סקירת ספר "בישול טבעוני ישראלי"

טבעונים, הורי וילדי טבעונים, אחי, דודי, שכני, חברי טבעונים וחובבי ומאכילי טבעונים באשר הם:

ברצוני לספר לכם על ספר חדש שיצא לאחרונה: "בישול טבעוני ישראלי" של גלי לופו אלטרץ.

את הספר קיבלתי מההוצאה לאור, שחציה הוא חבר קרוב ופסיקופת לעת מצוא של הבלוג (הוא הסיבה שאתם רואים פה הרבה פחות "מגוכך" ו"עשבי טיבול" בזמן האחרון).

הספר מאורגן בצורה נוחה ושימושית. לא עוד חלוקה נדושה לראשונות, עיקריות, תוספות וכו' (מי בימינו מכין מנות ראשונות?), אלא חלוקה לקטגוריות שרלוונטיות דווקא לבישול טבעוני. יש פרק של קציצות ופשטידות, פרק "על האש", פרק חלבונים, פרק מאפים... חביב ויעיל.

המתכונים עצמם מעניינים ומגוונים, עם טווח רחב של סגנונות וטכניקות. זכור לי לשמצה ספר מרקים שלא אזכיר את שמו, שחצי מהמתכונים בו הם פשוט אותו מרק ירקות מוקרם, כל פעם עם ירק שונה ופרופורציות טיפה שונות של המרכיבים. פה זה לא ככה. כל המתכונים ממש שונים אחד מהשני, והרבה מהם מכילים רעיונות לווריאציות שונות. בשלנים מנוסים יותר שרואים מתכונים כהשראה ונקודת קפיצה לגיוונים אישיים, יעריכו זאת במיוחד.

לדתיים וחובביהם, הספר מהווה מקור טוב למתכוני פרווה. אצלנו רוב ארוחות השבת בשריות, אבל יש לנו גם הרבה צמחונים שבאים להתארח, כך שאני תמיד בחיפוש אחר מתכוני פרווה מוצלחים שגם הקרניבורים ישמחו לאכול. הכי באסה להגיש (ולהכין!) לצמחוני/טבעוני איזו מנה קטנה ומוזרה רק בשבילו.

רוצים עוד סיבות לרכוש את הספר? הוא נכתב על ידי בשלנית ומתכונאית מנוסה, שמתעסקת כל החיים שלה באוכל. לא סלב שגילה את הטרנד הקולינרי דה ז'ור והוציא בוק שלו במטבח מרופד בתמונות פורנוגרפיות של חצילים עם כמה מתכונים בין לבין, שאף אחד לא בדק את אמינותם. הספר יצא לאור בהוצאה קטנה ועצמאית והפרוייקט מומן בהדסטארט על ידי אנשים שאכפת להם.
תומכי ההד סטארט לא רק תמכו כלכלית, אלא גם ניסו את המתכונים בעצמם בטרם יציאת הספר. מעל 100 איש התנדבו כנסיינים, כל מתכון בספר נשלח ל- 1-2 מתנדבים לפחות, ונערך מחדש לאחר הפידבקים. כך אתם יודעים שהמתכונים האלה עובדים גם לאנשים רגילים מהרחוב ולא רק לשפים מדופלמים.

כיף לתמוך ביצירה קולינרית מקורית ומושקעת, חפה מקיטש פופוליסטי ותוכן שיווקי.

דבר אחד שכדאי לשים לב אליו - הרבה מהגבינות הטבעוניות, החלב הצמחי וההקרמות הם על בסיס שקדים, קשיו ואגוזים אחרים. אם אתם אלרגיים לאגוזים, תצטרכו לאלתר ולעשות החלפות בחלק מהמתכונים.

בעמוד הספר באתר ההוצאה תוכלו למצוא כמה טעימות מהספר וגם לקנות אותו. הספר נמכר גם בחנויות הספרים.

אז יאללה, מתכון לדוגמה?

שפני הנסיון (בכפייה, אבל הם לא התלוננו) אהבו במיוחד את הסלט התאילנדי. הוא מרענן ומלא טעמים, מרקמים וצבעים מעניינים. מאז הוא כבר זכה לשידור חוזר, ואני מתכננת להכין אותו שוב לראש השנה, כי יש בו המון מסימני החג: גזר ("קרע רוע גזר דיננו"), כרוב ("קרב משיח צדקנו"), סלק ("שיסתלקו אויבנו") וסילאן ("שיתמו אויבנו"). אפשר בקלות להפוך את יתר המרכיבים לסימנים גם כן: חסה ("חוס ורחם עלינו"), בוטנים ("שיבעטו לאויבינו בבטן"), נענע ("שאויבנו יחפשו מי ינענע אותם").

אל תיבהלו מרשימת המרכיבים הארוכה. זה מה שיוצר את הטעם המורכב. בסה"כ צריך רק לחתוך ולערבב.

סלט בהשראה תאילנדית

מתוך: "בישול טבעוני ישראלי" של גלי לופו אלטרץ

עלות: כ-7 ש"ח

כמות: 2 מנות כארוחה שלמה, 4-6 מנות כתוספת

מרכיבים

לרוטב:

פרוסת זנגביל טרי בעובי 1/2 ס"מ

2 כפות שמן חסר טעם (קנולה, סויה, תירס וכד')

2 כפות רוטב סויה

1 כפית חומץ בן יין / תפוחים

1 כף מיץ לימון

1 כפית סילאן

1 שן שום

1/2 כפית שמן שומשום

לסלט:

6-7 עלי חסה פריכים (רצוי אייסברג)

1/6 כרוב

1 גזר

1 סלק חי

2 כפות עלי כוסברה

5 עלי נענע טרייה

1/2 כוס פולי סויה קלופים (אדממה), מופשרים

1/4 כוס קשיו / בוטנים קלויים

הוראות הכנה

טוחנים בבלנדר את מצרכי הרוטב. טועמים ומתקנים תיבול: עוד לימון לחמיצות, סילאן למתיקות, סויה למליחות.

קוצצים את החסה והכרוב בסכין. קולפים את הגזר והסלק וחותכים לג'וליינים (רצועות דקות וארוכות) או מגררים בפומפייה. קוצצים גס את הכוסברה והנענע. מערבבים עם שאר מרכיבי הסלט ועם הרוטב.

טיפים:

ניתן למצוא ברשתות השיווק אדממה קפואה קלופה מתרמיליה.

אפשר להשתמש בקשיו קלוי קנוי, אבל הכי טעים להשתמש בקשיו קלוי בפפריקה מעושנת: מערבבים את הקשיו עם 2 כפות מים, 1/3 כפית מלח, 1/2 כפית פפריקה מעושנת וקורט שבבי צ'ילי, וקולים בתנור בתבנית מרופדת בנייר אפייה ב־190 מעלות כ־10 דקות, עד להשחמה קלה.

