‏הצגת רשומות עם תוויות משבר אוכל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות משבר אוכל. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 24 בפברואר 2012

חרם צרכנים, מדריך למשתמש


אז קראתם בזעם את הכתבה על הפסק זמן, נשבעתם שלעולם לא תקנו יותר מוצר של עלית או שטראוס וגם שיתפתם לכל החברים בפייסבוק. מה עכשיו? 


אתם נכנסים לסופר יום למחרת, זועמים אבל אופטימיים, סמוכים ובטוחים ששום מוצר של עלית או שטראוס לא יעבור את מפתן העגלה שלכם. ואז אתם מסתכלים על רשימת הקניות: מילקי וניל ומוקצ'ינו, שמיניית אקטימל, רביעיית גמדים תות, חומוס אחלה 500 גרם, שוקו יטבתה, 2 גבינת סקי 5%, סימפוניה שום שמיר, שוקולד פרה, תפוצ'יפס ודוריטוס לטיול השנתי של הילד... הממ... 
פרי אקזוטי ומתנשא שפוגע בערכי הלכידות
של החברה הישראלית (התמונה מפה)
ולהזכירכם עוד שבועיים פורים. אתם הולכים להמשיך להחרים גם אז ולתת משלוחי מנות חפים מממתקי עלית, מכיף כיף עד מיני מקופלת? או שאתם הולכים להגיד שזה רק חד פעמי, שאין לכם באמת אפשרות אחרת ולהעמיס ערימת חפיסות שוקולד פרה כשאף אחד לא מסתכל?


על כל שיתוף שאני רואה בפייסבוק על החרם האחרון, אני רואה סטטוס של "הצרכן הישראלי טיפש ופראייר, והוא בחיים לא יצליח לעשות חרם".
אני לא חושבת שהצרכן הישראלי הוא טיפש ופראייר. אני פשוט חושבת שהוא לא מתורגל בלהחרים חברות ענק בעלות שליטה כל כך רחבה בשוק האוכל. 
לו היינו מחליטים מחר להחרים פסיפלורות (כי הם פרי אקזוטי ומתנשא שפוגע בערכי הלכידות של החברה הישראלית! או משהו), נראה לי שהצרכן הישראלי היה עומד בכך בכבוד. להחרים מוצר אחד זה קל. 
לעומת זאת, להחרים חברת ענק שמייצרת המוני מוצרים שכולנו צורכים באופן יומיומי, זה סיפור אחר לגמרי. זה לא בלתי אפשרי, אבל זה דורש הרבה יותר מהצרכן, שצריך לתכנן מראש, להתגמש ולוותר על מוצרים שהוא רגיל אליהם. 
אם אתם צרכנים שמסתפקים בקצת זעם בפייסבוק ושיחות סלון מיואשות, אתם מוזמנים להמשיך בשלכם, לקנות מדי פעם סניקרז במקום פסק זמן ולסמן וי. 
אבל אם אתם באמת רוצים להחרים חברת ענק, בין אם מדובר בשטראוס, בתנובה, באסם או בכל חברה אחרת, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשרוד את המחאה בלי שהמשפחה שלכם תחרים אתכם:


1. תעשו שיעורי בית 
בדיקה בתמונה שקיבלתם בפייסבוק כדי לגלות מאיזה מוצרים צריך להימנע זו התחלה טובה. אבל אם אתם באמת מחויבים לחרם טוטאלי, לכו לאתר האינטרנט של החברה, שם תוכלו למצוא רשימה של כל המותגים המשותפים וחברות הבת של החברה, כולל תמונות. יהיה קצת מגוכח אם תחליטו שאתם מחרימים מילקי ותקנו דני במקום.


2. תכנון מקדים זה שם המשחק 
עברו על רשימת הקניות שלכם לפני שאתם מגיעים לסופר, ואתרו את כל המוצרים ברשימה ששייכים לחברה שאתם מחרימים. אם  30% מרשימת הקניות שלכם נמצא כעת בחרם, אתם לא באמת תזכרו מה לעזאזל מותר לכם לקנות כשאתם בלחץ של הסופר, עם אנשים נדחפים מכל כיוון וילד בוכה בעגלה על למה אתם לא קונים את היוגורט שהוא אוהב.


