פעם שביעית עוגת גבינה

בחודש האחרון אני מכינה עוגות גבינה כמו מטורפת. לפחות אחת בשבוע, לפעמים יותר. אני מסתובבת אחוזת תזזית, מתקשה להתרכז במטלותי היומיומיות, הכל מפאת כובד המשימה שרובצת עלי - אני חייבת למצוא את המתכון המושלם לעוגת גבינה עם מוצרים בפיקוח.
אני שונאת את הביטוי הזה "המתכון המושלם". הוא תמיד נשמע לי מלא יומרה מזוייפת ולא מתחשב בעובדה הפשוטה שלכולנו מטבחים שונים, צורות עבודה, ואמות מידה שונות. ובכל זאת, רציתי עוגת גבינה מושלמת. קרמית, נימוחה, עשירה, כזאת שלאף אחד לא יהיה מושג שהיא עשויה מרכיבים פשוטים וזולים כל כך. וכמובן שהמחיר יעמוד בציפיות. 
ידעתי שהבסיס שלי היא שמנת חמוצה מסוננת מנוזלים, שהופכת לאחר סינון לגבינת שמנת שווה. משם, הכל היה פתוח. ניסיתי להוסיף לסינון גם אשל (יותר מדי מים, זה לא משתלם). התנסיתי בבסיס ביסקוויטים (הוא נהיה מושי אחרי עמידה ממושכת במקרר), בצק פריך מתוק (טעים אבל קצת חד מימדי מכדי לשאת את טעם הגבינה החמצמצה), עד שלבסוף הבנתי שאני רוצה בסיס בראוניז. הבסיס הזה גם יציב ומוצק מספיק כדי לשאת את המלית, וגם מורכב ועמוק מספיק בשביל להוות קונטרה נעימה לחמצמצות. 
אז צריך לגלות באיזה חום לאפות את העוגה ולכמה זמן. עוד בניסיון הראשון הבנתי ששיר המסעות הוותיק "אחרי העליות עוד תבואנה ירידות" רלוונטי גם לעוגות גבינה. עוגת גבינה שמזהיבה ותופחת תשחרר נוזלים, תיפרד מהדפנות בצורה לא ממש חיננית ולבסוף תצנח חזרה למטה, כמו חניכת בני עקיבא שמתגלגלת במורד הר (לא שזה קרה לי אי פעם). לכן, עוגת הגבינה המושלמת שלי לא תופחת ולא צונחת. היא נאפית בעדינות, מקבלת הזהבה קלה שבקלים ונשארת בדיוק בגובה שבה היא הוכנסה לתנור לאורך כל הדרך.
הניסיון החמישי והראשון עם בצק הבראוניז הראה שעל אף שלעוגת הגבינה מתאימה אפייה ארוכה בחום נמוך, לבראוניז זה קצת פחות מתאים. הגעתי למסקנה הזאת מכיוון שהתוצאה הייתה עוגת גבינה אפויה מצויינת, על בסיס של *בצק* בראוניז. לא ממש מה שחיפשתי...
בגרסא 6 החלטתי לעשות לבראוניז אפייה מקדימה, וגיליתי שגם לאפות אותם עד הסוף לפני שמוסיפים את הגבינה זה לא רעיון כל כך טוב.
לבסוף, עם הכנת גרסא מס' 7, לאחר סינון של עשרות גביעי שמנת חמוצה, ושטיפת התבנית המתפרקת שלי הרבה יותר מדי פעמים, הגעתי לזמנים, לטמפרטורות, לרכיבים ולפרופורציות שאני שלמה איתם. 
סוף סוף!!!!

אז הבה אספר לכם על עוגת הגבינה שלי, שאני כה גאה בה. הבסיס הוא כאמור, בסיס בראוניז, על פי המתכון האהוב עלי, שפרסמתי אותו כאן בפורים. הבסיס נאפה במשך 15-20 דקות, ואז מוסיפים מעליו את שכבת הגבינה וממשיכים לאפות בחום נמוך יותר עוד כ-50 דקות. שכבת הגבינה היא פשוטה מאוד ומכילה רק 4 מרכיבים: שישה גביעי שמנת חמוצה מסוננות, שלוש ביצים, כוס סוכר וכפית תמצית וניל. זהו.
את העוגה אתם מוזמנים לקשט ולעטר כאוות נפשכם. אני רק גיררתי קצת שוקולד מעל לקישוט, אבל אתם מוזמנים להוסיף קצפת, גלידה, רוטב שוקולד ועוד כהנה וכהנה.
האם עמדתי ביעדי המחיר? נראה לי שכן. העוגה יצאה במחיר של כ-27 ש"ח ללא מבצעי שבועות, ובמחיר של כ-23 ש"ח עם מבצעים שהעיקרי ביניהם הוא 4 גביעי שמנת חמוצה של טרה ב-6 ש"ח, במקום 9.40. ראוי לציון גם שהחמאה של טרה נמכרה ב-3.40 במקום 3.70, ואת המבצע הזה שווה בהחלט לנצל אם אתם מתכוונים להכין עוד מאפים ובצקים חלביים לחג.
לא מדובר בעוגה הכי זולה בעולם, אבל היא זולה יחסית לעוגות גבינה, והיא מושחתת ומפנקת ברמות.