סלט לוביה קל וטעים וראנט על מוספי צרכנות

מסתבר שראש השנה מתקרב. עליתי על זה הודות למוסף הצרכנות שצורף לעיתון, זה שלצד דיווח על הסופר הזול ביותר, סקר את מחירי מכוניות הפאר שפרצו לאחרונה לשוק. כי מי שאכפת לו אם העוף עולה 25 לקילו או 29 לקילו לגמרי מסוגל גם להוריד משכורת שנתית על רכב בעצת מוסף בעיתון. קחו את כתבת ההשוואה של מחירי הדבש, הוסיפו 3-4 אפסים, וקבלו את תעריף החופשות המומלצות לחגים. האיים המלדביים במחיר שווה לכל כיס! אני שנייה מסיימת פה את הקנייה ברשת הדיסקאונט ורצה לארוז. 

אח... מוספי צרכנות. הם מערבבים תוכן שבאמת רלוונטי להרבה מהאוכלוסיה, עם כתבות יומרניות על מוצרי צריכה שלחלוטין לא בהישג ידם של רוב הקוראים, בלי שום אינדיקציה שיש אולי הבדל. כמו שכולנו נהנים מארוחה חגיגית בראש השנה, כולנו גם מתפנקים עם מכונית חדשה מהניילונים בכל תשרי. מה לא?

ואל תתחילו איתי בכלל עם השוואות סלי קנייה לחג. אתם יודעים מה יש בסל הקניות הזול ביותר? מוצרים של מותגים לא מוכרים ומותגי הבית של הרשתות. שקדי מרק של מנה, שמן של טעמן, חמוצים של המותג וופלים של כוכב הבית. את המותגים הקטנים קשה להכניס לסל השוואתי, כי בכל סופר יש מותגים אחרים, לפעמים בגדלים שונים, ובאיכות שונה. מסובך וזה. לכן עושים כל שנה את אותו השטאנץ. משווים אוסם, עלית ושטראוס. הכי קל. ככה אפשר להתפנות מהר יותר לכתיבה על מכוניות שוות לכל כיס. מי שיוצא מהסופר עם סל קניות כמו שכתוב בעיתון לעולם לא יצא עם הסל הזול ביותר.

אוקי תנו לי שניה להתנער מהציניות והעצבים...

סבבה. אז בנימה אופטימית זו, הרשו לי לאחל לכם ולמשפחותיכם חג שמח ושנה טובה. שנה של שפע, של שמחה אמיתית בחלקנו, של בריאות, רוגע ושלווה.

ועכשיו לאוכל.

מי שמכין את הסימנים המסורתיים לארוחת החג מכיר את הלוביה, קטנייה חמודה בצבע בז' עם נקודה שחורה באמצע, הנקראת גם בשם הפואטי - שעועית שחורת עין. הרבה מתכונים מסורתיים הופכים אותה לתבשיל, אבל בשנה שעברה הכנתי ממנה דווקא סלט פשוט, שהתקבל באהדה. מבשלים את הלוביה, ומגישים אותה קרה עם לימון ועשבי תיבול. את הלוביה מוצאים במדף הקטניות בסופר, ליד החומוס, העדשים וכו', או קונים בתפזורת בשוק. אני חושבת שהשמיר מתאים מאוד לטעם הלוביה, אבל אתם מוזמנים כמובן להחליף בעשבי התיבול האהובים עליכם.

סלט לוביה ועשבי תיבול

מאת: בישול בזול

עלות: כ-6 ש"ח

כמות: קערה קטנה-בינונית של סלט (אם אתם מגישים המון סימנים לא צריך יותר מזה, גם בארוחה גדולה יחסית, כי הרוב יקחו רק 1-2 כפות סלט)

מרכיבים

1 כוס לוביה יבשה

3 כוסות מים

חופן עשבי תיבול קצוצים, אני השתמשתי בבצל ירוק אחד וחופן גבעולי שמיר

מיץ מחצי לימון

כפית שמן זית

מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה

מניחים את הלוביה והמים בסיר, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-45 דקות עד שהלוביה רכה. אם אתם רואים שגובה המים יורד מתחת לגובה הלוביה, הוסיפו עוד מים לסיר. מסננים עודפי מים, מעבירים את הלוביה לקערה ומקררים. כשהלוביה קרה מערבבים פנימה את יתר המרכיבים. מגישים קר או בטמפ' החדר.

6 סיבות לאהוב כרוב + 2 סלטיo מעולים

למה לאהוב כרוב?

1. הוא זול, תמיד. גם בשיאו הוא עולה 5-6 ש"ח לקילו. בדרך כלל אפשר לרכוש ראש גדול בפחות ממחיר של נסיעת אוטובוס.

2. הוא בריא. גם בסגול וגם בירוק יש המון ויטמינים, נוגדי חימצון, סיבים תזונתיים וכל הדברים האלה שתמיד אומרים לנו לאכול.

3. הוא זמין. הברוקולי לא תמיד בעונה, התרד ועלי הבייבי לפעמים נגמרים, ולפעמים הם סתם נראים עייפים, אבל הכרוב תמיד שם ממתין בסבלנות שנקנה אותו.

4. הוא ורסטילי ומתאים לכל מיני מטבחים. אפשר לשלב אותו במוקפצים אסיתיים, בתבשילים מזרח אירופאים, ממולאים מזרחיים... לאן שתקחו אותו בעולם הוא ילך בכיף.

5. הוא מוסיף נפח  - כשאני רוצה למתוח איזה תבשיל ("לא אמרתי לך שאני מביאה איתי עוד 2 חברים?") אני מוסיפה חופן כרוב פרוס או קצוץ. הוא משתלב יפה ועוזר שיהיה מספיק לכולם.

6. הוא מקל על גודש בהנקה. מי שלא חווה לא יכול לתאר את תחושת ה"אני לא יכולה לזוז בלי שיכאב לי משהו". על אף שמרגיש מגוכח להסתובב עם סלט בחולצה, הכרוב באמת עוזר. רק על זה שווה להוקיר לו תודה.

הנה שני סלטי כרוב קלים ומעניינים שאפשר להוסיף לרוטציית הסלטים לשבת, או סתם להגיש במקום המלפפונים-ועגבניות-חתוך-דק הסטנדרטי במהלך השבוע. עלות כל סלט כמה שקלים בודדים וזמן ההכנה מינימלי. 

הפוסט הזה התפרסם כטור לפני אי אלו חודשים בעיתון הלל (ז"ל :( )

סלט כרוב סגול ותפוחים

זאת הגרסא שלי לסלט הכרוב הסיני המוכר והאהוב. ההחלפה של הכרוב הירוק בסגול ותוספת התפוח מוסיפים עניין וצבע.

מאת: בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: ממלא קערה קצת יותר גדולה מקערת מרק (נו, איך עוד אני אמורה להגיד לכם כמויות על סלט?)


מרכיבים
4-5 עלי כרוב סגול
1 תפוח ירוק חמוץ
1 כף סויה
1 כף סילאן
1 כפית שמן
1 כפית חומץ
מעט שומשום לקישוט

הוראות הכנה
פורסים את עלי הכרוב, חותכים את התפוח לקוביות (לא צריך לקלף), מערבבים עם הסויה, הסילאן השמן והחומץ, מפזרים מעל שומשום ומגישים.

