חיקוי צ'ואי - חטיף קווקאקר ללא אפייה

כפי שאמרתי בפוסט הקודם, נכנסתי חזק לעסקי חטיפי האנרגיה, כשחיקוי ביתי לצ'ואי היה היעד המרכזי. למי שלא מכיר, צ'ואי הוא חטיף מתוק ונגיס (=chewy) של קוואקר, לפעמים עם תוספות כמו שוקולד צ'יפס, פירות יבשים וכדומה. לא היה לי מושג איך לשחזר את הטעם והמרקם. אחרי כמה נסיונות כושלים שכללו אפייה, נעזרתי בחברי הטוב גוגל, שהבהיר לי שאת החטיף הזה כלל לא אופים. מייצרים עבורו סוג של סירופ בבישול קצר, מכניסים את כל המרכיבים הייבשים ומערבבים שכולם יידבקו, משטחים בתבנית וזהו. עשיתי מישמש של כמה מתכונים שמצאתי, הורדתי טיפה את כמויות הסוכר ואת חלק מהדבש החלפתי בסילאן (כמה שהאמריקאים אוהבים מתוק...). והרי התוצר לפניכם.

כדי לייצב את החטיפים צריך להשתמש בשומן מוצק. אם אין לכם בעיה שהחטיף יהיה חלבי, השתמשו בחמאה. אם אתם רוצים חטיף פרווה, אפשר להשתמש במרגרינה, או אם אתם נמנעים ממרגרינה, חלק מהמתכונים שראיתי המליצו להשתמש בשמן קוקוס. לא ניסיתי את העניין בעצמי, אבל אני משערת שזה יעבוד סבבה.

אני לא צריכה להזכיר לכם שעוד מעט פורים עכשיו, לדעתי החטיף הזה יכול להיות אחלה בחלה למשלוח מנות. מקורי, טעים אבל גם קצת בריא, ומחזיק סבבה כמה ימים בטמפ' החדר.

חטיף קוואקר בסגנון צ'ואי

מאת: בישול בזול, מבוסס על בליל מתכונים מהרשת עם שינויים שלי

עלות: כ-10 ש"ח

כמות: כ-10 חטיפים

מרכיבים
2 כוסות קוואקר דק (מהיר הכנה)
1 כוס פצפוצי אורז
קורט מלח
55 גרם חמאה, מרגרינה או שמן קוקוס
2 כפות דבש
1 כף סילאן
1/4 כוס סוכר חום

הוראות הכנה

מערבבים בקערה את הקוואקר, פצפוצי האורז והמלח. מחממים בסיר קטן את החמאה, הדבש, הסילאן והסוכר תוך כדי ערבוב עד שהתערובת רותחת. נותנים לתערובת הסוכר לרתוח 2 דקות ושופכים/מערבבים לתוך תערובת הקוואקר. משטחים לתוך תבנית אינגליש קייק ומהדקים היטב (איזה מהדקים? דוחסים במרץ! ככל שתדחסו יותר טוב ככה החטיפים יהיו יותר מוצקים). מחכים לפחות חצי שעה עד שהחטיף קר לגמרי וחותכים ל-10 חטיפים אישיים. החטיפים נשמרים כמה ימים בטמפ' החדר, או יותר, בהקפאה.
גיוונים: אפשר להוסיף לתערובת לפני השיטוח בתבנית כמה כפות של שוקולד צ'יפס.אפשר להוסיף לתערובת הקוואקר מעט צימוקים ו/או אגוזים, וקורט קינמון.

חטיף תמרים קקאו וקוואקר

על פי קביעת הרוב בפייסבוק, הא לכם מתכון לחטיפי תמרים קקאו וקוואקר, מתוך הטור שלי שפורסם בהלל של חודש טבת.

בימים ארוכים בעבודה או בלימודים, לעיתים סנדוויץ' (או שלוש) פשוט לא מספיקים, ואחר הצהרים הבטן מתחילה לקרקר. בדיוק למקרים כאלה נועדו חטיפי האנרגיה, או חטיפי הבריאות ("יש על זה תמונה של בחורה שעושה ג'וגינג! זה בטח בריא!"). מדפי הסופר מלאים במגוון של חטיפים שקל לזרוק לתיק ולנשנש ברגעי רעב.
לצערנו, על נוחות משלמים. אריזה של 6, אולי 8 חטיפים תעלה לכם לפחות 13-14 ש"ח, בדרך כלל יותר. אם יש לכם שלושה ילדים שמקבלים חטיף לבית ספר כל יום, אתם תמצאו את עצמכם מוציאים בסביבות 150 שקל לחודש רק על חטיפי אנרגיה (!). ואם החישוב הזה לא מספיק מעצבן, שימו לב שהחטיפים האלה ממש קטנים, רובם נעים סביב ה-20 גרם לחטיף. אם חבילה של חטיפי אנרגיה במשקל 200 גרם עולה 15 ש"ח, אז מחירם של החטיפים הללו הוא 75 ש"ח לקילו. במחיר כזה אפשר כבר לקנות סטייקים.

