עוגת תפוזים במקום פירות יבשים

לא נעים. עוד מעט ט"ו בשבט ועוד לא מצאתי מתכון סופר ט"ו בשבט-י להעלות לבלוג. איזה חוסר מקצועיות. הבעיה היא שיש לי הרבה מתכונים שאני רוצה להעלות שצריכים עוד מקצה שיפורים אחד או שניים לפני שאהיה מוכנה לעמוד מאחוריהם. בפעם הבאה אפצה אתכם עם כל שבעת המינים טוב? בט"ו בשבט הבא, עוף ביין וסילאן על מצע תבשיל חיטה ושעורה עם זיתים, תאנים צלויות וגרגרי רימון. או משהו כזה.
מה שאני כן יכולה לעשות עכשיו זה לתת כמה טיפים ורעיונות לט"ו בשבט ברוח בישול בזול, ובסוף מתכון פירותי, אני הרי לא יכולה לתת לכם לצאת בידים ריקות לגמרי.

אז נתחיל.
בשלנים זולים יקרים, אל תקנו טונות של פירות יבשים. חלאס. זה מנהג שעבר זמנו. אכן, אבותינו ואמותינו שחיו בגלות נאלצו להסתפק במעט פירות יבשים מארץ הקודש שיובאו בדרך לא דרך לכבוד בט"ו בשבט. אבל אנחנו חיים בארץ הקודש. כשתלכו לסופר השבוע רוב הירקות והפירות שתקנו יהיו תוצרת מקומית. איך אבותיכם היו מקנאים בכם! 

הוא הגיע אל הארץ בדרכים עקלקלות

אני יודעת שזה מקובל. אני יודעת שמנהג החג להניח על השולחן צלחת חגיגית עמוסה באננס מיובש, פפאיה מסוכרת, פקאן סיני ועד כהנה וכהנה פירות שנשתבחו בהן ארצות שאינן ארץ ישראל. אבל אם אתם רוצים לצאת בזול, המעיטו בכמות, וותרו על העניין לגמרי, או החליפו את הפירות היבשים היקרים בפירות טריים זולים הרבה יותר. לא נראה לי שמישהו ירגיש בחסרונם של הצ'יפס בננה (מישהו אוכל את הדבר הזה בכלל?) כשמולו פלטה עמוסה פלחי פירות הדר טריים. אם בכל זאת מתקבלות תלונות על מחסור בפירות מיובשים ופיצוחים, היישירו מבט למתלונן והבהירו לו בזעם עצור בקושי, כי אינכם קונים פירות מיובשים ממדינות אויב. בונוס: הכינו את משפחתכם מבעוד מועד ובקשו מהם לזמזם את התקווה תוך כדי המונולוג האידיאליסטי שלכם.
אם אתם בכל זאת קונים פירות מיובשים, זה הזמן לעשות השוואת מחירים. יש כמה חברות שמייצרות ומוכרות פירות יבשים, ובחלק מהסופרים יש גם איזור שמוכר אותם בתפזורת. לפעמים יש הפרשי מחיר גדולים בין האופציות השונות. שווה להשקיע עוד דקה או שניים לחשב מה עדיף.

עכשיו שסיימנו עם הנו נו נו אפשר לעבור למתכון, בו תקבלו עוגה שלמה בעלות פחותה מזו של חבילת פקאן סיני. מדובר בעוגת התפוזים וקוקוס המוכרת- עוגה רכה ומלאת טעם שלא נס ליחה. את הוורסיה הזו של המתכון לקחתי מהבלוג soul food שאני מאוד מחבבת, בגלל הצילומים היפים, המתכונים המעניינים,  ובגלל חיה, כותבת הבלוג, שהיא כל כך נעימה ומפרגנת. בפוסט המקורי ב-soul food יש קצת יותר השקעה בקישוט העוגה, שנראית מאוד יפה מכוסה בסרטי קליפת תפוז זהובים. לי לא היה מספיק זמן (ונגמרו לי התפוזים), אז הסתפקתי בפיזור תערובת של קוקוס ומעט קליפת תפוז מגורר מעל העוגה. גשו לפוסט המקורי אם אתם חפצים בציפוי מושקע יותר.
עוד טיפ אחד: אם אתם מגישים את העוגה גם לקוקוסופובים (תסביך מצוי למדי, קוקוסופוביה) ואתם רוצים להתחשב, פזרו את ציפוי הקוקוס רק על חצי מהעוגה. ארטיסטי משהו, אבל הרבה יותר אנשים יאכלו ככה מהעוגה (ולפחות אצלי הם לא שמו לב/הוטרדו מהקוקוס בבצק עצמו).

עוגת תפוזים וקוקוס
מבוסס על: מתכון בבלוג soul food, עם שינויים קלים
עלות: כ-15 ש"ח
כמות: עוגה אחת גדולה. הספיק אצלנו לקינוח ב-2 ארוחות מרובות משתתפים.

מרכיבים:
לעוגה:
6 ביצים
3/4 כוס סוכר
קליפת לימון מגורדת מלימון שלם
קליפת תפוז מגורדת מ- 2 תפוזים
1 כפית תמצית וניל
1 כוס שמן
1 כוס מיץ תפוזים
1 כוס שבבי קוקוס
1 ו 1/2 כוסות קמח
1 ו 1/2 כפיות אבקת אפייה

לסירופ:
1 כוס מיץ תפוזים
1/2 כוס סוכר

לציפוי:
1/3 כוס שבבי קוקוס
קליפת תפוז מגורדת מתפוז אחד

הוראות הכנה:
מכינים את העוגה:
מפרידים את הביצים, כשאת החלבונים שמים בקערת המיקסר.
מקציפים את החלבונים עם מחצית מכמות הסוכר לקצף יציב מאד, מעבירים לקערה נקייה ושומרים בצד.
מקציפים את החלמונים עם שאר הסוכר , עד שהתערובת חלקה, תפוחה ובצבע צהוב בהיר. מוסיפים לתערובת את גרידת הלימון, גרידת התפוז ותמצית הוניל ומערבבים.
מוסיפים את השמן ומיץ תפוזים לסירוגין עם הקוקוס, הקמח ואבקת האפייה ,לתערובת החלמונים, תוך כדי ערבוב. מערבבים רק עד שהתערובת חלקה.
מקפלים בעדינות את תערובת החלמונים לתוך החלבונים המוקצפים ששמרנו בצד, ב-2 נאגלות (כלומר, מקפלים פנימה חלק מהתערובת, ואז את היתר).
מעבירים את הבלילה לתבנית משומנת, או תבנית סיליקון, עם חור באמצע , בנפח 10 כוסות בערך (אני הכנתי באחד מתבניות הסיליקון-עם-חור הסטנדרטיות).
אופים בחום של 175 מעלות ,עד שהעוגה זהובה וקיסם הננעץ בעוגה יוצא יבש , כ-45 דקות עד שעה.
נותנים לעוגה להתקרר במשך רבע שעה, ומחלצים אותה לצלחת.

מכינים את הסירופ:
מבשלים את המיץ והסוכר בסיר קטן על אש בינונית עד שהתערובת מצטמצמת מעט והופכת לסירופ. זה יקח 10-20 דקות.

מרכיבים את העוגה:
יוצקים את הסירופ החם מעל העוגה וגם מעט בצלחת כדי שהנוזלים יספגו בבסיס העוגה.
מערבבים את הקוקוס עם גרידת התפוז ומפזרים מעל העוגה.

