יום רביעי, 12 בדצמבר 2012

חנוכה, האדם הראשון ומרק ארטישוק ירושלמי וגזר



חנוכה הוא חג של של ניסים ונפלאות, גבורה וניצחון, עצמאות וזהות. אבל סיפור החנוכה האהוב עלי הוא דווקא סיפור קטן, שמופיע בתלמוד במסכת עבודה זרה (דף ח' ע"א)

תנו רבנן: 
לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך
אמר: 
אוי לי, שמא בשביל שסרחתי 
עולם חשוך בעדי 
וחוזר לתוהו ובוהו 
וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים 

עמד וישב ח' ימים בתענית ובתפלה 

כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך 
אמר: 
מנהגו של עולם הוא 
הלך ועשה שמונה ימים טובים 

לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים

-----

העולם ריק מאנשים, שומם ושקט, הולך ומחשיך, הולך ומתקרר. 
בהתחלה האדם הראשון משכנע את עצמו שהוא מדמיין. בשבוע שעבר הספיק הרבה יותר לפני השקיעה, אבל זה סתם כי הוא התעצל. עכשיו הוא כבר לא יכול להתכחש. הלילות הולכים ומתארכים, הרוחות שורקות, הגשמים שוטפים את העולם, והוא לבד. 
האדם מתחבא במערה, מתכרבל ליד המדורה הקטנה, ומנסה לחשוב. מה קורה פה?  האם ארגיש שוב את חום השמש אי פעם? האם העולם שוקע לתהום של קור וחושך אינסופי? אולי חטאתי? אולי התנהלותי בעולם היא זו שהביאה את הגזירה הזאת? 
הוא מתפלל באימה, מתחנן שהחום והאור ישובו לעולם. 
האש דעכה מזמן, והצללים שעל הקירות מתקצרים ומתארכים עם מעגל השמש החלושה. האדם כבר לא זוכר כמה זמן הוא שם, רועד ומביט בצללים, שפתיו ממלמלות תפילה. 
אולי... אולי זה חלום או הזיה, השמש עדיין מסתתרת, אבל פתאום הוא מרגיש בדל שינוי. הצללים קצת פחות ארוכים, קצת פחות כהים ומאיימים. באוויר יש נימה של תקווה. על אף העננים והגשמים האדם מתחיל להבחין בימים המתארכים, בשמש שכל יום משתהה עימו עוד כמה רגעים נוספים. האור חוזר. החום חוזר. העולם עוד ישוב לכוחו כבראשונה.

-----

אני כל כך אוהבת את הסיפור הזה. חז"ל מצליחים, בקומץ מילים, לצייר תמונה בראשיתית עזה של פחד, בדידות וחושך המתהפכים לתקווה, רווח ואור. חז"ל מכירים בסיפור זה, באוניברסליות של חג החנוכה. לא במקרה לכל כך הרבה דתות ותרבויות יש חג סביב נקודת ההיפוך החורפית, בימים הקצרים בשנה. הפחד שבראיית הימים מתקצרים ומתקררים הוא טבעי ואמיתי לגמרי. יש ניסיות גם בתהליך הטבעי, כשהשמש והחום נעלמים, ואז חוזרים אלינו לאט לאט, מדי שנה בשנה.
כשאני מדליקה נרות חנוכה, כשאני רואה את הלהבות הקטנות ניבטות אלי מחלונות הבתים, אני חושבת על האדם הראשון. האמונה בכך שגם החורף הזה לא יימשך לנצח, שהאור עוד יחזור אלינו, ראויה לחג.

היום, מתכון שמדבר בשקט ובפשטות, כמו הסיפור שלנו, עם טעמים שורשיים מורכבים ומתוקים. חמישה מרכיבים (טבעוניים!), מעט התעסקות, ומקבלים מרק סמיך ומשביע שמתאים לכל ארוחה, ובמיוחד להתחממות בלילות קרים וחשוכים. לא חייבים לדייק פה בכמויות ובזמנים. את רוב העבודה עושים הגזרים והארטישוקים הירושלמים שמעניקים למרק מטעמיהם הנפלאים. 
חג אורים שמח!