3. חפשו את התחליפים 
זכרו שאין כמעט מוצרים ללא מתחרים בשוק. יש המון חברות קטנות יותר שהמוצרים שלהם נמצאים בכל סופר, שיעזרו לכם לשרוד את החרם בלי לוותר על האוכל שאתם אוהבים.
הנה כמה דוגמאות:
טרה - מייצרת חלב, משקאות חלב, מעדנים ומעדני קצפת, יוגורטים, גבינות ועוד.
כרמית - מייצרת שוקולדים, וופלים ועוגיות, שלל סוכריות ועוד.
מעדני מיקי - מייצרים חומוס, טחינה ומגוון סלטים אחרים, ומוצרי דגים מעושנים, כבושים וקפואים.
יש גם את המותגים הפרטיים של הסופרמרקטים כמו "מגה", "שופרסל" ו-"המותג" של רמי לוי.
לרוב תמצאו את המוצרים הדומים באותו איזור בסופר. אם אתם יודעים שאתם לא רוצים לקנות פסטה של אסם לדוגמא, פשוט חפשו קצת במדפים מסביב. סביר שתמצאו לפחות עוד חברה אחת שגם מייצרת את הפסטה שאתם מחפשים.


4. שתפו את המשפחה והכינו אותם נפשית 
אנשים נקשרים למותגים ולטעמים שהם רגילים אליהם, ילדים במיוחד. אתם לא יכולים לצפות שהם לא ישימו לב אם פתאום תתחילו לקנות חטיף ביסלי של חברה אחרת. מתכוונים להפסיק לילד את אספקת הגמדים ללא התראה מראש ועד להודעה חדשה? גם עופרה שטראוס תשמע את הצרחות. 
אם אתם רציניים לגבי החרמת החברה ומתכוונים להתמיד בכך, דברו עם המשפחה. ספרו להם שזה חשוב לכם, ובקשו מהם עזרה במציאת תחליפים שיספקו את כולם עד יעבור זעם. מי יודע, אולי תמצאו את עצמכם קונים פחות מוצרים מעובדים באופן כללי.


5. זה לא הכל או כלום 
ניסיתם תחליפים וזה פשוט לא אותו הטעם? יש מוצר שאתם באמת לא מצליחים להסתדר בלעדיו? זה לא סוף העולם. תמשיכו להימנע ממה שאתם יכולים, ואל תזרקו את כל הרעיון לפח רק בגלל שאתם לא מצליחים לעמוד בו במאה אחוז. אם אתם מצמצמים את קניית המוצרים מהחברה, אפילו אם אתם לא מצליחים להימנע מכך לגמרי, יש לזה ערך.


חרם שמח!

יום רביעי, 15 ביוני 2011

מחשבות על קוטג' ואחריות צרכנית

על התחריר של הקוטג' (קליט!) שמעתי אתמול בלילה. פתאום במבזק של עשר מדברים על חלב בקרטון, גבינה לבנה ומבצעים בסופר. עדיין לא הצלחתי להבין למה הנושא עלה לכותרות דווקא עכשיו, הרי מחאות בפייסבוק תמיד יש, והמחיר של הקוטג' הוא מזמן גבוה. אבל המחאה קיימת, הנושא עלה לסדר היום הציבורי, אז אני, כבלוגרית מוצלחת ומעצבת דעה (היי אמא!), מן הראוי שאגיד משהו בנושא.


אני מוצאת במחאה הזו צדדים חיוביים ושליליים. 
הצד החיובי הבולט בעיני הוא כמובן החרם הצרכני עצמו. אנחנו אלה עם הכסף ואנחנו יכולים להחליט איך להוציא, או במקרה הזה, לא להוציא אותו. חברה צרכנית אחראית יודעת להשתמש בכוח שלה, גם מול חברות גדולות המשוכנעות שהן יכולות לעשות ככל העולה על רוחן. אם אנחנו משחקים בשוק קפיטליסטי חופשי, אסור לשכוח שיש שני צדדים למשחק. ממחויבותינו למחות ולהפסיק לצרוך קוטג', או כל מוצר אחר, אם המחיר לא מוצא חן בעינינו. 


הצד השלילי שאני רואה במחאה הזו הוא בעיקר בשיח ובמנטליות שהיא יוצרת. קודם כל יש פאניקה: "הקוטג' עלה ל-8 שקל אי אפשר לחיות פה יותרררר!!!" "במדינת ישראל רעבים ללחם ותנובה ממשיכה לעשות עלינו קופה!!!1". חבר'ה! תנו לעצמכם שתי סתירות ותירגעו. מחיר הקוטג' עולה מאז שהוא יצא מפיקוח. אתם לא הולכים למות מרעב בגלל שמחיר הקוטג' עלה בכמה עשרות אגורות בשבוע האחרון. אם הצלחתם לשרוד עד עכשיו כנראה שזה לא מה שישבור אתכם. זוכרים את משבר העגבניות לפני חצי שנה? את המחסור העולמי באורז לפני שנתיים? עברנו את המשברים האלה (ואת הצנע. נראה לי שאז היה קצת יותר קשה), נעבור גם את זה. זריית פאניקה עושה רק רע לכולם, ומונעת מאיתנו לנהל דיון שקולים ועקרוני בנושא. אם כל מה שיצא מהסיפור הזה הוא שמחיר הקוטג' ירד במשך חודש עד שתשכח הסערה, אז לא עשינו כלום.