מאחורה ניתן לראות את החלקה העירומה המיועדת לקוקוסופובים

ריבת בננה וקלמנטינה, המפתח ל-PB&J הטעים בתבל

המושג "פירות העונה" בדרך כלל מתקשר לנו לאפרסקים, דובדבנים, שזיפים ושאר פירות קיץ שטופי שמש, אבל גם לחורף יש פירות שאפשר לשמוח בהם. בחורף הקלמנטינות, התפוזים, הפומלות, ושאר ההדרים פורצים לשוק, עסיסיים, מזמינים, וזולים למדי. שמתי לב בשבועות האחרונים שמשום מה, גם הבננות זולות מאוד עכשיו. 


עם קלמנטניות ב-5 שקלים לקילו, ובננות באף פחות, קרץ לי מתכון של עודד רז שקראתי ב-ynet לריבת בננות וקלמנטינות. מעולם לא הכנתי ריבה בבית <אישי היקר מעיר שזו טעות, ומזכיר שבגיל 16 הכנתי ריבה מתותי עץ שאני וחברה שלי קטפנו. ביום אביבי אחד עטינו על עצמינו סרבלים, הצטיידנו בסלסלות, ואצנו רצנו לעץ ליד הסניף ללקט תותים. מייד החלנו למלא את סלסלותינו מטוב הארץ כשאני נוזפת נמרצות בחברתי על כל תות שהעזה להגניב לפיה במקום לסלסלה. חזרנו הביתה שמחות ועליזות והכנו ריבת תותי עץ מגעילה למדי שרק אבא שלי הסכים לאכול, כנראה מרחמים. סליחה על הסטייה מהנושא בשם היושר העיתונאי>.
איפה היינו? אה כן, מעולם לא הכנתי ריבה (אכילה), אבל המתכון הזה פשוט, ברמת סיבוך של רוטב עגבניות בערך, רק שבננות יותר קלות לחיתוך מעגבניות. כיאה לבישול בזול, המתכון הזה מנפק כמות נכבדת של ריבה, בעלות פחותה מזו של צנצנת קטנה של ריבה מעאפנה.
עשיתי כמה שינויים במתכון, בעיקר מכיוון שלא התחשק לי לחשב כמה זה 400 גרם סוכר בכוסות, ומכיוון שהיה לי צנצנת סילאן בארון שרציתי לסיים. בסוף קיבלתי מרקחת בננות וקלמנטינות עם סילאן ווניל. המרקחת מתוקה, אבל לא מתוקה מדי, ובעלת טעם מורכב ומלא. נראה לי שהכנתי בעזרתה את כריך הפינאט באטר אנד ג'לי (הלא הוא ה-PB&J) הטעים בעולם - לחם דגנים מלא ונגיס, ריבה/מרקחת בננתית וסמיכה, ופינאט באטר כמובן.
וואו. חובה לחובבי הז'אנר.

שימו לב, המתכון מנפק כמות גדולה - לא הצלחתי לדחוס את כולה לתוך צנצנת הסילאן הריקה שנותרה לי. אם אתם לא בטוחים שתאהבו, הכינו חצי מתכון. בנוסף, מכיוון שלא מתעסקים פה עם עיקור צנצנות (ריבה פשוטה כאמור), את הריבה צריך לשמור במקרר.


מרקחת בננות וקלמנטינות עם סילאן ווניל
מבוסס על: מתכון של עודד רז כפי שפורסם ב-ynet, עם שינויים שלי.
עלות: כ-10 שקלים
כמות: יותר מצנצנת גדולה

מרכיבים:
5 בננות
מיץ מ-3 קלמנטינות
1 כוס סילאן
מיץ מלימון אחד
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה:
פורסים 4 מהבננות לפרוסות, ואת האחרונה לרבעי פרוסות (כלומר חוצים את הבננה לאורך, אז חוצים כל חצי לאורך, ואת הרבעים הללו פורסים.)
מניחים בסיר קטן על אש קטנה-בינונית את 4 הבננות הפרוסות (את הבננה ברבעי פרוסות שומרים לסוף), מיץ הקלמנטינות, הסילאן ומיץ הלימון, ומביאים לרתיחה.
מבשלים כחצי שעה ובוחשים מדי פעם.
מוסיפים את הוניל ואת רבעי פרוסות הבננה ומבשלים 10 דקות נוספות.
מעבירים (לאחר קירור) לצנצנת נקייה ושומרים במקרר.

בגנות הקמח התופח ופשטידת קישואים

שמישהו יסביר לי את העניין הזה של קמח תופח. ב"שופרסל ישיר" לצורך ההדגמה (נוח לחפש שם מחירים באינטרנט), מחירו של קילו קמח לבן רגיל ממותג שופרסל הוא 5 שקלים. לעומת זאת, קילו קמח תופח, מאותו המותג, עולה 8.5 שקלים. כלומר, אנשים משלמים 70% יותר כדי שמישהו יחליף להם כמה כפיות מהקמח שבאריזה באבקת אפייה.
אני בטוחה שקוראי בלוג זה, אנשים נבונים וצרכנים ממולחים עד האחרון שבהם, לא עושים דבר כזה. אבל לשם הפרוטוקול אכבד אתכם בטיפ מס' 8: אל תקנו קמח תופח, זה בזבוז כסף מוחלט. החליפו קמח תופח בקמח רגיל ואבקת אפייה. על כל כוס קמח תופח במתכון, השתמשו בכוס קמח רגיל וכפית אבקת אפייה. לדוגמא, אם במתכון עושים שימוש בכוס וחצי קמח תופח, משתמשים בכוס וחצי קמח רגיל וכפית וחצי אבקת אפייה. אין פשוט מזה. 

פשוט אמרו לא.

ואם בדברים פשוטים עסקינן, נביא היום מתכון פשוט לפשטידה פשוטה.
היום קוראי היקרים, פשטידת קישואים, לא בשרית (לצמחונים בארוחה בשרית), לא חלבית (לרגישים ללקטוז בארוחה חלבית), מתאימה כתוספת לכל ארוחה או כעיקרית קלה. אני מוצאת שאנשים שאינם אוהדי ירקות נוטים להיות יותר פתוחים לרעיון של ירקות בפשטידה. "אם אנחנו אוכלים ירקות, לפחות אלה ירקות שמישהו התעלל בהם קצת קודם" או משהו כזה. מכיוון שחשוב לי שכל אורחי יאכלו לפחות מנת ירק אחת (פולניות? שתלטנות? דפוסי התנהגות אמהיים אינסטינקטיביים?), פשטידה כזו היא תוספת טובה.
בטח יש לכם מתכון דומה, ווריאציות של המתכון הזה מסתובבות כמעט בכל בית בישראל. הנה הוורסיה המועדפת עלי.


פשטידת קישואים (פרווה)
מבוסס על: מתכון מהאתר matkontov.co.il, עם שינויים קלים שלי
כמות: מתאימה ל-12 אנשים לפחות כתוספת, ל-8 כעיקרית (בערך, כן?).
עלות: כ-13 שקלים (תלוי במחיר הקישואים)


מרכיבים
1 ק"ג קישואים (כ-5 קישואים בערך)
1 בצל
3 ביצים
1/2 כוס שמן
1.5 כוסות קמח
1.5 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
כמה סיבובים ממגרסת הפלפל


הוראות הכנה
קוצצים את הבצל, ומגרדים את הקישואים על פומפייה גסה (לא מקלפים אותם). 
סוחטים את הקישואים מהמים המיותרים (אם אתם שוכחים זה לא סוף העולם, מנסיון), ומערבבים עם הבצל.
מוסיפים את יתר המרכיבים, מערבבים עד שהתערובת אחידה ומעבירים לתבנית בינונית-גדולה.
אופים בחום בינוני - 180 מעלות, עד שהפשטידה מזהיבה, 30-50 דקות (תלוי בתנור).

