יום רביעי, 23 במרץ 2011

זכרונותי מהיפרכל - סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן


אתם מכירים את ההורים האומללים שנאלצים לדחוף עולל צווח בעגלת קניות לאורך כל הסופר, כשהם מנסים להשתלט על השניים מחוץ לעגלה שמנהלים מלחמת גרילה רבת נפגעים, ותוך כדי כל זה גם לקנות משהו? 
אמא שלי הצליחה להימנע ממצבים כאלה הודות לשילוב מוצלח של חיבה לסוכר ואובססיביות כללית בקרב צאצאיה. 


הכיצד? 
להיפרכל, הסופר האהוב מימי ילדותי, היה אי מטמון קסום במרכזו, ובו סוכריות גומי, ממתקים, אגוזים מצופים בשוקולד ושלל מתוקים שובי לב. אמא שלי הייתה משאירה אותנו שם עם הוראות ברורות - לכל אחת מותר למלא שקית במאה גרם בדיוק של ממתקים לבחירתה. אזי היינו שולפות כל אחת שקית ירוקה משובצת ומתחילות בתהליך המתוק והמייסר. איך מצמצמים את כל העושר שנפרש לנגד עינינו לכדי מאת הגרמים הנבחרים שילוו אותנו הביתה? תוך כדי שאנחנו התלבטנו, אמא שלי הייתה עושה את קניותיה בנחת, סמוכה ובטוחה שנישאר בדיוק איפה שהשאירה אותנו. הרי שום כוח בעולם לא יכול היה להזיז אותנו באמצע תהליך הבחירה. 
וכך בררנו לנו את ממתקינו, שוקלות ומחליפות ושוקלות שוב במשקל הקטן שריחף בפינה מעל הממתקים, תלוי בשרשרת מתכת דקה. כמה מחשבה השקענו בעניין! כל שקד מצופה נבחן בכובד ראש וכל נחש גומי נבדק לעומק. מה אני רוצה יותר? שאלנו את עצמנו, פקאן סיני עטוף בשוקולד לבן, או שמא ג'לי בצורת תות? מה יענה באמת על צרכי הבסיסיים ביותר? מה יעשה אותי מאושרת יותר? מה יעניק את הרווח הרגשי הגבוה ביותר ביחס למשקלו בגרמים?
אל לנו לשכוח את הסיכונים הכרוכים בבחירות כאלה. אגוז לוז בשוקולד חלב עשוי היה להתגלות כממתק שומשום מצופה. רק עין מנוסה יכלה להבחין ביניהן וגם היא לא הצליחה לפעמים. ואוי לה לאותה עין שלא השכילה להבדיל ונאלצה לצפות באכזבה בגוש שומשום מרוייר שנירק מבין שפתיים, כשחמשת הגרמים היקרים הולכים לאבדון. וטרם הזכרתי את ההימור המחושב שבבחירת ממתקים עטופים בנייר מטאלי מבריק. האם הם יהיו ממולאים בקרמל או נוגט, או שמא בליקר מגעיל שיזל על האצבעות?


לרוב היינו לקראת סיום כשאמא הייתה חוזרת עם עגלה עמוסה. לאחר מעט דחיקות מצידה, דילגנו בשמחה אל הקופות, קומצות באגרופינו את שקיות הקסם שצפנו בחובן את פרי עמלנו.


אח... היפרכל. זוכרים שהם היו עושים את "שבוע אמריקה"? במשך שבוע היה אפשר לקנות אוריאוז וגלידת פרזידנטס צ'ויס וראפלז? פעם אלה היו מוצרים נדירים, מהאולד קאנטרי שמתענגים עליהם רק לעיתים רחוקות.


הסיבה לכל הנוסטלגיה ההזויה הזאת היא חוברת מתכונים של היפרכל שחמותי היקרה נתנה לי לפני כמה חודשים. קצת מגוכח לדבר על נוסטלגיה כשהחוברת יצאה בשנת 2001 - לא בדיוק מדובר בעידן המסוזואי. אבל זכור לי שבכיתה ז' נתקפנו בנוסטלגיה עזה בזכרנו את הפרקים של שאלתיאל קוואק בהם צפינו כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ו'. אז יחסית אני במצב טוב. 
בכל מקרה, החוברת הזו אהודה מאוד בבית הורי, ושמחתי לקבל עותק משלי. אמנם רק שלושה מתכונים מתוכה נמצאו ראויים להכנה אצלנו, אבל השלושה האלה נחלו הצלחה מרובה.
החוברת המיוחלת


