יום שבת, 8 בפברואר 2014

אורז מטוגן והעדר סנטימנטים

בסיס צבאי אי שם במדבר. צעירים בירוק זית מבצעים תרגילים צבאיים למראה. חיילת אחת מטפסת לגבעה. היא רוצה לברוח מהכל, לנשום קצת את שקט המדבר. אך אויה, היא איננה יודעת שמשפחתה מתדפקת ברגע זה ממש על שער הבסיס, מטעמים בידיהם. החיילת איננה. מה עושים? האמא הנבונה פותחת את סיר המרק, וריח התבשיל נישא באוויר. החיילת נושמת עמוק, שואפת את ריח הניחוח, ופתאום פוקחת עיניים בלחישה: "אמא!". מיד היא אצה רצה לפגוש את משפחתה בש"ג והדברים באים על מקומם בשלום. הכל הודות לתבשיל של אמא וליתר דיוק, לאבקת המרק של אמא.
זוכרים את הפרסומת הזו?
אצלנו בבית עדיין צוחקים עליה. אני נכנסת למטבח, פותחת את סיר המרק (נטול אבקת המרק יש לציין) לוקחת לריאות ומכריזה בשאיפה "אמא..." . ולפעמים אני פותחת חבילה של מצות או מיונז, או משהו פרוזאי ותעשייתי אחר, שואפת ונושפת: "מממ... אמא". אמא שלי מאוד משועשעת מהעניין.

הפרסומות האלה שמנסות לפרוט על מיתרי הלב הם סוג של בדיחה בעיני. רואים שם חיילים אמיצים שבסוף היום רוצים רק את אבקת המרק של אמא. את הישראלים בחו"ל שמתגעגעים לאוכל הישראלי המתועש והמוכר. את הילדים החמודים והמשפחות המתוקות שמתאחדות סביב הקוטג' שמסמל את הבית. רק הקוטג' הנכון אגב, יכול לסמל את הבית. קוטג' אחר לגמרי לא יעבוד.

הפרסומות מנסות להגיע אלינו דרך הרגש וליצור נאמנות למותג, כך שברגע שנראה קוטג' של תנובה נוצף ברגשות נוסטלגיה וביתיות, ונקנה רק אותו, תמיד. אבל אתם יודעים מה? אני מעדיפה לקנות את הקוטג' שלי על פי פרמטרים מעט פחות הורמונליים. פרמטרים מצחיקים כאלה כמו טעם ומחיר. בעיקר מחיר. כי זה קוטג' לעזאזל. לא כל כך מסובך להכין קוטג'. יש כל מיני יצרנים שעושים את זה סבבה ולעיתים בפחות כסף מאשר תנובה.

אני, אין לי נאמנות למותגים, ואין לי סנטימנטים כשאני נכנסת לסופר. רוצים שאקנה את המוצר שלכם? אל תנסו למכור לי אותו עם ילדים חמודים, כלבלבים מתוקים או חיילים אמיצים (אלא אם כן המוצר שלכם ליטרלי עשוי מילדים, כלבלבים או חיילים, ואם כן, איכס. ונראה לי שזה לא חוקי.). נסו למכור לי אותו עם מחיר תחרותי. עם מבצעים או קופונים משתלמים. אולי עם אריזת חיסכון.
בסופר אני מחפשת אוטומטית את היצרנים הפחות מוכרים בכל קטגוריה. אני קונה שנים את השוקולד של ורד הגליל באריזות שישייה. הוא זול יותר מזה של עלית (אולי כי הם לא מוציאים מלא כסף על פרסומות עם פרות מרקדות?) וטעים באותה מידה. אני קונה שמן זית נטו על פי המחיר, כל פעם יצרן אחר, לפי מי שבמבצע. אני קונה פסטה של המותג או של טעמן או של הקנייה החכמה. כל אלה מותגים שיש ברמי לוי, והם זולים בעשרות אחוזים מהפסטה של אוסם. ולמקרה שתהיתם, כמעט אף פעם לא "שילמתי את המחיר" על מוצר זול יותר. נפילות יש מדי פעם, לא יותר מאשר אצל היצרנים הגדולים והמוכרים יותר.