מלבד הפאניקה, אני לא אוהבת את רוח חוסר האונים שנודף מכל הסיפור הזה. אנחנו חיים במדינה מערבית עם סופרמרקטים מלאים כל טוב. יש בנמצא המוני מוצרים בריאים, מזינים וטעימים בסופר שיותר זולים מקוטג' (לנוחיותכם אביא כמה דוגמאות בהמשך). אם אנחנו כחברה רוצים להגדיר שקוטג' הוא מוצר יסוד ולהוריד את מחירו בהתאם, זה לגיטימי. אבל אל תקנו את הסיפור הזה שאין לנו בחירה, שתמיד דופקים אותנו, ושלאזרח הקטן אין סיכוי, רק כי מחיר הקוטג' עלה. "החברות הגדולות שולטות על הכל", "אי אפשר לחיות במדינה הזאת בלי להיות עשיר"... המטליות הזו, שמוותרת על האחריות האישית, מטריפה אותי. יש חלופות לקוטג'! אמנם המחירים עולים אבל עדיין אפשר לקנות אוכל בלא הרבה כסף. רק צריך להיות צרכן יותר אחראי ומודע. זה אומר להשוות מחירים, לעבור על חשבוניות, ולהתגמש בהעדפות שלנו אם משהו שאנחנו אוהבים נהיה פתאום יקר מדי. קנייה עיוורת, מתוך הרגל ובלי לחשוב על המחיר זה הרי זה מה שהכניס אותנו לכל הברוך הזה. מחיר הקוטג' מטפס, לאט אבל בטוח, מאז שהוא יצא מפיקוח. אז למה המשכנו לאכול אותו? כי אין לנו כוח להסתכל על המחיר? כי אנחנו לא רוצים להרגיש עניים? כי התרגלנו? 
ברגע שקונים את הסיסמאות האלה שאי אפשר לשנות את המציאות, שהכל אבוד ושאין סיכוי לחיות בלי מינוס, אנחנו מוותרים לעצמנו מראש. למה לי להתאמץ, להצטמצם, ולחסוך? למה לי לבדוק מחירים, לחשב עלויות ולמצוא חלופות? ממילא אני אהיה בחובות! 
"לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להיבטל ממנה". נכון, יש במדינה אי צדק, וחוסר שוויון, ופערים. יש התנהגות מונופוליסטית מצד חברות שאמורות להיות בתחרות ועוד שלל חלאים כלכליים שמקשים עלינו. אמת. זה לא מסיר את האחריות מכל אחד ואחת מאיתנו לעצמו ולמשפחה שלו - לחיות בתוך האמצעים ולא מעבר להם. גם אם זה אומר שצריך להצטמצם, להתגמש, ולשנות הרגלים. 
זה לא משחק מכור. זה אפשרי.


יאללה, רוצים רוצים תרגיל גמישות? בואו נמצא שלושה חלופות לקוטג' לחודש החרם הצרכני:
1. מוצרי חלב בפיקוח
אנחנו כל כך עסוקים לבכות על מר גורלנו כרגע ששכחנו שיש מוצרים שעדיין בפיקוח: 2.35 ש"ח לשמנת חמוצה, 1.58 ש"ח לאשל, 1.44 ש"ח לגיל. כולם ממש זולים, והולכים מעולה ליד החביתה.
(מישהו אמר לי להמליץ לקוראים לקנות אשל ולערבב לתוכו גרגרי טפיוקה, לקבלת מרקם דמוי קוטג'. אמרתי לו שזה נשמע דוחה, אבל לא יכולתי שלא ליידע אתכם קוראי היקרים למקרה שזה יעניין מישהו בכל זאת.)


