בישול בזול שולפת אקסלים

אם יוצרים AI slop ידנית ב-paint

היקום קורס לתוך עצמו?

טענתי בפניכם בפוסט הקודם שאני חוסכת מאות עד אלפי שקלים בחודש על אוכל. אם מצאתם את עצמכם מרימים גבה, סחטיין! אנחנו בעידן הבינה המלאכותית ועדיין נותרה בכם יכולת קריאה ביקורתית. טפחו לעצמכם על השכם! (עם יד בעלת 7 אצבעות)

גם בי נותר שביב של ביקורת עצמית, וקלטתי שכבר המון זמן לא הסתכלתי על הצריכה שלנו ברמה החודשית. לכן, בזמן נסיעת רכבת משעממת במיוחד, הורדתי פירוט כרטיסי אשראי מהשנה האחרונה, וגם משנת 2022–2023 כדי להשוות, והתחלתי לשחק עם הדאטה.

השתדלתי להיות כמה שיותר יסודית. סכמתי את כל ההוצאות בקטגוריות "מזון וצריכה" ו-"מסעדות, קפה וברים" על פני השנה האחרונה וחילקתי ל-12, כך שלקחתי בחשבון עליות וירידות תקופתיות. וידאתי שהרשימה כוללת את כל הוצאות האוכל - קניות והזמנות סופר גדולות (כלומר גם מוצרי ניקיון וטואלטיקה), השלמות בסופר השכונתי, ירקן, מאפייה, הזמנת שוקולד במשקל באינטרנט, תותים מהמשאית שמגיעה לחניה של בית הספר אחת לשבוע, וכמובן בתי קפה, מסעדות והזמנות.

כדי לתת קונטקסט, כמה פרטים עלינו: אנחנו משפחה עם שלושה ילדים בגילאי יסודי+, אוהבים לאכול ומארחים המון, כמעט כל שבת. אני מקבלת ארוחת צהריים בחינם בעבודה שלוש פעמים בשבוע, והקטן עדיין אוכל צהריים בצהרון (כלומר העלות מגולמת בקטגוריית חינוך). חוץ מזה כל השאר עלינו. אנחנו ממעטים לאכול בחוץ, אבל כן מזמינים פיצה או יוצאים לבית קפה פעם בחודש-חודשיים.

ובכן, בשנה האחרונה הוצאנו בממוצע 4255 ש"ח לחודש על אוכל.

בכנות, הופתעתי ממש. הייתי בטוחה שאנחנו מוציאים יותר בכיוון 2500–3000 לחודש. אז עברתי על הדוחות מלפני שלוש שנים והבנתי למה: בשנת 2022–2023 באמת הוצאנו רק 2968 ש"ח לחודש על אוכל, רק שלא התעדכנתי מאז.

אתם מבינים כמה זה מטורף? ההוצאות שלנו על אוכל עלו ב-43%, מעל 15 אלף שקל לשנה, תוך שלוש שנים!

עליית מחירי המזון של השנים האחרונות היא עיקר העניין, אני מניחה. ברמה היומיומית אני כל הזמן במודעות למחירים. רק בקנייה האחרונה ברמי לוי התבאסתי לגלות שעכשיו הקמח במבצע 3 ב-10 שקלים במקום 4 ב-10. בדיוק באותה הצורה עלה גם מחיר הירק אצל הירקן לפני שבועיים. ועדיין, לא באמת הפנמתי כמה עליות המחירים הצטברו עד שראיתי את ההבדל בהוצאות החודשיות.

כנראה שהילדים שגדלו הם גם פקטור: ילדים גדולים יותר אוכלים יותר, ויש להם פחות הזנה במסגרות. בשנת 2023 היו לנו שני ילדים שאכלו צהריים בצהרון, ואחד מהם אכל גם ארוחת עשר בגן. ובקטנה, אנחנו גם מוציאים מעט יותר על אוכל בחוץ - 1920 ש"ח בשנה החולפת לעומת 710 ש"ח לפני 3 שנים. אני לא מתחרטת על זה, אבל כן צריכה לוודא שהאוכל בחוץ נשאר פינוק (איכס מילה מגעילה) ולא נהיה הרגל.

יאללה, מה אני אגיד לכם. תרגיל מדכא אך חשוב. חוויה ממש, ממליצה לכם.

אגב, עוד כמה תובנות מעניינות שעלו מהמחקר שלי:

• אנחנו מוציאים הכי הרבה כסף על אוכל באוגוסט-ספטמבר (חופש ללא קייטנות+חגי תשרי) ובמרץ-אפריל (פורים-פסח). יוני ודצמבר הם החודשים הזולים ביותר.
• השונות בין החודשים גבוהה מאוד - יש הפרשים של אלפי שקלים בין חודשים שונים.
• מאפיות נהיה דבר יקר, וואו! איכשהו נתקע לנו בראש שלקנות כמה רוגלך ובורקסים זה כיף בר השגה של כמה שקלים, אבל זה כבר ממש לא נכון.
  

רוצים מתכון? יאללה.

בשיטוטיי האינטרנטיים גיליתי פודקאסט, וקהילה שלמה סביבו, בשם The Lazy Genius. מי שעומדת מאחורי הפודקאסט היא אישה אמריקאית נוצרייה, עם מבטא דרומי קליל ומתוק וחוכמת חיים של אחות גדולה שכבר הבינה איך צריך לעשות את הדברים נכון בחיים האלה. בפודקאסט היא מסבירה את הדרך האופטימלית לעשות בערך כל דבר בעולם - איך לנקות שירותים, איך לארגן פעילות בכיתה של הילד, איך לארח מסיבה, איך לתכנן ארוחות ולצייד את המטבח, איך לארוז לחופשה… והכל בסבלנות, טונות אמפתיה, וטיפה אנאליות אמריקאית מקסימה.

גיליתי אותה בקורונה, וזה בדיוק מה שהייתי צריכה לשמוע אז. מישהי נעימה שמחבקת אותי במילים שלה ויוצרת איתן אי קטן של סדר בתוך עולם פסיכי.

