נזיד וקיטורים

תקופה מאתגרת עברה על כוחותינו בחודשים האחרונים. חזרתי לעבודה אחרי חופשת הלידה, עברנו דירה, התמודדנו לראשונה עם אוגוסט והחגים על ריבוי חופשותיהם, ובסך הכל הבלוג נדחק קצת הצידה בתקופה האחרונה. אני מקווה שהחזרה לשגרה תאפשר לי לחזור לכתיבה, ונתחיל בלהתלונן כראוי על כל הנ"ל.

על חזרה לעבודה אין יותר מדי מה לפרט. טוב להיות מאותגרת, לחזור לעשות דברים מעניינים, ולהיות בחברת מבוגרים. באסה שעד שהתחלתי באמת לקלוט את הקטע הזה של ההורות, עכשיו אני צריכה לעשות את זה כשלרשותי רק 2/3 מהזמן. כמו ליצן מתלמד שזה עת למד לג'גלל ומנהל הקרקס אומר שזה נהדר, כעת עליו לעשות זאת תוך רכיבה על חד אופן.

ולעבור דירה. פיכס. אין כמו מעבר דירה כדי לפתות אותך לוותר על כל רכושך החומרי ולהצטרף לכת נזירית המקציבה לכל חבר רק חלוק בלוי וקערה. מאז שהתחלנו לארוז אני פשוט לא מצליחה לענות לעצמי על השאלה- איך צברנו כל כך הרבה דברים? בגדים וספרים וכלי מטבח וסיכומים מהאוניברסיטה ומתנות חתונה שאמרנו שבטח נשתמש בהם מתישהו ודחפנו לערימה בחדר הכביסה... גם סטוקים של חומרי ניקוי יש לנו. לעזאזל עם כמות כזאת של סמרטוטים וסבונים וספריי-ים ותכשירים הייתם חושבים שהבית שלנו יהיה קצת יותר נקי.

ארזנו ופרקנו כל מיני שטויות שאף אחד בחיים לא משתמש בהם אבל שומרים אותם בכל מקרה כמו סלסלות קש של משלוחי מנות . חבל לזרוק, אז תוקעים אותם מעל ארונות המטבח בתור סוג של קישוט כפרי עאלק. כמובן שבחיים לא נשמש בסלסלות כי הם מתמלאים באבק, וברגע האמת, כשפתאום יש צורך בסלסלה, למי יש כוח לעמוד על כסא כדי להוריד אחת?

ואוגוסט! והחגים! מה נסגר עם המדינה הזאת שמקציבה 10 ימי חופש לעובדים, ולילדיהם פי 5 בערך, אבל מתנהגת כאילו ההפרש המטורף הוא בסך הכל בעיה פרטנית של כל עובד ועובד. הילד בחופש? נו צאו גם אתם. אה, אין לך ימי חופש? ולבן/בת זוגך? מה שניכם עובדים? הזוי... טוב נו תמצאו איזה סבתא לדחוף אצלה את הילדים. זה ממש לא בעיה שלנו שהחלטתם לנהל את חייכם בצורה כל כך לא שגרתית. 
המשק רץ על סבתות. ברצינות. מישהו צריך לעשות על זה דוקטורט שיכמת את השווי העצום של הזמן שמעניקים הסבים והסבתות והדודים והדודות. כל האנשים הטובים שמתגייסים לסחוב את היישורת האחרונה של הקיץ כשאין כבר קייטנה, ימי החופש נגמרו והטריק של לקחת את הילד למשרד ו-"לעבוד" כשהוא "יושב לידך בשקט ורואה סרטים ביו טיוב" כבר לא מרשים אף אחד. אני בטוחה שזה יצא כמה מיליארדים טובים. ותחשבו כמה היינו יכולים להיות יעילים אילולי היינו צריכים להיהפך ללולייני סידורים לילדים ויכלנו פשוט לעבוד בחצי השני של אוגוסט. טירוף!