2. חומוס
גם ישראלי למהדרין, גם ניתן לגיוון על ידי תוספות של עשבים, תבלינים, גרגרים ועוד. יש פה שלושה מסלולים, כולם זולים יותר מקוטג'. 
- אפשר לקנות חומוס מוכן, קילו עולה כ-15 ש"ח (להשוואה, קילו קוטג' יעלה לכם 32 ש"ח).
- אפשר להכין מגרגרי חומוס משומרים. הנה מתכון: http://www.chef-lavan.co.il/tabid/53/RecipeID/5206/default.aspx (הא הא, זה מהאתר של השף הלבן ששייך לתנובה).
- אפשר להכין מגרגרי חומוס יבשים. זה לוקח טיפה יותר זמן, אבל זה הכי זול והכי טעים. נסו את המתכון פה: http://humus101.com/?p=4


3. חזה עוף
כן, אני יודעת, זה לא ממרח. אבל אם אתם מחפשים חלבון דל שומן, חזה עוף הוא מקור מעולה לכך. חשבו על המחירים שניה - חזה עוף עולה בסביבות ה-20 ש"ח לקילו. קוטג' עולה 8 ש"ח ל-250 גרם, כלומר, 32 ש"ח לקילו. אתם קולטים? קוטג' עולה 50% יותר מחזה עוף. אז למה בדיוק ננעלנו על קוטג' כשאפשר לקנות עוף בפחות כסף, ולהכין איתו הרבה יותר דברים טעימים? במקום חביתה קוטג' וסלט לארוחת הערב, הכינו מוקפץ עם חזה עוף ומלא ירקות. גם זול יותר, וגם הכל בסיר אחד, כך שיש פחות כלים לשטוף. אפשר לגוון בתיבול עם רוטב סויה, שמן שומשום, חלב קוקוס, צ'ילי מתוק, חמאת בוטנים, עשבי תיבול שונים... 


לסיכום חברים, אל תאבדו תקווה. חשוב לעשות שרירים צרכניים, להתלונן ולהיאבק במחירים שלא נראים לנו, אבל אל תשתכנעו בסוף מכל התלונות. עליית מחירי הקוטג' איננה סוף העולם. אפשר לאכול טוב ובזול גם בלעדיו. 

יום רביעי, 20 באוקטובר 2010

כך תשרדו את משבר העגבניות, ותבשיל עדשים ועוף בתיבול הודי

ימי שרב כבדים היו בקיץ. חלקים גדולים מיבולי הפירות והירקות נפגעו. מחירם של העגבניות, המלפפונים, ועוד כמה וכמה גידולים, עלה בעשרות אחוזים.
על כן, תושבי המדינה החליטו, באופן שקול ורגוע, שבמקום להתגמש קצת עד שהענף יצליח להתאושש, עדיף להיכנס להיסטריה רבתי. התקשורת כהרגלה ניפנפה בחדווה בלהבות, כשהיא מנפקת כותרות מזדעזעות מהמצב הנפשע; כותרות אדומות וזועקות, כאילו בזות באדמימותן לעגבניות הירקרקות בסופר שעולות כעת פי 2 מעיתון יומי.


אבל אנחנו פה ב"בישול בזול" שומרים על קור רוח נכון?
(כולם: נכון!)
אנחנו לא ניתן לשרב, למחירים, ולהיסטריה המלובה לעלות לנו לראש, נכון?
(כולם: נכון!!)
כולנו אנשים יחודיים בעלי אופי ורצון עצמאי נכון?
(כולם: נכון...?)
יופי!

אז המפתח, כפי שציינתי לעיל הוא גמישות. ככל שתיטיבו למעט בצריכה ולמצוא אלטרנטיבות זולות יותר, כך תצאו עם יותר כסף בכיס.

שלב ראשון: אתם לא באמת צריכים לאכול עגבניות ב-12 שקל לקילו, או בכלל. בואו ניכנס לפרופורציה- אבותינו (מי מבינינו שאינו ממוצא נייטיב-אמריקאי) הצליחו לשרוד את אלפי השנים לפני גילוי אמריקה וייבואה של העגבנייה לעולם הישן, ללא אף עגבניה (ראו תמונה לעיל). אני מאמינה שמי שרוצה יוכל לשחזר את המעשה ההירואי הזה גם היום, לפחות לתקופה קצרה. אז בואו נחגוג כמו ב-1492! רטרו קולינרי באקסטרים ווהו!

פוחדים שתמותו מצפדינה או בריברי ללא סלט ישראלי? אתם לא. רק תוודאו שאתם מוצאים כמה תחליפי ירק ראויים. גוונו בפירות ובירקות שעדיין עולים פחות מ-10 שקל לקילו, והגוף שלכם לא ירגיש דבר. לנוחיותכם, אתמול כשעשיתי קניות עשיתי רשימה של כל הירקות והפירות שעולים פחות מ-10 שקל לקילו: דלורית, בצל, פומלה, פומלית, אשכולית, תפוזים, בננות, תפוחים, לימון, חסות למיניהן, גויבה, תירס טרי, סלק, תפו"א, כרוב, קישואים, חציל, גזר, סלרי, פלפל, וכן, גם מלפפונים ועגבניות (אם כי העגבניות באמת היו ירוקות). אתם עדיין חושבים שתמותו ממחסור בויטמינים?
יצויין שאת הקניות שלי אני עושה ב"רמי לוי", אני לא יודעת מה המצב ברשתות אחרות.

