בישלתי עוף לראש השנה עם AI וגם אתם יכולים!

 

כיצד יש לי התעוזה, אולי אפילו החוצפה, לייצר עוד תוכן בזמן שהעולם מתמלא בחרטטת בינה מלאכותית, והמילה הכתובה בעיצומה של אינפלציה דוהרת?

גם אתם מרגישים את זה בשנתיים האחרונות? שהטקסט האינסופי מקיף אתכם מכל עבר ומאיים להטביע אתכם?

בעבודה זה הרבה רובוטים מדברים עם רובוטים. שרשורי מיילים שבבירור שני הצדדים משתמשים ב-AI כדי לקרוא ולהגיב. צוות התמיכה בהודו פתאום למד לכתוב באנגלית רהוטה, בוטחת וחופרת, ואנחנו מצידנו מכניסים את השטויות היפות לצ'אט שיגיד לנו מה לענות, וחוזר חלילה. 

המורות של הילדים שולחות פליירים מאירי עיניים לכבוד השנה החדשה, וכשקוראים מגלים כפילויות מילים עם אותיות אמורפיות, כמו ניסויים בקוגניציה: כמה אפשר לעוות מילים ואותיות ושהן עדיין יישארו קריאות?

בפייסבוק אין כבר סטטוסים של פסקה או שתיים, כולם מעלים דוקטורטים מייגעים של 5000 מילה. אגב, כשאני אומרת "כולם" אני מתכוונת לכל הזרים הרנדומלים שהפיד מראה לי במקום החברים האמיתיים שלי, שאת רובם לא ראיתי בפייסבוק שנים. האמת שרק בשביל זה היה שווה להתניע מחדש את הבלוג - לראות כל כך הרבה תגובות של בני אנוש אמיתיים שאני מכירה בפייסבוק! 

מדי פעם אני תוהה - מי שמג'נרט סטטוס ארוך באופן מופרך גם קרא אותו? אנשים באמת מצפים שאני אבלה יותר זמן בלקרוא את היצירה שלהם מאשר שהם בילו בלכתוב אותה? 

או שזה הכל פשוט פרופילים מזויפים ובוטים ממילא?

הפרסומות כולן AI ברמות משתנות של קריפיות: התמונות מושלמות ומטרידות בו זמנית (מי היה מאמין שבדיסטופיה תהיה תאורה כל כך טובה?). הטכנולוגיה השתפרה מספיק כך שהמלל נראה ברובו כמו שפה אנושית תקינה, אפילו בעברית. אם מתעקשים לקרוא לעומק ולהבין מה בעצם כתוב, המוח מדי פעם קורס בקטנה וצריך לעשות ריסטארט. אבל אף אחד לא מחפש עומק או היגיון בפרסומות.

זכורה ואהובה עליי במיוחד חוברת פרסום של הסופר לפסח, שהכילה "מתכון 3 רכיבים בלבד!" עם שמונה רכיבים. 

אל תבינו אותי לא נכון. אני לא נגד בינה מלאכותית בכלל. אנחנו פשוט בנקודה מאוד מעייפת מנטלית במטוטלת ההיסטורית. כל רגעי הבלבול האלה של "הא…? מה קראתי/ראיתי הרגע?" ממש מתישים. 

אני לא משתמשת ב-AI ביצירת הבלוג כרגע, לפחות לא מעבר למה שמוטמע בעיבוד התמונה הדיפולטי בטלפון. בטוחתני ש-AI יכול לשחזר את הסגנון החינני ורק קצת עילג שלי, ואולי אפילו את המאסטרפיסים שלי בפיינט. 

העניין הוא שאני *אוהבת* ליצור. אין לי עניין לעשות לזה אאוטסורסינג, ואין לי רצון לג'נרט עוד תוכן אינסופי ולהיות זו שגורמת למוח שלכם לעוד קריסה וריסטארט.

ברם, אני מתלבטת לגבי תמונות האוכל. עשיתי כמה ניסיונות, ואפשר לשפר את הנראות כדי שייראה קצת יותר מלוטש, בלי לאבד כל קשר למקור. 

סיבות בעד ללטש תמונות אוכל ב-AI: 

אני רוצה שהבלוג יהיה מזמין לקהלים חדשים. אתם, מילניאלז יקרים שלי, קוראים אותי כי כבר קניתי מקום בלב שלכם, והוכחתי שיש לי מה לתת. אם אתם פה, כנראה שאתם סולחים לי על הנראות ה…וינטג'. 

אבל אני רוצה גם לפנות לצעירים יותר שבתחילת דרכם. אני רוצה שהם יגיעו לפה וימצאו מלא רעיונות ועצות שיעזרו להם לחסוך כסף בתקופה שהיא מאתגרת באותה מידה, אם לא משמעותית יותר, מהתקופה שבה אנחנו למדנו את העצמאות שלנו. אני לא רוצה שהם יראו את התמונות של העוף ויברחו בצרחות. 

סיבות נגד ללטש תמונות אוכל ב-AI: 

דייי דייי דייייייי כבר AI בכל מקום דיייי. מעדיפה כנות מכוערת על פני יופי מעייף ומזויף. 

מה אתם חושבים? 

זאת לא טקטיקה כדי להעלות אנגייג'מנט. אני בכנות רוצה לדעת מה אתם חושבים. 

כנראה השיחה תהיה זורמת יותר בפייסבוק, אבל אשמח לשמוע גם פה ממי שרוצה לכתוב.

יאללה, רוצים מתכון לראש השנה? 

אנחנו באותו עיקרון כמו בפוסט הקודם, של העוף שנצלה על תבנית תנור בחום גבוה מעל הירקות. 

מה התווסף במתכון הנוכחי?

משתמשים בירקות סימנים של ראש השנה - גזר, כרישה, דלעת, סלק, כרוב… מה שאוהבים. אני אוהבת במיוחד דלעת ערמונים. זהירות בחיתוך, זה ממש קשיח, אבל הפרוסות יוצאות בצורת פרח ומוסיפות לחגיגיות.

מזלפים מעל משהו מתוק - דבש, סילאן, תרכיז רימונים… אבל אחרי הבישול. סוכר נשרף מהר בטמפרטורות גבוהות (יצא לכם כבר עוף בסויה וסילאן שנשרף מלמעלה לפני שהעוף היה עשוי מבפנים?). בגלל שהמתוק מגיע במרקם סירופ מרוכז, הוא בכלל לא צריך בישול. 

אתם יכולים לעשות וורסיות על המתכון הזה כשכל פעם מגוונים בירקות ובמה מזלפים בסוף, ולסגור ככה עיקרית לכל החגים: עוף עם דלעת, כרישה ודבש לראש השנה, עוף עם בטטה, סלק ורכז רימונים לסוכות, ועוף עם גזר, כרוב וסילאן לשמחת תורה. 