סלט כרוב וקולרבי

הסלט הזה נשמע קצת מוזר, אבל הוא קראנצ'י, מרענן ומיוחד. אני ממליצה לכם בחום לנסות, אצלנו הוא אחד מהסלטים הפופולריים.

מאת: בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: ממלא קערה קצת יותר גדולה מקערת מרק (כנ"ל)


מרכיבים
4-5 עלי כרוב ירוק
1 קולרבי
2 כפות לימון כבוש (שיכלול גם קצת מיץ וקצת שמן)

הוראות הכנה
פורסים את עלי הכרוב, חותכים את הקולרבי לחתיכות בערך בגודל של פרוסות הכרוב, קוצצים גס את הלימון הכבוש ומערבבים הכל בקערה. נותנים לטעמים להתמזג כמה דקות ומגישים.

אז איך אני אתכם? מפצה על היעדרותי ב-2 מתכונים. בקרוב יעלו יותר, ואני מתרגשת במיוחד לקראת פרוייקט בלוגרים של אש וקרח שבקרוב אקח בו חלק.

טבולה

לא סיפרתי לכם על זה בצורה מסודרת, אבל בשנה האחרונה התחלתי לכתוב במגזין הלל המיועד לנשים דתיות. זה קצת מוזר לי. אני דתיה. ואני אישה. אבל לכתוב ב"ירחון נשים לראשי חודשים" שם עלי תווית מסויימת.
כאילו אני בטח מהאלה שעוטות על ראשן 2 צעיפים, 3 פשמינות, 29 סיכות ראש נוצצות ואיכשהו מייצרות מזה קונסטרוקציה מלכותית ומרשימה. ואני לא.
כאילו אני מסתובבת עם הרגשה תמידית של אושר וסיפוק על מילוי תפקידי בעולם. ובכן, כפי שאולי שמתם לב, האושר והסיפוק שאני חשה בחיי הם בהחלט לא תמידיים, יעידו על כך הראנטים ושלל התלונות שאני מעלה פה לבלוג.
כשמישהו דוחף אותי באוטובוס אני לא מחייכת במתיקות ומלמדת עליו זכות, אני מסננת לעברו כמה קללות עסיסיות (אבל בלחש. כי אני לא מטומטמת).
בגדול אני מרגישה שככותבת במגזין לנשים דתיות, אני אמורה להיות אישה דתייה למופת, סוג של מורה באולפנה משודרגת שמפיצה אור נגוהות לכל עבר. כך גם התחלתי לכתוב לשם. בטון קורקטי וללא שמץ של ציניות. כי המורות בתיכון תמיד אמרו לי שאני צינית מדי. לאחר כמה טורים, בעצת העורכת אני מנסה קצת יותר להשתחרר, וממילא כשיש לי רק 400 מילים, ורובם הם המתכון, אני לא צריכה לעטות על עצמי דימויים שהם לא אני.

מוזר לכתוב לעיתון. זה לא כמו הבלוג שאני יכולה לקשקש בשכל כמה שבא לי, ומתוך מאות המילים שאני שופכת אפשר (אם לא מדלגים ישר למתכון, ומי שכן, אני לא שופטת אותו...) לזקק איזה תמונה יותר מהימנה של מי שאני. יש לי כמה מילים ומתכון וזהו. מה שאני משדרת זה בעיקר מה שהעיתון עצמו משדר.

בחודשיים האחרונים, חלק מהמתכונים מהבלוג שמתפרסמים ב-xnet, מתפרסמים גם בעיתון לאישה. וזה כבר ממש מצחיק. קודם כל כי זה עושה לחמים נחת. מי שמע על הירחון הזה שאת מפרסמת בו? נו איך קוראים לו? הילה? הללויה? אבל לאישה! זה כבר סטטוס! כתב עת מהוגן שמוצאים בחדר ההמתנה לרופא השיניים! (בישול בזול! בחדר ההמתנה של רופא השיניים הקרוב אליכם!)
זה מצחיק גם בגלל הניגוד בין שני כתבי העת שפרי עטי מתפרסם בהם. במחזיק העיתונים שלנו חיים גליונות של הלל, עם כריכות של נוף וילדים וחגים, לצד גליונות לאישה שעל כריכותיהן מתנוסס בדרך כלל חזה (וגם פנים, אבל זה כנראה משני) של ידוענית כלשהי.
ועל אף שזה מגוחך, עם זה אני כבר יותר מרוצה. אני בנאדם מורכב, עם סתירות. קצת הלל וקצת לאישה. מה שחסר שם זה רק איזה גליון של נייצ'ר או משהו כדי להשלים את הצד האינטלקטואלי יותר שלי. אבל ככל שידוע אין להם טור בישול.

המתכון הזה פורסם לפני אי אלו חודשים בהלל, ועכשיו הגיע הזמן להעלות אותו לבלוג. את הטור כתבתי בחופשת הלידה, וסיפרתי שאת הטבולה אפשר להכין בהפסקות: לעבור במטבח ולהשרות את הבורגול, עוד 20 דקות לעבור שם שוב ולחתוך עגבנייה... עכשיו הימים שלי שונים לגמרי, אבל טבולה אני עדיין אוהבת. במיוחד בגלל שמחירי העוף אסטרונומיים, אז אני מנסה לדחוף יותר מתמיד ארוחות בלי בשר או עוף. 
אם אתם רוצים מנה שלמה יותר, עם חלבונים, אפשר להוסיף גרגרי חומוס מבושלים ו/או גבינה מלוחה מפוררת. הסלט הזה הולך טוב בכל כך הרבה סיטואציות - ארוחה אישית בריאה וטעימה, תוספת שמתאימה לצמחונים או טבעונים בארוחה בשרית, וכמובן מדובר במנת פיקניקים מנצחת.

סלט טבולה

מאת: בישול בזול (הגרסא שלי למתכון מוכר...)

כמות: ארוחה אחת גדולה או 3-4 מנות כתוספת לארוחה

עלות: כ-5 ש"ח

מרכיבים

1/4 כוס בורגול דק (ג'ריש)

1/3 כוס מים רותחים

1 מלפפון

1 עגבניה

חופן עלי נענע

חופן גבעולי פטרוזיליה

מיץ מחצי לימון

1 כף שמן זית

מעט מלח ופלפל שחור גרוס

אופציונאלי: חופן גרגרי חומוס ו/או מעט פטה או בולגרית מפוררת

הוראות הכנה

מניחים את הבורגול בקערה, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים ומשהים כ-10 דקות עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים. חותכים את הירקות לקוביות, קוצצים את העשבים ומוסיפים לבורגול. מערבבים פנימה מיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל, ומפזרים מעל פטה ו/או גרגרי חומוס אם משתמשים. 

מגישים קר או בטמפ' החדר.

