כך תדעו אם עכשיו אחרי החגים, ומרק

האם חנוכה נחשב חג במובן הזה שיש לו "אחרי החגים"? כי אני מרגישה כרגע את התסמינים הקלאסיים של הפרעת אחרי החגים: לאות, קושי בהשתלטות על כל המשימות שנדחו, קושי בסגירת הכפתור של הג'ינס וכו'. 
ישבתי היום ותהיתי בעניין (הרבה מעבר למה שראוי עבור אדם שפוי לכאורה), וניסיתי לענות על שאלה סבוכה זו. 
מצד אחד, ברוב מקומות העבודה, כמו שלי למשל, אין חופש. מצד שני, לילדים יש חופש מבית ספר. מצד שלישי, יש מלא מפגשים משפחתיים וחבריים ואוכלים בהם המון, בנוהל הרגיל של - ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל.
אז איך אדע אם אני במצב אחרי החגים, או סתם בעייפות ודכדוך של חורף?
כדי לעזור לכם, קוראי היקרים, ליהנות מהידע והתובנות העמוקות שרכשתי תוך כדי ההתחבטות בנושא זה, ייצרתי תרשים זרימה קל להבנה ונוח לשימוש שיעזור לכם לענות על השאלה הכה קריטית הזו.
אתם מוזמנים ללחוץ כדי להגדיל, ולעיין בתרשים בניחותא. אני אחכה.

אוטומט סופי דטרמיניסטי אם תרצו

נו? מה אתם אומרים? אחרי החגים או לא אחרי החגים? אני אומרת שהתשובה החד משמעית היא שאכן אחרי החגים עכשיו. לפחות בקטנה.
אם כך, צריך לבשל בהתאם. מנות צנועות וקלות יותר בהחלט יהיו במקום.


זוכרים שלפני מסיבת הקלוריות הבלתי נגמרת של חנוכה (שהלחץ שלו כנראה דחף אותי לבצע את המעשים המגונים הללו בסופגניות, אני מצטערת קוראי המתוקים והתמימים שהייתם צריכים להיחשף לזה), דיברנו על מתכוני מזווה? 
למי שלא קרא את הפוסטים האחרונים בנושא, מדובר במתכונים בהם לא צריך כמעט מרכיבים טריים מהמקרר, ושעם מזווה מצוייד היטב ניתן להכין אותם בהתרעה של רגע, בלי צורך ללכת לסופר ולהתחמש.
אז היום, מרק עגבניות טוניסאי. ראשית עלי להתנצל בפני קוראי הטוניסאים. אני אהיה הראשונה להודות - אני לא מבינה גדולה במטבח הטוניסאי. אני קוראת למרק טוניסאי כי מולי קאצן, שמספרה לקחתי את המתכון, קראה לו כך. אם המרק הזה לא קשור כהוא זה למורשת הקולינרית המפוארת, אך לצערי הלא ממש מוכרת לי, של העדה הטוניסאית, אנא סלחו לי טוניסאים יקרים.
על אף חוסר הבהירות לגבי האוטנטיות של המרק, לגבי הטעם אין לי ספק. נכון בדרך כלל כשאתם טועמים מרק אתם יודעים למה לצפות? המרק הזה הוא לגמרי לא מה שמצפים. יש בו עגבניות וחומוס ועדשים, אבל הוא ממריא הרבה מעבר לטעמים המקובלים. הוא חמצמץ, עשיר ומתובל בצורה מיוחדת שקושרת ביחד את כל הטעמים ומוציאה מהם את המקסימום. בתור בונוס, הוא ממש בריא, מלא בעגבניות וקטניות, והוא גם דל בשומן - יש רק 2 כפות שמן זית על סיר ענק של מרק. אה, והוא גם פרווה, ללא גלוטן וטבעוני. מה עוד צריך?
יש לכם שתי אופציות בנוגע לחומוס. אתם יכולים להשרות חומוס יבש ולבשל אותו בעצמכם, או שאתם יכולים להתחיל ישירות משתי קופסאות שימורים של חומוס מבושל. שתי האופציות טעימות, הראשונה זולה יותר, השנייה חוסכת קצת זמן ומצריכה פחות התכוננות מראש.


מרק עגבניות טוניסאי
מבוסס על: מתכון של מולי קאצן, מתוך הספר Vegetable Heaven, עם שינויים קלים שלי
עלות: כ-16 ש"ח, כמה שקלים יותר אם משתמשים בחומוס משומר
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים
1 כוס גרגירי חומוס יבשים, מושרה במים ללילה, או 2 קופסאות גרגרי חומוס משומרים
1 כוס עדשים בצבע האהוב עליכם (אני מעדיפה ירוקות, הן פחות מתפרקות)
1 מקל קינמון
2 כפות שמן זית
2 בצלים בינוניים-גדולים קצוצים
3 שיני שום קצוצות
2 כפיות מלח
1 כפית כורכום
1 ו-1/2 כפיות זרעי כמון (בהחלט לא חובה, למעשה יש למרק טעם יותר עדין בלעדיהם. אז לשיקולכם)
2 כפיות כמון
2-3 עלי דפנה
1 פחית גדולה (800 גרם) עגבניות מרוסקות 
3 כפות מיץ לימון


הוראות הכנה
אם משתמשים בחומוס יבש, מניחים את החומוס המושרה בסיר, מכסים במים בגובה של כמה ס"מ מעל הגרגרים ומבשלים עד שהגרגרים מרוככים, בין שעה לשעה וחצי. מוסיפים את העדשים, את מקל הקינמון, ועוד מים כדי שהכל יהיה מכוסה, ומבשלים עוד כחצי שעה (קצת פחות אם אתם משתמשים בעדשים כתומות) עד שהעדשים מרוככות אבל לא מתפרקות. אם אתם משתמשים בחומוס משומר, דלגו על הבישול של החומוס לבד, והתחילו מלבשל אותו יחד עם העדשים ומקל הקינמון עד שהעדשים מוכנות. כשהכל מבושל, מסלקים את מקל הקינמון, מסננים את מי הבישול שנשארו ושומרים בצד. תמדדו כמה סיננתם כי צריך להוסיף 6 כוסות נוזלים למרק - את מי הבישול של הקטניות פלוס כמה מים שצריך כדי להשלים ל-6 כוסות.
בסיר נפרד, מחממים את השמן ומטגנים את הבצל והשום במשך חמש דקות עד שהם מתחילים טיפה להתרכך. מוסיפים את המלח, הכורכום, זרעי הכמון אם משתמשים, הכמון, ועלי הדפנה ומטגנים עוד 2-3 דקות. מוסיפים את העגבניות ואת מי הבישול של הקטניות ששמרנו, אותו משלימים עם מים ל-6 כוסות נוזלים. מבשלים כ-15 דקות.
מוסיפים את הקטניות המסוננות ומבשלים עוד כ-5 דקות.
מורידים מהאש, מערבבים פנימה את מיץ הלימון, דגים החוצה את עלי הדפנה ומגישים חם.

הזרעונים האלה שאתם רואים בתמונה הם זרעי כמון, שתדעו.
הם מאוד טעימים ויש להם טעם חזק וקצת מורכב יותר מהטעם של כמון טחון רגיל
שמשתמשים בו בדרך כלל. כאמור, אל תיבהלו אם אין לכם, במתכון הזה
דווקא עדיף לדעתי להכין בלעדיהם.