יום רביעי, 20 במרץ 2013

איך לא לפשל במטבח לעולם


זה היה אמור להיות אכיל
כשאנחנו דוהרים אל עבר מפגן הקולינריה השנתי שהוא ליל הסדר, אני רוצה לעצור לרגע ולדבר דווקא על כשלונות במטבח. אוכל מפוייח או נא, טעמים מוזרים, מרקמים משונים, פגיעות ברכוש, בגוף או בנפש, הכל יכול לקרות במטבח. ככל שאתם בשלנים מנוסים יותר, כך תוכלו להנהן בהסכמה ובהזדהות על יותר סעיפים ברשימה הנ"ל. אני עשיתי את כולם! כבוד!

נתחיל בספויילר, התשובה לשאלה בכותרת "איך לא לפשל במטבח לעולם" היא בפשטות, לא להיכנס לשם בכלל. אפילו אם תיכנסו רק כדי להביא את המלחייה, אתם עלולים להיתקע בפינה של השיש, או להחליק על הבלטות ולשבור משהו. חבל. אם אתם טיפוסים פרפקציוניסטים ששונאים כישלונות, אמצו תחביב פחות מסוכן, כמו מקרמה. במילא אף אחד לא יודע מה זה מקרמה ועל כן אף אחד לא ידע לזהות אם נכשלת או לא.

היום, בטרם תיכנסו ללחץ הכל-חייב-להיות-מושלם-לליל-הסדר אני פותחת בפניכם את מאגר הכשלונות האישי שלי. זה שאני בלוגרית וחובבת בישול לא אומר שאני לא נכשלת. להיפך, ככל שמבלים יותר זמן במטבח, ככה מעלים את הסיכוי לנפילות קשות במיוחד. 

הכל התחיל בפרוייקט האפייה העצמוני הראשון שלי. החלטתי להכין בראוניז על פי מתכון הבית, אותו עזרתי, או יותר נכון, "עזרתי", להכין עשרות פעמים. התוצאה הייתה דיקט דק, שטוח, ועם קראנץ' מטריד של סוכר שפירוש לא התמוסס בתערובת. לא נראה לי שזה מנע ממני לזלול את מעשה ידי להתפאר.

פעם ראשונה שהכנתי רוטב קרמל, אי שם בשנות העשרה לחיי, הוצרכתי לערבב שמנת רותחת עם סוכר רותח. מה חבל שיש הפרש של עשרות מעלות בין חומו של שמנת רותחת (=חם מאוד) וחומו של סוכר רותח (=סופר חם אין דברים כאלה), מה שגורם לנוזלים לשחרר אנרגיה בפתאומיות ולקפוץ לכל מקום כשהם נפגשים. התוצאה - כוויה באגודל שצלקתה נשארה עד היום, ופחד מדברים חמים. זה נחשב פגיעה בנפש נכון?

מוס קרמל (יש לי בעיה עם קרמל...) שהוכן על פי הוראותיו המדוקדקות של ספר הקינוחים של הקורדון בלו. הג'לטין איכשהו לא התערבב כמו שצריך, נפגש עם הקרמל שאף הוא לא התערבב לחלוטין, ויצר מעין טקסטורה של מדוזה. באמת, מוס מדוזה. היא טעים, אבל המרקם היה כל כך מטריד שפשוט היה בלתי אפשרי לאכול את זה. אפילו סבי, ניצול שואה שידוע בקרב המשפחה כהכי לא בררן שיש - אוכל מפוחם, אוכל על סף הקלקול ומעבר לו, זה לא מטריד אותו. אז אפילו סבא, לא הצליח לאכול את זה.

מכירים עוף חמוץ מתוק? אז אני ייצרתי איכשהו עוף מר מתוק. הרבה פעמים ראיתי ששמים פרוסות של לימון בתוך עוף וחשבתי כי טוב. אני לא יודעת מה קרה אבל הלימון שחרר לתוך הרוטב מרירות נוראית שהרס את העוף ומצאנו את עצמנו עשר דקות לפני שבת מחממים נקניקיות מהפריזר.

