם יותר שווה לקנות עוף שלם ולפרק מאשר לקנות את כל החלקים בנפרד? תלוי במחירים מן הסתם. כשקונים עוף שלם משלמים גם על הרבה עור ועצמות שלא ממש אוכלים. אפילו אם מנצלים אותם ושמים אותם במרק, עדיין שילמנו עליהם יותר ממה שהם שווים לכאורה. מתישהו (כשאגנוב משקל מטבח מההורים שלי) אעשה ניסוי של קנייה ופירוק עוף שלם וחישוב כמה הייתי משלמת לו הייתי קונה את החלקים בנפרד.


חזה עוף - כנראה נתח העוף/בשר שאנחנו קונים הכי הרבה בבית. יש עליו מבצעים של 20 ש"ח לקילו לעיתים קרובות, והוא כמעט 100% אכיל, כלומר, לא משלמים על סחוסים, עצמות וכו' שלא נאכלים. מדובר בנתח ורסטילי מאוד (סליחה, רב שימושי ;) ואין סוף למאכלים שאפשר להכין איתו - שניצלים למיניהם, מוקפץ בכל מיני סגנונות, גלילות, תבשילים, פסטרמות... רק צריך להיזהר לא לייבש אותו על ידי בישול יתר.


עוף טחון - עוד להיט אצלנו. לרוב אפשר להשיג אצלנו עוף טחון ב20-24 ש"ח לקילו. גם אם אתם לא רואים עוף טחון בויטרינה של הקצבייה, שאלו אותם אם הם מוכנים לטחון לכם וכמה זה יעלה. אתם עשויים להיות מופתעים לטובה. אנחנו מכינים הרבה מתכוני בשר טחון עם עוף טחון - מוסקה, פאי רועים וקציצות כמובן. אם אתם אוהבים את הרעיון אבל רוצים לגוון, חפשו גם הודו טחון. בקצבייה שהייתה ליד הבית שלנו היו מוכרים עוף טחון והודו טחון ב-20 ש"ח לקילו. אנחנו עדיין מבכים את סגירתה. 


אם כך, למתכון של היום - קציצות עוף אפויות עם עגבניות צלויות.
אצלי בבית לא אהבו לטגן, וכך גדלתי בלי לדעת טעמה של קציצה מטוגנת מהי. זה היה נראה לי כמו סתם סינג'ור משמין שלא הוסיף יותר מדי לקציצה. הוי כמה טעיתי! לאט לאט אני לומדת לא לפסול אוטומטית מתכונים שדורשים טיגון פרטני, אבל פה האפייה דווקא מתאימה. מתחילים בלצלות כמות נכבדת של עגבניות קיץ בשלות ויפות עם מעט תבלינים, שימוש יעיל בזמן שבו תערובת הקציצות צריכה לנוח. לאחר כ-40 דקות מתקבל מעין רוטב עגבניות מתוק ומרוכז, אליו מוסיפים את הקציצות, ומחזירים לתנור לעוד 30 דקות בערך. זהו. גם הכל בסיר אחד (בעצם הכל בתבנית אחת), גם מנצל בצורה מאוד יפה את ירקות הקיץ היפים שיש לנו עכשיו, וגם בריא עד דיאטטי. אבל זה באמת היה בטעות, מבטיחה לכם! רגע, זה גם ללא גלוטן. פשיי.
שדרוגים אפשריים למתכון - תוספת של עשבי תיבול טריים קצוצים כמו בזיליקום או טימין (מערבבים אותם לתוך העגבניות הצלויות לפני שמוסיפים את הקציצות), ואפשר גם להוסיף לעגבניות כמה כפות יין אדום לפני הצלייה.