קונפי עגבניות שרי ואיחול

אני מאוד אוהבת את הרעיון של מנת סלטים. כל מיני מטעמים קטנים, שנותנים למרכיב או שנים לככב, נוחתים על השולחן. אפשר להתרכז במה שאוכלים, לחשוב על הצבע, הטעם והמרקם, ולא רק לבלוס בהיסטריה.

הכנת סלטים מרגיש גם כמו בישול בקטנה - כולה חתכתי כמה ירקות, והוספתי מנה שלמה לארוחה (יש לציין שלפחות עבור חתכנים איטיים כמוני, שלוקח להם חצי שעה להכין סלט בודד, מדובר בתפישה כוזבת).

היום מובא בפניכם מתכון אידיאלי לחובבי מנות הסלטים - קונפי עגבניות שרי. הקונפי מרכז בתוכו תמצית עזה של טעמים - עגבניות, שמן זית, יין אדום, שום...

אחרי בישול של כשעה מקבלים מרקחת של אבני חן אדומות ושמנמנות, משובצות בשיני שום שנהביים. כולם שוחים בשמן זית זהוב ומיץ עגבניה כתום-אדום שמנוקד במעט טימין, ובזרעי העגבניות שהצליחו לברוח מכלאם (כן כן, אני עדיין מנסה לשפר את כישורי כתיבת האוכל שלי. תצטרכו לסבול עד שאשתפר).

אוסיף גם שקל מאוד להכין את הקונפי הזה, ולא צריך לחתוך שום דבר (חוץ מקצוות שיני השום אבל זה לא נחשב).

2 טיפים אחרונים:

1. נא להגיש עם חלה, או לפחות לחם כלשהו שיספוג את המיצים המרוכזים.

2. אל תעמדו מעל הסיר ותשאפו עמוק מיד לאחר הוספת היין. במקום ריח משכר תקבלו פשוט אדי אלכוהול לפנים. סתם, כאילו... זה נראה לי לא חכם. לא שהייתי עושה את זה.

ועכשיו לאיחול.

לא התכוונתי להעלות את הפוסט הזה עכשיו, אבל היום חבר יקר התקשר אלי כדי לבשר לי בשורה טובה מאוד. לפני זמן מה,כשהכנתי את הקונפי לפוסט הזה, הוא הגיע אלי ודיבר איתי על בחורה, כשהקונפי בעבע ברקע. עכשיו הם מתחתנים, ואני לא יכלתי לבטא בטלפון את כל השמחה, האושר והדברים הטובים שרציתי לאחל להם, שרק יושבים אצלי בתור גוש בבטן ועקצוץ בעיניים. אז M&M (אפשר לקרוא לכם M&M?) אני כל כך שמחה בשבילכם. שיהיה לכם המון המון טוב ביחד.

ובחזרה למתכון.

יש הרבה מתכוני קונפי שמסתובבים ברשת, המתכון הזה מבוסס על זכרונות עמומים שלי ממתכון שהכנתי פעם, ועל חלק ממתכון של אלומה בליליוס שפורסם ב-ynet, שעזר לי קצת לשחזר כמויות.

קונפי עגבניות שרי

מבוסס על: בין היתר בהשראת מתכון של אלומה בליליוס שפורסם ב-ynet.

כמות: יספיק למלא צלוחית סלטים בערך 3 פעמים

עלות: בערך 8 שקלים. תלוי במחיר העגבניות וטיב היין.

מרכיבים:

רבע כוס שמן זית

חבילה קטנה של עגבניות שרי (400 גרם פלוס מינוס)

10 שיני שום קלופות

קמצוץ טימין (טרי זה כמובן נפלא, אבל מיובש זה גם אחלה)

רבע כוס יין אדום

½ כפית מלח

½ כפית פלפל שחור גרוס

הוראות הכנה:

מחממים בסיר את שמן הזית ומוסיפים את שאר המרכיבים.

מבשלים מכוסה על אש קטנה מאוד במשך 30 דקות, אז מסירים את המכסה ומבשלים עוד בערך 30 דקות. אפשר פחות. אפשר יותר. מה שבא לכם.

מסתבר שצילום אל תוך סיר עושה אדים על עדשת המצלמה. אופס.

לקטים אורבנים ועוף בדובדבנים, יין אדום ורוזמרין

רוזמרין. על הכוונת של הלקטת האורבנית

מאז שקראתי את הספר שבט דוב המערות, ידעתי שאני רוצה להיות ציידת לקטת כשאהיה גדולה. טוב, לא סתם ציידת לקטת. למעשה, רציתי להיות אֵיילה. הוי איילה, אשת קרו-מגנון שגודלה על ידי ניאנדרטלים וספגה את הטוב משתי העולמות. כך, באופן הגיוני לחלוטין היא המציאה את המחט, השימוש הרפואי בתפרים, הסבון, ביות זאבים וסוסי פרא, 2 כלי נשק, יצירת אש בעזרת פיריט וצור, והחזייה. סוף סוף מודל נשי ראוייה לחיקוי.


לצערי, לא נשארו יותר מדי מרחבים בעולם בהם אפשר לחיות כציידת לקטת. במקום לצוד ממוטות אני נאלצת לקנות חזה עוף בסופר. במקום לחצות את היבשת עם זאב ושני סוסים מבוייתים, אני עושה קטעים משביל ישראל בימי שישי וחופשים. אבל לפחות אני יכולה ללקט.


אל תטעו לחשוב שאני חיה בכפר פסטורלי בלב הטבע מוקפת בחורש טבעי. לא ולא. אני חיה בעיר. אבל גם בתוך סביבה אורבנית, לקטת טובה מוצאת מה ללקט. יש חמצוצים שגדלים באביב, יש עצי פרי מכל מיני סוגים, כל אחד ועונת ההבשלה שלו. יש שיחי פסיפלורה בכל מקום, ויש גם עשבי תבלין. צריך רק לדעת לזהות אותם.


היום נתחיל ברוזמרין. שיחי רוזמרין נמצאים בכל מקום בעיר. בגינות ציבוריות ,בירכתי בניינים, במטר על מטר של ירק באמצע מעגלי תנועה, באמת לא חסר. אליבא דוויקיפדיה הרוזמרין נפוץ כצמח נוי בזכות עמידותו בפני יובש וזיהום אויר (זה אומר הרבה לגבי האמון של הגננים העירוניים ביכולת שלנו לשמור על הסביבה). שיח רוזמרין נראה כמו... רוזמרין, נו, כמו זה שקונים בסופר. יש לו ענפים עם עלים מחטיים שהם ירוקים כהים מלמעלה ובהירים יותר מלמטה. קחו המון ענפים כאלה, חברו אותם לצורת שיח, הוסיפו מדי פעם פרחים כחולים-סגולים בהירים ועדינים, וכך נראה שיח רוזמרין. כשאתם באים לקטוף רוזמרין לשימושכם האישי, מומלץ לקטוף את הקצוות הצעירים והירוקים יותר של הענפים. ותיזהרו מדבורים. הן גם אוהבות רוזמרין מדי פעם. ועכשיו לתמונות להמחשה (סליחה על האיכות הלא מזהירה):

הנושא הומחש כראוי?
(כולם: כן!)
מעכשיו אתם לא קונים יותר רוזמרין בסופר כשאפשר להשיג אותו בחינם?
(כולם: כן!)
אז כולם ביחד-
טיפ מס' 7: רוזמרין לא קונים, רוזמרין מלקטים!
מצויין. נעבור למתכון.


