חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן ורגשות אשמה של שבועות

חג השבועות גורם לי לרגשות אשמה. לא בגלל עוגות הגבינה, המוקרמים והפשטידות, הו לא. הם נפלאים, והבטחתי לעצמי לעולם לא להרגיש אשמה בגלל אוכל. רגשות האשמה שלי הם הם מהסוג הרליגיוזי. רוב היהודים הטובים שומרים את רגשות האשמה שלהם ליום כיפור, או לפחות ליום אחרי ההוללות השיכורה של פורים. אבל אצלי הטריגר הוא דווקא שבועות. חג קטן, אבל עם כל כך הרבה ציפיות ומטען שאי אפשר לעמוד בזה.

הכל מתחיל עם ספירת העומר. אני יכולה לספור על 2 אצבעות את מספר הפעמים שספרתי את העומר מההתחלה ועד הסוף, מפסח עד שבועות, בלי לשכוח אף יום. כבר במצווה שנועדה לבנות את המתח לקראת החג, ושצריך סה"כ 20 שניות ביום כדי לקיים אותה, נכשלתי (אבל בנתיים השנה אני עדיין במשחק!). 

אז יש את עניין הלימוד עד הבוקר. מנהג ישראל מימים ימימה הוא להישאר ערים וללמוד תורה כל הלילה בחג השבועות, אבל אני לא טיפוס שבנוי ללילות לבנים. בשעה 1 בבוקר אני כבר מנקרת קשות, ובדרך כלל עד 2-3 בבוקר אני נשברת והולכת הביתה לישון. בבוקר למחרת אני כל כך עייפה שאני קמה בקושי לתפילה, אם בכלל. אז מה עשיתי בזה? גם לא למדתי כל הלילה, וגם לא הייתי בבית כנסת בבוקר. כשהייתי צעירה ומטומטמת עוד הצלחתי להישאר ערה כל הלילה ואף לקנח בתפילת ותיקין בכותל או בטיילת. כנראה הורמוני ההתבגרות החזיקו אותי ערה (כמדומני שבשנה אחת למדנו לבגרות בתנ"ך. לימוד תורה זה לימוד תורה!). אבל גם אז נוכחותי בתפילה היתה פיזית בלבד שכן מהר מאוד הסידור היה נשמט מידי ומלמולי התפילה התחלפו בנחירות קלות. לא נראה לי שאי פעם שמעתי כמו שצריך את מגילת רות. אני תמיד מאחרת מדי או ישנה מדי.

גם הלימוד עצמו גורם לי לרגשות אשמה. מי שחגג שבועות בירושלים מכיר את האופי המיוחד של הלילה הזה - מאות אנשים לבושי חג מסתובבים ברחובות ומתדפקים על דלתות בתי הכנסת והמתנ"סים. כולם באים לשמוע את גדולי הרבנים, הפרופסורים, המחנכים, ואנשי המעשה דורשים בתורה. כל מרכז קהילתי מתהדר במרצים המרתקים ובשיעוריםהמקוריים והפרובוקטיביים ביותר, כדי למשוך את הקהל אליו. ובכל מקרה יש לצפות שתהיה במקום פינת קפה ועוגה מהודרת, שתאפשר ללומדים המסורים לחדש כוחות. אממה, מרוב הרצון שלי לתפוס את השיעור ההוא במרכז בגין, ואת המרצה הזה במתנ"ס בתלפיות וכמובן את הלימוד המעניין בחברותות ביקר, אני מבלה את רוב הערב בלכתת רגלי בין שיעורים שהתחילו לפני רבע שעה או שיתחילו רק בעוד 45 דקות ועכשיו צריך כבר לחטוף איזה עוגייה לדרך וללכת לתחנה הבאה בלו"ז. הרבה יותר מדי הליכה ואכילה, מעט מדי תורה. 

בשנים האחרונות הבנתי שעל אף הפיתוי שמציב בפני לוח השיעורים המרוכז שמתפרסם בעיתון, אם אני רוצה ללמוד, אני צריכה לבחור מקום אחד ולהישאר בו. רצוי שגם יהיה איתי משהו ללמוד בעצמי, למקרה שלא ארצה לשמוע עוד שיעור על נעשה ונשמע לעומת כפה עליהם הר כגיגית או יחסם של חז"ל לגר.