אולי הכישלון הכי דרמטי שלי, וללא ספק הכי מתועד, היה הניסיון שלי להכין ג'לי תפוחים. רציתי להכין סוכריות גומי ביתיות, כמו האלה שקונים לפי משקל בסופר או בשוק. לכאורה המתכון היה נראה קל. מרתיחים מים סוכר וג'לטין, מערבבים פנימה תמצית טעם וצבע, מקררים ופורסים. אהא. זה מה שיצא מזה.

יאמי
אם חשבתם שתוצאה כזו תגרום לי לזרוק את מעשה ידי בבושת פנים, אתם פשוט לא מכירים אתי. הבאתי את תבנית הג'לי הסרבנית למפגש חברתי ונתתי לכולם להתרשם, לטעום ולתקוע בג'לי סכינים בניסיון לחלץ אותו מהתבנית. היה מצחיק, אבל ג'לי אכיל לא יצא מזה. מכיוון שאני כמובן גאה בכל בישולי, גם באלה שלא בדיוק יצאו כמו שצריך, העליתי את אלבום התמונות המתעד את מאבק הג'לי העיקש לפייסבוק. הפלא ופלא, גם פייסבוק בכבודו ובעצמו פירגן לי על היצירה. תודה פייסבוק, חיממת לי את הלב.
יש גם כשלונות פחות דרמטיים. הרבה דברים שפשוט לא יצאו טעימים (אני מדברת עליך קארי סלק), או שיצאו טעימים, אבל רק לדעתי (אני עדיין חושבת שהעוף האפריקאי בעגבניות וחמאת בוטנים היה טעים לאללה. חבל שהייתי היחידה...). יש כמובן את האורז ששכחנו על הגז (יום וחצי של חלונות פתוחים באמצע נובמבר עד שהריח השרוף התפוגג), כמה עוגות אפויות מדי או לא אפויות מספיק, כמה תבשילי בשר במרקם מסטיק, כמה פשטידות הדומות לקיא באופן מחשיד... באמת אי אפשר להיזכר בהכל.
האחרון, לפני שבוע וחצי, היה עוגת רולדה שניסיתי להכין עליה קישוטים בעזרת צביעה של מעט מהבצק בקקאו והזלפה של דוגמאות על התבנית בבצק הכהה לפני שיטוח יתר הבצק בתבנית. לרולדה הראשונה זה באמת עבד. השניה... ובכן, ייתכן שכניסת שבת מצאה אותי יושבת ליד השולחן מנשנשת ערימת קרעי עוגה שנדבקו למגבת ולנייר האפייה עם זיק של טירוף בעיניים. 

מה שאני מנסה להגיד פה זה שטעויות קורות לכולם, והרבה. אם תפחדו מהם לעולם לא תוכלו לבשל. אל תתנו לפחד לשתק אתכם, הצטרפו לחגיגה. במקרה הטוב, יצא לכם משהו טעים, במקרה הרע, פייסבוק ירד עליכם, אבל היי, לפחות קיבלתם אחלה סיפור.

אין על הפוסט הזה מתכון, כי לא רציתי להלאות אתכם בעוד דיבורים. האיש הציע שאעלה מתכון ש"אי אפשר להיכשל בו" אבל אפילו כוס מים אפשר להפיל ולשבור. שלא לדבר על עגבנייה שיכולה להשפריץ לכם בעין, או קופסת טונה שיכולה לחתוך את האצבע בעת הפתיחה...

קבלו את הפוסט הזה כפוסט עידוד. אם אתם מתעסקים במטבח ודואגים להאכיל את האנשים שאתם אוהבים, בין אם אתם נהנים מזה ובין אם לא, בין אם אתם טובים בזה ובין אם לא, אתם עושים עבודת קודש ומגיע לכם כל הכבוד. 

בשלנים, תנו לעצמכם מחיאות כפיים!