במתכון של היום תוכלו לעשות שימוש בענפי הרוזמרין שקטפתם כדי ליצור רוטב מבושם וחגיגי לעוף. המתכון עושה שימוש בכרעיים, אבל אתם יכולים להשתמש ברוטב עם כל עוף שאתם נוהגים לאפות בתנור - שוקיים, ירכים, עוף שלם מפורק, וכו'. יצויין שכרעים אינם הדרך החסכנית ביותר לצרוך בשר עוף, כי במשקל העוף כלולים גם העצמות שלא נאכלים. זאת בניגוד לחזה עוף לדוגמא, שאותו אוכלים כמעט בשלמותו. עם זאת, לפעמים נמאס מחזה עוף, ולפעמים יש מבצעים - השבוע ראיתי כרעיים במגה ב-20 שקל לקילו (יש פה אנשים בקהל שמכירים מקומות שמוכרים בפחות?). המחיר לא זיל הזול, אבל סביר - כ-8 שקלים לסועד.
המתכון הזה פשוט מאוד להכנה, טעים וחגיגי, ומכיל 5 מרכיבים בלבד (טוב 8, אם סופרים שמן לטיגון, מלח ופלפל). 


כרעי עוף ברוטב דובדבנים, יין אדום ורוזמרין
מבוסס על: מתכון שהגתה חברתי האהובה שרושקה, בחורה עם טעם טוב באופן כללי, ובאוכל בפרט.
כמות: מתאים ל-5 סועדים בחישוב של כרע (ירך+שוק) לכל סועד
עלות: כ-40 שקלים


מרכיבים:
2 בצלים פרוסים
כף שמן לטיגון
חצי צנצנת דובדבנים חמוצים משומרים (כולל המיץ)
1/3 כוס יין אדום
5 כרעי עוף מפורקים
3-4 ענפי רוזמרין
מלח
פלפל


הוראות הכנה:
מטגנים את הבצלים בשמן עד שהם מתחילים להשחים.
מסדרים בתבנית את הכרעיים, שופכים מעליהם את חצי צנצנת הדובדבנים, היין, והבצלים המטוגנים. מחביאים את ענפי הרוזמרין מתחת לכרעים ומפזרים מעט מלח ופלפל.
אופים, לא מכוסה, בתנור בחום בינוני - 180 מעלות, עד שהעוף מוכן ומשחים מעט, בין 50 דקות לשעה וחצי (תלוי בעוצמת התנור שלכם ובמה עוד מתבשל שם מלבד העוף).

ועוד מאכל לא ממש פוטוגני - עוף!

מהזעם עד למרק לבבות הארטישוק

הזעם
בהסתכלות ראשונה הקמפיין של בנק לאומי "מליון סיבות טובות" עצבן אותי מאוד. בקמפיין הם מבקשים מהציבור להצביע עבור העמותות האהובות עליו, והבנק יעניק מליון שקלים לפופולריות ביותר.

הרצון שלהם להיראות נדיבים ומעורבים חברתית כשבסופו של יום, מדובר בקמפיין פרסומי יעיל וחסכוני, לא עושה לי טוב. בקמפיין האחרון שלהם לאומי הוציאו כ-10 מליון שקלים. פה הם מוציאים מיליון וקצת, ובתמורה כל העולם ואחותו מעביר הלאה את המיילים שלהם, שולח לינקים לאתר שלהם, ועושה להם לייק בפייסבוק בחינם. הם מקבלים הרבה יותר חשיפה תמורת הרבה פחות כסף רק בגלל ההתעטפות באצטלת הנדיבות.

עצבן אותי גם העמימות הקלה בהסבר התחרות וחלוקת הכסף. הרבה מהמצביעים ומעבירי המיילים לא מבינים שהמליון האלה שלאומי נותנים צריכים להתחלק בין 50 עמותות. אף עמותה לא מקבלת בעצמה מליון שקלים. המקום הראשון יקבל 200,000 שקל, מקומות 15 ומטה יקבלו 10,000 בלבד, מה שבקושי יכסה את ההוצאות של יצירת סרט התדמית שהיה צריך להגיש בשביל להשתתף בתחרות (שלא לדבר על העמותות שלא יזכו ובכל זאת צריכים לשלם על הסרט שיצרו).

בלהט זעמי כי מוצדק הוא, כתבתי פוסט ארוך, עצבני וציני ("מליון סיבות טובות להיות הפראיירים של לאומי". נושך אה?) על איך שלאומי מנצלים אותנו ומנסים להיראות נחמדים מכפי שהם. אבל אז דיברתי עם חברה שלי, שבעצמה עובדת בעמותה קטנה, וקיבלתי זווית אחרת על העניין - הזווית של העמותות עצמן.

ההארה
חברתי האירה את עיני לכך שהפרסום במקרה הזה הוא דו כיווני. לא רק בנק לאומי מקבלת פרסום בחינם כשאנחנו מצביעים באתר, גם העמותות מקבלות פרסום, ולא הייתי מודעת למידה שבה הפרסום הזה משמעותי עבורן. עמותה קטנה ופחות מוכרת יכולה רק לחלום שאלפי אנשים מכל הארץ יצפו בסרט התדמית שלה מדי יום. לרוב העמותות אין משאבים לקמפיין פרסום רחב היקף, ולחשיפה המתאפשרת דרך הקמפיין של לאומי יש ערך לא פחות מהזכייה הכספית. גם אם העמותה לא תזכה בכלל, יתכן והתרומות יגדלו קצת, ייתכן ויהיו עוד מתנדבים, או הצעות מעניינות לשיתוף פעולה.

עמותה קטנה מחפשת חסות מסחרית

התגובה האוטומטית שלי לחסויות מסחריות במבצעי צדקה למיניהם עד כה תמיד הייתה די מזלזלת. אם העניים/חולים/חתולי הרחוב כל כך חשובים לכם אז תתרמו את הכסף שלכם בשקט ולכו הביתה. אל תרכבו להם על הגב. אם אתה שולח ילדים חולים ליום כיף, זה נחמד מצידך. אבל כשאתה לוקח ילדים חמודים ומחייכים בכסאות גלגלים, מלביש אותם בחולצות עם הלוגו שלך ושולח אותם להצטלם עם המנכ"ל, אז אתה כבר מנצל אותם כדי להיראות טוב. יש הרבה חברות גדולות בישראל שתורמות כסף לכל מיני ארגונים בלי לגזור מזה קופון פרסומי. למה יש חברות שפשוט לא מבינות את ערך הצניעות? (חשבתי לעצמי).
אבל לאחר השיחה הזאת אני מבינה שהעניין לא כל כך ברור. כאמור, הפרסום עושה טוב גם לעמותות. מישהו שיראה את התמונה ההיפוטטית דלעיל בעיתון עם הילדים המחייכים וכסאות הגלגלים והלוגואים והמנכ"ל ידע לא רק שנותנת החסות קיימת אלא גם שהעמותה קיימת. ואולי הוא יתרום להם כסף, או יציע את שירותיו, או ייעזר בעצמו בשירותי העמותה? אולי דווקא החברות שנותנות כסף בשקט לא עושות מספיק, כי הן לא משתמשות בכוח ובמוכרות שלהן כדי לקדם את העמותה אליה הם תורמות?


