הוא מתקרב

נו חברים, שרדתם את פורים? אכלתם המון במבה לולו וסוכריות תרנגול אדומות על מקל? נהניתם?
יופי! 
כי... 
עוד מעט פסח! 
מואהאהאהאהא!!
סליחה. לא התכוונתי לאמר זאת בצורה כל כך בוטה.
אבל ידוע שאחת מתופעות הלוואי החמורות של סיום חג הפורים היא ההתקרבות חסרת הרסן של חג הפסח. 

אם אתם מהאנשים שהולכים באמת להעלים את כל החמץ מהבית עד פסח, כדאי שתתחילו לתכנן כבר עכשיו. במיוחד אם אתם מתחזקים מזווה מפואר מלא במגוון סוגי חמץ, כמוני. הכי באסה זה להגיע לשבוע לפני פסח ולגלות מלאי פיתות ועוגות בפריזר, ופירורי לחם ועוגיות ודגנים ופסטה וקרקרים בארון, ולדעת שבחיים לא תוכלו לסיים הכל תוך שבוע. 

איך עושים את זה?
מתחילים בלעשות ספירת מלאי של כל החמץ בבית. יש כאלה שלא סומכים על מכירת החמץ בפסח בכלל, יש כאלה שמוכרים קמח ודגנים אבל לא חמץ גמור, יש כאלה שמוכרים רק אריזות סגורות, כל אחד לפי המנהג שלו. אז קחו לכם 20 דקות הערב ועברו על תכולת המקרר, המקפיא והמזווה, כדי לגלות מה אתם רוצים לסיים עד פסח. בתור בונוס אתם עשויים לגלות כל מיני מוצרי מזון שחשבתם שאין לכם ("הנה הקקאו!!" true story), או לחלופין, דברים שהיו פעם מוצרי מזון וכעת הם מקור הריח המוזר הזה במקרר שלא הבנתם מאיפה הוא מגיע.

ברגע שאתם יודעים את מי אתם צריכים לסיים, זה כבר יותר קל.
מתחילים בלצמצם קניות חמץ באופן כללי - אל תקנו עוד קילו של חיטה השבוע אם אתם צריכים רק חצי כוס לחמין. אל תקנו אריזת חסכון של שקדי מרק שלא תספיקו לאכול יותר מחצי ממנה עד פסח. אם אתם מתעתדים לזרוק חצי מהחבילה בעוד חודש, זה לא בדיוק חסכון.
עכשיו שאתם יודעים שכמות החמץ הנכנסת לבית היא מינימלית, צריך להגביר את צריכת החמץ שכבר נמצא שם. 
אם רשימת המוצרים שאתם צריכים לסיים תהיה אצלכם בראש, אתם כבר תצליחו לחשוב איך אתם מסיימים הכל תוך חודש. כי חודש זה המון זמן.
גיליתם 2 קילו שיבולת שועל שהתחבאו באחורי המזווה? אולי כדאי להכין עוגיות קוואקר במקום עוגיות השוקולד צ'יפס הרגילות לשבת? גיליתם 3 אריזות ספגטי שנקנו במבצע לפני חצי שנה? כנראה הגיע הזמן לנסות את כל מתכוני הפסטה האלה בספר המתכונים החדש. 
לנו יש קילו גריסי פנינה במזווה, ואני מתכוונת לזרוק חופן גריסים לתוך כל המרקים שאכין בשבועות הקרובים. בסוף זה יגמר, ובדרך נהנה ממרקים סמיכים ומשביעים יותר.

אם כך, כשירות לציבור, אשתדל בשבועות עד פסח לספק לכם מתכונים מחסלי חמץ טעימים, פשוטים ופרקטיים, שלא מצריכים אתכם לקנות עוד מלא מוצרי חמץ כדי להכין אותם.
נותרה לכם חצי חבילת מקרוני, קילו פירורי לחם וחבילת גליליות שאתם צריכים לסיים ולא יודעים איך? גשו לעמוד הפייסבוק של בישול בזול וננסה לחשוב על פתרונות יצירתיים לחיסול חמץ.

נתחיל במתכון פסטה קליל במיוחד. הבישול היחיד שמתבצע פה הוא בישול הפסטה, כל יתר המרכיבים נקצצים ומתווספים לפסטה החמה כמו שהם. כך יש לכם פה עוד מתכון לארוחה ב-15 דקות, ואף פחות, אם אתם מצליחים לסיים את הקיצוצים בזמן שהפסטה מתבשלת.
השתדלו להשתמש בזיתים מתובלים טעימים ולא בסתם זיתים מגולענים מפחית שימורים, המנה נהיית הרבה יותר מעניינת ככה. הזיתים שלי נקנו במשקל ברמי לוי (בפחות מ-4 שקלים למאה גרם) והגיעו עם לימון כבוש ופלפלים חריפים. יאמי :)


