חנוכה, האדם הראשון ומרק ארטישוק ירושלמי וגזר

חנוכה הוא חג של של ניסים ונפלאות, גבורה וניצחון, עצמאות וזהות. אבל סיפור החנוכה האהוב עלי הוא דווקא סיפור קטן, שמופיע בתלמוד במסכת עבודה זרה (דף ח' ע"א)

תנו רבנן: 
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: 
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי 
עולם חשוך בעדי 
וחוזר לתוהו ובוהו 
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים 

עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה 

כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך 
אמר: 
מנהגו של עולם הוא 
הלך ועשה שמונה ימים טובים 

לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים

-----

העולם ריק מאנשים, שומם ושקט, הולך ומחשיך, הולך ומתקרר. 
בהתחלה האדם הראשון משכנע את עצמו שהוא מדמיין. בשבוע שעבר הספיק הרבה יותר לפני השקיעה, אבל זה סתם כי הוא התעצל. עכשיו הוא כבר לא יכול להתכחש. הלילות הולכים ומתארכים, הרוחות שורקות, הגשמים שוטפים את העולם, והוא לבד. 
האדם מתחבא במערה, מתכרבל ליד המדורה הקטנה, ומנסה לחשוב. מה קורה פה?  האם ארגיש שוב את חום השמש אי פעם? האם העולם שוקע לתהום של קור וחושך אינסופי? אולי חטאתי? אולי התנהלותי בעולם היא זו שהביאה את הגזירה הזאת? 
הוא מתפלל באימה, מתחנן שהחום והאור ישובו לעולם. 
האש דעכה מזמן, והצללים שעל הקירות מתקצרים ומתארכים עם מעגל השמש החלושה. האדם כבר לא זוכר כמה זמן הוא שם, רועד ומביט בצללים, שפתיו ממלמלות תפילה. 
אולי... אולי זה חלום או הזיה, השמש עדיין מסתתרת, אבל פתאום הוא מרגיש בדל שינוי. הצללים קצת פחות ארוכים, קצת פחות כהים ומאיימים. באוויר יש נימה של תקווה. על אף העננים והגשמים האדם מתחיל להבחין בימים המתארכים, בשמש שכל יום משתהה עימו עוד כמה רגעים נוספים. האור חוזר. החום חוזר. העולם עוד ישוב לכוחו כבראשונה.

-----

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה. חז"ל מצליחים, בקומץ מילים, לצייר תמונה בראשיתית עזה של פחד, בדידות וחושך המתהפכים לתקווה, רווח ואור. חז"ל מכירים בסיפור זה, באוניברסליות של חג החנוכה. לא במקרה לכל כך הרבה דתות ותרבויות יש חג סביב נקודת ההיפוך החורפית, בימים הקצרים בשנה. הפחד שבראיית הימים מתקצרים ומתקררים הוא טבעי ואמיתי לגמרי. יש ניסיות גם בתהליך הטבעי, כשהשמש והחום נעלמים, ואז חוזרים אלינו לאט לאט, מדי שנה בשנה.
כשאני מדליקה נרות חנוכה, כשאני רואה את הלהבות הקטנות ניבטות אלי מחלונות הבתים, אני חושבת על האדם הראשון. האמונה בכך שגם החורף הזה לא יימשך לנצח, שהאור עוד יחזור אלינו, ראויה לחג.

היום, מתכון שמדבר בשקט ובפשטות, כמו הסיפור שלנו, עם טעמים שורשיים מורכבים ומתוקים. חמישה מרכיבים (טבעוניים!), מעט התעסקות, ומקבלים מרק סמיך ומשביע שמתאים לכל ארוחה, ובמיוחד להתחממות בלילות קרים וחשוכים. לא חייבים לדייק פה בכמויות ובזמנים. את רוב העבודה עושים הגזרים והארטישוקים הירושלמים שמעניקים למרק מטעמיהם הנפלאים. 
חג אורים שמח!

מרק ארטישוק ירושלמי וגזר
מאת: בישול בזול
עלות: כ-14 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
1 בצל גדול קצוץ גס
2 כפות שמן זית
8 ארטישוקים ירושלמים, כ-800 גרם (לא צריך לדייק בכמויות)
6 גזרים
ליטר מים

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא רך ומתחיל להזהיב, כ-10 דקות. בינתיים קולפים את הארטישוקים והגזרים וחותכים לחתיכות גסות.
מוסיפים את הירקות והמים לסיר, מביאים לרתיחה, ומבשלים על אש בינונית עד שהירקות רכים מאוד, כ-50 דקות.
טוחנים את המרק עם בלנדר מוט או במעבד מזון, ומוסיפים עוד מעט מים לדילול, לפי הצורך וההעדפה האישית.
מגישים עם שמנת חמוצה, שקדי מרק, או בלי כלום ונהנים מטעמי המתיקות והאדמה.