לסיום, שום עוגה שאפו אותה שבע פעמים עד שהיו מרוצים איננה שלמה ללא שם חגיגי. כאות הוקרה לחברתי מ' שעזרה לי להתמודד עם השלכותיהן של שבע עוגות הגבינה הללו (את יודעת למה אני מתכוונת ;) וגם עשתה לי קניות (!!), ואחראית ללפחות 12 מגביעי השמנת שנשפכו על תהליך פיתוח העוגה, אני גאה להציג בפניכם: עוגת ז'ורז'ט! (עוגת פוקית במקור, אבל זה נשמע... אהמ... קצת פחות זוהר)

עוגת ז'ורז'ט - עוגת גבינה קרמית ועשירה על בסיס בראוניז
מאת: בישול בזול (שלא רוצה לאפות יותר עוגות גבינה בחיים שלה)
עלות: כ-23 ש"ח עם מבצעי שבועות, כ-27 ש"ח במחירים רגילים
כמות: כ-16 מנות

מרכיבים
לבסיס הבראוניז:
110 גרם חמאה
7 כפות קקאו
2 ביצים 
1 כוס סוכר
1 כפית תמצית וניל
3/4 כוס קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח

למלית הגבינה:
6 גביעי שמנת חמוצה, מסוננת מנוזלים במשך הלילה (להוראות מדוייקות לסינון ראו פה)
1 כוס סוכר
3 ביצים
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה
ממיסים במיקרוגל את החמאה והקקאו ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
טורפים את הביצים והסוכר ומערבבים פנימה את תערובת הקקאו והוניל.
מוסיפים את הקמח, אבקת האפייה והמלח, ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.
משטחים את הבצק בתבנית 22 או 24 (עדיף מתפרקת, אבל לא חובה), משומנת, ואופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות. אופים 15-20 דקות, רק עד שמתפתח קרום אפוי על החלק העליון. הבפנים עדיין יהיה קצת לא יציב.
בזמן שהבסיס נאפה מכינים את מלית הגבינה. בקערה נקייה מקרימים את השמנת המסוננת (=מערבבים אותה עם מרית או מטרפה כדי שלא תהיה קשיחה מדי), ומערבבים פנימה את הסוכר. מוסיפים את הוניל ואת הביצים אחד אחרי השני ומערבבים אחרי כל ביצה, רק עד שהתערובת חלקה ואחידה. הכי נוח להשתמש בשילוב של מטרפה ומרית לתהליך הזה - מטרפה לאיחוד התערובת ופירוק גושי השמנת שאוהבים להישאר ביחד, ומרית כדי לגרוף את השמנת שנדבקת לצידי הקערה.
כשבסיס הבראוניז מוכן, מורידים את חום התנור לבינוני נמוך, 160 מעלות, מוציאים את התבנית, מוסיפים את בלילת הגבינה ומחזירים את התבנית לתנור.
אופים כ-50 דקות, עד שהעוגה יציבה בשוליים ועדיין רוטטת במרכז (כמו המערכת הפוליטית שלנו!). אם במקרה אתם רואים שהעוגה מתחילה להזהיב ולטפוח לפני תום ה-50 דקות הוציאו אותה מיד מהתנור. היא יותר ממוכנה.
נותנים לעוגה להתקרר לטמפרטורת החדר, ומעבירים אותה למקרר ללילה כדי שתתייצב.

חג שמח!