נו? התלוננתי כראוי?

עכשיו אוכל. מזג האוויר הסתווי מצדיק תבשילים מחממים שמתבשלים לאט. לשם כך הלכתי על תבשיל עם בשר מס' 8 - שריר הזרוע, אבל אפשר להשתמש בכל בשר שמתאים לבישול ארוך בנוזלים: מס' 2 - צלעות, מס' 3 - חזה, מס' 7, מכסה הצלע ומס' 10, צוואר. אפשר גם להשתמש בנתחים 4,5,6 אבל הם בדרך כלל יקרים יותר. התבשיל מכיל גם שעועית לבנה שמוסיפה יותר נפח בפחות כסף, מלבד הערכים הבריאותיים והרכות המנחמת שלה. יש פה גם כמות נדיבה של תבלון שמושך הכל לכיוון מזרחי, בהחלט לא מדובר בנזיד תפל ואנמי.
המתכון כמעט ולא מצריך עבודה מצידכם (אפילו בצל לא צריך לחתוך!), זורקים הכל לסיר, מבשלים כמה שעות ולבסוף מתענגים.

בשר שעועית ועגבניות בבישול איטי
מאת: בישול בזול
עלות: כ-45 ש"ח
כמות: 8-10 מנות

מרכיבים
1 קילו בשר מס' 8 (או בשר אחר המתאים לבישול ארוך בנוזלים, ראו פירוט לעיל)
2 כוסות שעועית לבנה, מושרית ללילה
1 עלה דפנה
מים לכיסוי
8 עגבניות חתוכות לרבעים
1 חבילה קטנה רסק עגבניות
1/2 כפית פלפל שחור
1/2 כפית פלפל אנגלי
2 כפיות מלח
1 כפית כמון 
1 כפית ג'ינג'ר 
1 כפית כורכום

הוראות הכנה
שמים בסיר את הבשר, השעועית המושרית ועלה הדפנה, מוסיפים מים עד ל-3 ס"מ מעל הבשר והשעועית. מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על אש קטנה במשך כשעתיים. כדאי מדי פעם לבדוק שעדיין יש מספיק מים בסיר ושהשעועית לא מתייבשת.
בתום השעתיים מוציאים את נתח הבשר לקרש חיתוך וחותכים או פורסים אותו. מחזירים את הבשר החתוך לסיר יחד עם יתר המרכיבים, ומבשלים עוד שעה לפחות, אפשר בהחלט יותר, עד שהשעועית והבשר רכים.
מגישים חם עם אורז או לחם לספיגת הרוטב/מרק הטעים.

הבוקר אולה!

