פוסט אורח: בייבי בזול

מכיוון שכאמור, הביזולית הקטנה מעסיקה אותי וקשה לי למצוא זמן לעדכן באופן סדיר, חברתי הטובה שרושקה התנדבה לכתוב פוסט אורח. לה יש לא פחות משלושה ביזולים קטנים, אז לא ברור לי איך לה כן יש זמן. אבל הבה נניח את השאלות הללו בצד כרגע ונעבור לדברי הטעם של שרושקה אודות בישול בזול לקטנטנים. קבלו אותה!


ילדים, עם כל השמחה הכרוכה בהם הם ללא ספק אחת מהנאות החיים היקרות שיש. אפשר לקשט אותם בכל מיני בגדים חמודים לאללה, ויקרים לאללה. הצעצועים שלהם יקרים להפליא, וישנה סכנה ממשית שתמצא את עצמך מוציא מאה ושישים שקלים על פסלון מפלסטיק של ילדה מאכילה שתי עיזים (ותודה לפליימוביל). 
תופעה מוכרת היא שכאשר ילד מקבל מתנה יקרה במיוחד, הוא ממהר לרוקן את תוכן הקופסא בכדי לשחק עם הקרטון. לצערי, קשה לנצל העדפה זו בצורה מכוונת, שכן ילדים איכשהו מוכנים לשחק עם העטיפות רק כשהם יודעים שאמא, אבא או סבתא השקיעו רבות במתנה עצמה (הם גם בד"כ מחליטים לשחק עם זבל, אגב, כשאתה באמצע טלפון חשוב בחדר השני).

מעבר לצעצועים ובגדים, יש כל מיני דרכים להוציא כסף על צרורות השמחה הקטנים שלכם. למשל, מי לא היה מרגיש צורך להוציא שלושים דולר על תוספת שיער איכותית לתינוקת מעט קירחת?  

באתר כתוב: "לילדה שיש לה הכל... חוץ משיער!" (באמת)
"אנחנו אוהבים אותך חמודה, אבל מתביישים להסתובב איתך ברחוב כשאת כה מאותגרת-שיערית"

וכמובן, שעוד לא דיברנו על מצרכים בסיסיים כמו טיטולים, עגלה... ואוכל.
לכבוד הולדת בייבי בזול, החלטתי להקדיש פוסט זה לנושא שמאוד קרוב לליבי – האכלת תינוקות. יכלתי לפרוץ בשירי הלל (רציתי לכתוב to wax lyrical, אבל גוגל טרנסלייט הציע את הביטוי "שעווה לירית," אז וויתרתי) ולהציג פה את אמונותיי העמוקות בנושא פלאי הזנת בן אדם קטנטן שבא לעולם עם גוף נקי וטהור, ואיך שזו חובותינו לשמור על טיהור זה כל עוד שזה אפשרי (למקרה שתיהתם, זה אפשרי עם הילד הראשון עד גיל שנתיים, או אפילו יותר עם סבתות תומכות, או עד שהוא הולך לגן. עם ילד שני והלאה, זה אפשרי עד גיל שישה שבועות), אבל אני אחסוך לכם את ההתפייטות. כאן זה בישול בזול, ולכן אני רוצה לתת לכם כמה רעיונות להכנת אוכל מהיר, מזין, פשוט... וכמובן, זול. 

1. הזוכה בתואר – המתכון הפשוט
הכירו את החבר הכי טוב שלכם.

הייתם מאמינים שהויטמינים בבטטה הם ממש חשובים להתפתחות הראייה, למרות שלא הצלחתי למצוא את החלק של העיניים?

 הבטטה. איזו ברייה שימושית. כמה חביבות וידידותיות למשתמש. כל מה שצריך לעשות הוא להוריד את הקצוות, להניח אותה, אפילו לא מקולפת, בתנור, על נייר אפיה (כי היא מוציאה נוזל דביקי בזמן אפייה), ולאפות בתנור חם (180 מעלות, או אפילו יותר אם אתם ממהרים) במשך 40-50 דקות. הבטטה צריכה להיות רכה למגע. כשהיא מצטננת טיפה, הסירו את את הקליפה, וחיתכו אותה לטבעות דקות לפני שמועכים (ככה חותכים את החוטים הקצת מעצבנים שבה). לתינוקות שמאוד רגישות לגושים, ניתן להעביר דרך מסננת, אבל אני תמיד מעכתי היטב עם מזלג וזה הספיק. השיטה הזו פשוטה וטעימה (הרבה יותר טעימה מבישול, הבטטה מתקרמלת בתנור) והיא שימשה אותי לפחות ארבע פעמים בשבוע.