קציצות עוף אפויות עם עגבניות צלויות
מאת: בישול בזול
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: כ-24 קציצות


מרכיבים

2 קישואים קטנים-בינוניים

1 בצל קטן

כ-800 גרם עוף טחון 

כמה סיבובים של פלפל שחור גרוס

1 ק"ג עגבניות בשלות, קצוצות גס
4 שיני שום פרוסות או קצוצות
2 כפות שמן זית
1/4 כפית בזיליקום (יבש, כך גם האחרים. כמובן שאם יש לכם טרי זה אחלה)
1/4 כפית אורגנו
1/4 כפית טימין
1/4 כפית מלח
כמה סיבובים של פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
מגררים בפומפייה את הקישואים והבצל וסוחטים. שומרים בצד את הנוזלים שסחטנו כדי להוסיף לתערובת העגבניות, חבל לזרוק. מערבבים את הירקות המגוררים עם העוף והפלפל ומעבירים את תערובת הקציצות למקרר למנוחה (אני מודה ומתוודה, אף פעם לא חשתי בהבדל בין אם נותנים לקציצות לנוח או לא, אבל זה מה שמקובל, ובכל מקרה צריך לתת לעגבניות זמן צלייה).
מערבבים בתבנית גדולה את העגבניות, השום, השמן זית, עשבי התיבול ומיצי הירקות המגוררים, אם הייתם ילדים טובים ושמרתם אותם כמו שאמרתי. אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-40 דקות עד שהמיצים מצטמצמים והעגבניות צלויות אבל לא חרוכות. כדאי לערבב את העגבניות לפחות פעם אחת במהלך הצלייה.
מגלגלים את תערובת הקציצות ששמרנו לכדורים (או כל צורת קציצה אהובה עליכם בעצם), ומוסיפים אותם לתבנית עם העגבניות. מחזירים לתנור לעוד כ-30 דקות, עד שהקציצות מלבינות ומזהיבות מעט.

עוגיות ברמות

מזל טוב! הגיע אוגוסט. חודש אבל להורים העובדים. סוף סוף אנחנו זוכים להכיר באופן אישי את הזאטוטים, שעד כה שמענו עליהם רק מסיפורים, כשהם מלווים את אמא או את אבא למשרד. לרוב מדובר באקט נואש, אחד לפני אחרון, לאחר שהקייטנות נגמרו, סבא וסבתא התפטרו, והדודים בקיבוץ נסעו לטורקיה. למקרה שתהיתם האקט הנואש האחרון הוא צפייה בלתי מבוקרת בטלויזיה, וסגירת הפלאפון תוך הוראה שאם יש בכך צורך, שפשוט יתקשרו ישירות למד"א. 

לנו עוד אין ילדים, וכשאני רואה את זיק הטירוף והייאוש בעיניים של חברי למשרד אני תוהה איך לעזאזל אני אצליח להתמודד כשיהיו. אולי עד אז יקצרו את החופש הגדול?

אחת ההצעות לשעשוע הילדים בחופש היא התעסקות במטבח. לו היה לכם שקל על כל כתבה שהמליצה להכין איתם עוגיות ייתכן שכבר היה בידיכם מספיק כסף כדי לשלוח את כולם למחזור אוגוסט בקייטנה. ובכן, גם אני אציע לכם להכין איתם עוגיות, אבל לא סתם עוגיות. כשהקשבתי לפרק האחרון של מאסטר שף (אני פותחת את התוכנית בחלון בראוזר ומאזינה לה בזמן שאני עושה דברים אחרים במחשב. כך שזה לא לגמרי מביך להודות בזה, נכון?), שף כלשהו (שזוכה לכל כך הרבה חשיפה בתקשורת ששמו עצמו נעשה קלישאה, ולכן נקרא לו א.ש.), תיאר קובה בסינייה כ"קובה שלא משעבד נשים". חשבתי לעצמי שזהו תיאור נהדר לעוגיות שתכף אציג בפניכם: עוגיות שמשעבדות ילדים. השאירו את הילדים עם כמה גושי בצק, והסבירו להם בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים שאל להם להתקשר אליכם עד שיסיימו להכין את כל הוריאציות של העוגיות המוזכרות להלן, כולל נקיון ושטיפת כלים. זה לגמרי יעבוד נכון? 

אמרתי לכם כבר שאין לי עוד ילדים?

הרבה אנשים מגיעים אלי לבלוג בחיפוש אחר רעיונות חדשים למאפים על בסיס שמן. לעיתים קרובות אפשר לגוון מתכון בסיסי, עם רק כמה תוספות קטנות, או עם שינויים בצורה או בטכניקה. אז לכבוד השעמום של אוגוסט, קבלו מתכון אחד (שלמעשה כבר הבאתי פה בעבר) וחמישה וריאציות ברמות קושי שונות - מהקל וכמעט חסר ההתעסקות, עד למסובך אך מגניב ביותר, שיעסיק ילדים (או בלוגרים עייפים) במשך כמות זמן נכבדת. 

