מאפין - תופין תמים או צפיחית זדונית?

מאפינס הם מאכל חמקמק וערמומי. הם הקדאפי של עולם האוכל.
כן, כן, אני יודעת שאתם מפקפקים בדברי, ובכל זאת אני עומדת מאחוריהם.
בהתחלה, גם אני חשבתי שהם מאכל חמוד ובלתי מזיק.
ובכן הבה ואפרוש בפניכם את מסכת השקרים והמזימות של המאפין שמונעת מאיתנו לראות את פרצופו האמיתי.


למעשה, דו הפרצופיות המאפיינת את המאפין מתחילה עוד בעולם המורפולוגיה. "מאפין". איזה שם מתפנפן! לא סתם עוגה קטנה. מ-א-פ-י-ן. המאפין גם לא יכול להחליט מה הטייתו לרבים. האם יש לומר מאפינס? או שמא מאפינז? ואולי בכלל מאפינים? וכל הקטע הזה שזה נשמע כאילו בעברית כי זה דומה למילה "מאפה" אז זה ציוני וכאלה, אני לא קונה את זה.
השקר ממשיך בעולם האסוציאציות שהמאפין ניכס לעצמו שלא כדין. אני יכולה בקלות לדמיין קליינט בבית קפה שאומר לעצמו "הממ... אני שבע מדי בשביל פרוסת עוגה. נראה לי שאזמין רק מאפין" (עזבו כרגע את הסבירות לכך שאדם יהיה שבע לאחר שאכל בבית קפה). כלומר, בשדה הסמנטי של המאפין ישנן משמעויות של קלילות, ואולי אף בריאות, לפחות ביחס לעוגה. אסוציאציות אלה כמובן הן מוטעות לחלוטין שכן לרוב, מאפין הוא פשוט עוגה במנז'ט. בנוסף, המאפין משדר התחכמות, עד כדי פלצנות, אך לרוב, ללא כיסוי. הרי עוגה בחושה פושטית היא עוגה בחושה פושטית, ושום מוסד קולינרי המכבד את עצמו לא ימכור לך דבר כזה. אבל אפה את הבלילה בעטרות נייר וקרא להם מאפינז, ופתאום מדובר במאכל מתוחכם ואפנתי שראוי לבוא בציבור ובתפריט. 


חוסר המהימנות של המאפין מאפיין גם את תוכו, גופו, ומהותו של המאפין (חחח אמרתי מאפין מאפיין). בהינתן מאפין, לא ניתן לדעת מהסתכלות עליו אם מדובר בפצצת שומן וקלוריות, או בחטיף קליל ומזין. האם ביצירה קינוחית מושחתת, או במוצר בריאות מנוקד בקרעי אצות ופולי סויה. עד שלא תנגוס בו לא תוכל לדעת אם יהיה רך ונימוח או יבשושי ומתפורר, קליל ואוורירי, או בעל מאסה כשל אחרון היסודות בטבלה המחזורית שיידבק לך לחיך ולא ירפה עד יומך האחרון. והבעיה הגדולה ביותר היא אוסף השילובים הבלתי הגיוניים בין שלל המאפיינים הללו. אתה יכול לקבל לידך מאפין שהוא גם יבשושי, גם כבד, גם עם טעם של אוכל בריאות, וגם משמין בטירוף. לא הגיוני! לא פייר! על כן, אני הכרזתי חרם על המאכל הנלוז הזה עד שיואיל בטובו להתאפס על עצמו. (יצויין שאת הטקסט הזה כתבתי לפני יותר משנה, לפני שהיה אופנתי להכריז חרמות על כל דבר שזז. סתם שתדעו).


עם זאת, אני מתפשרת לעיתים. כאשר לי יש שליטה על הנעשה, ואני קובעת את הטון - המאפינס האלה מבינים רק כוח אני אומרת לכם.
עבורי מאפין הוא חצי דרך בין מאפה בריאות לקינוח. הוא נותן מענה טוב כשבא לי משהו טעים אך לא מתוק מדי, שלא יעשה אותי יותר רעבה משהייתי לפני. אתם יכולים לראות את המאפינס הללו כקינוח בריא במיוחד, או ככמעט אוכל בריאות. אני בוחרת באופציה השניה ואוכלת אותם לארוחת בוקר - יש בהם סיבים תזונתיים מהקוואקר, ויטמינים וכאלה מהתפוחים, מעט סוכר ושומן יחסית, והקמח הלבן... טוב למי שבסדר עם זה, אין בעיה, למי שלא, אתם מוזמנים להכין מקמח מלא ולדווח איך היה (טרם ניסיתי בעצמי). אבל אז זה באמת יהיה אוכל בריאות (רעד קל אחז בי לפתע).
בקיצור, הם בריאים וזולים יותר מחטיפי בוקר למיניהם, אבל טעימים וממלאים יותר. הם קלים להכנה, ואפשר להכין אותם מראש, לשמור בפריזר ולהוציא בעת הצורך - הם יפשירו תוך כשעה, או שאפשר למקרגל (מלשון מיקרוגל, שורש מחומש) לכמה עשרות שניות.
עם כל זאת אני מבקשת בכל לשון של בקשה שלא לסמוך בעיניים עצומות על מאפין זר שאינכם מכירים, ועדיף לא לבצע בסביבתו תנועות חדות או פתאומיות. 

מאפינס תפוחים וקוואקר
מבוסס על: מתכון של Big Locust Farm Bed and Breakfast שמצאתי בשיטוטי באינטרנט
עלות: כ-11 ש"ח
כמות: כ-15 מאפינס

מרכיבים:
1 וחצי כוסות קוואקר (לא משנה איזה סוג)
1 ורבע כוסות קמח
1/4 כפית קינמון
1/4 כפית פלפל אנגלי
1/4 כפית ציפורן טחונה
1 כפית אבקת אפייה
¾ כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1 כוס רסק תפוחים 
1/2 כוס חלב או מים
1/2 כוס סוכר חום
5 כפות שמן
1 ביצה


הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את החומרים היבשים (קוואקר עד מלח).

מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.

אופים בתבנית שקעים (רצוי עם מנז'טים, או בתבנית סיליקון שמאפשרת חילוץ קל) בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, חום גבוה, במשך כ-20 דקות או עד שהמאפינס מזהיבים.