2. מרק!
 אני אוהבת להכין אוכל לתינוקות שגם אני אוהבת לאכול. ומה יותר פשוט ממרק כתום? לקלף ולחתוך (ואפילו לא צריך לחתוך קטן!) גזרים, בטטות ודלעת, אפשר עם או בלי בצל ו/או שום טרי או טיפה ג'ינג'ר טרי, או גם סלק למרק אדום מפתיע. מוסיפים מים עד שהירקות בקושי מכוסים , מביאים לרתיחה ומבשלים כשעה על אש נמוכה. בגלל חשיבותם של עלים ירוקים לבריאות, אני אוהבת להוסיף שמיר, פטרוזיליה, תרד, מנגולד או כל ירק אחר למרק בדיוק לפני שאני מכבה את האש. זהו. ואז, כמובן, לעשות ז'ה-ז'ה עם הז'ה-ז'ה.

3. שאלת הגרבר ושאר מעוכים
אנשי הפרסום צלחו בהחדרה לתודעתנו הלאומית שאוכל לתינוקות = גרבר. אך האם חשיבה זו נכונה?
האמת היא שגרבר זה פשוט לא משהו. בהחלט לא מבחינה כלכלית, ואפילו לא מבחינה בריאותית! שימו לב : הרבה מהגרברים (ושאר מעוכים) המסתובבים בשוק מכילים סוכר. זה ממש נורא. ראשית - מבחינת הבריאות. אף אחד, ובמיוחד לא ייצור פצפון, לא צריך יותר מדי סוכר. אך יתרה מזו, מבחינה מוסרית – ילדים אוהבים מתוק והם תמיד יאהבו מתוק. מתי תהיה לנו, כהורים, ההזדמנות לפתח את חוש הטעם של ילדינו לכיוונים נוספים, חשובים לא פחות? האם אנו באמת רוצים שילדינו יהיו כל-כך צרי אופקים? רק בשנה הראשונה יש לנו שליטה יחסית על מה שהילד אוכל (בתנאי שניתן לשלוט בסבתא), וזהו הזמן להרחיב את אופקיו. 
לכן, במקום צנצנות גרבר, אני אוהבת לקנות אריזות של רסק תפוחים שנראות כך:

 זה טעים, זה יותר זול מאוכל שמשווק לתינוקות (כ3 עד 4 ש"ח ליחידה) ויש כמה טעמים שונים ללא סוכר (תבדקו את הרכיבים, יש כמה סוגים עם סוכר). כן, אתם יכולים כמובן להכין רסק כזה בעצמיכם, אבל גם לשפיות יש מחיר. משום מה, אני תמיד מתקשה למצוא צנצנות של ירקות – אולי, אם יש לי מזל, אני מוצאת גזר. ואז אני מרגישה מגוחכת להוציא 5 שקלים על צנצנת שמכיל חצי גזר במקום לעשות את מה שניתן לעשות בלא יותר מדי מאמץ – לבשל גזרים, לז'הז'ה, ולהקפיא במגש של קרח לקוביות. אני לא אומרת שאין פעמים בחיים שמתאים לי לקנות את הצנצנות ההן של ירקות אורגניים שווים לתינוקות שניתן למצוא בחנויות טבע, אבל הי, זה בישול בזול פה. 
בנימה זו, אני לא קונה את העוגיות לתינוקות, האלו שנהיות מושיות במגע. ראשית, זה מגעיל אותי. שנית, יש בזה סוכר, שהילד פשוט לא צריך. אם הילד מוכן להחזיק משהו ולהאכיל את עצמו (או לפחות לרייר עליו עד שהוא נהיה מושי ומגעיל) אני נותנת פריכיות אורז (ללא מלח). זה נמס כזה, והילדים שלי אף פעם לא נחנקו מהם. צריך רק להיזהר מגושים שנתקעים בפה, וכמובן שאין להשאיר אותם לבד בחדר עם פריכית. נו באמת, הייתם משאירים את הילד עם סכין חדה? ועם פריכית כן?! כמו שכתוב על כל מוצר לילדים שאי פעם ראיתי: "אין להשאיר את הילד ללא השגחה". טרם נתקלתי במוצר תינוקות שבו זה לא כתוב. על הבוסטר זה כתוב. על העגלה זה כתוב. על כל צעצוע זה כתוב. יום אחד, אני אמצא את המוצר שכתוב עליו "ניתן להשאיר את הילד ללא השגחה" ואז ארקוד משמחה ואלך סופסוף לשירותים.

