טבולה

לא סיפרתי לכם על זה בצורה מסודרת, אבל בשנה האחרונה התחלתי לכתוב במגזין הלל המיועד לנשים דתיות. זה קצת מוזר לי. אני דתיה. ואני אישה. אבל לכתוב ב"ירחון נשים לראשי חודשים" שם עלי תווית מסויימת.
כאילו אני בטח מהאלה שעוטות על ראשן 2 צעיפים, 3 פשמינות, 29 סיכות ראש נוצצות ואיכשהו מייצרות מזה קונסטרוקציה מלכותית ומרשימה. ואני לא.
כאילו אני מסתובבת עם הרגשה תמידית של אושר וסיפוק על מילוי תפקידי בעולם. ובכן, כפי שאולי שמתם לב, האושר והסיפוק שאני חשה בחיי הם בהחלט לא תמידיים, יעידו על כך הראנטים ושלל התלונות שאני מעלה פה לבלוג.
כשמישהו דוחף אותי באוטובוס אני לא מחייכת במתיקות ומלמדת עליו זכות, אני מסננת לעברו כמה קללות עסיסיות (אבל בלחש. כי אני לא מטומטמת).
בגדול אני מרגישה שככותבת במגזין לנשים דתיות, אני אמורה להיות אישה דתייה למופת, סוג של מורה באולפנה משודרגת שמפיצה אור נגוהות לכל עבר. כך גם התחלתי לכתוב לשם. בטון קורקטי וללא שמץ של ציניות. כי המורות בתיכון תמיד אמרו לי שאני צינית מדי. לאחר כמה טורים, בעצת העורכת אני מנסה קצת יותר להשתחרר, וממילא כשיש לי רק 400 מילים, ורובם הם המתכון, אני לא צריכה לעטות על עצמי דימויים שהם לא אני.

מוזר לכתוב לעיתון. זה לא כמו הבלוג שאני יכולה לקשקש בשכל כמה שבא לי, ומתוך מאות המילים שאני שופכת אפשר (אם לא מדלגים ישר למתכון, ומי שכן, אני לא שופטת אותו...) לזקק איזה תמונה יותר מהימנה של מי שאני. יש לי כמה מילים ומתכון וזהו. מה שאני משדרת זה בעיקר מה שהעיתון עצמו משדר.

בחודשיים האחרונים, חלק מהמתכונים מהבלוג שמתפרסמים ב-xnet, מתפרסמים גם בעיתון לאישה. וזה כבר ממש מצחיק. קודם כל כי זה עושה לחמים נחת. מי שמע על הירחון הזה שאת מפרסמת בו? נו איך קוראים לו? הילה? הללויה? אבל לאישה! זה כבר סטטוס! כתב עת מהוגן שמוצאים בחדר ההמתנה לרופא השיניים! (בישול בזול! בחדר ההמתנה של רופא השיניים הקרוב אליכם!)
זה מצחיק גם בגלל הניגוד בין שני כתבי העת שפרי עטי מתפרסם בהם. במחזיק העיתונים שלנו חיים גליונות של הלל, עם כריכות של נוף וילדים וחגים, לצד גליונות לאישה שעל כריכותיהן מתנוסס בדרך כלל חזה (וגם פנים, אבל זה כנראה משני) של ידוענית כלשהי.
ועל אף שזה מגוחך, עם זה אני כבר יותר מרוצה. אני בנאדם מורכב, עם סתירות. קצת הלל וקצת לאישה. מה שחסר שם זה רק איזה גליון של נייצ'ר או משהו כדי להשלים את הצד האינטלקטואלי יותר שלי. אבל ככל שידוע אין להם טור בישול.