סלט חצילים מעולה ללא טיגון

אני לא רוצה שהבלוג הזה יהפוך לבלוג הורות. על אף שכרגע הביזולית הקטנה מרתקת אותי ואת כל סובביה (ככה זה נכדה ראשונה) אני מודעת לכך שאת רוב שאר העולם היא לא מעניינת יותר מדי. אולי ההכרה הזאת מגיעה לי יותר בקלות עכשיו שהיא החליטה שלחייך לאמא זה פאסה, והיא מעדיפה לחייך לקירות ולרהיטים, מה שנותן לי את ההרגשה שעבורה אני סתם כאחד האדם. אל דאגה, היא מחייכת לאבא, ולשאר בני המשפחה מדי פעם, והיא ממש מריצה דאחקות עם השידה והארון. כשפניה של אמא מופיעות מולה היא מסיטה את הראש במין "אוף אמא זוזי, את מסתירה את הספה!".
אולי זה אומר שהיא תהיה מעצבת פנים מהוללה. או לחילופין, מוכרת מצטיינת באיקאה ("קחו את הכוורת הזאת, היא מהממת... ממ... שבבית בציפוי מלמין... גוון ליבנה... וואו... קשה להפסיק להביט בו...").

והנה תוך כדי זה שדיברתי על איך שאני לא רוצה להפוך לאמאבלוגרית דיברתי עליה במשך פיסקה וחצי. זה קורה לי גם עם חברים. אנחנו סוף סוף יוצאים מהבית, נפגשים עם בני אנוש מבוגרים... ומדברים על הרגלי השינה שלה ואיך חיינו השתנו מאז הלידה. כשאני מדברת בטלפון ויצא שדיברתי יותר מ-5 (או 10, או 20...) דקות ברציפות על עצמי ועל הילדה, האיש מופיע מולי ולוחש בקול "תשאלי אותה גם מה שלומה!!".

בקיצור, אני עוד מחפשת את האיזון. לכן מיעטתי לכתוב בשבועות האחרונים. לא היה לי יותר מדי מה להגיד מעבר לניתוחים מעמיקים אודות תנוחת ההחזקה היעילה ביותר לשחרור גרעפסים. אולי זה ישתנה עכשיו שחזרתי לעבודה - אתחכך קצת יותר עם העולם החיצוני, ויהיו לי עוד כמה גירויים בחיים.
את סוף חופשת הלידה ניצלתי למרתון ניסויים קולינרים, בינות החתלה להאכלה, כדי שיהיה לי סטוק של מתכונים מנוסים ומצולמים לשבועות אחרי החזרה לעבודה. ככה"נ אני הולכת להפוך לאחד ההורים הלחוצים והמתמרנים, ומעט הזמן הפנוי שאיכשהו נוצר לי לקראת סוף חופשת הלידה יתפוגג כליל. אז אולי לא יהיה לי שום דבר אינטילגנטי להגיד, אבל מתכונים יהיו!
ועכשיו למתכון.

אמא שלי מכינה סלט חצילים ממש טעים. החצילים יוצאים רכים וכיפיים, וכל העניין נעשה ללא טיגון. כל המשפחה שלי מסכימה שעל אף שלטגן זה טעים, זה גם מציק ומסריח. את פרוסות החציל קולים בתנור, אז חותכים אותם לקוביות, מערבבים מיד עם הרוטב ומכסים. משהו שם עם החום וההשרייה של החצילים ברוטב הופך אותם לרכים ונהדרים. אמא מכינה את החצילים עם שום ופטרוזיליה, את שלי אני מכינה עם סויה ולימון. אתם יכולים להכין את שתי האופציות ולראות את מי אתם אוהבים יותר.

סלט חצילים בשום ופטרוזיליה/סויה ולימון
מאת: אמא של בישול בזול ובישול בזול
עלות: כ-6 ש"ח
כמות: קערה בינונית שתספיק לכ-4 מנות כתוספת, או יותר, אם אתם מגישים אותה כחלק ממנת סלטים מורחבת

מרכיבים
1 חציל גדול

לגרסת השום ופטרוזיליה:
2 כפות שמן זית
2 כפות חומץ בלסמי או חומץ בן יין
1 שן שום מעוך
חופן פטרוזיליה קצוצה

לגרסת הסויה והלימון:
2 כפות שמן
2 כפות סויה
3 כפות מיץ לימון
גרידה מלימון אחד
1 שן שום מעוך
1/2 פלפל חריף קצוץ (או לפי הטעם)

הוראות הכנה
פורסים את החציל לעיגולים בעובי 1-2 ס"מ. מסדרים בתבנית בשכבה אחת. מרססים במעט תרסיס שמן או מטפטפים מעליהם מעט שמן ומנסים לפזר אותו קצת עם האצבעות. קולים את החצילים בתנור בחום בינוני- גבוה (הטמפרטורה המדוייקת לא ממש משנה, תעשו לפי מה שנמצא במילא בתנור באותו זמן) עד שהם מתרככים ומתחילים להשחים. אז הופכים את פרוסות החציל וקולים עוד כמה דקות עד שגם הצד השני משחים. מוציאים את החצילים ונותנים להם להתקרר רק עד שאפשר לחתוך אותם בלי לחטוף כוויה.
עורמים כל פעם כמה פרוסות חציל אחד על השני וחותכים את הפרוסות לקוביות. מעבירים את הפרוסות לקערה עם מכסה, מוסיפים את יתר מרכיבי הרוטב - רוטב השום והפטרוזיליה או רוטב הסויה והלימון, מכסים ומשהים במשך שעה לפחות, כדי שהחציל יתרכך ויספוג את טעמי הרוטב.
מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

נכון שהם נראים מטוגנים??
אגב, עד לסגירת הגליון הביזולית חזרה לחייך לאמא. על אף שהשידה עדיין מובילה עלי בהרבה אני לא מתלוננת.

שלג בירושלים וכרובית בתחמיץ

ברביעי בבוקר האזהרות היו באוויר. חלק מהירושלמים עוד ניסו לתפקד כרגיל, אבל כולם היו מוכנים ומזומנים לרוץ הביתה ברגע שייחזה ולו פתית שלג אחד. תהיתי האם מזג האוויר הסוער יגרום לכך שהסופר יהיה ריק, או שמא הפחד מפני השלג והאופטימיות שהפעם הוא ייתפס ויצטבר וישתק את העיר, יגרמו לכך שכל העולם ואישתו ירוץ לסופר ויקנה מספיק אוכל כדי להאכיל עיר שלמה במצור. ובכן מסתבר שחשיבותה של המוכנות הקולינרית עולה לאין ערוך על הרצון להימנע מקצת גשם ורוח. הרי אי אפשר ליהנות כהוגן מיום שלג אם אין שוקו חם או מרק מהביל, או מאפה ריחני.

אז היה שלג בירושלים. היה מרגש. הצצנו מהחלון בנוף המוכר שתחת מעטה השלג (יותר מ-10 ס"מ!!) נראה פתאום שונה וקסום וקשה לזיהוי. התפעלנו מהשקט, הדלקנו תנורים, והתכרבלנו חזרה בין השמיכות לעוד חצי שעה של שינה. לבסוף החלטנו לשנס מותניים ולצאת החוצה. עטינו על עצמנו טייץ וטרנינג, ודגמ"ח, וגופייה, וטי שרט, וסווטשרט, ופליז, וגרביים, ועוד גרביים, ומעיל, וצעיף, וכפפות, וכובע, ואז נזכרנו שלא עשינו פיפי לפני היציאה וקיללנו חרישית. 

