סלט לוביה קל וטעים וראנט על מוספי צרכנות

מסתבר שראש השנה מתקרב. עליתי על זה הודות למוסף הצרכנות שצורף לעיתון, זה שלצד דיווח על הסופר הזול ביותר, סקר את מחירי מכוניות הפאר שפרצו לאחרונה לשוק. כי מי שאכפת לו אם העוף עולה 25 לקילו או 29 לקילו לגמרי מסוגל גם להוריד משכורת שנתית על רכב בעצת מוסף בעיתון. קחו את כתבת ההשוואה של מחירי הדבש, הוסיפו 3-4 אפסים, וקבלו את תעריף החופשות המומלצות לחגים. האיים המלדביים במחיר שווה לכל כיס! אני שנייה מסיימת פה את הקנייה ברשת הדיסקאונט ורצה לארוז. 

אח... מוספי צרכנות. הם מערבבים תוכן שבאמת רלוונטי להרבה מהאוכלוסיה, עם כתבות יומרניות על מוצרי צריכה שלחלוטין לא בהישג ידם של רוב הקוראים, בלי שום אינדיקציה שיש אולי הבדל. כמו שכולנו נהנים מארוחה חגיגית בראש השנה, כולנו גם מתפנקים עם מכונית חדשה מהניילונים בכל תשרי. מה לא?

ואל תתחילו איתי בכלל עם השוואות סלי קנייה לחג. אתם יודעים מה יש בסל הקניות הזול ביותר? מוצרים של מותגים לא מוכרים ומותגי הבית של הרשתות. שקדי מרק של מנה, שמן של טעמן, חמוצים של המותג וופלים של כוכב הבית. את המותגים הקטנים קשה להכניס לסל השוואתי, כי בכל סופר יש מותגים אחרים, לפעמים בגדלים שונים, ובאיכות שונה. מסובך וזה. לכן עושים כל שנה את אותו השטאנץ. משווים אוסם, עלית ושטראוס. הכי קל. ככה אפשר להתפנות מהר יותר לכתיבה על מכוניות שוות לכל כיס. מי שיוצא מהסופר עם סל קניות כמו שכתוב בעיתון לעולם לא יצא עם הסל הזול ביותר.

אוקי תנו לי שניה להתנער מהציניות והעצבים...

סבבה. אז בנימה אופטימית זו, הרשו לי לאחל לכם ולמשפחותיכם חג שמח ושנה טובה. שנה של שפע, של שמחה אמיתית בחלקנו, של בריאות, רוגע ושלווה.

ועכשיו לאוכל.

מי שמכין את הסימנים המסורתיים לארוחת החג מכיר את הלוביה, קטנייה חמודה בצבע בז' עם נקודה שחורה באמצע, הנקראת גם בשם הפואטי - שעועית שחורת עין. הרבה מתכונים מסורתיים הופכים אותה לתבשיל, אבל בשנה שעברה הכנתי ממנה דווקא סלט פשוט, שהתקבל באהדה. מבשלים את הלוביה, ומגישים אותה קרה עם לימון ועשבי תיבול. את הלוביה מוצאים במדף הקטניות בסופר, ליד החומוס, העדשים וכו', או קונים בתפזורת בשוק. אני חושבת שהשמיר מתאים מאוד לטעם הלוביה, אבל אתם מוזמנים כמובן להחליף בעשבי התיבול האהובים עליכם.

סלט לוביה ועשבי תיבול

מאת: בישול בזול

עלות: כ-6 ש"ח

כמות: קערה קטנה-בינונית של סלט (אם אתם מגישים המון סימנים לא צריך יותר מזה, גם בארוחה גדולה יחסית, כי הרוב יקחו רק 1-2 כפות סלט)

מרכיבים

1 כוס לוביה יבשה

3 כוסות מים

חופן עשבי תיבול קצוצים, אני השתמשתי בבצל ירוק אחד וחופן גבעולי שמיר

מיץ מחצי לימון

כפית שמן זית

מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה

מניחים את הלוביה והמים בסיר, מביאים לרתיחה ומבשלים כ-45 דקות עד שהלוביה רכה. אם אתם רואים שגובה המים יורד מתחת לגובה הלוביה, הוסיפו עוד מים לסיר. מסננים עודפי מים, מעבירים את הלוביה לקערה ומקררים. כשהלוביה קרה מערבבים פנימה את יתר המרכיבים. מגישים קר או בטמפ' החדר.