לא השתכנעתם? חייבים עגבניות? למזלכם, עגבנייה היא הירק הפופולרי ביותר לשימור. יש לכם בסופר עשרות מ"ר של נדל"ן מדפים המוקדשים לעגבניות משומרות למיניהם. לא כמו טרי? נכון. אבל עדיף מכלום. רכשו לעצמכם כמה קופסאות של עגבניות בתצורות שונות, הכינו מרק עגבניות, רוטב עגבניות, תבשילי עגבניות... האמינו לי, אתם תתגעגעו פחות.
ואל תבלעו את מסע ההפחדות נגד פחיות שימורים מרושעות עם כימיקלים מרושעים, בלי להשתמש בקצת חשיבה ביקורתית. בני אדם משמרים אוכל מימים ימימה, ואין שום דבר רע אינהרנטית באוכל משומר. אם אתם דואגים לבריאותכם, פשוט קראו את רשימת המרכיבים. בעגבניות הקצוצות שקניתי אתמול היה: עגבניות, מים, מלח, ורסק עגבניות. זהו. שום טריסודיום פוספט, מגנזיום גלוטמט או E-314159265.

אנחנו רגועים יותר עכשיו? יופי.

אז המתכון של היום, שבימים טרופים אלו יעשה שימוש בעגבניות משומרות, הוא מתכון אידיאלי לאנשים שקצרים בזמן וכסף, אבל שעדיין רוצים ארוחה אמיתית, משביעה ובריאה. יש פה ירקות, עדשים, קצת עוף, ותיבול הודי שלא מהעולם הזה, שהופך כמה מרכיבים צנועים לארוחה עם אמירה. רשימת התבלינים פה ארוכה למדי, אבל אל תיבהלו. מה שאין לכם, פשוט וותרו, והוסיפו קצת אקסטרה ממה שכן יש. כל תת קבוצה של התבלינים המוזכרים תנפיק גם היא אחלה תבשיל. כמובן שאני ממליצה כן לנסות ולהשיג את כל התבלינים. שימוש בתיבול מעניין זו דרך מצויינת וזולה יחסית להפוך מרכיבים פשוטים לארוחות מעניינות שכיף לאכול (טיפ מס' 3).
תבשיל עדשים ועוף בתיבול הודי

מבוסס על: מתכון של Petrina Verma Sarkar שבפורסם ב-about.com עם כמה וכמה שינויים שלי
עלות: כ-18 שקלים
כמות: יספיק למנה עיקרית לכ-5 סועדים.

מרכיבים
3 כפות שמן לטיגון
1 כפית זרעי כמון (אם אין אפשר לוותר)
2 בצלים בינוניים קצוצים
1 כף ג'ינג'ר טרי קצוץ
3 שיני שום קצוצות
2 כפות כוסברה יבשה (האבקה, לא הטרייה)
1 כפית כמון
1/2 כפית כורכום
1 כפית אבקת צ'ילי (אני השתמשתי בפפריקה חריפה)
1 כפית גראם מסאלה
1/2 כפית מלח
4 עגבניות קצוצות, או פחית עגבניות קצוצות משומרות
1 קישוא
200 גר' חזה עוף חתוך לקוביות
1 כוס עדשים כתומות
2 וחצי כוסות מים

הוראות הכנה
בסיר שיכול להכיל את כל הכבודה שהוזכרה לעיל מחממים את השמן על חום בינוני ומטגנים את זרעי הכוסברה עד שהם משנים את צבעם, 2-3 דקות.
מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהבצל מתחיל להזהיב.
מוסיפים את השום והג'ינג'ר ומטגנים דקה
מוסיפים את התבלינים: כוסברה עד מלח ומטגנים תוך ערבוב 3-4 דקות עד שהריח מתחיל לעלות מהם. זהירות לא לשרוף אותם!
מוסיפים את העגבניות, העוף והקישוא, ומטגנים 2-3 דקות.
מוסיפים את העדשים והמים, מביאים לרתיחה, ומבשלים מכוסה עד שהעדשים רכים, כחצי שעה, אולי יותר (לא נורא אם מבשלים יותר מדי. ככה זה יותר אוטנטי).
מגישים בקערות עם אורז לבן.