ואחרי שטיילנו, מפזרים חיוכים מתלהבים לכל העוברים והשבים, שבנו הביתה, דחפנו עיתונים מכווצ'צ'ים למגפיים הרטובים, הנחנו גרביים על הרדיאטור לייבוש וגילינו שזה גורם לכל החדר להריח כמו גרביים (או שזה היה רק אני?). אז חזרנו להתכרבל, ועם כוס שוקו או קערת מרק חמה לצידנו, העלינו תמונות לפייסבוק. 
שגרת שלג ירושלמית. 

בגלל שאני עצלנית ועשיתי סיבוב של אולי 10 דקות בשלג, תמונות השלג בפוסט הם של שמואל הצלם המחונן.
פה כנסת מושלגת.

רחוב יפו ופסי רכבת קלה מושלגים.

השלט לתל אביב נפל והתכסה בשלג. בטח יש בזה איזה סימבוליות.
נסחו לעצמכם איזה משהו פואטי על היחס בין ירושלים המושלגת לאחותה הרטובה והפקוקה.

וכעת, מתכון די לא קשור, חוץ מזה שמדובר במתכון חורפי בערך.
יש כמה ירקות שהם הרבה יותר טעימים ואיכותיים בחורף, אחת מהם היא הכרובית. הכרוביות כעת זולות יותר, רעננות יותר ונקיות יותר (קרי, יש הרבה פחות סיכוי לפגוש את הזוחלים הירוקים האלה שלפעמים פוגשים עליהן בקיץ). אחד ממתכוני הכרובית האהובים עלי הוא כרובית בתחמיץ. הוא קליל ופריך, חמצמץ וממכר, ומהווה תוספת נפלאה לסלטים ירוקים שצריכים בעיטה בתחת, או סתם כתוספת ירק לארוחה.

כרובית בתחמיץ
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון של מוסווד ועוד בליל של כמה מתכונים דומים שמסתובבים באינטרנט
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: יספיק כסלט/תוספת לארוחה גדולה, או לכמה ארוחות קטנות יותר,

מרכיבים
2 כפות שמן זית
1/4 כוס חומץ בן יין 
1 כוס מים
3 שיני שום פרוסות
3/4 כפית מלח
1 כפית גרגרי פלפל שלמים, או חצי כפית פלפל שחור גרוס
2 עלי דפנה
1 כפית טימין
1 כרובית מנוקה ומפורקת לפרחים

הוראות הכנה
מניחים את כל הרכיבים בסיר ומערבבים להמסת המלח.
מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים בחום בינוני כ-10 דקות, עד שהכרובית מרוככת, אבל עדיין מעט פריכה ולא סמרטוטית לגמרי.
מגישים את פרחי הכרובית קרים או בטמפרטורת החדר. לא מגישים את נוזל התחמיץ עצמו, אבל אם אתם מתכננים לאכסן את הכרובית במקרר לאורך זמן, מאכסנים אותו עם הנוזלים. היא יכולה להחזיק ככה שבועות במקרר.

היי היי אולי הכרובית נראית קצת כמו שלג? איכשהו?

אגב, כתלות בחומץ שלכם, הכרובית יוצאת לפעמים בגוון וורדרד מעט. אין צורך להיבהל. זה קורה.

סלט סלק ותפוזים ורוד!

דברים שלמדתי להעריך רק בגיל מבוגר:
הצבע ורוד- כילדה ידעתי שורוד זה צבע של בנות, ועל כן החלטתי שאני לא אוהבת אותו. לא בכבוד שלי להיות כמו כולם ככה. כשהתבגרתי גיליתי אהבה עזה לאדום וורוד. הם עושים לי משהו למוח - האישונים שלי מתרחבים, האנדורפינים משתחררים, ואני מחייכת בטמטום.
רדיו עם דיבורים - שלושת הדקות של מבזק החדשות שההורים התעקשו לשמוע מדי פעם, שברו את הלופ האינסופי של קסטות שירי הילדים, ונראו לי כמו נצח. אי שם בתחילת שנות העשרים פתאום תפסתי את עצמי מקשיבה למילה האחרונה (שעה!) ודווקא מתבאסת כשזה נגמר. 
סלמון מעושן והרינג - אני לא יודעת איך זה התחיל, אבל כיום אהבתי אינה יודעת שובע. אני עטה על מגש הדגים המעושנים בקידוש כאחרונת הישישים היידישאים. אבל את הוויסקי אני לא שותה (ראו: דברים שטרם למדתי להעריך).
לישון בשבת בצהריים - מי לעזאזל בוחר לישון בצהרים כשאפשר לשחק בלגו ודומינו וברביות ותופסת?? באמצע שנות העשרה גיליתי שיש לי את היכולת המדהימה לבלות פחות מ-10 שעות מתוך 25 השעות של שבת ערה. כנראה שלהתבגר זה מעייף.
חצילים - לא ממש שנאתי אותם, אבל קשה להגיד שירק אפרפר, ספק מושי ספק סליימי היווה פיתוי גדול במיוחד. כיום הם מככבים אצלי בקערות טחינה, סירי קציצות, מגשי אנטיפסטי ומנות שווארמה.
נוף - מגיעים סוף סוף למעלה ההר בטיול השנתי. עמק מיוער ורחב ידיים, או מדבר פרוע ושומם נשקף מכל עבר, ורק אני לא מבינה מה הקטע. אלה בדיוק אותם חולות ועצים שעברנו כדי להגיע לפה, רק בקטן. למי אכפת? בואו נמשיך ללכת שנוכל כבר להגיע לנחל או לקומזיץ או למשהו מעניין. אין לי מושג למה "אותם עצים רק בקטן" מתישהו נהיו לי יפים. אולי זה התחיל אחרי שנגמרו הטיולים השנתיים ויכלתי לצרוך את הטבע שלי איך ומתי שרציתי, בלי עוד עשרות אנשים סביבי. לא שלא נהניתי בטיולים השנתיים, נהניתי מאוד, אבל בעיקר מהחברה ושינוי האווירה. מהצעדה הכפויה בין הפסקות הביסלי ניסיתי להתעלם. 

דברים שטרם למדתי להעריך:
קפה ותה - אם מערבבים חצי כפית קפה נמס עם אבקת שוקו והמון חלב אני אשקול את העניין. תה תמיד היה נשמע כמו רעיון טוב, אבל יש לו טעם של מי דשא. עם סוכר, בלי סוכר, פשוט לא עושה לי את זה.
אלכוהול שעומד בפני עצמו - ביף בורגניון, סבבה. מק אנד צ'יז אנד ביר, מצויין. מוס שוקולד עם קירש, הבו לי אותו! אבל בקבוק בירה? בעע. לא יכולה עם המרירות. כמה לגימות של יין, או ליקרים פירותיים/קרמיים (=משקאות של בחורות) יכולים להיות נחמדים מדי פעם, אבל לא מעבר לזה. אל תדברו איתי בכלל על משקאות כבדים יותר. חבל על הזמן והכסף.
בטח יש עוד כמה שלא קשורים לאוכל, אני לא מסוגלת לחשוב עליהם כרגע.
מה אתם למדתם או לא למתם להעריך בגיל מבוגר?