הפוסט של היום הוא הגרסא שלי לאחד מהם. המתכון המקורי הוא לדג נסיכת הנילוס עם רוטב זיתים ויין לבן. את הדג שיניתי לסול, דג עדין וטעים, אבל במחיר נוח יותר - מדי פעם רואים אותו ב-20 ש"ח לקילו (יצויין שאני קונה דגים קפואים בסופר. אין לי מושג מה מחירי הדגים בשוק - דוכני הדגים מפחידים אותי. אם מישהו מקוראי רוצה להתנדב לעשות לי סדנת איך קונים דגים בשוק, תבוא עליו הברכה). בנוסף, שיניתי קצת כמויות ברוטב, . לבסוף, הורדתי את כמות הדג, והוספתי למנה שעועית לבנה מבושלת עם רוזמרין ועלה דפנה, כדי להוסיף עוד רובד של טעמים למנה, וכדי "למתוח" אותה קצת ולחסוך קצת כסף. המנה נשמעת אולי מעט מסובכת אבל היא מכילה בסך הכל שלושה חלקים קלים להכנה. את הדגים מקמחים ומטגנים במעט שמן, את השעועית משרים ומבשלים, והרוטב גם פשוט - רק כמה דקות על האש, וללא סיבוכים. 


סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן
מבוסס על: מתכון מתוך חוברת מתכונים של חברת היפרכל, מפברואר 2001 (לא ראיתי שם קרדיטים יותר מדוייקים...)
כמות: 5 מנות
עלות: כ-18 ש"ח


מרכיבים:
1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה
עלה דפנה
2 ענפי רוזמרין טריים (זוכרים איפה מוצאים אותם?)


5 מנות פילה דג סול (500 גרם)
בערך חצי כוס קמח
מלח ופלפל
כמה כפות שמן לטיגון


1/3 כוס יין לבן יבש
3 שיני שום פרוסות
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות שמן זית
1/2 כפית טימין יבש (למי שיש טרי, במתכון המקורי כתוב שצריך כף)
1 כוס זיתים שחורים ו/או ירוקים, לא מגולענים


הוראות הכנה:
מסננים את השעועית ממי ההשרייה, ומניחים בסיר עם עלה הדפנה, ענפי הרוזמרין, ומים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, כשעה. מוסיפים עוד מים תוך כדי בישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול, מוציאים את עלה הדפנה וענפי הרוזמרין ושומרים אותם בצד.
בזמן שהשעועית מתבשלת מכינים את הרוטב - בסיר קטן מביאים לרתיחה את היין והשום. מוסיפים מיץ לימון, שמן, טימין וזיתים שחורים ומבשלים חמש דקות.
לבסוף, מכינים את הדגים - מנגבים את הדגים במגבת נייר (אם הם רטובים הקמח יהפוך לעיסה ויהיה קשה לצפות אותם), מערבבים בצלחת את הקמח המלח והפלפל, ומצפים את הדגים בתערובת הקמח.
מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד עד שהם מעט זהובים, ובשר הדג אטום, אבל לא יבש. הקפידו לתת לדגים מרווח - אל תצופפו אותם יותר מדי במחבת.
להגשה, עורמים על הצלחת מהשעועית, מעל מניחים פרוסת דג, ומעל הכל יוצקים כמה כפות מהרוטב.








ובהשוואה למקור...


6 תגובות:

  1. רשקולניקוב24 במרץ 2011 בשעה 9:29

    רעיון גאוני! לתת לילדים לפתור את ה-Unbounded knapsack problem, שהיא כידוע NP-שלמה, כדי להעסיק אותם בזמן חישוב יקר. גם אמא שלך היא מדמ"חניקית, במקרה?

    השבמחק
  2. הממ... לא חשבתי על זה... האמת שזה עשוי להסביר את חוברות הצביעה הגיאוגרפיות שקיבלנו בצירוף טושים בשלושה צבעים והוראות לצבוע את המדינות כדי שאף אחת באותו צבע לא תיגע אחת בשנייה.

    זה סטארט אפ מטורף למען האמת. סדרת קארפ משחקים לילד - "יעסיק את ילדיכם לזמן פסאודו פולינומיאלי לפחות!"

    מי אתה רשקולניקוב?

    השבמחק
  3. אני מקווה שבחוברות הצביעה היה מותר להשתמש ב-4 צבעים, אחרת זה סתם אכזרי.

    (שלחתי מסר.)

    השבמחק
  4. הי בישול בזול, במה אפשר להחליף את התימין? יש לי פיטרוזליה, שמיר וכוסברה יבשים. משהו מתוכם מתאים?

    השבמחק
  5. וואוו!!
    מגרה מאוד, מתה לנסות כבר את המתכון המעולה.
    מזכיר לי את הדברים המדהימים שאכלתי אצל דוכני המזון של קייטרינג משהו מיוחד,מדהים.
    דוכני מזון

    השבמחק