Winter is coming. אז תאכלו מרק.
(לא באמת חשבתם שאצליח לכתוב פוסט שכזה בלי להזכיר את המנטרה של בית סטארק)

שיר אשיר לארטישוק הירושלמי

ארטישוק ירושלמי מצוי. בחיי שלא עיבדתי את התמונה
הזאת מעבר להרחבת הרקע והוספת הכיתוב.

כל פוסט בנושא ארטישוק ירושלמי פותח באותו המבוא המסביר את שמו, מוצאו, למה הוא לא באמת ירושלמי, וכולי וכולי. לצערכם, אני גם מרגישה צורך לעשות זאת. למזלכם, כדי שזה יעבור בטוב, אעשה זאת בשיר.
מוכנים?

שיר אינפורמטיבי על הארטישוק הירושלמי/ ב. בזול

הארטישוק הירושלמי הוא בכלל לא ארטישוק,
זה כתוב בוויקיפדיה, אתם מוזמנים לבדוק.

הארטישוק הירושלמי הוא סוג חמניה,
שכונה על ידי יהדות מרוקו "בטטה קסביה".

שמה Helianthus tuberosus בקהילה המדעית,
ו-"חמנית הפקעות" בשפתינו, העברית.

הוא נקרא Girasole כשהתגלה לראשונה,
מילה באיטלקית שמשמעה חמניה.

מ-Girasole ל-Jerusalem השם בסוף שובש,
אך בין הירק לירושלים אין קשר של ממש.

"ולמה ארטישוק?" אתן שואלות את עצמכן?
לזה אחראי בחור בשם סמואל דה שמפלן.

שמפלן, חוקר וקרטוגרף, יישב את קנדה,
ושלח הביתה לצרפת ת'פקעת שגילה.

טעמו, ציין שמפלן, דומה לארטישוק,
ומאז אותו מקרה השם החל לדבוק.

המסקנה, כמו שאמרו בסאות' פארק, היא ברורה,
גם כאן, כמו תמיד, יש להאשים את קנדה.

תודה רבה על ההקשבה.
עכשיו שהבהרנו עובדות אלה ניתן לעבור לגופו של עניין.
אח... ארטישוק ירושלמי! השורש הנפלא שטעמו כטעם פרי האהבים של ארטישוק ותפוח אדמה. הוא טעים ומורכב יותר מהשני, ונוח לאכילה יותר מהראשון. מראהו שורשי ומוזר (אמא שלי אומרת שהם נראים כמו חייזרים, וכפי שראיתם לעיל, טענה זו איננה חסרת בסיס) אך מביני העניין יודעי הסוד ידעו תמיד לנוע לכיוון ערימת הפקועות מרוגבות העפר שמופיעה מעת לעת בסופר בעונת החורף.
אם אתם לא מאוכלי הארטישוק הירושלמי, זה הזמן להתחיל. גשו לערימה הזו כשהיא מופיעה במחלקת הירקות, וטלו לכם כמה שורשים. וודאו שהם קשיחים למדי ובעלי מראה בריא, לא מקומטים, מיובשים, רכים או רופסים. ברגע שתקלפו אותם (את הבלוטות הגדולות אפשר להוריד ולקלף בנפרד), הם יהיו הרבה פחות מפחידים. כעת, אפשר להשתמש בהם בכל מאכל במקום תפוחי אדמה - מרקים, תבשילים, וכו'.
אני הכי אוהבת ארטישוק ירושלמי בסלט פשוט שאמא שלי נוהגת להכין, שנותן לחמנית הפקעות את זכות הדיבור.

סלט ארטישוק ירושלמי
מבוסס על: מתכון של אמא (היי אמא!)
עלות: כ-8 שקלים
כמות: כמשתתפת במנת סלטים תספיק ל- 4-6 סועדים

מרכיבים:
כ-700 גרם ארטישוק ירושלמי
1-2 כפיות שמן זית עדין
שן שום קצוצה דק
חופן עלי פטרוזיליה קצוצים
מלח ופלפל שחור גרוס, לפי הטעם

הוראות הכנה:
מקלפים את הארטישוקים וחותכים למטבעות בעובי של 1-2 ס"מ, מניחים בסיר, מכסים במים ומביאים לרתיחה.
מבשלים עד שהארטישוקים רכים יותר ונגיסים, אבל לא נימוחים, 10-20 דקות. שפדו אחד על מזלג כדי לראות אם הטקסטורה נכונה.
מסננים את הארטישוקים מהמים ומקררים לטמפרטורת החדר.
מוסיפים את יתר המרכיבים ונותנים לסלט לנוח קצת במקרר למיזוג טעמים (כשעה לפחות).
מגישים קר או בטמפרטורת החדר.

There's a sunchoke waiting in the sky
He'd like to come and meet us
But he thinks he'd blow our minds

טעים הרבה יותר מ-gagh