אז מה הכשלון הכי מזעזע שלכם במטבח? שתפו! 

22 תגובות:

  1. אח! זה הפוסט האהוב עליי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פשוט מצויין. מצויין!!!

    אחותי עדיין זוכרת את החביתה הראשונה שהכנתי לה שהיתה בעיקר שמן וקצת ביצה. היא לא מוכנה לשמוע על חביתות ממני... .

    אוי אוי בישול בזול- הפוסט בא בזמן.

    השבמחק
  2. בארוחה הראשונה ש-כ-ל המשפחה של בעלי הייתה אצלנו, הכנתי עוגת לימון עם מרנג מעל.
    כל הזמן כולם החמיאו לי שהשתמשתי בוניל אמיתי כי הם רואים את הגרגרים...
    ורק אח"כ כשהדחתי כלים הבנתי שגירדתי קצת טפלון מהסיר כשעירבבתי את הקורנפלור לתוך העוגה עם המקציף...
    לא וניל ולא נעליים.
    :)

    השבמחק
  3. פחח, עגבניה בטוסט הרבה יותר חמה מסוכר...

    השבמחק
  4. טוב, הרסת אותי מצחוק. הקטע עם קריפטון - ענק!
    לי היתה פשלה לפני כמה חודשים. החלטתי להכין פיננסייר. הפרדתי בין החלמונים לחלבונים, נתתי להם שעתיים מנוחה וסגרתי עם אמא שלי שתשתמש בחלמונים בשביל הטיגונים כדי שלא יהיו שאריות. התחלתי לעבוד ובשניה האחרונה לפני הוספת החלבונים קלטתי שהתבלבלתי. לעצמי השארתי את החלמונים ולאמא שלי מסרתי את החלבונים. נכנסתי ללחץ רק מהפדיחה. עוגיונט הרגיעה אותי וזה הסתיים בשבירה של עוד כמה ביצים, הכנת פיננסייר והרבה בצק פריך עשיר בחלמונים שנכנס להקפאה ביום חמישי בלילה. אהה, וגם היתה את הפעם שניסיתי להכין עוגיות והחלטתי להחליף את החמאה בשמן. מהתנור יצא דיקט שרוף... מאז כבר למדתי מתי אפשר להשתמש בשמן ובכמה שמן...

    השבמחק
  5. לביבות תירס. במקום להיות מטוגנות - בטוסטר אובן. במקום עם קמח רגיל - עם קמח מלא. יצא זוועתי ומחפיר :)

    השבמחק
  6. יש לי שתי תאונות מטבח ידועות לשמצה, ושתיהן אירעו בתיכון.
    באחת הכנתי קוסקוס (כזה משקית) ושמתי *הרבה* יותר מדי תיבול. הקוסקוס יצא... כתום-חום.
    בשניה הכנתי תבשיל קישואים ומשהו נדפק במכסה של הפלפל השחור ונשפכה תלולית נכבדת.
    בשני המקרים האלה הבנאדם היחיד שהסכים לטעום מהזוועות הייתה חברתי הנאמנה בת ציון, שסיימה הכול כמו גיבורה ועד עצם היום מתעקשת שזה היה טעים.
    אחרי כמה שנים היא התחתנה עם אחי הגדול.
    אני לא בטוחה מה המסקנה כאן.

    השבמחק
  7. טוב, בוא נראה:
    מאפינס אוכמניות בצבע ירוק - מסיבות שלא ברורות לי עד היום, חלק מהמאפינס יצאו מהתנור בצבע סגול-כחול (הגיוני) וחלק בצבע ירקרק (???). כנראה ריאקציה כימית כלשהיא... חייבת לציין ששתי הנגלות היו טעימות...
    עוגת גזר לא אפויה - בפעם הראשונה שהגעתי להורים של בנזוגי, מרוב רצון להרשים הוצאתי את העוגה מוקדם מדי מהתנור, רוב החלק התחתון היה פשוט לא אפוי מספיק. עם כל חיבתי ל-raw food זה היה קצת יותר מדי.
    חביתות - פשוט לא מצליחה להכין אותן בחתיכה אחת. יחי המקושקשת.