עשה זאת בעצמך, מהדורת המחלבה

שוקלים להכין גבינות מעשה בית לקראת חג השבועות?
הכנת גבינות בבית היא לא רק כיפית ("תראו! זאת גבינה! ואני הכנתי אותה!! כשרונותיי הלקטוזיים עולים על כל דמיון!!!") ופשוטה, היא בדרך כלל גם זולה משמעותית מקנייה של גבינות מוכנות בסופר. אמנם כמעט תמיד יותר זול להכין משהו בעצמך מאשר לקנות אותו, אבל במוצרי חלב זה בולט במיוחד. הסיבה לכך היא שיש כמה מוצרי חלב בסיסיים שהם בפיקוח - שהמדינה קובעת עבורם מחיר מקסימלי. לכן לדוגמא, אתם יכולים להכין חצי קילו ריקוטה עם 2 ליטר חלב ו-500 מ"ל רוויון תמורת כ-16 ש"ח, חצי ממחיר הריקוטה המוכנה. רוצים לדעת עוד על המוצרים בפיקוח? יש לי פה פוסט עם הסברים, רשימת כל המוצרים בפיקוח, ורעיונות פשוטים ליישום שעזרו לכם לחסוך המון כסף בקלות.


לקראת הילולת מוצרי החלב השנתית אני מרכזת לנוחיותכם כמה מתכונים לגבינות ומוצרי חלב אחרים שאתם יכולים להכין בעצמכם בבית. חלק מהמתכונים ניסיתי, חלק לא, אבל הם מגיעים ממקורות מהימנים. יש לכם עוד מתכונים מוצלחים למוצרי חלב ביתיים? שתפו!


גבינת שמנת ביתית - קרמי, עשיר ומקבל באהבה שלל תוספות (שום שמיר, בזיליקום, סלמון מעושן ועירית...). כל מה שצריך זה שמנת חמוצה ובד חיתול או מגבת מטבח. לא צריך אפילו להדליק את הגז. הנה ההסברים שלי.


גבינת ריקוטה - יש המון וורסיות ברשת (חומץ או לימון, רוויון, או שמנת או רק חלב...). אני עוד לא הספקתי לנסות, אבל מצאתי לכם כמה לינקים טובים, של בצק עלים ושל Pastaghetti.


יוגורט - חמצמץ וים תיכוני, בהחלט שווה לנסות להכין. לאוהבי המתכונים המפורטים והמדייקים יש את המתכון של גיק במטבח, וב-xnet ילנה ויינברג מביאה גרסא למשקיענים וגרסא לעצלנים.


לבנה - נו? הכנתם כבר יוגורט? גם אם לא הכנתם בעצמכם, אתם יכולים לרכוש כד של 1.5 ליטר יוגורט ולהכין ממנו לבנה. אכן כן, כד 1.5 ליטר יוגורט. יש דבר כזה. לשם ההשוואה, אם תקנו 8 גביעי יוגורט אישיים של 200 מ"ל תשלמו לפחות 18.4 ש"ח, כשהכד עולה רק כ-15 ש"ח. וגם קצת מעצבן לפתוח ולרוקן 8 גביעי יוגורט. סורו לבישולוג להוראות.

שמנת מתוקה - קוראת אדיבה הפנתה את תשומת לבי למתכון שמסתובב ברשת לשמנת מתוקה: מערבלים 100 גרם חמאה ו-200 מ"ל חלב רותח בבלנדר לכמה עשרות שניות. מי שעוקב אחר העמוד של בישול בזול בפייסבוק הבחין שלא יכולתי להישאר אדישה למידע החדש הזה ואצתי רצתי לנסות את הפטנט. ההצלחה היתה מעורבת. השמנת שנוצרה תיפקדה סבבה הן בתערובת של טראפלים, והן בתבנית של ירקות מוקרמים בתנור. תוך כדי קירור השמנת, היא התחילה להיפרד מעט ונוצרה שכבה שומנית יותר למעלה ונוזלית יותר למטה. אמנם הצלחתי להקציף את השמנת וליצור קצפת, אבל בתחתית הקערה הצטברו גם נוזלי חלב והקצפת יצאה לא משהו. מסקנה - אם אתם נתקעים בלי שמנת ב-3 לפנות בוקר ואתם חייבים להכין איתה משהו למחר, זה פטנט מעניין. אבל למען שלוות הנפש שלכם והצלחת עוגות המוס שלכם, עדיף לקנות שמנת מתוקה.


זה מה שהצלחתי לקושש ברחבי הרשת, אשמח אם תעשירו את האוסף שלי. 
המיקרופון עובר אליכם חברים.