עכשיו יש לי ביזולית קטנה, שמחזיקה אותי ערה בלילות יותר משכל שיעור פרובוקטיבי אי פעם החזיק אותי. רבנים ופרופסורים למדעי היהדות בדרך כלל לא בוכים ומחרחרים כשאני נרדמת להם בשיעורים. אבל זה אומר שאני כנראה נשארת בבית השנה ולא עושה סיבובי בתי כנסת. אולי, אם אהיה מרותקת לבית עם ערות כפויה של כמה וכמה שעות באמצע הלילה, ואם תהיה לצידי איזו מסכת קטנה או ספר עיון, אולי אצליח השנה באמת ללמוד משהו משמעותי.

טוב נו, אני לא באמת יכולה להגיע לשבועות בלי לפרסם איזה מתכון עוגת-גבינה-י. הפעם חיתוכיות עדינות בציפוי עשיר של גבינת שמנת ושוקולד לבן. הבצק פשוט למדי, משהו בין עוגיה לעוגה, ומבוסס על מתכון שמסתובב באינטרנט לעוגיות Lofthouse. מדובר בעוגיות רכות רכות ותעשייתיות תעשייתיות שנמכרות בסופרים בארה"ב, בציפוי נדיב של קרם חמאה צבעוני וספרינקלז. אין לי כוח לרדד בצק ולקרוץ עוגיות בצורות, אז החלטתי לשטח אותו בתנור ולחתוך אחר כך לפרוסות. את ציפוי קרם החמאה החלפתי בציפוי שמבוסס על גבינת שמנת, עם שוקולד לבן בשביל הטעם והייצוב. המתכון קל להכנה, אפילו לא צריך מיקסר, ויחסית לרוב העוגות שמתפרסמות לקראת החג, הוא די שפוי בכמויות הגבינה/חמאה/שוקולד. עוד 2 נקודות אחרונות:
- גבינת שמנת טבעית קונים במעדנייה לפי משקל, אצלנו עולה סביב ה-3.5 ש"ח ל-100 גרם. אפשר גם לקנות אותו בדמות גבינת נפולאון, אבל אז זה יוצא יותר יקר. אם אתם קונים נפולאון שימו לב שבאריזה יש 225 גרם.
- את הבצק יש לאפות רק עד שהוא מתחיל ממש טיפה להזהיב בקצוות ולא יותר. אחרת הוא מתייבש והוא פחות רך וכיפי.

חיתוכיות גבינה ושוקולד לבן
מאת: בישול בזול
עלות: כ-20 ש"ח
כמות: כ-24 חיתוכיות

מרכיבים
לבסיס:
75 גרם חמאה רכה
2/3 כוס סוכר
1 ביצה
1 כפית תמצית וניל
1/2 כוס שמנת חמוצה
2 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/4 כפית סודה לשתייה
1/4 כפית מלח

לציפוי:
100 גרם שוקולד לבן
2 כפיות חלב

200 גרם גבינת שמנת טבעית בטמפ' החדר
6 כפות אבקת סוכר


הוראות הכנה
מכינים את הבסיס: מקציפים במיקסר או מערבבים נמרצות עם מזלג את החמאה והסוכר. מערבבים פנימה את הביצה, אז את הוניל והשמנת החמוצה. מוסיפים את יתר מרכיבי הבסיס (קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח) ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה. מרפדים תבנית בינונית שטוחה (בערך בגודל של דף A4) בנייר אלומיניום או נייר אפייה, ומשמנים היטב. משטחים את הבצק בתבנית בעזרת אצבעות משומנות (הבצק די דביק, זה השלב המעצבן במתכון, אבל עם אצבעות משומנות זה לא נורא). תתקבל שכבה דקה למדי של בצק, אל דאגה, הוא יתפח בתנור.
אופים בתנור שחומם מראש לחום בינוני, 180 מעלות, במשך כ-10 דקות, רק עד שהמאפה מתחיל להזהיב בקצוות. אתם רוצים להוציא אותו ממש כשהוא מתחיל לשנות את צבעו והוא עוד לבן ברובו. אם נותנים לו להזהיב הוא כבר יתחיל להתייבש.
בזמן שהבסיס מתקרר מכינים את הציפוי: מחממים במיקרוגל את השוקולד הלבן והחלב בפולסים של 20 שניות, עד שהחלב החם מתחיל להמיס את השוקולד (בדרך כלל לא תצטרכו יותר מ-2 פולסים). מערבבים בעדינות עד שהשוקולד מומס.
בקערה נפרדת מערבבים את גבינת השמנת ואבקת הסוכר. מערבבים את השמנת בהדרגה לתוך השוקולד המומס. ושופכים/מורחים את הציפוי מעל הבסיס המקורר. אם הציפוי עבה מדי אפשר לדלל עם מעט חלב.
מעבירים למקרר במשך שעה כדי לתת לציפוי להתייצב, פורסים לריבועים, ומגישים.
את השאריות (?!) שומרים במקרר.