לכל אחד יש אופי קצת שונה, אבל זה בעצם אותו מתכון. כמו הילדים שלי!

כמובן שאפשר להוסיף כל ירק קשיח שבא לכם: תפו"א, בטטה, קולרבי, כרובית, בצל לבן או סגול… ככל שהירק יותר קשיח, כך צריך לחתוך אותו יותר קטן. דלעת, כרוב, כרובית ובצל יכולים להיות בפרוסות גדולות כי הם מתרככים מהר יחסית. גזר יהיה מטבעו בעיגולים קטנים יותר, וסלק צריך לחתוך לקוביות קצת יותר קטנות מהגזר, אחרת הוא לא יתבשל.

כרעי עוף צלויות לראש השנה עם ירקות סימנים ודבש

עיבוד למתכון של The Lazy Genius

עלות: כ-70-90 ש"ח, תלוי במחיר ובגודל הכרעיים

כמות: מספיק לכ-8 סועדים

מרכיבים:

5 כרעי עוף שלמים

כמה ירקות שאוהבים שמתאימים לראש השנה: כרישה, 2-4 גזרים, דלעת ערמונים, דלורית, סלק...

3 כפות שמן זית

1 כפית מלח

פלפל שחור

כמה כפות דבש, סילאן או רכז רימונים לזילוף

הוראות הכנה:

מחממים תנור לחום מקסימלי 450 מעלות, עליון ותחתון, לא טורבו.

מרפדים תבנית תנור ביריעה של נייר אלומיניום עבה ורחב (קניתם כבר?) שעולה גם על צידי התבנית. מניחים מעל נייר אפייה כך שכל משטח התבנית מכוסה ב-2 השכבות.

פורסים את הירקות לפרוסות עבות של כמה ס"מ. אם אתם משתמשים בסלק, חתכו לקוביות מעט יותר קטנות, כי אחרת הוא לא מתרכך. מפזרים מעל מלח ושמן זית ומערבבים בידיים עד שכל הירקות מכוסים בשמן ומלח.

מניחים את הכרעיים בתבנית, רחוקות כמה שאפשר אחת מהשנייה. מסדרים מתחת לכל כרע שכבה של ירקות שמרימים אותה מעל פני התבנית. אם לא כל הירקות נכנסים מתחת לעוף, זה סבבה. כל עוד הם קרובים אחד לשני, ואין איזה חתיכת ירק שעומדת בדד, הם ישמרו אחד על השני ולא יישרפו.

 

טוחנים מעט פלפל מעל הכל ומעבירים את התבנית לתנור. 

צולים במרכז התנור במשך כ-60 דקות, עד שהעוף צלוי והנוזלים והירקות בתבנית מתחילים להשחים.

כמה ירקות? כמה שנכנסים בסבבה לתבנית בלי לערום.
כן, אני יודעת שבטטה ובצל סגול זה לא של ראש השנה,
אבל זה טעים, וביזול לא קונה כרישה ב-17 שקל ליחידה, גם לא בשביל פוטו שוט.

פה זילפתי סילאן, האורחים היו עם פעוט בן פחות משנה שעוד לא אוכל דבש.
אבל תאמינו שזה יפה וטעים גם עם דבש

חיים בלי אוטו, ומוקפץ שהתעצל מלהיות ממולא

אחת מההוצאות הגדולות של משקי בית היא אוטו. יש ביטוח, דלק, טסט, תיקונים, שלא לדבר על עלות האוטו עצמו. כל פעם שאני רואה חבר לעבודה יוצא למוסך, אני יודעת שהוא יחזור עוד שלוש שעות עם מבט מבואס ומבולבל של "איך לעזאזל דפקו אותי ככה?".

עד כה הצלחנו להסתדר בלי אוטו, ואנחנו מתניידים בעיקר ברגל ובאוטובוסים. בחודש האחרון לווינו אוטו מבני משפחה שנסעו לחו"ל, וראיתי איך זה שינה לנו את המנטליות, ומחק תוך שבוע הרגלים חסכוניים ובריאים. למסיבה אצל חברה שגרה 15 דקות הליכה ממני פתאום רציתי לקחת את האוטו. כי זה יחסוך לי איזה 20 דקות! אותם בטח אבלה בעוד בהייה פרודוקטיבית באינטרנט! לבסוף בעטתי לעצמי בתחת והלכתי ברגל, אבל הדהים אותי שתוך שנייה המוח שלי ניסה לשכנע אותי להתעצל ככה.

כשיש לנו אוטו פתאום אנחנו עושים קנייה גדולה כל שבוע, כי אפשר. בהיעדר אוטו אנחנו מנסים למשוך עם מה שיש בבית, כדי לא להצטרך להיסחב לשם באוטובוס או ברגל לעיתים קרובות מדי.  בנוסף, כשאנחנו עושים את הקניות ללא אוטו, אנחנו מוגבלים למשקל שאפשר לסחוב בכוחות עצמנו. מעט מעצבן, אך אפקטיבי. לא סתם קונים קילו פלפלים, קילו עגבניות, קילו מלפפונים ומקווים לטוב. קונים 3 פלפלים, 6 עגבניות ו-2 מלפפונים כי דוגרי יותר מזה לא נאכל, ואין יותר מקום בעגלה.
בחודש האחרון הבנתי שלא רק האוטו עצמו עולה כסף, אלא הוא מאפשר הוצאה של יותר כסף בתחומים אחרים. בעיקר, הוא מאפשר לעשות הרבה יותר קניות.

בכלל, שמתי לב שכשיש לי אוטו אני מצפה מעצמי ליותר. למה לבלות את אחר הצהרים בבית או בגינה עם הילדה? אפשר לעשות סידורים! קניות! אפשר לנסוע למרכז לבקר חברים! יש משהו בהיעדר אוטו שכופה עלינו האטת קצב. לפעמים זה מציק, אבל בסך הכל אני אוהבת את הקצב הזה. לוקח לי 20 דקות להגיע לגן כל בוקר, אבל אלה 20 דקות הליכה שאני עושה קבוע. יש אנשים שמשלמים כדי ללכת בקביעות.

ייתכן שבקרוב נצטרך לצרף אוטו לשורותינו. אנחנו מנסים לדחות את הקץ, אבל כנראה שזה יקרה בשלב מסויים. אני מקווה שנצליח לזכור וליישם את היתרונות ואת ההרגלים הטובים שבאי אחזקת אוטו, לטובת הבריאות והשורה התחתונה שלנו.

מה איתכם קוראים? איך היעדר אוטו (או קיומו) משפיע לכם על ההוצאות?