פסטה עם עגבניות, זיתים ובזיליקום
מאת: בישול בזול
עלות: כ-14 ש"ח
כמות: כ-4 מנות


מרכיבים

250 גרם (חצי חבילה) פסטה
1-2 כפות שמן זית
1 עגבניה גדולה או 2 בינוניות
70 גרם זיתים מתובלים, מגולענים או לפחות מבוקעים (כי אז יותר קל לגלען אותם)
1/2 כוס עלי בזיליקום (עלים מ 5-6 גבעולים)
1/8-1/4 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל
100 גרם גבינה מלוחה (פטה, בולגרית, משהו בסגנון)


הוראות הכנה
מכינים את הפסטה לפי הוראות היצרן.
בזמן שהפסטה מתבשלת קוצצים את העגבניות, מגלענים את הזיתים אם צריך וקוצצים, ושוטפים וקוצצים את עלי הבזיליקום.
מיד לאחר סינון הפסטה מערבבים לתוכה את שמן הזית, ולאחר מכן את העגבניות, הזיתים, הבזיליקום, המלח והפלפל.
מפוררים מעל כל מנה רבע מהגבינה המלוחה ומגישים חם.

אני השתמשתי בספגטי מחיטה מלאה כי זה מה שהיה פתוח במזווה.
אתם מוזמנים להשתמש בכל פסטה בה חשקה נפשכם.

זכרונותי מהיפרכל - סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן

אתם מכירים את ההורים האומללים שנאלצים לדחוף עולל צווח בעגלת קניות לאורך כל הסופר, כשהם מנסים להשתלט על השניים מחוץ לעגלה שמנהלים מלחמת גרילה רבת נפגעים, ותוך כדי כל זה גם לקנות משהו? 
אמא שלי הצליחה להימנע ממצבים כאלה הודות לשילוב מוצלח של חיבה לסוכר ואובססיביות כללית בקרב צאצאיה. 


הכיצד? 
להיפרכל, הסופר האהוב מימי ילדותי, היה אי מטמון קסום במרכזו, ובו סוכריות גומי, ממתקים, אגוזים מצופים בשוקולד ושלל מתוקים שובי לב. אמא שלי הייתה משאירה אותנו שם עם הוראות ברורות - לכל אחת מותר למלא שקית במאה גרם בדיוק של ממתקים לבחירתה. אזי היינו שולפות כל אחת שקית ירוקה משובצת ומתחילות בתהליך המתוק והמייסר. איך מצמצמים את כל העושר שנפרש לנגד עינינו לכדי מאת הגרמים הנבחרים שילוו אותנו הביתה? תוך כדי שאנחנו התלבטנו, אמא שלי הייתה עושה את קניותיה בנחת, סמוכה ובטוחה שנישאר בדיוק איפה שהשאירה אותנו. הרי שום כוח בעולם לא יכול היה להזיז אותנו באמצע תהליך הבחירה. 

וכך בררנו לנו את ממתקינו, שוקלות ומחליפות ושוקלות שוב במשקל הקטן שריחף בפינה מעל הממתקים, תלוי בשרשרת מתכת דקה. כמה מחשבה השקענו בעניין! כל שקד מצופה נבחן בכובד ראש וכל נחש גומי נבדק לעומק. מה אני רוצה יותר? שאלנו את עצמנו, פקאן סיני עטוף בשוקולד לבן, או שמא ג'לי בצורת תות? מה יענה באמת על צרכי הבסיסיים ביותר? מה יעשה אותי מאושרת יותר? מה יעניק את הרווח הרגשי הגבוה ביותר ביחס למשקלו בגרמים?
אל לנו לשכוח את הסיכונים הכרוכים בבחירות כאלה. אגוז לוז בשוקולד חלב עשוי היה להתגלות כממתק שומשום מצופה. רק עין מנוסה יכלה להבחין ביניהן וגם היא לא הצליחה לפעמים. ואוי לה לאותה עין שלא השכילה להבדיל ונאלצה לצפות באכזבה בגוש שומשום מרוייר שנירק מבין שפתיים, כשחמשת הגרמים היקרים הולכים לאבדון. וטרם הזכרתי את ההימור המחושב שבבחירת ממתקים עטופים בנייר מטאלי מבריק. האם הם יהיו ממולאים בקרמל או נוגט, או שמא בליקר מגעיל שיזל על האצבעות?


לרוב היינו לקראת סיום כשאמא הייתה חוזרת עם עגלה עמוסה. לאחר מעט דחיקות מצידה, דילגנו בשמחה אל הקופות, קומצות באגרופינו את שקיות הקסם שצפנו בחובן את פרי עמלנו.