דיברנו גם על השיח שקמפיין פרסום/צדקה שכזה יוצר והשפעתו על החברה. בין ההתכתבויות האישיות והמקצועיות, הלינקים לסרטונים ביו טיוב, ושאר השטויות שמגיעים אלי למייל, משתרבבים פתאום מיילים עם שמות של כל מיני עמותות שממש צריכות את הקול שלי. יש דיבור על דרכים שונות בהם אנשים בחרו להשפיע על החברה לטובה ועל הארגונים שהם הקימו כדי לעשות את זה. זה לא שכל תושבי ישראל יתרמו עכשיו את כל רכושם לצדקה, אבל השיח שנוצר סביב הקמפיין הזה הוא הרבה יותר משמעותי מאשר שהיה נוצר סביב עוד פרסומת עם קומיקאי או בחורה מפוטשפת (שורש: פ.ט.ש.פ). 


חוסר ההחלטיות
בסופו של דבר לא יצאתי עם מסקנות חד משמעיות לגבי רשעותו או נפלאותו של הקמפיין הזה.
צריך לשפוט קמפיינים של פרסום/צדקה באופן מורכב. צריך לשאול מה מקבל הצדקה מרוויח, והאם הוא מרוויח משהו בעל ערך מלבד הכסף עצמו. צריך לשאול מה הדימוי שהחברה התורמת מנסה ליצור לעצמה ועד כמה היא מבוססת במציאות. באופן מוקצן - לא משנה כמה ימי כיף מרלברו תעשה במחלקת האונקולוגיה, זה לא יהפוך אותה לחברה טובה או מוסרית יותר.
בסופו של דבר, כשאני אתקל בקמפיינים כגון אלה אני אנסה לבחון את ערך התרומה הכולל לארגון המקבל, לעומת ההטבות (פרסום, מיתוג חיובי, וכו') לחברה הנותנת. 


המוּדעוּת
אנחנו כצרכנים צריכים להיות מודעים לכלי הזה- Cause Marketing, ובכלל, לכלים שעומדים לרשותם של מפרסמים. קמפיינים פשוטים של טלויזיה ושלטי חוצות זה מה זה ניינטיז. הפרסום היום נהיה אינטראקטיבי יותר, הוא משלב יותר מדיומים, והוא חודר לנו הרבה יותר לחיים. רק בשבוע האחרון ראינו הדגמה יפה לכך בבלוגיית האוכל הישראלית. ניהליזם קולינרי כתבה (היטב, כהרגלה. ואם אתם לא קוראים אותה, עשו זאת.) על התוכן השיווקי הידוע לשמצה - כשהפרסומות לא מסודרות יפה במרווחים בין חלקי התוכנית, אלא חודרות לתוכנית עצמה. מצד שני, בישול בקצב הסלסה הלכה למפגש עם חברת ביטוח, סיפרה על הקמפיין החדש שלהם בבלוג שלה ועוררה את זעמם של כמה מגיבים. האם היא הייתה צריכה לזרוק את הסושי והשמפניה (והעידו רוזנבלום) שלהם מכל המדרגות? אני לא יודעת (אני גם לא יודעת עד כמה זה רעיון טוב להעיף את עידו רוזנבלום מכל המדרגות, במיוחד לאחר ניתוח (רפואה שלמה!)). 

אמת בפרסום

יש בי חלק שמאוד רוצה להיות בלוגרית בפרופיל גבוה שמקבלת מוצרים חינם. ומה זה אם לא עוד שיטת פרסום שמנסה לפרוץ את גבולות שלט החוצות והפסקת הפרסומות ולחדור לעולם ה"תוכן"?
נראה לי שאין מנוס (ופה כמדומני שאני חולקת על ניהליזם קולינרי). הפרסום יחדור לעולם התוכן שלנו, ואנחנו נצטרך רק להיות מתוחכמים מספיק כדי לזהות אותו. הוא יהיה בסרטונים המצחיקים שאנשים ישלחו לנו במייל, בתוכניות שאנחנו רואים בטלוויזיה, במבצעי תרומה/פרסום שבטוח יצברו פופולריות, בקלטות לילדים, בפייסבוק, בטוויטר, ובטח בעוד מלא מקומות שטרם העלינו על דעתנו. במעט מהמקרים רגולציה יכולה אולי לעזור, כמו במקרים של פרסום לילדים ופרסום בתוך מהדורת החדשות, אבל ההרגשה שלי היא שמהרוב לא נוכל להימנע. כמו שאי אפשר לדרוש ממפרסמים לחזור לימים בהם פרסומת היה תמונה של המוצר ושורת נימוקים לוגיים לשימוש בו, כך לא נוכל לדרוש מהמפרסמים לעוף לנו מעולם התוכן ולהסתגר ב-ד' אמותיו של הפסקת הפרסומת. זה פשוט לא יעבוד. מפרסמים ייצרו תוכן עם פרסום בפנים ואנשים יצרכו אותו. 
מה שאנחנו כן יכולים לעשות זה להיות צרכנים נבונים, וללמד את הסביבה שלנו להיות כאלה. נצטרך להתרגל לעולם שכבר איננו שחור לבן, בו פרסומת ותוכן הן שתי ישויות נפרדות. נצטרך לשפוט כל תוכן שאנחנו נחשפים אליו לגופו ולנסות לאמוד את מיקומה בסקאלה - את מידת הפרסום שבו לעומת מידת התוכן. נצטרך להיות צינים וספקנים הרבה יותר - כשמישהו ממליץ לנו על מוצר (או סתם משתמש בו בצורה גלויה), נצטרך תמיד לחשוב מה הם מניעיו. ייתכן שנצטרך גם לשכלל את הגישה שלנו לחברות המפרסמות. לא כל חברה שמצטלמת עם ילדים נכים היא בהכרח נצלנית חסרת לב, ולא כל מוצר חינמי שמקבל ביקורת בבלוג הוא פסול. 


הקישור
פן תחשבו שסתם כתבתי מלא על נושא שלא קשור בכלל לבלוג, רק אומר בקצרה שצרכנות נבונה, והבנה מורכבת של תכנים פרסומיים הם הכרחיים למי שמנסה לבשל (ולחיות) בזול. אני מקווה להרחיב על כך בפוסטים בהמשך.


הרעב
יש לכם עוד מקום בכלל לאוכל?
אם כן, קבלו מרק ירקות קצת שונה, בה תחתיות ארטישוק ואפונה ירוקה ממלאים את מקומם של ירקות השורש והקטניות המקובלים. המרק משלב יפה את חמיצות ומליחות הארטישוקים עם המתיקות של העגבניות. בחורף, כשהעגבניות לא בשיאן, עדיף להשתמש בעגבניות שרי, שמצליחות יותר לשמור על מתיקות, אבל לא חובה. האפונה יכולה להיות מקופסת שימורים, אבל יותר נחמד כשהיא קפואה (או טריה, אם אתם מצליחים למצוא). 