ובשינוי נושא חד. בתמונה, אניצים ירוקים שגדלו לי על הבצל. השתמשתי בהם בתור בצל ירוק. לא יודעת אם זה קטע כזה ידוע שאני מגלה רק עכשיו, או שמא יש סיבה שלא כולם עושים את זה וזה עלול להרוג אותי. בכל מקרה, אם יש לכם אניצים כאלה ואתם צריכים טיפה בצל ירוק קצוץ לקישוט, זה יחסוך לכם קנייה של חבילה שלמה וממה שראיתי עד כה, ככה"נ לא יהרוג אתכם.

ועכשיו למוקפץ האחד לפני האחרון. המוקפץ הזה רצה להיות כרוב ממולא אבל פשוט לא היה לו (לי...) כוח. לוקחים את הטעמים של כרוב ממולא קלאסי - כרוב, בשר, עגבניות, צימוקים - ומקפיצים הכל ביחד, במקום להתעסק בגלגולים ומילויים. אם אתם מחפשים תבשיל ביתי ומנחם שאפשר להכין במינימום מאמץ הגעתם למקום הנכון.

הפוסט הבא יהיה פוסט המוקפצים האחרון ובו תהיה נוסחת פלא ליצירת אינסוף ארוחות מוקפצות מהירות ומקוריות, שימנעו מכם להיגרר חזרה לשגרת השניצל-עוף-קציצות המשעממת.
ואז נוכל לעבור לכמה פוסטים מתוקים לקראת פורים! ווהו!

בשר וכרוב מוקפצים ברוטב אדום מתקתק

מאת: בישול בזול
עלות: כ-28 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל פרוס
2 שיני שום פרוסות
3 גזרים חתוכים לקוביות
5 עלי כרוב גדולים פרוסים לרצועות
1 חבילה קטנה רסק עגבניות
1/4 כוס מים
1 כף סוכר חום
1 כף חומץ תפוחים
1/2 כפית מלח
1/4 כוס צימוקים
500 גרם בשר טחון

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את השום ומטגנים עוד דקה. מוסיפים את הגזר והכרוב ומטגנים 3-4 דקות עד שהכרוב מקבל צבע חזק יותר. מוסיפים את הרסק, המים, הסוכר, החומץ, המלח והצימוקים, מערבבים, מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים 5-7 דקות עד שהגזר מתרכך מעט. מגלים ומוסיפים את הבשר, ומטגנים תוך כדי בחישה עד שהבשר מבושל.

הסולידית והמוקפצת ההודית

מסתבר שפספסתי את הסערונת בבלוגוספירה הישראלית סביב בלוג הסולידית, שמנסה להפיץ את שיטת ה-ERE - early retirement extreme. השיטה דוגלת בתקופה של עבודה וחסכון אגרסיבי, תוך השקעה נבונה של כספי ההשקעה, כשהמטרה היא להגיע כמה שיותר מהר למצב בו אפשר לחיות מההכנסות על החיסכון בלי לפגוע בקרן. כך אפשר לפרוש מהעבודה הרבה לפני גיל הפנסיה שמוגדר על ידי המדינה. גם בתקופת העבודה וגם בתקופה בה חיים על ההכנסות מהחיסכון, המטרה היא לצמצם הוצאות בצורה קיצונית, או לפחות קיצונית ביחס לסביבתינו המעודדת צריכה בלתי פוסקת.

את השיטה הזאת הכרתי לפני אי אלו שנים בשיטוטי האינטרנטיים, ושמחתי לגלות שיש מישהי שבאמת חיה את זה בארץ הקודש. למעשה תוך כמה ימים מגילוי הבלוג כבר קראתי אותו מההתחלה עד הסוף, ואני חושבת שכדאי גם לכם לפחות להעיף מבט, מכמה סיבות.

קודם כל, יש לה המון הסברים על איך משקיעים בתכלס. חושבים שבורסה זה רק לכרישים שיודעים לעשות סיבוב ולא לאנשים בינוניים וסבירים כמונו? נכון שאחרי שאתם קוראים איזו כתבה על בורסה והשקעות אתם רק יוצאים יותר מבולבלים עם כל הטרמינולוגיה, שגם אם במקרה הבנתם אותה, אין לכם צל של מושג ירוק איך מתרגמים את זה לפרקטיקה? בבלוג יש הסברים של צעד אחר צעד, כולל צילומי מסך, של איך משקיעים, איך קונים ניירות ערך, והמון הסברים על מה ואיך כדאי לקנות. אני מזמן יודעת שאני צריכה לתת לחסכונות שלנו טיפול יותר מושכל, ובכל זאת, עד כה לא עשיתי כמעט כלום בעניין חוץ מההצעות הדיפולטיביות שהבנק נותן. הבלוג הזה נתן לי את הכלים והאומץ לקחת את העניינים לידיים.

חוץ מזה, יש את עניין צמצום הצריכה. לחלקכם זה יהיה לא נעים לקרוא. לא כיף כשמישהו אומר לך שהדברים שאתה חושב שאתה חייב הם בעצם מותרות. הפוסט שעורר את הסערה דלעיל הוא 3873 ש"ח בחודש וחיה כמו מלכה, והוא גרר תגובות נזעמות ברחבי הרשת. אנשים לא יכלו להתעלם, ולעבור הלאה. הם היו חייבים להגיד שהיא שקרנית או הזויה או חיה כמו הומלסית מגעילה, כי אחרת הם מודים בכך שאולי יש משהו במה שהיא אומרת. אל תהיו חלק מהעדר נעדר המודעות העצמית. כן, היא מרוצה מעצמה, כן, הטון נוטה לזחיחות, כן היא בחרה לא להביא ילדים לעולם השם ירחם. בכל זאת, אני מתערבת איתכם שיש לכם משהו ללמוד מהבלוג הזה. אז תעשו לעצמכם טובה ואל תסגרו את חלון הבראוזר בזעם.

יאללה טחנתי לכם מספיק בראש. עכשיו עוד מוקפץ, הפעם בסגנון הודי, לא בדיוק הכי אותנטי, בכל זאת משתמשים באבקת קארי מוכנה, אבל טעים ומהיר ושונה. אסיה זה לא רק סויה.

עוף וירקות מוקפצים ברוטב קוקוס וקארי

 

מאת: בישול בזול

עלות: כ-28 ש"ח
כמות: 4-6 מנות

מרכיבים
3 כפות שמן
1 בצל פרוס
3 גזרים חתוכים לקוביות
1 בטטה חתוכה לקוביות
1 עגבניות חתוכות לקוביות
1 כפית אבקת קארי
1/2 כוס חלב קוקוס
500 גרם חזה עוף חתוך לרצועות או קוביות
1/4 כפית מלח

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני על אש גבוהה, מוסיפים את הבצל ומטגנים עד שהוא מתחיל להשקיף, כ-5 דקות, ובוחשים מדי פעם. מוסיפים את הגזר, הבטטה העגבנייה והקארי ומקפיצים 3-4 דקות. מוסיפים את חלב הקוקוס, מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים 5-7 דקות, עד שהגזר והבטטה רכים. מגלים, מוסיפים את העוף והמלח ומקפיצים עוד 5 דקות עד שהעוף מבושל.