אז מה עושים? מכינים לבד כמובן. יש אלפי מתכונים ברחבי הרשת לחטיפי אנרגיה מסוגים שונים ומשונים. בחודש האחרון החלטתי להתלבש על הנושא הזה ובפוסט הזה ובבא, אציג לכם שני מתכונים בסיסיים, תוצרי התנסויותי, שאיתם אפשר ליצור עוד המון גיוונים. שימו לב, המתכונים קלים ומהירים, ללא אפייה, וגם ללא קמח.
מומלץ להעביר את החטיפים המוכנים לשקיות אישיות או לעטוף בניילון נצמד, כדי שהם יהוו תחליף לחטיפי אנרגיה קנויים גם מבחינת נוחות. אפשר לשמור כמה ימים מחוץ למקרר, אם רוצים לשמור ליותר משבוע, עדיף לשמור במקרר או במקפיא.

החטיף הראשון דומה ל"לארה בר" למי שמכיר. הוא יותר דחוס וקצת יותר בקטע טבעי/בריאותני/רו פוד - אין בו בכלל סוכר מעובד, רק תמרים. שמה בניכר הם צריכים להשרות את התמרים במים ולטחון בבלנדר, אבל לנו בארץ הקודש יש תמרים מעוכים בוואקום שנמכרים בכל סופר. צריך רק ללוש יחד את כל המרכיבים. אין קל מזה.

חטיף תמרים, קקאו וקוואקר

מאת: גרסא שלי למתכון מוכר עם המון ורסיות ברחבי הרשת

עלות: כ-15 ש"ח

כמות: כ-12 חטיפים

מרכיבים

1 חבילה תמרים בוואקום (500 גרם)
1/4 כוס קקאו
1 כוס קוואקר דק (מהיר הכנה)
קורט מלח

הוראות הכנה

מניחים בקערה בינונית את כל הרכיבים ולשים עד שמתקבלת תערובת אחידה.  משטחים את התערובת בין 2 חתיכות של נילון נצמד, לצורה פחות או יותר מלבנית.  חותכים ל-12 חטיפים אישיים.

גיוונים: אפשר להוסיף במקום כל או חלק מהקוואקר אגוזים טחונים כמו שקדים או אגוזי מלך, או קוקוס טחון. אפשר לתבל עם קימון, ג'ינג'ר, גרידת לימון או אפילו קצת פלפל צ'ילי חריף.

לחץ שבת ועוגיות לרפואה

לחץ ה"אין מספיק אוכל" בדרך כלל מתחיל אצלנו כשעתיים לפני שבת. הוא מתגנב למוח, קטן וערמומי, כשמתחילים לעשות את החישוב הסופי בהחלט של האורחים. או אז מתחילות התהיות: הכנו מספיק אוכל? יש מספיק עיקריות? מה אם מאן דהוא לא אוהב שניצל או קציצות? לצמחונים יהיה מספיק מה לאכול? יש מספיק חלות? אולי הסלטים מוזרים מדי? מה אם לא יאהבו את הפאי גויאבות שהכנתי?? 

אצלנו אישי היקר הוא הנלחץ הראשי, ואני זאת שמנסה לשכנע אותו שיהיה בסדר. אורחינו אף פעם לא עזבו רעבים, אני מזכירה לו, למעט הפעם הזאת שהעוף יצא מר (משהו מוזר עם לימונים. לא יודעת למה עד היום) והמנה העיקרית היתה נקניקיות שנזרקו על הפלטה ברגע האחרון. לפעמים אני מצליחה לשכנע את הבחור, לפעמים הוא מחליט להכין עוד עוגה או עוגיות כדי להרגיע את חששותיו. הוא משתדל להתחיל במלאכת האפייה לא יותר מ-45 דקות לפני שבת, מה שמכניס אותי ללחץ. אתה תסיים לפני שבת? איך נספיק לטאטא ולשטוף? עכשיו שהר הכלים בכיור הגיע למימדים אנושיים אתה רוצה להוסיף עליו??