מרק לבבות ארטישוק 
מבוסס על: מתכון מהספר האהוב עלי Mooswood Restaurant Daily Special
כמות: 4 - 6 מנות
עלות: כ-15 ש"ח

מרכיבים:
1 כף שמן זית
1 בצל בינוני פרוס דק
4 שיני שום כתושות
2 ענפי סלרי, כולל העלים, קצוצים
1 קופסא ארטישוקים משומרים מסוננים (4-5 לבבות ארטישוק) חתוכים לשמיניות
1 כוס עגבניות שרי קצוצות או עגבניה בינונית בשלה, קצוצה.
2 כוסות אפונה - טריה, קפואה או משומרת
8 כוסות ציר ירקות (אפשר להחליף עם מים ואבקת מרק בצוק העיתים)
1 כף מיץ לימון
2 כפות בזיליקום טרי קצוץ (או 1/2 כפית בזיליקום יבש)
1 כפית מלח
1/4 כפית פלפל שחור
אופציונאלי, להגשה: גבינת פרמזן מגוררת, פטרוזיליה קצוצה

הוראות הכנה:
מחממים בסיר את השמן, ומטגנים את הבצל והשום בחום בינוני כ-5 דקות או עד שהם מתחילים להשחים. מערבבים מדי פעם.
כשהבצל זהוב מוסיפים את הסלרי והארטישוק ומטגנים 5 דקות נוספות. מערבבים מדי פעם.
מוסיפים את העגבניות והאפונה ומבשלים 5 דקות
מוסיפים את הציר או המים + אבקת מרק, מיץ הלימון, הבזיליקום, המלח והפלפל, מעלים את החום לבינוני גבוה ומבשלים כ-10 דקות.
מגישים חם עם פרמזן ו/או פטרוזיליה אם רוצים.

אייריש קרים בייתי, לא רק לבחורות

אייריש קרים נתפס כמשקה של בחורות. בקבוק אייריש קרים יראה הרבה יותר במקום במסיבת רווקות צווחנית מאשר בבר מעושן מלא קאובויים גבריים נכון?
אני פה כדי להגיד לכם - אל תקנו את הסקסיזם האלכוהולי הזה! אמרו לא לג'נדר טייפקאסטינג של משקאות! אייריש קרים זה טעים לכווולם! איך אפשר לא לאהוב אייריש קרים? יש בזה שמנת וסוכר ווניל וקפה ואלכוהול... 
מגדרי כל העולם התאחדו ושתו אייריש קרים!
תודה.

אפילו חתולים אוהבים אייריש קרים

היתרון בלהכין אייריש קרים בעצמך (מלבד החיסכון במחיר, הטריות, האיכות, והעובדה שכל חבריך ימותו עליך ויחשבו שאתה שיא המגניב), הוא שניתן לשלוט על כמות וסוג האלכוהול. אם אתם מביני עניין, ומעריכים אלכוהול איכותי, השתמשו בויסקי האהוב עליכם, והתנסו בשילובים שונים. <זהירות סטייה מהנושא> כמו החברים של אבא שלי שיש להם מנהג טיולים קבוע- מישהו מביא איתו תערובת ויסקי כלשהי, והיתר צריכים לנחש מאילו סוגים של ויסקי הוכנה התערובת. פן תחשבו שמדובר בחבורת שתיינים בזויה, יש לציין ראשית כי מדובר בטיולים רגליים מאומצים, לפחות 20 ק"מ ליום. שנית, הם לעולם לא שותים לפני 10 בבוקר, כי ג'נטלמן אמיתי לא שותה לפני 10. אפילו אם הוא התחיל את המסלול ב5:30 לפנות בוקר. <סיום סטייה מהנושא> אם אתם לא מביני עניין באלכוהול יתר על המידה, או סתם קמצנים, אפשר להשתמש באלכוהול זול יותר, אם ממילא לא תרגישו יותר מדי בהבדל. ואם אתם לא מתים על אלכוהול באופן כללי ורוצים משקה קצת פחות אלכוהולי, אפשר בהחלט להוריד את המינון. אני עונה על 2 הקריטריונים האחרונים, ולכן כיום, לאחר כמה וכמה התנסויות, אני מורידה את המינון ב-40% ושמה חצי ויסקי חצי וודקה. עד כה לא נרשמו שום תקריות שליליות לאור ערבוב סוגי אלכוהול, אבל לרוב מדובר כאמור, במינון מאוד קטן, כשכל אחד גם ככה שותה כוסית בקושי.


אז בפעם הבאה שמזמינים אתכם למסיבת יומולדת, במקום לקנות לבעל השמחה עציץ, או רב מכר כלשהו, רקחו עבורו אייריש קרים בייתי. טעים, מקורי, חסכוני וקל. 

אייריש קרים ביתי

מבוסס על: מתכון מאתר allrecipes.com
כמות: כ-3-4 כוסות, כלומר, סביבות הליטר. תלוי כמה ויסקי שמים.
עלות: כ-14.5 ש"ח ללא האלכוהול (פחות מ-2 כוסות של אלכוהול זול וזבלי יכולים לעלות לכם פחות מ-10 שקל, אבל ברור שהשמים הם הגבול למי שרוצה להשקיע, אז קצת קשה לתת פה הערכה מדוייקת).

מרכיבים:

מיכל שמנת להקצפה

פחית חלב מרוכז ממותק (אפשר בדרך כלל למצוא בסופר ליד מוצרי האפייה או מוצרי הקפה)

2/3+1 כוס ויסקי (אני מורידה מינון ל-3/4 כוס בלבד)

כפית קפה נמס

2 כפות סירופ שוקולד

כפית תמצית וניל

½ כפית תמצית שקדים (לא חובה, אבל נותן טעם מיוחד)

הוראות הכנה:

לערבב את כל המצרכים בבלנדר במשך חצי דקה או עד שהתערובת אחידה.

לאכסן מכוסה היטב (רצוי בבקבוק דקורטיבי) במקרר.

יאמי.

פערים, וקארי מחמם עם עדשים, גזר ותפוחים

לבושתי צפיתי במאסטר שף. אין לי תירוץ טוב. אני לא יודעת אם זה העייפות, חוסר הרצון לחשוב יותר מדי לאחר יום עבודה, או השילוב הנודע של 5% רעב ו-95% עצלות שגורם לך להעדיף צפייה בהכנת אוכל שנראה מעולה בטלוויזיה על פני הכנת אוכל רגיל בעצמך. לו הייתי משקיעה יותר בצילחות, יכול להיות שלא הייתי צריכה להזיל ריר על תוכניות בישול, אבל כאמור, במצב של 95% עצלות אין ממש כוח לקום מהכורסה ולעשות שיפונאד לעלעלי ירק רעננים.

בכל מקרה, אז ראיתי מאסטר שף. באחת המשימות על המתמודדים הוטל להכין מנה עם מגבלה כספית - 30 ש"ח בלבד. יש לציין שהם נתבקשו להכין מנה אחת ויחידה, לא ארוחה, ולא למשפחה שלמה.

שוד ושבר! כמה תלונות! איזו משימה קשה! "איך אנשים אוכלים ככה?" תהו לעצמם המתמודדים הדשנים. רציתי להרביץ לשאננים הללו עם סטייק פאלש פילה קפוא (רחמנא ליצלן טפו טפו!).

