מרק עוף עם קניידלובה

לכבוד החג החליטה בישול בזול לנוח קמעא מכתיבת הבלוג, ועל כן מוצגת בפניכם ההזדמנות הנדירה לקרוא את טור האורח שלי, אָפָפי הרשע, ידידה הקרוב של בעלת הבית, שהטריד אתכם בעבר הלא רחוק עם וריאציות על שם הבלוג. אל דאגה, שלטון האימים שלי יהא קצר ימים ויסתיים הלכה למעשה בסופו של טור זה.

משסיימנו עם הגינונים, ניגש לעיקר – הימים ימי חול המועד, מה נבשל ומה נאכל? איך יכולים שומרי הכשרות – וגרוע מכך, האשכנזים האומללים נטולי הקטניות – לגוון את תפריט פסח הפיסח? כמה אפשר לאכול מצה עם שוקולד או גבינה צהובה? (רעיון: נסו לשלב ביניהם. סתם). בחדר אוכל בצבא זכיתי לראות פעם צ'יפס, פירה, תפו"א אפויים ולביבות דרים בכפיפה אחת (בין הקוראים שינחשו נכונה מה משותף לכל הארבעה תוגרל הערכתי העמוקה). ובכן, לפני שנתיים-שלוש התנסיתי במילוי קניידלעך (לעך? לאך? לך? היידיש שלי לא סגורה על עצמה) בבשר טחון והתוצאה הייתה טעימה מאוד. את הרעיון קיבלתי מדובי, גיאולוג פנסיונר שהשתתף כשומע חופשי בקורס ארכיאולוגיה פרהיסטורית (האחראית לגילוי הקניידלעך לראשונה). הוא קרא להם: "קניידלעך עם נשומלעך" (נשמות). אני כשלעצמי סבור שהשילוב המאוזן הזה בין חומר הגלם המזרח-אירופאי לקונספט העיראקי/כורדי הוא הוא תמצית רעיון כור ההיתוך, וביסודו ומהותו הוא כולם יחד, דהיינו: ישראלי *מוחה דמעה*. לכן גם מגיע לכדורים המחוכמים שם בעל צליל ישראלי מעודכן: קניידלובה! אשמח אם תעלו הצעות טובות יותר או אפילו עלובות פחות, לשם ראוי למאכל החגיגי. ולידיעה שהגיעה זה עתה: לאחר שנעסוק בכופתאות ממולאות, נכין מרק עוף בו הן תתארחנה. בעצם זה כתוב כבר בכותרת. לא חשוב.

כמות המילוי בכל קניידל קטנה למדי, ולכן אם קניתם 500 גרם בשר טחון, אפשר להשתמש רק בחלק ממנו ולנצל את השאר למשהו אחר – מנה של קציצות, למשל. כך שבסופו של דבר יוצא שהבישול בזול (הבנתם?). אני ממליץ לקנות בשר באטליז או בקצבייה של הסופר, ואם בחרתם באחרון כדאי לבקש שיטחן אותו מול עיניכם הבוחנות. אם אתם ביישנים, לא חובה. הבשר שטוחנים בדרך כלל הוא מהצוואר ומהצלעות והוא מעט שמן, מה שמתאים לנו כי אנחנו רוצים מילוי עסיסי.

ולעסק:

קניידלעך ממולאים

מבוסס על: מסורות, רעיונות, השראה/פלגיאט

עלות: כ-20 ₪

כמות: כ-7 מנות (20 כופתאות)

מרכיבים

לכופתאות:

3 כוסות קמח מצה

3 ביצים

2-3 כפות שמן

חצי כוס מים או מרק צח

*להרפתקנים: כף או שתיים בשר טחון, שיוסיפו צבע, עניין ובת טעם

למילוי:

כף שמן

150-200 גרם בשר טחון

בצל בינוני

2 גבעולי סלרי

גזר

עגבניה

מלח ופלפל

הוראות הכנה

מערבבים את כל חומרי המעטפת. התערובת אמורה להיות חלקה, לא רכה ולא קשה. אם היא פירורית מדי, מוסיפים עוד מים, ואם היא דביקה מדי, עוד קצת קמח מצה.

כמעט כל התצלומים באדיבות אחי היקר שוקי

קוצצים דק-דק את הבצל, הסלרי והגזר. מרסקים את העגבניה בפומפיה. מחממים את השמן במחבת ומטגנים בו את הבצל עד להזהבה. מוסיפים את הבשר הטחון ומטגנים אותו תוך ערבוב מפעם לפעם, עד שישחים יפה. מצרפים בנונשלנט (אחרת זה לא עובד) את הסלר והגזרי ומטגנים עוד שתי דקות. מוסיפים את העגבניה המרוסקה וממתינים עוד דקה, מה אכפת לכם. מכבים את האש ומצננים לגמרי, כרבע שעה. שמים בסיר בסיר 2 ליטרים של מים עם כפית מלח ומביאים לרתיחה.