יש לי בעיה עם ארוחות בוקר. בעצם כמה. 
קודם כל, הקיבה שלי לא פתוחה לאורחים עד לכמה שעות אחרי שאני קמה - אני לא בנאדם של בוקר, ולוקח קצת זמן עד שכל המערכות הרלוונטיות מתחילות לתפקד. מכיוון שיש לי עבודה ומצפים ממני אשכרה להגיע לשם כל בוקר (החוצפנים!), התוצאה היא שאני כמעט אף פעם לא אוכלת ארוחת בוקר בבית.
עוד בעיה היא שאני לא מתה על אוכל של ארוחת בוקר. הוא קצת... חסר השראה. המנעד שלו הרבה יותר מצומצם מאשר האוכל שמקובל לאכול כארוחת צהרים נגיד. לרוב מדובר בפחמימות ממותקות קלות - דגני בוקר, חטיפי אנרגיה, גרנולה או דייסת קוואקר, מאפינס, קורסונים ... לפעמים הם טעימים (אני חיה על דייסת קוואקר בחורף), אבל בשלב כלשהו הם מתחילים לשעמם. הייתי שמחה מדי פעם לארוחת בוקר עם אוכל "אמיתי", וטעמים ערים יותר. 
(יכול להיות שאני מושפעת מאישי, שבכיף יאכל שניצל עם אורז לארוחת בוקר. כהוכחה ניצחת להשפעתו עלי, בבוקר לאחר חתונתנו חגגנו בארוחת בוקר שחיתותית של פרגיות וסטייקים - שאריות שהאולם ארז לנו ברוב אדיבותו. באמת אין על סטייק לארוחת בוקר.
הממ... יש מצב שאיבדתי עכשיו 80% מקוראי הנשיים. כלומר 72% מקוראי הבלוג. אז תשכחו ממה שאמרתי כאן הרגע. 
בכל מקרה...)
כשהייתי בארה"ב אחרי הצבא גיליתי את נפלאות הברקפסט בוריטו. לוקחים טורטייה וממלאים אותה בכל מיני דברים טובים - ירקות, שעועית, סלסה, גבינה, ביצים וכדומה, ומקבלים ארוחת בוקר טעימה, ומעניינת פי מאה מקערת קורנפלקס. כמובן שהבוריטוס הללו לא באמת צריכים להיות מוגבלים לארוחות בוקר, הם נפלאים בכל ארוחה. אבל אני חושבת שהם מתאימים במיוחד לארוחת בוקר - הם בגודל מושלם, לא גדול מדי, לא קטן מדי, והם מלאים בדברים טובים שנותנים אנרגיה עד הארוחה הבאה.

עכשיו שיש טורטיות בכל סופר (לא צריך לחכות לשבוע אמריקה), וחלקם אפילו במחיר נסבל, אני יכולה להכין לעצמי תבנית שלמה של בוריטוס ממולאים על פי העדפותי, לעטוף ולהקפיא אותם בבודדים. כך, כל פעם שבא לי ארוחת בוקר כיפית, אני לוקחת בוריטו מהפריזר ומחממת במיקרו בעבודה. אוכל אמיתי, טעים ומשביע ב-60 שניות.

בנוגע לשעועית במילוי הבוריטוס, יש לכם כמה אפשרויות. האפשרות החביבה עלי היא להשתמש בפחית של שעועית אדומה בצ'ילי. הבעיה היא שקודם כל, לא תמיד יש את זה (בפעם האחרונה שהייתי ברמי לוי לא היה. כנראה שזו פחית פחות פופולרית. חח. אליטרציה.) , ובנוסף, זה חריף ברמות. 
לכן, אם אתם לא מוצאים שעועית בצ'ילי, או לא אוהבים חריף, אתם יכולים גם להשתמש בפחית של שעועית ברוטב עגבניות. מי שבכל זאת אוהב חריף יכול לתגבר את החריפות עם צ'ילי גרוס כפי שמוסבר במתכון.
וכמובן שאתם יכולים להשתמש גם בשעועית ביתית מבושלת אם יש לכם. 2 כוסות יעשו את העבודה. יותר בריא וזול, אבל מצריך התכוננות מראש.

אז למה אני מעלה את המתכון הזה עכשיו אתם שואלים? קודם כל, ההכנה היא מאוד פשוטה ומהירה. זורקים חצי מהמרכיבים למעבד מזון, מערבבים פנימה את כל היתר, מגלגלים, אופים וזהו. אין הכנות מקדימות, קיצוצים וכדומה, כך שתוכלו לחזור במהירות למלאכת מיגור החמץ. 
בנוסף, המתכון מאוד מודולרי. למעט הכוסברה, משתמשים בכל המרכיבים בשלמותם, כך שלא ישארו לכם כל מיני טורטיות מיותמות, קופסאות שימורים חצי אכולים ושאר מרכיבים שחבל לזרוק ושחייבים לסיים לפני פסח. 
הערה אחרונה לגבי מחירים - שימו לב למחיר הטורטיות. יש טורטיות שעולות 10 ש"ח, יש כאלה שעולות 20 ומשהו. אתם רוצים את הזולות יותר. למקרה שתהיתם, לרוב יש מדף או שניים של טורטיות באיזור של הלחם בסופר. לגבי השימורים (תירס ושעועית), לעתים קרובות יש מבצעים על שימורים (3 ב-10 וכאלה), אז שווה לחכות ולקנות כמה במבצע. 
המתכון הזה לא לא מהזולים בבלוג אבל הוא קל ופשוט, בריא למדי, ומלא טעמים מעניינים ששוברים את שגרת הטעמים שאנחנו רגילים אליה.