<כדי לא להעליב את רבבות קוראי שלבטח יש ביניהם לפחות מתמודד מאסטר שף אחד (או לפחות שכן, מכר או בן דוד חמישי של מתמודד), לא כולם דיברו ככה. ניכר היה אצל חלק מהמתמודדים שבישול תחת מגבלה כספית היא התמודדות יומיומית עבורם, והם מוזמנים לדלג על שלב הביקורת ישירות למתכון.>
אכן היה אתגר בקניית כל המוצרים מאפס מבלי להסתמך בכלל על תבלינים או מוצרי בסיס קיימים במזווה, מה שמותר ואף רצוי שהבשלן החסכן הביתי יעשה. וזה היה כמובן אמור להיות גורמה, "מנה של מאסטר שף" (הציניות עברה?) שתגרום לשופטים לשחרר לפחות משפט פסבדו פיוטי אחד אודות מצבו הנפשי של הירק שבישלו או של המתמודד, לכשבישל אותו. בסדר, קיבלתי. אבל בחיאת, כזה הלם? כזאת מסכנות על שלושים שקל? היה נראה שחלקם באמת לא הבינו שעבור הרבה אנשים בישראל 30 שקל לארוחה אחת לבנאדם אחד זה סבבה עד כדי לוקסוס, וזה העציב אותי.
אני לא נוטרת טינה לאנשים עם כסף. אני מאמינה בזכותו של אדם לעבוד קשה, להרוויח בוכטות  וליהנות מפרי עמלו. אבל הנתק הזה, הבורות הטוטאלית שהפגינו חלק מהמתמודדים לגבי מציאות חייו של ישראלי ממוצע עם משפחה, משכורת, ושכירות ממוצעים, הפתיעה אותי. בחישוב גס - אם במשפחה בת 5 נפשות כל אחד אוכל בסכום של 30 שקל לאורך כל היום (לא לארוחה אחת בלבד), המשפחה תוציא 4500 ש"ח על אוכל לחודש. זה יותר מ-50% ממשכורת ישראלית ממוצעת! איך בדיוק 30 ש"ח למנה אחת זו חיסכון או קמצנות?

נראה לי שהמושג הקלישאתי "פערים חברתיים" נטבע כדי לתאר מציאות כזו. כשיש אנשים שפשוט לא מודעים למציאות היומיומית שלי ושל רבבות ישראלים אחרים שמנסים לחסוך, מרצון או מכורח המציאות.
אלי, עזור לי ולמשפחתי להתפרנס ברווחה ובנחת. עזור לי להכיר בשפע שזכינו לו, ולזכור את אלה שמסתפקים, או שנאלצים להסתפק, בהרבה פחות ממה שיש לנו.

כדי לבטא את הסלידה שלי מעניין ה"אוי 30 שקל זה כלום" אני מביאה היום מתכון זול באופן קיצוני. קטניות, פרי, קצת ירקות בסיסיים, וזהו. אבל ראו איזה פלא - הקארי טעים, משביע, ובריא. המתכון הזה טוב לסוף אמצע השבוע - אחרי שהשאריות משבת נגמרו אבל לפני שרעננו את המלאי בסופר. כשכל מה שיש למקרר להציע זה איזה תפוח או שנים מסכנים וכמה גזרים מוזנחים, ובכל זאת יש צורך באוכל טרי, חם ומחמם, זה המתכון שלכם. איכות התבשיל תלויה בעיקר באיכות התבלינים שלכם. אם יש לכם תערובות גאראם מסאלה וקארי טובות אתם מסודרים. כפי שכבר אמרתי בעבר שלל תבלינים איכותיים הם דרך זולה להפוך את האוכל שלכם לטעים, ומגוון יותר.
רק עשו לי טובה (טיפ מס' 6), השתדלו לקנות את התבלינים שלכם בשוק. המחירים שם נמוכים בעשרות אחוזים, המגוון הרבה יותר גדול, התערובות איכותיות ומעניינות יותר, ואולי הכי חשוב, אתם יכולים לשלוט בכמות. אין סיבה לקנות צנצנת קימל ב-10 שקל אם אתם משתמשים בקימל פעם בעשור. 

קארי עדשים, גזר ותפוחים

מבוסס על: מתכון מהבלוג Cheap Healthy Good שכבר הזכרתי בעבר, עם שינויים שלי. הם התבססו על מתכון מהבלוג בעל השם הנפלא:

Yeah, that vegan S***

כמות: מנה עיקרית ל-3-4 סועדים

עלות: כ-10 שקלים

מרכיבים:

1 כף שמן זית 

1 בצל קטן קצוץ

4 שיני שום קצוצות

1 כף שורש ג'ינג'ר טרי, קצוץ או מגורר

2 תפוחים קטנים חתוכים לקוביות

2 גזרים קטנים פרוסים לרצועות בעזרת קולפן

1+1/2 כפיות גאראם מסאלה

1 כפית אבקת קארי

1+1/2 כוסות עדשים כתומות

2 כוסות מים

מלח לפי הטעם (אני הוספתי 1/2 כפית)

הוראות הכנה:

מחממים בסיר על חום בינוני את השמן, מוסיפים את הבצל, השום והג'ינג'ר, ומטגנים עד שהבצל מתחיל להיות שקוף. מערבבים מדי פעם.

מוסיפים את התפוחים, הגזר, והתבלינים ומטגנים 1-2 דקות.

מוסיפים את העדשים המים והמלח, מערבבים ומכסים.

מנמיכים את האש לבינוני נמוך ומבשלים כ-20-25 דקות עד שהעדשים והתפוחים רכים.

קארי זה עוד אחד מהמאכלים האלה שהם קצת פחות פוטוגנים

חיתוכיות לכבוד חנוכה

תמיד כשמדברים על אוכל מסורתי לחנוכה, מקומו של מאכל החנוכה האמריקאי המסורתי נפקד. תמיד מזכירים את הלביבות, הסופגניות, הספינג', אבל מה עם החנוכה קוקיז הא? מה יותר מתאים לחנוכה מעוגיות חמודות ומקושטות בצורת חנוכיה וסביבון? מלבד העובדה שלהרבה אנשים אין חותכני עוגיות בצורות התואמות לחגי ישראל (תצויין לשבח חמותי האהובה שמכינה עוגיות "עצי ט"ו בשבט" עם חותכן עץ האשוח שלה) ייתכן שהסיבה היא מקור המנהג. ברור לכולם שהחנוכה קוקיז נובעות מקנאת כריסטמס.
מתחילת נובמבר, אם לא לפני, כל המרחבים הציבוריים בארה"ב נצבעים באדום-ירוק-לבן. אורות קטנטנים נשזרים בעצים, החנויות מעצבות חלונות ראווה מרהיבים, והמגזינים מלאים במתכונים לשלל עוגיות לכבוד הכריסטמס. ברור שהיהודים גאים במורשתם הדתית והתרבותית, אבל בכל זאת, קשה להתמודד עם מתקפת הכריסטמס האינסופית. במיוחד שהכל כל כך יפה וחורפי ומנצנץ (יש לי חיבה מטרידה כמעט לדברים מנצנצים).
אז מה עושים? נותנים לילדים מתנות בכל יום מימי החנוכה, כדי להראות שיותר שווה להיות יהודי. אפשר גם לקשט את הבית בקישוטי חג של מגני דוד וסביבונים ופכי שמן. ואפשר להכין את אותן העוגיות, רק בהתאמה תמטית. כי עם כל הכבוד ללטקעס (ויש כבוד!), הן לא המאכל האסטטי ביותר עלי אדמות.
אם כן, אני בזאת מגישה לכם לכבוד החג מתכון פשוט וקל לחיתוכיות (עוגיות סוכר מגולגלות). כיאה לחג החנוכה, ולקו הבלוג הקבוע, את החיתוכיות מכינים עם שמן, וללא חמאה או מרגרינה, כך שהן גם פרווה ומתאימות לרגישים ללקטוז. הרי לכם עוד עוגייה ללא מרגרינה לאוסף.
הציפוי הצבעוני שאתם רואים בתמונות הוא ציפוי של רויאל אייסינג- תערובת של אבקת סוכר, מעט אבקת חלבון, ומעט מים. את אבקת החלבון אפשר לקנות בחנויות לציוד קונדיטוריה, או, אם אין לכם בעיה עם ביצים לא מבושלות, יש שלל מתכונים ברשת לרויאל אייסינג עם חלבונים מביצה רגילה.
אם אין לכם כוח להתעסק עם רויאל אייסינג, זה מובן לגמרי (זו אכן התעסקות). אפשר להכין ציפוי מאבקת סוכר ומים בלבד, אפשר להזליף עליהן שוקולד מומס, ואפשר סתם לקשט עם סוכריות צבעוניות. כדי שהסוכריות לא תיפולנה, מפזרים סוכריות מעל העוגיות ועוברים עליהם עוד פעם פעמיים עם המערוך כדי לדחוף אותן לתוך הבצק.
אני מצרפת בסוף את המתכון המקורי באנגלית, יען כי אני מגישה את התמונות שלי לטייסטספוטינג. אם אכן יקבלו את תמונתי, אני רוצה לספק מתכון גם לגולשים שאינם דוברי עברית. הסיכויים קלושים, אבל אפשר לקוות.
החזיקו לי אצבעות!