בשלב הזה די איבדתי את ההשראה בנוגע לאיך מצלמים מוקפץ בחושך בלי שייראה זוועה. לפחות האמינו לי שהיה טעים טוב?

חנוכה, האדם הראשון ומרק ארטישוק ירושלמי וגזר

חנוכה הוא חג של של ניסים ונפלאות, גבורה וניצחון, עצמאות וזהות. אבל סיפור החנוכה האהוב עלי הוא דווקא סיפור קטן, שמופיע בתלמוד במסכת עבודה זרה (דף ח' ע"א)

תנו רבנן: 
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: 
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי 
עולם חשוך בעדי 
וחוזר לתוהו ובוהו 
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים 

עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה 

כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך 
אמר: 
מנהגו של עולם הוא 
הלך ועשה שמונה ימים טובים 

לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים

-----

העולם ריק מאנשים, שומם ושקט, הולך ומחשיך, הולך ומתקרר. 
בהתחלה האדם הראשון משכנע את עצמו שהוא מדמיין. בשבוע שעבר הספיק הרבה יותר לפני השקיעה, אבל זה סתם כי הוא התעצל. עכשיו הוא כבר לא יכול להתכחש. הלילות הולכים ומתארכים, הרוחות שורקות, הגשמים שוטפים את העולם, והוא לבד. 
האדם מתחבא במערה, מתכרבל ליד המדורה הקטנה, ומנסה לחשוב. מה קורה פה?  האם ארגיש שוב את חום השמש אי פעם? האם העולם שוקע לתהום של קור וחושך אינסופי? אולי חטאתי? אולי התנהלותי בעולם היא זו שהביאה את הגזירה הזאת? 
הוא מתפלל באימה, מתחנן שהחום והאור ישובו לעולם. 
האש דעכה מזמן, והצללים שעל הקירות מתקצרים ומתארכים עם מעגל השמש החלושה. האדם כבר לא זוכר כמה זמן הוא שם, רועד ומביט בצללים, שפתיו ממלמלות תפילה. 
אולי... אולי זה חלום או הזיה, השמש עדיין מסתתרת, אבל פתאום הוא מרגיש בדל שינוי. הצללים קצת פחות ארוכים, קצת פחות כהים ומאיימים. באוויר יש נימה של תקווה. על אף העננים והגשמים האדם מתחיל להבחין בימים המתארכים, בשמש שכל יום משתהה עימו עוד כמה רגעים נוספים. האור חוזר. החום חוזר. העולם עוד ישוב לכוחו כבראשונה.

-----

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה. חז"ל מצליחים, בקומץ מילים, לצייר תמונה בראשיתית עזה של פחד, בדידות וחושך המתהפכים לתקווה, רווח ואור. חז"ל מכירים בסיפור זה, באוניברסליות של חג החנוכה. לא במקרה לכל כך הרבה דתות ותרבויות יש חג סביב נקודת ההיפוך החורפית, בימים הקצרים בשנה. הפחד שבראיית הימים מתקצרים ומתקררים הוא טבעי ואמיתי לגמרי. יש ניסיות גם בתהליך הטבעי, כשהשמש והחום נעלמים, ואז חוזרים אלינו לאט לאט, מדי שנה בשנה.
כשאני מדליקה נרות חנוכה, כשאני רואה את הלהבות הקטנות ניבטות אלי מחלונות הבתים, אני חושבת על האדם הראשון. האמונה בכך שגם החורף הזה לא יימשך לנצח, שהאור עוד יחזור אלינו, ראויה לחג.

היום, מתכון שמדבר בשקט ובפשטות, כמו הסיפור שלנו, עם טעמים שורשיים מורכבים ומתוקים. חמישה מרכיבים (טבעוניים!), מעט התעסקות, ומקבלים מרק סמיך ומשביע שמתאים לכל ארוחה, ובמיוחד להתחממות בלילות קרים וחשוכים. לא חייבים לדייק פה בכמויות ובזמנים. את רוב העבודה עושים הגזרים והארטישוקים הירושלמים שמעניקים למרק מטעמיהם הנפלאים. 
חג אורים שמח!

מרק ארטישוק ירושלמי וגזר
מאת: בישול בזול
עלות: כ-14 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
1 בצל גדול קצוץ גס
2 כפות שמן זית
8 ארטישוקים ירושלמים, כ-800 גרם (לא צריך לדייק בכמויות)
6 גזרים
ליטר מים

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא רך ומתחיל להזהיב, כ-10 דקות. בינתיים קולפים את הארטישוקים והגזרים וחותכים לחתיכות גסות.
מוסיפים את הירקות והמים לסיר, מביאים לרתיחה, ומבשלים על אש בינונית עד שהירקות רכים מאוד, כ-50 דקות.
טוחנים את המרק עם בלנדר מוט או במעבד מזון, ומוסיפים עוד מעט מים לדילול, לפי הצורך וההעדפה האישית.
מגישים עם שמנת חמוצה, שקדי מרק, או בלי כלום ונהנים מטעמי המתיקות והאדמה.

Winter is coming. אז תאכלו מרק.
(לא באמת חשבתם שאצליח לכתוב פוסט שכזה בלי להזכיר את המנטרה של בית סטארק)

מרק סגול ומסעותיו של מיכאלנג'לו בעולם

המתכון של היום הוא מרק סגול. מכיוון שאין לי השראה לטקסט לפני המתכון, נתחיל באסוציאציות. 

כל מי שחשב שהחדר הסגלגל בבית הלבן נקרא כך בשל צבעו הסגול שירים את היד.
(מצויין. אתם תעשו היום תורנות מטבח. מואהאהא! סתם.)
נכון שזה מבלבל העניין הזה? כאילו, הבית עצמו כבר קרוי על שם צבע, כל בר דעת יסיק מכך שהממשל האמריקאי בקטע של צבעים, ושהחדר המדובר צבוע ומרוהט בגווני סגול. מאוד מרטה סטיוארט.
שהיא גם אמריקאית. 
מש"ל.

הממ... 
מה עוד מזכיר לי סגול?
סגול הוא צבעו של צב הנינג'ה דונטלו, צב הנינג'ה האהוב עלי, כפי שקוראי הותיקים יודעים.
רגע- מיכאלנג'לו! לא! אל תיעלב! לא התכוונתי לזה ככה... זה לא כמו שזה נשמע! 
אוף צבי הנינג'ה האלה ממש אמוציונאלים. ורק לפני כמה שבועות האיש שלי לקח את מיכאלנג'לו לנסיעת עבודה טיול גיבוש לפריז. יש אפילו תמונות!