מתכוננו היום הוא מתכון ורוד-סגול-פוקסייה בוהק: סלט סלק ותפוזים. סופר קל (אולי המתכון הכי קצר בבלוג) וסופר טעים, מתקתק ומתאים בדיוק לתפוזים ולירקות השורש של החורף. אני כנראה אחת מהילדות היחידות בעולם שאהבו את הטעם של הסלק לפני שאהבו את הצבע שלו.

סלט סלק ותפוזים
מאת: אמא של בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: כחלק ממנת סלטים בארוחה יותר גדולה יספיק לכ-8 איש, כמנה צידית עיקרית יספיק ל2-3 סועדים

מרכיבים
1 סלק
1 תפוז

הוראות הכנה
שוטפים את רגבי העפר מהסלק, שמים בסיר קטן, מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד שהסלק רך, כ-40-50 דקות.
מסננים את המים, נותנים לסלק להתקרר, חותכים את הקצה הגבעולי, ומורידים/מחליקים ממנו את הקליפה עם האצבעות. מקלפים את התפוז, וחותכים את הסלק והתפוז לקוביות. מעבירים לקערה ומערבבים קצת כדי שהתפוז יצבע בורוד. מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

אהה זה ורוד!!

"שיאכלו אויבנו כוסברה", סלט רימון וסלק חי

אחד מהניסים הידועים שמתרחשים לקראת החגים - העיתונים מצליחים להגביר אף יותר מהרגיל את מינון הפרסומות. כך מצאתי את עצמי מדפדפת בין פרסומות לכלי בית (כדי לפנק את החמות), מערכות סאונד ומקדחות (כדי להפתיע את הבעל) ומשקלים דיגיטליים (כדי להעניש את האישה?). ככל שקראתי יותר תחושת אי הנוחות גברה. כל כך הרבה דברים! כל כך הרבה חפצים! כל כך הרבה רעש! מי קונה אותם? למה אני לא קונה אותם? אני צריכה להרגיש רע על זה? אני כמובן רוצה לפרגן למשק הישראלי שנת צמיחה והתחדשות. האם מאות השקלים שהשארתי ועוד אשאיר בסופר מספיקים? 
כתבות על שי לחג - מי קיבל תלושים, מי קיבל אייפד, מי קיבל צנצנת דבש עלובה עם פתק, או כלום, ומי בכלל פוטר לפני שחילקו את השי. מי לשובע ומי לרזון.

ביום ראשון בבוקר ראיתי סטטוס של הרב בני לאו, שהיטיב לבטא את הרגשותי, וגם הציע להם איזהשהו מרגוע. ברשותכם אצטט אותו כמעט במלואו:
"אתה מתבונן בפניהם של האנשים העומדים לסליחות ומנסה להבין את מנגנון ההפעלה הזה. נדמה לי שזה סוג של התמודדות מול המרוץ ששוטף אותי/ אותנו בעולם של רכושנות, צריכה, קניין ותחרות. ברדיו מפמפמים לך את מבצעי החגים, מפתים לרכוש עוד ועוד, מבטיחים לנו להרחיב את מסגרת האשראי כדי שהבור שלנו יהיה גדול יותר. נותנים לנו תחושה שממש חסר לנו משהו.
בסידור הסליחות אנו מנגנים את המנגינה ההפוכה. תעצור את הריצה המטורפת הזו, תפתח את העיניים, תתרכז, אל תתפתה. אל תאבד את הדברים שבאמת חשובים לך. תפנה מקום, תפנה זמן.
מזג האוויר משתלב יפה באווירה הזו - רוח קלה מעוררת.
חוזרים מסליחות עם הבטחות חדשות בלב. נכנסים לרכב והרדיו משמיע את הפרסומות. אתה מכבה אותו. אתה מבקש סליחה, לא עכשיו. תן למשוך עוד דקה של חסד עם המחשבות החדשות."

אם גם אתם מרגישים את הדיסונאס הצורם בין מה שראש השנה אמור לייצג, לבין כל מה שקורה סביבו בפועל, נסו לחזור לבסיס. למסורות משפחתיות, לתפילה כנה, לרגש הפשוט של התחדשות והתנקות שאתם מכירים עוד מהגן. לא צריך כסף בבנק או אמונה מאוד ספציפית כדי לנסות שוב, להיטיב את מעשינו, לתקן.

שתהיה לכולנו שנה טובה, ומשמעותית. שנצמח ונלמד ונאהב, ונהיה בריאים.

----

היום, מתכון לראש השנה, שמשלב שנים מסימני החג, סלק ("שיסתלקו אויבינו") ורימון ("שירבו זכויותינו כרימון"). למי שמתעב כוסברה, אפשר לטעון שהסלט כולל שלושה סימנים, שכן "שיאכלו אויבנו כוסברה" יהווה איחול נלוז ביותר למבקשי רעתנו.
המתכון הזה הוא שילוב של 2 מתכוני סלט שאני אוהבת. אחד של שאול בן אדרת עם סלק חי, שזיפים מיובשים וצנוברים, והשני של יאנה גור, עם סלק מבושל וגרגרי רימון (חפשו את שניהם בגוגל. הם שווים הכנה בפני עצמם). התיבול של שניהם די דומה - עשבי תיבול חזקים, שמן זית, ורכז רימונים. לקחתי מאחד את הקוביות הפריכות של הסלק החי, ומהשני את גרגרי הרימון והמתוקים, וקיבלתי סלט מתוק, קראנצ'י, מתובל ורענן.

סלט רימון וסלק חי
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכונים של יאנה גור ושאול בן אדרת
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: קערת מרק מלאה

מרכיבים
1 רימון
1 סלק בערך בגודל של הרימון (או כמה קטנים יותר)
חופן גבעולי כוסברה (שונאי כוסברה יכולים להשמיט או להחליף בפטרוזיליה)
חופן עלי נענע
1 כף שמן זית
1 כף מיץ לימון
2 כפות רכז רימונים

הוראות הכנה
מחלצים את הגרגרים מהרימון, מקלפים וחותכים את הסלק לקוביות קטנות, ומעבירים לקערה.
קוצצים את עלי הנענע וגבעולי הכוסברה, מוסיפים לקערה יחד עם יתר המרכיבים. מערבבים בעדינות ומניחים כשעה למיזוג טעמים. 
מגישים קר או בטמפ' החדר.

ש-אנה טו-בה!