חיתוכיות פרווה
מתוך: The Complete American Jewish Cookbook
עלות: כ-6 שקלים
כמות: כ-60 עוגיות, תלוי בגודל כמובן.

מרכיבים:
4 כוסות קמח
2 כפיות אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
2 ביצים
3/4 כוס שמן
1/4 כוס מים (אמא שלי מחליפה את המים במיץ תפוזים לגיוון)
1 כוס סוכר
גרידה מלימון אחד (אני לא השתמשתי)
2 כפיות מיץ לימון
1 כפית תמצית וניל

הוראות הכנה:
מערבבים את הקמח, אבקת האפייה והמלח.
מוסיפים את יתר המרכיבים ומערבבים עד שהתערובת אחידה וחלקה. אפשר לעשות את זה ביד, אבל יותר קל במיקסר.
מרדדים את הבצק על משטח מקומח לעובי של כחצי ס"מ.
קורצים צורות מהבצק עם חותכנים, ומקשטים בסוכריות אם רוצים.
מניחים בזהירות את העוגיות בתבנית משומנת ואופים בחום בינוני, 180 מעלות, 10-15 דקות (תלוי בתנור שלכם). שימו לב להפוך את התבניות באמצע האפייה (קדימה-אחורה ולמעלה-למטה) כדי שהעוגיות תאפינה באופן אחיד.
מקררים את העוגיות ואם רוצים מקשטים בשוקולד מומס או רויאל אייסינג (מתכון לרויאל אייסינג יגיע בעוד יום יומיים אם יש ביקוש).

Parve Sugar Cookies

Recipe from: The Complete American Jewish Cookbook

Ingredients:

4 cups all purpose flour

2 tsp. baking soda

1 tsp. salt

2 eggs

3/4 cup vegetable oil

1/4 cup water

1 cup sugar

Grated rind of 1 lemon

2 tsp. lemon juice

1 tsp. vanilla 

Method:

Mix flour, baking powder and salt.

Combine and mix thoroughly with remaining ingredients until smooth (it's easiest to do this with a stand mixer, but it can be mixed by hand).

Roll out the dough on a floured surface to a 1/4 inch thickness. 

Cut with cookie cutters and sprinkle with sprinkles if desired.

Bake on greased cookie sheets at 350 degrees for 10-15 minutes until golden. Make sure to flip the baking sheets top to bottom and back to front half way through so the cookies will bake evenly.

Decorate with royal icing, if desired. I used this recipe.

Yield: about 60 cookies, depending on the size of your cookie cutters.

לפני

ואחרי

טראפלס שוקולד, ברי ותפוז - יקר אבל שווה את זה

סלחו לי קוראי, אבל מדי פעם בא לי לצאת מהריבוע. הטראפלס שיתוארו להלן יקרים, לא משביעים, לא בריאים, והערכים התזונתיים שלהם פתטיים. אבל הם טעימים ומיוחדים מאוד, במיוחד לחובבי שילוב המתוק עם המלוח. לא יכולתי שלא לשתף. כאמור, יקר, אבל שווה את זה.


טראפלס זה טעים. אין על כך עוררין. קשה להפוך שוקולד ושמנת ללא טעימים. אבל לא הייתי גוררת אתכם עד לבלוג שלי כדי לספר לכם שערבבתי שוקולד עם שמנת.
הטראפלים האלה הם סיפור אחר לגמרי. התוספת של גבינת ברי מעניקה מרקם קטיפתי, הופכת את הטעם למלא ומורכב יותר ומוסיפה לבסוף עקצוץ עובש קטן. התפוז, חבר משכבר הימים הן של הברי והן של השוקולד, מחבק אותם יחד והופך אותם לאחים לנשק בקרב על הלשון שלכם. אתם הולכים להפסיד בקרב הזה. אז וותרו מראש והתמסרו למתקפת הטראפלס.
(כנראה שזה לא היה מהנסיונות היותר מוצלחים שלי לתאר אוכל. תמיד כשאני מנסה אני מגלה שאין לי מספיק מילים. למה יש לנו כל כך הרבה מילים לצבעים וכל כך מעט מילים לטעמים וריחות?)


המתכון שהתבססתי עליו עושה שימוש בקממבר ולא בברי, אבל לצערי לא הצלחתי להשיג קממבר עד לתאריך ההגשה של הטראפלס (ואיכשהו לא היה נראה לי שיסכימו לדחות בשביל זה את המסיבה שעבורה הוכנו). בצר לי, החלפתי את הקממבר בגבינת ברי ולא התאכזבתי. כשאניח ידי על קצת קממבר אכין ואשווה. אם למישהו מקוראי בא גם להכין את המתכון המקורי ולשתף חוויות אשמח.


טוב, שפכתי מספיק ביטים בתיאור מאכל שמדבר היטב בעד עצמו. הכינו ולא תתאכזבו.


טראפלס שוקולד, ברי ותפוז
מבוסס על: מתכון של The Creative Pot עם שינויים שלי
כמות: 20-25 טראפלים
עלות: כ-24 שקלים


מרכיבים:
1/2 כוס שמנת מתוקה
100 גרם גבינת ברי
200 גרם שוקולד מריר (איכותי, ברור שאיכותי) שבור לקוביות
גרידה מתפוז אחד
אבקת קקאו לגלגול הטראפלס


הוראות הכנה:
מחממים את השמנת בסיר קטן עד לרתיחה. בזמן שהשמנת מתחממת מורידים מהברי את מעטפת העובש החיצוני.
מוסיפים את הברי, מערבבים עד שהיא נמסה לתוך השמנת, ומורידים מהאש. אם התערובת לא חלקה לגמרי, לא נורא. גושי גבינה קטנים רק מוסיפים לקסמם של הטראפלס.
מוסיפים לתערובת את השוקולד ומערבבים עד שהוא נמס לתוך השמנת והתערובת אחידה.
מערבבים פנימה את גרידת התפוז ומעבירים למקרר לכמה שעות להתמצקות.
לוקחים כפיות גדושות מהתערובת המקוררת, מגלגלים אותם לכדורים בידיים, ומגלגלים כל כדור בקקאו לציפוי.
מאחסנים בכלי אטום במקרר.