בוריטוס פשוטים ומהירים
מאת: בישול בזול
עלות: כ-26 ש"ח
כמות: 8 בוריטוס


מרכיבים
8 טורטיות (1 חבילה)
1 בצל סגול קטנטן (או 1/4 בצל סגול גדול)
כוסברה טרייה לפי טעמכם האישי (אני שמה בערך 10 גבעולים)
1/4 כפית מלח
1/4-1/2 כפית צ'ילי גרוס (רק אם אתם *לא* משתמשים בשעועית בצ'ילי)
2 עגבניות בינוניות
1 פחית שימורים שעועית אדומה בצ'ילי, אם אין, אפשר להשתמש בפחית שעועית ברוטב עגבניות
1 פחית קטנה של תירס (או 2/3 פחית גדולה), מסוננת
1/2 גביע שמנת חמוצה (או גביע "חצי מנה" שמנת חמוצה)
50 גרם גבינה צהובה מגוררת

הוראות הכנה
טוחנים במעבד מזון את הבצל, הכוסברה, הצ'ילי (אם משתמשים) והמלח, עד שהכל קצוץ דק ואחיד. מוסיפים את העגבניות ומעבדים בכמה פולסים עד שהעגבניות מרוסקות בצורה אחידה. אל תטחנו אותן עד לרמת המחית - אנחנו מכינים סלסה, לא גספצ'ו.
מוסיפים למעבד חצי מהשעועית ומעבדים עוד כמה פולסים, עד שהשעועית מעוכה מעט. 
מעבירית את התערובת לקערה ומערבבים פנימה את יתר השעועית (כולל רוטב), התירס, והשמנת החמוצה.
משמנים קלות תבנית מלבנית גדולה ומגלגלים את הטורטיות: מניחים כמה כפות גדושות של מלית במרכז כל טורטיה, מגלגלים ומניחים בתבנית. אני לא עושה גלגולים יפים עם קצוות מקופלים למטה וכאלה. אין לי כוח, והטורטיות ממלאות את התבנית יותר טוב כשמגלגלים ישר. אם נשאר לכם מלית אחרי גלגול הטורטיות, סדרו אותה בתבנית ליד קצוות הטורטיות המגולגלות.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך 10 דקות. מוציאים את הטורטיות. מפזרים מעל את הגבינה המגוררת. במשך עוד 10 דקות עד שהמלית של הטוריטיות והגבינה מעל נמסות ומבעבעות.

מתקדמים עם עניין איכות הצילום... פה חטאתי בחטא הצילום בלילה עם פלורוסנטים, אבל למדתי
איך עושים custom white balance אז זה נראה הרבה יותר טוב ממה שזה היה יכול להיראות...
אה, ואני מתנצלת על הבדיחה הדלוחה שבכותרת. כנראה אדי חומרי הניקוי שבאוויר מטשטשים
לי את המוח.