ובנימה אופטימית זו, הבה ניגש למתכון עצמו.
למה אני אוהבת את המתכון? ראשית, כי הוא פשוט, זול, בריא, והכי חשוב, הוא מספיק טעים לכל המשפחה. המתכון מספיק לכ-4 מבוגרים (בהנחה שמגישים עם תוספת אורז, קינואה וכדומה), שזה אומר שהוא בהחלט מספיק לתינוק לכמה ימים טובים. שנית, הוא נלחם בבעיה המוסרית שהזכרנו לעיל. זהו מתכון שהוא די bastardization של אוכל הודי. המשמעות היא (תחזיקו חזק) – המתכון הזה מתובל. אל דאגה, הוא לא חריף. כבר הזכרנו את החשיבות של הרחבת האופקים. הורים רבים מספקים לילדיהם אוכל אשכנזי חסר-טעם בשנותיהם הראשונות. אל-להם להתפלא שבהמשך ילדיהם מוכנים לאכול רק שניצל ואורז לבן. אני חושבת שחשוב להכין את ילדינו לחיים עשירים יותר.
הבסיס של התבשיל הוא עדשים כתומות. בבישול, עדשים כתומות מאבדות את צורתן ומקבלות מרקם מוצלח לתינוקות. התבשיל מתאים לתינוקות החל מגיל חצי שנה.

תבשיל עדשים עם משמש

מאת: שרושקה (יענו, אני)
עלות: כ-7 ש"ח
כמות: 4 מנות למבוגרים, הרבה יותר לתינוק

מרכיבים
1 בצל קצוץ
1/2 כפית כמון
1/2 כפית שום גבישי
מעט קינמון
פלפל שחור לפי הטעם
כוס עדשים כתומות, שטופות
כ6-8 משמשים יבשים (אני אוהבת את החומים האורגניים, הם יותר רכים ומתוקים)
2 כוסות מים רותחים, ואולי יותר

הוראות הכנה
לחמם מעט שמן בסיר קטן, להוסיף את הבצל ולטגן עד להזהבה. להוסיף את הכמון, השום והקינמון, ולערבב על האש עד שהריח מתחזק (דקה-דקותיים). להוסיף את העדשים, המשמשים, והמים, לכסות ולבשל על אש נמוכה ל-45 דקות. לערבב מדי פעם, ולוודא שיש מספיק מים. בסוף, להוסיף את רוטב הסויה – טיפטיפה לקטנטנים, ולפני שהתינוק בן תשעה חודשים עדיף לוותר. אבל זה ממש משדרג את הטעם לכל הגדולים במשפחה. 
לקשור לו את הסינר ולהגיש!

אפילו המטפלת היתה גונבת טעימות.
ממממ, יאמי. 

זה לא האוכל הכי פוטוגני בעולם. ניסיתי לצלם אותו על רקע הודי יפה אבל נאלצתי לוותר.
אבל מר בטטה-הד ככה"נ חושב שזה טעים.

עוד הערה חשובה לזמן האוכל : כמובן שחשוב מאוד לצלם את הילד אוכל. תמונות אלו יקסימו את ההורים, את הסבתות, ואולי אפילו חברים קרובים. אך זכרו: שאר האנושות יראו תינוק מלא ג'יפה, אז אל תהפכו את זה לתמונת cover שלך בפייסבוק.
 