סלט חציל קלוי

אחד הסלטים הביתיים שהכי קל להכין הוא חציל קלוי. דוקרים את החציל קצת עם מזלג, עוטפים אותו בנייר כסף, וזורקים אותו לתנור ל-40 דקות בערך. אחרי זה כל מה שנשאר זה לקצוץ בגסות את בשר החציל הרך ולהוסיף מעט תיבול. 
אפשר גם לעשות את כל הקלייה על הגז, כדי לקבל טעם מעושן ושרוף - עוטפים את החציל בכמה שכבות נייר כסף, פשוט מניחים אותו על הגז, ומדי כמה דקות מסובבים, עד שכל החציל קלוי ורך. 
שיטת הקלייה על הגז קצת מלחיצה אותי- אני לא בטוחה מתי החציל מוכן, ומתי צריך להפוך אותו, צריך להתעסק איתו ולזכור כל פעם לסובב אותו, זה קצת מלכלך לפעמים, צריך הרבה יותר נייר כסף... זה לא שזה סופר מסובך או קשה, אבל זה קצת יותר התעסקות.
לכן מצאתי לעצמי דרך אמצע: אני קולה את החציל כמה דקות על הגז כדי לקבל קצת טעם מעושן, בלי להתעסק איתו או לסובב אותו, ואז אני מעבירה אותו לתנור ליתר הקלייה. 
אתם מוזמנים לבחור את צורת הקלייה המועדפת עליכם.


סלט חציל קלוי
מבוסס על: גרסא שלי למתכון עממי
עלות: כ-3 ש"ח
כמות: מלוא הקערה, תספיק כסלט פתיחה לארוחה בת 8 משתתפים (לפחות)


מרכיבים
1 חציל
1 שן שום
חופן גבעולי פטרוזיליה
1 כפית שמן זית
1/4 כפית מלח
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
קולים את החציל על הגז או בתנור (ראו הסבר לעיל), ונותנים לחציל להתקרר קצת (לא כיף לשרוף את האצבעות ממיץ חציל רותח). חוצים את החציל, מוציאים את תוכנו עם כף, וקוצצים גס.
קוצצים דק את השום והפטרוזיליה ומוסיפים לחציל הקצוץ, יחד עם שמן הזית, המלח, ומעט פלפל גרוס.
משהים מעט כדי שהטעמים יתמזגו, ומתקנים תיבול אם צריך (יכול להיות שתרצו להוסיף עוד מלח. תלוי בגודל החציל).
מגישים קר או בטמפ' החדר, עם לחם. 

סטיילינג - ז'ורז'ט כמובן...

נוסחה לסלט עגבניות

עכשיו העונה רבותי! העגבניות מבשילות והמשבר במחירן חלף עבר לו.
אין כמו סלט עגבניות קטן ומתובל בפשטות כדי לאפשר לעגבנייה להשוויץ בטעמי הקיץ המתוקים שלה.
אין לי מתכון אחד יחיד לסלט עגבניות, כי יש כל כך הרבה וורסיות אפשריות - עם עשבי תיבול שונים, עם בצל, עם חומץ או לימון... 
לכן היום, במקום מתכון, תקבלו נוסחה שאפשר לשחק איתה בהתאם למה שיש בבית.

נוסחה לסלט עגבניות
כמות: סלט קטן שיספיק ל-1-2 סועדים. אתם מוזמנים כמובן להכפיל כמויות. 
עלות: פחות מ-1 ש"ח, תוספות יקרות יותר כמו גבינה ואגוזים יעלו את המחיר קצת כמובן

הנוסחה:
על כל עגבנייה אחת גדולה, או 2 עגבניות קטנות-בינוניות הוסיפו לסלט:

• 1/2 כפית שמן זית
• 1/8 כפית מלח (או לפי הטעם)

אפשר להפסיק פה אם אתם מינימליסטים - רק חותכים את העגבניות לקוביות, ומוסיפים שמן זית ומלח. 
אם אתם רוצים טעמים קצת יותר מורכבים, בחרו לכם כמה תוספות. אפשר לבחור אחד, או שניים או את כולם:

• מעט עשבי תיבול קצוצים: בזיליקום ו/או פטרוזיליה ו/או כוסברה ו/או בצל ירוק ו/או שמיר...
• משהו חרפרף: שן שום קצוצה ו/או רבע בצל קצוץ (לבן או סגול) ו/או גבעול בצל ירוק קצוץ ו/או מעט פלפל חריף קצוץ
• משהו חמצמץ: 1/2 כפית מיץ לימון סחוט או חומץ בלסמי או כל חומץ שאוהבים
• משהו עשיר: מעט גבינה מלוחה מפוררת ו/או אגוזי מלך קלויים ו/או קוביות אבוקדו טרי...

אוכלים את הסלט עם לחם, או טוסט, או כתוספת לפסטה, או... או...

הוורסיות האהובות עלי 
עגבניות עם פטרוזיליה ומיץ לימון (חמצמץ, מרענן ונקי)
עגבניות עם בזיליקום, בלסמי, ומעט גבינת פטה מפוררת (קלאסי)
עגבניות עם כוסברה, בצל סגול, שום ופלפל חריף (סלסה טרייה ופשוטה)
עגבניות עם לימון ואבוקדו (עם לחם מדובר בארוחה שלמה)

איך אתם אוהבים את סלט העגבניות שלכם?

מסתבר שז'ורז'ט היא לא רק עוגה, היא גם סטייליסטית אוכל מולדת. בשבוע שעברה היא ביקשה להצטרף אלי לראות איך עובד סשן צילומים, ואני הסכמתי בכיף. אחרי צילום אחד או שניים גיליתי שהיא פשוט רואה דברים שאני לא. היא בחרה מפות ומפיות, סידרה סכו"ם, עיצבה צלחות ואני פשוט מצאתי את עצמי עומדת שם וממלמלת "איך לא ראיתי את זה...?"
אז תודה לך ז'ורז'ט, כולי תקווה שתרשי לי להמשיך ולנצל את כישורייך.

נ.ב.- האיש התלונן שאם אני אומרת נוסחה, אז צריך שיהיה נוסחה אמיתית. לכן, קבלו (ברוב אדיבותו) נוסחה לסלט עגבניות בגרסת מדעי הטבע:

שימו לב לווקטור התיבול

טוסקנה במזווה

בפוסט הקודם התלוננתי על חוסר הזמן והכוח שמנע מאיתנו להגיע לסופר, והבאתי "מתכון מזווה" - קציצות טונה שאפשר להכין גם אם לא עשיתם קניות שבועיים, כל עוד יש לכם מזווה מתוחזק. למי שפיספס את הפוסט הקודם ותוהה למה לעזאזל השתמשתי במילה מזווה כבר ארבע פעמים בתוך שני משפטים מתחילת הפוסט, אסביר. 
מזווה מצוייד היטב הוא מושיעו של הבשלן הזול, הבשלן הקצר בזמן, ובעצם, כל בשלן באשר הוא. מאחסנים שם כל מרכיב שיכול להיות שימושי לכם שנשמר לאורך זמן, וכך, כשאין זמן או כוח לצאת לקניות, עדיין יש מגוון של מוצרים להכין איתם ארוחת ערב. ככה לא מתפתים להזמין טייק אווט וגם לא מתים מרעב. ווין ווין מה שנקרא. 