טוסקנה במזווה

בפוסט הקודם התלוננתי על חוסר הזמן והכוח שמנע מאיתנו להגיע לסופר, והבאתי "מתכון מזווה" - קציצות טונה שאפשר להכין גם אם לא עשיתם קניות שבועיים, כל עוד יש לכם מזווה מתוחזק. למי שפיספס את הפוסט הקודם ותוהה למה לעזאזל השתמשתי במילה מזווה כבר ארבע פעמים בתוך שני משפטים מתחילת הפוסט, אסביר. 
מזווה מצוייד היטב הוא מושיעו של הבשלן הזול, הבשלן הקצר בזמן, ובעצם, כל בשלן באשר הוא. מאחסנים שם כל מרכיב שיכול להיות שימושי לכם שנשמר לאורך זמן, וכך, כשאין זמן או כוח לצאת לקניות, עדיין יש מגוון של מוצרים להכין איתם ארוחת ערב. ככה לא מתפתים להזמין טייק אווט וגם לא מתים מרעב. ווין ווין מה שנקרא. 


אז מה אנחנו שומרים במזווה? מלא דברים! 
מגוון קטניות - עדשים ושעועית מכל הצבעים, חומוס, פול, מש ועוד. יש שם דגנים - שיבולת שועל, גריסים, חיטה, קמח תירס ואורז. יש שם שקדים, אגוזי מלך, צנוברים (לאירועים מיוחדים בלבד! בימינו צנוברים עולים יותר מסטייק פילה. באמת), צימוקים וכמה סוגי פירות יבשים, עגבניות מיובשות, ופטריות שיטאקה מיובשות. יש שם מוצרי אפייה - קמח, סוכר לבן וחום, אבקת סוכר, קקאו, שוקולד מריר (אני קונה אותם בשישיות. הרבה יותר חסכוני ככה), קורנפלור, ג'לטין, אבקת פודינג, סודה לשתייה ואבקת אפייה (שלא משנה כמה אני קונה הם תמיד יגמרו לי באמצע המתכון). יש שם רטבים ומוצרים לטיבול - סויה, דבש, סילאן, טחינה גולמית, ריבה, חמאת בוטנים, כמה סוגי חומץ (רגיל, בלסמי, תפוחים ואורז), מיץ לימון משומר (לפעמים אין לימונים טריים, וזה עדיף מכלום), וכמובן שמן - קנולה וזית. יש שם שימורים - שימורי עגבניות (הכי שימושי בחורף, כשאין עגבניות טריות באיכות טובה), טונה, זיתים, ואחד של גרגרי חומוס, למקרה שצריך ברגע האחרון, ולא השרינו ובישלנו מראש.
זה נשמע אולי קצת פסיכי, אבל יש לי שני דברים להגיד להגנתי:


1. אם תעשו רשימה מפורטת של כל הדברים שיש לכם במזווה, במיוחד אם אתם בשלנים, סביר שגם אתם תצאו עם רשימה ענקית. נסו ותראו. 

2. זה מאוד יעיל. כשאני מסתכלת על מתכון ומחשבת מה אני צריכה לקנות, אני יודעת שאת כל הדגנים, הקטניות, התיבולים והמיובשים שאני צריכה כנראה כבר יש לי בבית.  

הדבר היחיד שצריך לדאוג לו זה תחזוקה. כשאתם מסיימים את העדשים, זכרו להוסיף אותם לרשימת הקניות. מוצרים שמשתמשים בהם הרבה, המובילים אצלנו - קמח ואורז, נמצאים קבוע ברשימת הקניות כדי שלא ניתקע בלי.
אם מוסיפים לרשימת המזווה הזו גם שום טרי (שמחזיק שבועות עד חודשים), ובצל (שמחזיק לפחות שבועיים, וגם נמצא אצלנו תמיד ברשימת הקניות), פלוס אוסף תבלינים שימושי, כמעט אין סוף למתכונים שאפשר להכין בלי לצאת מהבית.


אז היום, כפי שבטח כבר יכולתם להבין מתוך השימוש המרובה שלי במילה מזווה (תשע פעמים, והספירה נמשכת), עוד מתכון מזווה, הפעם הקטניות האלה שאני כל הזמן מקשקשת עליהם. הם זולים, בריאים, טעימים, הבאסה היחידה איתם היא שצריך להשרות אותם מראש. אבל אם אתם זוכרים לזרוק אותם לקערה עם מים בבוקר לפני העבודה, אתם מסודרים.