הדבר היחיד שמרגיע אותי ברגעי משבר כאלה הוא לאכול את העוגיות הטריות והריחניות שהאיש מוציא מהתנור. כלומר, לא עוגיות שלמות, רק שברי עוגיות, כאלה שנדבקו לתבנית או אחד לשני, או שנמעכו או נשרפו קצת. לעולם לא הייתי אוכלת לו עוגיות שלמות. לפחות לא כשהוא לא מסתכל. נו מה לעשות שכשמכינים עוגיות תחת לחץ, לפעמים יש תקלות, ומישהו צריך לבצע את עבודת הקודש הזו ולהיפטר מהעוגיות הפחות אסטטיות. כזאת אני, אשת חיל. שלא לדבר על בקרת האיכות שאני מבצעת בבצק חינם אין כסף. בדיקות חוזרות ונשנות של איכות בצק העוגיות זה פשוט חובה, אני אומרת לכם.

היום, מתכון לעוגיות שמתאימות בדיוק למקרי לחץ טרום שבתי/אירוחי - עוגיות ללא אפייה. יש המון מתכונים ברשת לעוגיות ללא אפייה, אבל רוב מה שראיתי היה חלבי - עם חלב מרוכז ממותק, או חמאה, או שוקולד חלב... אחרי ששיחקתי מספיק זמן עם אחד המתכונים, הצלחתי לנפק גרסא פרווה ללא מרגרינה לרוחי. מעט מרכיבים, כמה דקות על הגז, ערבוב, הופ לתבנית וגמרנו. העוגיות גם טבעוניות, ויש בהן שיבולת שועל אז הן אפילו בריאות יחסית (אמרתי יחסית!). את העוגיות אפשר גם לגלגל ולשטח לצורת עוגיות אמיתיות ולא חיתוכיות, אבל אז זמן ההכנה יעלה. לשיקולכם. המתכון לא מנפק כמות מאסיבית, של עוגיות, רק כ-20, אבל הן מרוכזות ודי אינטנסיביות. קשה לאכול יותר מ-2-3 מהן (האמינו לי, יש לי קיבולת גבוהה מהממוצע). קצת מסוכן לפרסם מתכון שבו חסם הזמן בין החשק לעוגיה והעוגייה עצמה, כל כך קטן, אז השתמשו בו בתבונה.

עוגיות שוקולד, חמאת בוטנים וקוואקר מהירות, ללא אפייה (פרווה ללא מרגרינה)
מאת: בישול בזול, בהשראת המתכון הזה
עלות: כ-9 ש"ח
כמות: כ-20 עוגיות

מרכיבים
1/4 כוס קקאו
1/2 כוס סוכר
1/4 כוס חלב קוקוס (אני מניחה שאפשר גם להשתמש בחלב סויה, אבל לא ניסיתי)
1/2 כוס חמאת בוטנים (אני אוהבת עם שברי בוטנים, אבל אפשר גם חלק)
1 1/2 כוסות שיבולת שועל מהירת הכנה (קוואקר), אפשר להחליף חלק מהקוואקר גם בפצפוצי אורז ליתר קראנצ'יות

הוראות הכנה:
מערבבים את הקקאו והסוכר בסיר קטן. מוסיפים את חלב הקוקוס, מדליקים את האש ומערבבים עד שהסוכר מתמוסס. מביאים את התערובת לרתיחה, נותנים לו לרתוח 1-2 דקות ומכבים את האש. 
מערבבים פנימה את חמאת הבוטנים, ולאחר מכן את הקוואקר. 
משטחים בתבנית קטנה וחותכים מיד לריבועים (העוגיות עשויות להתפורר אם תחתכו אחרי הקירור וההתייצבות), או מגלגלים לכדורים ומשטחים מעט.
עדיף לאכול עוד באותו יום, אפשר לשמור עוד כמה ימים בקופסא אטומה.

מאפין - תופין תמים או צפיחית זדונית?