 

בינתיים – מכפתים כופתאות.

קורצים (בוצעים?) מתערובת הקמחמצה כדור בגודל כדור פינג פונג או מעט קטן יותר, אחד שיכול לעמוד על כפית בלי לבלוט משוליה. משטחים אותו לכדי דיסקית, כשהמרכז מעט דק יותר מהשאר. שמים בתוך הדיסקית כפית מילוי. סוגרים אותה לשניים, בצורת סמבוסק ומהדקים. מקרבים את הקצוות למרכז ומעגלים בידיים.

סדר הקריאה מימין לשמאל. זה לא קרם ידיים, אלא שמן מתערובת שמנונית

וכך הם נראים במצב טרום-בישולי.

מכניסים את הכופתאות בזהירות לתוך המים הרותחים (אני טובל את קצה הקניידל במים ואז עוזב, וכך נמנע שפריץ רותח). לא כדאי לצופף אותם יותר מדי, הכי טוב להכין 2-3 נגלות. אחרי 12-15 דקות מוציאים את החבר'ה מהמים ושמים בקערה שתגיח בתורה אל פנים המקרר. ונעבור למרק.

שרטוט מס' 2.4: חתך סטרטוספרי

מרק עוף, הפניצילין היהודי וכו'. הכנתו זולה למדי: חלקי העוף שנותנים למרק טעם הם חלקים שיש בהם עצמות כגון כנפיים וגרונות ועלותם מזערית למדי: כנף עולה בערך שקל. אני מודה ומתוודה שמעולם לא יצא לי מרק ממש ממש טעים של דודות וסבתות, אך יתכן שהבעיה נעוצה בעובדה שאינני, ולעולם לא אוכל להיות, דודה או סבתא. המתכון הבא בסיסי למדי וטעים סבבה, לא מטורף.

כמה מהחברים העיקריים בנבחרת המרק. מימין למטה שורש סלרי ולצידו גרגרי כוסברה, זה שנראה כמו גזר לבן הוא שורש פטרוזיליה. ליד הכרישה הארוכה למעלה נח גרון הודו ודרומית לבצל אבקת כורכום.

מרק עוף

מבוסס על: כל מיני, פה ושם

עלות: כ-30 ש"ח

כמות: סיר גדול, כ-7-8 מנות נראה לי

מרכיבים

2 בצלים

כרישה

קישוא

3 גזרים

שורש סלרי

גבעולי סלרי

שורש פטרוזיליה

צרור פטרוזיליה ושמיר – בערך חצי חבילה מהסופר/שוק מכל אחד

1 ק"ג כנפיים, שוקיים, גרונות (אפשר גרונות הודו)

תבלינים (מה שבא לכם מהרשימה): כורכום, גרגירי כוסברה, טיפה אגוז מוסקט, פפריקה

2 כפות שמן

הוראות הכנה

מקלפים את הדרוש קילוף (גזר, שורשים) ופורסים הכל גס – בצלים לרבעים, גזר לשלשות, וכו'. את הפטרוזיליה והשמיר משאירים כפי שהם. צריך להיאבק בשורש הסלרי עד שנפטרים מכל האדמה ורואים רק לבן, אבל זה שווה את המאמץ כי יש לו ריח מעולה. המהדרין חותכים או שוברים את העצמות כדי למקסם את טעמן. מכניסים הכל לסיר הכי גדול שיש ומכסים במים. מביאים לרתיחה על אש בינונית ומשמגיעה רתיחה עדינה, לא פראית, מקטינים את האש ונותנים לבעבוע החרישי להתקיים בעולם למשך שעתיים-שלוש. אחר כך מכבים ומניחים להצטנן. מוציאים את כל התכולה (אפשר להוסיף לה קצת מהמרק ו/או מים, לטחון בבלנדר ומתקבל מרק-צד גרברי). מכניסים למקרר ללילה ובבוקר מסירים את השומן שהצטבר למעלה. לפני ההגשה מכניסים פנימה את הקניידלובה ומרתיחים. זהו.

היה כיף, אני מקווה שגם לכם. יאללה ביי!

לבחירתכם תצלום בלי פלאש ותצלום עם. שימו לבכם לנטייתם המרתקת של הכדורים להחזיר אור בוהק שביכולתו לסנוור את מדוזה. כמו כן נא התייחסותכם לעלי הפטרוזיליה הדקורטיביים.