המתכון של היום, שעועית לבנה בנוסח טוסקנה, הוא מאוד פשוט, והוא נותן למעט מרכיביו לככב. יש המון מתכונים ברשת לשעועית לבנה בנוסח טוסקנה, חלק מוסיפים גזר או שומר, חלק מוסיפים יין, ושלל תבלינים, באמת אין סוף לגיוונים. אבל אני אוהבת דווקא את הגרסא המינימליסטית שמצאתי אצל מארק ביטמן. מבשלים את השעועית המושרית במים עם כמות נדיבה של מרווה, לקראת סוף הבישול מוסיפים מלח ופלפל (אומרים שהמלח מחזק את מעטפת הקטנייה. לכן מוסיפים את המלח לקראת הסוף, כדי לעזור לשעועית לשמור על צורתה, ולכן לא טוב להוסיף את המלח בהתחלה, כי אז יקח לשעועית יותר זמן להתבשל), מסננים את רוב המים, מוסיפים שום כתוש ומעט שמן זית, וזהו. נשמע צנוע, אבל דווקא מיעוט המרכיבים מאפשר לאלה שהינם לדבר אליכם בקול. פה באמת תבחינו בארומטיות של המרווה, בקרמיות של השעועית, בשום הטרי והעז ובעושר של שמן הזית, שחום השעועית ממזג את טעמיהם. (אתם רואים? אפשר להתפייט גם על אוכל פשוט ולא רק על שוק אווז ברוטב פירות יער, ברנדי וכמהין).
בקיצור, גם אם אתם לא טיפוסים של שעועית, כדאי לנסות. אפשר לאכול את השעועית בפני עצמה, כארוחה פשוטה, או כתוספת לארוחה גדולה יותר. שימו לב שהמתכון הזה הוא לא רק פרווה, אלא גם טבעוני. 


שעועית לבנה בסגנון טוסקנה
מבוסס על: מתכון מוכר, בגרסתו של מארק ביטמן מתוך הספר How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 3-4 מנות כעיקרית, 6-8 מנות כתוספת


מרכיבים
1 וחצי כוסות שעועית לבנה יבשה, מושרית בהמון מים ללילה
מים לכיסוי
1 כף גדושה מרווה מיובשת
1/2 כפית מלח
מעט פלפל שחור גרוס
1 כף שמן זית
3 שיני שום קצוצות או כתושות

הוראות הכנה
מסננים את השעועית ממי ההשריה, מניחים בסיר בינוני ומכסים במים כמה ס"מ מעל גובה השעועית. מביאים לרתיחה, מוסיפים את המרווה ומבשלים מכוסה חלקית (שלאדים יהיה לאן לברוח, אחרת הסיר יעלה על גדותיו. מנסיון.) על חום בינוני-נמוך עד שהשעועית מתרככת. כמות הזמן שדרוש לשעועית להתרכך משתנה, זה תלוי בטריות השעועית ובעוד כל מיני פרמטרים. לי לוקח בין 40 דקות לשעה.  אם אתם רואים שנשאר מעט מים בסיר, הוסיפו עוד כדי שהשעועית לא תיחרך.
מוסיפים את המלח והפלפל ומבשלים עד שהשעועית רכה, עוד כ-10 דקות.
מסננים את רוב מי הבישול (תשאירו שם כמה כפות נוזלים, שיהיה רוטב), ומערבבים פנימה את השמן זית, השום, ועוד מלח לפי הטעם, אם צריך.
מגישים חם, או בטמפרטורת החדר (מארק אומר שאפשר להגיש גם קר, לי זה לא נראה).