יער הברוקולי הקסום

אני לא יודעת מה איתכם, אבל אני כבר מתחילה להרגיש את סוף החורף. כן, אני יודעת, רק תחילת פברואר עכשיו, ויש עוד קור וגשם לפנינו (אני מקווה לפחות). אבל ברגע שנכנסים לחודש שבט, עם כל חגיגות הטבע, והפירות של ט"ו בשבט, אני מתחילה, מבלי משים, לקלף מעלי את קליפות החורף. קצת פחות חימום, קצת יותר זמן בחוץ, יותר פעילות ותזוזה, פחות בהייה בגשם ממעמקי הר של שמיכות (האמת, נראה לי שעשיתי את זה אולי פעם אחת החורף. ככה זה כשעובדים ברוב שעות האור. אבל אני אוהבת לחשוב שהעברתי את זמני בצורה פיוטית שכזו). 


לכן הסיפור עם הפירות היבשים בט"ו בשבט כל כך צורם לי. מה הדבר הראשון שעולה בדעתכם כשאתם חושבים על חגיגת הלבלוב והפריחה, התחדשותו של הטבע ותחילת האביב? פרוסות תפוח יבשים ודהויים? אולי איזה משמש מקומט ששכח כבר מזמן איך מרגיש חום השמש? 
לא הא?
רגע רגע, מה עם גוש בלתי מזוהה ומסוכר בצבע כתום זוהר? נו, הזה שלא ברור אם הוא מנגו, פפאיה, או סוליה של כפכף מקלחת צבעוני. 
מישהו?
|קולות צרצרים|
אז בואו נכין היום משהו שיותר מתאים לט"ו בשבט - בריא, מלא ירוק, ומקורי, עם מראה שמתאים בול לחג.
אני מדברת כמובן על יער הברוקולי הקסום. אם הייתם הִיפים בארה"ב בשנות השבעים, בטוחני שאתם יודעים על מה אני מדברת. למי שלא, מדובר בפשטידת אורז פשוטה שבתוכה נטועים גבעולי ברוקולי ויוצרים אפקט מקסים של יער קטנטן. הבטחתי לעצמי ביום שפתחתי את הבלוג שלעולם לא אשתמש בשורש המשומש עד זרא ק.ס.מ. כדי לתאר את האוכל שלי, אבל במקרה דנן, זהו שמו הרשמי של המאכל, ובאמת, הוא די מקסים (די! די! תפסיקי! אסור!).
המתכון הזה מאוד קל לעדכון ושינוי על פי העדפותיכם. אפשר להשתמש באורז לבן או מלא, אפשר לגוון בסוג הגבינה אם אתם רוצים - קשקבל, מוצרלה או פטה כולם יהיו טעימים פה, ואפשר כמובן לגוון בעשבי התיבול. אני השתמשתי בפטרוזיליה שמיר ונענע, אבל שילוב של בזיליקום או קצת מרווה טרייה לתוך העסק גם יכול להיות מעולה.
אם אתם לא ממש אוהבים את הרעיון של פשטידת אורז (כאמור, מתכון של היפים), אתם יכולים לטעת את עצי הברוקולי בכל פשטידה שתרצו, כל עוד היא מוצקה ויבשה יחסית, כדי שהעצים יוכלו לעמוד בתערובת בכוחות עצמם. 