(ולקינוח: פינת הכותרת האלטרנטיבית: 
"עשה זאת בעצמך יא פרה!", נגנז בשל חוסר עקביות זכר/נקבה, ומחשש לרגישות הציבור)

חריצי הרשע

אני הולכת לדבר היום על נושא שקצת שנוי במחלוקת בעולם האוכל - גבינת פטינה. את הפטינה הכרתי לפני שנתיים כששאלתי את הבחור בדלפק הגבינות מה הגבינות הזולות ביותר שיש לו להציע לי. הוא הסתכל עלי במבט חצי תמהה וחצי מרחם, פנה לאחד המקררים מאחורה ושלף לי קובייה של פטינה, פחות מ-3 ש"ח ל-100 גרם. אני די התלהבתי מהגילוי שלי, וכשטעמתי את הפטינה בכלל שמחתי. היא הייתה מלוחה, חמצמצה, שמנה בצורה נעימה וחלקה על הלשון. כמו פטה רק קצת יותר עדין וקרמי. מושלם לא?
אז עשיתי כמה חיפושי אינטרנט וגיליתי שגבינת הפטינה היא... לא לגמרי גבינה. שומן החלב שאמור להיות בגבינה, מוחלף בשומן צמחי. כך היצרניות חוסכות כסף גם בייצור, כי הן יכולות להשתמש בשומן החלב היקר למשהו אחר, וגם במיסי ייבוא, מכיוון שהמוצר לא מוגדר כגבינה (מכילה 100% שומן מן החי על פי התקן הישראלי), המיסים עליו נמוכים יותר.
יש כאלה שמנסים לתת לזה ספין חיובי, כמו גבינת "הצהובה הטובה" לדוגמא. הגבינה משווקת כאופציה בריאה יותר, שלא מכילה כולסטרול (כי יש כולסטרול בשומן חלב, ואין כולסטרול בשומן צמחי).
בכל זאת, נוצרה קצת היסטרייה סביב הנושא הזה, עם שלל כתבות שעושות דמוניזציה ל'לא-גבינות' הללו. הכתבה של ynet בשם "הגבינה שהתחפשה" כוללת משפטים כמו "תהליך ייצור מיוחד שהוציא את נשמתן החלבית" ו-"...חריץ פטה לבנבן שהביט אליכם בתמימות מדלפק המעדנייה השכונתית... שכל קשר בינו לבין גבינה אמיתית היה, כך מתברר, מקרי בהחלט.". לא נסחפנו בכלל.


אימה במעדנייה בערב שבועות / ב. בזול
הישמרו לכם קוראים תמימים 
מערפדי הגבינה 
חריצי הרשע


בעורקיהם חלב דמה יזרום
ערמומיים כנחש ללא כולסטרול


הם יחדרו לכם
לקיש (!!)
וישאבו את נשמתו


הופס, יצא לי על זה שיר. יש משהו בערפדיות שכנראה גורמת לשירה לפרוץ מתוכי. בכל מקרה... 
זה כנראה לא בסדר לשווק מוצר שלא מכיל שומן חלב, כגבינה לכל דבר. ליצרנים עולה יותר כסף לייצר גבינה עם שומן חלב וראוי לסמן בבירור את המוצרים שלא מכילים שומן חלב לטובת מי שרוצה להימנע מהם. שופרסל אפילו חטפו תביעה ייצוגית על חוסר הבדלה שכזאת. 
אבל בהינתן שאני יודעת מה יש בפטינה, אני יכולה לשאול את עצמי בצורה מפוקחת - האם אני רוצה לקנות אותה בכל זאת? האם אכפת לי שלקחו ממנה את שומן החלב? 
נראה לי שהתשובה שלי היא - כן, אני רוצה, ולא, לא אכפת לי. הפטינה מאוד טעימה לי, ואני מוצאת את עצמי קונה אותה שוב ושוב (לעומת הצהובה הטובה שהזכרתי לעיל, שהיא גם יקרה יותר, וגם לא ממש ערבה לחיכי). אין לי שום צורך לקנות מוצר שעולה כפול ושהוא לא טעים יותר מהאלטרנטיבה הזולה, רק בגלל שהוא "אמיתי" יותר. ואם אני רוצה באמת להתפנק, אני אשלם עוד כמה שקלים ואקנה פטה עיזים או כבשים איכותי, שאת ההבדל בטעם אני מרגישה ומעריכה (ואני לא אזרוק אותו לתוך תבשיל או מאפה שיקהה את טעמיו).