אחד הקטעים המוכרים אצלה זה המתכון שלה לעוף בשם Change Your Life Chicken, יעני עוף משנה חיים, או CYLC בקיצור. אמל"ק: צולים עוף מעל ירקות בחום גבוה בתבנית תנור מרופדת היטב עם רווח בין חתיכות העוף. המתכון קיבל פרק שלם בפודקאסט (אולי יותר מאחד?). חשבתי לעצמי כשהקשבתי לפרק שרק גויים, שלא מכינים שבת כל שבוע במשך כל חייהם, יכולים לסבך עד כדי כך מתכון לעוף, ולהיות עד כדי כך מרוצים מעצמם כשזה יוצא טעים. כאילו, זה עוף, די קשה להרוס.

אבל ואללה, המתכון באמת ממש טוב. החום הגבוה יוצר עוף עסיסי מבפנים וקריספי מבחוץ, והירקות מרימים את העוף מעל פני התבנית, כדי שלא יתבשל במיצים של עצמו. במקום, נוזלי הצלייה של העוף מטפטפים מטה, מצטמצמים, משקים את הירקות וממלאים אותם בטעם.

אחרי כמה עשורים של עוף לשבת כל שבוע, הגיוון בטכניקה בהחלט במקום.

אז זה העיבוד שלי לעוף שאמנם לא משנה חיים אבל ממש אחלה, עם טעמים פשוטים וביצוע שמוציא את המקסימום מהמרכיבים. המתכון הזה מעולה למי שמחפש צלייה טובה וטעמים מרוכזים, ולא עוף ששוחה ברוטב. הכמות הזו מספיקה לנו - משפחה של שני מבוגרים ושלושה ילדים - לארוחות שבת בסבבה. אם אתם יותר אנשים, תוסיפו עוד כרעיים ותפו"א בהתאמה.

שימו לב, מומלץ לא לצלות יותר מחמש כרעיים בתבנית אחת. הכרעיים צריכות קצת מרווח ביניהן, אחרת אין אפקט צלייה.

כרעי עוף צלויים על תפוחי אדמה

עיבוד למתכון של The Lazy Genius

עלות: כ-35-40 ש"ח, תלוי במחיר וגודל הכרעיים

כמות: מספיק ל-3-5 סועדים

מרכיבים:

3 כרעי עוף שלמים

6 תפוחי אדמה קטנים-בינוניים, קלופים

כפית מלח

2 כפות שמן זית

פלפל שחור

הוראות הכנה:

מחממים תנור לחום מקסימלי, 250 מעלות (או לאן שהתנור מגיע במקסימום), עליון ותחתון, לא טורבו. מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום עבה ורחב (קנו גליל גדול ותודו לי אחר כך, זה משנה חיים) שעולה גם על צידי התבנית. מניחים מעל נייר אפייה כך שכל משטח התבנית מכוסה בשתי השכבות.

פורסים כל תפוח אדמה לכ-4 פרוסות עגולות ועבות. מפזרים מעל מלח ושמן זית ומערבבים בידיים עד שכל תפוחי האדמה מכוסים בשמן ומלח.

מניחים את הכרעיים בתבנית, רחוקים אחד מהשני. מסדרים מתחת לכל כרע ריפוד של פרוסות תפוחי אדמה שמרימים אותו מעל פני התבנית. זכרו - המרווח בין הכרעיים וההרמה שלהם מעל התפו"א היא שגורמת לקריספיות, אז לא לדחוס הכל ביחד.

טוחנים מעט פלפל מעל הכרעיים ומעבירים את התבנית לתנור.

צולים במרכז התנור במשך 50–60 דקות, עד שהעוף צלוי והנוזלים בתבנית מתחילים להשחים.

כרעי עוף על כתפי ענקים תפוחי אדמה

קריספי! יהיו קצת איזורים שחומים בתבנית. זה בסדר

מעבירים לתבנית הגשה וזורקים את הנייר השרוף/שמנוני

בישול בזול פרספקטיבה של עשור וחצי

 הרבה השתנה מאז הפוסט הראשון בבלוג ב-2010(!!) 

הייתי אז מהנדסת טרייה בשוק שעוד לא התאושש לגמרי ממשבר הסאב פריים, ובמזל מצאתי עבודה בסטארט אפ על סף קריסה תמידית. בן זוגי היה סטודנט וכל החברים שלנו היו סטודנטים או חיילים, אז היה קל לחיות ברמת חיים שנחשבת היום להתכלבות. ככה כולם סביבנו חיו. לא יצאנו לבילויים בתשלום, לא יצאנו למסעדות או הזמנו אוכל. להזכירכם, אגב, בשנת 2010 לרוב המסעדות בכלל לא היתה מערכת הזמנות אונליין. כדי לקבל אוכל הביתה היה צריך אשכרה להתקשר ולדבר עם אדם זר בטלפון (איכסוש). לא היה לנו אוטו ולא יצאנו לחופשות. הנופש האקזוטי ביותר שלנו היתה נסיעה בקו 940 לעשות שבת אצל ההורים. מעולם לא התיימרתי להיות הסולידית - לא התקלחתי במי קרח ולא חייתי על עדשים. חיינו ברווחה - היה לנו מספיק לכל מה שהיה צריך, כולל לארח המון. אני ברת מזל שבשנים הראשונות שלי כאדם בוגר היה לי הזמן ומרחב התמרון לפתח כישורים שאפשרו לי לחיות עם פחות. לפני הילדים היה לי זמן לשוטט ברמי לוי במשך שעתיים בכל קנייה ולעשות דוקטורט השוואות מחירים. חפרתי בבלוגים של אוכל ובישול, התנסיתי במתכונים וביצעתי ניסויים בבני אדם על כל מי שהסכים לבוא לאכול אצלנו (ראו לעיל - חיילים וסטודנטים. עם רעב וסלחני). השנים האלה משלמות לי כיום דיבידנדים משמעותיים. אני מעדיפה לבשל בבית על פני לקנות בחוץ, כי אחרי עשור וחצי של תרגול, לבשל זאת האופציה הקלה יותר. אני קונה בחסכנות על אוטומט - מעדיפה את המותגים הזולים יותר, והמתכונים הקבועים אצלנו פותחו על בסיס רכיבים זולים יותר. ההתנהגות הזאת מיתרגמת לחיסכון של מאות עד אלפי שקלים בחודש. אני רואה את זה אצלי שנים. גם אתם יכולים. אז אני רוצה לחזור לכתוב פה. נראה לי שיש לי מה לתרום. פריחת התוכן בשנים האחרונות על השקעות והתנהלות כלכלית מטורפת ומבורכת. אבל איכשהו עניין החיסכון באוכל עוד לא זכה לגל פופולריות. זה בגלל שזה טכני מדי? זה יושב על איזו טראומה בין דורית של רעב? זה בגלל שאוכל חום לא מצטלם טוב? בכנות מעניין אותי לשמוע אם יש לכם דעה בעניין. בכל מקרה, אנסה לחזור להביא פה תוכן רלוונטי. אני רוצה שעוד אנשים יפתחו את הכישורים האלה ויחסכו כסף על אוכל. אחרת איך יממנו את ההשקעות בקריפטו, נדל"ן מסחרי במיסיסיפי ושאר ההאקים שהמשפיענים המדליקים ומלאי הריז מוכרים בטיקטוק? אגב, משהו שלא השתנה בשנים האלה: אני עדיין שונאת לצלם ולא טובה בזה במיוחד. ראו הוזהרתם!