כדי להקל על ההבנה יש פה מדריך מצולם להכנת העוגיות השונות. יצירת המדריך המצולם הזה הקלה עלי את ההבנה שכנראה לעולם לא אצור עוד מדריכים מצולמים. זה מעצבן, קוטע את הזרימה של הבישול, מלכלך את המצלמה, וככל הנראה נועד רק לבלוגרים עם צלם צמוד, או סתם לאנשים שיותר מוצלחים ממני בחלוקת קשב ושמירה על נקיון וסדר. אז סליחה מראש על האיכות הצילום המעורבת, ובואו נתחיל, יש הרבה עבודה לפנינו.

מתחילים בלהכין את הבצק. אתם יכולים להכין את המתכון שאצרף בסוף הפוסט, או כל מתכון אחר לחיתוכיות שאתם אוהבים. 

כבר פה יש לכם את נקודת יציאה מס' 1: אפשר להכין מהבצק הזה את חיתוכיות הריבה המוכרות והאהובות (רק בלי המרגרינה!). לא צריך להתעסק עם רידוד או עם חותכנים. פשוט משטחים 2/3 מהבצק בתבנית בינונית, מורחים מעל כמה כפות ריבה, מפוררים מעל את יתר הבצק, ואופים 20-30 דקות, עד שהפירורים מזהיבים מעט. שימו לב, המתכון שבסוף הפוסט מנפק די הרבה בצק, אז אם אתם מכינים ממנו רק חיתוכיות ריבה אתם עשויים להזדקק ל-2 תבניות. 

הידד! יש לנו חיתוכיות ריבה:

אבל חיתוכיות ריבה זה לעצלנים (או סתם לאנשים שפויים שרוצים לבלות 10 דקות ולא 45 דקות בהכנת הקינוח). אנחנו נמשיך לפסגות גבוהות הרבה יותר בעולם העוגיות.

רוצים בצק ב-2 צבעים? בטח שרוצים! כדי לקבל בצק בצבע חום, מערבבים/לשים 1-2 כפות קקאו לתוך חצי מהבצק. עכשיו יש לנו בצק עוגיות בחום ובלבן, ואפשר להתחיל לעבוד. 

מרדדים את הבצק:

והופ! יש לנו כבר את נקודת יציאה מס' 2: אפשר לקרוץ צורות מהבצק המרודד עם חותכנים וליצור עוגיות בצורות ובצבעים. כמו אלה:

(אמרתי הופ עם סימן קריאה. מה עובר עלי? )
יש פה גם את נקודת יציאה מס' 2: קורצים צורות, פרח באופן מסורתי, עושים לחצי חור באמצע, אופים, ומכינים סנדויצ'ים עם כחצי כפית ריבה (או ממרח שוקולד, או ממרח נוגט, או חלבה...). כמו אלה:

קיבלנו עוגיות פרח ריבה ללא מרגרינה! היאח! (לא, אני לא מעשנת משהו, עוגיות פשוט משמחות אותי טוב?)
אבל עוגיות בצורות זה קטן עלינו. אנחנו ממשיכים לכבוש פסגות אתגריות הרבה יותר.
יש לנו בצק ב-2 צבעים נכון? אז מרדדים אותם ל-2 עלים של בצק ב-2 צבעים, ומניחים אותם אחד על השני. מיישרים קצוות ומקבלים עלה, קצת יותר עבה שחלקו העליות לבן והתחתון שחור (או להיפך).

מפה אפשר להמשיך ל-2 כיוונים. נתחיל עם הפשוט יותר - עוגיות ספירלה. לוקחים את העלה הדו צדדי ומגלגלים. ככה:

עד שמקבלים גליל שלם:

מעבירים את הגליל החמוד שלנו להצטננות במקרר או במקפיא כ-10 דקות, כדי שלא נמעך אותו כשנפרוס אותו. לאחר הקירור פורסים בזהירות עם סכין חדה ככה:

וקיבלנו עוגיות ספירלה לתפארת, שנראות ככה:

מגניב נכון?
ולבסוף... האם אתם מוכנים??
(כן!)
לחגורה השחורה!!
(כן!!)
של העוגיות???
(כן!!!!)
טוב, טוב, נכין עוגיות שחמט. מה אתם צועקים?
חוזרים לעלה הדו צדדי שלנו, וחוצים אותנו לכמה חלקים, אני חתכתי אותו ל-4:

עורמים את חתיכות עלה הבצק שלנו לבלוק:

מיישרים את הצדדים...