עכשיו שנתתי לכם את כל המידע, אתם יכולים להחליט בעצמכם. בפעם הבאה שאתם קונים גבינות במעדנייה (אני מקווה לטובתכם שאתם קונים גבינות במעדנייה, ולא גבינות ארוזות מראש, שהן כמעט תמיד יקרות יותר), שאלו אם יש להם פטינה ובקשו לטעום. אולי תגלו דרך חדשה וטעימה לחסוך בכסף. 
אז יאללה. נעבור למתכון השבועות-י והמרשים במיוחד שלנו - צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות. בצק שמרים ריחני ועדין שמחביא בתוכו חצילים ופלפלים קלויים, מעושנים ומתקתקים, וגבינות נמסות ועשירות. מצורף גם הסבר מצולם ליצירת האפקט הקלוע של המאפים. אני כבר שומעת את מצולקי שיעור מלאכה ובעלי הידיים השמאליות מוותרים מראש, אז אל דאגה, זה יותר פשוט מלקלוע צמה. 


אם בכל זאת אתם לא רוצים לקלוע (או אתם פתאום מגלים שיש עוד 20 דקות לשבת ועוד לא התקלחתם ואתם חייבים להכניס את המאפה לתנור *עכשיו*, סתם דוגמא תיאורטית), אפשר פשוט לרדד את הבצק לצורה בערך מלבנית, לשטח על חצי ממנו את המלית, לקפל את הבצק מעל המלית, להדק, ולזרוק לתנור. פחות יפה אבל טעים באותה מידה :)


צמות שמרים במילוי פלפלים, חצילים וגבינות
מאת: בישול בזול
עלות: כ-22 ש"ח 
כמות: כ-12 מנות


מרכיבים
לבצק:
3 כוסות קמח
3 כפות שמן
2 כפות סוכר
1 כפית מלח
3/4 כף שמרים
קצת פחות מכוס מים
למלית:
2 פלפלים אדומים (גמבה) גדולים 
2 חצילים קטנים-בינוניים
200 גרם גבינה מלוחה (פטינה, פטה, בולגרית וכדומה)
150 גרם גבינה צהובה מגוררת


הוראות הכנה
מכינים את בצק השמרים - מערבבים את כל המרכיבים למעט המים בקערה גדולה. מוסיפים את המים עד לקבלת בצק אחיד ולא דביק מדי. לשים 3 דקות, מעבירים לקערה משומנת קלות, מכסים ומתפיחים עד להכפלת הנפח, שעה-שעתיים (ככל שהחדר חמים יותר יקח פחות זמן).
בינתיים, קולים את החצילים והפלפלים בתנור או על האש, מקררים, מקלפים וקוצצים גס. מפוררים את הגבינה המלוחה ומוסיפים אותה ואת הגבינה הצהובה לירקות הקלויים.
כשהבצק הכפיל את נפחו והמלית מוכנה, מרכיבים את המאפה. מחלקים את הבצק ל-3 חלקים שווים. מרדדים כל חלק למלבן (פחות או יותר). מסמנים בעדינות על עלה הבצק 2 קווים לרוחב כך שהבצק יהיה מחולק ל-3. בעזרת סכין יוצרים חתכים אלכסוניים על 2 השלישים החיצוניים של העלה, ברוחב של 3-4 ס"מ.

כפי שאתם רואים, לא חייבים מלבן מדוייק. וגם לא ממש דייקתי בסימון
השלישים. וגם את רוחב הפסים לא בדיוק מדדתי עם סרגל...

מעבירים שליש מהמלית לחלק האמצעי של עלה הבצק, ומקפלים קצה אחד של העלה מעל המלית - הקצה שלכיוונו נוטים פסי הבצק האלכסוניים.

חדי העין יבחינו שזאת לא המלית מהמתכון הזה. התמונות משלבים
ראשוניים יותר של פיתוח המתכון, כשהיה לי שם פטרוזיליה במקום פלפלים.

ליצירת הצמה - מקפלים את פסי הבצק שחתכנו מעל המלית, פעם פס מימין, פעם פס משמאל.

אם חתכתם פסים רחבים יותר בצד כך שהפסים האלה "מובילים" על הפסים בצד השני (כמו שהולך לקרות בתמונה - יש רק עוד 4 פסים מלמעלה, ו-7 מלמטה, אז הלמעלה יתחיל להוביל על הלמטה), פשוט קפלו 2 פסים ברציפות מהצד שבו הפסים דקים יותר כדי שתהיו באותו מקום ב-2 הצדדים. אל דאגה, אף אחד לא ישים לב. כשמסיימים לקפל את כל פסי הבצק, מהדקים את הקצה השני של הצמה ומעבירים אתה לתבנית אפייה משומנת.