מאפינס הם מאכל חמקמק וערמומי. הם הקדאפי של עולם האוכל.
כן, כן, אני יודעת שאתם מפקפקים בדברי, ובכל זאת אני עומדת מאחוריהם.
בהתחלה, גם אני חשבתי שהם מאכל חמוד ובלתי מזיק.
ובכן הבה ואפרוש בפניכם את מסכת השקרים והמזימות של המאפין שמונעת מאיתנו לראות את פרצופו האמיתי.


למעשה, דו הפרצופיות המאפיינת את המאפין מתחילה עוד בעולם המורפולוגיה. "מאפין". איזה שם מתפנפן! לא סתם עוגה קטנה. מ-א-פ-י-ן. המאפין גם לא יכול להחליט מה הטייתו לרבים. האם יש לומר מאפינס? או שמא מאפינז? ואולי בכלל מאפינים? וכל הקטע הזה שזה נשמע כאילו בעברית כי זה דומה למילה "מאפה" אז זה ציוני וכאלה, אני לא קונה את זה.
השקר ממשיך בעולם האסוציאציות שהמאפין ניכס לעצמו שלא כדין. אני יכולה בקלות לדמיין קליינט בבית קפה שאומר לעצמו "הממ... אני שבע מדי בשביל פרוסת עוגה. נראה לי שאזמין רק מאפין" (עזבו כרגע את הסבירות לכך שאדם יהיה שבע לאחר שאכל בבית קפה). כלומר, בשדה הסמנטי של המאפין ישנן משמעויות של קלילות, ואולי אף בריאות, לפחות ביחס לעוגה. אסוציאציות אלה כמובן הן מוטעות לחלוטין שכן לרוב, מאפין הוא פשוט עוגה במנז'ט. בנוסף, המאפין משדר התחכמות, עד כדי פלצנות, אך לרוב, ללא כיסוי. הרי עוגה בחושה פושטית היא עוגה בחושה פושטית, ושום מוסד קולינרי המכבד את עצמו לא ימכור לך דבר כזה. אבל אפה את הבלילה בעטרות נייר וקרא להם מאפינז, ופתאום מדובר במאכל מתוחכם ואפנתי שראוי לבוא בציבור ובתפריט. 


חוסר המהימנות של המאפין מאפיין גם את תוכו, גופו, ומהותו של המאפין (חחח אמרתי מאפין מאפיין). בהינתן מאפין, לא ניתן לדעת מהסתכלות עליו אם מדובר בפצצת שומן וקלוריות, או בחטיף קליל ומזין. האם ביצירה קינוחית מושחתת, או במוצר בריאות מנוקד בקרעי אצות ופולי סויה. עד שלא תנגוס בו לא תוכל לדעת אם יהיה רך ונימוח או יבשושי ומתפורר, קליל ואוורירי, או בעל מאסה כשל אחרון היסודות בטבלה המחזורית שיידבק לך לחיך ולא ירפה עד יומך האחרון. והבעיה הגדולה ביותר היא אוסף השילובים הבלתי הגיוניים בין שלל המאפיינים הללו. אתה יכול לקבל לידך מאפין שהוא גם יבשושי, גם כבד, גם עם טעם של אוכל בריאות, וגם משמין בטירוף. לא הגיוני! לא פייר! על כן, אני הכרזתי חרם על המאכל הנלוז הזה עד שיואיל בטובו להתאפס על עצמו. (יצויין שאת הטקסט הזה כתבתי לפני יותר משנה, לפני שהיה אופנתי להכריז חרמות על כל דבר שזז. סתם שתדעו).


עם זאת, אני מתפשרת לעיתים. כאשר לי יש שליטה על הנעשה, ואני קובעת את הטון - המאפינס האלה מבינים רק כוח אני אומרת לכם.
עבורי מאפין הוא חצי דרך בין מאפה בריאות לקינוח. הוא נותן מענה טוב כשבא לי משהו טעים אך לא מתוק מדי, שלא יעשה אותי יותר רעבה משהייתי לפני. אתם יכולים לראות את המאפינס הללו כקינוח בריא במיוחד, או ככמעט אוכל בריאות. אני בוחרת באופציה השניה ואוכלת אותם לארוחת בוקר - יש בהם סיבים תזונתיים מהקוואקר, ויטמינים וכאלה מהתפוחים, מעט סוכר ושומן יחסית, והקמח הלבן... טוב למי שבסדר עם זה, אין בעיה, למי שלא, אתם מוזמנים להכין מקמח מלא ולדווח איך היה (טרם ניסיתי בעצמי). אבל אז זה באמת יהיה אוכל בריאות (רעד קל אחז בי לפתע).
בקיצור, הם בריאים וזולים יותר מחטיפי בוקר למיניהם, אבל טעימים וממלאים יותר. הם קלים להכנה, ואפשר להכין אותם מראש, לשמור בפריזר ולהוציא בעת הצורך - הם יפשירו תוך כשעה, או שאפשר למקרגל (מלשון מיקרוגל, שורש מחומש) לכמה עשרות שניות.
עם כל זאת אני מבקשת בכל לשון של בקשה שלא לסמוך בעיניים עצומות על מאפין זר שאינכם מכירים, ועדיף לא לבצע בסביבתו תנועות חדות או פתאומיות. 