המתכון הזה פורסם לפני אי אלו חודשים בהלל, ועכשיו הגיע הזמן להעלות אותו לבלוג. את הטור כתבתי בחופשת הלידה, וסיפרתי שאת הטבולה אפשר להכין בהפסקות: לעבור במטבח ולהשרות את הבורגול, עוד 20 דקות לעבור שם שוב ולחתוך עגבנייה... עכשיו הימים שלי שונים לגמרי, אבל טבולה אני עדיין אוהבת. במיוחד בגלל שמחירי העוף אסטרונומיים, אז אני מנסה לדחוף יותר מתמיד ארוחות בלי בשר או עוף. 
אם אתם רוצים מנה שלמה יותר, עם חלבונים, אפשר להוסיף גרגרי חומוס מבושלים ו/או גבינה מלוחה מפוררת. הסלט הזה הולך טוב בכל כך הרבה סיטואציות - ארוחה אישית בריאה וטעימה, תוספת שמתאימה לצמחונים או טבעונים בארוחה בשרית, וכמובן מדובר במנת פיקניקים מנצחת.

סלט טבולה

מאת: בישול בזול (הגרסא שלי למתכון מוכר...)

כמות: ארוחה אחת גדולה או 3-4 מנות כתוספת לארוחה

עלות: כ-5 ש"ח

מרכיבים

1/4 כוס בורגול דק (ג'ריש)

1/3 כוס מים רותחים

1 מלפפון

1 עגבניה

חופן עלי נענע

חופן גבעולי פטרוזיליה

מיץ מחצי לימון

1 כף שמן זית

מעט מלח ופלפל שחור גרוס

אופציונאלי: חופן גרגרי חומוס ו/או מעט פטה או בולגרית מפוררת

הוראות הכנה

מניחים את הבורגול בקערה, שופכים מעל את המים הרותחים, מכסים ומשהים כ-10 דקות עד שהבורגול סופג את כל הנוזלים. חותכים את הירקות לקוביות, קוצצים את העשבים ומוסיפים לבורגול. מערבבים פנימה מיץ לימון, שמן זית, מלח ופלפל, ומפזרים מעל פטה ו/או גרגרי חומוס אם משתמשים. 

מגישים קר או בטמפ' החדר.

דואט של סלטי מלפפון

כל מי שאוכל שאריות כבר כמעט שבוע וקצת נמאס לו שירים את היד. אני רוצה לדעת שזה לא רק אני. נראה לי שאחת הסיבות שמאכלי ראש השנה הם כל כך מיוחדים היא שאחרי שמכינים אותם בכמויות ואוכלים אותם שוב ושוב ושוב, אף אחד לא רוצה לראות אותם יותר במשך שנה שלמה.


ובכן, מכיוון שיש לנו עוד סירים עם אוכל במקרר, אין שום הצדקה לכך שאבשל עוד אוכל. אבל יש לי הרגשה שסלט לא נחשב. חוץ מזה שהתחשק לי לאכול משהו שלא הותקן אי שם ביום רביעי או שלישי שעבר.
אז הכנתי לי שני סלטי מלפפונים ששמתי עליהם עין (מהספר של ביטמן. כן, ההוא עם ה-995 עמודים). אה, סליחה, לא שני סלטים, אלא דואט של סלטים. הרי הטריק הראשון בשרוולם של המסעדות ואולמות אירועים הוא השימוש במילה דואט כדי לרומם כל שני מאכלים המוגשים בצוותא: דואט של חומוס וטחינה, דואט של רבע עוף ובורקס. מעתה, אל תאמרו שניצל ופירה, אמרו דואט של כתיתת עוף וקרם תפוחים של אדמה. אה, וזה כמובן מביא אותנו לעוד טריק תחכומי - השימוש במילה "של" במקום בסמיכות. עוגה של שוקולד, פירות של קיץ, תפוחים של אדמה. וואו, אני לגמרי צריכה לעזוב את מקום עבודתי ולהיות קופירייטרית של מתכונים (רואים? שוב של). בטח משלמים על זה המון.


