סלט סלק ותפוזים ורוד!

דברים שלמדתי להעריך רק בגיל מבוגר:
הצבע ורוד- כילדה ידעתי שורוד זה צבע של בנות, ועל כן החלטתי שאני לא אוהבת אותו. לא בכבוד שלי להיות כמו כולם ככה. כשהתבגרתי גיליתי אהבה עזה לאדום וורוד. הם עושים לי משהו למוח - האישונים שלי מתרחבים, האנדורפינים משתחררים, ואני מחייכת בטמטום.
רדיו עם דיבורים - שלושת הדקות של מבזק החדשות שההורים התעקשו לשמוע מדי פעם, שברו את הלופ האינסופי של קסטות שירי הילדים, ונראו לי כמו נצח. אי שם בתחילת שנות העשרים פתאום תפסתי את עצמי מקשיבה למילה האחרונה (שעה!) ודווקא מתבאסת כשזה נגמר. 
סלמון מעושן והרינג - אני לא יודעת איך זה התחיל, אבל כיום אהבתי אינה יודעת שובע. אני עטה על מגש הדגים המעושנים בקידוש כאחרונת הישישים היידישאים. אבל את הוויסקי אני לא שותה (ראו: דברים שטרם למדתי להעריך).
לישון בשבת בצהריים - מי לעזאזל בוחר לישון בצהרים כשאפשר לשחק בלגו ודומינו וברביות ותופסת?? באמצע שנות העשרה גיליתי שיש לי את היכולת המדהימה לבלות פחות מ-10 שעות מתוך 25 השעות של שבת ערה. כנראה שלהתבגר זה מעייף.
חצילים - לא ממש שנאתי אותם, אבל קשה להגיד שירק אפרפר, ספק מושי ספק סליימי היווה פיתוי גדול במיוחד. כיום הם מככבים אצלי בקערות טחינה, סירי קציצות, מגשי אנטיפסטי ומנות שווארמה.
נוף - מגיעים סוף סוף למעלה ההר בטיול השנתי. עמק מיוער ורחב ידיים, או מדבר פרוע ושומם נשקף מכל עבר, ורק אני לא מבינה מה הקטע. אלה בדיוק אותם חולות ועצים שעברנו כדי להגיע לפה, רק בקטן. למי אכפת? בואו נמשיך ללכת שנוכל כבר להגיע לנחל או לקומזיץ או למשהו מעניין. אין לי מושג למה "אותם עצים רק בקטן" מתישהו נהיו לי יפים. אולי זה התחיל אחרי שנגמרו הטיולים השנתיים ויכלתי לצרוך את הטבע שלי איך ומתי שרציתי, בלי עוד עשרות אנשים סביבי. לא שלא נהניתי בטיולים השנתיים, נהניתי מאוד, אבל בעיקר מהחברה ושינוי האווירה. מהצעדה הכפויה בין הפסקות הביסלי ניסיתי להתעלם. 

דברים שטרם למדתי להעריך:
קפה ותה - אם מערבבים חצי כפית קפה נמס עם אבקת שוקו והמון חלב אני אשקול את העניין. תה תמיד היה נשמע כמו רעיון טוב, אבל יש לו טעם של מי דשא. עם סוכר, בלי סוכר, פשוט לא עושה לי את זה.
אלכוהול שעומד בפני עצמו - ביף בורגניון, סבבה. מק אנד צ'יז אנד ביר, מצויין. מוס שוקולד עם קירש, הבו לי אותו! אבל בקבוק בירה? בעע. לא יכולה עם המרירות. כמה לגימות של יין, או ליקרים פירותיים/קרמיים (=משקאות של בחורות) יכולים להיות נחמדים מדי פעם, אבל לא מעבר לזה. אל תדברו איתי בכלל על משקאות כבדים יותר. חבל על הזמן והכסף.
בטח יש עוד כמה שלא קשורים לאוכל, אני לא מסוגלת לחשוב עליהם כרגע.
מה אתם למדתם או לא למתם להעריך בגיל מבוגר?

מתכוננו היום הוא מתכון ורוד-סגול-פוקסייה בוהק: סלט סלק ותפוזים. סופר קל (אולי המתכון הכי קצר בבלוג) וסופר טעים, מתקתק ומתאים בדיוק לתפוזים ולירקות השורש של החורף. אני כנראה אחת מהילדות היחידות בעולם שאהבו את הטעם של הסלק לפני שאהבו את הצבע שלו.

סלט סלק ותפוזים
מאת: אמא של בישול בזול
עלות: כ-4 ש"ח
כמות: כחלק ממנת סלטים בארוחה יותר גדולה יספיק לכ-8 איש, כמנה צידית עיקרית יספיק ל2-3 סועדים

מרכיבים
1 סלק
1 תפוז

הוראות הכנה
שוטפים את רגבי העפר מהסלק, שמים בסיר קטן, מכסים במים, מביאים לרתיחה ומבשלים עד שהסלק רך, כ-40-50 דקות.
מסננים את המים, נותנים לסלק להתקרר, חותכים את הקצה הגבעולי, ומורידים/מחליקים ממנו את הקליפה עם האצבעות. מקלפים את התפוז, וחותכים את הסלק והתפוז לקוביות. מעבירים לקערה ומערבבים קצת כדי שהתפוז יצבע בורוד. מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

אהה זה ורוד!!