רציתי להעלות את התמונה כבר מזמן אבל זה לא ממש התחבר.
לא שהפעם זה כן התחבר כל כך...

כן כן, זהו מיכאלנג'לו (צב נינג'ה ואהוב הבלוג) עושה פוזות בלובר ליד פסל העבד הגוסס של מיכאלאנג'לו (אמן מתקופת הרנסאנס, ואביו הרוחני של צב הנינג'ה). שאף אחד לא יגיד שאנחנו לא מפנקים את הצב הזה.

אז איפה היינו? אה כן, מרק סגול. אם עד היום הכרתם רק מרק כתום, ואולי מרק אדום או צהוב לקובה, הגיע הזמן להתרענן.
מה טיבו של המרק הסגול החדש והמיסתורי הזה? ובכן, מדובר במרק בעל אופי אסיאתי, קליל ומהיר הכנה. את בסיס הטעם נותנות כמה פטריות שיטאקה, ולהם נוספים שום, ירקות פרוסים דק שמתבשלים בעדינות במרק, ותיבול של סויה, שמן שומשום, ושמן צ'ילי. את הצבע נותנים צבעי פנדה סגולים, אחד מהרכיבים המסורתיים במטבח הסיני (הם עשויים מדובי פנדה לא?). בהיעדר צבעי פנדה סיניים אותנטיים מומלץ להשתמש בכרוב סגול.
אי אפשר שלא לחייך למראה קערה מלאה במרק מהביל וסגלגל.
הרעיון התגלגל מתוך מתכון שאני מאוד אוהבת שנקרא green jade soup. התחשק לי להכין את המרק הזה אתמול, אבל לא היה לי בבית תרד או כרוב סיני, שהם די חשובים למתכון. כרוב סגול לעומת זאת, כן היה לי. אם מוסווד מכינים מרק ירוק, למה שלא אכין מרק סגול?

מרק סגול אסיאתי
מאת: בישול בזול, בהשראת מתכון של מוסווד ל-Green Jade Soup מתוך הספר Moosewood Restaurant Cooks at Home
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
8 כוסות מים
4 פטריות שיטאקה מיובשות, מפוררות לחתיכות
4 שיני שום פרוסים גס
1/4 כפית מלח
3 גזרים פרוסים דק
1 בצל פרוס דק
1/4 כרוב סגול גדול, או 1/2 כרוב סגול קטן, פרוס דק
1/4 כוס רוטב סויה
1/2 כפית שמן שומשום
1/4-1/2 כפית שמן צ'ילי (אופציונלי, אפשר להשמיט אם לא אוהבים חריף)
בצל ירוק פרוס להגשה (אופציונאלי)

הוראות הכנה
מעבירים לסיר את המים, הפטריות השום והמלח, מביאים לרתיחה ומבשלים על חום בינוני במשך 5 דקות.
מוסיפים את הגזר, הבצל והכרוב ומבשלים עוד 8-10 דקות עד שהירקות רכים אבל לא סמרטוטיים.
מכבים את האש ומוסיפים את הסויה, שמן השומשום, ושמן הצ'ילי.
מגישים חם (עם בצל ירוק אם רוצים) בקערות זכוכית כדי שתוכלו לראות את הצלליות הסגולות שהמרק יוצר.

קציצות וכותרות גרועות

לאחרונה אני חושבת הרבה על כותרות. כותרת של פוסט איננה דבר של מה בכך. מצד אחד אני רוצה לדגדג את הסקרנות של קוראי ולמשוך אותם לתוך הפוסט. אני רוצה להבטיח להם שהטמון בפנים יהיה מעניין, מרתק ושווה את זמנם. מצד שני, אני רוצה גם שהכותרת תהיה אינפורמטיבית. כותרת של "עוגת קרם שוקולד קלה ומדהימה רק ב-5 שקל!" תהיה די מושכת, אבל אם היא תלווה בפוסט חולמני על תבשיל עדשים, קורקבנים וכרוב ניצנים, כנראה שאהפוך במהירות למוקצה מחמת מיאוס בקרב קוראי. גם כותרות פואטיות כמו "שניצל, פירה ומסעותיו של פרויד אל נבכי נפש האדם" ו-"מחשבות על רפרפת כאשר עלי השלכת מתנפצות מתחת לרגלי" עשויות לצאת ארוכות, שבלוניות ומעומעמות. אפשר פשוט להרים ידים ולקבוע שכותרת הפוסט תהיה ככותרת המתכון, אבל זה סתם משעמם והורס את ההפתעה.

למזלי יש לי חברים שדואגים לי. ידידי משכבר הימים, המכונה לצורך פוסט זה 'אָפַפִי הרשע', שלח לי רשימה נפלאה של כותרות ונושאים פוטנציאלים לפוסטים. חלילה לי מלהוסיף על גאונותו הטהורה והמתפרצת, על כן אביא את הרשימה כלשונה:

עלו בראשי שמות אלטרנטיביים לבלוג, לאירועים מיוחדים (יותר נכון, חשבתי על דברים מצחיקים ואז המצאתי תירוץ). במקום סדר אלפביתי, סדר טמטומי עולה.

ובכן, 

ספיישל סושי - בישול ברול

מתכונים לימות השבוע - בישול בחול

הכנת אוכל לצפייה בכדורגל/בזמן שבעלך צופה בכדורגל - בישול בגול

בישול תוך חזרה על הוראות המתכון - בישול בקול 

הכנת אוכל תוך האזנה למוסיקה/לנשנוש בקונצרט - בישול במול

אותו דבר - בישול בסול

הכנת כיבוד לאינסטלטור - בישול בצול

ואחרון חביב:

הכנת אוכל בפרוזדור - בישול בהול

ולמקרה שגם אתם לא מכירים את משמעותה של המילה צול:

חששתי שאולי לא תכירי את המילה צול. לכבוד יהיה לי אם תשמשי בזה בבלוג או בכל צורה שהיא!

מתוך הערך "אינטש": שמה הגרמני של יחידת המידה הוא 'צול' (Zoll). בישראל משתמשים בו בעיקר לציון קוטרם של צינורות.

נכון שהחכמתם? 

למעשה יכלתי אפילו להשתמש בכותרת בישול בצול לפוסט זה, שכן הוא נכתב בחלקו בזמן שחיכיתי לטכנאי מכונת הכביסה שיגיע. בטח במכונות כביסה משתמשים גם בצול איפהשהו. אבל היה לוקח הרבה זמן עד שהייתם מבינים למה קראתי כך לפוסט, וגם ככה הקשר די רופף, אז ויתרתי. 