פסח כשר וצפוי מראש ופנקייקים כשל"פ שטעימים כמעט כמו חמץ

הנה, פרגנתי לכם תמונה מהפלאפון

בבית שבו גדלתי כל פסח היה הרפתקה קולינרית - מה נבשל השנה? אילו מתכונים חדשים פורסמו בעיתונים? על אילו מנות בספרי הבישול תמיד פינטזנו, אך מעולם לא הספקנו להכין? איך החרוסת תמציא את עצמה מחדש השנה? הייתה שנה של חרוסת עם בננה ואבוקדו, בחיי. עד כדי כך חובבי חידושים אנחנו.

שלא כמו מנות חג רגילות, שאם לא הספקנו להכין לחג הקרב תמיד אפשר להכין בזה שבא אחריו, אין קטע להכין אוכל של פסח אחרי פסח. אף אחד לא רוצה לאכול פשטידת מצות, מנגולד ומנגו מרוקאית בל"ג בעומר. ובטח שלא חרוסת עם בננה ואבוקדו. יש רק שבוע אחד בשנה לבשל את כל המתכונים המגניבים והחדשים, וגם את כל השלאגרים המסורתיים. 

אז מה עושים? מסיימים להכשיר את המטבח לפחות 3 ימים לפני החג, ומבלים את הזמן עד הסדר בלבשל תוך כדי גיחות למרפסת לאכול את שאריות החמץ, ויציאות דו יומיות לפלאפל/פיצה/שווארמה. כמו כן, במהלך חול המועד מבלים יום וחצי בלבשל לשבת ועוד יום בישולים לשביעי של פסח, כך שעד סוף החג גם לא בא לך לראות עוד מצה או תפוח אדמה בחיים, גם הוצאת מאות שקלים על אוכל בחוץ, וגם העלית 5 קילו. כיף!

בטח לא תתפלאו לשמוע שזה פחות זורם עם צורת החיים שלי כרגע. כדי לתפעל אופרציה כזאת צריך משרה חלקית ו/או הרבה יותר ימי חופש, וגם משפחה שלא חוטפת התקף חרדה מהמחשבה על לנסות לשרוד בלי הפחמימות הלבנות האהובות עליהן. עוד אקסטרה ימים בלי פסטה?! הצחקתם את ילדיי, ולא בקטע טוב.

אצלנו בבית מסיימים להכשיר את המטבח בבוקר לפני החג, מבשלים את התפריט הפחות או יותר קבוע לסדר תוך כמה שעות, ובכך מסתכם האירוע.

המנה שאנחנו מכינים הכי הרבה בפסח, בפער משמעותי, זה פנקייקים כשל"פ, שמהווים עמוד תווך תזונתי עבור חובבי הפחמימות הלבנות שהוזכרו לעיל. אני מכינה פנקייקים כמעט כל יום, פשוט כי אין לי כוח לריב איתם על לאכול משהו אחר כל שעתיים. אנחנו לא אוכלים קטניות, מצות בכל צורה הוכרז כאיכס, ואי אפשר לחיות על תפוחים וצ'יפס. 

הפנקייקים שלנו התחילו עם 100% קמח מצה ועם טעם בהתאם. לחובבי הז'אנר זה אחלה, לבררן בן ה-3 ששכח שאכל אותם בחדווה בשנה הקודמת ודחה אותם בזעם מורעב, פחות. אז התחלתי לשלב עוד קמחים, עד שהגעתי לשילוב הנוכחי. עדיין יש קמח מצה בשביל הגלוטן - הם מתפוררים ומתפרקים בלי - אבל טעם המצה הרבה פחות אלים. שימו לב שאני משתמשת בסודה לשתייה, כי מאתגר לפעמים למצוא אבקת אפייה ללא קטניות. יור וולקום 17 אנשים בארץ שעוד מקפידים על קטניות כמונו.

לגבי קמח שקדים, שאלו את חבריכם הצליאקים איפה הם קונים, במיוחד אם אתם מתכוונים להשתמש בקמח שקדים לעוד מתכונים במהלך החג (עוד מתכון בדרך…). אם קונים קמח שקדים בסופר, זה כנראה לא ירד מ-8 ש"ח ל-100 גרם, אבל יש מציאות אם יודעים איפה לקנות. 

פנקייקים כשרים לפסח

מאת: בישול בזול

כמות: 30-40 פנקייקים. עצלנים (כמוני!) יכולים להכין פנקייקים ענקיים בגודל מחבת, אז יצאו 8-10 פנקייקים

עלות: כ-18 ש"ח

מרכיבים

1 כוס קמח שקדים 

1 כוס קמח תפו"א

¾ כוס קמח מצות דק לעוגות

¼ - ½ כוס סוכר (רבע כוס יצא מתקתק, חצי כוס יצא מתוק)

½ כפית מלח

½ כפית קינמון 

½ כפית סודה לשתייה

3 ביצים

1.5 כוסות חלב (אפשר להחליף בחלב שקדים לרגישים ללקטוז)

מעט חמאה (מומלץ) או שמן למחבת

הוראות הכנה

מערבבים היטב את המרכיבים היבשים - קמח שקדים עד סודה לשתייה - עד שאין גושים.