    תודה על פוסט משעשע שהגיע בדיוק בזמן!

    השבמחק
    תשובות
    1. גם לי מאפינס פירות יער יצאו ירקים. אבל אחרי יום הם הפכו לחומים ומאוד טעימים

      מחק
  8. אני הצלחתי לעשות פעם מרק כחול.
    זה היה מרק מכל מיני ירקות שהיו בבית, ביניהם כרוב סגול ועוד משהו שכנראה היה בסיסי והמרק קיבל צבע כחול עז (כשבתוכו צפים גרגרי תירס צהובים וקוביות גזר כתומות).
    הטעם היה דווקא בסדר אבל אף אחד חוץ ממני לא הסכים לטעום, זה פשוט היה יותר מדי מוזר....
    בפעם אחרת ניסיתי לעשות קרם קרמל ולא הבנתי למה כשאני מחממת את הסוכר הוא לא הופך לקרמל. רק כשטעמתי גיליתי שזה היה מלח, מה שדי מסביר את העניין.

    השבמחק
  9. יומיים לפני ראש השנה הכנו עוף באננס ותפוזים, היות שהיה כבר 12:00 בלילה החלטנו ללכת לישון ולשים את התנור עם שעון שבת (אין לנו טיימר בבשרי).
    ב-4:00 בבוקר קמתי וגיליתי שהתנור לא היה מחובר לשעון שבת אלא לשקע ליד...
    לא נורא, הכנו עוף חדש לראש השנה. וגילינו שגם אחרי 4 שעות בחום בינוני נשאר מה לאכול מהעוף.

    השבמחק
  10. אי אפשר בכלל לספור... עוגת דבש שרופה מלמעלה ונוזלית מבפנים, צלי לפסח (המנה העיקרית!) בטעם של נזלת.
    עד היום כל מנה שיוצאת טוב היא מבחינתי הפתעה לטובה.
    אחלה פוסט!!!!

    השבמחק
  11. הו ביז, אני כל כך כל כך איתך.

    morcake.blogspot.com/2012/04/baking-fools-day.html --> זה מספיק מזעזע? ;-)

    השבמחק
  12. אוווווו פוסט מצוין! נהניתי וצחקתי....
    אני- היו לי הרבה פשלות, את רובם אני לא זוכרת...(הכחשה עצמית) עוגות לא מבושלות/ מבושלות מדי, אוכל לא אכיל( לא טעים)....
    אה, אני נזכרת כשהתארחתי אצל אימא שלי ועזרתי לה לבשל אורז עם אפונה והאפונה משקית פשוט לא התבשלה... כל מי שהעיז לאכול מהאוכל חטף כאבי בטן איומים...
    הכי פדיחה כשמארחים ויוצאת פשלה... אני למדתי להכין רק את מה שאני מכירה וטובה בו- כשאורחים מגיעים ולא לעשות עליהם ניסויים....

    השבמחק
  13. קרעת אותי!
    באוי נראה:
    - חומוס הודי שסירב להתרכך,
    - עוגה עם שתי כפיות גדושות מלח, כי אמא אמארה להיות נדיבים ולהכפיל כמויות,
    -מרשמלו טבעוני שנראה כמו, אהמ, קקי, ולא יצא בכלל מרשמלו,
    - חביתת שוקולד וגזר גמדי. (מה חשבתי לעצמי? ואיך אמא הגיבורה הסכימה לאכול?)
    -ואני לא יודעת אם זה נחשב אבל משום מהאוכל בחתונה שלי היה כחול, וזה מצחיק בכל מקרה!

    חג שמח!

    השבמחק
  14. קינוח מומצא של בננה בתנור, יצא מהתנור חייזר נוזלי. הגיבורים שטעמו אמרו שהיה לזה טעם בננה, אני לא הצלחתי להכניס לפה

    השבמחק
  15. סביצ'ה בקר לא עשוי דיו... לא להודות בזה... ולהכריח את המשפחה שלי לאכול את זה כדי לא להעליב אותי.