ועכשיו לסיבה שלשמה התכנסנו היום, מלבד דיונים על סגנון הכתיבה שלי, קציצות. קציצות זה הרבה יותר מעניין מדיונים על סגנון כתיבה. כלומר, לפעמים זה יותר מעניין. תלוי עד כמה אתם רעבים.

הקציצות שאביא לכם היום הן קציצות עוף אווריריות ומתקתקות, קלות מספיק כדי שאפשר להכין אותן לארוחה באמצע השבוע, אבל מהוגנות מספיק כדי להגיש גם בשבת. הן פשוטות, בלי יותר מדי טעמים מוזרים ואקזוטיים, כך שנראה לי שהילדים יתחברו, אבל בכל זאת מדובר בשינוי מרענן ומקורי מהקציצות ברוטב אדום הרגילות שלכם.

את הגזר והשזיפים ברוטב אתם יכולים להשאיר בחתיכות גדולות, כמו במתכון המקורי, או לקצוץ קטן יותר. אני מוצאת שכשהירקות בגודל קטן ופחות מאיים, אנשים שאינם חובבי ירקות נוטים לאכול אותם יותר ולא לאכול מסביבם או להשאיר את כולם בסיר.

תבשיל קציצות עוף עם גזר ושזיפים מיובשים 

מבוסס על: מתכון מהכתבה של אביגאל כהן, מתוך גיליון אוקטובר 2011 של על השולחן, עם שינויים קלים שלי

כמות: כ-6 מנות 

עלות: כ-18 ש"ח

מרכיבים

לקציצות:

500 גרם עוף טחון

1 גזר מגורר

1 בצל מגורר

1 כפית סודה לשתייה

2 ביצים

4 כפות פירורי לחם

1/2 כפית מלח

1/2 כפית פלפל שחור טחון

2 כפות שמן

לרוטב:

6 גזרים פרוסים (או חתוכים לקוביות)

3 כפות שמן

10 שזיפים מיובשים מגולענים וחצויים (או קצוצים גס)

2 כוסות מים (לפעמים אני מוסיפה 3 כוסות כדי ליצור יותר רוטב. לשיקולכם)

3 כפות מיץ לימון

1/2 כפית מלח

הוראות הכנה

מערבבים את חומרי הקציצות לתערובת אחידה. יוצרים קציצות עגולות בגודל האהוב עליכם, מכסים ומקררים לפחות חצי שעה, כדי לתת לקציצות לנוח.

כשהקציצות סיימו את מנוחתם מכינים את הרוטב: מחממים את השמן בסיר רחב ומטגנים את הגזר עד שהוא מזהיב, 5-10 דקות. מוסיפים שזיפים, מים, מיץ לימון ומלח ומביאים לרתיחה. מוסיפים את הקציצות, מכסים ומבשלים 20 דקות על להבה נמוכה. אם צריך, מוסיפים עוד מים רותחים. 

מגישים חם, עם אורז או אטריות.

סלט סימנים

לאחרונה קיבלתי את מבוקשי - הספר How to Cook Everything Vegetarian של מארק ביטמן. שמא תחשדו שהכותרת יומרנית מדי - מדובר בספר מאסיבי. ענקי. גורגנטואני. באמת ייתכן שיש שם הסבר על איך לבשל כל מתכון צמחוני עלי אדמות. הספר היחיד ברשותינו שגדול יותר מהכרך עב הכרס הזה, על כל 995 עמודיו, הוא האטלס הנוירואנטומי שהושאל מהאוניברסיטה.
בהתחלה חשבתי שאקרא את הספר לפי סדר, אבל זה התחיל להרגיש לי קצת כמו עונש. אז אני משאירה אותו לצד הספה וכל פעם שאני עוברת ויש לי דקה פנויה אני פותחת בעמוד רנדומלי ומדפדפת קצת. כך גיליתי שמארק ביטמן יודע לתאר כל מאכל כאילו הוא המאכל הטעים בעולם. פתחתי בפרק על קציצות לצמחונים והתחלתי להזיל ריר למשמע התיאור של המבורגר צמחוני המבוסס על חומוס ושזיפים מיובשים. בעולם של ביטמן הכל איכותי וטרי, מקומי וטהור, וכל שילוב של מרכיבים טומן בחובו פוטנציאל לאלכימיה קסומה של טעמים וניחוחות. 
לאט לאט אני מתחילה להכין משם מתכונים. חלק מוצלחים וחלק פחות.


באחד הימים נחתתי באמצע הפרק על סלטי ירקות. היו שם שלל רעיונות שאני מתכוונת להתנסות בהם, אבל הראשון שתפס לי את העין היה הגרסא שלו לקולסלואו. אני ממש לא מחבבת סלטים עם מיונז ושמחתי לראות שהגרסא שלו לקולסלואו נטולת הממרח הלבנבן והמושי הנ"ל. המתכון הראשי אמנם כלל כוסברה, ומכיוון שחלק ממשפחתי תעדיף לאכול סבון על פני כוסברה, נאלצתי לוותר. אבל ראיתי ברשימת הווריאציות האפשריות גרסא מעניינת. קצת מתוק, קצת חמוץ קצת פיקנטי... נשמע לרוחי. 
הכנתי את הסלט לעל האש שהיה לנו עוד באותו הערב ואמא שלי העירה שלא רק שזה טעים, אלא שזה מתאים מאוד לראש השנה. למה? בגלל הסימנים, אלה שכולם זוכרים באהבה מהגן: אוכלים דבש לשנה מתוקה... רימונים, שירבו זכויותינו כגרעיני הרימון... תמרים שיתמו אויבנו... אז הסלט הזה כולל כמה סימני ראש השנה מוכרים. גם גזר - שיבטלו כל גזירות קשות מעלינו, כרוב - שיקרב משיח צדקנו, ותפוח - שיתפחו אוייבנו ויהיו שמנים, בעלי כולסטרול גבוה וניידות מוגבלת. טוב כנראה זו לא המשמעות, אבל התפוח הוא כבר מאכל חג מסורתי גם בלי הקשר מילולי ברור (אגב, מנהג רווח בקרב בני ישראל הקדושים - אם אתם רוצים להמציא סימן לראש השנה פשוט הפכו את שם המאכל לפועל ותוסיפו אחרי זה את אוייבנו. שניצלים - שישנצלו אויבנו. בורקס - שיתברקסו אוייבנו. רואים? עובד יופי.)
אז רגע לפני ראש השנה קבלו רעיון מקורי, קליל ומתאים לסעודת החג. לא רוצים להכין לראש השנה? לא צריך, אפשר סתם ככה כשמתחשק לכם לגוון בסלטים. 


סלט כרוב עם גזר ותפוחים
מבוסס על: מתכון של מארק ביטמן מתוך הספר הנפלא How to Cook Everything Vegetarian
עלות: כ-8 ש"ח
כמות: קערת סלט גדולה. תספיק כתוספת לארוחה של 10 איש לפחות.