יער הברוקולי הקסום, פשטידת אורז וגבינה בעיטור "עצי" ברוקולי
מבוסס על: המתכון הקלאסי של מולי קאצן מתוך הספר The Enchanted Brocolli Forest עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-24 ש"ח
כמות: 8-10 מנות


מרכיבים
2 כוסות אורז לא מבושל (אפשר לבן או מלא)
כ-1/2 ק"ג ברוקולי
1 כף שמן זית או חמאה
1 בצל קצוץ
1 שן שום קצוצה
1/2 מלח
1/2 פלפל
3 ביצים
1-2 כוסות עשבי תיבול קצוצים (אני השתמשתי בכוס פטרוזיליה קצוצה, 3/4 כוס שמיר קצוץ ו-1/4 כוס נענע קצוצה)
200 גרם גבינה צהובה מגוררת
מעט שמן זית
מעט מיץ לימון


הוראות הכנה
מבשלים את האורז בצורה המועדפת עליכם. לרוב יש גם הוראות על האריזה אם אתם צריכים.
בינתיים, מכינים את עצי הברוקולי - מפרקים את התפרחת הגדולה של הברוקולי לתפרחות "עציות" קטנות, עם "גזע" באורך אצבע בערך. את חלקי הגבעול המיותרים שומרים לתבשילים אחרים. 
שותפים ומנקים את תפרחות הברוקולי וחולטים אותם במים רותחים במשך כ-2 דקות, עד שהם משנים את צבעם לירוק עז, כדי לרכך אותם קצת. איך חולטים? לוקחים סיר שיכול להכיל את הברוקולי בשכבה אחת ושמים בו מים בגובה כמה ס"מ. מביאים את המים לרתיחה, מוסיפים את הברוקולי, מכסים, ומבשלים במשך 2 דקות. בתום 2 הדקות מסננים את המים ומעבירים את הברוקולי לכלי נפרד.
מחממים בסיר את השמן או החמאה, מטגנים את הבצל, השום, המלח והפלפל, עד שהבצל נהיה שקוף, כ-5 דקות. 
מכבים את האש ומערבבים פנימה את האורז, עשבי התיבול, הביצים והגבינה.
מסדרים את התערובת בתבנית גדולה, ו"נוטעים" בתוכה את תפרחות הברוקולי החלוטים.
מטפטפים מעל הברוקולי מעט לימון ושמן זית (ממש טיפה או שתיים על כל עץ).
מכסים בעדינות את התבנית בנייר כסף (תיזהרו לא להפיל את העצים!), ואופים בתנור בחום בינוני-נמוך, 160 מעלות, במשך כ-20 דקות, רק עד שהפשטידה חמה כולה (אנחנו רוצים שהביצים יתבשלו, לא מעבר לזה).

הריני להציג בפניכם את דוגמניות הבית החדשות, עזמרלדה ופרה פוסֶט!
קבלו אותן!

עזמרלדה, דוגמנית צמרת ותיקה, חלוצה בתחום דוגמנות חיות המשק.
עזמרלדה מספרת כי היא מנצלת את הסלברטאיות שלה כדי להילחם בדעות קדומות:
"זה מה זה לא נכון מה שאומרים שכל הדוגמניות אוכלות רק חסה כל היום.
אני למשל אוכלת מלא חוביזה, ולפעמים גם סירה קוצנית".

פרה פוסט, נערת החן של התנועה הקיבוצית לשנת 2011, היא חדשה בתחום אך כבר
הספיקה להוביל קמפיינים עבור מועצת החלב ("לעדי הימלבלוי יש הרבה מה ללמוד ממני"),
ועלית ("אנשים כל הזמן מבקשים ממני לחתום על חפיסות השוקולד שלהם"),
שהפכו אותה לבת בית בקרב הציבור הישראלי. מהו סוד ההצלחה המטאורית שלה?
"לי אין שום סיליקון בחלב", היא אומרת בקריצה.

דואט של סלטי מלפפון

כל מי שאוכל שאריות כבר כמעט שבוע וקצת נמאס לו שירים את היד. אני רוצה לדעת שזה לא רק אני. נראה לי שאחת הסיבות שמאכלי ראש השנה הם כל כך מיוחדים היא שאחרי שמכינים אותם בכמויות ואוכלים אותם שוב ושוב ושוב, אף אחד לא רוצה לראות אותם יותר במשך שנה שלמה.