זה מהודק. בערך...

חוזרים על שלבי המילוי והקליעה עם יתר הבצק והמלית. השאירו רווח בין המאפים אם אתם אופים אותן באותו התבנית, כי הם מתרחבים ותופחים.
אופים כ-25 דקות בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, עד שהמאפים מפיצים ריח ומתחילים להזהיב.

חזון החלב הרגוע

אפשר כבר להתחיל לדבר על שבועות נכון? כולם כבר מורידים את האבק מעל ספרי הבישול החלביים, מחטטים בבוידעם בחיפוש אחר בגדי החג הלבנים, והמחלבות מתחילות בטפטוף ראשוני של קמפיינים ומבצעים, טפטוף שיהפוך בקרוב לזרם אדיר וחסר פרופורצייה. 
איזה חג דפוק זה למי שאלרגי לחלב אה? שלא לדבר על טבעונים. בכל מקום יש תחרויות לעוגת הגבינה הטובה ביותר, ספיישלים בכל המגזינים עם תפריטים על טהרת החלב, גבינה לבנה נמכרת בעונה זו באריזות של קילו...
יש משהו מאוד מפתה (מאוד!) בארוחה שלמה עם מרקים מוקרמים, פשטידות, סלטים ולחמים עמוסות בשלל גבינות, ולקינוח מוסים עטירי שמנת ועוגות גבינה כמובן. אבל תיזכרו שנייה איך אתם מרגישים אחרי ארוחת שחיתות כזאת. החולצה הלבנה קצת הדוקה משהייתה, הלאות וכהות החושים מעיקים, והס מלהזכיר את התור לשירותים. 
אתם באמת רוצים לעשות לעצמכם את זה? 

שבועות הוא גם חג של ביכורים - של ראשית הפירות החדשים שזה עתה הבשילו. לפחות אצלי, הסיבות לאכילת פירות וירקות (שבועות מתואר במפורש בתורה כחג חקלאי- "חג הקציר" ו-"יום הביכורים") הרבה יותר משכנעות מאשר הסיבות לאכילת מאכלי חלב (בגלל שכשבני ישראל קיבלו את התורה עם הלכות השחיטה והכשרות הכלים שלהם מלפני לא היו כשרים אז הם יכלו לאכול אז רק חלבי? או בגלל שהגימטרייה של חלב היא 40, כמו מס' הימים בהם משה היה בהר סיני? או בגלל שהתורה משולה לחלב, על פי הפסוק "דבש וחלב תחת לשונך"? כלל טוב למדתי מרבותי, כשיש המון תשובות שונות לשאלה, אזי אף אחת מהתשובות לא באמת טובה ומשכנעת).


לכן הצעה לי אליכם. בחרו לכם מעט מנות חלביות מושחתות לגמרי, השקיעו בהם, ותנו ליתר המנות להיות קלילות יותר (הצעה זו רלוונטית במיוחד אם חלק מאורחיכם אלרגיים לחלב או טבעונים). אתם לא צריכים לשים גבינה גם במרק וגם בלחם וגם בסלט וגם בפשטידה וגם בדג וגם בקינוח. לדוגמא, אפשר לבחור להכין פשטידה מטורפת עם המון גבינה נמסה ומבעבעת, עוגת מוס גבינה מושחתת, ושיתר המנות יהיו רגועות יותר עם מוצרי החלב - מרק ירקות קליל או מרק פירות מתקתק, לחם טרי וריחני מעוטר בזרעונים ודגנים, דג אפוי בטריאקי או עשבי תיבול, וסלט ירוק עם פירות ופיצוחים. 
עוד דרך להירגע עם מוצרי החלב היא להפוך את הגבינה לתוספת אופציונאלית, כדי שכל אחד יקח כמה שמתאים לו, ומי שרוצה יכול להימנע.  לדוגמא, להכין מרק ירקות ללא מוצרי חלב ולהעביר בשולחן קערה של גבינה צהובה מגוררת, או להגיש את קוביות הבולגרית לסלט בצלחת נפרדת.
גם הכיס שלכם, גם הקיבה שלכם, וגם אורחיכם בעלי ההעדפות המיוחדות יודו לכם.