ומעבירים לקירור של כ-10 דקות. 
לאחר הקירור פורסים את הבלוק לפרוסות לאורך:

עכשיו מגיע השלב הקצת מסובך. שימו לב לפרוסות שלכם - יש לכם חום בלמטה ולבן בלמעלה. לוקחים פרוסה ומניחים אותה לפניכם. לוקחים עוד פרוסה ומניחים מעל, רק עם הצבעים לכיוון ההפוך, ככה:

ממשיכים לערום פרוסות כשכל פעם הופכים צד, עד שמקבלים בלוק כזה:

למעשה, סביר שיהיו לכם מספיק פרוסות כדי להכין שני בלוקים:

לי יצא בלוק אחד של 4 פרוסות ובלוק אחד של 6 (כי לא בדיוק פרסתי את הפרוסות ברוחב אחיד). נותנים לבלוקים כמה מעיכות קלות, שידבקו, ומעבירים את הבלוקים המוכנים לקירור של כ-10 דקות. לאחר הקירור פורסים בזהירות, כמו שפרסנו את הספירלות. שכחתי לצלם פה אבל נראה לי שהבנתם את הרעיון. קבלו במקום תמונה של העוגיות נאפות בתנור:

 לבסוף תקבלו עוגיות שנראות כמו לוחות שחמט קטנים:

חבריכם לא יבינו איך לעזאזל עשיתם אותם. באמת. היו לנו כמה דיונים מאוד משעשעים בהם כמה חברים, כולל סטודנטים להנדסה, ניסו לשחזר את התהליך, ללא הועיל.


לסיכום, קבלו תמונה קבוצתית (לצערי החיתוכיות נעדרו מהתמונה עקב שילוב של שיכחה וחוסר מקום בצלחת):

אוו...
אז מה היה לנו פה? חיתוכיות ריבה ופירורים, עוגיות בצורות ובצבעים, עוגיות פרח ריבה, עוגיות ספירלה, ועוגיות שחמט מגניבות בטירוף. כולם פרווה, על בסיס שמן, ללא חמאה או מרגרינה, וכולם מאותו המתכון. אני בטוחה שאתם, קוראי היקרים תוכלו לחשוב על עוד שלל גיוונים שאפשר לבצע עם הבצק הורסטילי (יש לזה מילה בעברית תקינה?) הזה.
רק אזהרה, אם אתם מכינים את הבצק יום לפני ושומרים אותו במקרר ללילה השמן נפרד מעט מהבצק. זה לא סוף העולם ואפשר ללוש אותו חזרה, אבל התעסקות יתר בבצק לא עושה טוב לעוגיות. לכן, עדיף להכין את הבצק סמוך יחסית לזמן הקריצה והאפייה, או לשמור אותו בפריזר.


יאללה. אני זזה לנקות את המצלמה. 
הנה המתכון:


חיתוכיות פרווה

מתוך: The Complete American Jewish Cookbook
עלות: כ-6 שקלים
כמות: כ-60 עוגיות, תלוי בגודל כמובן.

מרכיבים:
4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
2 ביצים
3/4 כוס שמן
1/4 כוס מים (אמא שלי מחליפה את המים במיץ תפוזים לגיוון)
1 כוס סוכר
גרידה מלימון אחד (אפשר לוותר אם אין לכם)
2 כפיות מיץ לימון
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה:
מערבבים את הקמח, אבקת האפייה והמלח.
מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה וחלקה. אפשר לעשות את זה ביד או במיקסר.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ, קורצים צורות מהבצק עם חותכנים, ומקשטים בסוכריות אם רוצים. או מכינים עוגיות באחד מהוריאציות האחרות שהזכרתי פה בפוסט.
מניחים בזהירות את העוגיות בתבנית משומנת ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, 10-15 דקות (תלוי בתנור שלכם). שימו לב להפוך את התבניות באמצע האפייה (לסובב כל אחת ולהפוך בין התבנית העליונה לתחתונה) כדי שהעוגיות תאפינה באופן אחיד.