מוסיפים ביצים וחלב בהדרגה תוך כדי ערבוב, עד שמתקבלת תערובת במרקם שנעים לפנקק אותו - לא סמיך מדי ולא דליל מדי. אפשר להוסיף עוד קצת חלב או מים לדלל אם צריך.

מחממים חמאה/שמן במחבת ומטגנים את הפנקייקים 3-4 דקות עד שעולות בועות בתוך הפנקייקים. הופכים, מטגנים עוד דקה ומעבירים לצלחת. מנסים לשמור על קצב טיגון מקביל לקצב חטיפת הפנקייקים המוכנים מהצלחת. 

 

וואו איזה סטיילינג! מרוצים?

המחירים נוסקים, היחס נשאר (ופשטידת ברוקולי)

תתעלמו מהכמעט שנתיים שעברו מאז הפוסט האחרון טוב? יש עכשיו בועה של זמן וקצת השראה אז הלכתי על זה.

אנחנו בתקופה מוזרה של גם מלחמה וגם חיים כאילו נורמליים, לפחות למי שלא מפונה/מגוייס/פצוע/באבל ויכול להדחיק קצת. סלחו לי שאני לא פותחת את הנושאים האלה פה. זה במחשבות שלי (של מי לא?) אבל לא משהו שאני יכולה לכתוב עליו כרגע.

גם בלי לפתוח חדשות, אנחנו לא בתקופה פשוטה. בכלל, העשור הזה של העשרימים לא משהו. חשבתי להחזיר לשולח ולבקש עשור חליפי, אבל עם המזל שלנו החלופה עלולה לכלול השמדת הפלנטה כליל על ידי חייזרים או חזרה לאופנה של כריות בכתפיים.

בשנים שכתבתי את הבלוג, היו פעמים שקצת זלזלתי בטענות על עליית מחירים. פעמים שמחירי המוצרים היקרים יותר עלו - מוצרי אוכל מוכנים/מעובדים, מחירי האוכל במסעדות, מחירי הדלק... אבל איכשהו הצלחתי להתחבא בפינת הסופר עם מוצרי היסוד העדיין-יחסית-די-זולים שלי, לאכול בבית, לנסוע באוטובוסים, ולא להרגיש יותר מדי את הלחץ. בשנה וחצי האחרונות כבר אין לי פינה להתחבא בה מעליית המחירים. מחיר הקמח עלה, הירקות הזולים כבר פחות זולים, ואל תזכירו בכלל את הפירות. הקטניות עלו, וגם מוצרי החלב בפיקוח, וכמובן גם אלה שלא בפיקוח. מוצרי הבשר והעוף הזולים עולים במבצע יותר ממה שעלו במחיר רגיל לפני 3 שנים. כל זה במקביל לנסיקת המשכנתא, כמובן, אבל היי, יש לי משכנתא! לא דבר של מה בכך.

נאלצתי לעדכן את הציפיות שלי, כדי לא לכעוס בכל פעם שאני רואה את מחיר הקנייה השבועית. הפיתוי גדול להגיד "לעזאזל, למה אני בכלל מנסה?! אני משלמת סכום של סטייקים ומקבלת חזה עוף, אז יאללה, נקנה סטייקים וזהו!" זה נמשך במשך 13 השניות עד שאני שמה סינטה בסל הקניות, רואה את המחיר קופץ ב-200 שקל ומעיפה אותו חזרה. זה אחד היתרונות בקניות אונליין אגב - אפשר לפלרטט עם מוצר יקר ולקבל את הכאפה של המחיר מיד. זה עדיף בהרבה על פני לקבל את הכאפה 47 דקות לאחר מכן בקופה הפיזית, או יותר גרוע, לא לשים לב בכלל שקיבלנו כאפה ולבכות על מר גורלנו שאנחנו מוציאים יותר מדי על אוכל וגם שיש לנו כאב ראש מסתורי.

עד כמה שהמצב מתסכל ובא לכם לשבור את הכלים, אני ממליצה שלא. אם אתם קוראים כאן, כנראה לחסוך כמה מאות שקלים בשבוע על אוכל זה בכל זאת משמעותי לכם (או שאתם פשוט חולים על הכתיבה המבריקה שלי, אם כן, היוש! מוזמנים לקנות לי סינטה כאות הוקרה!). אמנם כל המחירים עלו, אבל, ראו כותרת, היחס נשאר. חזה עוף עדיין עולה רבע מחיר של סטייקים. גבינה צהובה בפיקוח שנקנה במעדנייה היא עדיין חצי מחיר מגבינה צהובה ארוזה עם חתיכות נייר בין לבין. ענבים עדיין עולים פי 3 מתפוזים. אם אתם אוכלים הרבה דגנים, קטניות וירקות זולים, קונים פירות, עוף ומוצרי חלב בינוניים וסבירים, וממעטים בבשרים ובמוצרים מעובדים של הביוקר, תחסכו כסף. אם אתם אופים בעצמכם לחמים, חלות, קינוחים ופיצות, תחסכו עוד כסף. המתכונים פה בבלוג עדיין מממשים את צורת האכילה הזאת, גם אחרי עליות המחירים. תמיד יש לנו בחירה. אמנם הבחירה כרגע היא בין מחיר גבוה למחיר גבוה באופן מזעזע, אבל לבחירה הזאת יש השפעה אמיתית על מצבנו הפיננסי. אל תרימו ידיים כפרות. [העורך הלשוני שלי ביקש להדגיש ש"כפרות" הוא לשון רבים של "כפרה" וכי אינני מבקשת מכם להימנע מלהרים ידיים בדומה לפרות(?!)]