אם כך, ברוח חזון החלב הרגוע לשבועות, קבלו עיקריות מלאה בירקות, קטניות ודברים בריאים, אבל מפוצצת בטעמים. מדובר בגרסא צמחונית וחגיגית לתבשיל הצ'ילי קון קארנה, צ'ילי נון קארנה אם תרצו. יש שם בצלים ופלפלים מטוגנים, כמון, פפריקה חריפה וצ'ילי גרוס שנותנים בעיטת תבלון מקסיקנית, יש שם 2 סוגי שעועית ובורגול שנותנים לתבשיל גוף וטעמי אדמה (באמת אמרתי את זה?), יש שם עגבניות שקושרות הכל ביחד, ותירס, שנותן פצפוצים קטנים של מתיקות וטקסטורה. כולם ביחד יוצרים תבשיל צבעוני, טעים, משביע וממלא שלא יגרום לכם לרגשות אשמה. מרוב חגיגת הטעמים שהולכת שם בכלל לא תשימו לב שאין בתבשיל מוצרים מן החי. כן כן, במקרה הצ'ילי גם טבעוני למהדרין. אם כי אתם בהחלט מוזמנים להגיש לאורחיכם גם גבינה צהובה מגוררת ו/או שמנת חמוצה לשים מעל. וכוסברה כמובן, למי שאוהב.
הצ'ילי יכול לתפקד כעיקרית בארוחה חלבית, כתוספת או עיקרית-לצמחונים בארוחה בשרית, או פשוט כארוחה שלמה בקערה אחת (מישהו אמר להקפיא במנות אישיות ולהביא לעבודה?).
כן, אני די מתה על המתכון הזה.
אתם תצטרכו להתכונן קצת מראש - צריך להשרות ולבשל את השעועית - אבל ברגע שהשעועית מוכנה יש לכם צ'ילי בפחות מחצי שעה. ההשרייה והבישול אמנם לוקחים זמן, אבל מאמץ, לא ממש.


צ'ילי צמחוני וצבעוני
מבוסס על: מתכון מתוך הספר Moosewood Restaurant Cooks at Home Cookbook, עם שינויים שלי
עלות: כ-25 ש"ח
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים

1 כוס שעועית שחורה יבשה, מושרית במים ללילה
1 כוס שעועית אדומה יבשה, מושרית במים ללילה
1/2 כוס בורגול
1/2 כוס מים רותחים
2 בצלים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
1 כפית כמון
1/2 כפית פפריקה חריפה
1/2 כפית צ'ילי גרוס
2 פלפלים ירוקים קצוצים
800 גרם עגבניות מרוסקות (1 קופסא גדולה)
100 גרם רסק עגבניות (1 קופסא קטנה)
1 קופסא (550 גרם) שימורי תירס מסוננים 
1 כוס מים
1 כפית מלח, או לפי הטעם


הוראות הכנה
מבשלים את השעועיות, כל סוג בסיר נפרד כי הן עשויות להזדקק לזמני בישול שונים, עם מים בגובה כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, שעה עד שעתיים (השחורה צריכה בדרך כלל קצת פחות זמן מהאדומה, כי היא קטנה יותר). מסננים מהמים.
כשהשעועיות מבושלות, או כמעט מבושלות מתחילים להרכיב את יתר הצ'ילי.
מעבירים את הבורגול לקערה, שופכים מעל את המים הרותחים ומכסים.
מטגנים בסיר בינוני-גדול את הבצל, השום, הכמון הפפריקה, והצ'ילי, עד שהבצלים רכים, כ-7 דקות.
מוסיפים את הפלפלים ומטגנים עוד 3 דקות.
מוסיפים לסיר את יתר המרכיבים (העגבניות המרוסקות, רסק העגבניות, התירס, המים, המלח, הבורגול המושרה והשעועיות המבושלות), מביאים לרתיחה ומבשלים 10 דקות.
מגישים חם עם כוסברה טרייה קצוצה ו/או גבינה צהובה מגוררת ו/או שמנת חמוצה למעלה.

