אורז מטוגן והעדר סנטימנטים

בסיס צבאי אי שם במדבר. צעירים בירוק זית מבצעים תרגילים צבאיים למראה. חיילת אחת מטפסת לגבעה. היא רוצה לברוח מהכל, לנשום קצת את שקט המדבר. אך אויה, היא איננה יודעת שמשפחתה מתדפקת ברגע זה ממש על שער הבסיס, מטעמים בידיהם. החיילת איננה. מה עושים? האמא הנבונה פותחת את סיר המרק, וריח התבשיל נישא באוויר. החיילת נושמת עמוק, שואפת את ריח הניחוח, ופתאום פוקחת עיניים בלחישה: "אמא!". מיד היא אצה רצה לפגוש את משפחתה בש"ג והדברים באים על מקומם בשלום. הכל הודות לתבשיל של אמא וליתר דיוק, לאבקת המרק של אמא.
זוכרים את הפרסומת הזו?
אצלנו בבית עדיין צוחקים עליה. אני נכנסת למטבח, פותחת את סיר המרק (נטול אבקת המרק יש לציין) לוקחת לריאות ומכריזה בשאיפה "אמא..." . ולפעמים אני פותחת חבילה של מצות או מיונז, או משהו פרוזאי ותעשייתי אחר, שואפת ונושפת: "מממ... אמא". אמא שלי מאוד משועשעת מהעניין.

הפרסומות האלה שמנסות לפרוט על מיתרי הלב הם סוג של בדיחה בעיני. רואים שם חיילים אמיצים שבסוף היום רוצים רק את אבקת המרק של אמא. את הישראלים בחו"ל שמתגעגעים לאוכל הישראלי המתועש והמוכר. את הילדים החמודים והמשפחות המתוקות שמתאחדות סביב הקוטג' שמסמל את הבית. רק הקוטג' הנכון אגב, יכול לסמל את הבית. קוטג' אחר לגמרי לא יעבוד.

הפרסומות מנסות להגיע אלינו דרך הרגש וליצור נאמנות למותג, כך שברגע שנראה קוטג' של תנובה נוצף ברגשות נוסטלגיה וביתיות, ונקנה רק אותו, תמיד. אבל אתם יודעים מה? אני מעדיפה לקנות את הקוטג' שלי על פי פרמטרים מעט פחות הורמונליים. פרמטרים מצחיקים כאלה כמו טעם ומחיר. בעיקר מחיר. כי זה קוטג' לעזאזל. לא כל כך מסובך להכין קוטג'. יש כל מיני יצרנים שעושים את זה סבבה ולעיתים בפחות כסף מאשר תנובה.

אני, אין לי נאמנות למותגים, ואין לי סנטימנטים כשאני נכנסת לסופר. רוצים שאקנה את המוצר שלכם? אל תנסו למכור לי אותו עם ילדים חמודים, כלבלבים מתוקים או חיילים אמיצים (אלא אם כן המוצר שלכם ליטרלי עשוי מילדים, כלבלבים או חיילים, ואם כן, איכס. ונראה לי שזה לא חוקי.). נסו למכור לי אותו עם מחיר תחרותי. עם מבצעים או קופונים משתלמים. אולי עם אריזת חיסכון.
בסופר אני מחפשת אוטומטית את היצרנים הפחות מוכרים בכל קטגוריה. אני קונה שנים את השוקולד של ורד הגליל באריזות שישייה. הוא זול יותר מזה של עלית (אולי כי הם לא מוציאים מלא כסף על פרסומות עם פרות מרקדות?) וטעים באותה מידה. אני קונה שמן זית נטו על פי המחיר, כל פעם יצרן אחר, לפי מי שבמבצע. אני קונה פסטה של המותג או של טעמן או של הקנייה החכמה. כל אלה מותגים שיש ברמי לוי, והם זולים בעשרות אחוזים מהפסטה של אוסם. ולמקרה שתהיתם, כמעט אף פעם לא "שילמתי את המחיר" על מוצר זול יותר. נפילות יש מדי פעם, לא יותר מאשר אצל היצרנים הגדולים והמוכרים יותר.

אז בפעם הבאה שאתם עושים קניות, חפשו את המותגים שמנסים למשוך אתכם בצורה עניינית, ולא בצורה רגשית ומניפולטיבית.

וכעת למוקפץ החמישי שלנו, שכולל את התוספת כבר בתוך המנה, כך שמדובר באמת בארוחה בסיר. יש לכם שאריות אורז מאתמול? הכינו איתו אורז מטוגן. אפשר לגוון את הירקות עם מה שיש לכם במקרר, את שלי אני בחרתי בעיקר לפי הצבע. אורז מטוגן הוא לא אחד מהמנות הפוטוגניות והאסטטיות ביותר, אבל הוא טעים וביתי וקל מאוד להכנה.

אורז מטוגן
מאת: גרסא שלי למתכון מוכר
עלות: כ-30 ש"ח
כמות: כ-4 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל סגול קצוץ
1 כוס אפונה ירוקה
2 כוסות דלעת חתוכה לקוביות
500 גרם בשר טחון
2 כוסות אורז מבושל
1 ביצה
1 כף סוכר
3 כפות סויה

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה ומטגנים את הבצל במשך כ-5 דקות עד שהוא מתרכך. מוסיפים את הדלעת והאפונה ומקפיצים עוד כ-5 דקות עד שהדלעת מתרככת. מוסיפים את הבשר הטחון, ומקפיצים 3-4 דקות עד שרוב הבשר משנה את צבעו מאדום לחום. מוסיפים את האורז, הביצה, הסוכר והסויה ומטגנים תוך כדי בחישה כ-3 דקות עד שהביצה מבושלת והאורז חם.