אז בפעם הבאה שאתם עושים קניות, חפשו את המותגים שמנסים למשוך אתכם בצורה עניינית, ולא בצורה רגשית ומניפולטיבית.

וכעת למוקפץ החמישי שלנו, שכולל את התוספת כבר בתוך המנה, כך שמדובר באמת בארוחה בסיר. יש לכם שאריות אורז מאתמול? הכינו איתו אורז מטוגן. אפשר לגוון את הירקות עם מה שיש לכם במקרר, את שלי אני בחרתי בעיקר לפי הצבע. אורז מטוגן הוא לא אחד מהמנות הפוטוגניות והאסטטיות ביותר, אבל הוא טעים וביתי וקל מאוד להכנה.

אורז מטוגן
מאת: גרסא שלי למתכון מוכר
עלות: כ-30 ש"ח
כמות: כ-4 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל סגול קצוץ
1 כוס אפונה ירוקה
2 כוסות דלעת חתוכה לקוביות
500 גרם בשר טחון
2 כוסות אורז מבושל
1 ביצה
1 כף סוכר
3 כפות סויה

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה ומטגנים את הבצל במשך כ-5 דקות עד שהוא מתרכך. מוסיפים את הדלעת והאפונה ומקפיצים עוד כ-5 דקות עד שהדלעת מתרככת. מוסיפים את הבשר הטחון, ומקפיצים 3-4 דקות עד שרוב הבשר משנה את צבעו מאדום לחום. מוסיפים את האורז, הביצה, הסוכר והסויה ומטגנים תוך כדי בחישה כ-3 דקות עד שהביצה מבושלת והאורז חם.





7 תגובות:

  1. נראה טעים !! חוק למוקפצי אורז - עדיף מאוד לעבוד עם אורז קר ששכב יומיים במקרר וקצת התקשה והתייבש, כך התוצאה פריכה יותר ופחות מושית ודייסתית.

    השבמחק
    תשובות
    1. בדיוק הלכתי לכתוב את אותו הדבר. זה גם עוזר עם הפוטוגניות :)

      מחק
    2. אצלנו אוהבים אורז דביק (שגם אחרי כמה ימים פריך הוא לא...) אז לא יצא לי לנסות ככה. תודה על הטיפ!

      מחק
  2. שאלת תם: חייבים ביצה? למה בעצם? בבשר יש מספיק חלבון, לא?..
    תודה מראש.

    השבמחק
    תשובות
    1. זה מוסיף בעיקר למרקם. זה גורם לתבשיל "להחזיק" קצת יותר ולא להיות רק ערימה של פירורי אורז בשר וירקות.

      מחק
  3. ביזול יקירתי, את יודעת שאני איתך לאורך כל הדרך - עד שזה מגיע לקדושת הקוטג'. אולי כתבת את זה בציניות, אבל אני מסכימה לכל מילה ברצינות תהומית - "רק הקוטג' הנכון אגב, יכול לסמל את הבית. קוטג' אחר לגמרי לא יעבוד." למדתי על בשרי (חוויה קולינרית לא הכי כיפית) שלא כל דבר שכתוב עליו "קוטג'" הוא אכן ראוי לשם קוטג'...אמריקאים כנראה לא יודעים מה זה קוטג' אם זה מה שהם חושבים שזה אמור להיות.
    (ובשביל להמחיש את הנקודה - בפעם האחרונה שטסתי לארץ ביקשתי מההורים שלי להביא לי קוטג' לשדה התעופה. הם לא הפסיקו לצחוק עלי מאז, אבל עובדה שהקוטג' התחסל עוד לפני שהגענו לאוטו. זוכרת את הפרסומת לקוטג' בנתב"ג על הדשא בחוץ בין ביקורת הדרכונים לדיוטי פרי? לפני איזה שנה החליפו אותה בפרסומת לאיזה חברת ביטוח או משהו כזה, וזה באמת לא הרגיש כמו הבית... [או לפחות לא הרגיש כמו הבית עד ההגעה בפועל לבית])

    השבמחק
    תשובות
    1. מסכימה איתך שאכן הקוטג' האמריקאי הוא לא זה. ללא ספק. אבל פה בארץ, את באמת מעדיפה מותג אחד על פני אחר?

      מחק