קוראת בקוואקר

נכון שבא לכם לחם עכשיו? משהו חם וממלא, קצת פריך מבחוץ רך ומתקתק מבפנים... 
אהא! אני לגמרי קולטת אתכם.
יש לי כשרון כזה, אני סוג של קוראת בקפה. רק שהיום אנחנו נכין לחם עם קוואקר, אז נקרא לזה קוראת בקוואקר. נראה לי שזה הגיוני באותה מידה. יש גרגרים, אפשר לנענע אותם בכוס, לעשות פרצוף מבועת ולאיים על לקוחותיך במשהו עמום כמו "אני רואה כאב בעתיד שלך" או "אתה הולך להידרס מחר ב-10:42 בבוקר על ידי פורד פוקוס שנת 2006 יד ראשונה מרופא". 
מה אתם אומרים? שאשקול הסבת מקצוע?


עד שאתחיל את הקריירה המהוללת שלי כמגדת עתידות (בזול, בטח בזול), אני מנסה להתקדם קצת בתחום הצילום. את התמונות של הפוסט היום צילמתי באור יום, והתלהבתי עד מאוד מזה שאני יכול סוף סוף לשלוט על עומק השדה של התמונה. פתאום אני יכולה לפקס כמו שצריך על האובייקט שלי (לחם קוואקר מהיר, שיוצג עוד מעט), והרקע מתעמעם ויוצר את אפקט ה"בוקה" המיוחל. אני כבר לא צריכה לפנות את כל החפצים הלא ממש אסטטיים בחלל החדר שנכנסים לתוך הפריים, כי הם פשוט מתעמעמים להם. ארונות, מטבחים מלוכלכים ומתלי כביסה הופכים כולם לטשטוש חביב ובלתי מחייב. מרוב התלהבות השתמשתי בערך המינימלי של הצמצם, וכך גיליתי שיש דבר כזה טו מאץ' אוב איי גוד טינג.

טשטוש קצת מוגזם, אפילו בשביל חובבת טשטוש שכמותי

אבל אני לומדת.
עכשיו שקשקשתי לכם קצת יותר מדי בשכל נעבור ללחם הקוואקר. לחמים עם שמרים אתם מכירים - לישה, תפיחה וכל הג'ז הזה שגורם לשמרים לפלוט פחמן דו חמצני שמתפיח את הלחם . לחם מהיר לעומת זאת מותפח באמצעים כימיים - אבקת אפייה ו/או סודה לשתייה, שמגיבים עם מרכיבי הבצק (מים ו/או מרכיבים חומציים) ופולטים פחמן דו חמצני שגורם ללחם לתפוח. בדיוק אותו המכניזם שפועל כשאתם אופים עוגה בחושה או מאפינס.
לחם מהיר נשמר פחות טוב מאשר לחם שמרים. עדיף לאכול אותו באותו יום, גג יום למחרת. אבל אם אתם מחפשים מאפה מהיר וטעים לארוחת ערב, או פינוק טרי וריחני לפיקניק ספונטני, לחמים מהירים הם חבריכם הטובים ביותר. מערבבים את המרכיבים היבשים, מוסיפים את הרטובים, מערבבים פנימה תוספות, והופ לתנור.
המתכון של היום מבוסס על קמח מלא וקוואקר, עם מעט פירות יבשים לעניין ולהמתקה קלה. הוא בריא למדי, אבל עדיין מצליח להיות מאוד טעים, במיוחד כשהוא מוגש בפרוסות עבות וחמימות, מרוחות בחמאה. אחלה ארוחת בוקר (ואתם כבר זוכרים כמה אני קשה עם ארוחות בוקר...).


לחם מהיר עם קוואקר ופירות יבשים

מבוסס על: המתכון הזה מהאתר allrecipes.com עם שינויים קלים שלי

עלות: כ-5 ש"ח

כמות: 1 כיכר בגודל של תבנית אינגליש קייק

מרכיבים

1 כוס קוואקר (להכנה מהירה, כזאת שהפתיתים בה קטנים יחסית, ולא שלמים. אפשר גם להשתמש בשיבולת שועל רגילה ולטחון אותה במעבד מזון במשך כמה עשרות שניות)
1 כוס קמח מלא
2 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית מלח

1 כוס חלב
2 כפות שמן
1 וחצי כפות סילאן
כ-1/2 כוס פירות יבשים קצוצים (אני השתמשתי ב-2 תאנים, 2 תמרים ו-2 משמשים)


הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, הקמח, אבקת האפייה והמלח. מערבבים פנימה את החלב, השמן, והסילאן, רק עד שהתערובת אחידה. מקפלים פנימה בעדינות את הפירות היבשים הקצוצים, ומעבירים את הבצק לתבנית אינגליש קייק משומנת.

אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות במשך כ-25 דקות, עד שהלחם זהוב ותפוח.