אח... היפרכל. זוכרים שהם היו עושים את "שבוע אמריקה"? במשך שבוע היה אפשר לקנות אוריאוז וגלידת פרזידנטס צ'ויס וראפלז? פעם אלה היו מוצרים נדירים, מהאולד קאנטרי שמתענגים עליהם רק לעיתים רחוקות.


הסיבה לכל הנוסטלגיה ההזויה הזאת היא חוברת מתכונים של היפרכל שחמותי היקרה נתנה לי לפני כמה חודשים. קצת מגוכח לדבר על נוסטלגיה כשהחוברת יצאה בשנת 2001 - לא בדיוק מדובר בעידן המסוזואי. אבל זכור לי שבכיתה ז' נתקפנו בנוסטלגיה עזה בזכרנו את הפרקים של שאלתיאל קוואק בהם צפינו כשהיינו ילדים קטנים בכיתה ו'. אז יחסית אני במצב טוב. 
בכל מקרה, החוברת הזו אהודה מאוד בבית הורי, ושמחתי לקבל עותק משלי. אמנם רק שלושה מתכונים מתוכה נמצאו ראויים להכנה אצלנו, אבל השלושה האלה נחלו הצלחה מרובה.

החוברת המיוחלת

הפוסט של היום הוא הגרסא שלי לאחד מהם. המתכון המקורי הוא לדג נסיכת הנילוס עם רוטב זיתים ויין לבן. את הדג שיניתי לסול, דג עדין וטעים, אבל במחיר נוח יותר - מדי פעם רואים אותו ב-20 ש"ח לקילו (יצויין שאני קונה דגים קפואים בסופר. אין לי מושג מה מחירי הדגים בשוק - דוכני הדגים מפחידים אותי. אם מישהו מקוראי רוצה להתנדב לעשות לי סדנת איך קונים דגים בשוק, תבוא עליו הברכה). בנוסף, שיניתי קצת כמויות ברוטב, . לבסוף, הורדתי את כמות הדג, והוספתי למנה שעועית לבנה מבושלת עם רוזמרין ועלה דפנה, כדי להוסיף עוד רובד של טעמים למנה, וכדי "למתוח" אותה קצת ולחסוך קצת כסף. המנה נשמעת אולי מעט מסובכת אבל היא מכילה בסך הכל שלושה חלקים קלים להכנה. את הדגים מקמחים ומטגנים במעט שמן, את השעועית משרים ומבשלים, והרוטב גם פשוט - רק כמה דקות על האש, וללא סיבוכים. 


סול עם שעועית לבנה ברוטב זיתים ויין לבן
מבוסס על: מתכון מתוך חוברת מתכונים של חברת היפרכל, מפברואר 2001 (לא ראיתי שם קרדיטים יותר מדוייקים...)
כמות: 5 מנות
עלות: כ-18 ש"ח


מרכיבים:
1 כוס שעועית לבנה מושרית ללילה
עלה דפנה
2 ענפי רוזמרין טריים (זוכרים איפה מוצאים אותם?)


5 מנות פילה דג סול (500 גרם)
בערך חצי כוס קמח
מלח ופלפל
כמה כפות שמן לטיגון


1/3 כוס יין לבן יבש
3 שיני שום פרוסות
1/4 כוס מיץ לימון
2 כפות שמן זית
1/2 כפית טימין יבש (למי שיש טרי, במתכון המקורי כתוב שצריך כף)
1 כוס זיתים שחורים ו/או ירוקים, לא מגולענים


הוראות הכנה:
מסננים את השעועית ממי ההשרייה, ומניחים בסיר עם עלה הדפנה, ענפי הרוזמרין, ומים בגובה של כמה ס"מ מעל השעועית. מבשלים עד שהשעועית רכה, כשעה. מוסיפים עוד מים תוך כדי בישול אם גובה המים יורד מתחת לגובה השעועית. כשהשעועית מוכנה מסננים אותה ממי הבישול, מוציאים את עלה הדפנה וענפי הרוזמרין ושומרים אותם בצד.
בזמן שהשעועית מתבשלת מכינים את הרוטב - בסיר קטן מביאים לרתיחה את היין והשום. מוסיפים מיץ לימון, שמן, טימין וזיתים שחורים ומבשלים חמש דקות.
לבסוף, מכינים את הדגים - מנגבים את הדגים במגבת נייר (אם הם רטובים הקמח יהפוך לעיסה ויהיה קשה לצפות אותם), מערבבים בצלחת את הקמח המלח והפלפל, ומצפים את הדגים בתערובת הקמח.
מטגנים את הדגים כמה דקות מכל צד עד שהם מעט זהובים, ובשר הדג אטום, אבל לא יבש. הקפידו לתת לדגים מרווח - אל תצופפו אותם יותר מדי במחבת.
להגשה, עורמים על הצלחת מהשעועית, מעל מניחים פרוסת דג, ומעל הכל יוצקים כמה כפות מהרוטב.

ובהשוואה למקור...