אז כפי שאמרתי, שני מתכונים היום. אחד חמוץ וקרמי, השני אסייתי ומטובל. שניהם לא מחזיקים זמן רב, ועדיף להכין אותם מיד לפני האכילה, פן תאבד רעננות הסלט.
ועוד הערה אחרונה - כשאני אומרת רוטב סויה, אני לא מתכוונת לרוטב הצמיגי הזה ה-"בסגנון סיני". אני מתכוונת לדבר האמיתי. מימי יותר ועם פי עשר יותר טעם. זה לא חייב להיות קיקומן בהכרח, יש עוד חברות בשוק. אבל אני מאמינה אדוקה בכך שרוטב סויה אמיתי שווה את ההשקעה. אמנם הוא עולה יותר מרטבי ה"בסגנון", אבל אפשר להשתמש במשמעותית פחות רוטב בכל מתכון כי יש לו טעם הרבה יותר חזק ומרוכז (הוא גם יותר טעים לדעתי אבל על טעם וריח וגו').


סלט מלפפונים ביוגורט
מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן מתוך How to Cook Everything Vegetarian (לא שהוא המציא את הרעיון של מלפפונים ביוגורט אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת)
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים:
3 מלפפונים גדולים
1/2 כוס יוגורט (אפשר גם להשתמש בשמנת חמוצה)
2 כפות מיץ לימון
קמצוץ פפריקה חריפה
מלח לפי הטעם (אני השתמשתי בקצת פחות מחצי כפית)
מעט פלפל שחור גרוס
2 גבעולי שמיר


הוראות הכנה:
פורסים את המלפפונים לטבעות וקוצצים את גבעולי השמיר.
מערבבים בקערה את היוגורט, מיץ הלימון, הפפריקה החריפה, המלח, הפלפל, וחצי מהשמיר הקצוץ. מערבבים פנימה את המלפפונים, ומפזרים מעל את יתר השמיר סמוך להגשה.

סלט מלפפונים קוריאני
מבוסס על: כנ"ל
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים:
3 מלפפונים גדולים
1 כפית ג'ינג'ר טרי קצוץ
1 כפית שום קצוץ
1 כפית פלפל חריף טרי קצוץ (או לפי הטעם ומידת החריפות של הפלפל שברשותכם)
1 כפית סוכר
1 כפית שמן שומשום
2 כפות רוטב סויה

2 כפות חומץ אורז, או חומץ רגיל מדולל עם מעט מים (אני שמתי חצי חומץ אורז חצי חומץ רגיל)


מעט פלפל שחור גרוס

שומשום ו/או עלי כוסברה


הוראות הכנה:
פורסים את המלפפונים לחצאי טבעות, וקוצצים כל מה שצריך קיצוץ - ג'ינג'ר, שום, ופלפל חריף.
מערבבים בקערה את כל המרכיבים למעט המלפפונים והקישוטים, עד שהסוכר מתמוסס בתערובת.
מוסיפים את המלפפונים, מערבבים בעדינות ומקשטים בשומשום ו/או עלי כוסברה.

מודעות וסלט מלון מרהיב

לפני כמה שבועות קיבלתי תגובה על אחד הפוסטים ממשהי שביקשה קצת מידע בסיסי ופשוט. איך נכנסים בכלל לכל העולם הזה של צמצום עלויות באוכל? איך יודעים מה זול? מתי העונה? איך משווים מחירים? או אז ישבתי במשך שעתיים וכתבתי תגובה שאליה ניסיתי לדחוס כל מה שלמדתי עד כה על אוכל זול. הדבר הכי חשוב זה מודעות, טענתי אז, ואני עדיין מסכימה עם עצמי (מאוד מבלבל לא להסכים עם עצמך).
אני רוצה להרחיב על הנושא הזה, כי "מודעות" נהייתה אחת מהקלישאות הניו אייג'יות האלה שמשמעותה נשחקה מרוב שימוש. כשאני אומרת מודעות בהקשר הזה, אני מתכוונת למשהו מאוד קונקרטי: דעו כמה כל דבר עולה.
מה? את רוצה שנשנן את רשימת המחירים של כל המוצרים בסופר, אתם שואלים את עצמכם?
אז בפשטות, כן. זה יעזור מאוד. הבעיה היא שלרובנו יש דברים יותר חשובים לעשות עם הזמן שלנו. כמו לצפות במאסטר שף או להביט בצבע שמתייבש. חוץ מזה, שינון פשוט שכזה לא ממש יעזור לכם, כי המחירים משתנים.
אז איך עושים את זה?