    זה לא הכי גרוע, אבל זה מקבל נקודות לדעתי כטעות חוזרת: לשכוח מלח באורז.

    וגם, תמיד האמנתי באסתטיקה יחסית, יעני שנשפטת לפי הקשר: מוייטה (טוסט מקסיקני עם הרבה שעועית וחריף מעושן ושמנת שכבד כמו החיים) לדייט.

    ואת כותבת נהדר.


    השבמחק
  16. פוסט משובח!

    השבמחק
  17. אם לצטט את הגרגרן הידוע הומר סימפסון - זה מצחיק בגלל שזה נכון!

    הפשלות שלי רבות ומרובות, אבל האחרונה הייתה ניסיון להכין עוגת גזר ותמרים לפסח. הכישלון היה קולוסאלי בכ"כ הרבה רמות! היא הושלכה לפח כלאחר יד (ואני שונאת להשליך דברים לפח - תמיד אני מוצאת דרך לשפר/לשדרג מאכלים - אבל עם זה פשוט לא היה מה לעשות).

    השבמחק
  18. פוסט מעולה וגם התגובות. אני מזדהה עם הרבה מהן.

    עוגת התותים הבחושה שלך שהכנתי עם שמן מקולקל שהשאיר ריח לוואי נוראי (אבל היתה מאד טעימה), עוגה בחושה שפשוט סירבה להאפות גם אחרי שעה וחצי, הרבה סירים שרופים של אורז, קילו וחצי שייטל ביין אדום שהיה בלתי לעיס, עוגת יום הולדת שיצאה חסרת טעם (מזל שכלם היו מלאים מפיצה), קרם פטיסייר שהכנתי עם חלבונים (זה יצא טעים מאד אבל דליל), עוגת מוס תות עם גושי גלטין שנתקעו לכולם בשיניים, לחם שנשארו בו גושי קמח, חלה שתפחה מידי ופשוט צנחה ועוד.
    אבל הפשלה שעליה צוחקים עליי במשפחה שייכת לעוגה של סבתא שלי שניסיתי לשחזר יותר מידי פעמים וכל פעם יצאה לי יציקת בטון יותר גרועה מהקודמת.

    השבמחק
  19. מאיפה להתחיל???
    הייתה את הפעם ההיא שניסיתי להכין פאי פקאן, והיה צריך לכניס לשם סירופ תירס וברנדי. ברנד אין לנו בבית (איכס!) וסירופ סוכר התעצלתי לקנות, אז החלפתי את זה בתמצית ברנדי ובסירופ אגבה (שמשום מה כן היה לנו בבית). מסתבר שכפית תמצית ברנדי לא שווה לכפית ברנדי ושסירופ אגבה זה הדבר הכי מגעיל בעולם.
    והפעם ההיא שהקצפתי חצי שעה חלמונים, והתפלאתי למה זה מתייצב.
    והפעם ההיא שניסיתי להכין פרעצעל לפי מתכון של שירלי נמש, ושפכתי 3 חבילות סודה לשתיה לסיר. קטן. זה היה הפרעצל הכי מרירים שאכלתי (כלומר... לקחתי ביס), והמוצאי 9 באב הכי מעפן. (לזכותי ייאמר- היא לא אמרה איזה גודל של סיר!!! אחרי המקרה עם הפאי פקאן והמקרה עם הפרעצל, אני כבר לא אופה יותר משירלי נמש)
    ו... טראפלס נוזליים ומביכים... עוגות שמרים חצי אפויות...
    אבל...! לומדים מטעויות!
    יש לי אינספור מתכונים מוזרים ומגניבים כתוצאה מרחפנות/לחץ/פאשלות!
    (לדוגמא, כדורי לחם מטוגנים מצופים בשוקולד וקרמל ממאסטר שף של הצוות, ביצים עלומות בצבעים ועוד)

    השבמחק