 יאללה, קחו מתכון. אתם יודעים שאני לא חסידה ענקית של ירקות קפואים, כי זה נוטה להיות יקר, אבל לפעמים יש מציאות. במיוחד אם מדובר במותג לא מוכר, ולא סנפרוסט שחושבים שהגיוני לשלם 30 שקל על ברוקולי. חברתנו נעמה הכירה לנו את הפשטידה הזאת כשהביאה אותה לארוחת שבת, ומאז נתבקשה להביא אותה לכל ארוחה. גם כשעברנו ערים ומדינות וכבר לא יכלנו לארח את דילרית הפשטידות שלנו, הפשטידה של נעמה הצילה אותי בהרבה סיטואציות - צמחונים בארוחה בשרית, צליאקים של הרגע האחרון, וסתם פסח עמוס. מדובר בשלם שגדול (וטעים) מסך חלקיו הפשוטים. כשכל המשפחה מגיעה אלינו לפסח (יש גם צמחונים וגם צליאקים!) אני מכפילה כמויות ומשתמשת בשקית ברוקולי ושקית כרובית.

פשטידת ברוקולי מהירה וקסומה של נעמה

עלות: 22 ש"ח (מחיר של שקית ברוקולי + 5 שקל)

כמות: תבנית קטנה עד בינונית

מרכיבים

 שקית של 800 גרם ברוקולי קפוא (אפשר גם כרובית) 3 כפות מיונז (אם לא אוכלים קטניות בפסח ואין מיונז מתאים אפשר להחליף בשמן) 3 ביצים כפית אבקת מרק (אפשר להחליף בתבלינים כמו שום ופפריקה, אם מעדיפים) קורט מלח פלפל לפי הטעם

הוראות הכנה

להפשיר את הברוקולי - להוציא מהמקפיא שעתיים לפני, או לחמם במיקרוגל כמה דקות. לערבב היטב את שאר המרכיבים בקערה גדולה, שלא יהיו גושים. לערבב פנימה את הברוקולי. אם יש חתיכות ברוקולי מסיביות, אפשר לקרוע אותן בידיים לגודל שנעים יותר לאכול. להעביר את הבלילה לתבנית משומנת. יהיה יותר ברוקולי מבלילה, וזה בסדר, זה חלק מהקסם. לאפות בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 30-40 דקות, עד שהפשטידה מתייצבת ומזהיבה מעט. שימו לב: עצלני שטיפת כלים יכולים לערבב הכול ישר בתבנית האפייה ולחסוך קערות. יידבק טיפה יותר לתחתית, אבל לא נורא.

רצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה

מתי בפעם האחרונה שיניתם את הטמפרטורה בתנור? 

אצלנו, עד לפני כמה שנים, התנור כוון כמעט תמיד ל-180 מעלות. לפעמים הורדתי קצת את החום לבישול איטי יותר, לפעמים העליתי ל-200 מעלות אם חששתי שהעוף לא יהיה מוכן בזמן לשבת, אבל זהו בגדול. אם לא היה לתנור מדחום אלא סתם כפתור "הפעל", כנראה שזה לא היה ממש משנה לי.

 

אבל אז, בעקבות הספר הנהדר Salt Fat Acid Heat, גיליתי את האור! כלומר, גיליתי את החום. 

ידעתם שאוכל יכול לצאת ממש טעים אם נותנים לו מכת חום גבוהה וקצרה במקום אפייה איטית בחום נמוך יותר? ירקות יוצאים רכים-אך-לא-מסמורטטים עם מעטפת זהובה וצלויה. עוף יוצא עסיסי עם עור פריך. פיצות יוצאות לוהטות ומבעבעות עם תחתית קריספית תוך 4-5 דקות. החום הגבוה מוציא מהאוכל טעמים מעושנים, מקורמלים ומורכבים שלא ידעתי שאפשר למצוא בבישול ביתי. 

למדתי בשנים האחרונות שיש הבדל עצום בין אפייה וצלייה. חלות, עוגות ומאפים אתם רוצים להמשיך לאפות בחום של סביב 180 מעלות. אבל ירקות, בשר ועוף אפשר לצלות, וזה הרבה יותר טעים! שימו חום על מקסימום. תפעילו מצב גריל. נצלו את הפונקציות שיש לתנור שלכם להציע.  

שימו לב שכדי לקבל צלייה טובה, אוכל צריך חשיפה לאוויר החם בתנור. רק החלקים שנחשפים לאוויר החם נעשים קריספיים. אז אם אתם רוצים לצלות, אל תערמו מלא אוכל בתבנית אחת קטנה. רווחו את מה שאתם צולים על כמה תבניות, או השתמשו בתבניות התנור הגדולות, ותעשו כמה נאגלות אם צריך. נסו ותראו ישועות.

מילת זהירות אם מעולם לא כיוונתם תנור מעל 180 מעלות: ובכן… חום מקסימלי זה חם. ממש. ודאו שאתם שומרים על הידיים מפני כוויות עם כפפות מטבח טובות. לא להוציא מגש לוהט בעזרת מגבת מטבח דקיקה ומתפרקת, טוב? מה שעובד ב-180 מעלות, לא עובד ב-240 מעלות. ודאו גם שיש לכם משטח פנוי וחסין חום להנחת התבנית, שלא תסתובבו במטבח כמו טמבלים עם תבנית לוהטת ביד.

עכשיו כשסיימנו תדריך בטיחות, יאללה, בואו נצלה תפוחי אדמה! נכון לוקח נצח לאפות תפו"א בתנור? כל השנים האלה שאפיתי אותם שעה וחצי והם יצאו שמנוניים מחד ויבשים מאידך, שרופים בקצוות ועדיין קשים מדי באמצע... זה בגלל שלא הבנתי לנפשו של תפוח האדמה. הוא לא רוצה שיאפו אותו על חום בינוני בתבנית מכוסה וצפופה. הוא רוצה שיעטפו אותו בשמן ויצלו אותו, חם מהיר, ועם מקום להתרווח. ככה יתקרב יותר להגשמת ייעודו בעולם - להידמות בטעמו כמה שיותר לצ'יפס. 