12 איזכורים למילה מזווה כולל הנוכחית

זכרונותי מהיפרכל - סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן

אתם מכירים את ההורים האומללים שנאלצים לדחוף עולל צווח בעגלת קניות לאורך כל הסופר, כשהם מנסים להשתלט על השניים מחוץ לעגלה שמנהלים מלחמת גרילה רבת נפגעים, ותוך כדי כל זה גם לקנות משהו? 
אמא שלי הצליחה להימנע ממצבים כאלה הודות לשילוב מוצלח של חיבה לסוכר ואובססיביות כללית בקרב צאצאיה. 


הכיצד? 
להיפרכל, הסופר האהוב מימי ילדותי, היה אי מטמון קסום במרכזו, ובו סוכריות גומי, ממתקים, אגוזים מצופים בשוקולד ושלל מתוקים שובי לב. אמא שלי הייתה משאירה אותנו שם עם הוראות ברורות - לכל אחת מותר למלא שקית במאה גרם בדיוק של ממתקים לבחירתה. אזי היינו שולפות כל אחת שקית ירוקה משובצת ומתחילות בתהליך המתוק והמייסר. איך מצמצמים את כל העושר שנפרש לנגד עינינו לכדי מאת הגרמים הנבחרים שילוו אותנו הביתה? תוך כדי שאנחנו התלבטנו, אמא שלי הייתה עושה את קניותיה בנחת, סמוכה ובטוחה שנישאר בדיוק איפה שהשאירה אותנו. הרי שום כוח בעולם לא יכול היה להזיז אותנו באמצע תהליך הבחירה. 

וכך בררנו לנו את ממתקינו, שוקלות ומחליפות ושוקלות שוב במשקל הקטן שריחף בפינה מעל הממתקים, תלוי בשרשרת מתכת דקה. כמה מחשבה השקענו בעניין! כל שקד מצופה נבחן בכובד ראש וכל נחש גומי נבדק לעומק. מה אני רוצה יותר? שאלנו את עצמנו, פקאן סיני עטוף בשוקולד לבן, או שמא ג'לי בצורת תות? מה יענה באמת על צרכי הבסיסיים ביותר? מה יעשה אותי מאושרת יותר? מה יעניק את הרווח הרגשי הגבוה ביותר ביחס למשקלו בגרמים?
אל לנו לשכוח את הסיכונים הכרוכים בבחירות כאלה. אגוז לוז בשוקולד חלב עשוי היה להתגלות כממתק שומשום מצופה. רק עין מנוסה יכלה להבחין ביניהן וגם היא לא הצליחה לפעמים. ואוי לה לאותה עין שלא השכילה להבדיל ונאלצה לצפות באכזבה בגוש שומשום מרוייר שנירק מבין שפתיים, כשחמשת הגרמים היקרים הולכים לאבדון. וטרם הזכרתי את ההימור המחושב שבבחירת ממתקים עטופים בנייר מטאלי מבריק. האם הם יהיו ממולאים בקרמל או נוגט, או שמא בליקר מגעיל שיזל על האצבעות?


לרוב היינו לקראת סיום כשאמא הייתה חוזרת עם עגלה עמוסה. לאחר מעט דחיקות מצידה, דילגנו בשמחה אל הקופות, קומצות באגרופינו את שקיות הקסם שצפנו בחובן את פרי עמלנו.


אח... היפרכל. זוכרים שהם היו עושים את "שבוע אמריקה"? במשך שבוע היה אפשר לקנות אוריאוז וגלידת פרזידנטס צ'ויס וראפלז? פעם אלה היו מוצרים נדירים, מהאולד קאנטרי שמתענגים עליהם רק לעיתים רחוקות.