קודם כל, כשאתם עושים קניות, דעו כמה כל דבר שאתם מכניסים לעגלה עולה. כל דבר. אם לא מסומן על זה מחיר, חפשו את הסימון על המדף. אם אין, אל תקנו (באמת!). אם אתם קונים פירות או ירקות במשקל, נסו להעריך מה המשקל שקניתם ומה יהיה המחיר הסופי. עברו על החשבונית בסיום הקנייה ובדקו עד כמה הייתם קרובים. אפשר גם לנסות לשים לב תוך כדי התשלום בקופה, אבל היכולת לעשות זאת תוך כדי ריקון העגלה מצד אחד, ואריזה בשקיות מצד שני דורשת יכולת חלוקת קשב די גבוהה (חוץ מזה שבזמן הזה אתם צריכים לפקוח עין גם על המוצרים שבמבצע - האם באמת נתנו לכם את ההנחה שהבטיחו לכם? האם הסכום ירד מהחשבונית? האם צריך ללכת לקופה הראשית בשביל זה? וכו' וכו').
ברגע שאתם מתחילים לשים לב כמה כל דבר עולה, פתאום תקבלו תמונה הרבה יותר ברורה של הוצאות האוכל שלכם, ותתחילו להבין איך אפשר לצמצם. אתם קונים הרבה אוכל מוכן קפוא, כמו שניצלים או טבעול? אולי הרבה יוגורטים ומעדנים בטעמים שונים ומשונים? אולי בשר יקר? אולי סתם מוצרים שאתם לא צריכים אבל הם היו במבצע? כשיודעים לאן הכסף הולך אפשר להתחיל לתקן.

השלב הבא בתהליך המודעות הוא לנסוע להודו ולהצטרף למנזר. סתם. השלב הבא בתהליך המודעות הוא להסתכל קצת מסביב על המחירים, גם על מוצרים שלא תכננתם בהכרח לקנות. אולי יש מוצרים זולים חדשים שתשמחו לשלב בתפריט? אולי תכננתם לקנות ירכי עוף, אבל אם תסתכלו שנייה הצידה תגלו שדווקא שוקי הודו זולים השבוע? אולי תכננתם לקנות בטטות למרק כתום אבל דווקא הדלורית במבצע עכשיו? הכי קל לעשות השוואות כאלה במקומות בהם המחירים מסומנים בגדול, כמו באיזור הפירות והירקות, ובקצבייה. אבל אני גם מוצאת את עצמי סורקת את מדפי השימורים או הקטניות מדי פעם, סתם כדי לגוון ולראות אם יש איזה מוצר משתלם שטרם גיליתי. 
היתרון הבולט לפיתוח המודעות הזו היא שברגע שאתם מתחילים לזכור מה המחירים של מוצרים שונים, אתם יכולים לתכנן מראש את התפריט שלכם כך שיתבסס על מוצרים זולים יותר. גיליתם שבוע שעבר שהמלונים זולים אבל האפרסקים עדיין די יקרים? אפשר לתכנן מראש להגיש סורבה מלון במקום עוגת אפרסקים. שמתם לב שדג סול נוטה להיות יותר זול מנסיכת הנילוס? התחילו לשוטט באינטרנט ולחפש מתכונים בהתאם.


מודעות. זה שם המשחק.