?There are HOW many calories in this thing 

מרק עדשים שונה

שלום לכם קוראי היקרים (חוץ מאלה מכם שהחליטו לבנות את הסוכות שלכם אחרי 10 בלילה ו/או לפני 7:30 בבוקר. אתם קצת פחות יקרים לי כרגע). כולי תקווה שפוסט זה מוצא אתכם מתכוננים בכיף לקראת החג, או סתם נהנים מהחופש.
אצלנו בבית, ההכנה הכי קשה הייתה קישוט הסוכה. לא מדובר בסתם משימה, כי אם מלחמה עיקשת בין כוחות הטוב - שדגלו בקישוטים ביתיים וצנועים תוך שילוב עדין של כמה שרשראות קנויות ומנצנצות - לכוחות האופל - שדגלו בתליית כל הקישוטים הכי מנצנצים וצעקניים שאגרנו לאורך השנים, כמה שיותר גדול ורועש, יותר טוב.
וכך זה היה הולך: אמא הייתה מגיעה לסוכה שנבנתה זה עתה, ותולה כמה מהמנצנצים המאסיביים שלנו, או כפי שאני קראתי להם, מדוזות רדיואקטיביות מצ'רנוביל. אז אני הייתי מגיעה לסוכה, מורידה את כל המדוזות, ושוזרת במקום את שרשראות הנייר (המתפוררות) והחרוזים שייצרנו לאורך השנים. אז אחותי הייתה מגיעה, נעלבת שאף אחד לא תלה את הציור שלה מהגן (זה שכל הצבעים שלו נזלו מהגשם בסופה של 99'), וכאות מחאה תולה בחזרה את כל המדוזות, כולל זו האימתנית ביותר - המדוזה המנצנצת שממנה תלויות תתי מדוזות קטנות בצורות של פירות מנצנצים (למה? למה???).
סוכת שלום כבר אמרנו?
בשלב כלשהו היינו גומרים את כל הסיכות לתלייה, ומצב הקישוט מאותו הרגע היה נשמר כסטטוס קוו באותה השנה. מזל שאף אחד לא חשב (העיז?) לקנות עוד חבילת סיכות. בעצם, היות שכל הצדדים במחלוקת האסטטית הזו ניחנו בגובה לא מרשים במיוחד, המצריך עמידה על כיסא לכל תלייה של קישוט, ייתכן וגם ככה היה נמאס לנו מהסדרה הבלתי נגמרת של גרירת כסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה, גרירת כיסא, תלייה. קשים הם חייהם של היהודים הנמוכים.


אנד נאו פור סאמטינג קומפליטלי דיפרנט. מרק עדשים.
בעצם אולי זה כן קשור. מרק עדשים זה קצת סתווי כזה לא? מתאים לי דווקא לשבת בסוכה ולאכול איזו קערת מרק עדשים מהבילה.


ובכן היום, כאמור, מרק עדשים, אבל קצת שונה. המתכון מאוד פשוט להכנה, ועם טוויסט מקורי - למרק מתווספים כמה משמשים מיובשים קצוצים המעניקים לו מתיקות עדינה ומיוחדת. השילוב של עדשים ומשמשים אולי יישמע לכם קצת מוזר (זו לא הפעם הראשונה שאני אומרת את זה בבלוג. הממ...) אבל הם דווקא משתלבים בצורה נהדרת. במיוחד על רקע החמיצות והמורכבות של החומץ הבלסמי שמוסיפים בסוף. כך, לאחר מעט מאוד מאמץ, מתקבל מרק סמיך, ממלא, ועשיר בטעמים שאני מוצאת את עצמי חוזרת אליו שוב ושוב.



מרק עדשים עם משמשים מיובשים
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן מתוך הספר Vegetable Heaven
עלות: כ-13 ש"ח
כמות: 7-8 מנות


מרכיבים
2 כוסות עדשים כתומות או ירוקות (שניהם יוצאים אחלה, הצבע קצת יותר יפה עם הכתומות)
8 כוסות מים 
2 כוסות בצל קצוץ (בערך בצל אחד בינוני-גדול)
2 כפיות כמון
2 כפיות חרדל (התבלין היבש, לא הממרח)
2 שיני שום
1 כוס לא גדושה של משמשים מיובשים קצוצים (יצא לי 12 משמשים. לא שספרתי.)
1ו-1/2 עד 2 כפיות מלח (לפי הטעם)
3 כפות חומץ בלסמי
פלפל שחור גרוס


הוראות הכנה
שמים את העדשים והמים בסיר, מכסים, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני-נמוך במשך 15 דקות.
מוסיפים את הבצל, הכמון והחרדל ומבשלים 15 דקות נוספות, עד שהעדשים מתרככות.
מוסיפים את השום, המשמשים והמלח ומבשלים עוד 15 דקות. 
מורידים מהאש ומערבבים פנימה את החומץ הבלסמי והפלפל הגרוס.

תזכורת עצמית - לתת לעצמי ו/או למצלמה להשתקף בכלי ההגשה זה לא מקצועי

לפחות לבשתי חולצה שתואמת את צבע המרק...
ובלי קשר, איזה כיף זה כששם המתכון מתחרז כל כך יפה.