מרק ארטישוק ירושלמי וגזר
מאת: בישול בזול
עלות: כ-14 ש"ח
כמות: 6-8 מנות

מרכיבים
1 בצל גדול קצוץ גס
2 כפות שמן זית
8 ארטישוקים ירושלמים, כ-800 גרם (לא צריך לדייק בכמויות)
6 גזרים
ליטר מים

הוראות הכנה
מחממים את השמן בסיר בינוני ומטגנים את הבצל עד שהוא רך ומתחיל להזהיב, כ-10 דקות. בינתיים קולפים את הארטישוקים והגזרים וחותכים לחתיכות גסות.
מוסיפים את הירקות והמים לסיר, מביאים לרתיחה, ומבשלים על אש בינונית עד שהירקות רכים מאוד, כ-50 דקות.
טוחנים את המרק עם בלנדר מוט או במעבד מזון, ומוסיפים עוד מעט מים לדילול, לפי הצורך וההעדפה האישית.
מגישים עם שמנת חמוצה, שקדי מרק, או בלי כלום ונהנים מטעמי המתיקות והאדמה.


Winter is coming. אז תאכלו מרק.
(לא באמת חשבתם שאצליח לכתוב פוסט שכזה בלי להזכיר את המנטרה של בית סטארק)

9 תגובות:

  1. איזה סיפור נהדר! אני כבר כמה ימים מחפש איזה וורט בשביל פעילות שאני אמור להעביר בשבת הזאת וזה פשוט מושלם.

    השבמחק
  2. הקטע השני נראה ממש כאילו אישך כתב אותו. לגמרי הטון והתיאורים שלו.

    ושאלה עניינית: אין צורך בתבלינים?

    השבמחק
    תשובות
    1. זה מה שעושים כמה שנים ביחד :)
      אנחנו ממש לא הרגשנו צורך בתבלינים, הטעמים של הירקות עצמם מאוד דומיננטים (ואני אוהבת אוכל מתובל). אבל את יכולה להוסיף אם את רוצה, זה בטח לא יהרוס. הייתי הולכת על טימין נגיד. ו/או שום קצוץ, בדקה האחרונה של טיגון הבצל.

      מחק
  3. ריגשת אותי מאוד עם התיאור שלך את המדרש.
    שמעתי את הרעיון בעבר, ועם זאת אף פעם לא קראתי ממש את דברי חז"ל.
    אני מתחברת אליו בדיוק באותה נקודה שאת מתארת. יש בחג הזה משהו אנושי-אוניברסלי גדול (כמו בכל חגינו, בעצם).

    בשבוע שעבר אמרתי לבעלי שגם אני כל שנה קצת כמו אדם הראשון. מתחילה בדכאון חורף, לא מצליחה ליצור, לא מצליחה להוציא מעצמי שום דבר, ובסביבות חנוכה משהו קטן קורה ושמתחרר והחיים שלי נכנסים למהלך.

    חנוכה שמח ומואר. :)

    השבמחק
  4. פוסט מרגש ויפה!
    והתמונות משופרות לעילא ולעילא.
    חג שמח.
    :)

    השבמחק
  5. זה אחד המדרשים שאנחנו (החצי ואני) מאד אוהבים. הוא למד אותו בישיבה, ואני במדרשה.
    אבל התיאור שלך פשוט מקסיםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםםם

    אנחנו אוהבים לאכול מרק כל השנה (במיוחד בערבי שבת), אבל זה בהחלט מרק של חורף. והוא נראה נהדר ומאד בייתי וכייפי

    חג חנוכה מתוק ומלא אור שיהיה לך ולכל משפחתך (ולכל עם ישראל)

    השבמחק
  6. אני בדיוק קוראת את המתכון שלך כשהמרק שלי מתבשל על הגז. אני חייבת להודות שהמתכון שלך הרבה יותר מושקע ועכשיו אני קצת מתבאסת מהמרק שהכנתי :)
    שיהיה חג שמח!!

    השבמחק
  7. את הסיפור הזה שמעתי לראשונה בחיי אתמול מעמית לעבודה, בארוחה חגיגית לכבוד החג, וסיום השנה האזרחית ובכלל סתם כך לגיבוש הצוות.
    ההסבר שלך יפה ולרגע הרגשתי גם אני מייחלת להתארכות הימים וחוששת שמא חטאתי.
    מרקים הם בעיניי המזור הטוב ביותר לחשכה שבאה עם החורף, וזה נראה ונקרא טעים.

    השבמחק