סמל התנועה למודעות בקנייה

בביקורי בסופר בשבועות האחרונים גיליתי שאמנם חם ומגעיל בחוץ, אבל מחירי פירות הקיץ עדיין לא להיט. אפרסקים, שזיפים, משמשים... כולם היו מעל 10 ש"ח לקילו בביקורי האחרונים. יוצא הדופן המובהק הוא המלון. המלונים היו בסביבות ה-3 ש"ח לקילו בפעם האחרונה שבדקתי, והמלון שרכשתי היה מתוק ונפלא => חייבים להכין משהו עם מלון לבלוג. תכננתי להכין את מרק המלון של אחותי, אבל אז מתכון מעניין ולא שגרתי שהתחבא בתחתית תיקיית המתכונים, צד את עיני. למזלי, היו לי כמעט את כל המרכיבים בבית אז החלטתי לנסות. הקפצתי, חתכתי, סידרתי את כל המרכיבים בתבנית פאי לבנה ופתאום נגלה לי פסיפס צבעוני שכולו שיר הלל לקיץ. ורוד-סגול עז מהבצל הסגול, ירוק מהמלפפון והנענע, כתום מהמלון, לבן ושחור מהפטה והפלפל השחור. פלטת הטעמים של הסלט גם רחבה - מתיקות מהמלון, רעננות מהמלפפון והנענע, מליחות מהפטה, חמיצות מהלימון, חריפות מהפלפל... בכל ביס מקבלים שילוב אחר של טעמים שמתחברים, באופן מפתיע, בהרמוניה מאוד יפה. באמת סלט מרהיב ביופיו ובטעמיו. זה היה אחד מהמנות שנטרפו שניות לאחר סיום הצילומים.
הסלט, בנוסף לכל, גם קל להכנה. מקפיצים את הבצל, קולים את האגוזים, חותכים, מפזרים ומגישים.
נראה לי שיהיה מאוד כיף להגיש סלט כזה בפיקניק סטייליסטי, או סתם לחברים על המרפסת.


סלט מלון ופטה
מבוסס על: מתכון מהבלוג Sippity Sup עם כמה שינויים שלי
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 6-8 מנות


מרכיבים:
1 בצל סגול
1 כף שמן
מעט אגוזי מלך (1/4 כוס בערך)

1 מלון קטן עד בינוני (עדיף כתום, בשביל היופי)

2 מלפפונים

חופן עלי נענע (עלים מ-8 גבעולים בערך)

מיץ מלימון אחד

100 גרם גבינה בולגרית או גבינת פטה
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה:
פורסים את הבצל לחצאי טבעות דקות, מחממים מחבת עם השמן ומקפיצים במשך כ-3 דקות. אנחנו לא רוצים להזהיב את הבצל, רק לרכך ולהמתיק אותו קצת (ולתת לו צבע ורוד סגול יפהפה).
בינתיים, קוצצים גס את אגוזי המלך.
כשהבצל מוכן מעבירים אותו לכלי אחר שיתקרר, ומעבירים את אגוזי המלך למחבת לקלייה של 2-3 דקות. פה לא כדאי לעשות משהו אחר תוך כדי. אגוזים עוברים מקלויים לפחמניים מאוד מהר. שומרים את האגוזים הקלויים בצד.
חותכים את המלון לחצי, מקלפים מכל חצי את הקליפה עם סכין, פורסים לפלחים, וחותכים כל פלח לחצי (או שתחתכו איך שבא לכם. זה לא באמת קריטי).
פורסים את המלפפון לעיגולים דקים, קוצצים את הנענע, מעבירים את שניהם לקערה ושופכים/סוחטים מעל את מיץ הלימון. כשהבצל המוקפץ מתקרר, מוסיפים גם אותו לקערה ומערבבים בעדינות.
מרכיבים את הסלט: מסדרים על תבנית הגשה (רצוי רחבה ובהירה, כדי שהצבעים יבלטו) את פרוסות המלון. מעל מפזרים את תערובת המלפפונים והבצל. מפוררים מעל את הפטה, מפזרים את אגוזי המלח, וגורסים מעל הכל פלפל שחור.