הסיבה לכל הנוסטלגיה ההזויה הזאת היא חוברת מתכונים של היפרכל שחמותי היקרה נתנה לי לפני כמה חודשים. קצת מגוכח לדבר על נוסטלגיה כשהחוברת יצאה בשנת 2001 - לא בדיוק מדובר בעידן המסוזואי. אבל זכור לי שבכיתה ז' נתקפנו בנוסטלגיה עזה בזכרנו את הפרקים של שאלתיאל קוואק בהם צפינו כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ו'. אז יחסית אני במצב טוב. 
בכל מקרה, החוברת הזו אהודה מאוד בבית הורי, ושמחתי לקבל עותק משלי. אמנם רק שלושה מתכונים מתוכה נמצאו ראויים להכנה אצלנו, אבל השלושה האלה נחלו הצלחה מרובה.

החוברת המיוחלת

הפוסט של היום הוא הגרסא שלי לאחד מהם. המתכון המקורי הוא לדג נסיכת הנילוס עם רוטב זיתים ויין לבן. את הדג שיניתי לסול, דג עדין וטעים, אבל במחיר נוח יותר - מדי פעם רואים אותו ב-20 ש"ח לקילו (יצויין שאני קונה דגים קפואים בסופר. אין לי מושג מה מחירי הדגים בשוק - דוכני הדגים מפחידים אותי. אם מישהו מקוראי רוצה להתנדב לעשות לי סדנת איך קונים דגים בשוק, תבוא עליו הברכה). בנוסף, שיניתי קצת כמויות ברוטב, . לבסוף, הורדתי את כמות הדג, והוספתי למנה שעועית לבנה מבושלת עם רוזמרין ועלה דפנה, כדי להוסיף עוד רובד של טעמים למנה, וכדי "למתוח" אותה קצת ולחסוך קצת כסף. המנה נשמעת אולי מעט מסובכת אבל היא מכילה בסך הכל שלושה חלקים קלים להכנה. את הדגים מקמחים ומטגנים במעט שמן, את השעועית משרים ומבשלים, והרוטב גם פשוט - רק כמה דקות על האש, וללא סיבוכים. 


סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן
מבוסס על: מתכון מתוך חוברת מתכונים של חברת היפרכל, מפברואר 2001 (לא ראיתי שם קרדיטים יותר מדוייקים...)
כמות: 5 מנות
עלות: כ-18 ש"ח


מרכיבים:
1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה
עלה דפנה
2 ענפי רוזמרין טריים (זוכרים איפה מוצאים אותם?)


5 מנות פילה דג סול (500 גרם)
בערך חצי כוס קמח
מלח ופלפל
כמה כפות שמן לטיגון


1/3 כוס יין לבן יבש
3 שיני שום פרוסות
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות שמן זית
1/2 כפית טימין יבש (למי שיש טרי, במתכון המקורי כתוב שצריך כף)
1 כוס זיתים שחורים ו/או ירוקים, לא מגולענים


הוראות הכנה:
מסננים את השעועית ממי ההשרייה, ומניחים בסיר עם עלה הדפנה, ענפי הרוזמרין, ומים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, כשעה. מוסיפים עוד מים תוך כדי בישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול, מוציאים את עלה הדפנה וענפי הרוזמרין ושומרים אותם בצד.
בזמן שהשעועית מתבשלת מכינים את הרוטב - בסיר קטן מביאים לרתיחה את היין והשום. מוסיפים מיץ לימון, שמן, טימין וזיתים שחורים ומבשלים חמש דקות.
לבסוף, מכינים את הדגים - מנגבים את הדגים במגבת נייר (אם הם רטובים הקמח יהפוך לעיסה ויהיה קשה לצפות אותם), מערבבים בצלחת את הקמח המלח והפלפל, ומצפים את הדגים בתערובת הקמח.
מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד עד שהם מעט זהובים, ובשר הדג אטום, אבל לא יבש. הקפידו לתת לדגים מרווח - אל תצופפו אותם יותר מדי במחבת.
להגשה, עורמים על הצלחת מהשעועית, מעל מניחים פרוסת דג, ומעל הכל יוצקים כמה כפות מהרוטב.

ובהשוואה למקור...