ואם כבר ברצונותיהם הכמוסים של תפוחי האדמה עסקינן, תפוח האדמה לא רוצה שתבזבזו אפילו שנייה מהחיים שלכם בשטיפת תבניות! בשביל זה יש נייר אלומיניום רחב - יריעה אחת מכסה את כל המשטח של תבנית תנור סטנדרטית. מעל זה מוסיפים שכבה של נייר אפייה כדי למנוע הידבקות, צולים להנאתנו, ובתום הבישול זורקים את כל הניירת לפח, ואין כלים. תפוחי האדמה ישמחו בשמחתכם.

כיום אני מכינה תפו"א צלויים לארוחת ערב בערך פעם בשבוע. זה לא צ'יפס, אבל זה קרוב בטעם בעשירית מהמאמץ, וזה תמיד מתחסל. כמו צ'יפס, תפו"א צלויים הם הכי טעימים כשמגישים מיד. 

תפו"א צלויים בתנור

מאת: בישול בזול

עלות: 6 ש"ח

כמות: 4 מנות

מרכיבים

7-8 תפוחי אדמה בינוניים-גדולים

1/3 כוס שמן (אם זה מלחיץ אתכם שימו פחות, אבל עדיף יותר, שהכל יתעטף בשמן כמו שצריך. בתום הצלייה חלק מהשמן נשאר על הנייר, לא הכל נספג)

2 כפיות מלח

הוראות הכנה

מדליקים את התנור, מכוונים לחום מקסימלי, ונותנים לו להתחמם בזמן שמכינים את תפוחי האדמה.

קולפים את תפוחי האדמה וחותכים לקוביות גסות, בגודל פרק אגודל בערך.

מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום רחב, ומניחים מעל נייר אפייה.

שמים את תפוחי האדמה בתבנים המרופדת, שופכים מעל שמן ומלח, מערבבים עם הידיים, ומרווחים את תפוחי האדמה בתבנית לשכבה אחידה. זכרו שאנחנו רוצים שכל חתיכת תפוח אדמה תיחשף לאוויר כמה שיותר, ולא תיחנק עם עוד מיליון חתיכות מסביבה. ספייס = קריספיות.

צולים את תפוחי האדמה כ-20 דקות, עד שהם מזהיבים.

ילדים בזול

מהרגע שמופיעים 2 פסים בבדיקה (זוכרים שיש עוד בדיקות חוץ מקורונה?) הורים לעתיד נשאבים לתוך מערבולת צרכנית שמשדלת אותם להוציא כמה שיותר כסף על צאצאיהם העתידיים.

אתם לא מהפראיירים שקונים צעצועי עץ ממוחזר בשילוב צמר ג'מוס אורגני? אוקיי, אבל חייבים להשקיע בעגלה, נכון? אתם תחרשו עליה כמה שנים, אז שתהיה איכותית. וגם שידת החתלה צריך לקנות, אתם לא רוצים בעיות גב, נכון? ומיטת תינוק צריך, ומזרן אורטופדי, אתם לא רוצים לעשות לילד בעיות גב, נכון? וצריך טרמפולינה, ואוניברסיטה, וכסא אוכל וסלקל… 

כל פריט בנפרד נראה הגיוני ומחויב המציאות, משהו שכדאי להשקיע בו ולא לחפף, אבל העלות הכוללת מצטברת לאלפי שקלים שיוצאים עוד לפני שלב הלחיצות.

ואז הילד אשכרה נולד, וצריך לקנות חיתולים, תמ"ל, משאבות חלב וציוד נלווה, מיליון מוצצים, צעצועים, בגדים שעולים על הילד 3-4 חודשים עד שצריך לעלות מידה…

על אף האווירה הצרכנית שאופפת את תחילת ההורות, יש הרבה דרכים להתגמש בהוצאות על תינוקות: הם לא מתמרמרים אם שידת ההחתלה הגיעה מאתר אגורה, או אם הבגדים שעליהם הם מריירים, פולטים ועושים קקי גב, הגיעו בשקית זבל מהבן דוד. הם לא יהיו מלכי הכיתה של המשפחתון אם תשימו עליהם פמפרס כותנה אורגנית במקום חיתולי המותג של שופרסל או רמי לוי.

מי שרוצה לחסוך, יש בהחלט מאיפה.

אבל, האם אתם באמת מרגישים בנוח לחסוך בהוצאות על הילדים? או שאולי המחשבה על חסכון כזה צורמת לכם קצת? אם בראש שלכם ילדים וחסכון לא הולכים ביחד, אתם לא לבד. אנחנו חיים בחברה סופר מעודדת ילודה ופרו ילדים, והרצון לחסוך בהוצאות הכרוכות יכול להיחוות כחילול קודש כמעט. מה, נתקמצן על הילד?? איזה מין בנאדם קטן ופתטי בוחר לא להשקיע במי שהכי יקר לו?!

אם כך אתם מרגישים, אפשר להציע לכם הסתכלות אלטרנטיבית? 

כשאתם חוסכים על התינוקות שלכם, אתם משקיעים בילדים שהם יהפכו להיות, ובמשפחה שתצמיחו. קל יחסית לחסוך בהוצאות כשהילדים קטנים. תינוק לא צריך יותר מדי כדי לגדול בסבבה, ויש כל כך הרבה ציוד וביגוד במצב טוב שאפשר להשיג בזול או בחינם. 

ואז, כסף שחסכתם בשלב הינקות יכול לצאת על דברים שהילדים שלכם אשכרה יזכרו, שבאמת ישפיעו עליהם לטוח ארוך: חוגים, חוויות משפחתיות, השקעה בבית, או סתם קניית בגדים לטינאייג'רים שכבר לא עושים קקי גב, ושעכשיו כבר חשוב להם מאוד איך הם נראים.

כשאתם בוחנים את ההוצאות על הילדים שלכם בביקורתיות וברציונליות, אתם גם מעניקים לילדים שלכם הורים בטוחים יותר, שחוששים פחות מעתידם הכלכלי. לי אישית היה את המזל לגדול ככה, ואני מודה להורים שלי על זה כל יום. הם פשוט לא חששו להגיד לי לא: אנחנו לא נקנה ארטיק מהגזלן, יש עוגיות מהבית אם את רעבה. רוצה את הצעצוע הזה? אין בעיה, עוד חודשיים יש לך יום הולדת. אנחנו לא נממן לך סיבוב בקניון כי משעמם לך, אם את רוצה את מוזמנת, בשביל זה את עושה בייביסיטר. 