מאפינס תפוחים וקוואקר
מבוסס על: מתכון של Big Locust Farm Bed and Breakfast שמצאתי בשיטוטי באינטרנט
עלות: כ-11 ש"ח
כמות: כ-15 מאפינס

מרכיבים:
1 וחצי כוסות קוואקר (לא משנה איזה סוג)
1 ורבע כוסות קמח
1/4 כפית קינמון
1/4 כפית פלפל אנגלי
1/4 כפית ציפורן טחונה
1 כפית אבקת אפייה
¾ כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1 כוס רסק תפוחים 
1/2 כוס חלב או מים
1/2 כוס סוכר חום
5 כפות שמן
1 ביצה


הוראות הכנה:

מערבבים בקערה את החומרים היבשים (קוואקר עד מלח).

מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים רק עד שהתערובת אחידה.

אופים בתבנית שקעים (רצוי עם מנז'טים, או בתבנית סיליקון שמאפשרת חילוץ קל) בתנור שחומם מראש ל-200 מעלות, חום גבוה, במשך כ-20 דקות או עד שהמאפינס מזהיבים.

על עוגיות סבתא ועוגיות קוואקר ללא מרגרינה

כבר מזמן לא העליתי מתכון לעוגיות ללא מרגרינה ואני מתנצלת על כך קוראי היקרים. חגים, לחץ, ומתכונים שבאמת היו צריכים עוד מקצה שיפורים עיכבו אותי. אז היום, סוף סוף, עוד מתכון של עוגיות עם שמן, בלי חמאה או מרגרינה, לאוסף.

ברי מזל הם האנשים שיש להם עוגיות של סבתא, או לפחות זכרונות שלהם. לא לכולם יש סבתא. לא כל סבתא אופה עוגיות. יש כמובן סבתות שאופות ומבשלות עוד שלל מטעמים במקום או מלבד עוגיות. אל לנו לזלזל לרגע ביכולותיה של סבתא. אבל עוגיות של סבתא זה משהו מיוחד.
סבתא שלי לא בדיוק הייתה ידועה ביכולותיה במטבח. היא לימדה, ניהלה, עבדה עם ילדים עם קשיי למידה, פיתחה תוכניות לחינוך מיוחד... רק בלבשל היא לא השקיעה יותר מדי. כנראה שבינה ובין סבא שלי הם הצליחו איכשהו להאכיל את ילדיהם בצורה סבירה, אחרת לא הייתי פה. אבל ברגע שאמא שלי הייתה גדולה מספיק האחריות על הבישולים הועברה אליה. כך, כשאני הכרתי את סבתא שלי לא היו לה איזהשהם תבשילים או מאפים מיוחדים שהיא הכינה מימים ימימה. למעשה, כששאלתי את ההורים שלי מה סבתא יודעת לבשל הם גיחכו קלות וענו ב-"דיאט קולה". אבל מה, סבתא שלי הייתה חכמה. היא השכילה להבין שראוי לה, ולכל סבתא באשר היא, להצטייד בעוגיות סבתא ראויות לשמן. אני בספק אם היא הייתה מכינה אותם כשאנחנו הנכדים לא היינו בסביבה, במיוחד מכיוון שהיא הייתה סוכרתית, אבל כל פעם שבאנו, היינו מכינים איתה את עוגיות הסבתא המסורתיות. העוגיות של סבתא שלי היו עוגיות קוואקר עם קינמון, צימוקים ו/או שוקולד צ'יפס. ברור שאני עוד זוכרת את טעם, והריח ואת המטבח הכחול עם הטפט על הקיר. לערבב עם כף עץ, לסדר גושי בצק על התבנית ולחטוף טעימה פה ושם... סבתא שלי הייתה גרה בארה"ב. לרוב לא הייתי רואה אותה יותר מפעם, אולי פעמיים בשנה. בשנים האחרונות גם די ירדנו מעניין העוגיות - היה לה קשה לעמוד וללכת. אבל אני זוכרת את עוגיות הסבתא שלה, ואני אוהבת אותה על כך שהיא ייצרה לי ולשאר הנכדים שלה זכרונות כאלה.
אמרתי לכם שהיא הייתה חכמה.