ובכן, מכיוון שיש לנו עוד סירים עם אוכל במקרר, אין שום הצדקה לכך שאבשל עוד אוכל. אבל יש לי הרגשה שסלט לא נחשב. חוץ מזה שהתחשק לי לאכול משהו שלא הותקן אי שם ביום רביעי או שלישי שעבר.
אז הכנתי לי שני סלטי מלפפונים ששמתי עליהם עין (מהספר של ביטמן. כן, ההוא עם ה-995 עמודים). אה, סליחה, לא שני סלטים, אלא דואט של סלטים. הרי הטריק הראשון בשרוולם של המסעדות ואולמות אירועים הוא השימוש במילה דואט כדי לרומם כל שני מאכלים המוגשים בצוותא: דואט של חומוס וטחינה, דואט של רבע עוף ובורקס. מעתה, אל תאמרו שניצל ופירה, אמרו דואט של כתיתת עוף וקרם תפוחים של אדמה. אה, וזה כמובן מביא אותנו לעוד טריק תחכומי - השימוש במילה "של" במקום בסמיכות. עוגה של שוקולד, פירות של קיץ, תפוחים של אדמה. וואו, אני לגמרי צריכה לעזוב את מקום עבודתי ולהיות קופירייטרית של מתכונים (רואים? שוב של). בטח משלמים על זה המון.


אז כפי שאמרתי, שני מתכונים היום. אחד חמוץ וקרמי, השני אסייתי ומטובל. שניהם לא מחזיקים זמן רב, ועדיף להכין אותם מיד לפני האכילה, פן תאבד רעננות הסלט.
ועוד הערה אחרונה - כשאני אומרת רוטב סויה, אני לא מתכוונת לרוטב הצמיגי הזה ה-"בסגנון סיני". אני מתכוונת לדבר האמיתי. מימי יותר ועם פי עשר יותר טעם. זה לא חייב להיות קיקומן בהכרח, יש עוד חברות בשוק. אבל אני מאמינה אדוקה בכך שרוטב סויה אמיתי שווה את ההשקעה. אמנם הוא עולה יותר מרטבי ה"בסגנון", אבל אפשר להשתמש במשמעותית פחות רוטב בכל מתכון כי יש לו טעם הרבה יותר חזק ומרוכז (הוא גם יותר טעים לדעתי אבל על טעם וריח וגו').


סלט מלפפונים ביוגורט
מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן מתוך How to Cook Everything Vegetarian (לא שהוא המציא את הרעיון של מלפפונים ביוגורט אבל אתם יודעים למה אני מתכוונת)
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים:
3 מלפפונים גדולים
1/2 כוס יוגורט (אפשר גם להשתמש בשמנת חמוצה)
2 כפות מיץ לימון
קמצוץ פפריקה חריפה
מלח לפי הטעם (אני השתמשתי בקצת פחות מחצי כפית)
מעט פלפל שחור גרוס
2 גבעולי שמיר


הוראות הכנה:
פורסים את המלפפונים לטבעות וקוצצים את גבעולי השמיר.
מערבבים בקערה את היוגורט, מיץ הלימון, הפפריקה החריפה, המלח, הפלפל, וחצי מהשמיר הקצוץ. מערבבים פנימה את המלפפונים, ומפזרים מעל את יתר השמיר סמוך להגשה.

סלט מלפפונים קוריאני
מבוסס על: כנ"ל
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: 3-4 מנות


מרכיבים:
3 מלפפונים גדולים
1 כפית ג'ינג'ר טרי קצוץ
1 כפית שום קצוץ
1 כפית פלפל חריף טרי קצוץ (או לפי הטעם ומידת החריפות של הפלפל שברשותכם)
1 כפית סוכר
1 כפית שמן שומשום
2 כפות רוטב סויה

2 כפות חומץ אורז, או חומץ רגיל מדולל עם מעט מים (אני שמתי חצי חומץ אורז חצי חומץ רגיל)


מעט פלפל שחור גרוס

שומשום ו/או עלי כוסברה


הוראות הכנה:
פורסים את המלפפונים לחצאי טבעות, וקוצצים כל מה שצריך קיצוץ - ג'ינג'ר, שום, ופלפל חריף.
מערבבים בקערה את כל המרכיבים למעט המלפפונים והקישוטים, עד שהסוכר מתמוסס בתערובת.
מוסיפים את המלפפונים, מערבבים בעדינות ומקשטים בשומשום ו/או עלי כוסברה.