מרכיבים:

1 כף חרדל דיז'ון
2 כפות מיץ לימון
1 שן שום מעוכה
3 כפות שמן
1/2 כרוב ירוק פרוס דק (לי יצא כ-12 כוסות כרוב פרוס)
2 גזרים מגוררים
1 בצל קטן מגורר (לא צריך לסחוט אבל אל תוסיפו את כל הנוזלים)
2 תפוחים קלופים ומגוררים 
1 תפוח חתוך לקוביות של 1-2 ס"מ.


הוראות הכנה
מערבבים בצנצנת את החרדל, מיץ הלימון, השום והשמן. מעבירים את יתר החומרים לקערה, מערבבים ושופכים מעל את הרוטב.

שלום סלט צבעוני ויפה!

מסורת בקרב יהודי ארה"ב המתחכמים לאכול סלרי עם צימוקים: 

So we should have a raisin celery 

(מלשון raise in salary, העלאה במשכורת. שנזכה כולנו אמן)

חגיגי וחסכוני - ראש השנה בבישול בזול

בשבת אחת באמצע אוגוסט התחלתי לבשל לראש השנה. ידוע שכל בלוגר ראוי לשמו חייב לצייד את קוראיו במתכונים לחגים, ומכיוון שתודה לאל, אני מחזיקה בעבודה במשרה מלאה, אין ברשותי כמה ימים פנויים לפני ראש השנה שאני יכולה להקדיש לנסיונות. מאז שמצאתי את עצמי מצלמת עוגיות חנוכה באטרף ב-2 לפנות בוקר כדי שאוכל להעלות את הפוסט לפני שהחג נגמר, הבנתי שאם אני לא מתכננת פוסטים לחגים מראש, אני אפספס את הרכבת.
יש שיטענו שלעלות על הרכבת חודש וחצי מראש זו הגזמה לכיוון השני, אבל היה דווקא מעניין לשחק אותה ראש השנה באמצע אוגוסט. גם כשעגלת הקניות שלי הייתה מלאה בתפוחים ומיץ רימון, גזר, יין ובשר זה לא באמת הרגיש כמו ראש השנה. כנראה שזה לא זה בלי האווירה הכוללת - ההרגשה של התחלות חדשות באוויר, אנימציות של תפוחים רוקדים שרצות במייל, פוסטים רגשניים בפייסבוק, ושלל החברות, מהסופרמרקטים ועד יצרני נייר הטואלט, שמאחלים לנו שנה טובה.


ובכן הכינותי לי (מאוד) מראש כמה מטעמים לראש השנה, ותוך כדי התחלתי לחשוב על איך מבשלים ארוחה חגיגית ומכובדת לחג שעלותה איננה אסטרונומית. ההוצאה הגבוהה ביותר ברוב ארוחות החג היא המנה העקרית הבשרית, ורק עליה אפשר בקלות להוציא מאות שקלים. אבל זה לא חייב להיות המצב, שהרי טווח המחירים בבשר ועוף הוא ענקי. 


ראשית, זכרו שלא כולם אוהבים בשר בקר. במיוחד אם יש לכם ארוחה רבת משתתפים, בטוח יהיו כמה אורחים שישמחו לעוף - ילדים, אנשים בדיאטה וסתם כאלה שלא אוהבים את הטעם של בשר. יש המון אופציות חגיגיות להכנה של עוף, שכידוע, הוא זול יותר מבשר.
עוף ממולא הוא אופצייה חגיגית, מרשימה וטעימה. הנה כמה מתכונים שנראים טעימים:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3865812,00.html - עוף ממולא אורז, כבד, ופירות יבשים
http://www.nikib.co.il/node/9 - עוף ממולא אורז ופירות יבשים עם ירקות
אפשר גם סתם להכין עוף שלם, או חלקי עוף, רק עם מתכונים חגיגיים שעושים שימוש ביין, דבש, פירות ושאר מרכיבים מתוקים המתאימים לרוח החג. לדוגמא:
http://www.tals-cooking.com/?p=4003 - כרעי עוף בתבלינים עם בטטות ושזיפים
http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1333153 - עוף בדבש פיקנטי
http://bishulbezol.blogspot.com/2010/12/blog-post_28.html - כרעי עוף בדובדבנים, יין אדום ורוזמרין


גם אם אתם רוצים להכין בשר לחג, ולא רק עוף, יש לכם הרבה אפשרויות שלא ירוששו אתכם. לדוגמא, בשר בקר קפוא יהיה לרוב יותר זול מבשר בקצבייה ומהווה אופציה טובה לתבשילים לחג.
כן, כן, אני כבר שומעת את צקצוקי הלשון. לו הייתי מתחרה במאסטר שף בזה הרגע היו זורקים אותי מכל המדרגות. אז אכן, אני יודעת שהרבה אנשים לא אוהבים לקנות בשרים קפואים, לי דווקא אין כל כך בעיה עם זה, מכמה סיבות. 
קודם כל, הרבה פעמים הבשר בקצביה גם עבר הקפאה והפשרה. לפעמים זה כתוב ולפעמים לא, והצרכן לרוב לא עולה על זה (שמתם לב שלפעמים הבשר הטחון עולה בסביבות ה-30 ש"ח לקילו ולפעמים סביבות ה-50 פלוס? כשזה עולה 30 ש"ח לקילו זה עשוי מבקר קפוא. זה כתוב באותיות קטנות בתחתית שלט המחיר). שנית, אני נוטה לקנות נתחים לבישול איטי. אז גם אם לא מדובר בבשר שהייתם מכינים ממנו סטייק, בקדרה עם שלל ירקות ותבלינים זה יצא טעים. לבסוף, למדתי (בניסוי וטעייה יש לציין) איך לזהות מה כדאי לקנות קפוא, ממה עדיף להימנע, ושלרוב אפשר לזהות על פי הכיתוב על החבילה. לא הייתי קונה קוביות בשר לגולאש עם 20% מים מוספים. לא הייתי קונה מוצר בשר טחון קפוא בתוספת חלבון מן הצומח, כי זה פשוט לא שווה את המחיר - לרוב זה עולה בסביבות 20 ש"ח ל-500 גרם, שזה יקר יותר מבשר טחון אמיתי מהקצבייה (מלבד העובדה שזה לרוב באמת לא טעים). קראו את התוויות לפני הקנייה וכך תדעו איזה אחוז ממה שאתם מחזיקים זה בשר, ואיזה אחוז זה מים וחלבון צמחי. 