אז מה אנחנו שומרים במזווה? מלא דברים! 
מגוון קטניות - עדשים ושעועית מכל הצבעים, חומוס, פול, מש ועוד. יש שם דגנים - שיבולת שועל, גריסים, חיטה, קמח תירס ואורז. יש שם שקדים, אגוזי מלך, צנוברים (לאירועים מיוחדים בלבד! בימינו צנוברים עולים יותר מסטייק פילה. באמת), צימוקים וכמה סוגי פירות יבשים, עגבניות מיובשות, ופטריות שיטאקה מיובשות. יש שם מוצרי אפייה - קמח, סוכר לבן וחום, אבקת סוכר, קקאו, שוקולד מריר (אני קונה אותם בשישיות. הרבה יותר חסכוני ככה), קורנפלור, ג'לטין, אבקת פודינג, סודה לשתייה ואבקת אפייה (שלא משנה כמה אני קונה הם תמיד יגמרו לי באמצע המתכון). יש שם רטבים ומוצרים לטיבול - סויה, דבש, סילאן, טחינה גולמית, ריבה, חמאת בוטנים, כמה סוגי חומץ (רגיל, בלסמי, תפוחים ואורז), מיץ לימון משומר (לפעמים אין לימונים טריים, וזה עדיף מכלום), וכמובן שמן - קנולה וזית. יש שם שימורים - שימורי עגבניות (הכי שימושי בחורף, כשאין עגבניות טריות באיכות טובה), טונה, זיתים, ואחד של גרגרי חומוס, למקרה שצריך ברגע האחרון, ולא השרינו ובישלנו מראש.
זה נשמע אולי קצת פסיכי, אבל יש לי שני דברים להגיד להגנתי:


1. אם תעשו רשימה מפורטת של כל הדברים שיש לכם במזווה, במיוחד אם אתם בשלנים, סביר שגם אתם תצאו עם רשימה ענקית. נסו ותראו. 

2. זה מאוד יעיל. כשאני מסתכלת על מתכון ומחשבת מה אני צריכה לקנות, אני יודעת שאת כל הדגנים, הקטניות, התיבולים והמיובשים שאני צריכה כנראה כבר יש לי בבית.  

הדבר היחיד שצריך לדאוג לו זה תחזוקה. כשאתם מסיימים את העדשים, זכרו להוסיף אותם לרשימת הקניות. מוצרים שמשתמשים בהם הרבה, המובילים אצלנו - קמח ואורז, נמצאים קבוע ברשימת הקניות כדי שלא ניתקע בלי.
אם מוסיפים לרשימת המזווה הזו גם שום טרי (שמחזיק שבועות עד חודשים), ובצל (שמחזיק לפחות שבועיים, וגם נמצא אצלנו תמיד ברשימת הקניות), פלוס אוסף תבלינים שימושי, כמעט אין סוף למתכונים שאפשר להכין בלי לצאת מהבית.


אז היום, כפי שבטח כבר יכולתם להבין מתוך השימוש המרובה שלי במילה מזווה (תשע פעמים, והספירה נמשכת), עוד מתכון מזווה, הפעם הקטניות האלה שאני כל הזמן מקשקשת עליהם. הם זולים, בריאים, טעימים, הבאסה היחידה איתם היא שצריך להשרות אותם מראש. אבל אם אתם זוכרים לזרוק אותם לקערה עם מים בבוקר לפני העבודה, אתם מסודרים.


המתכון של היום, שעועית לבנה בנוסח טוסקנה, הוא מאוד פשוט, והוא נותן למעט מרכיביו לככב. יש המון מתכונים ברשת לשעועית לבנה בנוסח טוסקנה, חלק מוסיפים גזר או שומר, חלק מוסיפים יין, ושלל תבלינים, באמת אין סוף לגיוונים. אבל אני אוהבת דווקא את הגרסא המינימליסטית שמצאתי אצל מארק ביטמן. מבשלים את השעועית המושרית במים עם כמות נדיבה של מרווה, לקראת סוף הבישול מוסיפים מלח ופלפל (אומרים שהמלח מחזק את מעטפת הקטנייה. לכן מוסיפים את המלח לקראת הסוף, כדי לעזור לשעועית לשמור על צורתה, ולכן לא טוב להוסיף את המלח בהתחלה, כי אז יקח לשעועית יותר זמן להתבשל), מסננים את רוב המים, מוסיפים שום כתוש ומעט שמן זית, וזהו. נשמע צנוע, אבל דווקא מיעוט המרכיבים מאפשר לאלה שהינם לדבר אליכם בקול. פה באמת תבחינו בארומטיות של המרווה, בקרמיות של השעועית, בשום הטרי והעז ובעושר של שמן הזית, שחום השעועית ממזג את טעמיהם. (אתם רואים? אפשר להתפייט גם על אוכל פשוט ולא רק על שוק אווז ברוטב פירות יער, ברנדי וכמהין).
בקיצור, גם אם אתם לא טיפוסים של שעועית, כדאי לנסות. אפשר לאכול את השעועית בפני עצמה, כארוחה פשוטה, או כתוספת לארוחה גדולה יותר. שימו לב שהמתכון הזה הוא לא רק פרווה, אלא גם טבעוני. 


שעועית לבנה בסגנון טוסקנה
מבוסס על: מתכון מוכר, בגרסתו של מארק ביטמן מתוך הספר How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 3-4 מנות כעיקרית, 6-8 מנות כתוספת


מרכיבים
1 וחצי כוסות שעועית לבנה יבשה, מושרית בהמון מים ללילה
מים לכיסוי
1 כף גדושה מרווה מיובשת
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור גרוס
1 כף שמן זית
3 שיני שום קצוצות או כתושות

הוראות הכנה
מסננים את השעועית ממי ההשריה, מניחים בסיר בינוני ומכסים במים כמה ס"מ מעל גובה השעועית. מביאים לרתיחה, מוסיפים את המרווה ומבשלים מכוסה חלקית (שלאדים יהיה לאן לברוח, אחרת הסיר יעלה על גדותיו. מנסיון.) על חום בינוני-נמוך עד שהשעועית מתרככת. כמות הזמן שדרוש לשעועית להתרכך משתנה, זה תלוי בטריות השעועית ובעוד כל מיני פרמטרים. לי לוקח בין 40 דקות לשעה.  אם אתם רואים שנשאר מעט מים בסיר, הוסיפו עוד כדי שהשעועית לא תיחרך.
מוסיפים את המלח והפלפל ומבשלים עד שהשעועית רכה, עוד כ-10 דקות.
מסננים את רוב מי הבישול (תשאירו שם כמה כפות נוזלים, שיהיה רוטב), ומערבבים פנימה את השמן זית, השום, ועוד מלח לפי הטעם, אם צריך.
מגישים חם, או בטמפרטורת החדר (מארק אומר שאפשר להגיש גם קר, לי זה לא נראה).

12 איזכורים למילה מזווה כולל הנוכחית