מבוא לבישול בזול #4 - כסף הוא אמצעי

בפוסטים הקודמים דיברנו על חסכון באוכל על ידי הכנת אוכל ביתי, במקום אכילה במסעדות וקניית אוכל מוכן ומעובד. ניסינו גם לעשות סוויץ' בראש ולהבין שכשאנחנו קונים אוכל או מוצרים מעובדים, אנחנו בעצם משלמים כסף כדי לקנות לעצמנו זמן פנוי. 

כמה מגיבים על הפוסט הקודם האירו שכשאנחנו קונים אוכל מוכן, מוצרי נוחות, או בעצם, כל מוצר או שירות שיכלנו לעשות בעצמנו, אנחנו לא קונים רק זמן. חלקנו קונים אנרגיה - שנוכל לתת את המטלות המעייפות והלא משמעותיות למישהו אחר, שלנו יהיה כוח לדברים החשובים. חלקנו קונים איכות חיים - אם אנחנו שונאים מטלות מסוימות ומוכנים לשלם למישהו אחר כדי להימנע מהם.

אפשר להמיר את מונח הזמן בפוסט הקודם ברצון, או באנרגיה, או בכל מדד אחר שחשוב לנו. יש מוצרים ושירותים שעולים יותר אבל הם משפרים את איכות חיינו. אם אנחנו שלמים עם המחיר שנשלם עבורם, ובטוחים במידה שבה הם ישפרו את חיינו, לגיטימי להוציא עליהם כסף.
אנחנו לא חיים כדי להרוויח כסף או לחסוך. אנחנו מרוויחים וחוסכים כדי לחיות - שיהיה לנו בית, וחשמל ומים ואוכל ובגדים, ושנוכל ליהנות מהם עם מי שאנחנו אוהבים. 
מכיוון שלרובנו אין המון כסף, אנחנו צריכים לפעמים להקריב מאיכות חיינו - זמן, רצון, אנרגיה וכו' - כדי לחסוך כסף לדברים שחשובים לנו. ההקרבה הזאת של איכות החיים הנוכחית מיועדת לשיפור את איכות החיים שלנו בטווח הארוך - כדי שיהיה לנו כסף לבית, לחינוך, לאוטו...

אבל כשאנחנו כן מחליטים לשלם יותר כסף כדי להטיב את חיינו עכשיו, זה בסדר. כל עוד יש לנו את הכסף הזה ואנחנו יכולים להוציא אותו (מינוס בבנק וטלפונים מנושים זה ממש לא איכות חיים, אפילו אם יש לנו המון אוכל טעים ובגדים יפים וזמן פנוי, לפחות לדעתי). 

המטרה היא לחיות - שנבלה עם המשפחה, שנראה חברים, שיהיו לנו את הזמן הכוחות ליהנות ולצמוח וללמוד ולחוות. 
הכסף הוא רק אמצעי להשגת כל הדברים האלה. אי אפשר לאכול כסף, אי אפשר ללבוש אותו, ואי אפשר לבנות איתו קשרי אהבה וחברות. 

אם החלום שלכם בחיים הוא להרוויח מספיק כסף כדי שתוכלו לשחות
בו פיזית, כמו סקרוג' מק'דאק אז עבורכם כסף הוא גם מטרה. זה בסדר.
אני לא שופטת אתכם. זה תמיד היה נראה לי כיף. אני רק ממליצה
לכם להתמקד במטבעות של 10 אגורות. כך תגיעו ליעד מהר יותר.

לפעמים אני מאבדת את הפוקוס על הנקודה הזאת, במיוחד בגלל שאני כותבת בלוג שמתעסק כל כך הרבה בכסף וחיסכון, אבל כסף הוא אמצעי. רק אמצעי. 
אני בטוחה שאני לא היחידה שמאבדת ככה את הפוקוס. אנחנו חיים בחברה חומרנית. קשה לזכור מה המטרות האמיתיות שלנו בחיים כשאנחנו מוקפים במסרים שמעודדים אותנו רק לצרוך ולצרוך -להרוויח עוד כסף כדי שנוכל להוציא עוד כסף, כדי שנוכל להרוויח עוד כסף... עד אינסוף.

