קראתם לי?

אז מה, אפוקליפסה אה?

היי כולם, נעים מאוד, בישול בזול. זוכרים? 

אנחנו עדיין בניכר, באחד ממוקדי ההתפרצות של קורונה בארה"ב, שוב מגלים עד כמה מערכת הבריאות פה כושלת. כבר שלוש שבועות בלי מסגרות סדירות לילדים, עובדים מהבית ומשעשעים 3 קטנים תוך כדי. כיף כיף! 

מצד אחד, אנחנו מותשים ואין לנו שניה לעצמנו. זה כמו אוגוסט ויום כיפור ומילואים ביחד. תמיד אחד מאיתנו עובד והשני משעשע, מנענע, מנקה, מרגיע, מפריד בין הניצים, מתפעל, מדבג את הזום, מנקה, מבשל, מאכיל, משכיב ומנקה. וכשהחגיגה נגמרת והילדים ישנים, משלימים שעות עבודה באטרף ומתארגנים לעשות הכל שוב מחר, עד אינסוף.

מצד שני, על מה לעזאזל אני מתלוננת?? כולנו בריאים, לא פיטרו אותנו, אנחנו לא רופאים שנלחמים בחזית, אנחנו לא מבוגרים או עם מחלות רקע וחוששים לחיינו. כולה תקועים בבית, ביחד, עם הילדים שבחרנו להביא לעולם.

אז אני נעה בין עייפות, לסטרס, לרגשות אשמה, לפחד של מתי זה יכה בנו באמת ולא רק בכותרות המפחידות בחדשות.

עשיתי את הטעות של לקרוא עכשיו עם הגדולה את סדרת ספרי בית קטן בערבה. בעקרון, אחלה סדרה, מעניינת ומלמדת. אבל כשקוראים את החורף הארוך תוך כדי שמשתוללת בחוץ מגפה כלל עולמית וכולם מרוקנים את מדפי הסופרים, המחשבות מתרוצצות בראש על משפחה שגוועת לאיטה ברעב, חסרת אונים אל מול איתני הטבע… ובכן, יש לי מספיק סרטים לאכול בימים אלה, תודה.

מה שכן, זה נתן לי ראייה קצת יותר אופטימית לגבי מה צריך כדי לשרוד בעת צרה. משפחת אינגלס, בת שש נפשות, שרדה חורף שלם על כמה שקים של חיטה וקמח, וקצת תפוחי אדמה ושעועית. לקראת הסוף נשאר להם רק חיטה, אותה הם טחנו ידנית מדי יום כדי להכין לחם מעאפן. גם הפחם נגמר והם חיממו בקושי את הבית עם חציר, ורק בשעות היום, כשבחוץ מינוס ארבעים מעלות. וכשאני חושבת על זה, לא נראה לי שהיה להם שירותים בתוך הבית. בררררר!! ובטח שלא היה להם נייר טואלט. אם כי כל עניין השירותים לא הוזכר כלל, לפחות לא בשמונת הספרים שכבר קראתי. האמת שאני קצת מוטרדת מההתעלמות המופגנת מנושא חשוב זה, בהינתן שקראתי לפרטי פרטים איך הם עשו בערך כל דבר אחר עלי אדמות - חליבה, חביצה, בישול, תפירה, ניקיון, חקלאות, בניין, עיבוד פרוות, עישון בשר דוב…

 בכל מקרה, בהחלט יכול להיות גרוע יותר, ובהינתן התפוררות החברה המודרנית, נוכל כנראה לשרוד עם מלאי של קמח, שמן וקטניות, ואין צורך לרוקן את הסופר.

הקורונה הזאת העירה את שד הבישול בזול מרבצו. יש לנו מקרר ומזווה ומלאים, אבל מה יהיה עם שרשרת האספקה בחודשים הקרובים? הסופר הכשר שאני בדרך כלל מזמינה ממנו ביטל את המשלוחים, צריך לקנות במקומות יקרים יותר. ומה אם המחירים יעלו עוד? מה אם לא יהיה בכלל בשר ועוף לפסח? אני לא יודעת מה לחשוב. 

בינתיים אני נוטה לצמצם, את זה אני יודעת לעשות. אנחנו דווקא לא אוכלים יותר מדי אוכל מזווה כרגע - כל עוד יש פירות וירקות ומוצרי חלב בסופר, אני מעדיפה לאכול טרי, ולא לגעת באספקת האפוקליפסה. למעט החמץ. פתאום זה בכלל לא אתגר לסיים את כל החמץ כשכולנו בבית לכל הארוחות. היי ילדים! רוצים עוד פסטה? בטח שכן! זה הדבר היחיד שאתם אוכלים!

מתאים לכם מתכון? בעיקרון נראה לי שמי שנשאר פה מקוראיי הקבועים ככה"נ מעוניין יותר בדאחקות מאשר במתכונים, אבל יאללה, בכל זאת בלוג אוכל פה. כשאני תקועה בבית עם ילדים בררנים, אני משתדלת להכין לעצמי אוכל קצת יותר בריא, כדי שלא אחיה רק על פסטה. אני נוטה כרגע לכיוון תבשילי דגנים וירקות שאפשר להכין מהר, ולאכול עם כל מיני תוספת. במסגרת חיסול החמץ מצאתי גריסי פנינה, והכנתי מהם תבשיל פשוט, חביב וממלא שהיווה תוספת לארוחת שבת, ואז מנה עיקרית עבורי במשך כמה מימות השבוע. הוא השתלב יפה במיוחד עם אבוקדו ולימון כבוש. אם כי, מה לא משתלב יפה עם אבוקדו ולימון כבוש?

תבשיל גריסי פנינה ועגבניה

מאת: בישול בזול

עלות: די נו, 2$ אולי? עזבו אותי באמא'שכם

כמות: 4-6 מנות

מרכיבים

2 כפות שמן זית

1 בצל, קצוץ גס

2 עגבניות חתוכות לקוביות

1 שן שום

1 כפית מלח

1 כוס גריסי פנינה, שטופים

2.5 כוסות מים

הוראות הכנה

מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא מתחיל להזהיב. 

מוסיפים את העגבנייה והשום ומטגנים עוד דקה. 

מוסיפים את יתר המרכיבים, מביאים לרתיחה ומבשלים 30-40 דקות, עד שהגריסים רכים.

חלאס אין יותר סטיילינג. תתמודדו