לשמוע "לא" לא פגע בי או יצר אצלי תודעת חוסר. בדיוק להפך. היה לי ביטחון גמור במצבנו הכלכלי, כי ידעתי שההורים שלי מתעדפים ומתקצבים את מה שחשוב לנו באמת. לגדול עם הורים שמציבים גבולות גם בתחום הכסף העניק לי בטחון כלכלי וחוסן מנטלי.

איך אפשר בכלל לכמת בכסף מתנה מדהימה כזאת של ביטחון? 

אז בפעם הבאה שאתם מנסים להחליט בין הזול לבין הביוקר ואתם שומעים קול בראש ש"על הילדים אסור לחסוך!", נסו לנהל עם הקול הזה קצת מו"מ. תזמינו אותו לקפה. תשאלו אותו מה הוא באמת רוצה. אולי אם תציעו לו ללכת על הבזול פלוס לשים מאתיים שקל בחיסכון לילדים, הוא דווקא יהיה מרוצה?

—--

היום במתכון, ממשיכים לא להשקיע יותר מדי בילדים, עם קציצות קלות ומהירות להכנה. ברוב הסופרים מוכרים בשר עוף והודו קפוא בחבילות של 500 גרם במחיר סביר, אז אני דואגת שתמיד יהיו לנו כמה בפריזר. מוציאים בבוקר עוף טחון להפשרה, משקיעים 7 דקות בהכנה אחרי שהילדים חוזרים מהמסגרות, ותוך חצי שעה יש ארוחת ערב טרייה ובריאה יחסית. 

קציצות ב-5 דקות 

מאת: בישול בזול

עלות: 14 ש"ח

כמות: 4–6 מנות

מרכיבים

500 גרם עוף או הודו טחון

½ כוס פתיתי קוואקר להכנה מהירה

חצי כפית מלח

1 חבילה רסק עגבניות

1 כף סוכר חום

1 כף רוטב סויה

1 כוס מים

אבקת שום

הוראות הכנה

מערבבים בקערה את העוף הטחון, הקווקאר והמלח עד שמתאחד.

יוצרים קציצות ומסדרים בתבנית קטנה/בינונית.

מעבירים את רסק העגבניות לכוס (ריקה), מערבבים פנימה את הסוכר והסויה, ומוסיפים בהדרגה את כוס המים תוך כדי ערבוב, שלא יהיו גושים.

שופכים את הרוטב מעל הקציצות ומפזרים מעל אבקת שום.

אופים ב-200 מעלות במשך כ-20 דקות עד שהקציצות קצת משחימות והרוטב מבעבע.

כן כן, התמונות אוכל שלי עדיין מכוערות. תתמודדו.

זמן בזול

שנייה לא שמתי לב, והופה נהייתי קריקטורה: אישה מתקתקת על לפטופ עם יד ימין, בוחשת תבשיל ביד שמאל, שלושה ילדים נתלים על גפיה הנותרים. אמנם האישה בקריקטורה תהיה לבושה בחליפה, ואילו אני לא בטוחה שראיתי ביגוד ללא גומי מאז מרץ 2020, אבל חוץ מזה – סיים סיים. 

הצורה שבה אני מבשלת וקונה אוכל השתנתה מאוד בשנים בהם נהייתי הורה לקטנים שצריכים לאכול שלוש, חמש טריליון פעמים ביום. פעם, כמעט שלא הייתי מוכנה לשלם יותר כדי לחסוך זמן, ונחרתי בבוז שעבור רוב השכירים שעובדים בשעות מוגדרות, זמן לא באמת שווה כסף, אלא אם כן משתמשים בזמן הבישול שחוסכים בהזמנת פיצה כדי להעביר שיעורים פרטיים או לעשות בייביסיטר. חשתי בסתר ליבי שמי שמזמין מהסופר הוא קצת מפונק.

ועכשיו… עכשיו אני מבינה. אני מספיקה בקושי לעבוד בין פיזור לאיסוף לטיפול לבישול לניקוי. אז וואלה, אם אזמין פיצה, באמת אחסוך חצי שעה של בישול ושטיפת כלים, ועוד אמנע מיללות "אבל האורז נגע ברוטבבבבב", שיביאו אותי רעננה ושפויה יותר לשעות הנוספת של העבודה אחרי שהילדים הלכו לישון. כשמתעסקים פחות בתפעול של ארוחות וטנטרומים, ומצליחים באמת למנף את חלקיקי הזמן האלה לעבודה פרודוקטיבית, לאורך זמן זה אשכרה יכול להשפיע על הקריירה. ומי שמתקדם יותר, לרוב מרוויח יותר.

אז מה אני עושה היום שונה, ואיך בכל זאת אני שומרת על עקרונות בישול בזול?

הו. שמחה ששאלתם. אני עדיין עושה שיקולי בישול בזול, פשוט המשקולות השתנו קצת.

מזמינה מהסופר, באופן מחושב

אני זוכרת את בישול בזול הצעירה והתמימה, שהיתה מבלה ערב שלם ברמי לוי, מטיילת בין המדפים, משווה עוד מחירים ועוד מחירים, וצועדת הביתה ברגל עם אוכל לשבוע לזוג צעיר ומתכלב ארוז בעגלת סבתא ורודה. בימים אלה, קניות שבועיות בניחותא הם זיכרון מתוק בואכה פנטזיה, ולגמרי מתאים לי לשלם למישהו אחר שיעשה לי קניות כדי לחסוך 3 שעות בשבוע. א-בל בחרתי איך, מאיפה ומה להזמין אחרי שחקרתי את העלויות. 