צימוקים - הפתעה טעימה או מקור כל
הרוע בעולם? (אם אתם בדעה השנייה אפשר
להשמיט אותם מהמתכון)

היא חסרה לי. לא בצורה מעורפלת כזאת של "אוי חבל אני מתגעגעת", אלא בנקודות מאוד אמיתיות וקונקרטיות. חבל לי שהיא לא קוראת את הבלוג שלי. איך היא הייתה נגנבת שנכדה שלה כותבת בלוג אוכל בעברית. ברור לי שהיא הייתה משאירה הודעות מביכות בעברית המעט תנ"כית שלה ותמיד חותמת בגאווה כ"סבתא".
חבל לי שהיא לא הייתה בחתונה שלי, שהיא לא פגשה את אישי, אבל טוב נו, אלה כבר כאבים סטנדרטיים של נכדה שאיבדה סבתא קרובה.

אני לא יודעת אם מישהו שמר את המתכון המדוייק שהיא השתמשה בו, זה גם לא ממש משנה. היום אביא את הגרסא שלי לעוגיות קוואקר, עם צימוקים, שוקולד וקינמון. כל עוד השילוב הזה נמצא הזכרון נשמר.
הרבה זמן אני בחיפוש אחר מתכון טוב לעוגיות קוואקר שמבוססות על שמן, ללא חמאה או מרגרינה. אלה עוגתיות מדי, אלה יבשות מדי... בשבוע שעבר נתקלתי במתכון לחיתוכיות קוואקר עם שכבת שוקולד באמצע. הם יצאו לא רע, לאחר כמה שינויים מצידי, אבל חשבתי לי שהבצק, עם השינויים שעשיתי, עשוי לנפק את עוגיות הקוואקר שחיפשתי. אכן, מצאתי את מבוקשי - עוגיות מעט פריכות מבחוץ, רכות מבפנים, מלאות בשוקולד וצימוקים, ומפיצות ריח נפלא בכל הבית. מומלץ!

עוגיות קוואקר עם צימוקים, שוקולד וקינמון (ללא מרגרינה) 
מאת: בישול בזול (מבוסס במעומעם מאוד על המתכון הזה)
כמות: כ-45 עוגיות
עלות: כ-13 ש"ח

מרכיבים:
1/2 כוס צימוקים
2 כוסות קוואקר
1.5 כוסות סוכר חום
1.5 כוסות קמח
1/2 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית סודה לשתייה
1/2 כפית מלח
1/2 כפית קינמון
3/4 כוס שמן
2 ביצים
80 גרם שוקולד מריר

הוראות הכנה:
מניחים את הצימוקים בקערה, מכסים במים חמים ונותנים להם להתרכך קצת.
בזמן שהצימוקים מתרככים מכינים את הבצק. מערבבים בקערה את כל המרכיבים היבשים: קוואקר, סוכר חום, קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח, וקינמון.
מוסיפים את השמן והביצים (רצוי לטרוף מעט את הביצים לפני ההוספה. אפשר לעשות זאת בכוס בה מדדתם את השמן, שלא תצטרכו לשטוף עוד כלי), ומערבבים עד שהתערובת אחידה.
קוצצים את השוקולד (ראו פה להמחשה), מסננים את הצימוקים מהמים ומערבבים את שניהם לתוך הבצק.
יוצרים כדורים בגודל שבין מסטיק עגול לאגוז מלך ומניחים על תבנית משומנת עם מרווח של כמה ס"מ בין כדור לכדור. לא להיבהל אם הבצק קצת מתפרק ולא מחזיק. הוא מתייצב יותר באפייה, על דאגה.
אופים בתנור בחום בינוני, 180 מעלות, במשך 8-12 דקות עד שהעוגיות מתרחבות ומזהיבות מעט.
תנו לעוגיות להתקרר כמה דקות לפני שאתם מורידים אותם מהתבנית, שלא תתפרקנה.

מה עושה פה מיכאלנג'לו? תגלו בקרוב...