מטרת הפוסט הקודם הייתה שאנשים יחשבו באמת כמה הם מוכנים לשלם תמורת איכות חיים, ושיעשו חישובים נכונים. שלא יגידו לעצמם שהם קונים אוכל יקר כדי לחסוך בזמן, ואז ימצאו את עצמם עובדים יותר שעות כדי לממן את הצריכה שלהם. שלא יגידו שהם משלמים יותר כדי שיהיה להם פנאי נפשי, ואז נכנסים למינוס בבנק ולסטרס מטורף מכל החובות שהם צוברים.
אני רוצה שכולנו נוכל לראות מה המחירים האמיתיים שאנחנו משלמים על ההתנהלות שלנו בחיים, כדי שנוכל לתעל את המשאבים שלנו (זמן, כסף, אנרגיה וכו') לטובת הדברים שחשובים לנו באמת.

----

באחת הפעמים הראשונות שאירחנו חברים לארוחת שבת בדירה שלנו חשבתי לעצמי שתכלס', את מה שבאמת חשוב בחיים, כבר יש לנו. יש לנו קורת גג, אוכל ואנשים שאוהבים אותנו. אנחנו יכולים לשבת כולנו סביב השולחן בליל שבת, לאכול אוכל טעים, לדבר ולצחוק. כשיהיה לנו יותר כסף אז אולי הדירה תהיה שלנו ולא שכורה, אולי היא תהיה גדולה יותר. אולי השולחן יהיה מעץ מהודר ולא מפלסטיק. אולי נאכל סטייקים וצלעות טלה במקום שניצלים. אבל בשורה התחתונה, בשביל מה אנחנו עובדים קשה כל השבוע? כדי שיהיה לנו מקום וזמן וכסף לכנס את מי שאנחנו אוהבים סביב השולחן. ואת זה יש לנו כבר עכשיו.
זאת תובנה שאני מנסה בכל כוחי לשמר.
כשאני עושה ג'וגינג, אני עוברת ליד בתים יפים עם גינות מטופחות וארכיטקטורה מהממת, וקשה לזכור את התובנה הזאת. יש בית אחד במיוחד שכשאני עוברת לידו רגש ה"יש לי את כל מה שאני צריכה בחיים" פשוט מתאדה - כשאני שומעת את פכפוך המזרקה שלהם... אוח... המזרקה הזאת משגעת אותי. גם אני רוצה מזרקה בגינה! או בכלל, שתהיה לי גינה...

יש הרבה דברים בעולם שאין לי, והמון מתוכם כנראה לעולם לא יהיו לי.
אני חיה במתח בין שתי קולות בראש שלי. יש את הקול הקפיטליסטי שאומר שאני יכולה להשיג כל דבר בעולם אם רק אנסה מספיק, אם אעבוד מספיק קשה. לעומתו יש את הקול הצנוע והפרקטי יותר שמזכיר לי שככל הנראה לא אהיה לעולם עשירה מופלגת, וזה בסדר. את רוב מה שאני רוצה בחיים כבר יש לי, אפילו אם הוא ארוז בצורה קצת פחות נוצצת ממה שהייתי רוצה. ובמילא את הדברים החשובים באמת - אהבה, חברות, בריאות וכולי, אי אפשר לקנות בכסף.

נראה לי שזה בסדר לחיות במתח הזה.
חז"ל אמרו מזמן שהעשיר הוא זה ששמח בחלקו. אם הפתגם הזה היה קל ליישום כנראה שהם לא היו צריכים להגיד אותו.
אז כשאני מקשקשת פה בבלוג מבוקר ועד ערב על כסף, חסכון, השוואת מחירים, וכו' וכו', זכרו שכסף הוא אמנם חשוב, אבל בסופו של דבר, הוא רק אמצעי שנועד לעזור לנו לחיות את חיינו בצורה טובה. 
זכרו להסתכל מסביב מדי פעם ולראות כמה ממה שחשוב באמת בחיים כבר יש לכם.