אני משתמשת בשנה האחרונה בקוויק ומרוצה מאוד. תמורת 450 ש"ח לשנה, אני מקבלת משלוחים חינם על כל קנייה מעל 300 ש"ח, שזה יוצא פחות מ-10 ש"ח למשלוח פעם בשבוע. חלק מהמחירים טיפה יותר גבוהים מאשר ברשתות הזולות, אז אני מנסה לצמצם עלויות עד כמה שאפשר: עוף ובשר אני קונה רק ממה שבמבצע, ואז המחירים די דומים לסופר הקרוב אליי. מוצרים בפיקוח תמיד מוגבלים למחיר המפוקח, אז אין הבדל במחיר של חלב, ביצים, שמנת וכו'. יש באתר של קוויק דף מבצעים גדול שאני קודם כל עוברת עליו, ובימי שני הם מעלים מבצעים שווים יותר. 

פעם בחודש-חודשיים אני מכתתת את רגליי לרמי לוי, אהובי משכבר הימים, לעשות השלמות. ככה אני קונה בזול במקום שהחיסכון משמעותי, ובכמות שתספיק עד ההשלמה הבאה.

תפריט שבועי - מנצחים את הטנטרומים בכוח השעמום!

יש לנו תפריט שבועי. כן כן, מה ששמעתם. התחלתי אי שם בסגר השני, כשנמאס לי לחשוב כל 10 דקות איך להאכיל את הזאטוטים הבררנים אך רעבים (ומייללים) תמידית. ישבנו כולנו ביחד ועשינו רשימה של כל המאכלים שכל אחד מסכים לאכול. בחרתי את אלה שמוסכמים על לפחות שניים מתוך השלושה ושיבצתי אותם לארוחות צהריים וערב, ראשון עד חמישי.

בכל ארוחה מוגשת המנה מהתפריט, פרי או ירק טרי חתוך, פסטה או אורז אם יש, וזהו. מי שלא אוהב, מוזמן לקחת יוגורט מהמקרר.

אז מה בתפריט? קציצות ברוטב עגבניות, תפו"א בתנור, פנקייקים, שאריות משבת, מרק כתום, טונה או חביתה, טוסט…  חלק מהמנות מכינים בכמות כפולה וזה מספיק לכמה ארוחות. מזל שהבררנים לא דורשים גיוון!

ביום רביעי יש פיצה ביתית, שדורשת קצת יותר זמן הכנה, אבל אני כבר די מיומנת, וכל שבוע אני מצליחה לתקתק קצת יותר. גם הילדים למדו, בדרך הקשה, שכדי לקבל פיצה הם צריכים לשחק יפה ביחד ולשעשע את הקטן עד שאני מסיימת.

יום חמישי הוא יום השניצלים. כן, אלה הקפואים, כי זמן באמת שווה כסף (ושפיות!). ואם כבר מוציאים כסף על נוחות, עדיף 15 ש"ח על חבילת שניצלים מאשר 80 ש"ח על 2 פיצות משפחתיות. למי שתוהה - כן, עדיין יש בעולם שניצלים פושטיים זולים. אני קונה שניצל עוף טוב פושט ב-14.90 ש"ח ברמי לוי, בחנויות אחרות זה יכול לסביב ה-20 ש"ח. ובבקשה תתנשאו עליי שהשניצלים היקרים הם יותר איכותיים. שניצל דינוזאור שעולה 37 שקל לחבילה לא עשוי מפילה דינוזאור אורגני, סבבה?

עכשיו שכבר אין סגר (ויש צהרונים! עם ארוחת צהריים!) אנחנו כבר דבקים פחות בתפריט המדויק, אבל בכל זאת, רוב הבישולים אצלנו הם מהרשימה הזו שהרכבנו. והילדים לעולם לא ייתנו לנו לשכוח שניצלים ביום חמישי.

יש עוד מה לפרט גם על התפריט השבועי וגם על אסטרטגיית הקניות שלי, אבל הפוסט הזה נהיה כבר ארוך. אם אתם רוצים שארחיב בפוסט נפרד, תגידו!

בינתיים אשאיר אתכם עם ארוחת הכל בתבנית אחת שהולכת אצלנו חזק בשנים האחרונות. זאת מנה שלגמרי מרגישה יותר מושקעת ממה שהיא באמת. כמה דקות הרכבה, בלי חיתוכים או בישולים מוקדמים, ויאללה לתנור. הכמויות פה מאוד גמישות, ובכלל לא חייבים להיצמד אליהן. רק תקפידו להוסיף מים בכמות כפולה מהדגנים והעדשים, ואתם מסודרים. אה, ותוודאו שאתם משתמשים בתבנית גדולה ויציבה מספיק כדי להכיל את כל הדגנים והנוזלים. הוראות אלה נכתבו בדם. או לפחות במיץ בורגול, עדשים ועוף נא, שגלש על תחתית התנור.

עוף עם דגנים ועדשים בתנור

מאת: בישול בזול

עלות: 20-25 ש"ח (תלוי במחיר העוף)

כמות: 6 ארוחות לאכלנים קטנים או 3 ארוחות למורעבים

מרכיבים

3 כרעי עוף (או חלקי עוף אחרים - ירכיים, שוקיים, או אפילו כנפיים. חזות פחות יתאימו כי הם יתייבשו)

2 כוסות דגנים (אני לרוב שמה כוס גריסי פנינה וכוס בורגול או אורז)

¾ כוס עדשים (כל צבע)

1 כפית מלח

3 כפיות תבלינים - פפריקה, אבקת שום, אבקת בצל, כורכום…

5 וחצי כוסות מים 

הוראות הכנה

מניחים את חלקי העוף בתבנית. מפזרים מסביב את הדגנים ואת העדשים. מפזרים מעל את המלח והתבלינים, ושופכים מעל הכל את המים. מכסים היטב בנייר כסף ואופים ב-200 מעלות במשך כשעה וחצי עד שעתיים. 

מוציאים את התבנית מהתנור, מוודאים שהדגנים ספגו את כל המים, ומחזירים את התבנית הגלויה לעוד 10-20 דקות בתנור, כדי שהעוף יתפוס קצת צבע. 

-----------------------------------------------------------------------------------

זוכרים את הקטע הזה שאני שונאת לצלם? ושאין לי זמן לכלום? נכון שאתם קוראים אותי בשביל חוש ההומור המשובח המתובל בייאוש קיומי, ולא בשביל הסטיילינג המהוקצע? סבבה. מוזמנים להביט בתבנית עוף שנראית… ביתית.