נתחי הבשר הזולים יותר הם לרוב אלה המתאימים לתבשילי קדירה ולבישול ארוך בנוזלים (זה נכון גם לגבי בשר טרי וגם לגבי קפוא, אז גם אם אתם קונים רק טרי, העניין הזה עדיין רלוונטי לכם). מדובר בבשר קשה יחסית שמצריך בישול ארוך כדי שיתרכך. לכן חלקי בשר מהסוג הזה נחשבים פחות איכותיים, ונמכרים בפחות כסף. מכיוון שאני משתדלת לא לעשות את הקניות שלי בהתבסס על מה אנשים אחרים חושבים שהוא איכותי, אלא על מה שאני יודעת שטעים לנו, זה לא יותר מדי מפריע לי. הרי אין כמו תבשיל קדירה עשיר שבושל על אש קטנה במשך כמה שעות ומפיץ ניחוחות לכל עבר. זה נותן הרגשה של בית, הרגשה של חג... מממ... (יופי. אני מריירת עכשיו). עם תוספת של ירקות וקטניות לתבשיל, מקבלים תוספת בילט אין שגם "מותחת" את הבשר ועוזרת לו להספיק ליותר אנשים.
אין סוף לגיוונים השונים שאפשר לעשות בתבשילי קדירה, ויש הרבה נתחים שמתאימים לבישול מהסוג הזה. הזולים ביותר הם לרוב מס' 2 (צלעות), מס' 3 (חזה), וכפי שגיליתי בסקר השוק בשבוע שעבר, מס' 8 (שריר הזרוע). יש גם מס' 4 (כתף מרכזי), מס' 5 (צלי כתף) ומס' 6 (פילה מדומה). לעוד פירוט על חלקי בשר ומספרים, האתר הזה מאוד עזר לי. ואם אתם מתחילים בעניין וכל המספרים האלה נראים לכם כמו ג'יבריש, אל דאגה, גם אני הייתי ככה. בסוף מתרגלים ולומדים לזהות את המספרים והחלקים שמעניינים אותך.


אז נסכם את כל האמור לעיל ב-2 טיפים:
טיפ מס' 15: בשר קפוא יותר זול מבשר מהקצבייה, אבל צריך לפקוח עין על האיכות ולוודא שאין שם יותר מדי תוספות לא רצויות של מים וחלבון מן הצומח.


טיפ מס' 16: נתחי הבשר הזולים יותר נוטים להיות אלה שמצריכים בישול ארוך בתבשילי קדירה וכדומה.


טוב, הגיע הזמן שאפסיק לקשקש ואביא מתכון. המתכון המוצלח ביותר שיצא ממסיבת ראש השנה באוגוסט שעשיתי היה צלי בשר ברוטב רימונים בבישול איטי. נתח הבשר מבושל בשלמותו בקרטון שלם של מיץ רימונים (עם המבצעים בחנויות אפשר לקנות קרטון כזה ב-4 ש"ח ואף פחות), יחד עם מעט יין אדום, בצל וגזר, ומתקבל צלי עשיר ומתקתק, לגמרי ברוח ראש השנה. את הבשר פורסים לאחר הבישול, ומסדרים יפה מעל או לצד הגזרים והבצל להגשה חגיגית. אני הכנתי את הצלי מבשר מס' 3, חזה, אבל אפשר להשתמש גם בחלקים אחרים. אני מתכוונת להכין אותו שוב עם בשר מס' 8 (שריר הזרוע) לאור המחיר המעולה שלו ברמי לוי ושופרסל דיל (פחות מ-20 ש"ח לק"ג) שהזכרתי בפוסט הקודם.
הערה אחרונה באמת - השתמשתי במתכון ב-1.6 ק"ג בשר, כי זה גודל הנתח שקניתי. אתם לא חייבים להשתמש בדיוק באותו כמות. מאה- מאתיים גרם למעלה או למטה לא ממש ישנו, תצטרכו רק להוסיף יותר או פחות מים לכיסוי. אם אתם מכינים משמעותית יותר או פחות בשר, הכפילו או חלקו את המתכון בהתאם.


צלי בשר ברוטב רימונים בבישול איטי
מאת: בישול בזול
עלות: כ-62 ש"ח (אני יודעת, זה יקר יחסית למתכונים פה, אבל זה מאכיל די הרבה אנשים וזול יחסית למתכוני בשר אחרים...)
כמות: כ-8 מנות


מרכיבים:
1.6 ק"ג בשר מספר 3 (כאמור, אפשר גם להשתמש בחלקים אחרים המתאימים לבישול איטי. אם אתם משתמשים בבשר קפוא, דאגו להפשיר אותו מבעוד מועד. )

3 בצלים פרוסים

4 גזרים קלופים חתוכים לחתיכות גדולות למדי

1 ליטר מיץ רימון (קרטון אחד שלם)

1 כפית טימין

מלח פלפל 

שמן

1/2 כוס יין אדום

2 עלי דפנה

מים כדי כיסוי

הוראות הכנה:

מפזרים מעט מלח ופלפל על כל הצדדים של נתח הבשר.

מחממים כף שמן בסיר ומשחימים את הבשר מכל הצדדים, כמה דקות מכל צד.

מוציאים את הבשר לצלחת, מחממים עוד 2 כפות שמן בסיר, מוסיפים את הבצלים הפרוסים ומטגנים על חום בינוני עד שהבצל מתרכך ומתחיל להזהיב, במשך כ-10 דקות. מוסיפים את הגזר והטימין ומטגנים עוד דקה. מחזירים את הבשר לסיר, מוסיפים את מיץ הרימון, היין ועלי הדפנה, ומוסיפים מים עד שהנתח כמעט מכוסה בנוזלים. מביאים לרתיחה, מורידים את החום לנמוך ומבשלים לפחות שעתיים וחצי-שלוש שעות. אם חלק מהבשר מבצבץ מתוך הרוטב, הפכו אותו פעמיים שלוש במהלך הבישול, כדי שכל הנתח יתבשל בתוך הרוטב. באופן כללי כדאי לערבב פעם ב- כדי ליהנות מהריח ולוודא ששום דבר לא נמחץ ונדבק לתחתית הסיר.

כשהחלטתם לסיים את הבישול (אין פה איזו נקודה קריטית בה ברור שחייבים להפסיק, זה יותר עניין של- טוב, מספיק. אני צריכה את הכיריים), מוציאים את הבשר לצלחת ומשתדלים לדוג החוצה את כל הבצל והגזר. מחזירים את הרוטב שנשאר בסיר לאש ומצמצמים אותו קצת במשך 20-30 דקות (תלוי כמה מים נוספים שמתם). כשהבשר מתקרר מספיק פורסים לחתיכות דקות. 

מגישים את הבשר לצד הבצל והגזר עם חלק מהרוטב המצומצם מעל, כשאת יתר הרוטב ניתן להגיש לשולחן למי שרוצה עוד (זכרו להוציא משם את עלי הדפנה שלא יאכלו אותם בטעות).

שתחדש עלינו שנה טובה וחסכונית